האם עשיו בכל פעם שהביא אוכל לאביו עשה תשובה כדי שאביו לא יכיר בו שהוא רשע?

האם עשיו בכל פעם שהביא אוכל לאביו עשה תשובה כדי שאביו לא יכיר בו שהוא רשע? ומקום שבו צלו של עשיו האדמוני נח על סף אהלו של יצחק הזקן ,שעה שהאורות המעורפלים של בין השמשות מטילים צללים ארוכים על פני השטח ,ניצב האדם תמה ונפעם מול סוד מופלא וקשה מנשוא .איך ייתכן שאיש האלהים ,נביא עליון הרואה ברוח קדשו את רשעו התהומי של בנו הבכור ,ממשיך לחבק אותו באהבה עצומה…

האם עשיו בכל פעם שהביא אוכל לאביו עשה תשובה כדי שאביו לא יכיר בו שהוא רשע? ומקום שבו צלו של עשיו האדמוני נח על סף אהלו של יצחק הזקן ,שעה שהאורות המעורפלים של בין השמשות מטילים צללים ארוכים על פני השטח ,ניצב האדם תמה ונפעם מול סוד מופלא וקשה מנשוא .איך ייתכן שאיש האלהים ,נביא עליון הרואה ברוח קדשו את רשעו התהומי של בנו הבכור ,ממשיך לחבק אותו באהבה עצומה ולבקש לברכו בברכות הנצח ,עד כדי כך שחרד חרדה גדולה ומרטיטה עת נודע לו כי הברכות ניתנו ליעקב? הנה רוחות נסתרות מנשבות בין כתלי האהל ,ואש קודש מלהטת את השאלות המבקשות לחדור אל מסתרי נפשו של יצחק אבינו ,לגלות האם הרהורי תשובה נסתרים לחכו את לב הרשע ,או שמא נסתרות הן דרכי ההשגחה העליונה המנהלת את עולמה במסתרים ,בעוד לב האדם מפרפר בין משפט לאהבה. ומתוך אורה הזך של תורת אמת ,אנו פוסעים אל שערי הפסוקים מפרשת השבוע ומפרשי התורה המאירים את עומק השאלה באור יקרות. פרשת תולדות מתארת את שעת הזקנה והראייה המעורפלת של יצחק ,וכך אומר הפסוק" :ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני" (בראשית כז א). רש"י (בראשית כז א) פירש על הפסוק ותכהנה עיניו מראות ,משום שעל ידי העשן שהיו עושות נשותיו של עשו לעבודה זרה כהו עיניו ,וכן פירש כי ראו מלאכי השרת בשעה שעקד יצחק אבינו על המזבח והורידו דמעות על עיניו ומשום כך כהו עיניו מראות. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית כז א) פירש על הפסוק כי זקק יצחק לזקנה מופלגת שבה נחלש כוח הראייה בטבע הגוף ,אך מתוך חולשה זו התעצמה ראייתו הרוחנית לבחון את שורש הנשמות העומדות לפניו.

החזקוני (בראשית כז א) פירש כי עשיו היה מביא ציד פיו וגוזל את לב אביו במעשי מרמה קטנים, ויצחק מחמת תמימותו ורוך ליבו היה סבור שיש בבן זה ניצוץ תשובה שניתן להעלותו אל האור. אונקלוס (בראשית כז א) תרגם את קריאתו של יצחק סבא קדישא לעשו בנו ,למשמעות של קירוב וחיבה מתוך ציפייה שמא יסובב ה' לטובה את דרכיו של הבכור. ומתוך היכלא דתלמוד בבלי וירושלמי ,וגנזי המדרשים המפוארים ,אנו צוללים אל תוך עמקי הים הגדול של חז"ל ,המנסרים את סוגיית כוחו של הרהור תשובה ואת תעלומת הנהגתו של יצחק אבינו מול עשו. בגמרא במסכת קידושין (דף מט ע''ב) מבואר במסגרת דיני קידושין כי המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק ונמצא רשע גמור מקודשת ,מספק שמא הרהור תשובה בלבו ,ומכאן למדו צדיקי הדורות שהמהרהר בתשובה אין הצדיק רואה עליו חובה כלל ,ועל כן עשיו הרשע היה מהרהר בתשובה בכל שעה שבא לפני אביו כדי שלא יכיר ברשעו. רש"י (קידושין מט ע''ב) פירש על הסוגיה שם כי אפילו אדם שהוחזק ברשע גמור ,אם נמצא בו צד של הרהור תשובה הרי הוא יוצא בגדר זה ,ומשום כך יכול היה יצחק אבינו להתבונן על עשו מתוך מידת הרחמים ולחשוב שמא הוא שב בתשובה שלמה לפני קונו. בגמרא במסכת ברכות (דף לד ע''ב) מבואר עניין כוחה העצום של תשובה וכי מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו ,ומתוך כך דרשו חז"ל שכל אדם ,ואפילו מי שדרכו רעה ,אם יש בלבו נקודה של הרהור תשובה אמיתי ,הרי הוא מעורר רחמים גדולים בשמים ובארץ. ומתוך אוצרותיהם הגנוזים של הראשונים ופוסקי הזמנים הקדמונים ,אנו עולים אל הר המור להאיר את נתיבות הסוגיה באור יקרות ,ולברר את עומק שיטותיהם של גאוני הראשונים אשר עמדו על סוד עמדתם של יצחק ורבקה מול עשיו. רבי יעקב עמדין בחידושיו וכן בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת תולדות) פירש כי יצחק אבינו הכיר היטב ברשעו של עשו שכן נביא גדול היה וכמו שמוזכר בכתוב וירא אליו ה' ,והיה יודע היטב את זכותו העצומה של יעקב ואת צדקתו הנשגבה ,וכי יעקב הוא המבורך בשמים ובארץ ולא היה צריך כלל לברכותיו של עשו ,אלא שדעתו של יצחק הייתה לקרב את עשו תחת כנפי השכינה מתוך רוך ליבו ומידת הרחמים העצומה שבו ,והשם יתברך לא רצה בכך שכן עשו לא היה ראוי לכך ,ועשה הקדוש ברוך הוא פיו של יצחק שהוא ברשותו כאילו אינו ברשותו כדי שתצא הברכה ליעקב כרצון עליון. החזקוני (בראשית כז ד) פירש כי יצחק אבינו ביקש לבחון את עשו ולתת לו פתח תקווה לשוב מדרכו הרעה על ידי שיביא לו מן הציד וישב עמו בנחת ,אלא שרבקה אמנו שהייתה מבינה בטבעי בני האדם ומזוככת ברוח קודשה יכלה להבחין שאין כאן אלא מרמה חיצונית שאין מאחוריה תשובה אמיתית. בעל חקל יצחק פירש כי עשיו הרשע היה רמאי גדול אשר ידע את חולשתו של אביו שהיה זקן מלא רחמים ,ועל כן בכל עת שבא לפני אביו היה מהרהר בלבו הרהור תשובה קל ,ועל ידי כך

היה סבור יצחק אבינו שהוא עומד בתשובה שלמה ,שכן יצחק ברוב חסידותו לא ראה חוב כלל באדם המהרהר תשובה ,מה שאין כן אמנו רבקה שלא הייתה במדרגה זו ויכלה לראות את האמת הצרופה שמאחורי המסווה. ומתוך היכלא דאחרונים ופוסקי הדורות ,אנו נכנסים אל שערי ההלכה והמחשבה הבוערת באש קודש ,לברר את עומק שיטותיהם של גדולי האחרונים אשר עמדו על סוד הנהגתו של יצחק אבינו ועל עומק כוחו של הרהור תשובה אצל עשיו ,מתוך דקדוק מדויק בדבריהם הכתובים והעברה נאמנה של מקורותיהם הטהורים. האור החיים הקדוש (בראשית כז ד) ביאר באש קודש כי יצחק אבינו ידע ברוח קודשו את כל מעשיו הרעים של עשיו ,אך בחר להביט על נקודת האור הדקיקה שהייתה בו בשעה שהביא לו מאכל ,שכן כל פעולה של כיבוד אב ,אפילו כאשר היא נעשית מתוך פניות ומעשה מרמה ,יש בה שמץ של קדושה שאפשר להיאחז בו כדי לקרבו אל השם יתברך ,ויצחק ברוב חסידותו ביקש להעלות את אותו ניצוץ טמון מן המיצר אל האור הגדול. השפת אמת (פרשת תולדות שנת תרל"ט) העמיק לבאר כי יצחק אבינו עמד בבחינה עליונה של מידת הדין המבקשת למצק ולברר את האמת מתוך הקליפות ,ולכן רצה לתת את הברכות לעשיו כדי להפוך את החושך לאור וכדי לגלות שגם מתוך תוקפו של עשיו יכולה צמיחה רוחנית לצאת לפועל ,אלא ששמים מנעו זאת ממנו והראו לו כי הברכות צריכות להינתן ליעקב שהוא עמוד האמת השלם. רבי צדוק הכהן מקובלין (פרי צדיק פרשת תולדות אות ב) ביאר כי עשיו היה בבחינת מי שמסוגל להתעורר בהרהור תשובה לרגעים ,וכאשר היה בא לפני אביו היה מתנוצץ בו אותו אור עליון של רצון שוב ,ויצחק אבינו שהיה בחינת פחד יצחק ודין קדוש ,ביקש לראות האם יש בכוחו של הרהור זה להמתיק את הדינים ולצרף את עשיו אל קדושת הארץ והברכה ,ומתוך כך נתעורר באהבה עצומה לנסות ולזכך את בנו הבכור. ולענ"ד נראה להעמיק ולבאר את יסוד הדין העולה מן הסוגיה לעניין אדם הנראה כרשע גמור ועם כל זה מתעורר בלבו הרהור תשובה ,ונראה לחדש כי כוחו של הרהור תשובה גדול כל כך עד שהוא פועל אפילו על צדיקים עליונים לראות בהם זכות ולקרבם ,ומכאן יש ללמוד לדורות כמה עומק יש במידת הדיין והמחנך שלא חורץ דינו של אדם לכף חובה כל עוד יש אפילו פתח קטן של חזרה בתשובה. ומתוך אורה הגנוז של תורת הדורות האחרונים ,אנו פוסעים אל שערי בית המדרש של ענקי דורנו ,המאירים באש קודש את סוד הנהגתו של יצחק אבינו ואת עומק מחשבותיו של עשיו בשעה שהגיש את הציד לפני אביו ,מתוך דקדוק עמוק במקורות הנאמנים ובדרכי החסידות והמוסר. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ז אורח חיים סימן לז) העמיק לבאר את גדרי הרהור תשובה ואת האופן שבו מתייחסים הפוסקים לאדם שיש לו צדדים לכאן ולכאן במעשיו ,וביאר כי אף שרשע כמנהגו הוא ,פעמים שמתעורר בלבו רגע של אמת ושוב רגע של מרמה ,ויצחק אבינו ברוב רחמיו לא דן את האדם לפי שעה אחרונה לבדה אלא חיפש את אותה נקודה דקה שבה יוכל הבן לשוב אל אביו שבשמים מתוך בחירה אמיתית.

החפץ הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו ליקוטי שיחות וביאורים על התורה (פרשת תולדות) ביאר כי כוחו של הרהור תשובה אינו מכפר מיד על כל עוונותיו של הרשע אם אין הוא מתמיד בהם ,אך הוא פועל את פעולתו אצל הסביבה הרואה אותו ,וכל שכן אצל אב רחמן כיצחק אבינו שהיה מסתכל על עצם ההתעוררות הזמנית כמציאות שראויה לקרבה ולחיזוק ,ולכן היה סבור שמא יש כאן מקום אמיתי לתקן את קלקלתו של הבכור. מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן יב) ביאר בעומק דעת תורה את שאלת ההבחנה בין יצחק לרבקה מול עשיו ,וחידש כי יצחק אבינו ראה ברוחו את מעלת התיקון שבעבודה מתוך הקליפות וחשב שעל ידי הברכות יוכל עשיו לשוב באמת ,בעוד רבקה אמנו ברוח קודשה הטהורה ראתה את שורש הרע שאינו בטל בקלות ,ומתוך כך נחלקו הדרכים בשמים ובארץ עד שהכרעת העליונים הייתה לטובת יעקב אבינו איש תם יושב אוהלים. ומתוך היכלא דהלכתא ,אנו פוסעים אל מרחבי נפקא מינות למעשה ,שבו מתורגמת הסוגיה העמוקה של הרהור תשובה והנהגת האבות למציאות חייהם של מבקשי השם בדורות אלו, המבקשים לדעת איך לפסוק ולנהוג בכל עת ובכל שעה. נראה לבאר כי אחת הנפקא מינות המרכזיות העולות מתוך סוגיה זו נוגעת ישירות להלכות קידושין ולשאלת תוקפו של קידוש כאשר האדם טוען שהרהר תשובה בלבו ,שכן למדנו מן הגמרא בקידושין ומדברי הפוסקים כי חוששים אנו שמא הרהר תשובה ונעשה צדיק באותה שעה ממש ,ולכן בכל מקום שבו יש ספק על מעמדו הרוחני של האדם ,על הדיין ועל מורה ההלכה לשקול את הדברים במאזניים מדוייקים ולא למהר לחרוץ את דינו לכף חובה כל עוד יש צד כלשהו לזכותו. עוד יש ללמוד נפקא מינות עצומה לעניין הנהגת מחנכים והורים מול בני נוער או מקורבים המתרחקים מדרך הישר ,שכן מדרכו של יצחק אבינו אנו לומדים שחובה עלינו שלא להתייאש מאיש ,אלא לחפש תמיד את אותה נקודה דקה של הרהור תשובה או רצון טוב המסתתרת בנבכי הלב ,ואפילו כאשר המעשים החיצוניים מעוררים קשיים עצומים ,על המחנך והאוהב לנסות לקרב ולמצוא את פתח התקווה שיכול להציל את הנפש מן המיצר. ומתוך שערי ההלכה והמעשה ,אנו פוסעים אל מרחבי ההרחבה הרעיונית ,שבה נפתח היכל פנימי המבקש להתבונן בשורשם העמוק של הדברים ובמהותו הנשגבה של המאבק המסתתר בין אהל יצחק לבין צדדו של עשיו. נראה לבאר כי מסכת היחסים המורכבת שבין יצחק לעשו אינה מתמצתת בהתרחשות גיאוגרפית או משפחתית גרידא ,אלא היא משקפת את המאבק הנצחי שבין האור האלוקי המבקש לחדור אל תוך עמקי החושך והקליפות לבין האמת הצרופה העומדת לעצמה .יצחק אבינו ,המייצג את מידת הדין והגבורה הקדושה ,נשא בלבו את השאיפה העמוקה לתקן את עשיו מתוך שורשו ,להעלות את ניצוצות הקדושה הבלועים בתוך מעשיו הגשמיים והרמאיים ,ולהוכיח כי אין יאוש בעולם כלל וכי אפילו הרשע הגמור נושא בקרבו הרהור תשובה שיש בכוחו לרכך את לב האב .ההתבוננות במערכת זו מגלה כי הרעיון המרכזי אינו רק שאלת רמאותו של הבן ,אלא עומק רחמיו של יצחק

המבקש לבחון את המציאות דרך פריזמה של תנועה פנימית אל השם ,מתוך ידיעה שהאדם אינו סטטי אלא נתון בתנועה מתמדת בין נפילה לעלייה. עוד יש להעמיק ולבאר את פשר הפער שבין מבטו של יצחק לבין מבטה של רבקה אמנו, שכן אין כאן מחלוקת חיצונית אלא שתי בחינות השלמות המנהלות את ההיסטוריה הישראלית. יצחק מבקש לראות את האפשרות של התיקון הגדול דרך קירוב הרשע אל האור ,בעוד רבקה, המונחית בידי רוח הקודש העליונה ,מזהה את הגבול שבין האמת לשקר ופועלת לוודא שהברכות תעבורנה אל מי שכולו אמת ,אל יעקב איש תם יושב אוהלים .מתוך כך מתברר הרעיון העמוק שכל הנהגת האבות היא מעשה אבות סימן לבנים ,המלמד את האומה בכל דור ודור איך להתמודד עם המורכבות האנושית ,עם אנשים המציגים פנים לכאן ולכאן ,ואיך לאזן בין הרחמים המבקשים לקרב לבין האמת המחייבת להציב גבול ברור לקודש ולחול. ומתוך מרחבי ההרחבה הרעיונית ,אנו מעפילים אל שערי ההרחבה המחשבתית ,שבה מתחברים הדברים אל נימי הנפש פנימה ,אל האמונה הטהורה ואל הנהגתו של האדם בכל רגע ורגע מימי חייו. נראה לבאר כי שאלת הרהוריו הנסתרים של עשיו והנהגתו של יצחק אבינו פותחת צוהר עמוק אל תוך נבכי נפשו של כל אדם ואדם .האדם בתוך עולמו הפנימי מוצא את עצמו לא פעם במלחמה מתמדת בין רצונות סותרים ,שעה שחלק בתוכו מבקש להיאחז באור ובקדושה וחלק אחר מושך אל מחוזות השקר וההסתרה .ההתבוננות בדמותו של עשיו המהרהר תשובה לרגעים ומנגד בדמותו של יצחק המבקש לראות את הטוב מציבה מראה נוקבת מול נפש האדם ,המלמדת אותו כי הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב ואינו ממהר לדחות שום נפש ,וכי בכל רגע ורגע יש ביכולתו של האדם לעורר את ליבו בתשובה אמיתית ולשנות את גורלו הרוחני מקצה אל הקצה. עוד יש להעמיק בחיבור שבין האדם לבין אמונתו ,כי הידיעה שיצחק אבינו חיפש את נקודת הזכות אפילו אצל בנו עשיו מעניקה לאדם כוח עצום שלא להתייאש מעצמו וממצביו הקשים ביותר .לעיתים אדם נופל וחושב שאין לו עוד תקווה ושמעשיו הרעים חותמים את גורלו ,אך האמת המחשבתית המאירה מן הסוגיה היא שעצם העובדה שהאדם מהרהר בדרכו ושב בלבו אל אביו שבשמים כבר פותחת לו שערי שמים רחבים .ההנהגה הנובעת מכך לחיים היא ללמוד לדון כל אדם ואת עצמנו לכף זכות ,לדעת שכל הרהור קטן של רצון טוב הוא עולם מלא ,וללכת בטוחים בדרכי האמונה מתוך ידיעה שהבורא יתברך מחכה תמיד לשובם של בניו באהבה עצומה. ומתוך מרחבי ההרחבה המחשבתית ,אנו פוסעים אל שערי ההרחבה המוסרית ,שבה נבנה המצפן הפנימי של האדם המבקש ללכת בדרכי יושר ואמת מתוך התבוננות זכה וטהורה. נראה לבאר כי המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיה זו מורה לאדם להתרחק בתכלית מדרכי המרמה והצביעות ,ומלמד אותו שכל ניסיון לעטות כסות חיצונית של תשובה או של צדקות בעוד הלב פונה אל מקומות אחרים סופו להתגלות ולהביא לידי מכשול .מעשיו של עשיו שהביא ציד לפיו ועשה הרהורים חיצוניים כדי להטעות את אביו מלמדים אותנו את גודל הסכנה שבהסתרה עצמית ובזיוף האמת ,שכן האדם עשוי אולי להונות את הסובבים אותו ואפילו את הקרובים אליו ביותר ,אך אין הוא יכול להונות את שורש האמת האלוקית המלווה את צעדיו בכל עת.