מדוע לפני קבלת התורה היה קיום העולם בסכנה הרי אברהם אבינו קיים את כל התורה עד שלא ניתנה?

מדוע לפני קבלת התורה היה קיום העולם בסכנה הרי אברהם אבינו קיים את כל התורה עד שלא ניתנה? בשעות הללו ,קודם שירדה אש מן השמים על הר סיני וקול שופר הלך וחזק מאוד ,עמד העולם כולו על תילו כשהוא שרוי בחרדה עמוקה ,תלוי ועומד על בלימה .האדמה הקדומה רעדה תחת רגלי הבריאה ,ריחות האדמה המלחלחים את השחר הפיצו תחושת דחיפות מצמררת ,והרוח הנושבת בשקט של בין עולמים בין עצי…

מדוע לפני קבלת התורה היה קיום העולם בסכנה הרי אברהם אבינו קיים את כל התורה עד שלא ניתנה? בשעות הללו ,קודם שירדה אש מן השמים על הר סיני וקול שופר הלך וחזק מאוד ,עמד העולם כולו על תילו כשהוא שרוי בחרדה עמוקה ,תלוי ועומד על בלימה .האדמה הקדומה רעדה תחת רגלי הבריאה ,ריחות האדמה המלחלחים את השחר הפיצו תחושת דחיפות מצמררת ,והרוח הנושבת בשקט של בין עולמים בין עצי היער נשאה עמה המייה דוממת ותמהה .שמים וארץ, שנבראו במאמר אחד ,נטו הנה והנה ברפיון מבהיל ,כאילו כל הבניין המפואר של הבריאה כולה עומד ליפול חזרה אל תוך תהום ההיעדר .המבט מופנה אל האופק ,אל לב הדרמה שבה האדם עומד מול גורלו של עולם ,ותמיהה עצומה בוערת כאש במסתרים .הלא מול עינינו מתהלך ענק הרוח ,אברהם אבינו ,המצודד את הלבבות ומאיר את הארץ באור האמונה ,האיש אשר ירד לעומק רזי הבורא וקיים את התורה כולה עד שלא ניתנה ,ואף שמר את כל דקדוקיה ודבריה עד לאורייתא קדישא ,ואפילו עירובי תבשילין קיים במסירות נפש מופלאה .ואיך ייתכן אפוא שכל היקום הגדול הזה נותר תלוי ברפיון נורא ,וכיצד ייתכן שמעשיו הגדולים של אברהם לא הספיקו לייצב את קיומם של שמים וארץ עד אותו רגע נשגב שבו קיבלו ישראל את התורה בהר סיני ,שאלה עמוקה ונוקבת זו מנסרת בחללו של עולם ודורשת את בירורה העמוק מבלי לגלות את פתרונה.

ומתוך היכלות השאלה הנוקבת נפסע אל מחוזות פרשת תולדות ,המאירה באור יקרות את שורש צדקתו של אברהם אבינו עליו השלום ,אשר ממנו יתד ממנו פינה לכל עניינו של עולם ותורתו. איתא בגמרא במסכת יומא (כח ע"ב) דאמר רבא ואיתימא רב אשי אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה ,שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצוותי חקותי ותורותי ,ונראה לבאר כי גודל מעלתו של זקן העברים היה בכך שמתוך עומק לבבו וזכות דעתו גילה את כל התורה כולה והעמיד בה את עולמו מתוך מסירות נפש עליונה. רש"י (בראשית כו ה) פירש על פסוק זה עקב אשר שמע אברהם בקולי כי אפילו דקדוקי סופרים קיים אברהם אבינו מעצמו ,ונראה להסביר כי למרות שלא היה מצווה ועושה בצו אלוקי ישיר של מעמד הר סיני ,הרי שכוח אהבתו העצומה לבורא יתברך הביאו לקיים את התורה כולה בשלמות שאין למעלה הימנה. הרשב"ם (בראשית כו ה) ביאר כי משמרתי מצוותי חקותי ותורותי הם כל סוגי המצוות שבתורה, מן החוקים העמוקים שאין טעמם מובן ועד המשפטים והתורות כולן ,ונראה ליישב כי אברהם ברוח קדשו קלט את שורש האמת האלוקית והאיר בה את פני הבריאה כולה. ולאחר מכן ,כאשר נשא את עינינו אל פרשת יתרו ,שבה מופיע המעמד הנשגב של מתן תורה והשאלה הגדולה על קיום העולם ברפיון ,איתא בפסוק ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקל שופר חזק מאוד ויהי חרד כל העם אשר במחנה (שמות יט טז) ,ועל פסוק זה עמדו מפרשי התורה להסביר את רעידת היקום וסוד עמידת שמים וארץ. רבי אברהם אבן עזרא (שמות יט טז) חידש כי חרדת העם והטבע במעמד הר סיני באה מפני שעד אותו רגע עמד העולם ברפיון ,ונראה להסביר כי על אף שאברהם אבינו קיים את התורה כולה, עדיין נדרש המעמד שבו כלל ישראל נעשים מצווים ועושים כדי להעמיד את שמים וארץ בתוקף איתן ונצחי שאינו פוסק עוד לעולם. רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שמות יט טז) ביאר כי קול השופר החזק והחרדה האוחזת בכל הבריאה מלמדים אותנו שקיום העולם תלוי בקבלת התורה מתוך ציווי אלוקי ישיר ,וגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ,וכפי שמבאר הצל"ח במסכת פסחים שזכות האבות לבדה לא הספיקה לחוקת שמים וארץ עד שבאו ישראל וקיבלו את התורה כמצווים ועושים. וממעמקי סוגיות הש"ס ונהרות האור היוצאים מבית מדרשם של חכמי התנאים וראשוני המפרשים ,עולה ומתברר שורש הדברים ממקור קודשם של רבותינו זיע"א המאירים את עיני הלומדים בעומק עמידת הבריאה ברפיון: תלמוד בבלי ,מסכת שבת (פח ע"א) איתא דאמר רב אחא בר יעקב מלמד שקפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ונראה לבאר כי אמירה נוראה זו מגלה שכל קיום הבריאה ושמים וארץ היה מותנה ועמד ברפיון עצום ,שכן בלא קבלת התורה המעשית והמחייבת מתוך ציווי אלוקי ,אין הבריאה יכולה לעמוד על תילה וקיים חשש תמידי לשובו של העולם לתוהו ובוהו. הגאון רבי יחזקאל לנדא ,הצל"ח (פסחים סח ע"ב) הקשה קושיא עצומה על דברי הגמרא ,והלא אברהם

אבינו קיים את התורה כולה עד שלא ניתנה ואפילו עירובי תבשילין קיים ,ומדוע אם כן לא נתקיימו שמים וארץ על ידי אבות העולם ,ותירץ בחוכמתו העצומה שצריך לומר שאף על פי שקיימו כל התורה כולה ,לא היה זכותם מספיק לקיים חוקת שמים וארץ לפי שלא היו מצווים ועושים ,וגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ,משא כך ישראל על ידי קבלת התורה נעשו מצווים ועושים ונתקיימו שמים וארץ ,ולפי זה אין כוח לקיים שמים וארץ בתורתו כי אם המצווה ועושה. ומעמקי היכלות הראשונים ענפי אילן הטוהר ונושאי לפיד האמת ,מציפים נהרות של אורה המבררים את סוד עמידת העולם ברפיון ואת ההבדל העצום שבין קיום התורה מצד האבות לבין קבלת התורה במעמד הר סיני: הריטב"א (שבת פח ע"א) ביאר כי כפיית ההר כגיגית באה ללמד שהתורה וקבלתה המחייבות את הכלל דורשות מעמד אלוקי עליון ,ונראה להסביר שכל עוד לא ניתנה התורה מתוך ציווי אלוקי מחייב לעם שלם במעמד הר סיני ,לא יכלו האבות להעמיד את הבריאה בכוח קיומם הפרטי לבדם ,שכן רק מי שהוא מצווה ועושה יש בידו כוח עצום להכניע את חוקת הטבע ולהעמיד את שמים וארץ בתוקף נצחי שאינו פוסק. תוספות (שבת פח ע"א) כתבו כי מה שאמרו חז"ל שכפה עליהם את ההר כגיגית מורה על תוקף קבלת התורה וההכרח האלוקי המוטל על האומה ,ונראה ליישב על פי דברי היסוד שכל זמן שנושא התורה אינו בגדר מצווה ועושה בצו אלוקי ישיר לעיני כל ישראל ,נותר הקיום הגשמי מרחף ברפיון ,שכן הבריאה כהיכל המבקש את תכליתו אינה מוצאת את עוגנה המוחלט אלא בקבלת התורה הכללית. רבנו בחיי (שמות יט יז) חידש כי מתן תורה היה השלמת הבריאה כולה ושורש קיומה ,שכן בשביל התורה נברא העולם כולו מראשיתו ,ונראה להסביר שכל זמן שלא ניתנה התורה לעם ישראל כמצוויים ועושים ,היה העולם עומד ברפיון משום שהמטרה העליונה של הבריאה טרם הגיעה לתיקונה השלם ,ורק על ידי קבלת התורה במעמד הנשגב נעשה העולם יציב ואיתן שאינו יכול ליפול עוד לתוהו. ומעמקי ההיכלות של האחרונים מאורי הדורות ,אשר תורתם אש לוהטת המאירה את מעמקי הנפש ומעמיקה את נהרות העיון ,נובעים מעיינות תבונה חדשים המלבנים את סוד עמידת העולם ברפיון ואת עומק ההבדל שבין זכות האבות לבין כוח קבלת התורה במעמד הר סיני: האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב אלתר ,בשפת אמת (שבת פח ע"א) חידש כי קביעת התורה מתוך כפיית ההר מלמדת שכדי שהעולם יקבל קיום אמיתי ונצחי ,יש צורך בהתגלות אלוקית עצומה שאינה תלויה רק בבחירתו הפרטית של האדם אלא בכוח המחייב של הכלל ,ונראה לבאר כי מכאן מובן מדוע זכות האבות הגדולה ככל שתהיה לא הספיקה להעמיד את חוקת שמים וארץ כתקפה המוחלט ,שכן רק הברית שנכרתה במעמד הר סיני מעניקה לבריאה את כוח הקיום הנצחי מתוך היות ישראל מצווים ועושים. הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ,בהעמק דבר (שמות יט יז) ביאר כי עמידת בני ישראל בתחתית ההר הייתה גילוי של קבלת עול מלכות שמים באהבה ובמסירות מוחלטת ,ונראה להסביר שזהו

העומק בדברי הצל"ח שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ,שכן הקשר הנוצר על ידי ציווי אלוקי ישיר יוצר מציאות חדשה שבה העולם כולו מושרש ונאחז באיתנו של הקדוש ברוך הוא באופן ששום כוח שבעולם אינו יכול לערערו עוד. האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין ,בשם משמואל (פרשת יתרו) כתב כי קבלת התורה הייתה תיקון השורש הראשון של הבריאה ,שכן כל העולם נברא על תנאי שמא יקבלו ישראל את התורה, ונראה ליישב כי אברהם אבינו אמנם קיים את התורה כולה מצד עומק השגתו וטהרת ליבו ,אך עיקר קיומו של עולם מותנה בכך שהאומה כולה תיעשה שליחה הנושאת את התורה מכוח הציווי האלוקי ,ובכך תעמיד את השמים והארץ על מכונם לנצח נצחים. ומפסגת ההרים של גדולי הדורות ומאורי האומה אשר תורתם אש להבה המאירה את עיני הלומדים ,מתרומם קול ענה של תורה המברר עד תום את קושיית הצל"ח ואת סוד עמידת העולם ברפיון עד קבלת התורה: מהר"ל מפראג בגבורות השם (פרק כט) ביאר כי קיום העולם היה ברפיון משום שכל עוד לא ניתנה תורה לכלל ישראל מתוך ציווי אלוהי ציבורי ,לא הייתה הבריאה מקושרת בשורשה העליון כראוי ,ונראה להסביר כי זהו שאמרו חז"ל שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, כי הציווי יוצר מציאות מחייבת המאגדת את שמים וארץ באיתנות שאינה פוסקת עוד לעולם, ועל ידי כך מתיישבת קושיית הצל"ח במלוא עומקה. הגאון רבי אהרן קוטלר במשנת רבי אהרן (חלק א ,מאמר מתן תורה) חידש כי זכות האבות הגדולה ככל שתהיה הייתה הנהגה פרטית של יחידי סגולה שהשיגו את התורה מדעתם ,ונראה להרחיב כי הבריאה כולה נבראה על תנאי שיוך כללי לקבלת התורה ,ורק על ידי היות ישראל מצווים ועושים במעמד הר סיני קיבל העולם את קיומו ההכרחי והנצחי שאינו תלוי עוד בבחירה פרטית בלבד, וממילא מבואר מדוע לא יכלו האבות להעמיד את חוקת שמים וארץ לבדם. מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (שמות ,ענייני מתן תורה) כתב כי עניינו של הצל"ח דייק היטב את ההבדל העצום שבין קיום התורה של אברהם אבינו לבין קבלת התורה של כלל ישראל ,ונראה ליישב כי מעלה זו של מצווה ועושה מעניקה כוח אלוקי אדיר המשנה את מעמד הבריאה ומעמידה על אדני נצח באופן שלא היה קיים אפילו בכוח קיומו הפרטי של זקן העברים ,ומתוך כך מתנוצץ אור חדש בכל מרחבי הסוגיה. ולענ"ד נראה לבאר כי העולם נברא על תנאי שמא יקבלו ישראל את התורה ,משום שהבריאה כולה זקוקה לכוח הכלל ולמעמד שבו כל האומה נעשית נושאת הדגל של התורה מתוך ציווי ישיר ,וזהו הסוד שזכות האבות על אף גודלה העצום לא יכלה להחליף את חוקת שמים וארץ המותנית במעמד הר סיני. ועוד נראה לומר כי מעמד הר סיני היה נקודת המפנה ההיסטורית והרוחנית שבה קיבל העולם את חוקיו הקיומיים והנצחיים ,שכן רק על ידי היות ישראל מצווים ועושים קיבלו שמים וארץ את עוגנם המוחלט שאינו יכול להתערער עוד לעולם. ומתוך פסגת ההרים הזו נרד אל מעשיות החיים ,אל השבילים שבהם האדם פוסק הלכה למעשה

בתוך מציאות יומו ,ונראה כיצד נפקא מינות עצומות צומחות מתוך אותה שאלה נשגבה על ההבדל שבין זכות האבות לבין כוח קבלת התורה במעמד הר סיני. הרא"ש במסכת ראש השנה (פרק א סימן ה) ביאר כי יש הבדל עצום בדיני שמיעת קול שופר בין מי שהוא מצווה ועושה לבין מי שאינו מצווה ועושה לעניין הוצאת אחרים ידי חובתם ,ונראה להסביר כי דבריו נובעים בדיוק מעומק סוגייתנו ,שכן כוח המצווה ועושה יוצר מציאות רוחנית מחייבת שאינה קיימת אצל מי שאינו מצווה כדוגמת האבות קודם מתן תורה ,ולכן רק מי שהוא חלק מן הברית השלמה יכול להקרין ולהוציא אחרים ידי חובתם. הריטב"א במסכת ראש השנה (כט ע"א) חידש כי מי שאינו מצווה ועושה אינו יכול להוציא אחרים משום שאין כוחו מספיק לפעול פעולה ציבורית כללית ,ונראה ליישב כי זהו בדיוק הביאור לקושיית הצל"ח על אברהם אבינו ,שעל אף שקיים את התורה כולה לא היה בידו הכוח להעמיד את שמים וארץ לבדו עד שבאו כלל ישראל ונעשו מצווים ועושים במעמד הר סיני. מרן השולחן ערוך (או"ח סימן תרצ"ה) כתב דינים הנוגעים לשמיעת קול שופר וברכת המצוות, ונראה להרחיב כי ברכת המצווה מורה על הודאת האדם על היותו עומד לפני המלך ומצווה ועושה ,וכאשר אדם פועל מתוך בחירה אישית בלבד ללא מסגרת הציווי האלוקי המחייב ,חסר לו אותו עוגן איתן המקיים את שמים וארץ ואת כל מהלכי חייו בקדושה. ומעמקי ההרחבה הרעיונית נפסע אל האור הגנוז המאיר את משמעות היות האדם מצווה ועושה, שכן עומק הבריאה אינו תלוי רק במעשיו הטובים של היחיד ,גדולים ככל יהיו ,אלא בקשר הנצחי והמחייב שנוצר בין הקדוש ברוך הוא לבין עמו ישראל במעמד הר סיני ,המעניק לעולם כולו את כוח קיומו האיתן והנצחי שאינו פוסק עוד לעולם. השפת אמת בשפת אמת (פרשת יתרו) חידש כי קבלת התורה הייתה הבסיס שבו ניתנה יכולת לעולם כולו לעמוד על תילו ,שכן בלא הציווי האלוקי היה העולם שרוי ברפיון מפני שלא היה לו את הכוח הכללי המחייב ,ונראה לבאר כי זהו הסוד הגדול שבדברי הצל"ח ,שזכות האבות הגדולה פעלה את אור השגתם הפרטית ,אך קיומו של עולם כהיכל אלוקי נצחי דורש דווקא את מעמד המצווה ועושה שבו כלל ישראל מתאחדים תחת כנפי השכינה בקול נעשה ונשמע. ומתוך פנימיות הנפש והלימוד העמוק הזה ,אנו מעפילים אל עבודת הלב הרוחנית ,המלמדת את האדם שאין עמידתו בעולם תלויה אך ורק בכוח מעשיו הפרטיים או בהישגיו הרוחניים המבודדים ,אלא בהתחברותו אל השורש הכללי של עם ישראל על ידי קבלת עול מלכות שמים באהבה ובמסירות מוחלטת. האדם המתבונן בכך מבין שכל מצווה שהוא עושה מתוך ציווי אלוקי אינה רק פעולה טכנית, כי אם חוליה חיה המחברת את שמים וארץ ,יוצרת עוגן איתן לכל הבריאה ,ומרימה את נפשו מן הרפיון והשבריריות אל מציאות קיימת ונצחית שאינה פוסקת לעולם. ומתוך פנימיות האור הזה אנו נגשים אל המצפן המוסרי הפנימי המאיר את דרכו של האדם בכל צעד ושעל ,ומלמדנו כי אין ערכו של האדם נמדד רק לפי גודל השגותיו הפרטיות ,אלא לפי יכולתו לכופף את קומתו ולהיכלל בתוך האור הכללי של עול מלכות שמים על ידי קיום התורה מתוך ציווי ומחויבות אלוהית.