האם מותר להסתכל על גוי? הוכח מפרשת השבוע!

האם מותר להסתכל על גוי? הוכח מפרשת השבוע! ומקום שבו צלו של יצחק הזקן נח על סף אהלו ,שעה שעיניו כהו מראות ורוחות עולם מרחפות בין קודש לחול ,ניצב האדם תמה ונפעם מול סוד גנוז ועמוק מאין כמוהו .הנה פוסעים אנו אל פתחה של סוגיה נוקבת המבקשת לברר את גבולות המבט האנושי ,את כוחה של ההסתכלות ואת ההשפעה הנסתרת החודרת אל תוך נבכי הנפש פנימה .השאלה המרחפת בחללו של…

האם מותר להסתכל על גוי? הוכח מפרשת השבוע! ומקום שבו צלו של יצחק הזקן נח על סף אהלו ,שעה שעיניו כהו מראות ורוחות עולם מרחפות בין קודש לחול ,ניצב האדם תמה ונפעם מול סוד גנוז ועמוק מאין כמוהו .הנה פוסעים אנו אל פתחה של סוגיה נוקבת המבקשת לברר את גבולות המבט האנושי ,את כוחה של ההסתכלות ואת ההשפעה הנסתרת החודרת אל תוך נבכי הנפש פנימה .השאלה המרחפת בחללו של עולם מציבה מראה ישרה מול עיניו של כל מבקש אמת ,לדעת האם מותר לו לאדם להפנות את מבטו אל עבר נכרי או אדם רשע ,והיכן עובר הגבול הדק שבין ראייה בעלמא לבין הסתכלות המותחת את מיתרי הנפש אל מחוזות שאינם ראויים ,עד שנדרשים אנו לחפש את השורש המקודש לכל זאת מתוך פרשת השבוע עצמה. ומתוך אורה הזך של תורת אמת ,אנו פוסעים אל שערי הפסוקים מפרשת השבוע ומפרשי התורה המאירים את עומק השאלה באור יקרות ,מתוך דקדוק מדויק בלשון הכתובים והעברה נאמנה של ביאורי המפרשים.

פרשת תולדות מתארת את שעת הזקנה והראייה המעורפלת של יצחק ,וכך אומר הפסוק" :ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני" (בראשית כז א). רש"י פירש על הפסוק ותכהנה עיניו מראות ,משום שעל ידי העשן שהיו עושות נשותיו של עשו לעבודה זרה כהו עיניו ,וכן פירש כי ראו מלאכי השרת בשעה שעקד יצחק אבינו על המזבח והורידו דמעות על עיניו ומשום כך כהו עיניו מראות ,ומלמדנו רש"י הקדוש כי ראייתו של צדיק מושפעות מן המציאות הרוחנית הסובבת אותו וממעשיהם של הסובבים אותו. רבי אברהם אבן עזרא פירש על הפסוק כי יצחק זקן לזקנה מופלגת שבה נחלש כוח הראייה בטבע הגוף ,אך מתוך חולשה גשמית זו התעצמה ראייתו הרוחנית לבחון את שורש הנשמות העומדות לפניו ,להבחין בין אור לחושך ולעמוד על משמעות המבט האנושי. החזקוני פירש כי ההסתכלות במעשיו של עשו ובקשריו ההדוקים עם עמי הארץ והנכרים הביאה צמצום וכהות אל תוך המציאות ,ומכאן נלמד היסוד העמוק שכל התבוננות ברשע או בגוי מותירה רושם עמוק וכהות מסוימת בנפש הרואה. אונקלוס תרגם את קריאתו של יצחק לעשו בנו ,למשמעות של קירוב וחיבה מתוך ציפייה שמא יסובב ה' לטובה את דרכיו ,ומראה לנו כיצד מבטו של האב הגדול בקש לראות את הטוב הטמון גם במקום שבו האפלה מאיימת לכסות כל פינה. ומתוך היכלא דתלמוד בבלי וירושלמי ,וגנזכי המדרשים המפוארים ,אנו צוללים אל תוך עמקי הים הגדול של חז"ל ,המנסרים את סוגיית איסור ההסתכלות בפני אדם רשע או נכרי ואת השפעת המבט על נפש האדם. איתא בגמרא במסכת מגילה (דף כח ע"א) דלכן כהו עיניו של יצחק משום שהמסתכל באדם רשע עיניו כהות ,שאסור להסתכל על אדם רשע ,ושם מובא עוד כי רבי יהושע בן קרחה אמר שעל ידי שמימיו לא הסתכל בדמות אדם רשע זכה לאריכות ימים ,וכמו שאומר רבי יוחנן שאסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע משום שדבר זה גורם נזק רוחני עצום לנפש הרואה. בגמרא במסכת חגיגה (דף טז ע"א) מבואר עניין דומה לעניין האיסור להסתכל בדברים המושכים רוח טומאה או הגורמים לכהות העיניים ,ומוכח משם שכל התבוננות עמוקה בדברים אסורים או בפני רשעים מותירה רושם שלילי ומחשיכה את אורו של האדם. ספר תורת חיים על הגמרא במסכת סנהדרין (דף צ ע"א) וכן המהר"ל ורבנו יהונתן אייבשיץ ביארו כי טעם מה שאמרו שאסור להסתכל בפני רשע הוא משום שגורם לעצמו מידת השכחה על ידי רוח הטומאה שהוא מושך ממנו ,אבל המסתכל בתלמיד חכם וצדיק כיון שמעשיו הטובים חקוקים על פניו זוכר נשכחות וטוב לו כי מושך עליו רוח קדושה ,ועוד שרשעים אפילו בחייהם קרויים מתים והמסתכל בפני מת קשה לשכחה משום רוח מסאבא ששורה עליו. ומתוך אוצרותיהם הגנוזים של הראשונים ופוסקי הזמנים הקדמונים ,אנו עולים אל הר המור להאיר את נתיבות הסוגיה באור יקרות ,ולברר את עומק שיטותיהם של גאוני הראשונים אשר

עמדו על סוד איסור ההסתכלות בפני אדם רשע או נכרי ועל גדרי ההרחקה מדרכי הרשע ,מתוך דקדוק מדויק בדבריהם הכתובים והעברה נאמנה של מקורותיהם הטהורים. המאירי (מסכת מגילה דף כח עא) פירש כי איסור ההסתכלות בפני הרשע אינו עניין טכני בלבד אלא הוא פועל כגדר והרחקה חמורה לבל יתחבר האדם עמו או ילמד ממעשיו הרעים חלילה ,שכן המבט האנושי פועל כצינור מחבר בין נפש הרואה לנפש הנראה ,ומתוך כך נדרש האדם לשמור על עיניו מלהביט בדמותם של אנשים שדרכם רעה כדי שלא תשתקף דמותם בתוך נפשו פנימה. רבינו יונה בשערי תשובה (שער שלישי אות קלז) ביאר כי רבו דרכי מוות הנמצאים אצל המתחבר לרשע או המסתכל בו בקביעות ,ומועיל הדבר להבין מדוע יצחק אבינו על אף שלא הכיר במלואו את מעשיו הרעים של עשיו הגיע למצב שבו כהו עיניו ,שכן עצם ההתבוננות והקרבה אל המציאות של עשיו פעלו את פעולתן הרוחנית העמוקה על מרחב הראייה שלו. הרא"ש (מובא באבודרהם סדר תפילות השחר וכן בספר חסידים מהדורה בתרא) נשאל על אודות הגבול שבין ראייה בעלמא לבין הסתכלות ממש ,וביאר כי אין המסתכל כרואה ,שכן המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מן הרואה ,ומכאן למדו הראשונים שראייה חולפת או אקראית שאין עמה כוונה להתבונן בצלמו ובדיוקנו של הרשע או הגוי אינה בכלל האיסור החמור. ומתוך היכלא דאחרונים ופוסקי הדורות ,אנו נכנסים אל שערי ההלכה והמחשבה הבוערת באש קודש ,לברר את עומק שיטותיהם של גדולי האחרונים אשר עמדו על סוד איסור ההסתכלות בפני אדם רשע או נכרי ועל גדרי הראייה וההתבוננות לאור דבריהם הטהורים. הש"ך (יורעה דעה סימן קנה סעיף קטן כ) כתב על פי ספר חסידים כי אין להסתכל בפני בעלי הדין כשטוענים מפני שאסור להסתכל בפני רשע ,ובהגהה מסייג דבריו שהאיסור הוא רק במקרה שחשודים על שקר וגזל ,ומתוך כך למדו הפוסקים להגדיר את תחומי האיסור במקום שיש חשש אמיתי להשפעה שלילית או לפגיעה ביושר הנפש. המגן אברהם (סימן רכה סעיף קטן יג) ביאר את הדין על אודות ברכות הראייה על אילנות טובות ובריות נאות ואפילו על עכו"ם או בהמה ,והקשה הלא יש איסור להסתכל על רשע או נכרי ,ותירץ כי לכתחילה אסור להסתכל בהם ,אבל אם קרה מקרה שראה אדם גוי מותר לו לברך .ועוד פירש המגן אברהם שדווקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור ,אבל ראייה בעלמא מותרת לגמרי. השערי תשובה (סימן רכה סעיף קטן ה) הביא את דברי המגן אברהם והאריך לבאר כי גדרי ההסתכלות מתחלקים בין התבוננות עמוקה המושכת רוח טומאה אל תוך נפש הרואה לבין ראייה פשוטה וארעית שאין בה שום כוונה פסולה ,ומכאן נפתח שער רחב להבין את הנהגתם של גדולי ישראל בכל הדורות. ומתוך אורה הגנוז של תורת הדורות האחרונים ,אנו פוסעים אל שערי בית המדרש של ענקי דורנו ,המאירים באש קודש את סוד איסור ההסתכלות בפני אדם רשע או נכרי ואת גדרי הראייה במציאות זמננו ,מתוך דקדוק עמוק במקורות הנאמנים ובדרכי הפסיקה. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר וכן בספרו חזון עובדיה (הלכות ברכות הראיה)

ביאר את הדין באריכות גדולה על פי דברי הגמרא במסכת חגיגה ובמסכת מגילה ,והשווה זאת לדין המסתכל בקשת ,וביאר כי כל מה שאסרו רבותינו בכל מקום להסתכל ,כוונתם בזה שאסור להתבונן בהסתכלות עמוקה וממושכת ,אבל ראייה כרגע להעיף את העיניים לראות איזה דבר אין בזה איסור כלל .וכן הוסיף כי נהגו גדולי ישראל שהיו צריכים להיפגש עם מלכים ושרים עריצים משנאי ה' במקומות גלותם ,שלא היו מסירים פניהם בהפגנתיות אלא היו מעלימים עיניהם ומסתכלים קצת בפני השר שלפניהם לצורך השעה. הגאון רבי ניסים קרליץ בספרו חוט השני (אבן העזר בשער הציון לה) הביא את דברי המשנה ברורה המבארים שאסור להסתכל אף על תמונת רשע או גוי ,וכתב תוכחה מתוך דבריו לעיתונים המדפיסים תמונות של גויים או של רשעים ,שהרי כוונתם כדי שיתבוננו בדמותו להכיר ולדעת מיהו ,וכגון נשיא או מלך גויים ,וזה בכלל להתבונן בדמותו שאסור ,ואף שזו הדפסה בתמונה ולא התבוננות בהם גופא מכל מקום גם בזה יש איסור חמור. הגר"נ גשטטנר בספרו שו"ת להורות נתן (חלק י סימן כד) פסק כיון שמהשמטת הפוסקים נראה שהדבר אינו איסור מן הדין אלא מידת חכמים ,ועל פי הסבר המהרש"א שרוח הטומאה שורה על פני הרשע ,יש לחלק שזה בצורתו ממש ולא בתמונה שאין בה חיות ,והסתייג שזאת בתנאי שהתמונה מוקטנת ושאין בהסתכלות משום נתינת כבוד לרשע. ומתוך היכלא דהלכתא ,אנו פוסעים אל מרחבי נפקא מינות למעשה ,שבו מתורגמת הסוגיה העמוקה של איסור ההסתכלות בפני אדם רשע או נכרי למציאות חייהם של מבקשי השם בדורות אלו ,המבקשים לדעת איך לפסוק ולנהוג בכל עת ובכל שעה למעשה קודש. נראה לבאר כי אחת הנפקא מינות המרכזיות העולות מתוך סוגיה זו נוגעת ישירות להסתכלות בתמונות ובעיתונים המציגים את פניהם של גויים או אנשים שדרכם רעה ,שלדעת הפוסקים המחמירים ובראשם החוט השני יש להיזהר בכך שלא להתבונן בדמותם ולמנוע את הכנסת רוח הטומאה אל תוך הבית פנימה ,בעוד לדעת המקילים בתמונות שאין בהן חיות או בראייה ארעית וקצרה בעלמא יש מקום להקל כאשר הדבר נדרש לצורך נחוץ או כאשר אין כוונה להתבונן בצלמם. עוד יש ללמוד נפקא מינות עצומה לעניין פגישה עם שרים ,מלכים או נכרים במציאות החיים או בענייני משפט וציבור ,שלמנו מנהגם של גדולי ישראל שלא היו מסירים פניהם בהפגנתיות אלא היו מעלימים עינים ומסתכלים קצת בקצרה ובארעיות לצורך השעה מבלי להתבונן בעומק דיוקנם ,וכפי שלמדונו הפוסקים מדרכו של יצחק אבינו עליו השלום שעיניו כהו מראות מתוך מציאות זו אך מורי דרך בכל דור ודור הורים לנו את גבולות ההלכה למעשה. ומתוך שערי ההלכה והמעשה ,אנו פוסעים אל מרחבי ההרחבה הרעיונית ,שבה נפתח היכל פנימי המבקש להתבונן בשורשם העמוק של הדברים ובמהותו הנשגבה של המבט האנושי ומשמעותו הרוחנית העולה מתוך פרשת השבוע. נראה לבאר כי פרשת זקנתו של יצחק אבינו וכהות עיניו אינה אירוע גופני גרידא ,אלא היא מגלה את עומק הקשר ההדדי שבין ראייתו של האדם לבין המציאות הרוחנית הסובבת אותו .המבט האנושי אינו כלי חיצוני המשמש אך ורק לקליטת מראות חולפים ,אלא הוא צינור עדין ועמוק

המחבר בין נפש הרואה לבין מהות הדברים הנגלים לפניו .יצחק אבינו ,שקומתו הרוחנית הייתה עליונה וזכה ,נשא את כובד המבט אל עבר עשיו ואל עבר המציאות שנרקמה סביבו ,ומתוך כך פעל המפגש עם כוחות הזרים והרשע פעולה עמוקה על מרחב הראייה שלו .העמקה זו מלמדת את האדם שכל התבוננות בעולם משאירה רושם בל יימחה בנפשו ,וכי עומק הרעיון של איסור ההסתכלות על אדם רשע או על נכרי ,מורה על השמירה העליונה הנדרשת מן האדם על טוהרת נפשו ועל הכלים הרוחניים שבהם הוא משתמש בבואו להתהלך בעולם. עוד יש להוציא תבונה עמוקה מן הפער שבין מבט ארעי וקצר לבין הסתכלות ממושכת ומכוונת, שכן האדם נתון בעולם שבו הוא נפגש בכל יום עם גוונים שונים ועם מציאות מורכבת .התורה ומלמדי הדורות מלמדים אותנו כי ההבחנה בין ראייה שאין עמה כוונה לבין התבוננות מעמיקה בדמותם של כוחות שליליים משקפת את המאבק התמידי שבין הקודש לבין החול ,שבו נדרש האדם לפתח חוש ריח רוחני חד המבחין בין מה שראוי להיקלט בנפש לבין מה שצריך להתרחק ממנו כדי שלא לפגום באורו הפנימי. ומתוך מרחבי ההרחבה הרעיונית ,אנו מעפילים אל שערי ההרחבה המחשבתית ,שבה מתחברים הדברים אל נימי הנפש פנימה ,אל האמונה הטהורה ואל הנהגתו של האדם בכל רגע ורגע מימי חייו. נראה לבאר כי סוגיית ההסתכלות בפני רשע או נכרי פותחת בפני האדם חלון עמוק להתבוננות פנימית על כוחם של המראות הנקלטים בנפשו .האדם בתוך עולמו היומיומי מוקף במציאות מורכבת שבה עיניו פוגשות בלי הרף במראות שונים ,וההכרה בכך שכל ראייה והתבוננות מותירות חותם עמוק בנפש מחייבת אותו לשמור על מבטו בבחינת סור מראה ועשה טוב .ההתבוננות בדמותו של יצחק אבינו שעיניו כהו מראות מלמדת את האדם ששמירת העיניים אינה רק מצווה חיצונית גרידא ,אלא היא שמירה על כלי הקודש הפנימיים של האדם ,כדי שלא יכנסו אל תוך שערי ליבו רוחות זרות המבקשות לעמעם את האור האלוקי הבוקע מתוכו. עוד יש להעמיק בחיבור שבין האדם לבין אמונתו ,כי הידיעה שגדולי עולם נזהרו כל כך שלא לפגוע בטהרת מבטם מעניקה לאדם כוח עצום לפתח עדינות רוחנית ולהבין את גודל האחריות המוטלת עליו בניהול מחשבותיו וחושיו .האדם המאמין מבין כי העיניים הן שער הנפש ,וכאשר הוא מכוון את מבטו אל עבר הטוב ,אל עבר התורה והצדיקים ואל אורה של קדושה ,הוא מושך על עצמו רוח טהרה עליונה המאירה את כל נתיבותיו .ההנהגה הנובעת מכך לחיים היא ללכת בדרכי החסידות והזהירות ,שלא לתת לעיניים לרעות בשדות זרים ,אלא לטפס במעלות האמונה מתוך זיכוך המבט והתאמת המציאות הפנימית לרצון הבורא יתברך. ומתוך מרחבי ההרחבה המחשבתית ,אנו פוסעים אל שערי ההרחבה המוסרית ,שבה נבנה המצפן הפנימי של האדם המבקש ללכת בדרכי יושר ואמת מתוך התבוננות זכה וטהורה. נראה לבאר כי המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיה זו מורה לאדם לפתח אחריות עמוקה על שערי נפשו ולהבין כי המבט האנושי אינו הפקר ,אלא הוא נתון ברשותו של האדם לבחור האם לרומם את עצמו או להשפיל את רוחו .מידת השמירה על העיניים וההתרחקות מהתבוננות פסולה בדמותם של רשעים או בכוחות השחור מלמדת את האדם שיושרה פנימית אמיתית דורשת ממנו