מי שיש לו ישיבה בעיר שהוא גר בה ורוצה ללמוד במקום שיש ישיבה יותר טובה ואביו מסרב האם צריך לשמוע בקולו? הוכח מפרשת השבוע!

מי שיש לו ישיבה בעיר שהוא גר בה ורוצה ללמוד במקום שיש ישיבה יותר טובה ואביו מסרב האם צריך לשמוע בקולו? הוכח מפרשת השבוע! בין כתליו של בית המדרש ,שעה שבה השקט העמוק של בין השמשות עוטף את ספרי הלימוד הישנים ,עומד בחור צעיר כשבלבו בוערת אש גדולה של כמיהה אל התורה ,אל עמקות הסוגיות ואל מקום תורה נעלה יותר מזה שבעירו .באותה שעה ממש ,קולו של האב מהדהד בחלל…

מי שיש לו ישיבה בעיר שהוא גר בה ורוצה ללמוד במקום שיש ישיבה יותר טובה ואביו מסרב האם צריך לשמוע בקולו? הוכח מפרשת השבוע! בין כתליו של בית המדרש ,שעה שבה השקט העמוק של בין השמשות עוטף את ספרי הלימוד הישנים ,עומד בחור צעיר כשבלבו בוערת אש גדולה של כמיהה אל התורה ,אל עמקות הסוגיות ואל מקום תורה נעלה יותר מזה שבעירו .באותה שעה ממש ,קולו של האב מהדהד בחלל הבית באהבה ובדאגה ,מוחה בתוקף ודורש את שבתו לצדו ,מתוך תביעה פשוטה של כיבוד אב ואם. האדמה תחת רגליו של הנער רוטטת בין שני עולמות קדושים ,בין חובת הציות המוחלטת להורים ובין הבעירה הפנימית לשתות מים טהורים ממעיין תורה גדול יותר .האוויר טעון במתיחות סמויה, שכן השאלה האם מותר לבחור ללכת אל מקום תורה ראוי יותר כנגד רצון האב נוגעת בעצם נשמתם של יחסי הורים ובנים ,ובשאלה מי משתרר על נפשו של האדם בדרכו לעלות מעלה מעלה בסולם בית ה' מבלי לפגוע בכבוד ההורים הקדוש. וכשם שאנו עומדים לפני פתחו של היכל ההכרעה ,כן נדרשים אנו לירד אל שורש הדברים מתוך דברי התורה הקדושה ,שבהם טמונים יסודות ההנהגה והיחס שבין עמל התורה לבין הנהגת האבות .בפרשת תולדות נאמר הפסוק" :ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים" (בראשית כה ,כז). רש"י (בראשית כה ,כז) פירש :אהלו של שם ואהלו של עבר .הוא מבאר כי יעקב אבינו לא הסתפק במה שהיה מונח בבית אביו יצחק ,אלא הרחיק נדוד ללמוד תורה בבית מדרשם של שם ועבר, ומכאן נלמדת ההשתוקקות העצומה שאין האדם מסתפק אלא במקום שבו לבו חפץ תורה ביותר. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כה ,כז) ביאר :כי ישיבתו של יעקב באוהלים מורה על היותו מתמיד בלמודו ללא ליאות ,וכי הדרכים שבהן האדם הולך כדי להגיע אל מקור החכמה האמיתי הן חלק בלתי נפרד מבניין דמותו הרוחנית בעולם. הרמב"ן (בראשית כה ,כז) ביאר :כי עניינו של יעקב שישב באוהלים היה לחפש את מקור החכמה העמוק ביותר ,ואף על פי שהיה לו אב כה גדול וקדוש כיצחק אבינו ,בכל אופן הלך ללמוד במקום שבו מצא את תלמודו בשלמות ,והדבר מלמד על דרך לימוד התורה שבה האדם הולך אל המקום שבו נפשו חשקה. הרד"ק (בראשית כה ,כז) פירש :כי הישיבה באוהלים מסמלת את ההתמסרות המוחלטת אל לימוד התורה ,שבה הצעיר עוזב את הבל הציד והשדה ובוחר אך ורק בד tyדברי אלוקים חיים ,תוך כדי נדודים אל מקומות שבהם התורה מצויה בשפע. הספורנו (בראשית כה ,כז) ביאר :כי יעקב בחר ללמוד מפי רבנים נוספים כדי להגדיל תורה ולהאדירה ,ומכאן רואים שאין החיוב של כיבוד אב מונע מן האדם ללכת ולבקש את מקור התורה המתאים לנפשו. האונקלוס (בראשית כה ,כז) תירגם :והוא גבר שלים יתיב משכנן .הוא מבאר כי שלמותו של האדם אינה נמדדת רק בישיבתו בבית הוריו ,אלא בהתעלותו הרוחנית העצמאית שבה הוא קונה חכמה ודעת בכל מקום שבו התורה מאירה.

וכשם שעברנו בין פתחי המפרשים על הפסוק ,כן נדרשים אנו להעמיק אל תוך דברי חז"ל והשסי"ם הקדושים ,המציבים את המסגרת ההלכתית וההשקפה סביב שקילת כוחו של לימוד התורה מול ענייני כיבוד אב ואם. בגמרא במסכת מגילה (דף ט"ז ע"ב) נאמר :גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם ,שהרי ארבע עשרה שנים שהיה יעקב אבינו נטמן בבית מדרשו של שם ועבר לא נענש על כיבוד אב ואם. הגמרא מבססת את היסוד הגדול שבו עסק התורה מתעלה על פני מסגרת הציות הרגילה להורים, כאשר מדובר על הליכה אל מקום שבו נפשו של האדם חפצה ללמוד תורה באמת ובשלמות. בגמרא במסכת עירובין (דף מ"ז ע"א) נאמר :אמר רבי יהודה אימתי ,בזמן שאינו מוצא בארץ ללמוד ,אבל מוצא בארץ ישראל ללמוד לא ,רבי יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד הולך לחוץ לארץ, לפי שלא מן כל אדם זכה ללמוד .הגמרא מבררת את גדרי היציאה למקום תורה ,ומביאה את דעת רבי יוסי שאפילו כאשר יש לו מקום לימוד במקומו ,רשאי הוא ללכת למקום אחר שבו ימצא את הרב והמקום המכוון בדיוק אל נפשו ,שכן ההצלחה בלימוד תורה תלויה בשורש שפתותיו של הרב המלמד אותו. בהגהות אשרי (פרק שני דכתובות) ביאר :דלאו דווקא ללמוד תורה בחוץ לארץ ,אלא הדין חל גם על יציאה ממקום למקום בתוך הארץ כדי ללמוד לפני רב המיוחד לו ,ושרי בשביל תלמוד תורה אף על פי שיש לו ישיבה בעירו .הוא מחדש כי הדחף ללמוד תורה במקום הנכון לנפשו של הבחור גובר על ההגבלות המקומיות ,והוא רשאי ללכת למקום שבו יראה סימן ברכה בלימודו. בגמרא במסכת קידושין (דף ל"א ע"ב) נאמר :רב אסי הוה בעי לצאת לקראת אביו מארץ ישראל לחוצה לארץ ,ושאל לרבי יוחנן אי שרי אי אסור ,אמר ליה רבי יוחנן לא ידענה .הגמרא מראה את העומק שבו הלימוד קודם ,שכן עצם השאלה והשקלא וטריא מציג את ההתחבטות הגדולה שבין חובת ההורים לבין צורכי התורה הבוערים בנפש הלומד. בעומק הסוגיה הזו ,הראשונים קובעים את משנתם ומפלסים נתיב להבנת גדרי העדיפות העליונה של עסק התורה מול חובת כיבוד אב ואם ,כאשר הבן מבקש לעזוב את מקומו וללמוד במקום תורה נעלה יותר. התוספות במסכת כתובות (דף ס"ב ע"ב) ביארו :כי מצינו שאדם רשאי לצאת ללמוד תורה אף בניגוד לדעת אביו ,והביאו ראיה מן המעשים של גדולי עולם שהרחיקו נדוד מעל שולחן אביהם כדי למצוא מקום שבו יוכלו לשתות בצמא את דברי אלוקים חיים .הם מבארים כי תלמוד תורה גדול יותר מכל עניין אחר ,ומשום כך כאשר האב מוחה מתוך דאגה או מסיבות שאינן נוגעות לאיסור גמור ,אין הבן מחויב לשמוע לקולו אם הדבר מעכב את צמיחתו הרוחנית. המרדכי (מסכת קדושין ,פרק האומר) ביאר :כי כל מה שאמרו שכיבוד אב ואם הוא מצווה חמורה עד למאוד ,היינו דווקא בדברים הנוגעים לצרכיו הגשמיים או לדאגותיו הפרטיות של האב ,אך כאשר מדובר על חפצו של הבן לקנות חכמה ולעלות במעלות התורה בישיבה המאירה את עיניו, אין האב יכול לעכב בעדו מחמת קפידתו או מורת רוחו .בביאורו הוא מוסיף כי זכותו של הלומד לעקור ממקומו וללכת אל המקום שבו לבו חפץ להגדיל תורה ולהאדירה.

הרא"ש (במסכת קדושין) פירש :כי הצורך ללמוד תורה דווקא אצל רב שבו האדם בוטח לראות סימן ברכה הוא יסוד גדול בהלכה ,ומשום כך התירו חכמים לצאת ממקום למקום ואפילו בניגוד לרצון ההורים .הוא מחדש כי כשם שיעקב אבינו לא חשש לדעתם של אחרים אלא הלך אל בית מדרשם של שם ועבר למרות שיצחק אביו היה שם ,כך כל צעיר רשאי לשמוע את קול נפשו השואפת לעלות בסולם בית אל. הרי"ף (בפסקיו למסכת קדושין) ביאר :כי מתוך מה שהפסקה הלכתית מורה כדברי רבי יוסי המתיר לצאת לחוץ לארץ ולמקום תורה אף כשיש לו במקומו ,נלמד כי חובת הלימוד היא קניין נפשי שאינו מוגבל לדלתו של בית האב .הוא מוסיף כי יש לזהות את גבולות הדק שבין כיבוד הורים המוטל על האדם בכל ימי חייו לבין חובת התורה שבה האדם נעשה ברשות עצמו בהתעלותו הרוחנית. העמקה נוספת בנבכי ההלכה מביאה אותנו אל דברי האחרונים וגדולי הפוסקים ,המלבנים את גדרי השאלה הלכה למעשה ,ושוקלים במאזניים את חובת הציות להורים מול ההכרח הגדול של בן הישיבה המבקש לעלות במעלות התורה במקום הראוי לו. התרומת הדשן (סימן מ') פסק והורה :בתלמיד שרוצה לצאת ממדינתו ללמוד תורה לפני רב אחד שהוא בוטח שיראה סימן ברכה לפניו ,ואביו מוחה בו בתוקף ואומר לו בני אם תלך לאותה מדינה תצערני עד מאוד כי אדאג עליך תמיד פן תהא נתפש או יעלילו עליך ,דאין צריך לשמוע כהאי גוונא לאביו .בביאורו הוא מוכיח כי דאגת האב הנובעת מחששות ומפחדים שאינם איסור גמור אינה יכולה לעכב את הבן מלקנות חכמה במקום שבו לבו חפץ ויראה ברכה בעמלו. החתם סופר בשו"ת חושן משפט (סימן ט') ביאר :מנהג אבותינו ורבותינו הקדמונים שהרחיקו נדוד מביתם ,להרחיק עצמם מגעגועי אבותם ומדאגת אשה ובנים ,ואפילו רבינו הקדוש אשר כל ישראל השכימו לפתחו ושכיחי מתיבתא גביה טפי ,מ"מ פסקו לרבי שמעון בריה למזיל לבי רב תריסר שני .בביאורו הוא מסיק כי יש לצאת ללמוד תורה אפילו כשהאב גאון ורב גובריה וישיבה בביתו כיצחק אבינו ורבינו הקדוש ,ומכל שכן כשאין ישיבה במדינה שצריך לנוד ולנוע למקום דבוק חברים ופלפול תלמידים ההגונים יראי ה' ושומרי תורה. הגאון רבי יהודה עייאש זצ"ל בספרו שו"ת בית יהודה (אורח חיים ויורה דעה ,סימן נ"ד) ביאר :הרי גם יעקב אבינו יכול היה ללמוד תורה מפי יצחק אבינו ,ובכל זאת לא נענש על שהלך לבית המדרש של שם ועבר ללמוד תורה ,ומשום שאין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ .הוא מוסיף כי חפץ הלב של הבן לעלות במעלות התורה בישיבה שבה הוא מוצא את מקומו הרוחני גובר על דרישת האב להשאירו תחת עינו המפקחת בבית. החתם סופר בדרשותיו (חלק א' ,דף ק"א ע"ב) ביאר :דאנו רואים מימי עולם ושנים קדמוניות שנמצא עיקר התורה באותם התלמידים אשר הם חוץ לבית אבותם מהלכים בגולה מצפים לשולחן אחרים בארץ לא להם .הוא מדייק מכך כי היציאה מבית האב אל הישיבה וההתרחקות מן הבית אינן רק היתר בעלמא ,אלא הן התנאי היסודי והשורשי שבו צומחת תורתו האמיתית של האדם מתוך מסירות נפש ועמל יגיעה. במסענו להעמקת הסוגיה ,אנו ניגשים אל פתחם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,המאירים את ההלכה מתוך מבט רחב המשלב את עומק הפסיקה עם הבנת המציאות החינוכית והמשפחתית.

הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (הלכות לשון הרע וביאור הלכה) ביאר: כי חובת לימוד התורה ועסק התורה במסירות נפש היא היסוד שעליו נבנה הבית היהודי ,ולכן כאשר בחור מרגיש כי נפשו נמשכת אחר ישיבה שבה יעלה מעלה מעלה ביראת שמים ובתורה, על האב לדעת כי טובת נפשו הרוחנית של הבן קודמת לכל שיקול של נוחות מקומית .הוא מוסיף כי חובת כיבוד אב ואם אמנם קדושה היא ,אך כאשר מדובר בהתעלות בתורה במקום שבו לבו חפץ לראות ברכה ,מצינו גדרי הלכה המורים דרך סלולה כיצד להתיר את ההתחבטות מתוך דרכי שלום ונעימות. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ו' ,יורה דעה ,סימן מ"ה) ביאר :כי אף על פי שחובת כיבוד אב ואם היא מן החמורות שבתורה ,כבר פסקו הפוסקים הראשונים ובראשם התרומת הדשן שאין האב יכול למחות ביד בנו מלהתרחק למקום תורה שבו יראה סימן ברכה, מחמת דאגות או חששות בלבד שאינם בגדר איסור .בביאורו הוא מוסיף כי יש לשקול כל מקרה לגופו ביראת הוראה ,אך כאשר מדובר בבחור שדרכו סלולה לעלות בתורה בישיבה מעולה יותר מחברתה ,הדעת נוטה להקל לו ללכת בדרך התורה המאירה את נתיבותיו. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ח' ,סימן רמ"א) ביאר :כי כל מה שאמרו שבן צריך לשמוע בקול אביו ,היינו בדברים שהם צרכי האב או הנהגות הבית ,אבל בדברי קניית תורה וקביעת מקום לימודו שבו תלוי עתידו הרוחני של האדם ,אין האב יכול לכוף את הבן להישאר במקום שבו אינו מוצא את סיפוקו הרוחני והתורני .הוא מדייק כי כשם שיעקב אבינו יצא מבית אביו ללמוד תורה ,כך כל צעיר הרוצה לבנות את קומתו הרוחנית באמת ובתמים רשאי ללכת אל הישיבה שבה ימצא את מקומו הנכון. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות כיבוד אב ואם ,סעיף י"ג) ביאר :כי החובה המוטלת על הלומד לשקוד על דלתי התורה מחייבת אותו פעמים רבות לצאת מן הסביבה המוכרת והנוחה של בית ההורים .בביאורו הוא מציין כי מתוך דברי הפוסקים מבואר שכאשר הישיבה האחרת מביאה תועלת גדולה יותר לעסק התורה של הבן ,רשאי הוא ללכת לשם ,שכן אין לך גדול כתלמוד תורה המזכה את האדם ואת משפחתו באורה של תורה אמיתית. מתוך בירור יסודות הסוגיה ושיטות הפוסקים לאורך הדורות ,עולים להלכה כמה נפקא מינות מרכזיות המתרגמות את ההלכה אל מציאות החיים המורכבת של בן ישיבה מול הוריו. נפקא מינה ראשונה נוגעת למצב שבו ישנה ישיבה טובה ומוסדרת בעיר המגורים ,אך הבן מרגיש כי נפשו פווקקת והולכת אחר ישיבה שבה יראה ברכה מרובה ועילוי גדול יותר ,שבה נפסק להלכה שאין האב יכול למחות בידו מטעם כיבוד אב ואם ,שכן תלמוד תורה קודם ואפילו במקום שיש לו תורה ללמוד במקומו. נפקא מינה שניה עולה בשאלה שבה האב חושש דאגות מופלגות או חושש פחדי סביבה ומרחק, ונפסק להלכה בדברי התרומת הדשן והפוסקים שדאגות אלו שאינן נוגעות לאיסור הלכתי או לסכנה ממשית אינן מצדיקות את עיכוב הבן מלהרחיק נדוד אל מקום שבו ימצא את חפצו בתורה.

נפקא מינה שלישית נוגעת לגדרי הסמכות ההורית בבית ,שכן כל חובת הציות להורים שרירה וקיימת בכל ענייני הבית וצרכיהם ,אך כאשר מדובר על קניין תורה ובחירת מקום לימודו שבו יתעצב עתידו הרוחני ,ידו של הבן על העליונה והוא רשאי ללכת למקום תורה שבו לב חפץ. נפקא מינה רביעית מתגלה בהבנת עומק ההליכה אל מקום תורה רחוק ,שכן מנהג אבותינו ורבותינו מימים ימימה להרחיק נדוד מביתם מוכיח כי ההתנתקות המסוימת מסביבת ההורים וההתמסרות המלאה לעמל התורה בישיבה מרוחקת היא הדרך המרכזית שבה צומחים גדולי תורה אמיתיים. במעוף הרעיוני המבצבץ מתוך הסוגיה ,נראה לבאר כי העימות הנדמה כסדק בין רצון ההורים לבין כמיהתו של הבן לעלות במעלות התורה אינו סתם מאבק כוחות משפחתי ,אלא הוא מבטא תנועה עמוקה ויסודית בבניין נשמתו של האדם בעולם .האדם נברא כדי לגלות בעולמו את האור האלוקי במלוא הדרו ,ונקודת המוצא של כל בחור צעיר היא ההכרה שאין קנייני תורה אמיתיים נקנים אלא מתוך מסירות נפש ויציאה מן המוכר והבטוח אל מרחבי העמל והיגיעה .כאשר הבן מבקש לעזוב את העיר שבה הוא גר וללכת אל מקום תורה נעלה יותר ,הוא בעצם ממשיך את דרכו של אבינו יעקב אשר יצא מאוהלו של יצחק אל בית מדרשם של שם ועבר .הבחירה הזו מורה על תביעה פנימית אדירה שלא להסתפק במועט ולא להתפשר על בינוניות רוחנית ,אלא לשאוף תמיד אל המעיין הטהור ביותר שבו יוכל לרוות את צמאונו לדבר ה'. עוד נראה להרחיב כי מושג כיבוד אב ואם ,הגם שהוא מן המצוות החמורות ביותר שבתורה ועומד ברום קיומו של הבית היהודי ,מקבל את גבולו המדויק בנקודה שבה נשמתו של הבן תובעת את חיותה הרוחנית .התורה הקדושה ,שזיכתה את האדם במצוות כיבוד הורים ,היא עצמה קבעה שתלמוד תורה גדול יותר ,שכן התורה היא המעניקה את החיות האמיתית לכל הבריאה כולה. ההורה המביט בבנו המבקש לפרוס כנפיים וללמוד במקום תורה ראוי יותר ,מוזמן להתעלות מעל הדאגה האישית או תחושת הפגיעה המקומית ,ולהבין ששליחותו האמיתית כהורה אינה לשעבד את הבן אל נוחיותו או אל רצונו הפרטי ,אלא להיות שותף מלא ,ולו מתוך כאב הפרידה ,בהצמחת דור ישרים מבורך העומד ברשות עצמו ומאיר את העולם באורו של עולם התורה. בנבכי נפשו של האדם פועמת הידיעה שכל צעד של התמודדות רוחנית וכל בחירה בעבודת השם אינם אלא מראה המשקפת את עמל נפשו של האדם מול קונו .המעבר מן המוכר והבטוח אל הישיבה שבה לבו חפץ דורש מן האדם לפתח מבט עמוק המכיר בכך שקנייני התורה אינם מתנת חינם ,אלא הם פרי של מסירות נפש ושל יציאה מתוך אזור הנוחות הפרטי אל מרחבי הבחירה החופשית .נראה להסביר כי ההתחבטות שבין רצון האב לבין כמיהתו של הבן מלמדת על העומק שבו נפש האדם שואפת תמיד אל השורש הגבוהה ביותר שלה ,וכי אין האדם יכול להסתפק בבינוניות רוחנית או בהסתפקות במועט רק מפני שהדבר נוח יותר לסביבתו הקרובה .האדם מתבונן על דרכו ולומד שכשם שיעקב אבינו לא הסתפק באוהלו של יצחק אלא יצא אל בית מדרשם של שם ועבר כדי ללמוד תורה בשלמות, כך כל אחד ואחד מאתנו נקרא לגלות את כוחותיו המיוחדים ,לצעוד בנתיב האמת המאיר

את עיניו ,ולמסור את נפשו על עסק התורה מתוך אמונה צרופה שאינה מתפשרת על פחות מן הטוב האמיתי. עוד נראה להרחיב כי האמונה הצרופה נבחנת בדיוק בנקודה שבה האדם משחרר את האחיזה בדברים המוכרים ומפקיד את גורלו בידי שמים מתוך ביטחון מוחלט בבורא עולם .כאשר הבן בוחר ללכת אל מקום תורה שבו יראה ברכה ,אף על פי שהדרך רצופה באתגרים ובפרידה מן הבית, הוא לומד לפתח את המידה הנעלה של הישענות מוחלטת על ה' יתברך ,מתוך ידיעה שהתורה מגינה ומצילה את הלומד אותה באמת .החיבור לעבודה זו מלמד אותנו שכל קושי בדרך וכל מחלוקת לשם שמים אינם אלא הזמנה להתעלות רוחנית ,שבה האדם לומד לראות כיצד הקדושה מתפשטת והולכת בכל רבדי החיים ,ומתוך כך נבנית ההנהגה הפנימית על אדני האמת ,האהבה והיראה הטהורה. בתוך המבט המוסרי המאיר את דרכו של האדם ,אנו נדרשים להתבונן על האחריות העמוקה המוטלת על כתפינו במערכת היחסים שבין הורה לבנו ,מתוך שאיפה לזכך את המידות ולבנות מצפן פנימי ישר ואמיתי .נראה להסביר כי עצם היכולת של ההורה לעמוד מול רצונו של בנו הצומח לקראת עצמאותו הרוחנית ,ולהכיר בכך שאהבתו האמיתית נבחנת ביכולת להרפות ולאפשר לנפש לצמוח במקום שבו היא מוצא את חפצה ,היא מידה נשגבה של יושר פנימי וענווה אמיתית .האדם נדרש לזכור תמיד שאין תפקידו של המחנך לשעבד את הנפש הצעירה אל רצונותיו הפרטיים או אל דאגותיו האישיות ,אלא להאיר לפניה את האור האלוקי וללוות אותה עד לאותה שעה שבה היא בוחרת ללכת בדרך התורה מתוך בחירה חופשית ושלמה .ההכרה בכך שישנם מרחבים עצומים בעולם התורה וכי כל נשמה פועלת ומאירה לפי שורשה המיוחד מלמדת אותנו לכבד את השונות ,לנהוג בסבלנות ובאצילות נפש ,ולהבין שחובת ההורים מלווה תמיד את שאיפתו של הבן לעלות מעלה מעלה בסולם בית אל. עוד נראה להרחיב כי המצפן הפנימי הנבנה מתוך הסוגיה מורה לאדם כיצד לנהוג באחריות ובזהירות בכל צעד ושעל של הנהגת הבית .כאשר האב מתבונן בבנו המבקש לפסוע אל עבר ישיבה נעלה יותר ,עליו לפתח רגישות עדינה לכל שינוי ולכל שלב חיים ,מתוך הבנה שהחינוך האמיתי אינו נשען רק על כללים נוקשים או על תביעות חיצוניות ,אלא על אמון עמוק בטוב הגנוז בלב הצעירים ,ועל תפילה זכה הבוקעת ממעמקי הלב לזכות לראות את הבנים עוסקים בתורה ובמצוות מתוך אהבה ושמחה .מתוך כך מתעורר האדם לתיקון המידות הפרטיות שלו עצמו, לשכלול דרכיו ולעמידה איתנה מול האתגרים שהחיים מציבים בפניו ,ביודעו כי הנהגת הבית הטהורה היא המבצר שבו צומחים דורות ישרים הולכי בדרך האמת והאמונה. ומכאן ניקח עמנו תובנות חיות לחיי היום-יום ,ללמוד וללמד שכל פרשת דרכים בחיי המשפחה וכל התלבטות סביב מקום תורה אינם אלא הזמנה עמוקה להתחדשות באמונה ובעבודת השם. האדם נדרש להלך בדרכי ההוראה מתוך ראייה רחבה המכירה בכך שכל נפש מתנהלת במסלולה המיוחד ,ולדעת לשלב בין אחריות עמוקה לבין שחרור מתוך אמון מלא בבורא עולם .מתוך מבט זה מתברר כיצד כל רגע של גידול בנים וכל שלב של התעלות רוחנית מהווים שער לפיתוח מידות טובות ,לענווה ,ולתפילה זכה המאירה את הבית כולו באור של קדושה.