מדוע מכר יעקב לעשיו אחיו את נזיד העדשים ולא נתן לו את האוכל בחינם?

מדוע מכר יעקב לעשיו אחיו את נזיד העדשים ולא נתן לו את האוכל בחינם? ריחות הנזיד החמים והאדומים עודם מהבילים ועולים מן הקדירה בתוך אהלו של יעקב ,בעוד עשיו שקוע ביגע דרכים עייף וסחוט מציד השדה ,נופל על משמרתו ודורש את לחמו בתאווה בוערת .האדמה סדוקה מחום היום ,צילו של האהל דומם ,והמיית הרוח בחוץ לוחשת את דרכו של הצייד השב מן השדה ריקם וקרוע מעייפות .והנה ,בתוך…

מדוע מכר יעקב לעשיו אחיו את נזיד העדשים ולא נתן לו את האוכל בחינם? ריחות הנזיד החמים והאדומים עודם מהבילים ועולים מן הקדירה בתוך אהלו של יעקב ,בעוד עשיו שקוע ביגע דרכים עייף וסחוט מציד השדה ,נופל על משמרתו ודורש את לחמו בתאווה בוערת .האדמה סדוקה מחום היום ,צילו של האהל דומם ,והמיית הרוח בחוץ לוחשת את דרכו של הצייד השב מן השדה ריקם וקרוע מעייפות .והנה ,בתוך אותם רגעים גורליים שבהם ניצבים שני האחים על פרשת דרכים עולמית ,עומד יעקב אבינו ודורש ממנו תמורה מלאה בעבור קערת העדשים ,ולא יאות לתת לו את לחמו חינם אין כסף .עומדת הקושיא העצומה ממעמקי הזוהר הקדוש ומרעידה את אמות הספים של בית המדרש ,מדוע נמנע יעקב מלהושיט יד של חסד פשוט לאחיו הרעב והתשוש ,ומדוע בחר דווקא בשעת חולשה נוראה זו לדרוש את מכירת הבכורה הגורלית במחיר נזיד עדשים ,וכי היכן היא מידת הרחמן והאחווה המצפה להחיות נפש עיפה מבלי לבקש שכר וגמול? ומתוך חביון עומקם של כתבי הקודש ,אנו ניגשים לברר את שרשי הדברים בתוך פרשת השבוע. פרשת תולדות (בראשית כה ל-לא) מתארת את רגע האירוע :ויאמר עשיו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנכי על כן קרא שמו אדום .ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי. ביאור העניין הוא שפסוקים אלו מציבים בפנינו את נקודת המפנה הדרמטית שבה מתגלה הפער התהומי שבין תפיסתו של עשיו הרודף אחר סיפוקו הגשמי המיידי לבין מבטו הצלול והמרחיק לראות של יעקב אבינו .רש"י (בראשית כה ל) מפרש על הפסוק הלעיטני כי עשו היה אוכל כבהמה בלא לעיסה ובלא טעם ומתוך בהילות גדולה של תענוג גשמי שפל ,ועל כן ביקש להטות את כל כובד משקלו אל תוך מאכל זה מבלי לתת דעתו כלל על משמעות השעה. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כה לא) מבאר שדרישתו של יעקב למכירת הבכורה לא באה מתוך קור רוח אנוכי אלא מתוך הכרה עמוקה בכך שהנהגה זו של הבכורה והקדושה אינה ראויה לשכון אצל מי שמוכר את עולמו בעבור קערת נזיד ,ועל ידי כך תבע ממנו את מימוש הזכות בדרך של קניין ברור ומוחלט. הרמב"ן (בראשית כה לא) מבאר כי מכירת הבכורה נעשתה בדעת שלמה ובשבועה גמורא מצד עשיו ,שכן אף על פי שהיה עייף ורעב ,הרי שגילה דעת ברורה שאין הוא מחשיב כל עיקר את עבודת הקודש ואת מעלת הבכורה הנתונה לו ,ולכן הסכים למכרה כיום ללא שום היסוס. הרד"ק (בראשית כה לא) מבאר כי יעקב אבינו ידע ברוח קודשו את מעלתו ואת חשיבותו של הבכור העתיד לשמש בקודש ,ועל כן לא רצה יעקב להניח את הקודש בידי אדם המזלזל בו, ובחכמתו הרבה תבע ממנו להעביר את הזכות אליו כדי שתעמוד במקום הראוי לה בקודש פנימה. הרלב"ג (בראשית כה לא) מבאר כי עשיו בחולשתו ובתאוותו השפילה לא הבין כלל את גודל ההפסד שהוא מפסיד בנזיד זה ,ולכן נתרצה מיד למכור את בכורתו בעבור מאכל פשוט ,ומכאן למדים אנו את גודל השפעתם של התאוות הגשמיות המעוורות עיני חכמים וצדיקים וקל וחומר את עיניו של מי שהלך אחרי שרירות לבבו. החזקוני (בראשית כה לא) מבאר כי המילים מכרה כיום באו ללמדנו שהקניין היה מיידי ומוחלט ללא שום דיחוי ,כדי שלא יהא פתחון פה לעשיו לחזור בו לאחר שיסעד את לבו וישוב לאיתנו הראשון.

הספורנו (בראשית כה לא) מבאר כי יעקב אבינו השכיל לראות שאין הבכורה ראויה לעשיו שכן דרכיו היו רעות והיה איש ציד ואיש שדה שאינו עוסק בעבודת הבקודש ,ועל כן מצא את השעה הכשרה לדרוש את הבכורה כדי להביאה אל מקומה הראוי והנכון במחיצת הקדושה. בתרגום אונקלוס (בראשית כה לא) מתרגם את הדברים בלשונו המדויקת והעמוקה ,ומבאר את תביעת הקניין שהתבצעה שם באותה שעה כהחלטה ברורה שאין ממנה חזרה. בתרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית כה לא) מוסיף ומבאר את הרקע הנסתר והעמוק המלווה את המעמד ,שבו נגלו הדברים לפני שמים וארץ והוכרע מי ראוי לשאת את ברכת האבות. הכלי יקר (בראשית כה לא) מבאר כי מכירת הבכורה בנזיד עדשים הייתה מידה כנגד מידה כנגד זלזולו של עשיו בקודש ,שכן מי שמוכר את בכורתו בעבור מאכל אדום הרי הוא מוכיח שאין לו שום שייכות לעולם הרוחני והנשמתי. ומתוך מעייני התלמוד בבלי וירושלמי ,אנו מתעטרים באורות חז"ל המלבנים את יסודות הדין ומאירים את עומק ההנהגה בבית המדרש הקדום. בגמרא במסכת תענית (דף יז ע"א) מובא היסוד ההלכתי המרכזי שבעקבותיו למדו הפוסקים את דיני השתייה וההנהגה הראויה ,שכן כהנים אסורים ביין עבודתם ובעניינם ,ומתוך כך נדרש בירור עמוק על גדרי השתייה והאיסור המלווים את העבודה. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף טז ע"ב) מבואר עניין הבכורה וזכויותיה ,וכיצד היו מעבירים את הזכויות והמעמדות מזה לזה מתוך הסכמה ודעת שלמה ,ודרשו חז"ל את עומק ההנהגה שהייתה נוהגת בקרב האבות הקדושים בבואם להנחיל את דרך השם לדורות עולם. תלמוד ירושלמי (מסכת ביצה פרק א הלכה א) דן בהרחבה בהלכות נתינת מאכל ומשקה למי שאינו מברך או למי שאינו ראוי לכך על פי דין ,ומבאר את גדרי האיסור של לפני עור לא תיתן מכשול ואת האופנים שבהם מותר או אסור להושיט יד ולסייע לאחרים בשעת צורך גדול. ומתוך שערי היכלא דראשונים ,אנו צוללים אל תוך עמקי הים הגדול של פוסקי הדורות הראשונים ,המנסרים את סוגיית מכירת הבכורה ומבררים באש קודש את טעמיו הנסתרים של יעקב אבינו. רבי יעקב בן אשר הטור בספרו פירוש התורה (בראשית כה לא) מביא את שאלת הזוהר הקדוש על הימנעותו של יעקב מלתת אוכל חינם לעשיו ,ומבאר כי הבכורה לא נמכרה מתוך קור רוח אנוכי אלא מפני שיעקב ידע ברוח קודשו כי אדם המבקש נזיד אדום ומתנהג בבהילות של תענוג גשמי אינו ראוי עוד להחזיק בעבודה קדושה זו ,ועל כן תבע ממנו את קניין הבכורה כדי להציל את הקודש מידיו של מי שמבזה אותו. רבי יצחק בר ששת בספרו שו"ת הריב"ש (סימן שכח) מעמיק לבאר את תוקף הקניינים שנעשו קודם מתן תורה ,ומבאר כי מעשה זה של יעקב ועשיו נבחן באספקלריה של דיני אותה תקופה שבה היו זכויות הבכורה עוברות על פי גילוי דעת מוחלט והסכמה ברורה ,ומתוך כך למד כי תביעת האוכל בתמורה לבכורה לא הייתה מקח חולף בעל ãÇאלא הנהגה אלוקית מכוונת שנועדה לייצב את זכויות הרוח במקומן הראוי.

הגר"ש שקאפ בספרו קובץ שיעורים על מסכת בבא בתרא (אות רעו ואות ל) דן ביסוד גמירות הדעת הנדרשת בכל קניין ,ומבאר כי במעשה זה שבו עשיו היה מוכן למכור את בכורתו בעבור קערת נזיד ,גילה דעת שאין כל ערך בעיניו לזכויות הרוחניות ,ולכן חל הקניין בשלמות ללא שום חיסרון של היעדר דעת ,שהרי השעה הדוחקת והתאווה הבוערת עשו את שלהן להקנות את הדבר כראוי. ומתוך אוצרות היכלא דאחרונים ופוסקי הדורות ,אנו נכנסים אל שערי ההלכה הבוערת באש קודש ,לברר את עומק שיטותיהם של גדולי הפוסקים אשר שתו בצמא את דברי רבותינו. רבי חיים מבריסק (חידושי הגרי"ז על התורה) מבאר באש קודש את עומק תביעת יעקב אבינו שלא לתת אוכל חינם לעשיו ,ומחדש כי כאשר אדם מזלזל בנכסיו הרוחניים ומוכר אותם בעבור סיפוק שעה ,אין ההלכה רואה בכך מקח רגיל אלא גילוי דעת עמוק שבו המוכר מוותר מעצמו על כל זכויותיו .הגרי"ז מעמיק להסביר כי יעקב אבינו ידע שמתן מזון למי שאינו מעריך כלל את עבודת הקודש ואינו ראוי להחזיק בכתר הכהונה והבכורה מהווה חיזוק לידי עוברי עבירה וביזוי קדשים, ולכן דרש ממנו את תמורת הבכורה כדי לעקור את האחיזה של הטומאה מן הקודש. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן קמג) מעמיק לבאר את תוקף המקח של עשיו ויעקב ,ומחדש כי מעשה זה מוכיח שכאשר אדם נמצא במצב קיצוני שבו הוא מוכר זכויות עתידיות מחמת דוחקו הגדול ,הרי זה מקח גמור המועיל גם בדבר שלא בא לעולם משום תקנת כדי חייו .הגרש"ה וואזנר מוסיף כי יעקב לא היה רשאי להאכיל את עשיו חינם בלא שיתקן את מעשיו ויעביר את זכות הבכורה אל המקום הראוי לו ,שכן האכלה סתמית למי שמבזה את הקודש יש בה משום מכשול ומשיכת לב אל הרע ,ולכן תבע ממנו את הבכורה כדין וכחוק. רבי חיים זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (סימן רעב) דן בהרחבה בגדרי נתינת מאכל למי שאינו מברך או למי שאינו ראוי לכך ,ומבאר כי למרות שבדרך כלל מוטל על האדם להחיות כל נפש רעבה ,הרי שכאשר מדובר במי שמבזה את הקודש ומואס בבכורתו כמנהגו של עשיו ,אסור לחזק ידי רשעים ואין לתת לו אוכל בחינם אלא מתוך תביעה לתיקון המעוות והעברת הזכויות לידיים ראויות ,וכפי שעשה יעקב אבינו בחכמתו העצומה. רבי חיים קנייבסקי בטעמא דקרא מבאר את הדברים על פי מה שדאיתא במדרש הגדול דמה שעשיו אמר הלעיטני מן האדום האדום הזה התכוון לבקש גם יין אדום כמו שכתב ויאכל וישת, ויש לומר דהכי קאמר אם אתה רוצה יין אתה מוכרח למכור בכורתך שאם לא כן אסור לך לשתות יין כמו דאיתא בגמרא במסכת תענית (דף יז) דכהנים אסורים לשתות יין לעולם וזהו שהשיב הנה אנכי הולך למות ופירש רש"י שתויי יין במיתה. ועוד מבאר הגר"ח קניבסקי בספרו כי למעשה נתרכז כאן דין עצום בהלכות איסור והתר ,שכן יעקב אבינו ידע שאם ייתן לו יין ואוכל בלי קניין ובלי תיקון הדעת הרי הוא עובר על איסורים חמורים ,ולכן חייב אותו במכירת הבכורה כדת של תורה. ומתוך אורה של תורה ומשנתם של גדולי הדורות האחרונים ,אנו ניגשים לברר באש קודש ובפלפולא דאורייתא את שיטות הפוסקים והחכמים אשר העמיקו להאיר את עומק המעמד

וההלכה ,ופרסו את משנתם הרחבה מתוך עמקות עצומה המאירה את כל נתיבותיו של עולם פסיקת ההלכה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט חו"מ סימן ו) מעמיק לבאר בארוכה את יסודות הדין העולים מתוך פרשה זו ,ומבאר כי יעקב אבינו בהנהגתו הנשגבה לא ביקש כלל לנצל את שעת חולשתו של עשיו לתועלת אישית או להפקת רווחים חומריים מן העייפות המשתלטת על האדם בשעת משבר ,אלא עמד ותיקן תקנה נשגבה ומופלאה המונעת מראש איסור חמור של נתינת מאכל ומשקה למי שאינו מברך או למי שאינו הגון לכך על פי שורת הדין ,שכן האכלה סתמית ללא בירור וללא דעת שלמה עלולה להביא לידי מכשול עצום .מרן רבנו עובדיה יוסף ממשיך להרחיב ולבאר כי מתוך מעשה זה למדו הפוסקים הלכה למעשה לכל דורות העולמים, שכל נתינת מתנה או עזרה לזולת חייבת להיות מחושבת ומדוקדקת על פי דרכי ההלכה הצרופה, שמא מתוך רצון טוב תצמח תקלה ותיגרם מכשלה למי שאינו ראוי לכך ,ולכן דרש יעקב את התמורה והקניין כדי להסיר כל מכשול ולכוון את המציאות אל נתיבות הישר והאמת. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן קיט) פותח יריעה רחבה ועצומה לבאר את עומק עניינו של חסד ואמת המשתקפים מתוך מעשה מכירת הבכורה ,ומחדש כי חסד אמיתי על פי תורת אמת אינו מנוהל לעולם מתוך הפקרות מוחלטת המאפשרת לרשע להמשיך בדרכו הרעה מבלי לתת דעתו על משמעות מעשיו ,אלא חסד של אמת דורש תביעה רוחנית נוקבת ומדויקת המכוונת את האדם לתקן את מעשיו המעוקלים ולהעביר את זכויותיו אל המקום הראוי והקדוש להם ביותר .הגר"א וייס מרחיב לבאר כי יעקב אבינו ידע שמתן מזון חינם לעשיו במצבו הרוחני באותה שעה מבטא מתן לגיטימציה להמשך דרכו הפרוצה ,ועל כן דרש ממנו את קניין הבכורה כדי לעקור את האחיזה מן הסטרא אחרא ולהעמיד את הקודש במקומו האיתן ,ומכאן למדים אנו לכל הנהגות חיינו שאין לעשות חסד באופן המעצים את הרע ,אלא יש לשלב תמיד אמת צרופה ומשפט נכון יחד עם אהבת הבריות. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (חו"מ הלכות מקח וממכר) מלקט ,מעבד ומבאר בארוכה את כל יסודות ההלכה העולים מן המעשה המופלא הזה ,ומחדש כי מעשה זה אינו בגדר מסחר חולף או עסקה רגילה בין אחים ,אלא מהווה הוראת שעה אלוקית עמוקה שנועדה לייצב את גדולי האומה במקומם הראוי ,תוך כדי שמירה מדוקדקת ומוחלטת על כל גדרי ההלכה ואיסורי לפני עור לא תיתן מכשול .הגר"י יוסף מרחיב לבאר כיצד השתלשלות הדורות מוכיחה שכל קניין ועסקה הנוגעים לזכויות עתידיות נבחנים תמיד באספקלריה של דעת המקנה וגמירות הדעת האמיתית ,וכפי שביאר עשיו את דעתו בהסכמה מלאה למכור את בכורתו בעבור נזיד עדשים, וכיצד למדו מכך הפוסקים לדורות עולם את גדרי המקח והממכר במצבים של דוחק עצום ותביעה רוחנית נוקבת. ומתוך שערי הפסיקה וההלכה אל תוך מרחבי המעשה וקורות היום-יום ,אנו פוסעים אל שער הנפקא מינות ,שבו מתורגמת הסוגיה העמוקה למציאות חייהם של הלכי נתיבות התורה. נראה לבאר כי אחת הנפקא מינות המרכזיות העולות מתוך סוגיה זו נוגעת ישירות לדיני נתינת צדקה וחסד למי שעלול להשתמש בכספים או במשאבים שהוא מקבל לדברים שאינם ראויים,

או למי שאינו נוטל ידיו ואינו מברך כראוי ,שכן למדנו מיעקב אבינו שאין להושיט יד באופן עיוור מבלי לבחון את השלכות המעשה ,אלא יש לשלב תמיד בין רחמים אמיתיים לבין עמידה איתנה על דרישות התורה וההלכה ,כדי שלא תצמח תקלה תחת ידינו. עוד יש ללמוד נפקא מינות עצומה לגבי עסקאות ומכירות הנעשות בשעת דוחק גמור ,שבהן אדם מוכר נכסים או זכויות עתידיות תחת לחץ הזמן או החולשה ,שכן מצינו מכוח מעשה זה ומפסיקת הפוסקים שהמקח תופס וקיים כאשר יש גמירות דעת אמיתית מצד המוכר ,אך מאידך גיסא הדבר מלמדנו כמה על האדם להיזהר שלא למכור את נכסיו הרוחניים או הגשמיים בעבור הבלים חולפים וסיפוקים רגעיים שיש בהם הפסד נצחי שאין לו תמורה. ומתוך שערי ההלכה והמעשה ,אנו פוסעים אל מרחבי ההרחבה הרעיונית ,שבה נפתח היכל פנימי המבקש להתבונן בשורשם העמוק של הדברים ובמהותו הנשגבה של המהלך המתרחש בין כתליו של אהל יעקב. נראה לבאר כי ההתמודדות המפעימה סביב מכירת הבכורה אינה מצטמצמת כלל למשא ומתן חומרי גרידא בין שני אחים ,אלא היא משקפת את המאבק הנצחי והשורשי ביותר בתולדות הבריאה ,המאבק שבין תרבות החומר והרגע לבין מלכות הנצח והרוח .עשיו מייצג את תפיסת עולמו של האדם המשועבד לחמשת חושיו ,הרואה במציאות את מה שנגלה לעיניו ברגע זה ממש ואינו מוכן לשאת את עיניו מעבר לקערת העדשים המאבילה את גופו .בעבורו ,העתיד ,הבכורה, והירושה הרוחנית אינם אלא מושגים ערטילאיים שאין בהם ממש לעומת הרעב המיידי המציק למעיו .מנגד ,יעקב אבינו מייצג את עומק האמונה וההסתכלות המרחיקה לראות ,את היכולת לעצור את שטף החיים הגשמי ולתבוע מן המציאות את בירורה האמיתי ,מתוך ידיעה ברורה שערכו של אדם נקבע על פי מידת דבקותו בערכי הנצח ולא על פי סיפוקי שעה חולפים. עוד יש להעמיק ולבאר כי הדרישה של יעקב שלא לתת לו אוכל בחינם אלא אך ורק מתוך מכירת הבכורה ,מגלה לנו את אחד היסודות הגדולים ביותר בדרכי ההשגחה ובבניין המידות. העולם אינו מנוהל בהפקרות שבה כל הרוצה ליטול את הקודש יבוא ויטול בלא תביעה ובלא אחריות ,אלא כל מדרגה רוחנית וכל זכות עליונה דורשות עמידה בניסיון ובירור עמוק של ערכן. יעקב אבינו בהנהגתו המופלאה לימד את העולם כולו שאין קניין רוחני נקנה אלא מתוך הכרת הערך והמוכנות לשלם את המחיר הנדרש בעבורו ,ומתוך כך הפקיע את הבכורה מן הידיים שאינן יודעות להעריכה והנחיל אותה אל השורש הראוי והנכון ביותר לעד ולעולמי עולמים. ומתוך מרחבי ההרחבה הרעיונית ,אנו מעפילים אל שערי ההרחבה המחשבתית ,שבה מתחברים הדברים אל נימי הנפש פנימה ,אל האמונה הטהורה ואל הנהגתו של האדם בכל רגע ורגע מימי חייו. נראה לבאר כי נפשו של האדם דומה לאותו שדה פתוח שבו מתרוצצים תמיד שני כוחות הפוכים, כוחו של עשיו התובע את סיפוקו המיידי ומבקש להטות את כל כובד המשקל אל התענוג הגשמי והחולף ,ומנגד כוחו של יעקב השומר על האהל ודורש את עומק האמת והנצח .בכל פעם שאדם נתקל בשעת משבר או בעייפות הגוף והנפש ,הוא עומד על פרשת דרכים שבה עליו להחליט האם למכור את עולמו בעבור נזיד עדשים רגעתי ,או שמא לאסזור חיל ,לעצור את הסחרחרה של החומר ,ולבחור בחיים של משמעות ובאמונה צרופה.

עוד יש להעמיק בחיבור שבין האדם לבין נפשו ,כי ההכרה שאין מתנות חינם בעולמו של הקדוש ברוך הוא מלמדת אותנו שכל קניין רוחני אמיתי ,כל מידה טוב וכל התעלות בעבודת השם ,דורשים יגיעה עצומה ומסירות נפש אמיתית .האדם נוטה לפעמים לחפש את הדרך הקלה, לבקש את החסד וההשפעה בלא מאמץ ובלא בירור פנימי ,אך המעשה של יעקב אבינו מלמדנו שחזרה אל האמת וקניין של קדושה תובעים מאיתנו תביעה נוקבת ופנימית לעמוד על עלומנו, לבחון את מעשינו ,ולנתב את כל כוחות נפשנו אל הקודש פנימה מבלי להתפשר על ערכי הנצח. ומתוך שערי ההרחבה המחשבתית ,אנו פוסעים אל מרחבי ההרחבה המוסרית ,שבה נבנה המצפן הפנימי של האדם המבקש ללכת בדרכי יושר ואמת מתוך התבוננות זכה וטהורה. נראה לבאר כי המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיה זו מורה לאדם שלא להקל ראש מעולם בהשלכותיהם של מעשיו ,ולא לתת יד לקלות דעת הממיטה חורבן על נכסי הרוח היקרים ביותר .האדם נדרש לפתח בתוכו מבט פנימי המזהה את אותן שעות שבהן העייפות או החולשה מאיימות לטשטש את גבולות הטוב והרע ,ולשמור על עמוד שדרה איתן שאינו נכנע לפיתויי השעה ולרגעים חולפים של תאוות עולם הזה. עוד יש להוסיף כי מתוך הנהגתו של יעקב אבינו אנו לומדים שיעור עצום באחריות מוסרית כלפי הסביבה וכלפי הכלל ,שכן אין אדם רשאי לפטור את עצמו בדאגה לעצמו בלבד מבלי לשים לב האם מעשיו או עזרתו מחזקים את ידי עושה העולה או מטהרים את המחנה .המצפן האמיתי מורה לנו לשלב תמיד בין חמלה פנימית לבין עמידה איתנה על המשמר ,שלא לתת לדברים היקרים והקדושים ביותר להישמט מידינו בעבור נזיד עדשים של נוחות מדומה או של פשרות שאין להן קיום. ומכאן ניקח עמנו תובנות אמיצות ומאירות לחיי היום-יום ,המלוות את האדם בכל צעד ושעל בנתיבותיו .נלמד מכאן שאין להניח לזמני עייפות או לחולשת הרגע לנהל את נכסי הנצח שלנו, וכי כל עזרה או נתינה לזולת חייבת להיבחן במאזניים מדוייקים של אמת ודעת תורה לבל נכשל חלילה .עוד נשכיל לדעת שחפץ החיים האמיתי דורש מאיתנו לעמוד על המשמר מול פיתויי השעה ולשמור מכל משמר על קנייני הרוח והקדושה המופקדים בידינו.

עיקר העניין: בלבו של כל אדם מתרחש בכל עת ממש אותו מעמד נשגב שבין אהל יעקב לשדהו של עשיו ,שבו נבחנת השאלה האם האדם מוכר את בכורתו הרוחנית בעבור סיפוק רגעי וחולף או שמא הוא אוחז בציפורניו בכתר הנצח .יעקב אבינו בהנהגתו המופלאה לימדנו שקניין אמיתי אינו ניתן כמתנת חינם אלא דורש תביעה נוקבת ובירור עמוק ,כדי להציל את הקודש מן המדרון הפורח של החומר ולהציבו באיתנו במקומו הראוי והקדוש ביותר .וכאשר האדם פוקח את עיניו לראות את עומק השעה ,הוא זוכה להחיות את נפשו באור באר שבע, ללכת בדרכי האמת והמשפט ,ולגלות שכל קושי ומשבר אינם אלא מדרגה נסתרת העולה אל מקור החיים והישועה.