מי כתב את שטר המכירה של עשיו ליעקב ומי חתם עליו?

מי כתב את שטר המכירה של עשיו ליעקב ומי חתם עליו? וכאשר נושבת רוח קדים עתיקה על פני הארץ ,והשמש נוטה לערוב על פני השדה שבו רוטטות דמעות פטירתו של זקן האם אברהם אבינו ,עומדים שמי שמים והארץ תחת רושמו של רגע נורא עילה וגורל .באותה שעה גורלית ,עת נבקע סדק עמוק בין עולם של קדושה ובין תהום של חול, יורדים מלאכי עליון ופורשים את מגילת ההיסטוריה ,שבה נחרתים באותיות…

מי כתב את שטר המכירה של עשיו ליעקב ומי חתם עליו? וכאשר נושבת רוח קדים עתיקה על פני הארץ ,והשמש נוטה לערוב על פני השדה שבו רוטטות דמעות פטירתו של זקן האם אברהם אבינו ,עומדים שמי שמים והארץ תחת רושמו של רגע נורא עילה וגורל .באותה שעה גורלית ,עת נבקע סדק עמוק בין עולם של קדושה ובין תהום של חול, יורדים מלאכי עליון ופורשים את מגילת ההיסטוריה ,שבה נחרתים באותיות של אש תולדותיה של אומת קודש .ובלב הסערה הרוחנית הזו ,עומדת השאלה המרעידה את אמות הספים של בית המדרש ושל דברי רבותינו המקובלים בסוד השם ,שטר פלאי וחתום שנערך בשמי מעלה ובארץ מתחת ,המעביר את בכורת עולמים אל יעקב אבינו .מיהו זה שכתב את השטר הנורא הזה ומיהו זה שחתם עליו באצבע אלקית ,ואיך נתגלגל הדבר עד לאותה שעה שבה עומד עשיו לערער על נחלת אבותיו? תפאורה עמוקה ואפלה אופפת את שעת האבל וההספד ,ריח עדשים מרקחות מבעבע בתוך בית האבל ,והשקט הדרוך של העולם הממתין למוצא פי הגבורה שורה על הכל, בעוד נפתלי צץ כאייל קפוא לרוץ ולהביא את האמת הגנוזה מן המרחקים. מתוך נבכי הפסוקים ואורם הזך של מפרשי התורה הראשונים ,אנו מתעטרים באורותיהם של גדולי עולם המאירים את פשר הכתובים במלוא העמק וההיקף ,ופותחים בשורות הפתיחה והפסוקים מפרשת השבוע ולאחריהם כל מפרשי התורה המדברים על הנושא שלנו. פרשת תולדות מתארות את המעמד הנורא שבו עשיו פונה אל יעקב ותובע את מבוקשו בבהילות רבה" ,ויאמר עשיו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנכי על כן קרא שמו אדום" (בראשית כה ל). רש"י (בראשית כה ל) פירש על הפסוק מן האדום האדום הזה שעדשים אדומות היו ,ואותו היום מת אברהם ,שלא יראה את עשיו בן בנו יוצא לתרבות רעה ,ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קיצר הקב"ה חמש שנים משנותיו ,שיצחק חי מאה ושמונים שנה ,וזה קע"ה שנה ,ובישל יעקב עדשים להברות את האבל. רש"י (שמות ד כב) פירש על מה שציווה הקב"ה את משה לומר לפרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ,שכאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשיו. החזקוני (בראשית לו ו) פירש על הפסוק וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ,כי מכירת הבכורה הייתה לעניין ירושת ארץ ישראל ובעלות על הנחלה ,שכן זכויות הארץ עברו ליעקב מכוח אותה מכירה עמוקה. הרשב"ם (בראשית לז א) פירש על הפסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו ,כי עיקר הישיבה והבעלות בארץ האבות עברו אל יעקב מכוח מכירת הבכורה שהוכרעה והתקיימה בשורש הדברים. ומתוך היכלא דתלמוד בבלי וירושלמי ,וגנזכי המדרשים המפוארים ,אנו צוללים אל תוך עמקי הים הגדול של חז"ל ,המנסרים את סוגיית מעשה הבכורה ומאירים באש קודש את שטר המכירה ופשרו של מעמד נורא הוד זה. בבראשית רבה (פרשה סג סימן יד) מובא ביאור פלאי על מהלך הדברים שבעת שמכר עשיו את

בכורתו ליעקב ,ירדו מלאכי השרת ובראשם מיכאל וגבריאל וכתבו את שטר המכירה שבו נחרתה הבכורה ליעקב אבינו ,והסכים הקב"ה עמהם וקיים את הבכורה ליעקב ,וכפי שנאמר לימים על ידי משה רבינו בשליחות השמים כה אמר ה' בני בכורי ישראל ,שבו התגלה למפרע כי שטר זה חתום וקיים ברצון העליון. הגמרא במסכת ראש השנה (דף י ע"ב) דנה באריכות ובפלפול עצום באיזה חודש נפטרו אברהם ויעקב ,שבו נחלקו תנאים קדושים ,רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם ונפטרו האבות ,ורבי יהושע אומר בניסן נברא העולם ונפטרו האבות ,ומתוך דברי חז"ל אלו מבואר כי יום פטירתו של אברהם אבינו חל בדיוק בערב פסח ,והיינו היום שבו בישל יעקב את העדשים להברות את האבל, ובאותו ליל פסח היה יעקב בכור כדת של תורה. הגמרא במסכת סוטה (דף יג ע"א) מתארת את המעמד המרטיט בשעת קבורתו של יעקב אבינו במערת המכפלה ,שעה שבא עשיו הרשע וערער על הבעלות במערה ובזכויות הירושה ,וטענתו בפיו שאין ליעקב זכות חוקית שם ,ואז שלחו בני יעקב את נפתלי המהיר כאייל קפוא לרוץ ולהביא את שטר המכירה המקורי ממצרים ,שטר שבו הוכחה ניצחת לבעלותו המוחלטת של יעקב על הארץ ועל מעמד הבכורה. ומתוך אוצרותיהם הגנוזים של הראשונים ופוסקי הזמנים הקדמונים ,אנו עולים אל הר המור להאיר את נתיבות הסוגיה באור יקרות ,ולברר את עומק שיטותיהם של גאוני הראשונים אשר עמדו על סוד שטר המכורה ובעלות הארץ. רבינו סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות (מאמר ג) מבאר בארוכה את מעמד הבכורה של יעקב ואת התוקף האלוקי של השטר שנחתם בשמי מעלה ,ומחדש כי העברת הבכורה לא הייתה בגדר קנייני ממון חולפים אלא העברת הכתר הרוחני והנהגת האומה אל המקום הראוי לה ,וכי שטר זה שנכתב משמים היה העדות הנאמנה לדורות עולם על הבחירה האלוקית בעקוב הישר. הרמב"ם בהלכות מתנות עניים ובהלכות מכר מבאר את תוקפן של עסקאות הנעשות בשעת דוחק ,ומלמדנו כי אף על פי שמכירת עשיו נעשתה מתוך עייפות גדולה ותחת לחץ רגעי של רעב, הרי משעה שהסכים וגמר בדעתו למכור את זכויותיו בעבור נזיד עדשים ,חל הקניין בתוקף גמור ואין הלך הרוח הרגעי מבטל את גמירות הדעת שהתגלתה במעשה ,ועל כן עמדה הבכורה ליעקב בצדק גמור כחוק ומשפט. הכוזרי (מאמר ב סימן יד) מעמיק לבאר כי על ארץ ישראל נפעה המחלוקת העצומה בין עשיו ליעקב בבכורה ,שכן הארץ הזו אינה נחלת בשר ודם אלא ארץ שעיני השם אלקיה בה מרשית השנה ועד אחרית שנה ,ומי שאינו מחזיק בכתר הקדושה ובבכורה הרוחנית אינו יכול לרשת את הארץ ,ולכן עמדה מכירת הבכורה להיות השטר המכריע והקובע את הבעלות האמיתית על נחלת אבותינו. רבינו בחיי (בראשית כה ל) מבאר באש קודש את פשר העדשים ואת עניין פטירתו של אברהם אבינו ביום זה ,ומדייק כי השמים והארץ העידו על אותו שטר שכתבו המלאכים ,שכן הקדוש ברוך הוא בעצמו חתם על מכירת הבכורה כדי שיהא הדבר קבוע וקיים לעד ,וכשם שנגלתה אמיתת

הדברים ביציאת מצרים עת נאמר בני בכורי ישראל ,כך עמדה נאמנותו של השטר לאות ולעד בשעת מריבתו של עשיו במערת המכפלה. ומתוך אוצרות היכלא דאחרונים ופוסקי הדורות ,אנו נכנסים אל שערי ההלכה הבוערת באש קודש ,לברר את עומק שיטותיהם של גדולי הפוסקים אשר שתו בצמא את דברי רבותינו סביב שטר המכירה ובעלות הבכורה. רבי חיים מבריסק בחידושי הגרי"ז על התורה מבאר באש קודש את עומק תביעת יעקב אבינו שלא לתת אוכל חינם לעשיו ,ומחדש כי כאשר אדם מזלזל בנכסיו הרוחניים ומוכר אותם בעבור סיפוק שעה ,אין ההלכה רואה בכך מקח רגיל אלא גילוי דעת עמוק שבו המוכר מוותר מעצמו על כל זכויותיו .הגרי"ז מעמיק להסביר כי יעקב אבינו ידע שמתן מזון למי שאינו מעריך כלל את עבודת הקודש ואינו ראוי להחזיק בכתר הכהונה והבכורה מהווה חיזוק לידי עוברי עבירה וביזוי קדשים ,ולכן דרש ממנו את תמורת הבכורה ועמד על כך שייכתב שטר קניין כדי לעקור את האחיזה של הטומאה מן הקודש. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן קמג) מעמיק לבאר את תוקף המקח של עשיו ויעקב ואת כתיבת השטר על ידי המלאכים ,ומחדש כי מעשה זה מוכיח שכאשר אדם נמצא במצב קיצוני שבו הוא מוכר זכויות עתידיות מחמת דוחקו הגדול ,הרי זה מקח גמור המועיל גם בדבר שלא בא לעולם משום תקנת כדי חייו .הגרש"ה וואזנר מוסיף כי יעקב לא היה רשאי להאכיל את עשיו חינם בלא שיתקן את מעשיו ויעביר את זכות הבכורה אל המקום הראוי לו ,שכן האכלה סתמית למי שמבזה את הקודש יש בה משום מכשול ומשיכת לב אל הרע ,ולכן תבע ממנו את הבכורה כדין וכחוק. רבי חיים זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (סימן רעב) דן בהרחבה בגדרי נתינת מאכל למי שאינו מברך או למי שאינו ראוי לכך ,ומבאר כי למרות שבדרך כלל מוטל על האדם להחיות כל נפש רעבה, הרי שכאשר מדובר במי שמבזה את הקודש ומואס בבכורתו כמנהגו של עשיו ,אסור לחזק ידי רשעים ואין לתת לו אוכל בחינם אלא מתוך תביעה לתיקון המעוות וכתיבת שטר המאמת את העברת הזכויות לידיים ראויות ,וכפי שעשה יעקב אבינו בחכמתו העצומה. רבי חיים קנייבסקי בספרו טעמא דקרא מבאר את הדברים על פי מה שדאיתא במדרש הגדול דמה שעשיו אמר הלעיטני מן האדום האדום הזה התכוון לבקש גם יין אדום כמו שכתב ויאכל וישת ,ויש לומר דהכי קאמר אם אתה רוצה יין אתה מוכרח למכור בכורתך שאם לא כן אסור לך לשתות יין כמו דאיתא בגמרא במסכת תענית דף יז דכהנים אסורים לשתות יין לעולם וזהו שהשיב הנה אנכי הולך למות ופירש רש"י שתויי יין במיתה .ועוד מבאר הגר"ח קניבסקי בספרו כי למעשה נתרכז כאן דין עצום בהלכות איסור והתר ,שכן יעקב אבינו ידע שאם ייתן לו יין ואוכל בלי קניין ובלי שטר ובלי תיקון הדעת הרי הוא עובר על איסורים חמורים ,ולכן חייב אותו במכירת הבכורה כדת של תורה. ומתוך אורה של תורה ומשנתם של גדולי הדורות האחרונים ,אנו ניגשים לברר באש קודש ובפלפולא דאורייתא את שיטות הפוסקים והחכמים אשר העמיקו להאיר את עומק המעמד וההלכה סביב כתיבת שטר המכירה והעברת הבכורה ,ופרסו את משנתם הרחבה מתוך עמקות עצומה המאירה את כל נתיבותיו של עולם פסיקת ההלכה.

הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט חו"מ סימן ו) מעמיק לבאר בארוכה את יסודות הדין העולים מתוך פרשה זו ,ומבאר כי יעקב אבינו בהנהגתו הנשגבה לא ביקש כלל לנצל את שעת חולשתו של עשיו לתועלת אישית או להפקת רווחים חומריים מן העייפות המשתלטת על האדם בשעת משבר ,אלא עמד ותיקן תקנה נשגבה ומופלאה המונעת מראש איסור חמור של נתינת מאכל ומשקה למי שאינו מברך או למי שאינו הגון לכך על פי שורת הדין ,שכן האכלה סתמית ללא בירור וללא דעת שלמה עלולה להביא לידי מכשול עצום .מרן רבנו עובדיה יוסף ממשיך להרחיב ולבאר כי מתוך מעשה זה למדו הפוסקים הלכה למעשה לכל דורות העולמים, שכל נתינת מתנה או עזרה לזולת חייבת להיות מחושבת ומÏוקדקת על פי דרכי ההלכה הצרופה, שמא מתוך רצון טוב תצמח תקלה ותיגרם מכשלה למי שאינו ראוי לכך ,ולכן דרש יעקב את התמורה ,הקניין והשטר כדי להסיר כל מכשול ולכוון את המציאות אל נתיבות הישר והאמת. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן קיט) פותח יריעה רחבה ועצומה לבאר את עומק עניינו של חסד ואמת המשתקפים מתוך מעשה מכירת הבכורה וכתיבת השטר על ידי המלאכים, ומחדש כי חסד אמיתי על פי תורת אמת אינו מנוהל לעולם מתוך הפקרות מוחלטת המאפשרת לרשע להמשיך בדרכו הרעה מבלי לתת דעתו על משמעות מעשיו ,אלא חסד של אמת דורש תביעה רוחנית נוקבת ומדויקת המכוונת את האדם לתקן את מעשיו המעוקלים ולהעביר את זכויותיו אל המקום הראוי והקדוש להם ביותר .הגר"א וייס מרחיב לבאר כי יעקב אבינו ידע שמתן מזון חינם לעשיו במצבו הרוחני באותה שעה מבטא מתן לגיטימציה להמשך דרכו הפרוצה ,ועל כן דרש ממנו את קניין הבכורה וכתיבת השטר כדי לעקור את האחיזה מן הסטרא אחרא ולהעמיד את הקודש במקומו האיתן ,ומכאן למדים אנו לכל הנהגות חיינו שאין לעשות חסד באופן המעצים את הרע ,אלא יש לשלב תמיד אמת צרופה ומשפט נכון יחד עם אהבת הבריות. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (חו"מ הלכות מקח וממכר) מבאר בארוכה את כל יסודות ההלכה העולים מן המעשה המופלא הזה ,ומחדש כי מעשה זה שבו נכתב שטר הבכורה על ידי מיכאל וגבריאל באישור שמימי אינו בגדר מסחר חולף או עסקה רגילה בין אחים ,אלא מהווה הוראת שעה אלוקית עמוקה שנועדה לייצב את גדולי האומה במקומם הראוי ,תוך כדי שמירה מדוקדקת ומוחלטת על כל גדרי ההלכה ואיסורי לפני עור לא תיתן מכשול .הגר"י יוסף מרחיב לבאר כיצד השתלשלות הדורות מוכיחה שכל קניין ועסקה הנוגעים לזכויות עתידיות נבחנים תמיד באספקלריה של דעת המקנה וגמירות הדעת האמיתית ,וכפי שביאר עשיו את דעתו בהסכמה מלאה למכור את בכורתו בעבור נזיד עדשים וכתיבת השטר ,וכיצד למדו מכך הפוסקים לדורות עולם את גדרי המקח והממכר במצבים של דוחק עצום ותביעה רוחנית נוקבת. ומתוך שערי הפסיקה וההלכה אל תוך מרחבי המעשה וקורות היום-יום ,אנו פוסעים אל שער הנפקא מינות ,שבו מתורגמת הסוגיה העמוקה של שטר המכירה ובעלות הארץ למציאות חייהם של הלכי נתיבות התורה. נראה לבאר כי אחת הנפקא מינות המרכזיות העולות מתוך סוגיה זו נוגעת ישירות לשאלת תוקפם של שטרות והתחייבויות הנעשים במצבי לחץ או בעת חולשה גופנית ורוחנית ,שכן למדנו ממעשה הבכורה ומפסיקת הפוסקים כי כאשר אדם חותם על מסמך או מעביר זכויות מתוך

גמירות דעת פנימית בשעת מעשה ,יש לשטר תוקף גמור ואין מבטלים אותו מחמת טענות של דוחק רגעי ,ובלבד שהדברים נעשו מתוך הסכמה אמיתית להוציא את הדברים מכוח אל הפועל. עוד יש ללמוד נפקא מינות עצומה לגבי זכויות בעלות על נכסים וקרקעות בארץ ישראל ,ועד כמה שטר קניין או מסמך היסטורי ומשפטי מהווה הוכחה ניצחת לבעלות ,כפי ששלחו את נפתלי להביא את שטר המכירה ממצרים בעת שערער עשיו על מערת המכפלה ,ומכאן למדים אנו לכל דורות העולמים שזכויותיה של כנסת ישראל על נחלת אבותיו אינן מתבססות על כוח הזרוע אלא על שטר הברית והקניין הנצחי שנקבע משמים ובארץ. ומתוך שערי ההלכה והמעשה ,אנו פוסעים אל מרחבי ההרחבה הרעיונית ,שבה נפתח היכל פנימי המבקש להתבונן בשורשם העמוק של הדברים ובמהותו הנשגבה של שטר הבכורה הנחתם בשמי מעלה ובארץ מתחת. נראה לבאר כי כתיבת שטר המכירה על ידי המלאכים מיכאל וגבריאל ,בהסכמתו ובחתימתו של הקדוש ברוך הוא ,מגלה לנו כי המהלכים המתרחשים בעולמם של אבות האומה אינם מאורעות ארציים מקריים אלא חקיקת שמים נצחית המעצבת את דמותה של ההיסטוריה כולה .שטר זה אינו עוד מסמך משפטי גרידא ,אלא הוא תעודת הזהות הרוחנית של כנסת ישראל ,המעידה שזכויות הבכורה והקדושה אינן מונחות להפקר לכל רוצה ליטול ,אלא הן נעולות בשערי שמים ומועברות אך ורק למי שמסוגל לשאת את משא הנצח ולהעריך את ערכם של נכסי הרוח אל מול חולשת הרגע של עשיו. עוד יש להעמיק ולבאר את פשר השליחה של נפתלי להביא את השטר ממצרים בשעת עורו של עשיו במערת המכפלה ,שכן הדבר מלמדנו כי כל תוקפה של האומה הישראלית בארצו ובנחלתו נשען על אותם שטרות קודש עתיקים .כאשר עשיו בא בטענות של כוח ורכוש חומרי ,באה התשובה מן השורש הפנימי של ההיסטוריה בדמותו של שטר המכירה ,להורות כי בעלות אמיתית על ארץ ישראל אינה נקנית בכוח הזרוע אלא בכוחה של הבכורה הרוחנית ובברית עולם החתומה בשמי שמים. ומתוך מרחבי ההרחבה הרעיונית ,אנו מעפילים אל שערי ההרחבה המחשבתית ,שבה מתחברים הדברים אל נימי הנפש פנימה ,אל האמונה הטהורה ואל הנהגתו של האדם בכל רגע ורגע מימי חייו. נראה לבאר כי מעשה זה שבו נכתב שטר הבכורה בשמים ובארץ משקף את העובדה שכל מעשה ומעשה שאדם עושע בעולמו נחקק ונרשם בספר הזיכרון מלפני הקדוש ברוך הוא כשטר קניין נצחי .האדם נוטה לעיתים לראות את שעות החולשה או את ההחלטות הקטנות של היום-יום כדברים חולפים שאין להם משמעות נצחית ,אך האמת המחשבתית המאירה מתוך הסוגיה היא שכל בחירה בין רוח לחומר ,בין קדושה להבלים רגעתיים ,יוצרת שטר חדש המעצב את דמות נפשו וקובע את מקומו במרחבי הנצח. עוד יש להעמיק בחיבור שבין האדם לבין נפשו ,כי הידיעה שעשיו מכר את בכורתו בעבור נזיד עדשים מעוררת את האדם להתבוננות פנימית נוקבת על האופן שבו הוא מעריך את מתנות השם המופקדות בידיו .נפש האדם היא היכל קודש יקר מואר באור הגנוז ,וכאשר האדם מאפשר

לעייפות או לתאוות השעה להשתלט על עולמו הרוחני ,הוא מסכן את נכסיו היקרים ביותר. ההתבוננות בשטר המכירה קוראת לאדם לעצור את מרוץ החיים ,לכלכל את צעדיו אל מקור האמת ,ולשמור מכל משמר על הכתר הפנימי הנתון בקרבנו. ומתוך שערי ההרחבה המחשבתית ,אנו פוסעים אל מרחבי ההרחבה המוסרית ,שבה נבנה המצפן הפנימי של האדם המבקש ללכת בדרכי יושר ואמת מתוך התבוננות זכה וטהורה. נראה לבאר כי המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיה זו מורה לאדם שלא להקל ראש מעולם במשמעותם של הסכמים ,הבטחות והכרעות שאדם מקבל בשעת מבחן ,ולא לנצל חולשה של אחרים אלא לעמוד תמיד על משמר הצדק והיושר .האדם נדרש לפתח בתוכו מבט פנימי המזהה את החובה המוסרית לשמור על אמון ועל קנייני האמת ,ולא לאפשר לחומר ולרגע לחבל בערכים הנצחיים המהווים את היסוד לקיומו של האדם בעולם. עוד יש להוסיף כי מתוך הנהגתם של מלאכי השרת שכתבו את השטר בהסכמת שמים אנו לומדים שיעור עצום באחריות מוסרית כלפי האמת האלוקית ,שכן אין אדם רשאי לנהל את עולמו מתוך הפקרות מוחלטת אלא עליו לדעת שכל מעשה נבחן במאזניים מדוייקים של משפט וצדק .המצפן האמיתי מורה לנו לשלב תמיד בין נאמנות מוחלטת לערכי הקודש לבין הליכה בנתיבות השלום והיושר ,שלא לתת לדברים היקרים ביותר להישמט מידינו בעבור נוחות מדומה או פשרות חולפות. ומכאן ניקח עמנו תובנות אמיצות ומאירות לחיי היום-יום ,המלוות את האדם בכל צעד ושעל בנתיבותיו .נלמד מכאן שאין להניח לזמני עייפות או לחולשת הרגע לנהל את נכסי הנצח שלנו ,וכי כל צעד של נתינה או הנהגה בדרכי החיים חייב להיות נשקל במאזניים מדוייקים של אמת תורה. עוד נשכיל לדעת שחפץ החיים האמיתי דורש מאיתנו לעמוד על המשמר מול פיתויי השעה ולשמור מכל משמר על קנייני הרוח והקדושה המופקדים בידינו מכוח ברית עולם.

עיקר העניין: בלבו של כל אדם מתרחש בכל עת ממש אותו מעמד נשגב שבין אהל יעקב לשדהו של עשיו ,שבו נבחנת השאלה האם האדם מוכר את בכורתו הרוחנית בעבור סיפוק רגעתי וחולף או שמא הוא אוחז בציפורניו בכתר הנצח ובשטר הקניין השמימי .שטר המכירה שנכתב בידי מלאכי עליון ונתקיים ברצון השם מלמדנו שזכויות האמת והקדושה אינן הפקר ,אלא הן עומדות לעד להוכיח את בעלותו הנצחית של האדם על נחלתו הרוחנית מול כל עוררין שבעולם. וכאשר האדם פוקח את עיניו לראות את עומק השעה ,הוא זוכה להחיות את נפשו באור הישועה ,ללכת בדרכי האמת והמשפט ,ולגלות שכל קושי ומשבר אינם אלא מדרגה נסתרת העולה אל מקור החיים והנצח.