מתי אפה יעקב אבינו מצות שכשרות לפסח?

מתי אפה יעקב אבינו מצות שכשרות לפסח? הנה ניצבת לפנינו תמיהה נפלאה ומעוררת השתאות ,העולה ומבקיעה מתוך עומקם של סדרי בראשית ומסורת אבותינו הקדושים .כיצד ייתכן הדבר ומתי התרחש המחזה המפליא הזה ,שבו יעקב אבינו ,איש תם יושב אוהלים ,עומד ואופה מצות כשרות למהדרין עבור חג המצות ,עוד בטרם ניתנה תורה ובטרם יצאו בני ישראל ממצרים? הדעת משתאה והלב נסער למראה השילוב…

מתי אפה יעקב אבינו מצות שכשרות לפסח? הנה ניצבת לפנינו תמיהה נפלאה ומעוררת השתאות ,העולה ומבקיעה מתוך עומקם של סדרי בראשית ומסורת אבותינו הקדושים .כיצד ייתכן הדבר ומתי התרחש המחזה המפליא הזה ,שבו יעקב אבינו ,איש תם יושב אוהלים ,עומד ואופה מצות כשרות למהדרין עבור חג המצות ,עוד בטרם ניתנה תורה ובטרם יצאו בני ישראל ממצרים? הדעת משתאה והלב נסער למראה השילוב הנורא הזה שבין יום הסתלקותו של עמוד העולם אברהם אבינו ,לבין יום מכירת הבכורה ,סעודת ההבראה ונזיד העדשים .היכן נרמזו המצות הללו בתוך המפגש הטעון והגורלי בין יעקב לעשיו? מתי נאפו המצות ,מה היה שילוב הדברים הנסתר והמופלא שהתרחש בזה ,וכיצד נקשרת אכילת המצה בטרם עת לאחת מחמש העבירות החמורות שעבר עשיו הרשע באותו היום? השאלה הזו מזמינה אותנו לצלול אל מעמקי הסוד והפשט, לדלות מרגליות מתוך נביעת המדרשים והמפרשים ,ולחשוף את הזיקה הטמירה שבין אבלו של אברהם אבינו לבין ליל התקדש חג. ומתוך נהרת הקודש של פסוקי התורה בפרשתנו ,אנו נפגשים במעשה המופלא שבו נשזרו יחד ימי האבלות על עמוד העולם עם הופעת מצה שמורה וכשרה. “ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום" (בראשית כה ל). רבנו שלמה בן יצחק ברש"י (בראשית כה ל) פירש שהיו אלו עדשים אדומות ,ואותו היום מת אברהם אבינו ,שלא יראה את עשיו בן בנו יוצא לתרבות רעה ,ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא ,לפיכך קיצר הקדוש ברוך הוא חמש שנים משנותיו ,ובישל יעקב עדשים להברות את האבל .ומבאר בזה כי יום מכירת הבכורה ובישול הנזיד התרחש בדיוק ביום הסתלקותו של אברהם אבינו. רבי יוסף צרפתי בספרו יד יוסף (פרשת תולדות דרוש א) חידש יסוד מפליא ונורא ,שאותו היום שבו מת אברהם אבינו ובו בישל יעקב את נזיד העדשים להברות את יצחק אביו ,היה יום ערב פסח. ומבאר בזה כי יעקב אבינו אפה באותו היום מצות כשרות ושמורות לקראת ליל התקדש חג הפסח, ונתן לעשיו מן הלחם והנזיד כדי שישמור את המצה לסעודת הלילה ולא יאכלנה בערב פסח. רבנו יוסף תאומים בספרו פרי מגדים (או"ח משבצות זהב סימן תע"ו סק"ג) ביאר את הקישור העמוק בין אכילת המצה בערב פסח לבין חטאיו של עשיו ,שכן חז"ל אמרו שכל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו .ומסביר בזה שכשבא עשיו ואמר הלעיטני נא מתוך חפזון וגאווה, אכל את המצה עוד לפני הלילה בערב פסח ,ובכך נחשב לו הדבר כאילו בא על נערה מאורסה, שהיא אחת מחמש העבירות הקשות שעבר עשיו באותו היום. ומתוך היכלי הגמרא הקדושה וסוגיות התלמוד בבלי וירושלמי ,אנו נפגשים בסוד יום פטירתו של אברהם אבינו ובשורשי חטאיו של עשיו באותו היום. בגמרא במסכת ראש השנה (דף י ע"א) הובאה המחלוקת התנאית הנשגבת באיזה חודש נפטרו

אבות האומה ,רבי אליעזר אומר בתשרי נולדו אבות בתשרי נפתו אבות ,ורבי יהושע אומר בניסן נולדו בניסן נפתו .ומבארים בזה חכמי התלמוד כי לדעת רבי יהושע נסתלק אברהם אבינו מן העולם בחודש ניסן ,ובו ביום שהיה ערב פסח עמד יעקב אבינו להכין את סעודת הבראה לאביו ואפה מצות כשרות ושמורות לקיים בהן מצוות הלילה. בגמרא במסכת בבא בתרא (דף טז ע"א) הובא בירור חמש העבירות החמורות שעבר עשיו באותו היום ,אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום ,בא על נערה מאורסה ,והרג את הנפש ,וכפר בעיקר ,וכפר בתחיית המתים ,ושט את הבכורה .ומבארים בזה חכמי הגמרא את עומק הידרדרותו של עשיו הרשע ,אשר דווקא ביום אבלו של זקנו ובערב התקדש החג לא שלט ברוחו ופרץ את כל גדרי הקדושה והמוסר. בתלמוד ירושלמי והובא בדברי התוספות במסכת פסחים (דף צט ע"ב ד"ה לא יאכל) הובא החומרה היתרה באכילת מצה בטרם הגיע זמנה ,כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו .ומבארים בזה חכמי הירושלמי כי הקדימה לאכול מן המצה ביום ערב פסח בטרם הגיע ליל החג פוגמת בייחוד המצווה ,וכאשר הלעיט עשיו את נפשו מן המצה שהכין יעקב ללילה ,נחשב לו מעשהו כאילו בא על נערה מאורסה בבית חמיו. ומתוך היכלם המורם והקדוש של רבותינו הראשונים ,אשר האירו את נתיבות התורה בעומק דעתם הטהורה ,אנו נחשפים אל היסודות הנשגבים המבארים את קיום המצוות על ידי האבות ואת האור הגנוז באפיית המצות בערב פסח. רבי משה בן נחמן הרמב"ן (בראשית כו ה) חידש שהאבות הקדושים קיימו את התורה כולה עד שלא ניתנה ,ובכלל זה אכלו מצות בליל פסח ונזהרו מאיסור חמץ .ומבאר בזה כי יעקב אבינו בהיותו מופשט מכל הבלי העולם צפה ברוח קודשו את האור הנשגב של ליל התקדש חג ,ולפיכך אפה מצות כשרות ושמורות מבעוד יום כדי לקיים בהן את המצוה בשלמותה בעונתה. רבנו אשר בתוספותיו על מסכת פסחים (דף צט ע"ב) ביאר שאיסור אכילת מצה בערב פסח נתקן כדי שיהיה היכר לאכילת המצה בלילה ותיאבון למצוה .ומסביר בזה כי הקפדתו של יעקב אבינו להכין את המצות בערב פסח עבור הסעודה הלילית הייתה מכוונת בדיוק כדי להבטיח שהאכילה תהיה בזמנה הראוי ,בעוד עשיו הרשע בצרות עינו ובגאוותו לא יכל להמתין ופרץ את הגדר באכילת המצה בטרם עת. רבנו בחיי (בראשית יט ג) פירש שאבות האומה היו זהירים במצות החג ואפיית המצות במועדן. ומבאר בזה כי אצל יעקב אבינו לא הייתה אפיית המצות מעשה חול בעלמא ,אלא הכנה רוחנית זכה ליום הגדול ,וכל התבשיל והפת שהכין ביום פטירת אברהם אבינו נסובו סביב הקדושה העליונה של יום ערב פסח. ומתוך היכלם המואר והמקודש של פוסקי הדורות ומאורי ההלכה ,אשר עמדו על משמרת המנהג והדין ,אנו נחשפים לבירורים נוראים המאירים באור יקרות את הזיקה בין אבלו של אברהם אבינו ,אפיית המצות ,ומעשהו הנמהר של עשיו. רבנו יוסף תאומים בספרו פרי מגדים (או"ח משבצות זהב סימן תע"ו סק"ג) חידש להביא את דברי

המקובל רבי יוסף צרפתי בספרו יד יוסף ,אשר ביאר את המנהג הקדוש לאכול ביצה בליל התקדש החג משום אבלות .ומבאר בזה כי יום הסתלקותו של אברהם אבינו היה בערב פסח ,ובאותה שעה בישל יעקב אבינו נזיד עדשים להברות את יצחק אביו ,ויחד עמו אפה מצות כשרות ושמורות ללילה .כאשר בא עשיו הרשע מן השדה וביקש הלעיטני נא ,נתן לו יעקב מן הנזיד וגם מן המצה כדי שישמרה לסעודת הלילה ,אך עשיו הרשע מתוך יצהרו לא אפה ולא המתין ,אלא אכל את המצה בערב פסח ,ונחשב לו הדבר כאילו בא על נערה מאורסה. בספר לקט יושר (או"ח עמוד נח) ביאר כי הסתלקותו של עמוד העולם אברהם אבינו אירעה בליל פסח ובערב החג ממש .ומסביר בזה כי כל סדר ההכנות של יעקב אבינו באותו היום ,הן בישול העדשים להבראת האבל והן אפיית המצות הכשרות למהדרין ,נבעו מתוך חרדת הקודש והתכוננות כפולה ,הן להפסיק באבלו של אביו יצחק והן לקבל את פני ליל החג בקדושה ובטהרה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה (או"ח סימן תע"ו סק"ג) כתב את הטעם העמוק למנהג אכילת הביצה בליל הסדר כזכר לאבלו של אברהם אבינו שנפטר בערב פסח. ומבאר בזה כי המנהג היפה הזה מנציח בכל דור ודור את מסירות נפשו של יעקב אבינו ,אשר גם בתוך מעמקי הצער והאבל על הסתלקות זקנו ,עמד בזריזות של מצווה ולא שכח לאפות מצות שמורות כשרות כדת וכדין עבור סעודת הלילה. ומתוך נביעת החכמה של גדולי הדורות האחרונים ומאורי דרכנו ,אנו מוצאים ביאורים מורמים המאירים באור יקרות את אפיית המצות של יעקב אבינו בערב פסח ואת חטאו הנמהר של עשיו. מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר פרשת תולדות) חידש עומק נפלא בהבנת זריזותו של יעקב אבינו ,שאף בשעת צערו ואבלו הכבד על פטירת אברהם אבינו ,לא נפלה רוחו ולא רפתה חריצותו ,אלא עמד ואפה מצות כשרות ושמורות למהדרין עבור סעודת הלילה .ומבאר בזה כי מעלתו הנשגבת של הצדיק ניכרת דווקא בשעות השבר והאבל ,שבהן הוא מחבר את הצער הפרטי אל קדושת הזמן ומכין את צורכי החג ביראה ובאהבה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (חזון עובדיה פסח) כתב לבאר את עומק פגמו של עשיו באכילת המצה בערב פסח .ומסביר בזה כי יעקב אבינו טרח ואפה את המצות מבעוד יום כדי להצניחן ולשמרן לליל החג כראוי ,ואילו עשיו הרשע ,מתוך תאווה וחסרון איפוק ,לא המתין ללילה ואכל את המצה בערב פסח ,ובכך פגם ביסוד המצווה והפך את המצה הטהורה ששאף יעקב להכשיר למעשה של פריצת גדר הנמשל לביאת ארוסה בבית חמיו. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף (ילקוט יוסף הלכות פסח) ביאר את השורש ההלכתי של מנהג אכילת הביצה בליל הסדר כזכר לאבלותו של אברהם אבינו שנפטר בערב פסח .ומבאר בזה כי המנהג הקדוש שומר על הזיקה בין אבלו של אברהם לבין המצות שאפה יעקב באותו יום ,ומלמדנו כי גם בתוך שמחת הגאולה והחג אנו זוכרים את עמקי הדורות ואת המסירות של אבותינו הקדושים להעמיד הלכה ומצווה על תילן. ומתוך הדברים הנשגבים והפנימיים הללו ,אנו יורדים אל שולחן המעשה לדלות נפקא מינות מעשיות והלכתיות המאירות את ארחות חייו של האדם.

השלכה הלכתית ראשונה מתבטאת בדין האיסור החמור לאכול מצה בערב פסח .מהתנהגותו הנמהרת של עשיו הרשע שאכל מן המצה מבעוד יום ודימוה חכמים לאוכל מצה בערב פסח כאילו בא על ארוסתו בבית חמיו ,נפסק להלכה שאין לאכול מצה בכל יום ערב פסח ,כדי שתהיה אכילת המצה בלילה ניכרת ומתוך תיאבון וחיבוב מצווה.

השלכה הלכתית נוספת נוגעת למנהג הקדוש לאכול ביצה בליל הסדר בסעודת החג .מאחר ואברהם אבינו נסתלק מן העולם בערב פסח ויעקב אבינו עסק בהבראת האבל ובישל עדשים, הונהג בכל תפוצות ישראל לאכול ביצה בליל הסדר לזכור את אבלו של אברהם אבינו ולהתבונן בגלגל החוזר בעולם דווקא בליל הגאולה.

השלכה הלכתית שלישית עוסקת בעניין אפיית מצות מצווה בערב פסח אחר חצות .מהנהגתו של יעקב אבינו שאפה מצות שמורות בערב פסח לקראת הלילה ,נלמד היסוד של הכנת המצות בזמן הראוי להן בערב החג ,כדי לקיים את המצווה בשלמותה מתוך זריזות וציפייה לקדושת הלילה.

ונראה להסביר ולדלות מעומק המחשבה ,כי היסוד המופלא העולה מאפיית המצות של יעקב אבינו ומחטאו הנמהר של עשיו ,פותח לפנינו צוהר עמוק להבנת המאבק הנצחי בין סבלנות הקודש לבין יצר התאווה והחפזון .יעקב אבינו מבין כי הקדושה אינה נמדדת רק בעצם חפץ המצווה ,אלא בעיקר בעיתוי המדויק ובציפייה לרגע הראוי .המצה המכוסה והשמורה מיועדת לרוממות ליל התקדש החג ,וההמתנה המעודנת לקראת קיום המצווה בעונתה היא שיוצקת בה את האור האלוקי והדבקות.

עוד נראה לבאר מתוך עומק הרעיון ,את הניגוד התהומי שבין תפיסת יעקב לגישתו של עשיו. עשיו הרשע ,בראותו את המצה הכשרה והשמורה ואת נזיד העדשים ,אינו מסוגל לכבוש את יצרו ולהמתין לבוא הלילה ,אלא תובע הלעיטני נא ,עכשיו ומיד ,ללא כל היסוס ודחיית סיפוקים .פריצת הגדר הזו ,המקדימה אכילת מצה בערב פסח בטרם הגיע זמנה ,נמשלה לביאת ארוסה בבית חמיו, מפני שהיא מבטאת את קטיפת הפרי בעודו באיבו ,חוסר יכולת להמתין לייחוד השלם ולחגוג את הרוממות בעת שנגזרה לה מן השמיים.

כמו כן נראה להוסיף ,כי השילוב המרטיט בין יום אבלו של אברהם אבינו לבין אפיית מצות המצווה מלמד שבעולמו של הצדיק אין סתירה בין עומק היגון על הסתלקות עמוד העולם לבין הזריזות והדריכות לקיים מצוות ה' .יעקב אבינו מסוגל לאחוז בשני הקצוות כאחד ,לדמוע בדמעה זכה על פטירת סבו הגדול ,ויחד עם זאת לעמוד באמונה זרחה ולאפות מצות בשמחה של מצווה ובשמירה מעולה ,כשהוא הופך את יום אבלו של עולם למעיין נובע של התכוננות לגאולת עולמים.

ונראה עוד להתבונן ולחבר את מעיינות הסוגיה אל מעמקי נפש האדם ,מסילות האמונה ורוממות ההנהגה .נפש האדם מטבעה נמשכת לעיתים אל הסיפוק המיידי ואל התאווה הפורצת גדר ,כפי שבא לידי ביטוי בזעקתו הנמהרת של עשיו הלעיטני נא .עשיו מייצג את נפש האדם הלא מתוקנת, שאינה מסוגלת לשאת את הציפייה ,לדחות סיפוקים ולכבוש את יצרה למען קדושה העתידה

לבוא .לעומתו ,יעקב אבינו מלמד את הנפש את רז הסבלנות והעידון ,היודעת לצפון את האור, להמתין לעת הכושר ולחכות עד שיגיע ליל התקדש החג כדי לטעום מן המצה בקדושה ובטהרה. ונראה עוד ליישב כי יסוד זה מעמיד מצפן אמוני כביר ביחס לכל אורחות החיים .האמונה הטהורה נמדדת ביכולת של האדם להכפיף את רצונו הפרטי אל הגבולות והזמנים שהציב הבורא יתברך .כאשר האדם אוכל את המצה בטרם הגיע זמנה בערב פסח ,הוא אינו רק עובר על תקנה, אלא מפגין חסרון אמונה בכך שהוא מנסה להשיג את ההארה הרוחנית שלא בעונתה .האמונה העמוקה מלמדת שהקדושה אינה נמדדת רק במה שאדם עושה ,אלא בדיוק הנורא של מתי ואיך הוא עושה זאת ,מתוך נאמנות מוחלטת לציווי העליון. מתוך כך נראים הדברים ,כי דרך ההנהגה הנצרכת מכל אדם ,מנהיג ומחנך בישראל ,היא הדרכת הדור לריסון עצמי ,לאיפוק ולבניית כלים רוחניים יציבים .מנהיג אמיתי מבין שאי אפשר לקטוף פירות בטרם בישולם ,וכשם שאכילת מצה בערב פסח נמשלה לביאת ארוסה בבית חמיו מפני חוסר היכולת להמתין לייחוד במועדו ,כך בכל תחומי החיים יש להנחיל לדור את המעלה הנשגבת של הכנה פנימית ,המתנה מתונה וסבלנות קודש המביאה לידי שלמות. ונראה עוד ליישב מתוך עומק המוסר ובירור המצפן הפנימי ,כי הסוגיה המופלאה הזו מניפה אלעל עמוד אש מוסרי הזוהר בטהרתו ומאיר את דרכי הנפש בעבודת המידות .בלב יום של זעזוע עמוק ,יום פטירתו של עמוד העולם אברהם אבינו ,עומד יעקב אבינו ומציב מופת של סדר מוסרי, משמעת עצמית ואיפוק עמוק .המצפן המוסרי הפנימי הנגלה מבין הדפים תובע מן האדם שלא לתרץ את פריצת הגדרים או את כניעתו ליצרים בסערת רוחות החיים ,אלא לשמור בכל עת ובכל מצב על גבולות המוסר והקדושה. ומתוך כך נראים הדברים ,כי עולה מכאן זקוקין דנורא של רוממות מוסרית המבחינה בין שבירת הגדרים של עשיו הרשע לבין עדינות נפשו של יעקב .עשיו מתייחס אל המציאות מתוך תודעה של תביעה מיידית ,הלעיטני נא ,ללא יכולת להמתין וללא נכונות לכבד את סדר הזמנים והמצוות .מעשהו הבוסרי והנמהר ,המקדים את אכילת המצה בטרם עת ,מגלה כשל מוסרי עמוק הרואה בחפצי הקודש אך ורק כלי למילוי סיפוק אישי .לעומתו ,יעקב אבינו מלמדנו כי התעלות מוסרית אמיתית פירושה היכולת לנצור את הטוב ,להמתין בסבלנות עד לבוא השעה הראויה, ולכבד את הקדושה דווקא מתוך פרישות ,איפוק וציפייה זכה. ומכאן ניקח עמנו תובנות נשגבות ומאירות לחיי היום יום :תובנה נפלאה המאירה את נתיב עבודתנו היא רכישת מידת הסבלנות ודחיית הסיפוקים .בעולם התובע מהאדם להשיג את מבוקשו במיידיות וללא השהיה ,בא חטא אכילת המצה בערב פסח ומלמד כי הקדושה והטוב דורשים הבשלה ,ציפייה והמתנה לשעה הראויה. תובנה נוספת הנוגעת לעומק המידות היא היכולת לשלב בין אבל וצער פרטי לבין דריכות וזריזות של מצווה .הנהגתו של יעקב אבינו ביום פטירת אברהם אבינו מלמדת כי גם כאשר הלב מלא יגון ,אין האדם שוקע בעצמו ,אלא מוצא כוחות לעמוד ולעסוק בהכנת הקודש ובמצוות הלילה. עוד למדנו על רגישות הקודש ביחס למצוות התורה ,שהקיום אינו רק בעצם המעשה ,אלא