כיצד חלה מכירת הבכורה של עשיו לאחיו יעקב הרי הויא אונאה יותר משתות ובטל המקח?

כיצד חלה מכירת הבכורה של עשיו לאחיו יעקב הרי הויא אונאה יותר משתות ובטל המקח? ריח הנזיד האדום עודנו מרחף בחלל האוהל ,וחום הבישול מיתמר ומכה בקירות היריעות בשעה שגורלות עולמים נחרצים במילים ספורות וקצרות .מול עשיו הרשע ,המשתטח ביגע כוח ובעייפות מתפקעת מן השדה ,עומד יעקב אבינו ברוך וצרוף ,ומציע את ההצעה המרעישה שאין למעלה הימנה .התורה הקדושה חותמת את המעמד…

כיצד חלה מכירת הבכורה של עשיו לאחיו יעקב הרי הויא אונאה יותר משתות ובטל המקח? ריח הנזיד האדום עודנו מרחף בחלל האוהל ,וחום הבישול מיתמר ומכה בקירות היריעות בשעה שגורלות עולמים נחרצים במילים ספורות וקצרות .מול עשיו הרשע ,המשתטח ביגע כוח ובעייפות מתפקעת מן השדה ,עומד יעקב אבינו ברוך וצרוף ,ומציע את ההצעה המרעישה שאין למעלה הימנה .התורה הקדושה חותמת את המעמד בפסוק קצרצר ופוצע :מכרה כיום בכורתך (בראשית כה לא) .והנה ,משהונחה שאלה זו על שולחנו של בית המדרש ,קמה וניצבת קושיא עצומה המרעידה את אמות הספים של חושן משפט ודיני המקח והממכר .הלוא דין מפורש הוא בשולחן ערוך ,פסק הלכה ברור וחד משמעי החקוק בספרים ,כי כל אונאה שהיא יתר על שתות – המקח בטל מעיקרו! והרי כאן ,עשיו הרשע מוכר את זכות הבכורה המפוארת והנשגבה ,זכות העבודה במקדש ונחלת האבות כולה ,תמורת קערית נזיד עדשים דלה ועלובה! אם כן ,כיצד ייתכן שחל

מקח שכזה ,והלא הויא אונאה עצומה המופלגת הרבה יותר משתות ,ובשל כך היה לו למקח להתבטל מאליו ,ומה אם כן הרוויח יעקב אבינו במכירה זו אם דינה להבטל מעיקרא? מתוך עומק פרשת השבוע והתבוננות במקראות הקודש ,אנו פוגשים את התיעוד האלוקי של המכירה הסוערת :מכרה כיום בכורתך (בראשית כה לא) .מקרא זה מעמיד את לב האירוע שבו תבע יעקב את הבכורה ,ומתוכו נדרשו מפרשי התורה לעמוד על תוקף המקח. רבינו שלמה יצחקי רש"י (בראשית כה לא) מפרש את פשר הסכמתו של עשיו למכירה :לפי שהייתה העבודה בבכורות ,אמר יעקב אין רשע זה כדאי שייקריב להקדוש ברוך הוא .רש"י מבהיר כי המכירה לא הייתה עסקה גשמית רגילה הערכה לממון ,אלא העברת זכות עבודת הקודש מידי אדם שאינו ראוי לה. רבינו אברהם אבן עזרא (שם) מפרש את מעמד הבכורה :דע כי הבכורה היה להם מעלה גדולה, שהיה הבכור לוקח פי שניים ומקריב קרבן .האבן עזרא מחדש כי הבכורה גילמה בתוכה זכויות כפולות ,רוחניות וממוניות ,ויעקב ביקש לזכות בה בדרך מקח גמור. רבינו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) מפרש את רצונו של יעקב :כי יעקב היה חפץ בעבודה ,והיה יודע כי עשיו מבזה אותה ,ולפיכך ביקש לקנותה ממנו .הרמב"ן מבאר כי יעקב ראה שזכות זו מונחת למרמס אצל אחיו ,וביקש להרים את קרנה. רבינו עובדיה ספורנו (שם) מפרש את דברי יעקב :מכרה כיום – מכיוון שאנך חפץ בה ,מכרה לי במחיר קצוב .הספורנו מבאר כי מאחר שעשיו זילזל בבכורה ולא החשיב אותה כל עיקר ,לא שייך בה גדר אונאה ,שהרי שווייה בעיניו היה כאין וכאפס. רבינו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית כה ל) מפרש את מצבו של עשיו בשעת המעסה: ויבז עשיו את הבכורה – שבעיני עשיו בזויה הייתה הבכורה ,כמו שהתורה מעידה ,ולכן אצלו זה לא היה שווה כלום ,ולכן לא הויא אונאה ולכן המקח היה קיים .האור החיים הקדוש מחדש עוד בדבריו (שם בד"ה וימכור את בכורתו) כי עשפ"י מה שכתב מהרי"ק בחו"מ סימן רכ"ז דאם מכר מפני דוחקו וזלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שניכר שמפני דחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור בו דידע ומחל ,ומעתה הגם שמכר דבר מופלג הערך בלגימה אחת של נזיד ,ממכרו ממכר ,כמו שגילה בדעתו באמרו הנה הוא הולך למות ,ואין לך דוחק גדול מזה ,כמו שכתוב איוב ב' עור בעד עור וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו ,והנה זולת המצאה זו לא היה מציאות ליעקב לזכות בבכורה מיד עשיו. הרשב"ם (בראשית כה לד) מפרש בדרך נוספת ויסודית :שעשיו מכר את הבכורה בהרבה כסף, ויעקב שילם לו הרבה כסף על זה ,ואת הנזיד עדשים נתן כדי לעשות עם זה את עצם הקניין ,לפי זה אש דלא הויא הונאה ,כיון שיעקב שלם על הבכורה הרבה כסף. מתוך אורות מפרשי התורה ,אנו צוללים אל תוך סוגיות הש"ס בתלמוד הבבלי והירושלמי ,אשר העמידו את דיני אונאה ,שעורי המקח וקנייניו על מכונם. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף נט ע"ב) מובא הדיון המרכזי בעניין אונאה במקח וממכר ,ושיעורה שהוא יתר על שתות ,ורש"י (שם) מפרש כי אונאה זו עניינה שנתאנה הלקח או המוכר יותר משיעור הותרה מן השוק ,ובכך חוזר המקח.

בגמרא במסכת בבא בתרא (דף עז ע"ב) מובאים דיני קניין אגב וקניין סודר ,שבהם נלמד כי פעמים שחפץ קטן או מטבע כלשהי הניתנים בעת מעשה הקניין משמשים ככלי המקנה את עיקרו של הדבר ,ואין מודדים את שוויים המצומצם לפי ערך הנכס הנקנה אלא לפי תוקף גמירות דעתם של הצדדים המבצעים את הקניין. בתלמוד ירושלמי במסכת כתובות (פרק יא הלכה ה) מבוארים גדרי מחילה על אונאה בשעת הדחק ,כאשר אדם מוכר את חפציו או את נכסיו מתוך דוחק עצום ומצב של סכנת נפשות ,שאין הוא מדקדק עוד בערכם המדויק ,ומפרשי הירושלמי שם מציינים כי מחילה זו היא מחילה גמורה ואינו יכול לחזור בו. מתוך רוח סוגיות הש"ס ,אנו מעפילים אל היכלא דראשונים ,אשר חקרו ודייקו בעומק דיני האונאה ,בגדרי המחילה ובאופן חלות המקח במצבים מיוחדים. רבינו משה בן מיימון הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות מכירה פרק יב הלכה א) פוסק את דין האונאה וכותב" :האונאה פחות משתות – קנינו קיימנו ,שתות – קנה ואחזור אונאה ,יתר על שתות – בטל המקח" .הרמב"ם מבאר את הכלל היסודי בדיני מקח וממכר ,שכל שנתאנה הלווה או המוכר בשיעור העודף על שתות ,הרי זה מקח טעות והמקח בטל. מהר"י מטראני המהרי"ק בספרו שאלות ותשובות (סימן רכז) מחדש את היסוד הגדול המבואר בדברי פוסקים רבים ,וכותב כי אדם המוכר את חפציו מתוך דוחק עצום ומצב של חירום ,ומוכר את רכושו בזול גדול היותר משיעור אונאה ,אינו יכול לחזור בו משום דין ידע ומחל .המהרי"ק מבאר כי מאחר שגילה בדעתו שמחמת צערו ודחקו הוא מוכן להוזיל את מחירו ,הרי זה כאילו מחל על האונאה במפורש וממכרו קיים ותקף. רבינו אברהם בן דוד הראב"ד בהשגותיו (על הרמב"ם הלכות מכירה פרק יב) מוסיף ומבאר כי כאשר החפץ הנמכר אין לו שקצוב בשוק לפי ראות עיני בני אדם ,אלא ערכו תלוי בהערכת דעתו של המוכר ובזלזולו האישי ,כגון מי שאינו מחשיב כל עיקר את הנכס שבידו ,אין דין אונאה שייך בו כלל ,שהרי בעיניו שווה הוא בדיוק את המחיר שקיבל. מתוך אורם של הראשונים ,אנו עולים אל היכלא דאחרונים ומרנא הפוסקים ,אשר העמידו את דיני האונאה על תילם ,פילסו נתיבות בהלכות מקח וממכר ,וביררו בעומק את תקפה של מכירת הבכורה לאור דברי השולחן ערוך והנושאי כליו. מרן רבי יוסף קארו בספרו שולחן ערוך (חו"מ סימן רכז סעיף ד) פוסק להלכה את הכלל היסודי בדיני אונאה" :היתה האונאה יתר על שתות – בטל המקח ,ויכול לומר לו :או תתן אונאה או בטל המקח". מרן מבאר כי כל מקח שאירעה בו הפלגה במחיר המעכרת את שווי השוק למעלה משיעור שתות, הרי הוא בטל ואינו עומד בקיומו. רבי יהושע העשיל ברוך בספרו סמ"ע (חו"מ סימן רכז ס"ק ז) מעמיק לבאר את טעם הדין ,ומבאר כי דין אונאה נובע מחמת טעות שהטעה הלוקח את המוכר או להיפך ,שסברו ששווה כך וכך והתברר שאינו כן .אולם כאשר הצדדים ידעו את הפער העצום או שהמוכר זלזל במחיר מדעתו ומחמת דחקו ,שוב אין כאן טעות אלא גמירות דעת גמורה למכור בכל מחיר שיהיה.

רבי שבתי כהן בספרו ש"ך (חו"מ סימן רכז ס"ק ח) מוסיף וחוקר בגדר מחילה על אונאה יתר על שתות ,ומבאר כי אף על פי שבסתמא אין מחילה באונאה המתרת את גבול השתות ,מכל מקום כאשר ניכר הדבר מתוך מעשיו ומתוך שעת הדחק העצומה שבה היה נתון ,כגון מי שמוכר את נכסיו כדי להציל את נפשו מרעב ,הרי זו מחילה מפורשת ומקחו קיים ללא שום ערעור. רבי יצחק מטראני בשו"ת מהרי"ט (חלק א סימן קכט) דן באריכות בדין מכירת חפץ יקר ערך תמורת פרוטות בעת סכנת נפשות ,ומחדש כי במצב שבו האדם אומר בפירוש או במעשה שחייו קודמים לממונו והוא מוכן לוותר על נכסיו תמורת כל שהוא כדי להציל את נפשו ,אין זה בגדר מקח טעות כלל ,שהרי בעיניו באותה שעה אין לחפץ שום ערך מול ההצלה ,והתורה לא אסרה אלא מקח שנעשה מתוך חוסר ידיעה ולא מתוך הכרה ברורה של המוכר. מתוך זיו חכמתם של האחרונים ,אנו מעפילים אל פזורי גדולי הדורות האחרונים ומאורי בני דורנו ,אשר העמידו את הדברים על מכונם ,חקרו בעומק סוגיות אלו ,והאירו את עיני הלומדים בסוגיית מכירת הבכורה ודיני האונאה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (על התורה ,פרשת תולדות) מבאר את עניין מכירת הבכורה וזלזולו של עשיו בה ,ומחדש כי כאשר אדם מזלזל בנכסיו עד כדי כך שהוא משליך אותם מעליו באדישות מוחלטת ,שוב אין שום משמעות לערכם הממשי בשוק .הכהן הגדול מאחיו מדגיש כי עשיו לא סבר כלל שהוא מקבל מחיר זול ,אלא בעיניו הבכורה הייתה למשא כבד שאין בו שום חפץ ,ולכן אין כאן דין אונאה כלל ועיקר. מרן הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק י ,חו"מ סימן יא) דן בהרחבה בדיני אונאה ובשאלה האם שייך דין אונאה בנכסים הרוחניים ובזכויות שאינן נסחרות בשוק הפתוח ככל חפצי המסחר הרגילים .הראשל"צ פוסק כי דיני אונאה נאמרו דווקא בחפצי מסחר רגילים שיש להם שער קבוע וידוע לכל ,אולם זכויות רוחניות ומעמדות מיוחדים שערכם תלוי בהערכת דעתם של בעליהם ,אינם נכללים בגדרי אונאה כלל. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שבט הלוי (חלק ח סימן שז) מעמיק לבאר את תוקף המקח של עשיו ויעקב ,ומבאר כי מנהגו של עשיו להכריז "הנה אנכי הולך למות ומה זה לי בכורה" מגלה דעתא ברורא שאין הוא רואה כל ערך לבכורה בשעתו .הגרש"ה וואזנר מוסיף כי מעשה זה מוכיח שכאשר אדם נמצא במצב קיצוני שבו הוא מעדיף את סיפוק צרכיו המיידיים על פני זכויות עתידיות ,הרי זה מקח גמור שאין בו שום שמץ של אונאה או טעות. מרן הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות אונאה ומקח וממכר ,פרק א) מסכם את פסקי ההלכה בסוגיות אלו ,ומבאר כי עולים מכאן שלושה תנאים ברורים המפקיעים דין אונאה: ראשית ,כאשר המוכר מזלזל בחפץ ואינו מחשיב אותו כל עיקר; שנית ,כאשר המכירה נעשית מתוך דוחק עצום המצדיק את הוזלת הערך; ושלישית ,כאשר מדובר בזכות שאין לה שער שוק קבוע .וכל אלו התקיימו בשלמות במכירת הבכורה של עשיו ליעקב אבינו. מתוך בירור יסודות הסוגיה בדברי תנאים ,אמוראים ,ראשונים ואחרונים ,עולות ונפרשות מציאויות מעשיות הנוגעות להלכה ולמעשה בזמננו:

מכירת חפצים וזכויות בעת דוחק עצום או סכנת חיים .מתוך דברי המהרי"ק ,הש"ך והמהרי"ט, עולה נפקא מינה מפורשת למצבים שבהם אדם נתון בצרה גדולה או בדוחק כלכלי עצום ,ומוכר את רכושו או חפצי ערך שהיו ברשותו במחיר זול בהרבה משווים האמיתי בשוק .ההלכה מורה כי במצבים מעין אלו אין המקח בטל משום דין אונאה ,שהרי מחמת דחקו גילה דעתו שהוא מחל על הפער ומוכן למכור בכל מחיר כדי להציל את עצמו ,וממילא המקח קיים ואינו יכול לחזור בו לאחר מכן. מקח שנעשה על חפץ שבעליו מבזה אותו ואינו מחשיב אותו כל עיקר .מתוך דברי הרמב"ם, הראב"ד והכהן הגדול מאחיו ,נלמדת נפקא מינה למקום ש Gאדם מוכר חפץ מסוים שבעיניו אינו שווה מאומה והוא רואה בו משא מיותר ,כגון חפץ ישן שאחרים רואים בו ערך אספנות אך הבעלים מזלזל בו .אם אדם אחר קנה ממנו את החפץ במחיר סמלי או נמוך מאוד ,אין הבעלים יכול לטעון לאחר מעשה שהוטה או ששילמו לו פחות משתות ,שכן בעיניו באותה שעה שווה החפץ בדיוק את אותו הסכום שקיבל עליו. היעדר דין אונאה בנכסים שאין להם שער קבוע בשוק .מתוך פסק הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ,עולה נפקא מינה ברורה לזכויות רוחניות ,מוניטין ,זכויות יוצרים או נכסים מיוחדים שאין להם מחירון קבוע ומסודר במסחר הכללי .בנכסים אלו שבהם שווי הדבר נקבע אך ורק לפי הערכת דעתם והסכמתם הפרטית של הקונה והמוכר ,לא שייך כלל דין אונאה של יתר על שתות, והמחיר שנקבע ביניהם בתמורה מלאה וברצון טוב עומד בתקפו ואינו ניתן לביטול. מתוך בירור מקורות הקודש והגדרים ההלכתיים שלמדונו רבותינו ,נפתחים לפנינו שערי התבוננות פנימית אל עומק הרעיון הטמון בסוגיה זו של מכירת הבכורה וגדרי האונאה. ונראה להעמיק ולבאר כי דין האונאה בתורה ,המורה כי מקח שנתאנה בו האדם יתר על שתות בטל מעיקרו ,אינו רק כלל משפטי צר באורחות המסחר ,אלא הוא ביטוי עמוק לדרישת הצדק והאמת של התורה המבקשת להגן על האדם מפני ניצול ומפני טעות חומרית .התורה קובעת שקנייני העולם הזה צריכים להיות מיוסדים על שווי משוקלל והוגן ,שבו יש איזון מדויק בין מה שהאדם נותן לבין מה שהוא מקבל ,כדי שלא ייווצר עיוות רוחני וחומרי במערכת היחסים הכלכלית שבין אדם לחברו. אולם כאשר אנו צוללים אל מעמקי מעשהו של עשיו במכירת הבכורה ,אנו מבינים שכל המערכת הזו פועלת ממדד אחר לחלוטין .עשיו לא טעה ולא הוטעה במחיר השוק של קערת הנזיד ,אלא עשה מעשה תודעתי שורשי שבו ניתק את עצמו לגמרי מן הערך המקודש של הבכורה. באותה שעה שבה אמר הנה אנכי הולך למות ומה זה לי בכורה ,הוא המיר את נצחיות הנשמה ואת עבודת הקודש בסיפוק רגעי וחומרי מובהק .במצב כזה שבו האדם עצמו בועט בנכס הרוחני המונח בידיו ורואה בו דבר הבל ,מתבטלים כל גדרי הערך והאונאה הרגילים ,שהרי אין כאן מקח של מסחר חומרי אלא הכרעה נפשית עמוקה שבה אדם מוותר מרצונו על היקר לו מכל בעבור רגע של תענוג חולף .יעקב אבינו ,שראה את קדשת הבכורה נרמסת ומופקרת ,הרים את הפיקדון היקר מן האדמה וגאל אותו מן השפל ,ובכך לימדנו שכל קניין האמת בעולם הזה נקנה במסירות נפש ובהכרה עמוקה בערכו הנצחי של הקודש.

התבוננות נשגבת זו בסוד דיני האונאה ומכירת הבכורה מוליכה אותנו מן המרחב ההלכתי אל נבכי נפשו של האדם פנימה ,אל מערכות אמונתו וא áאורחות הנהגתו במסילת חייו. ונראה לבאר כי המאבק שבין תפיסתו של עשיו לתפיסתו של יעקב משקף את הדינמיקה היומיומית המתחוללת בליבו של כל אדם .בנפש פנימה מתמודדים ללא הרף כוחו של עשיו, המייצג את הדחיפות החומרית ואת הרצון לספק את צרכי השעה המיידיים אף במחיר של אובדן נכסים רוחניים נצחיים ,ולעומתו כוחו של יעקב ,המשכיל להעריך את משקלו האמיתי של כל רגע ושל כל זכות רוחנית .עבודת המידות של האדם היא ללמוד שלא למכור את עולמו הרוחני בעבור הבלים חולפים ,ולא לזלזל בערכם של ערכים עליונים בשעות של עייפות או דוחק ,אלא לאחוז בקרנות המזבח של האמת הפנימית ולרומם את מעשיו מן הרדוד אל הנצחי. זאת ועוד ,בנתיבות ההנהגה מורה לנו פרשה זו יסוד אדיר בבניין החיים .האדם לומד כי כל הכרעה בחייו צריכה להיבחן לא לפי הרווח הרגעי או לפי סיפוק היצרים החולף ,אלא לפי המשמעות העמוקה והארוכה של מעשיו .כאשר אדם נתקל במצבים שבהם נראה כאילו ההזדמנויות הרוחניות חומקות ממנו או מונחות בשפל ,עליו לנהוג כמשנתו של יעקב אבינו ,לאספם באהבה, לתת לערכים את מקומם הראוי ,ולנהל את חייו מתוך ישוב הדעת ,מתוך נאמנות מוחלטת לדרכו של תורה ומתוך שאיפה מתמדת לדבוק בטוב ובאמת. מתוך ההתבוננות המוסרית בסוגיית המכירה וגדרי ההונאה ,מתנסה ונבנה בנפש האדם מצפן פנימי עדין המכוון את צעדיו ואת מניעי פנימיותו באור האמת והיושר. המצפן המוסרי מורה לנו כי יושר אמיתי באורחות החיים והמסחר נבחן לא רק בהקפדה על דיני הממון החיצוניים ואיסורי האונאה ,אלא בעיקר בנאמנות הפנימית לערכים שאין להם מחיר. אדם המבקש ללכת בדרכי השרות והקודש לומד להבין שאין למכור ערכים נצחיים תמורת נזיד עדשים חומרי ורגעתי ,וכי כל קניין אמיתי בחיי הרוח דורש עמידה איתנה ,יישוב הדעת והכרה עמוקה בערכה של כל מצווה ובמשמעותו של כל רגע מימי חייו. עוד מלמד אותנו המצפן הפנימי כי האחריות המוסרית מחייבת את האדם להתרחק מכל זלזול במתנות ששמים אלוהים חלקו ,ולא להקל ראש בנכסים הרוחניים המונחים ברשותו .הדרך המוסרית הישרה דורשת מן האדם להעריך כל זכות הנקנית לו ,לשמור עליה מכל משמר ,ולעולם לא להגיע למצב שבו הוא משליך מעליו את היקר לו מתוך עייפות או אובדן דרך .כך לומד האדם לכוון את ליבו ,לדייק את אורחותיו ,ולבנות בקרבו משכן של יושר ,אמונה ונאמנות מוחלטת לדרכו של תורה. ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :האדם נדרש לשמור על ערכם של נכסיו הרוחניים והרוחניים והגשמיים ,ולא לזלזל במתנות ששמים חלקו בעבור סיפוקים רגעיים וחולפים .בכל עת שבה אדם נתקל במצבים קשים או בעייפות המאיימת להרפות את ידיו ,עליו לאזור כוח ,לאחוז באמת הפנימית ולא לוותר על מעלותיו .התנהלותו של האדם במסחרו וביחסיו עם הזולת צריכה להיות מיוסדת על יושר עמוק ,תוך הבנה שהערך האמיתי של החיים אינו נמדד רק ברווח חומרי אלא בנאמנות לדרך התורה.