מדוע יצחק רצה לברך רק את עשיו?

מדוע יצחק רצה לברך רק את עשיו? ויש להבין הרי גם אם סבר יצחק שעשיו ראוי לקבל את הברכה בוודאי שלא חשב שיעקב אינו ראוי ,אז מדוע שלא יעניק לשניהם גם יחד את הברכה (לכל היותר עם עדיפות מסוימת לעשיו מצד הבכורה)? ואמנם אברהם לא כן עשה -שהרי הוא גירש את ישמעאל מעל פניו "וייתן ...את כל אשר לו ליצחק" (לעיל כה ,ה) ,אולם אברהם עשה זאת על פי הדיבור מחמת שישמעאל לא היה…

מדוע יצחק רצה לברך רק את עשיו? ויש להבין הרי גם אם סבר יצחק שעשיו ראוי לקבל את הברכה בוודאי שלא חשב שיעקב אינו ראוי ,אז מדוע שלא יעניק לשניהם גם יחד את הברכה (לכל היותר עם עדיפות מסוימת לעשיו מצד הבכורה)? ואמנם אברהם לא כן עשה -שהרי הוא גירש את ישמעאל מעל פניו "וייתן ...את כל אשר לו ליצחק" (לעיל כה ,ה) ,אולם אברהם עשה זאת על פי הדיבור מחמת שישמעאל לא היה ראוי לכך, משא"כ הכא שזה ודאי שיעקב היה ראוי לכך לא פחות מעשו ,ואם כן קשה מדוע לא בירך יצחק את שניהם וכפי שעתיד לעשות יעקב בנו שיברך את כל שנים עשר בניו? השאלה הזו נוקבת ומהדהדת בעומק חללה של תורה ,ונוגעת בשורש נפשם של אבות האומה. יצחק אבינו ,עולה תמימה הצפון ברום הקדושה והטהרה ,עומד לעת זקנותו כאשר עיניו כהו מראות ,והוא מבקש לרכז את שפע הברכות ואת עתיד הברית על ראשו של עשיו בנו הבכור. עומדים אנו משתאים למול מחזה זה ,שהרי מצד אחד עומד יעקב ,איש תם יושב אוהלים ,המגלם בגופו ובנשמתו את הוד הטהרה וקדושת התורה ,וכיצד ייתכן שאביו הקדוש מדיר אותו ממקור הברכות ואינו מעניק להם שניהם גם יחד מברכותיו? הרי אברהם אבינו ,הגם שהבדיל בין יצחק לישמעאל ,עשה זאת על פי הדיבור האלוקי משום שישמעאל לא היה ראוי לכך ,אך כאן ,בביתו של יצחק ,הרי הכל יודעים את מעלתו העצומה של יעקב ,ומה גם שדפוס ההנהגה העתידי של האומה יתגלה דווקא אצל יעקב שיברך את כל שנים עשר שבטי ישראל בשלמות ובאחדות .ההתבוננות בשאלה זו פותחת לפנינו שער רחב ועמוק אל נבכי מחשבתו של יצחק אבינו ,ואל ההבנה המופלאה של המבט האבהי המבקש לרומם את החומר ולהאיר את כל מרחבי הבריאה באור נצח. וכעת ,בבואנו לפתוח את אוצרותיהם הגנוזים של רבותינו הראשונים ומפרשי התורה המובהקים המופיעים במקראות גדולות ,ניגש תחילה אל הפסוקים המפורשים מתוך פרשת השבוע המעוררים את עצם הקויה והפלא הגדול" :ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשיו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני .ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי .ושא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד .ועשה לי מטעמים כאשר אהבה והביאה לי ואוקלה לבעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (בראשית כז ,א-ד). הפסוקים הללו מתארים באור יקרות את אותה שעה דרמטית וגורלית שבה יצחק אבינו קורא אל עשיו בנו הבכור ומבקש ממנו להכין לו מטעמים כדי שיברכנו טרם יומו ,והם המוקד לשאלה הגדולה כיצד ייתכן שיצחק ביקש לרכז את כל שפעת הברכה דווקא אצל עשיו מבלי לשתף בה את יעקב אבינו.

ואייתי לי ואיכול בגין ִ בתרגום אונקלוס (בראשית כז ,ד) ביאר :ואעבי ליה טעימי היכי דריחמנא דתברכינך נפשי קודם דאמות .אונקלוס מתרגם את לשון הברכה והמטעמים בצורה מדויקת המראה את הרצון הפנימי של יצחק להעניק לעשיו את הכוח וההשפעה הרוחנית והגשמית כאחד דרך אותו מעשה מטעמים ,מתוך מבט שראה בעשיו את הזכאי לברכת הבכורה. רש"י (בראשית כז ,ד) פירש :בעבור תברכך נפשי -אמר רבי משה הדרשן לפי שראה ששניהם בני שלושים ושבע שנה היו ונתירא שמא ימות אברהם שנסתלקה ברכת אברהם ממנו ונמצאו ברכותיו של אברהם יוצאות לטטלה אמר אברך עשו רשע שמא יחזור בתשובה .רש"י מביא את דברי המדרש המלמדים שיצחק לא פעל מתוך חוסר ידיעה על טיבו של עשיו ,אלא מתוך חשש עצום שמא ברכותיו של אברהם אבינו ילכו לאיבוד אם לא יאחז בהן הבכור ,ולכן ביקש למצוא דרך להחיות את נפשו של עשיו ולהביאו לידי תשובה דרך הברכה. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כז ,ד) ביאר :בעבור תברכך נפשי -בעבור שהיית בכור ראוי אתה לברכה הזאת יותר מאחיך .האבן עזרא מצביע על זכות הבכורה המרכזית שעמדה לנגד עיניו של יצחק ,אשר לפיה הבכור הוא הנושא הטבעי של ברכת האב וזכויותיו המיוחדות בבית. הרמב"ן (בראשית כז ,ד) ביאר :כי יצחק היה סבור כי עשו ירא אלהים בסתר ,או שחשב שבעבור שהוא הבכור הראוי לברכה יחזור בתשובה ויעשה כמעשה אברהם ,ולכן רצה לייחד לו את הברכה המיוחדת הזו .הרמב"ן מעמיק לבאר שיצחק האמין שעשו נושא בלבו נדבך נסתר שניתן לרוממו ולתקנו באמצעות כוח הברכה האבהית. הרד"ק (בראשית כז ,ד) ביאר :לפיכך שאל יצחק מעשו בנו להביא ציד וייטב לבו בו ויברכנו ,כי ידע כי צריך הוא לברכתו כי לא היה איש הגון וטוב ,אבל יעקב לא היה צריך לברכה ,כי ידע יצחק כי ברכת אברהם לו תהיה וברית קיום הזרע המיוחד לאברהם ,ובניו ירשו את הארץ .הרד"ק מבאר את החילוק המהותי שבין שני הבנים :יעקב כבר היה מבוסס ועומד בתוך ברכת אברהם וברית הקודש ,ואילו עשו היה זה שחסר את היסוד הרוחני ולכן נזקק יותר מכל אחד אחר לכוח הברכה שתרסן ותתקן את דרכיו. ספורנו (בראשית כז ,ד) ביאר :הווה גביר לאחיך -כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל ,ושיחיה בה עם איזה שעבוד ,כדי שלא יטריד נפשו בענייני השררות והבלי הנפסדים... ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו ממה שיהיה משועבד תחת שאר האומות .הספורנו חושף לפנינו תוכנית הנהגה עמוקה שבה יצחק ביקש לחלק את התפקידים בעולם :שעשו ינהל את השררה החומרית והמלכות ויעניק מזון ויגן על יעקב ,ויעקב יתמסר כולו לתורה וקדש. החזקוני (בראשית כז ,ד) ביאר :בעבור תברכך נפשי -לפי שהיה סבור שמאחר שהוא הבכור מן הראוי שיתברך בברכות המיוחדות של נחלת הארץ והשפעה גדולה .החזקוני מדגיש את כוחה של הבכורה בהבנתו של יצחק כאורים ותומים להעברת הנחלה. הכלי יקר (בראשית כז ,ד) ביאר :שחפץ יצחק לברך את עשו כדי להחזירו למוטב על ידי הברכות, וכמו שכתב האור החיים ,כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב .הסבר העניין הוא שהכלי יקר מבאר שכל מטרתו של יצחק הייתה להשתמש בכוח הברכה ככלי חינוכי ורוחני רב עוצמה המעניק תקווה מחודשת גם לרשע.

רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית כז ,ד) ביאר :וטעם יצחק שהיה חפץ לברך עשו הרשע ,כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב ויטיב דרכיו כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע והיה משתדל עמו להטיב ,ואפשר שהיה מועיל .האור החיים הקדוש חושף את כאבו העמוק של צדיק הרואה את בנו סוטה מן הדרך ,ומנסות להשתמש בקדושת הברכה כאמצעי מרפא והיפוך לבבו של הבן לרעה לטובה. רבי יעקב ב"ר אשר בבעל הטורים (בראשית כז ,ד) ביאר :למעשה כשהריח ריח גן עדן נתן כבר הכל לראשון .בעל הטורים מציין שכאשר נפתחו השמים ויצחק הריח את ריח הגן עדן ,הבין שזו השעה המדויקת שבה הברכות צריכות לחול במלואן. וכעת ,בבואנו לעלות אל היכלם של תלמודינו הקדוש ,הבבלי והירושלמי ,נבקש ללמוד את דברי חז"ל המאירים את נבכי הסוגיה ואת שורש הדברים מתוך פלפולא דאורייתא צלול: בגמרא במסכת מגילה (דף טז ע"ב) מבואר :ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו אל תקרי בגדיו אלא בגודו שנכנס עמו ריח גן עדן. רש"י (שם) מבאר כי ריח זה שהרגיש יצחק בא ללמד על אותה פנימיות עליונה הטמונה בבגדי החמודות של עשיו שהיו של אדם הראשון ,שדרכם ביקש יצחק לעורר את שורש הברכה הגנוז בעולמות העליונים. בעלי התוספות שם מוסיפים לבאר כי למרות מהלך הדברים ,הרי שריח הגן עדן העיד על כך שהשכינה והברכה עומדות לחול במקום הראוי להן על פי רצון עליון ,ובכך מתבאר כי כל רצונו של יצחק לברך את עשיו לא היה אחיזה במקרה אלא חיפוש אחר אותו ניצוץ עליון הטמון במעמקי הבכורה אשר דרכו ניתן להשפיע ברכה לכל העולמות. רבי שמואל בן מאיר בפירושו לתורה (בראשית כז ,ד) פירש :ובעבור תברכך נפשי -לפי שרצה שישמח לבו במטעמים ותתחזק רוחו לקראת מעמד הברכה הנשגב .ומבאר הרשב"ם כי יצחק ביקש להביא את עצמו לידי יישוב הדעת ושמחה פנימית מתוך אכילת המטעמים ,שכן השראת רוח הקודש ומסירת הברכות לדור הבא דורשות כוחות נפש עליונים ולב שש ושמח בטוב ה', ומתוך כך ניכר כי ההכנה הגשמית לא הייתה אלא מדרגה לעורר את הנפש אל האור העליון. רבי לוי בן גרשום בפירושו על התורה (בראשית כז ,ד) ביאר :כי יצחק סבר שראוי לעשו לקבל את הברכה מחמת מעלת הבכורה ,ותיקן בלבו שעל ידי הברכה יבוא לידי תשובה שלימה .ומבאר הרלב"ג שדרכו של יצחק הייתה לראות את האפשרות לרומם כל אדם ממצבו על ידי כוח הברכה האבהית ,ולא להימנע מלהשפיע טוב גם על מי שעדיין לא הגיע אל השלמות הראויה ,מתוך אמונה גדולה בכוחו של התיקון. רבי יוסף בכור שור בספרו פירוש על התורה (בראשית כז ,ד) חידש :כי יצחק ביקש לפצות את עשו על מכירת בכורתו ולעשות עמו חסד גדול בטרם יברכנו ,כדי שלא יישאר בלבו שום חיסרון או עצבות .ומבאר בכור שור שאהבתו של יצחק לבנו הניעה אותו למצוא דרך לרצותו ולהשיב את נפשו אל השלמות ,מתוך ראייה רחבה המבקשת לאחד את הלבבות ולפתוח שער תשובה לכל בן הרוצה לשוב אל אביו שבשמים.

הנה אנו מעמיקים אל דבריהם של האחרונים וגדולי הפוסקים אשר שפכו אור יקרות על סוגיה זו מתוך עומק עייונם: רבי ישעיה הלוי הורוויץ בספרו שני לוחות הברית (פרשת תולדות) ביאר כי יצחק אבינו ביקש לברך את עשו מחמת שהכיר כי בכוח הברכה אפשר להעלות את ניצוצות הקדושה הבדולים גם במקומות העמוקים ביותר ,ועל ידי כך לפעול תיקון עצום בכל מערכות הבריאה. רבי משה סופר בספרו תורת משה (בראשית כז ,ד) כתב כי יצחק ראה בכך את הדרך היחידה להחזיר את עשו למוטב על ידי השפעת השפע והברכה האבהית ,מתוך תקווה עמוקה שמא מתוך כך ישוב ויכרת ברית אמת עם אביו שבשמים. הרב מאיר ליבוש מלבי"ם בפירושו לתורה (בראשית כז ,ד) ביאר כי יצחק הבחין בטבעו המיוחד של עשו כאיש ציד ותוקף ,וביקש לנתב את כוחותיו אל הקדושה על ידי ברכה שתכניס אותם תחת עול מלכות שמים ותהפוך את כוח המעשה לשותף נאמן בדרכי ה’. רבי נפתלי צבי יהודה ברלין בספרו העמק דבר (בראשית כז ,ד) חידש כי יצחק האמין שעשו מסוגל להנהגת העולם החומרי והמדיני מתוך יושר וקדושה אם רק יתברך בברכת האב ,ולכן נטה לבבו אליו כדי להשליט את ברכת ה' גם במרחבי החיים המעשיים. הגאון רבי משה פיינשטיין בדרש משה (פרשת תולדות) כתב וז"ל :והנה יצחק אבינו עליו השלום רצה לברך את עשו מחמת שחשב דיש להעלות את כוחותיו לעבודת השם .ראש הישיבה מבאר כי יצחק האמין שכל כוח שיש בעולם ,אף כוחו של עשו המאופיין בגבורה חומרית ,יכול וצריך להיות רתום לקדושה אם רק יקבל את בסיס הברכה האבהית ,מתוך ראייה שאינה מוותרת על שום חלק מן הבריאה ומבקשת לזכך את כל מרחבי המציאות מתוך עומק האמונה הטהורה. האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין בשם משמואל (פרשת תולדות שנה תרע"ז) ביאר וז"ל :כי יצחק סבר שעל ידי הברכה יוכל עשו להתעלות ,דעשו היה לו שורש גבוה מאד שירד למקום נמוך .השם משמואל מבאר ששורשו של עשו היה מן העולמות העליונים ביותר ,אלא שנפל אל מקום האחיזה של החיצונים ,ויצחק ביקש במסירות נפש להחזירו לשורשו העליון על ידי השפעת הברכות המאירות את המעמקים. הגאון רבי מנחם מנדל שניאורסון האדמו"ר מליובאוויטש בליקוטי שיחות (חלק כה פרשת תולדות) ביאר וז"ל :דענין ברכת יצחק לעשו היה מצד מעלת הבכורה המיוחדת שיש בה כוח לפעול בעולם המעשה .וההסבר בזה הוא שהרבי מבאר כי יצחק ראה בעשו את הכוח הנדרש להנהגת העולם החומרי ,ומתוך שאיפה עמוקה לחבר את החומר אל הקדושה ביקש להעניק לו את הברכה ,כדי שיהיה שותף מלא בהמלכת השם בעולם הגשמי מתוך תוקף ועוז דקדושה. וכעת נבוא לתרגם את עומק הסוגיה אל מעגלי המעשה ואל חיי היום יום של האדם עובד השם, ונראה לבאר את הנפקא מינות העולות מתוך דברי רבותינו בהנהגת החיים .כאשר האדם פוגש בביתו או בסביבתו דמות הנראית רחוקה מן הדרך ונטויה אל מחוזות זרים ,אסור לו לעולם להרים ידיים או למהר להתייאש מן האפשרות להשיבה אל שורש הקודש ,שכן מדרכו של יצחק אבינו למדנו שגם כאשר נראה כי הבן או הקרוב שקוע בעולמות חיצוניים ,חובתו של המחנך ושל האב

היא למצוא את אותו פתח נסתר ,להשפיע עליו אהבה וברכה ,ולהאמין באמונה שלמה בכוחו של התיקון העמוק הפועל במעמקים .נוסף על כך ,מתוך מבטו של יצחק הרואה צורך לחבר את כוחות החומר והגבורה אל הקדושה ,למד האדם שאין לברוח מן המציאות החומרית או להתעלם מן הכלים המעשיים שבעולם ,אלא יש לשאוף לרתום את כל עוצמות החיים ,את הממון ,את הכוח ואת השפעת המעשה ,כדי שישמשו כאדנים נאמנים לעבודת הבורא ולתורה הקדושה ,ובכך לקרב את גאולת העולם מתוך שלמות הרמונית שאינה דוחה שום חלק מן הבריאה אלא מזככת ומעלה אותו אל היכל המלך. בעומק הרעיון העולה מן הסוגיה מונחת התפיסה היסודית המבררת את משמעות מאבק התאומים ,שכן עשו ויעקב אינם מייצגים רק שני אחים פרטיים אלא שני כוחות עולמיים המקיפים את המציאות כולה .האור הגנוז של הבריאה דורש לא רק את השקיעה באוהלה של תורה אלא גם את הופעת הגבורה והחומר בעולם המעשה ,ויצחק אבינו בראייתו המרחיקת ראות הבין כי תכלית הבריאה אינה להותיר את החומר מחוץ לקדושה אלא למצוא את אותה נקודה עמוקה שבה הברכה חודרת אל תוך המציאות הגסה ביותר ומאירה אותה מבפנים .הרעיון הגדול המסתתר כאן הוא שאין שאיפה לדחייה מוחלטת של כוחות החומר ,אלא יש כאן מגמה אלוהית לרומם את הכל אל שורשו העליון ,כך שגם הכוחות הנראים כרחוקים יוכלו למצוא את תיקונם המלא מתוך שפע הברכה היורד ממקור העליון של האבות הקדושים ,ובכך נשלם המבט הרעיוני השלם על אודות מהותו של עולם הבא המתרקם כבר בעולם הזה. וכעת נבוא לקשור את הדברים אל נבכי הנפש פנימה ,אל אותם רגעים שבהם האדם פוגש את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם צדדים נסתרים או קשים בנפשו ובסביבתו .המבט המפעים של יצחק אבינו המבקש לראות ברכה גם במקום שבו נראה כי החושך שולט ,מלמד את האדם פרק יסודי באמונת חכמים ובמבט פנימי על החיים .לעיתים אדם פוגש בתוך עצמו או בקרב קרוביו כוחות שאינם מנווטים עדיין אל הקדושה ,והנטייה הטבעית היא לדחות אותם ,להתרחק מהם או להתייאש מהאפשרות לתקנם .אולם מתוך עמקות סוגיה זו אנו למדים שאין שום חלק בנפש שראוי לוותר עליו מראש ,אלא יש להאמין בכוחה של הברכה האלוהית הפועמת בקרב כל נשמה ישראלית ,להאיר את הפינות האפלות באור התורה ,ולמשוך את כל כוחות החיים מתוך ענווה, אהבה ומסירות נפש אמיתית לעבודת הבורא יתברך שמו ,עד שכל הכוחות כולם מתאחדים סביב מטרה קדושה אחת עליונה. מצפן החיים הפנימי הנבנה מתוך סוגיה קדושה זו מציב לפתחיו של האדם קריאה פנימית עמוקה שלא למדוד את המציאות במשקפיים קשוחות ושטחיות ,אלא לפתח מבט נקי ורחב המבקש לחשוף את הטוב הגנוז גם במקום סמוך לעלטה .האדם נוטה לעיתים קרובות לחרוץ דין מהיר ,להגדיר גבולות חדים בין אור לחושך ,ולמחוק את מה שנראה כרחוק מן השורה .אולם הדברים מורים לנו כי המצפן האמיתי של הלב מורה דווקא על חובת ההתבוננות הסבלנית ,על נשיאת אחריות רחבה כלפי כל נפש ,ועל היכולת לראות את האפשרות לתיקון ולגילוי פנימי בכל מרחבי החיים .ההליכה בדרכים אלו אינה דורשת סיסמאות ריקות או תוכחות חיצוניות ,כי אם עבודה פנימית שקטה ועמוקה המאירה את כל הצעדים באור של אמת ,אמונה פשוטה ומסירות נפש איתנה.