כיצד חלה מכירת הבכורה והרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם?

כיצד חלה מכירת הבכורה והרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם? ריחות האוהל הכבדים מן הציד והנזיד המתבשל על האש עודם עולים ונישאים ברוח המדבר הסוערת ,בעוד השמש מתחילה לנטות לעבר מערב ומטילה צללים ארוכים ומאיימים על יריעות העור והקרשים .בתוך האווירה המתוחה והדחוסה הזו ,עומד יעקב אבינו קוממיות מול אחיו עשיו השקוע ביגע כוח ובעייפות מתפקעת ,ודורש ממנו את הקניין…

כיצד חלה מכירת הבכורה והרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם? ריחות האוהל הכבדים מן הציד והנזיד המתבשל על האש עודם עולים ונישאים ברוח המדבר הסוערת ,בעוד השמש מתחילה לנטות לעבר מערב ומטילה צללים ארוכים ומאיימים על יריעות העור והקרשים .בתוך האווירה המתוחה והדחוסה הזו ,עומד יעקב אבינו קוממיות מול אחיו עשיו השקוע ביגע כוח ובעייפות מתפקעת ,ודורש ממנו את הקניין הגורלי מכל" :מכרה כיום את בכרתך לי ויאמר יעקב השבעה לי" (בראשית כה לא-לב). והנה ,משהונחה שאלה גדולה זו על שולחנו של בית המדרש ,צפה ועולה קושיא עצומה שאין לה מענה פשוט המרעידה את אמות הספים של חושן משפט ודיני הקניינים .הלוא כלל יסודי ומוסכם הוא בכל מרחבי התורה ,שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ,וכיצד ייתכן שחל כאן מקח וממכר ממשי ,והרי רוב זכויות הבכורה ותוצאותיה – ובראשן עבודת הקורבנות הקדושה

במקדש וחלוקת הנכסים הכפולה בעתיד לבוא – טרם נולדו וטרם באו לעולם בשעה זו ,ואיך תפס קניין על דבר שאינו בעולם כלל ועיקר? מתוך מרחבי פרשת השבוע והתבוננות עמוקה במקראות הקודש ,אנו פוגשים את התיעוד האלוקי של המעמד שבו נחרץ גורל הבכורה" :מכרה כיום את בכרתך לי ויאמר יעקב השבעה לי" (בראשית כה לא-לב) .מקרא זה מעמיד את לב האירוע שבו תבע יעקב את זכות הקודש ,ומתוכו נדרשו מפרשי התורה והראשונים לעמוד על תוקף חלות המקח. רש"י (בראשית כה לא) מפרש את פשר תביעתו של יעקב :לפי שהייתה העבודה בבכורות ,אמר יעקב אין רשע זה כדאי שייקריב להקדוש ברוך הוא .רש"י מבהיר כי המכירה לא הייתה עסקה גשמית רגילה הערכה לממון ,אלא העברת זכות עבודת הקודש מידי אדם שאינו ראוי לה. רבינו אברהם אבן עזרא (שם) מפרש את מעמד הבכורה :דע כי הבכורה היה להם מעלה גדולה, שהיה הבכור לוקח פי שניים ומקריב קרבן .האבן עזרא מחדש כי הבכורה גילמה בתוכה זכויות כפולות ,רוחניות וממוניות ,ויעקב ביקש לזכות בה בדרך מקח גמור. רבינו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) מפרש את רצונו של יעקב :כי יעקב היה חפץ בעבודה ,והיה יודע כי עשיו מבזה אותה ,ולפיכך ביקש לקנותה ממנו .הרמב"ן מבאר כי יעקב ראה שזכות זו מונחת למרמס אצל אחיו ,וביקש להרים את קרנה. רבינו עובדיה ספורנו (שם) מפרש את דברי יעקב :מכרה כיום – מכיוון שאנך חפץ בה ,מכרה לי במחיר קצוב .הספורנו מבאר כי מאחר שעשיו זילזל בבכורה ולא החשיב אותה כל עיקר ,לא שייך בה גדר אונאה ,שהרי שווייה בעיניו היה כאין וכאפס. רבינו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית כה לא) מפרש את עניין המכירה והקניין: ונראה ,כי להיות כי בכורה זו שקונה ממנו יש בה פרטים שאינם במציאות אלא במות אביו ,והם דברים שלא באו לעולם ,וכפי תורתנו הקדושה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם .האור החיים הקדוש מחדש כי זכות הבכורה של עשיו הייתה לגבי שלושה עניינים ובראשם עבודת הקורבנות, ולכן נתחכם יעקב לומר כיום כדי שתתקיים המכירה כדרך הדין של הצייד העני המוכר את מה שתעלה מצודתו היום משום כדי חייו ,ואין לך תקנת כדי חייו גדולה מזו של עשיו שאמר הנה אנכי הולך למות. מתוך אורות סוגיות הש"ס בתלמוד בבלי וירושלמי ,אנו ניגשים להרחיב ולהעמיק במקורות התנאים והאמוראים המקיפים את יסודות קניין דבר שלא בא לעולם ואת דיני השעה המיוחדים. בגמרא במסכת זבחים (פרק יד משנה ד) מובא היסוד הקדום שעליו נשענת כל סוגיית עבודת הבכורות :עד שהוקם המשכן עבודת הקורבנות הייתה נעשית על ידי הבכורים .ומבאר שם תפארת ישראל על המשנה כי עבודה זו התחלקה כך שקורבנות ציבור נעשו על ידי הבכורים, ואילו קורבנות יחיד כל אחד היה מקריב לעצמו .הרמב"ם בפירושו על המשנה שם מוסיף ומבאר כי תקופה זו של עבודת הבכורים החלה מימיו של אדם הראשון ונמשכה ברציפות עד להקמת המשכן בימי משה רבנו שבו הועברה העבודה לכהנים. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף טז ע"א) מבואר הדין המרכזי שדרשו ממנו הפוסקים לעניין

מכירת הבכורה :הצייד העני שאין לו מה יאכל ,שאמר מה שיעלה במצודתי היום מכור לך ,ממכרו קיים מטעם כדי חייו .ורש"י שם במקום מבאר כי הטעם הוא משום כבוד אביו או מחמת דוחקו הגדול לצורך חייו ממש ,ולכן למרות שמדובר בדבר שלא בא לעולם שהרי הדגים טרם עלו במצודה ,תקנו חכמים שדבריו קיימים משום צורך שעה מובהק. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף סו ע"ב) וכן בתלמוד ירושלמי (מסכת גיטין פרק ז הלכה א) מובאת מחלוקת תנאים ואמוראים יסודית בשאלה האם אדם יכול למכור פירות שטרם גדלו או תבואה העתידה לצמוח בשדהו :רב הונא סובר שבעל השדה יכול למכור את פירותיו העתידיים מפני שניתן למכור דבר שלא בא לעולם שיש לו עיקרון ומקור בעולם כגון העץ עצמו ,ורב נחמן סובר שאין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם כלל ,ואפילו לאחר שהאילן הוציא את פירותיו הראשונים אין הפירות העתידיים שייכים לקונה עד שייבראו ממש. מתוך היכלא דראשונים ,אנו צוללים בעומק דעתם של ענקי התורה אשר פרסו את משנתם הרחבה והעמוקה בסוגיית קניין דבר שלא בא לעולם ובפרטי מעשה הבכורה. רבינו יעקב בן אשר הטור בספרו פירוש התורה (בראשית כה לב) מבאר כי אכן קשה הייתה קושיית קניין דבר שלא בא לעולם על מכירת הבכורה ,ולכן מפרש הוא בשם אביו הרא"ש כי לא נתכוון עשו למכור ליעקב אלא את זכות הירושה המיידית והחלק שבא לידו באותו יום ממש ,ועל ידי כך שהוגבל הדבר לזמן הווה וחפץ המצוי בשעה זו ,חל הקניין בדרך המותרת ,וזהו ביאור דבריו באומרו מכרה כיום ,כלומר באופן שחל ומתבצע באותו היום עצמו ללא דיחוי לעתיד. רבינו יצחק בר ששת בספרו שו"ת הריב"ש (סימן שכח) דן באריכות עצומה ומרתקת בשיטת הרא"ש והטור הסוברים ששבועה יכולה לפעול את חלות הקניין אף בדבר שלא בא לעולם, ומביאים ראיה חרותה ממעשה עשיו ויעקב שנשבע לו עשיו ומכירתו חלה ,וכותב להשיג על דברים אלו ולחלק בין תקופות ,כי לדעתו אין שום אפשרות בעולם להקנות דבר שלא בא לעולם אפילו בתוספת שבועה חמורה ,ומבאר שמעשה זה אירע קודם מתן תורה שבו היו הנהגות הקניינים שונות ,או שהשבועה שם לא באה אלא לרווחא דמילתא בלבד למנוע מערעור עשיו שהיה איש זרוע וזד ,ואינו ראיה לדיני התורה המחייבים אותנו. הגר"ש שקאפ בספרו קובץ שיעורים על מסכת בבא בתרא (אות רעו ואות ל) מעמיק לבאר את היסוד העיוני העומד בבסיס הסוגיה ,ומחדש כי כל דין דבר שלא בא לעולם אינו עניין טכני בעלמא ,אלא נחלק לשני טעמים עיקריים שורשיים :האחד הוא חיסרון גמירות דעת אצל הקונה שאינו מסוגל לגמור בדעתו על דבר שאינו מול עיניו ,והשני הוא חיסרון בעצם מציאות החפץ שאין לקניין על מה לחול ונחשב כמקנה אוויר בעלמא .ומתוך כך מבאר כי במכירת הבכורה ,היות שעשיו היה נתון בצער גדול ועייפות עצומה עד שאמר הנה אנכי הולך למות ,גילה דעת ברורה וגמירות דעת מוחלטת למכור את הכל בלי שום היסוס ,ולכן פקע החיסרון של חוסר גמירות דעת. מתוך היכלא דאחרונים ופוסקי הדורות ,אנו נכנסים אל שערי ההלכה והבירור המעמיק בסוגיית קניין דבר שלא בא לעולם ובפרטי מעשה הבכורה. רבי חיים מבריסק בספרו חידושי הגרי"ז (על התורה ובחידושיו) מעמיק לבאר את עצם שאלת

הבכורה ,ומקשה כיצד ניתן למכור את הבכורה והרי בכור הוא עניין מציאותי הנובע מכך שהבכור נולד ראשון לאמו ,ואם כן לכאורה לא ניתן להעביר את תואר הבכור למי שנולד שני .ומתרץ הגרי"ז שבתחילה שם בכור לא היה קשור לסדר הלידה כלל כי עניין פטר רחם התחדש רק במצרים ,והראיה היא שהרמב"ם בפירוש המשניות כותב שעבודת הקורבנות נעשתה על ידי הבכורים מתקופת אדם הראשון ועד משה רבנו .ומכאן יש להוכיח ששם בכור אינו תלוי דווקא בפטר רחם ,אלא בזמנם הבכור היה החשוב שבילדים וזהו עניין שתלוי בהסכמת המשפחה ומי שנבחר הוא המוגדר כחשוב וכבכור ,ועל כן אם יש הסכמה בין האחים הרי ניתן למכור את תואר החשיבות והבכורה. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן קמג) מבאר את תוקף המקח של עשיו ויעקב ,ומחדש כי מעשה זה מוכיח שכאשר אדם נמצא במצב קיצוני שבו הוא מוכר זכויות עתידיות מחמת דוחקו הגדול ,הרי זה מקח גמור המועיל גם בדבר שלא בא לעולם משום תקנת כדי חייו ,וכפי שהובא בדין הצייד העני .הגרש"ה וואזנר מוסיף כי עשיו בהכראתו גילה דעתא ברורא שאין הוא רואה כל ערך לבכורה בשעתו ,ולכן חל הקניין בשלמות ללא שום פקפוק של היעדר מציאות החפץ. רבי חיים זוננפלד בספרו שו"ת שלמת חיים (סימן רעב) דן בהרחבה בגדרי קניין דבר שלא בא לעולם ובשאלה האם שייך להקנות זכויות שטרם באו לעולם על ידי תוספת שבועה כפי שמצינו במעשה עשיו ויעקב .והוא מבאר כי למרות שלדעת הריב"ש אין השבועה מועילה להפקיע דין דבר שלא בא לעולם בדיני תורה הרגילים ,מכל מקום בשעת הדחק הגדולה שבה היה עשיו נתון בסכנת מוות ממש ואמר הנה אנכי הולך למות ,פעלה השבועה יחד עם דוחקו המופלג לעקור את כל גדרי המניעה ולהחיל את הקניין למפרע ולעתיד לבוא. רבי חיים קנייבסקי בספרו שניה ללוי (על התורה ,פרשת תולדות) מבאר את עניין מכירת הבכורה ומיישב את קושיית הקניין על פי דברי המדרש על נח שמסר את עבודת הקורבנות לבנו שם למרות שיפת היה הנולד ראשון .ומבאר משם שזכות ההקרבה והבכורה אינה מונחת רק בביולוגיה גרידא אלא בבחירת האב ובהסכמת המשפחה לעניין החשיבות ,ולכן יכול היה עשיו להעביר את זכות הבכורה ליעקב בקניין גמור אף על פי שפרטים מסוימים בה טרם באו לעולם במציאות אותה שעה. מתוך רוח בתי המדרש והפסיקה בדורות האחרונים ,אנו עולים אל משנתם של גדולי הדורות ובני דורנו אשר העמיקו לברר את תוקף הקניין והנהגת ההלכה במעמד קדוש זה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (על התורה ,פרשת תולדות) מבאר כי מכירת הבכורה מלמדת אותנו את עומק השפעת הדעת והרצון על חפצי העולם .הוא מבאר כי עשיו בהתנהלותו הפגיק נתק מוחלט בין האדם לבין קודש הכהונה והעבודה ,ולכן כאשר אדם מזלזל בנכסיו הרוחניים ומוכר אותם בעבור סיפוק שעה ,אין ההלכה רואה בכך מקח רגיל אלא גילוי דעת עמוק שבו המוכר מוותר מעצמו על כל זכויותיו עד שאין מקום לטענת אונאה או היעדר מציאות. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ט ,חו"מ סימן ו) דן בהרחבה בגדרי

קניין דבר שלא בא לעולם ובשאלה האם קניין הבכורה מהווה תקדים הלכתי לכל מקח של זכויות עתידיות .ומבאר כי אף על פי שבדרך כלל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ,הרי שכאשר מצטרפים יחד דוחק עצום של המוכר ,שבועות חמורות וגילוי דעת מוחלט שאין החפץ חשוב בעיניו ,מתחדשת הלכה למעשה שבשעת הדחק ניתן להחיל את הקניין אפילו על דברים שטרם יצאו לאוויר העולם. מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר (חלק א סימן קיט) מעמיק לבאר את סברת הקניין במעמד זה ,ומחדש כי יש להבחין בין קניין ממון רגיל לבין העברת זכויות ותפקידים רוחניים .הוא מבאר כי זכות הבכורה אינה חפץ גשמי שמונח ברשותו של אדם ושחסר בו מעשה קניין ,אלא היא מעמד ומשרה שניתנים להעברה על ידי גילוי דעת ,הסכמה והשבעה ,ולכן לא שייכים בה כלל הגבלות וגזירות דין דבר שלא בא לעולם החלות רק על מכירת חפצים חומריים. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (חו"מ הלכות מקח וממכר) מלקט ומסכם את פסקי הפוסקים בסוגיה זו ,ומבאר למעשה כי הלכה למעשה אין להביא ראיה גמורה ממכירת הבכורה לדיני המסחר הרגילים של ימינו ,שכן עשיו מכר את זכויותיו בשעת דוחק נוראה ומחמת סכנת מוות ועל ידי שבועה מיוחדת ,ולכן חל שם הקניין למרות שהפרטים טרם באו לעולם ,מה שאין כן במשא ומתן רגיל שבו קיימים כל גדרי התורה החמורים באין יוצא מן הכלל. מתוך שערי ההלכה המבוארים מפי רבותינו ,אנו יורדים אל שדה המעשה לברר את נפקא מינות העולות מן הסוגיה אל מרחבי חיי היום-יום והמשפט. בזמן שבו אדם מבקש למכור זכויות עתידיות או נכסים שטרם באו לעולם ,כגון מי שמוכר את יבול שדהו שעוד לא צמח או זכויות יוצרים על יצירה שעתידה להיכתב ,עולה למעשה השאלה האם יכול הוא לסמוך על סברת הרא"ש והטור שכתבו כי שבועה או דוחק מיוחד מועילים להחיל קניין זה ,או שמא להלכה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כלל כדעת הריב"ש והפוסקים שפסקו כמותו. במציאות שבה אדם מוכר חפץ מחמת דוחק עצום המאיין את יכולתו להתקיים ,כגון צורך פרנסה דוחק או תשלום חובות בוערים המדמים את מצבו למעשהו של הצייד העני או לעשיו בשעת רעבונו ,עולה נפקא מינה האם מותר לו להסתמך על תקנת חכמים של כדי חייו כדי להכשיר מקח שזכויותיו טרם באו לעולם. בהתנהלות עסקית שבה מתבצעות עסקאות עתידיות בבורסה או בחוזים עתידיים על סחורות שטרם יוצרו ,עולה השאלה האם נדרש לבצע קניין סודר או מעשה קניין המועיל לפי דרכי המסחר המודרניות כדי להתגבר על מכשול דבר שלא בא לעולם ,או שמא יש לנסח את ההסכמים באופן שלא יהיו תלויים בחפץ שאינו בעולם אלא בהתחייבות אישית של המוכר. מתוך מבואות ההלכה אל מרחבי המחשבה והעומק ,אנו מציפים את האור הרעיוני הגנוז בתוך פרשה עמוקה זו ,המאיר את שורשי ההנהגה שבין אדם לעולמו ולבוראו. נראה לבאר כי הסוגיה העמוקה של מכירת הבכורה וגדרי דבר שלא בא לעולם אינה רק שאלה משפטית הלכתית גרידא בדבר תוקפם של קניינים חומריים ,אלא היא משקפת את המבנה הפנימי

של התודעה האנושית ואת יכולתו של האדם לתפוס את הנצח מתוך ערפל הזמן .כאשר עשיו מוכר את בכורתו בעבור נזיד עדשים ,הוא מגלה בכך תפיסת עולם המקדשת את הרגע החולף, את הסיפוק המיידי ואת תאוות השעה ,עד שכל עולם הרוח והעתיד הנצחי הופכים בעיניו לדבר שאינו בעולם כלל ,שכן אין לנגד עיניו אלא את החוש המיידי והמוחשי. לעומת זאת ,יעקב אבינו מסמל את תודעת הנצח ,את אותו כוח פנימי העומד מעבר למגבלות הזמן והחומר ,המשכיל לקנות ולהנחיל ערכים שטרם נגלו לעין ושעדיין לא באו אל מרחב המציאות החומרית .ההלכה הקובעת שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם באה ללמדנו את כובד משקלו של החומר ואת הצורך בבסיס ויציבות ,אך כאשר מופיעה תביעה רוחנית עמוקה הנובעת ממקום של מסירות נפש ושל הכרת הערך האמיתי של הקודש ,מתגלה כוח חדש המפקיע את האדם מן המגבלות הללו ומאפשר לו לאחוז בנצחיות. עבודת האדם בעולמו היא ללמוד ממעמד זה כיצד לכוון את רצונותיו וכמיהותיו אל מעבר להבלים החולפים של השעה ,ולא לאבד את עולמו הרוחני בעבור סיפוקים רגעתיים ,אלא לבנות את קומתו מתוך ישוב הדעת ,אמונה טהורה ונאמנות מוחלטת לדרכו של תורה המאירה את נתיבותיו באור יקרות. מתוך היכלא דהמחשבה והעמקה אל תוך נבכי נפש האדם ,אנו נגשים לבאר את החיבור החי והפנימי שבין הסוגיה לבין מהלכו הרוחני של האדם המבקש לעלות בדרגות האמונה וההנהגה. נראה לבאר כי נפש האדם דומה שעה שעה לשדה המערכה שבין עשיו ליעקב ,שבה מתמודדים ללא הרף כוחות הסיפוק המיידי והתאווה החולפת מול כמיהות הנצח והקודש .האדם מוצא לעתים את עצמו עייף ויגע ממשא החיים ומן המאבק היומיומי ,ובשעות משבר אלו לוחש לו היצר למכור את בכורתו הרוחנית ,את זכויותיו העצומות ואת טהרת ליבו בעבור נזיד עדשים חומרי וקלות דעת רגעתית. ההתמודדות עם סוגיית דבר שלא בא לעולם מלמדת את האדם שכל מעשה קניין רוחני דורש ממנו לעקור את התפיסה השטחית המצמצמת את המציאות רק למה שנראה לעיניים ברגע זה ממש .האדם נדרש לפתח בקרבו אמונה יוקדת ואיתנות פנימית המכירות בכך שכל רגע של עמידה בניסיון ,כל מילה של לימוד תורה וכל תפילה זכה ,בונים עולמות עליונים של נצח שטרם באו אל גילויים המלא ,אך הם הדבר היציב והאמיתי ביותר במציאות. העבודה התמידית של האדם היא לאסוף את כל כוחותיו הנפשיים ,להתרחק מן הזלזול במתנות ששמים אלוהים חלקו ,ולכוון את רצונו אל המטרה העליונה ,עד שכל שאיפותיו יתעלו ויתקדשו באור האמת והיושר. מתוך מראה המוסר והמצפן הפנימי הנבנה מתוך עמקי הסוגיה ,אנו ניגשים לברר את ההדרכה הישרה המאירה את אורחותיו של האדם בבואו לנהל את חייו ביושר ובאמת. נראה לבאר כי המצפן הפנימי של האדם מחייב אותו לשמור בשמירה יתרה על ערכם של נכסיו הרוחניים והגשמיים ,ולא לזלזל לעולם במתנות ששמים חלקו בעבור סיפוקים רגעתיים וחולפים. התנהלותו של האדם במסחרו ,בעסקיו וביחסיו עם הזולת צריכה להיות מיוסדת על יושר עמוק