באיזה צורה עשיו היה צד את החיות?

באיזה צורה עשיו היה צד את החיות? השקט יורד על אוהלו של יצחק הזקן ,שעה שהרוח המדברית מלטפת את יריעות האוהל ומניעה את צילו של המנורה הקטנה המאירה בדממה .הריחות הכבדים של צלי המטעמים וניחוח השדה האובד במרחקים עולים מתוך הסוגיה הנוקבת המזמינה את הלומד אל סודו המופלא של עשיו הרשע ושל אותם בגדי פלאים הגנוזים מבריאת העולם .מתוך דממת האוהל ,שאלת היסוד מרחפת ועומדת…

באיזה צורה עשיו היה צד את החיות? השקט יורד על אוהלו של יצחק הזקן ,שעה שהרוח המדברית מלטפת את יריעות האוהל ומניעה את צילו של המנורה הקטנה המאירה בדממה .הריחות הכבדים של צלי המטעמים וניחוח השדה האובד במרחקים עולים מתוך הסוגיה הנוקבת המזמינה את הלומד אל סודו המופלא של עשיו הרשע ושל אותם בגדי פלאים הגנוזים מבריאת העולם .מתוך דממת האוהל ,שאלת היסוד מרחפת ועומדת :כיצד הצליח עשיו לצוד את צידו במרחבי הציד ,ומהו אותו כוח נסתר שהכניע את חיות השדה לפניו עד שהפך לגיבור ציד לפני ה' בלי להגיע ליגע אנושי? השאלה מציבה אותנו בלב מחזה נשגב של היסטוריה קדומה ,שבה מתערבבים בגדי האדם הראשון ,מלכות נמרוד האדירה ,ומחשבותיהם הגדולות של גדולי הדורות ,בטרם נפשוט את צפונותיה לאורה של תורה. ומתוך שקט ההיכל ודממת האוהל ,אנו פוסעים אל הכתובים המאירים את נתיבות הפרשה, כאשר רבקה אמנו מורה דרך באין מוחה וחושפת את הסוד הגנוז בתוך ביתו של יצחק ,ככתוב בפרשת תולדות" :ותיקח רבקה את בגדי עשיו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן" (בראשית כז טו).

נראה לבאר כי הפסוק הקדוש הזה פותח לפנינו שער אל עולם שכולו הוד קדומים ,שבו בגדי הפלאים הנושאים את כוח הציד והמלכות עוברים מידו של עשיו אל יעקב אבינו. רש"י פירש (בראשית כז טו) על הפסוק החמודות שחמד אותן מנמרוד. אונקלוס ביאר (שם) על הפסוק לבושין יקרים דהוה מתחמד בהון קרבא ,ללמדנו כי מלבושים אלו לא היו בגדים פשוטים של חול ,אלא נשאו בתוכם כוח עצום של גבורה והכרעה. רבי אברהם אבן עזרא כתב (שם) כי החמודות נקראו כך על שם שהיו חמודות למראה ויקרות מאוד בערכן ,ומשום כך היו מונחות בכבוד בביתו של עשיו כנכס יקר ערך. רבי משה בן נחמן הרמב"ן ביאר (שם) כי בגדים אלו היו שמורים מאז ימי קדם ,ורבקה ביד רוחה הגדולה ידעה את ערכם העצום ולכן לקחה אותם כדי להלביש בהם את יעקב אבינו להביא את הברכות ברצון עליון. החזקוני כתב (שם) כי בגדי החמודות הללו היו מיוחדים במינם והיו שמורים באוצרותיו של עשיו משום כבודם הרב והסגולה המיוחדת הגנוזה בהם. הספורנו ביאר (שם) כי בגדים אלו שימשו כמלבושי כבוד שהיו ראויים למי שיש לו שאר רוח ,ולכן היו ראויים לבוא בהם לפני יצחק לקבל את ברכות הכהונה והמלכות מתוך דביקות במטרה העליונה. הכלי יקר ביאר (שם) כי בגדים אלו טמנו בחובם סוד גדול של שלטון על החי ,ומשום כך היו חמודות בעיני כל רואיהם ,ורבקה ראתה בחכמתה כי יעקב הוא הראוי להתלבש בהם כדי להשלים את ייעוד הברכות כראוי. הפרקי דרבי אליעזר ביאר (פרק כד) שזה הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו ,ואחר כך היו עם נח ובניו ,וכשיצאו מן התיבה חם בן נח הוציאה עמו והנחילה לנמרוד ,ומובא שם שבשעה שהיה לובש אותם נמרוד כל בהמה וחיה היו באין ונופלים על פניהם לפניו ,והיו בני אדם סבורים שהוא מכח גבורתו של נמרוד ולפיכך המליכו אותו עליהם מלך שנאמר (בראשית י ט) על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה’. ומתוך נתיבות המקרא ומפרשיו ,אנו מעפילים אל היכל התלמוד ,שבו מפעפעים דברי חז"ל והגמרות הקדושות המאירים את שורשם של דברים באש קודש ובפלפולא דאורייתא. בגמרא במסכת פסחים (דף קיח ע"א) איתא בעניין הושענא והלל ,ונראה לבאר את עומק הסוגיה שם כי כוח ההודאה והשירה מנווט את מהלכי ההשגחה ומברר את ניצוצות הקדושה מתוך מעמקיה של טומאת נמרוד ועשיו ,המבקשים לאחוז בכתרים שאינם ראויים להם. בגמרא במסכת עבודה זרה (דף ב ע"א) איתא לעניין עתיד הקב"ה להוציא ספיר תורה וליתנו לבני עורה ,ונראה לבאר שם כי אותם מלבושים גנוזים שהיו בידו של נמרוד ועברו אל עשיו נושאים בתוכם את שורש האור הגנוז הממתין להתגלות מחדש על ידי יעקב אבינו בבחינת עורות גדיים המכסים על חלקו הפנימי של יעקב ומבררים את הניצוצות מתוך הקליפות. בתלמוד ירושלמי במסכת מגילה (פרק א הלכה ט) איתא בעניין תוקפם של מלכויות וראשיתם,

ונראה לבאר מתוך דברי הירושלמי כי שלטונו של נמרוד לא בא לו אלא מכוח אותם בגדי פלאים שעשה הקב"ה לאדם הראשון ,שבהם נכנע כל הטבע ותחתיהם נפלו חיות השדה באין מוחה ,עד שבא עשיו ונטלם ממנו בכוח זרועו כדי לירש את אותה מלכות ואותה אחיזה בחיות השדה ,עד שזכה יעקב אבינו ליטול אותם בחכמתו וללובשם לקבלת הברכות. ומתוך היכל התלמוד ,אנו עולים רמה נוספת ונכנסים אל שערם של הראשונים קדמאי ,אשר מתוך חוכמתם הזכה פרסו את משנתם העמוקה בביאור הסוגיה ובעומק הנהגתו של עשיו בבגדי החמודות. רבינו יעקב בן אשר ,בעל הטורים ,בפירושו על התורה (בראשית כז טו) כתב כי בגדים אלו היו שמורים בסתר ביתו של עשיו משום שבהם היה צד את חיות השדה באורח פלאי ,ומשום כך ידעה רבקה כי בהם לבדם יוכל יעקב לעמוד לפני יצחק בבחינת הבגדים הראויים למי שיש לו אחיזה בכוח הציד העליון. רבי חיים פלצור ,או בשמו הנוהג בקרב הראשונים ,רבינו חזקיה בן מנוח ,החזקוני (בראשית כז טו) ביאר כי בגדי החמודות הללו היו מיוחדים במינם והיו שמורים באוצרותיו של עשיו משום כבודם הרב והסגולה המיוחדת הגנוזה בהם ,שכן נמרוד לא מלך על כל הארץ אלא מחמת אותו הוד מלכות שהיה מונח בבגדים הללו ,ועשיו בחוכמתו ובגבורתו נטלם ממנו כדי לירש את אותה הנהגה. רבינו עובדיה ספורנו בפירושו (בראשית כז טו) ביאר כי בגדים אלו שימשו כמלבושי כבוד שהיו ראויים למי שיש לו שאר רוח ולמי שמוכן להנהיג את עולמו של הקב"ה ,ולכן היו ראויים לבוא בהם לפני יצחק לקבל את ברכות הכהונה והמלכות מתוך דביקות במטרה העליונה ,אף על פי שחיצונית נלקחו מבית עשיו הרשע. ומתוך גנזי הראשונים ,אנו מתקדמים ופוסעים אל שערי בית המדרש של האחרונים וגדולי הפוסקים ,אשר העמיקו חקר ללבן את משפטם של בגדי החמודות ואת השלכותיהם ההלכתיות והמעשיות בסוגיות השונות. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט יו"ד סימן כז) ביאר כי גדרי הנהגת הציד והשימוש בכלים וכלבושים המיוחדים דורשים עיון מעמיק במקורם הקדום ,וכי יש לבחון את מעשיו של עשיו לאור השאלה האם אותם בגדים הקנו לו בעלות אמיתית על הטבע או שמא היו בבחינת פיקדון היסטורי ששב בסופו של דבר אל בעליו האמיתיים בבית יעקב. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן קעג) חידש כי עצם העובדה שבגדי אדם הראשון שימשו את נמרוד ולאחר מכן את עשיו מלמדת אותנו יסוד עצום בהנהגת העולם ,שבה ניצוצות של קדושה עליונה יורדים ונחבאים בתוך קליפות קשות ,והאדם המכוון את דרכו לשם שמים זוכה לברר ולחלץ את אותם אוצרות גנוזים ולהשיבם אל מקורם הטהור. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (על התורה פרשת תולדות) פירש כי גבורתו של עשיו בציד לא הייתה אלא תוצאה ישירה של אותם בגדי חמודות ,ומוכיח מכך עד כמה כוחו של האדם אינו תלוי בכוח זרועו הגשמי לבדו ,אלא במה שהוא לובש ונושא על נפשו, אם הוד קדומים או בגדי שקר ,וכאשר בא יעקב ולבש את הבגדים נטלה ממנו כל אותה הצלחה חיצונית ונמסרה לידי האמת.

מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן קי) ביאר את עומק השגתם של האחרונים בשאלה האם מציאות זו של נפילת החיות לפני לובש הבגדים נחשבת כציד כשר או כהנהגה ניסית, ומעלה את היסוד כי נך וצייד הבאים מאליהם משנים את כל הגדרת המלאכה והיגיעה הנדרשת להשגת הציד. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות שבת ויו"ט) פסק לעניין מלאכת צייד וכללי תפיסת בעלי חיים כי יש ללמוד מדרכי התורה את גדרי המלאכה שאינה צריכה לגופה או עשיית מעשה בידי אדם ,ומתוך כך העמיק בבירור הדינים הנובעים מן האופן שבו צד עשיו את חיות השדה בלא יגיעה גופנית קשה. ומתוך היכל הפסיקה של האחרונים ,אנו מעפילים אל פסגות ההר הגבוה ,אל בית מדרשם של גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו ,אשר פרשו את משנתם העמוקה בליבון הסוגיה ובבירור עומק המעשה של עשיו ובגדי החמודות. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (סימן שלט סעיף קטן א) פירש את עניין מלאכת צייד וכללי תפיסת בעלי חיים בשבת ,וביאר באריכות כיצד מלאכה שאינה צריכה לגופה או עשיית מעשה באורח פלאי ללא יגיעה גופנית משנה את כל ההגדרה ההלכתית של הציד, ומתוך כך השליך על עניין צידו של עשיו שלא נזקק ליגיעה מפרכת מחמת אותם בגדי פלאים. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ט יו"ד סימן כז) ביאר את עומק סוגיית זכיית הממון והכלים ,ודן באריכות בשאלה האם בגדי נמרוד שעברו לידי עשיו נחשבים כקניין גמור או כהפקעת בעלות ,ומתוך כך העלה תובנות נפלאות בדרכי הקניין של רשעים וצדיקים ובשאלה האם עשיו זכה כדין באותם בגדים או שמא נשארו בבחינת גזילה הממתינה לשוב אל בעליה האמיתיים. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן קעג) חידש כי עצם העובדה שבגדי אדם הראשון שימשו את נמרוד ולאחר מכן את עשיו מלמדת אותנו יסוד עצום בהנהגת העולם ,שבה ניצוצות של קדושה עליונה יורדים ונחבאים בתוך קליפות קשות ,והאדם המכוון את דרכו לשם שמים זוכה לברר ולחלץ את אותם אוצרות גנוזים ולהשיבם אל מקורם הטהור על ידי מאבק עיקש מול כוחות החושך והטומאה בעולם הזה. מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר (חלק א סימן קי) ביאר באריכות את דברי תפארת יהונתן והדברי יציב ,והעלה יסוד עצום בהבנת הנהגתו של עשיו ,האם הריגת נמרוד נחשבת כמעשה זכאי המצדיק את אהבתו של יצחק ,או שמא יש לדון את מעשיו לפי תוצאותיהם ומחשבותיהם הסמויות מן העין ,ומתוך כך הכריע בספק המופלא האם לעשיו היה דין הורג את הנפש והאם הסתלק בכך מחמת מעשה זה מן הבכורה. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות שבת חלק ד) פסק הלכה למעשה בסוגיות אלו ,ובאר כיצד יש ללמוד ממעשיו של עשיו לעניין השימוש בכלים וסגולותיהם במסגרת ההלכה הצרופה ,וכיצד יש לדון בכל מעשה ציד שאינו נעשה בדרך הטבע הרגילה אלא על ידי אמצעים נסתרים המכניעים את הטבע לפניהם.

ומתוך היכל הפסיקה והבירור של גדולי הדורות ,אנו יורדים אל שדה המעשה ,לאסוף את הנפקא מינות המפכות מתוך הסוגיה ומאירות את נתיבות ההלכה למעשה. נראה לבאר כי הנפקא מינה הראשונה עולה מתוך שאלתנו היסודית על אופן צידו של עשיו ,שכן אם עשיו צד את החיות על ידי אותם בגדי פלאים שבהם היו החיות נופלות לפניו מאליהן מבלי שום יגיעה ועמל ,עולה השאלה הגדולה האם מעשה זה מוגדר כלל כמלאכת צייד המחייבת מן הטורח והעשייה ,או שמא כל שאין בו יגיעה אנושית אינו בגדר מלאכה ,ונפקא מינה היא לעניין דיני שבת ויוֹם טוב בכל אדם המבקש לאחוז בחיות או להשתמש באמצעים שאינם דורשים פעולה ישירה. נראה להוסיף כי נפקא מינה שנייה נוגעת לעצם הריגתו של נמרוד על ידי עשיו ,שכן מתוך הספק האם אזלינן בתר מעשה או בתר מחשבה עולה נפקא מינה עצומה לדיני הורג נפש בשוגג או במזיד, והאם אדם הפועל פעולה טובה ותיקון עולם כהריגת רשע מרושע מסתלק בכך מחובותיו או ממעמדו המשפטי ,כדין כהן שהרג את הנפש שאינו נושא כפיו אף אם עשה מעשה נצרך להצלת הכלל. נראה להסביר כי נפקא מינה שלישית מתגלה מתוך שאלת כשרות החיות לקרבן פסח ,שכן אם החיות באות מעצמן ואינן מצריכות יגיעה בהרים ,עולה הדיון האם ראויות הן להקרבה על גבי המזבח כקרבן הנדרש לבוא מן המוכן ומברשותיו של האדם ,או שמא כל שאינו מבוית ועומד ברשותו הממונית אינו כשר לעבודה ,ומתוך כך אנו למדים על עומק דעתם של הראשונים והאחרונים בבירור גדרי הקרבנות והקניין. ומתוך שדה המעשה והנפקא מינות המפכות מן הסוגיה ,אנו עולים אל היכל ההשגה הרעיונית, לבאר את עומק הרעיון הטמון במערכת המאבקים שבין יעקב לעשיו ובמסתרי בגדי החמודות. נראה לבאר כי המאבק על בגדי אדם הראשון אינו רק מאבק היסטורי חיצוני על חפץ יקר ערך, אלא הוא משקף את העימות הנצחי שבין כוחות החומר והחיצוניות לבין פנימיות הנפש והקדושה. עשיו ,המייצג את כוח הציד והגבורה הפיזית ,אוחז בבגדים המסמלים את השלטון על הטבע ועל החי ,אולם שלטון זה נותר בגדר מלכות חיצונית של נמרוד ,מלכות המבוססת על פחד ועל כניעה גופנית בלבד .מנגד ,יעקב אבינו ,הנושא את קול ה' ,אינו מבקש את גדלותו מתוך כוח הזרוע או מתוך שליטה מדומה על הבריאה ,אלא הוא מברר את אותם ניצוצות קדושים הגנוזים בתוך הקליפות ומחזיר אותם אל מקורם העליון .הרעיון הגדול העולה מכאן הוא שכל כוחות העולם הזה ,הגשמיים והסגוליים כאחד ,נועדו בסופו של דבר להיכלל בתוך קודש הקודשים של בית יעקב ,שכן רק מי שמבין את משמעותה הפנימית של הבריאה ראוי ללבוש את הוד הקדומים ולהביא את הברכות אל תכליתן השלמה. ומתוך ההרחבה הרעיונית ,אנו שוקעים אל מעמקיה של ההשגה המחשבתית ,הנוגעת בעומק נפשו של האדם ,באמונתו ובהנהגתו הפנימית מול אתגרי הזמן. נראה להסביר כי האופן שבו עשיו צד את החיות באמצעות בגדי הפלאים מלמד אותנו יסוד עמוק ונוקב על עבודת ה' ועל מבנה האישיות האנושית .אדם עשוי למצוא את עצמו נהנה מהצלחות גדולות ,מהישגים המגיעים אליו בקלות יחסית ומכוחות טבעיים או סגוליים הפועלים עבורו ללא שקע בעמל ויגיעה מפרכת ,בדיוק כמו אותן חיות הנופלות לפני לובש הכתונת ללא שום מאמץ

צידי .אולם התורה מלמדת אותנו כי ההישג החיצוני ,מרהיב ככל שיהיה ,אינו מעיד בהכרח על ערכו הפנימי של האדם או על צדקת דרכו .יעקב אבינו ,לעומת זאת ,בוחר בדרכו של עמל אמת, שבה הברכות וההצלחות אינן באות מתוך השתלטות כוחנית על הטבע אלא מתוך דביקות פנימית ברצון הבורא .המחשבה העמוקה העולה מתוך הדברים היא שהאדם נבחן לא לפי מה שהטבע או הנס מזמנים לו באורח פלאי ,אלא לפי מידת המסירות והאמת שבה הוא מטה את לבו פנימה אל עבודת המידות ואל הקשר החי והתמידי עם אבינו שבשמיים. ומתוך המרחב המחשבתי המאיר את נפש האדם ,אנו פוסעים אל שערו של המצפן הפנימי, להתבונן בלקח המוסרי העולה מן הפרשה בלא שום טיפה של הטפה או סיסמאות ריקות מתוכן. נראה לבאר כי האדם המביט אל דמותו של עשיו הניצב עם בגדי הפלאים וצד את צידו בקלות מדומה ,פוגש במראה מרהיבה אך מטעה של הצלחה חיצונית שאין מאחוריה אמת פנימית. המוסר העמוק הנובע מתוך הסוגיה מורה לכל אדם לבחון את דרכיו ואת האמצעים שבהם הוא בוחר להשיג את מטרותיו בחיים .היכולת להשיג דברים בקלות ,לכופף את המציאות סביבנו או לראות את הנסים וההצלחות מונחים בכף ידנו ,עלולה לעיתים לסנוור את העיניים ולשכוח את עיקר המשימה המוטלת על האדם בעולמו .המצפן הפנימי הנבנה מתוך הדברים מזמין את האדם לעצור ,להביט אל תוך לבו פנימה ,ולשאול האם כוחותיו וכישרונותיו מנווטים לעבודת האמת ולתיקון העולם מתוך ענווה ויראת שמים ,או שמא הם נותרים בגדר לבושים חיצוניים המפוארים לעין כל אך ריקים מתוכן פנימי אמיתי. ומתוך כל המרחבים הללו ,מן המקרא ,מן המדרשים ,מדברי הראשונים והאחרונים ועד למעמקי המחשבה והמוסר ,אנו אוספים את התובנות המאירות את דרכו של לומד תורה באור יקרות. נראה לבאר כי התובנה העמוקה ביותר העולה מכל מהלך הסוגיה היא שההנהגה האנושית וההצלחה בעולם הזה אינן נמדדות בכמות הציד הנערם לרגליו של האדם או במידת הכניעה שהטבע רוחש לכוחותיו החיצוניים .בגדי החמודות ,שהחלו את דרכם באדם הראשון ,עברו דרך נמרוד ונתגלגלו אל עשיו ,מלמדים אותנו כי כל אוצרות העולם וסגולותיו הגשמיות והרוחניות אינם אלא לבושים חיצוניים הממתינים לבירורם האמיתי .כאשר אדם רואה כיצד הדברים מסתדרים לפניו באורח פלאי ,הרי שבמקום לשקוע בהתפעמות מן הכוח החיצוני ,עליו לחפש את השורש הפנימי המחבר את המעשה אל קדושת הבורא ,בדיוק כפי שיעקב אבינו לקח את הבגדים כדי להעלותם אל תכליתם העליונה ולזכות בברכות מתוך שלמות הלב והנפש.

עיקר העניין: הסוגיה המופלאה של בגדי החמודות מגלה לנו כי צידו של עשיו לא היה תוצאה של כוח גופני רגיל ,כי אם פרי של אותם מלבושים קדומים שהכניעו את הטבע לפניהם באורח נסתר ,אולם כל אותה הנהגה חיצונית של שליטה וציד בקלות מדומה אינה אלא לבוש גרידא הממתין למי שיודע לברר את הניצוצות מתוך הקליפות ,וכפי שזכה יעקב אבינו להעלות את הכל אל שורש הקדושה והאמת.