איך יכול להיות שיצחק אהב את עשיו יותר מיעקב שישב ולמד כל היום תורה?

איך יכול להיות שיצחק אהב את עשיו יותר מיעקב שישב ולמד כל היום תורה? השמש נוטה לערוב על אהלי האבות ,מציירת צללים ארוכים ועמוקים על האדמה הלחה של באר שבע ,והרוח הנושבת בין העצים נושאת עמה את הוד הכיסופים של בין השמשות .בתוך האהל פנימה ,האור קלו ÇÔוהשקט כבד ומוחש ,מורגש בכל נשימה ונשימה ,שקט של תורה הבוקע ממעמקי קולו של יעקב היושב באהלים ושוקד על דברי אלוקים…

איך יכול להיות שיצחק אהב את עשיו יותר מיעקב שישב ולמד כל היום תורה? השמש נוטה לערוב על אהלי האבות ,מציירת צללים ארוכים ועמוקים על האדמה הלחה של באר שבע ,והרוח הנושבת בין העצים נושאת עמה את הוד הכיסופים של בין השמשות .בתוך האהל פנימה ,האור קלו ÇÔוהשקט כבד ומוחש ,מורגש בכל נשימה ונשימה ,שקט של תורה הבוקע ממעמקי קולו של יעקב היושב באהלים ושוקד על דברי אלוקים חיים יומם ולילה ,כשכל הווייתו קודש לבא וטהרת הנפש .ומנגד ,עומדת דמותו של עשיו איש השדה ,ובלב ההיכל הזה מונחת תמיהה צורבת המנקבת את רקיע השמים :איך ייתכן עיונים ופלא עצום שכזה ,שדמות קדושה כענק הרוח יצחק אבינו אוהב את עשיו יותר מאשר את בנו יעקב תם הישר ,וזאת מפני מה שנאמר כי ציד בפיו? המחשבה הזו מכה בלב ולופתת את הנפש ,שואלת ודורשת לפענח את סוד האהבה הזו שאין לה סוף ואין לה חקר ,האם יעקב השקוד על התורה נותר מאחור מול אהבה שנתונה לאיש השדה ,ומהו אותו סוד נסתר העומד בבסיס ההנהגה הזו המהממת את הלבבות. וכאשר ניגשים אנו לפרשת השבוע לפתוח את שערי הכתובים ,פוגשים אנו את הפסוק המפורש בפרשת תולדות" :ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב" (בראשית כה כח) .פסוק זה פותח פתח לעומק פלצות ,ומפרשי התורה הנמצאים במקראות גדולות מבארים את עומק הדברים בדרכם המיוחדת. רש"י (בראשית כה כח) פירש כי ציד בפיו ,שפיו היה צד ומרמה אותו בדברי חלקות .ועוד (שם כה כד) מבאר שם ,כי עשו היה יודע ציד לרמאות את אביו ,ששואל אותו איך מעשרים את התבן ואת המלח ,והיה יצחק סבור שהוא ירא שמים גדול. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כה כח) ביאר על הפסוק כי טעם כי ציד בפיו ,כמו שאומרים בלשון

ערבי שמי שיש לו שקר בפיו הוא מדבר חלקות כדי להטות את הלבבות ,ועשו היה צד את דעתו של אביו בדברים מתוקים שאינם אמת לאמיתה. הרמב"ן (בראשית כה כח) ביאר כי אהבת יצחק לעשו לא הייתה אהבת חינם פרטית ,אלא סיבה צדדית ומסוימת שהייתה באותו הזמן לפי מעשיו החיצוניים של עשו שהראה לפניו כאילו הוא שומר מצוות ומדקדק במצוות מעשר ,ולכן נמשך לב יצחק אליו בשל אותו ציד שהיה בפיו ובדבריו. הרד"ק (בראשית כה כח) ביאר כי עשו היה מתחפש לפני אביו כאדם כשר וישר המדקדק במצוות, וזהו עניין ציד בפיו שהיה צד את דעתו של יצחק באמירותיו החלקות. הספורנו (בראשית כה כח) ביאר כי יצחק היה סבור שעשו מתקן את מעשיו בסתר ורוצה לשוב אל הדרך הטובה ,ולכן החזיק טובה לעשו על אותם דברים נאים שהיה מוציא מפיו לפניו. אונקלוס (בראשית כה כח) מתרגם את הפסוק ורחים יצחק ית עשו כי ציד בפומיה ,ומדייק בכך את פשטות העניין שאהבת יצחק הייתה תלויה באותה אמירה ובאותו ציד שהיה בפיו של עשו. הכלי יקר (בראשית כה כח) ביאר בארוכה שאהבת יצחק לעשו הייתה מתוך מחשבה עמוקה לקרב את הרחוקים ולתקן את מעשיו של עשו על ידי שיח ודיבור ,מתוך תקווה שעל ידי הציד והשיח הזה יזכה עשו לחזור בתשובה שלמה. בבואנו להיכל תלמודם של חכמים ,לשאוב מן באר המים החיים של חז"ל אשר ירדו לעומקם של תהומות הנפש וההנהגה האלוקית ,מתגלים לפנינו נתיבות אש המאירים את סוד יחסו של יצחק אבינו לבנו ,וכיצד כל הנהגה בעולם הזה שורש של מעלה היא. בגמרא במסכת שבת (דף פט ע"ב) איתא דבניך חטאו יאמרו ליצחק אז יענה פלגא עלי ופלגא עליך ,ומבארים גדולי המפרשים שזכות זו של יצחק עומדת לעד ,ומתוך היותו נושא בעול ומלמד סנגוריה על בניו באותה שעה גדולה ,מבואר הסוד העמוק שאהבתו לעשו לא הייתה סתמית אלא נבעה ממבט רחב המבקש לחקור ולמצוא את פתח התשובה לכל נפש אבודה. בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין (פרק י הלכה א) איתא בעניין הנהגת האבות והבן אשר נטה מן הדרך ,ואיך מצינו בהנהגתם של צדיקים שנושאים את כובד המשקל הזה מתוך מבט פנימי המכיר בכך שאין לדחות שום נשמה ויש לחתור תמיד לגלות את נקודת האור הגנוזה במעמקים. רש"י (שבת פט ע"ב) ביאר על עניין פלגא עלי ופלגא עליך כי יצחק אבינו נושא בעול יחד עם כנסת ישראל ומוצא צד זכות ומלמד סנגוריה על אף המצבים המורכבים ביותר ,כפי שהיה נוהג כל ימיו כלפי עשו בנו בהסתכלותו על פנימיות הנפש ועל האפשרות לתיקון. תוספות (שבת פט ע"ב) ביארו את עומק גודל כוחם של אבות העולם אשר בכוח צדקתם העצומה מסוגלים להפוך מידת דין למידת רחמים ,וכיצד כל הנהגה והנהגה שהנהיגו בעולם הזה טומנת בחובה שורש עליון למעמד הגדול של הדורות הבאים וליכולת לעמוד בפרץ בעת צרה. והנה כאשר עולים אנו ממעמקי התלמוד אל היכלם של ראשוני האריות ,רבותינו הראשונים זכרונם לברכה ,השוהים בסוד קודש קודשים ומאירים את הסוגיה באור יקרות ,מתגלים לפנינו נתיבות נפלאים שאין למעלה הימנם בביאור סוד אהבתו של יצחק אבינו אל בנו.

החזקוני (בראשית כה כח) פירש שלגבי יצחק כתיב ויאהב ,ללמדך שלא היה יצחק אוהבו תמיד אלא באותו זמן כי ציד בפיו ,אבל גבי יעקב שהיה איש תם כתיב ביה ורבקה אהבת את יעקב אהבה תדירה ,ומבאר בזה כי אהבת עשו לא הייתה שורשית ונצחית אלא שעה פרטית לפי השעה והעניין, בניגוד לאהבת יעקב שהיא נצחיות הבריאה וקביעות הלב שאינה תלויה בדבר. הכתב סופר (בראשית כה כח) ביאר על דברי רש"י שכתב על הפסוק איש יודע ציד איש שדה שרצה לרמאות את אביו איך מעשרים את התבן ואך מעשרים את המלח ,והקשה למה שאל ורימה דווקא במצווה זו ולמה דווקא תבן ומלח ,ומבאר כי עשו רצה להתנצל עצמו לפני אביו על שהוא עוסק בענייני עולם הזה והוא איש שדה ולא נוהג כיעקב ליישב באהל של תורה ,ואמר לאביו כי הוא מעשר את שלו ונותן לתלמידי חכמים הלומדים בבית שם ועבר ,והיינו איש יודע ציד לרמאות את אביו איש שדה ,שצד ורימה אביו בהתנצלותו על כי הוא איש שדה ומלאכתו בשדה ,כי הוא עושה בזה מצוה כיששכר וזבולון ,ושאל לאביו איך מעשרים התבן והמלח שהוא נותן מעשר מכל ונותן לתלמידי חכמים ,ולא לבד שנותן לו הצורך בו ביותר שאי אפשר בלאו הכי אלא שנותן לו מלח על הפת וגם מקום לשכב ומביא לו תבן שישכב עליו ולא על הארץ ,ומתוך כך נטה לב יצחק אליו בראותו את מעשי הצדקה והחסד הללו לכאורה. ובבואנו להיכלם פנימה של האחרונים חביבים ,מורינו ורבותינו גדולי הפוסקים והמפרשים אשר אורם זורח כזוהר הרקיע ומפלסים נתיבות עולם בים ההלכה והמחשבה ,מתגלים לפנינו אוצרות עצומים המאירים את עומק כוונותיו של יצחק אבינו באהבתו לעשו מתוך מבט פנימי נוקב. השל"ה הקדוש בדרך חיים תוכחת מוסר ביאר כי בכאן רמוז מה שדתנן במסכת אבות (פה משנה טז) כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטל האהבה וכל שאינה תלויה בדבר האהבה מתקיימת ,על כן יצחק שאהב את עשו בשביל ענייני עולם הזה ,כתיב ויאהב לשון עבר ,כי כשלא הביא ציד בטלה האהבה ,ורבקה אהבת את יעקב בשביל עולם הבא הנצחי ,אומר אוהבת ,שאוהבת תמיד ולא פוסק ,וזהו מוסר גדול שלא יאהב האדם ענייני עולם הזה באהבה רבה וחשיקה ,אבל התורה והמצות מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. האדמו"ר רבי רמ"מ מפרימשלאן בספרו דברי מאיר כתב דבר נורא שלרבו בעל באר מים חיים היה לו בן שלא הלך בדרך הישר ואף על פי כן נתן לו כל הצטרכותו ,ובתפלתו אמר רבש"ע הבט כאשר אני עושה עם בני ,מכל שכן אתה ראוי להתנהג עם בניך אע"פ שאין עושים רצונך ,ואיתא בגמרא במסכת שבת (דף פט ע"ב) בניך חטאו יאמרו ליצחק אז יענה פלגא עלי ופלגא עליך ,נראה שיצחק הפליג בטענותיו שירחם ה' על בניו וטען גם כנ"ל הבט כי גם לי היה בן רשע אעפ"כ אהבתי אותו ,וזה ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו למען יהיה ציד בפי יצחק וטענה חזקה לעתיד לבא. הבעל שם טוב הקדוש (תולדות) כותב דבר פלא שמביא הקדוש רבי מיכל מזלאטשוב בשם רבו מרן הקדוש רבינו הבעל שם טוב ,שמיום שרימה עשו את יצחק גרם שאין שום צדיק יוכל לראות על בנו שום דבר רע ,ומבאר בזה כי הנהגתו של יצחק טמנה בחובה שורש עליון המגן על הדורות כולם לבל יפול אדם בייאוש מבניו. המשנה שכיר (פרשת תולדות) ביאר בדרך צחות שהרי דרך העולם הוא שכאשר האמא אוהבת

את אחד מבניה ונותנת לו ממתקים האח השני מקנא והולך לבכות לאביו שאמא נותנת ממתקים רק לשני ,ועל ידי זה מראה אביו חבה גם לבן השני וגם נותן לו ,וזה שאמר הפסוק ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב ,רצה לומר שהציד של עשיו היה שעשו טען לאביו שרבקה אוהבת את יעקב ,לכן הראה לו יצחק שהוא אוהב אותו. ובעלותנו אל היכלם הנשגב של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר עמדו על משמר התורה והאמונה וצקו מים על ידי רבותיהם לברר נתיבות עולם באור תורתם ,מתגלים לפנינו יסודות אדירים המאירים את כל מהלכו של יצחק אבינו באהבתו לעשו מתוך ראייה פאנורמית המאחדת את עמקי הנפש עם הנהגת שמים. מרן הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (הובא בדבריו המורגלים לכל פונה שביקש ממנו ברכה) היה רגיל להשיב באהבה ובמאור פנים ולומר למה תטריחו עצמכם לבא אלי ולמה זה לכם לבקש ברכתי והלא הברכות מסורות בידכם ,וככתוב אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו הרי לכם כל ברכות האמורות בתורה ,לכו עסקו בתורה ושמרו את מצותיה והחזיקו את התורה ואת לומדיה ומבטוחים אתם כי תחול על ראשכם ברכת ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת ,ומתוך הדברים הללו נתבאר ביאור נפלא ומרתק לעומק סוגייתנו כי יעקב אבינו שישב אוהלים בבית מדרשם של שם ועבר ושוקד על התורה והעבודה היה ברוך מאליו בברכת התורה ותורתו אמנותו שמגנה עליו ואינו זקוק לברכת אב פרטית ,משא עשו שהיה איש ציד איש שדה ובטל מן התורה ולית ליה מדגרמיה כלום ,הוא הצריך לאהבת אביו ולברכתו המיוחדת כדי למצוא את פתח האורה ולקרבו אל שורש הקדושה. ונפקא מינות לעולם המעשה מתגלה בכל תוקפה עת אנו מתרגמים את הסוגיה הקדושה הזו אל מרחבי המציאות וההלכה בהנהגת חיי היום יום .העיון בהנהגתו של יצחק אבינו כלפי בנו מלמדנו יסוד אדיר בדרכי החינוך וההנהגה עם בני הבית והסובבים אותנו .ההבנה כי אהבה יכולה להיות ממוקדת ותלויה בשעתה כדי לפעול פעולה נפשית עמוקה ,מלמדת אותנו שלא לדחות ביד קהה אף אדם ואף נשמה המתרחקת מן האור ,אלא לחפש תמיד את אותה נקודה טובה ואת אותו ציד שבפיו ,את אותם דברים שבהם הוא מבקש להתקרב או להצדיק את מעשיו .מתוך כך נגזרת הלכה למעשה חובת ההסתכלות החיובית והחתירה הבלתי פוסקת למציאת דרכי קירוב ,מתוך ידיעה שכל פעולה של אהבה והכלה יוצרת כלים רוחניים עצומים המגנים על האדם ומסייעים בידו לשוב אל מקור מחצבתו. ובעומדנו לברר את עומק הרעיון העולה מן הסוגיה הקדושה ,מתגלה לפנינו רובד נוסף ומרתק במערכת כוחות הנפש של אבות האומה .הנהגתם של יצחק ורבקה איננה מחלוקת מקרית או ניגוד אינטרסים אנושי פשוט ,אלא היא משקפת שני קווים מקבילים ומשלימים בתיקון העולם כולו. יעקב מייצג את הקו הפנימי ,את האור הגנוז של בית המדרש שכולו קודש עליון ,שאינו מקבל שום זזות מן המציאות החיצונית. מנגד ,יצחק אבינו נושא את המבט הרחב המבקש לחדור אל תוך קליפות העולם הזה ,אל השדה הפתוח ואל מקומות הריחוק ,מתוך אמונה זכה שאין שום מציאות בעולם שאין לה שורש עליון שניתן לדלות ממנו מים חיים .הרעיון העמוק הוא שיצחק בחר לגשת אל עשו לא מתוך

טעות או חולשה ,אלא מתוך שליחות עליונה של בירור הניצוצות ,להראות שגם מתוך פתחי השאול והתרבות החיצונית אפשר לדלות גרגרים של טובה ולמצוא את שורש האחיזה להעלותו אל הקודש .מתוך כך מתבאר כי תפקידו של יצחק היה קשה ונשגב פי כמה ,לשאת את משא החושך ולהפוך אותו לאור ,כפי שיתגלה במלוא הדרו לעתיד לבוא. ובבואנו אל הרחבת ההבנה המחשבתית בחיבור ישיר אל הנפש פנימה ,אל נבכי האמונה וההנהגה היומיומית של כל אדם ואדם ,נפתחים לפנינו שערי אורה המאירים את חדרי הלב .המפגש עם דמותו של יצחק אבינו המבקש למצוא את האור גם במקומות הנסתרים ביותר מעניק לאדם מבט חדש ומרפא על עבודת ה' שלו ועל התמודדויותיו הפנימיות. פעמים רבות האדם מרגיש שחלקים ממנו נמצאים בשדה הפתוח ,רחוקים מבית המדרש ומאור השכינה ,ומתגנב ללב חשש של ייאוש שמא אין עוד תקווה לאותם אזורים חשוכים בנפש .על זאת מורה לנו דרכו של יצחק ,המלמד אותנו שאין שום שטח בנפש האדם שהוא שומם לחלוטין מכל זיק של קדושה .גם כאשר האדם מוצא את עצמו בבחינת איש שדה ובטל מן העבודה הרוחנית הראויה ,תמיד ישנו אותו ציד שבפיו ,אותה נקודה טובה ,אותה כמיהה קטנה או מילה של התנצלות וחיפוש דרך שדרכה אפשר להתחבר מחדש .ההכרה הזו מסירה את הייאוש ומכניסה בלבו של האדם חיות אדירה ,באמרה לו שגם במקומות הנמוכים ביותר שבהם הוא פועל ,נוכחות האלוקות שם ממתינה לו ,מוכנה לקבל את כיסופיו ולהעלות אותו מתוך המחשכים אל האור הגדול. ובעלותנו אל רובד ההרחבה המוסרית ,נבנה לפנינו מצפן פנימי אמיתי ויציב הצומח מתוך עומק הסוגיה ,בלי שום מילים ריקות ובלי שום סיסמאות חיצוניות .המבט המוסרי העולה מכאן מציב את האדם מול אחריות עצומה כלפי זולתו וכלפי עצמו .כאשר אדם פוגש בזולתו מי שנראה רחוק מן הדרך או שקוע בענייני עולם הזה ,מורה לו הדרכו של יצחק אבינו שלא למהר לשפוט לחומרה ולאבד תקווה ,אלא לחפש את אותו פתח קטן שדרכו אפשר להאיר לו את הלב .המוסר הפנימי כאן מדבר על ענווה עמוקה ,על היכולת להכיל מורכבויות ,ועל ההבנה שאהבה אמיתית אינה מותנית רק בשלמות גמורה אלא ביכולת לראות את הנקודה הטובה הגנוזה גם במקום הנסתר ביותר .האדם נדרש להיות נושא של אור וקירוב ,לדעת להקשיב למה שמסתתר מאחורי מילים חיצוניות ,ולבנות סביבו מרחב של אמונה המאפשר לכל נפש למצוא את דרכה חזרה אל השורש בלי פחד ובלי בושה.

עיקר העניין: המסע הגדול שערכנו במעבה הסוגיה מביא אותנו אל נקודת המפגש שבין אור השמש המאיר מן ההיכל פנימה לבין רוחות המדבר הנושבות בחוץ .כאשר אנו פוסעים בנתיבותיהם של אבות האומה ,אנו מבינים שכל תנועה וכל מבט של אב לביתו אינם בבחינת שעה חולפת ,כי אם שורש עמוק הנחקק בלוחות הלב של הדורות עד סוף כל הדורות .יצחק אבינו ,הנושא את אש העקדה בקרבו והרואה בעין פנימית את מרחבי הבריאה ,אינו מבקש לעקור את השדה כי אם למצוא בו את ניצוצות האור הגנוזים ,ללמדנו כי אין שום מקום בעולמו של מקום שאין השכינה מצויה בו ומחכה לשובו של בן.

עיקר העניין -המשך: כאשר האדם פוגש את עצמו או את הזולת במקומות נמוכים או מרוחקים ,אל לו לטבוע בייאוש או להרים ידיים מן התקווה ,שכן תמיד נותר אותו ציד קטן בפיו, אותה כמיהה נסתרת לשוב אל השורש .האהבה העמוקה והאיתנה הפועמת בלב האבות היא המעניקה לנו את הכוח לחיות באמונה פשוטה ,לראות את הטוב הגנוז בכל אדם ,ולפתוח שערים חדשים של תקווה ואור בלבו של עולם. מבט עמוק אל נבכי הנפש מלמד כי האהבה האמיתית אינה נבנית מתוך שלמות מדומה אלא מתוך היכולת לחשוף את ניצוץ הקדושה החבוי גם במקומות הנסתרים ביותר .הכרה זו מעניקה לאדם כוחות מחודשים לחיות באמונה זכה, לקרב לבבות באמת ,ולגלות את האור הגדול הפועם בכל שעה ושעה מימי חייו.

כשאבא אומר תביא לאמך לשתות קודם ואילו האם אומרת תביא לאביך תחלה ,למי צריך לשמוע? הוכח מפרשת השבוע! השקט המתוח של חדר ההסבה נחתך באחת ,כאשר שאלת השאלות מרחפת באוויר ,טומנת בחובה התנגשות עמוקה ופלאית בין שני עמודי התווך של הבית .האדמה עומדת דוממת ,וריחות הכרמים והשדות המרוחקים מתערבבים בתוך כובד האחריות הרוטטת בין כתפיו של הבן העומד במרכז הבמה .הקירות לוחשים את סוד הכבוד האיתן ,שעה שהאב והאם מפנים שניהם את המבט אל הבן האובד עצות בין שני רצונות קדושים ומתנגשים .האב מבקש להעדיף את האם ,והאם מורה בכל תוקף להקדים את האב .הדחיפות הדרמטית נוגעת בנימים הרגישים ביותר של נפש האדם ,המבקש לדעת היכן עובר קו הגבול בין חובת האב לחובת האם .האור המרצד מבעד לחלון מאיר את הדילמה במלוא עומקה ,ושאגה דוממת פועמת בלב :לאן נוטה כף המאזניים ברגע שבו כל צעד ושעל דורשים בירור מדויק של שורש האמת וההלכה. נפנה כעת אל התורה הקדושה ,כדי לחשוף את שורש הדברים מתוך פסוקי פרשת השבוע ומפרשי התורה המרכזיים המבארים את מהלך הדברים .בפרשת השבוע נאמר הפסוק המעורר את הלבבות" :ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב" (בראשית כה כח). רש"י מבאר (שם) :ויאהב יצחק את עשיו ,לפי שהיה צודו ומאכילו מפיו ,ויצחק רשע היה בעיניו ולא היה הודיעו לו את רשעתו מפני כבודו .ורבקה אהבת את יעקב ,לפי שהיה איש תם יושב אוהלים. רבנו אברהם אבן עזרא מבאר שם כי אהבתו של יצחק לא הייתה מתוך חולשה חלילה ,אלא מתוך מבט עמוק ורחב המבקש לראות את האפשרות לתקן את השדה ואת החיצוניות ולהביא אותם אל הקודש .והרמב"ן מוסיף ומבאר שם כי האבות היו צופים ברוח הקודש את עתידות הדורות ,ויצחק זיהה בעשיו כוחות עצומים של גבורה שצריכים היו להיות מועתקים אל הקדושה, ולכן נמשך ליבו אחר אותו ציד שהיה בפיו.

הספורנו מבאר שם כי אהבת יצחק לעשו הייתה מתוך תקווה להחזירו למוטב על ידי האכילה והקירוב ,ואילו רבקה ידעה ברוח קודשה כי עיקר השורש והירושה עומדים להיבנה דווקא דרך יעקב יושב האוהלים .הכלי יקר מבאר שם כי יצחק חשב שעל ידי שיראה לו פנים אהבה ויאכילנו מן המעדנים יצליח לרכך את לבו ולקרבו אל אביו שבשמים ,ומשום כך התגלתה כאן הנהגה מיוחדת של קירוב דרך השדה והחומר. ומכאן אנו עוברים אל פרשת קדושים (ויקרא יט ג) שבה מתבאר יסוד המורא והכבוד אל ההורים: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלוהיכם. רש"י מבאר שם :איש אמו ואביו תיראו ,הקדים אם לאב והשווה כבוד אם לכבוד אב ,יכול אין הבן חייב במורא אם עד שיהיה מורא אביו עליו ,תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ,השווה כבוד אם לכבוד אב. רבנו אברהם אבן עזרא מבאר שם כי הכתוב השווה את שניהם יחד כדי ללמדנו את חומרת הכבוד ,אך כאשר הרצונות מתנגשים יש לבחון את עומק הדין שבין מורא לכבוד .והרמב"ן מבאר שם כי השוואת האם והאב באה ללמדנו ששניהם שותפים ביצירת האדם ובגידולו ,ולכן מעמדם שקול כנגד כבוד שמים. הספורנו מבאר שם כי היראה והכבוד הם הבסיס לכל קבלת עול מלכות שמים ,שהרי מתוך כיבוד אב ואם מגיע האדם לכבד את קונו .והכלי יקר מבאר שם שהקדמת האם בפרשת קדושים באה ללמדנו את גודל חובת ההכרה בטובה למי שמגדלת את הילדים ביומיום במסירות נפש גדולה ,לצד חובת כבוד האב המחייבת את כולם. ובעומדנו לברר את שורש הסוגיה מתוך ים התלמוד ,נשקיף אל דברי חז"ל הקדושים המאירים את נבכי ההלכה באור יוקד ומלא עומק. בגמרא במסכת קידושין (דף לא ע"א) מובא :שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ,ואימא אומרת השקיני מים ,איזה מהם קודם? אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך. רש"י מבאר שם :שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך ,ולכן כבוד האב קודם כיון ששניהם משועבדים לכבודו של האב והאם עצמה מחויבת בו. תוספות מבארים שם :דאפילו הכי לא קיל כבוד האם אלא משום דכבוד האב עדיף טפחיים משום דאף האם חייבת בכבודו ,ומשום הכי כשיש התנגשות בין רצונותיהם יד האב על העליונה. וכן בעומדנו על שער התלמוד הירושלמי ,נפתח את דבריו המאירים של השער הקדוש. בתלמוד ירושלמי פאה (פרק א הלכה א) מבארין חז"ל את עומק כוחו של רצון ההורים ,ושם איתא על מעשה דרבי ישמעאל שהייתה אמו רוחצת רגליו ושותה את אותם המים ,וביקש למנוע זאת ממנה ולא שביק לה ,ובאה אמו וקבלה עליו לפני החכמים ,ואמרו רבותינו לרבי ישמעאל הואיל והוא רצונה הוא כבודה ,ומכאן למדו הפוסקים שרצונו של אדם הוא כבודו המוחלט. הפני משה מבאר שם על הירושלמי כי כבוד הורים אינו נמדד רק במעשים יבשים אלא בהבנת

נפשם וברצונם העמוק ,וכל מקום שבו ההורה תובע את רצונו מתגלה הלכה למעשה שאין לך כבוד גדול מזה. ומכאן אנו צועקים אל דבריהם המפוארים של הראשונים הקדושים ,עמודי העולם אשר אור תורתם זורח ומאיר את נתיבותינו בעומק הסוגיה הבוערת הזו. רבנו משה בן מימון הרמב"ם כתב בספרו היד החזקה במשנה תורה (הלכות ממרים פרק ו הלכה ג): אב שהורה לבן לבטל מצווה בין מצוות עשה בין מצוות לא תעשה ואפילו מצווה קלה אל ישמע לו, ואם אמר לו האב השקיני מים ויש בידו מצווה להשתדל בה אם יכול לעשותה על ידי אחרים יעשה ואם לאו אל ישמע לאביו מפני שהוא חייב במצווה .ובאור עמוק זה מורה לנו הרמב"ם שגבולות כיבוד אב ואם אינם פרוצים לחלוטין ,אלא עומדים תמיד תחת צילו של רבון העולמים ,וכאשר האב תובע כבוד המנגש עם סדר הדין היסודי ,נשקלת השעה במאזני בית המדרש. רבנו מנחם המאירי ביאר בחיבורו בית הבחירה על מסכת קידושין (דף לא עמוד א) :שכל עניין כיבוד אב ואם אינו רק חובה פורמלית או הנהגה חיצונית בלבד ,אלא עניינו הוא תיקון המידות ויראת שמים טהורה וזכה עד למאוד ,ועל כן כאשר מתנגשים רצונות ההורים זה כנגד זה ,יש לשקול את כובד הרשויות ולדעת כי כבוד האב קודם מדין שעבוד שניהם אליו ,אך כל זאת כל עוד אין בדבר סתירה חלילה לעבודת הבורא יתברך ,כי בשעה שהשם יתברך תובע את כבודו אין מקום לשום שיקול אנושי אחר. רבנו אהרן מלוניל חידש באורחות חיים (הלכות כיבוד אב ואם סימן א) :שחובת כבוד אב ואם היא מן החמורות שבתורה ובכל תוקף המצוות ,וכשם שהתורה השוותה אותם בכבודם לעניין מורא וכיבוד ,כך כאשר האב תובע את כבודו והאם מוחלת או להפך ,יש לעיין היטב בשורש הדבר כדי לא לפגוע בכבודו של אף אחד מהם ,ובכך הוא פותח לפנינו פתח רחב להבנת עומק ההרמוניה הנדרשת בתוך בית ישראל פנימה. רבנו יעקב בן אשר ביאר בטור (יורה דעה סימן רמ) :שמה שהדין הוא שהבן שומע לאביו כששניהם מבקשים מים ,הוא מפני שהאשה מצווה גם היא על כבוד בעלה ,ונמצא ששניהם תובעים עניין אחד שבו האב עומד בראש המערכת המשפחתית ,ומכוח שעבוד זה נגזרת ההלכה למעשה כי יד האב על העליונה ברגע שהרצונות מתנגשים זה בזה. ובבואנו אל שערי האחרונים וגדולי הפוסקים אשר דלו מים מהמעין של שולחן ערוך ,נשקיף אל עומק ההלכה המתחדשת בבית מדרשם של עמודי ההוראה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף כתב בספרו שו"ת יביע אומר (חלק עשירי יו"ד סימן מ) :שחובת כיבוד אב ואם מוטלת על הבן בכל תוקפה ,וכאשר יש התנגשות בין רצון האב לרצון האם ,יש לילך אחר הכלל המבואר בפוסקים שכל שהאם משועבדת לכבוד בעלה ,ממילא כבוד האב קודם ועומד בראש ,ואין הבן רשאי להקל בכך כלל אלא ינהג בכבוד הראוי לכל אחד ואחד על פי משקל ההלכה הצרופה. מו"ר הגרש"ה וואזנר ביאר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ב סימן קטז) :שכל הדין של העדפת כבוד האב על פני כבוד האם אינו מפני פחיתות מעמדה של האם חלילה ,אלא מפני מבנה הסמכות

המשפחתית שהטילה התורה על ראש הבית ,ומשום כך בכל עניין של בקשה מקבילה שבה ההורים תובעים את צרכיהם האישיים ,ידו של האב על העליונה מכוח שעבוד האשה לבעלה. מו"ר הגר"א וייס ביאר בספרו שו"ת מנחת אשר (חלק א סימן קיט) :שביסוד הדין יש לחלק היטב בין ציווי הנוגע לעצם גופו של האב לבין ציווים הנוגעים לענייני הבית הכלליים ,אך למעשה כאשר שניהם מבקשים דבר השווה לכל נפש כגון שתיית מים ,נתגלה הדין העתיק שאין כאן סתירה במהות אלא הכרעה ברורה של סדר עדיפות ההלכתי המחייב את הבן להקדים את רצון האב תחילה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן כתב בספרו מחנה ישראל (רשות והנהגה) כי הנהגת הבית ושלום הבית עומדים ברומו של עולם ,וכאשר הבן עומד במבחן שבו ההורים מבקשים דבר השווה לכל נפש ,עליו לשקול את צעדיו בדעת תורה מתוך שמירה על כבוד שניהם בשווה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף כתב בספרו ילקוט יוסף (הלכות כיבוד אב ואם סעיף יד) כי עיקר ההלכה נפסקה להלכה ולמעשה כששניהם מבקשים מים ,האב קודם משום שהאם חייבת בכבודו של האב ,ואין הבן רשאי להטות מן הדרך הזו אלא יקיים את דבר האב תחילה מתוך ענווה ויראת כבוד. ומתוך עומק הדברים נעלה אל הפסגה הרעיונית המאירה את מהותו הפנימית של בית ישראל, שבו כבוד אב ואם אינו רק רשימת צווים חיצונית אלא מערכת עדינה של הרמוניה ואהבה אלוהית. כאשר הבן עומד בין שני העמודים הגדולים של הבית ,האב והאם ,הוא פוגש את ההתגלם המזוכך ביותר של כיבוד הורים המדמה לכבוד שמים .רצונם של ההורים אינו משקף רק בקשה גשמית חולפת ,אלא את שורש חיותו של האדם המבקש לחבר בין שמים וארץ .הבית שבו האב והאם מתהלכים זה לצד זו בברית של אהבה ושלום הוא המקדש מעט שבו שכינה שרויה ,וכאשר הבן מקשיב לקול ההלכה ומכריע בין הרצונות מתוך ענווה ויראה ,הוא בונה את קומת האדם השלמה .תורת חיים זו מלמדת אותנו שכל פסיעה ופסיעה בנתיבי כיבוד הורים מרחיבה את גבולות הקדושה בלבבות ,ומרוממת את האדם מתוך מציאות חומרית פשוטה אל עבר פסגות גבוהות של דבקות בבורא יתברך ,עד שכל הבית נעשה כיסא כבוד למלכותו יתברך. בעומק הנפש פנימה ,המפגש עם רצונותיהם של האב והאם מציב את האדם מול מראָ ה נקייה המזמינה אותו לברר את גבולות הביטול העצמי שלו .אין זו רק שאלה של הלכה יבשה המורה לאן להטות את הכף ,אלא נביעה עמוקה אל תוך חדרי הלב המבקשים לדעת כיצד לחוש את הזולת מבלי לאבד את האמת הפנימית .האדם הנפגש עם תביעת האב ועם בקשת האם לומד להרחיב את כלי הקיבול של נפשו ,להכיל סתירות לכאורה ,ולמצוא את שביל המלך שבו היראה והאהבה משתלבות יחד לבניין האמונה .מתוך הציות המדוייק לדברי רבותינו מתעדנת הנפש ומשתחררת מן האגוצנטריות המבקשת רק את טובת עצמה ,ומגלה את היופי העצום הטמון בהענקת מנוחה ונחת להורים שהם שותפים ביצירת נשמתו בעולם ,ומתוך כך מתקשרת הנפש באמונת חכמים ובאמונה טהורה בבורא כל העולמים. המצפן הפנימי הנבנה מתוך הסוגיה הזו אינו נשען על סיסמאות חיצוניות אלא על תנועה עמוקה של יושר פנימי וזהירות כבוד אנושית .האדם המדייק את צעדיו אינו מחפש לעגל פינות או למצוא