מחילת עוונות לחתן ביום חופתו

מחילת עוונות לחתן ביום חופתו ומתוך נבכי ההתרגשות והדבקות המפעימה הזו ,נשואים אנו את עינינו אל שערי שמים הפתוחים לרווחה ,אל אותה שעה עילאה ונשגבה שבה חתן פוסע בחרדת קודש לקראת יומו הגדול ,בבואו לבנות את ביתו הנאמן בישראל .שעה זו ,שכולה הוד ותפארת ,טומנת בחובה חידה עצומה ורוטטת עד עומק הנפש :הייתכן כי באחת נמחקים כל עוונותיו של אדם ,ודף חדש וטהור נפתח…

מחילת עוונות לחתן ביום חופתו ומתוך נבכי ההתרגשות והדבקות המפעימה הזו ,נשואים אנו את עינינו אל שערי שמים הפתוחים לרווחה ,אל אותה שעה עילאה ונשגבה שבה חתן פוסע בחרדת קודש לקראת יומו הגדול ,בבואו לבנות את ביתו הנאמן בישראל .שעה זו ,שכולה הוד ותפארת ,טומנת בחובה חידה עצומה ורוטטת עד עומק הנפש :הייתכן כי באחת נמחקים כל עוונותיו של אדם ,ודף חדש וטהור נפתח לפניו כאילו לא חטא מעולם? והתימה הגדולה מכל ,כיצד נלמד יסוד נורא זה מדמותו של עשיו הרשע ,אשר לקח את מחלת בת ישמעאל ,ולכאורה לא מצינו כלל שעשה תשובה שלמה על מעשיו הרעים? השאלה הזו פותחת פתח לשורה של קושיות נוקבות המטלטלות את הנהגת הבורא בעולמו .האם אותה מחילה ניתנת מאליה בלא שום הרהור תשובה ,או שמא מניחים את העוונות בצד לבדיקה האם ישנה את אורחות חייו לטובה? ולמה זה נוהגים חתנים להתענות ביום חופתם כתענית יום הכיפורים ממש ,בעוד שחכם או נשיא שנתמנו לתפקיד רומם וזוכים אף הם למחילה אינם מתענים כלל וכלל? ונוסף על הכל ,זועקת השאלה הנוקבת האם כפרה זו חלה על כל העבירות באשר הן ,או שמא מצומצמת היא אך ורק לעבירות שבין אדם למקום ,בעוד שעבירות שבין אדם לחברו עומדות במקומן? שאלות עצומות אלו ,המנסרות בעולמה של תורה ומבקשות מזור ותיקון ללב ,קוראות לנו לצלול אל עומק הסוגיה ,לבחון את שורשי הדברים במקורות הראשונים והאחרונים ,ולהשקות את הנפש באור האמונה וההתחדשות.

ומתוך מעמקי ההתבוננות בסוגיה זו ,נשואים אנו כעת אל שולחנם של התלמודים הקדושים, התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי ,לבאר את שורש הדברים לאור תורתם. תלמוד ירושלמי (מסכת ביכורים פרק ג הלכה ג) ביאר את מקור הדין שמוחלים לחתן את עוונותיו ממה שנאמר בפרשת תולדות על עשיו שלקח את מחלת בת ישמעאל ,ושאל הירושלמי הרי להלן קרויה היא בשמת ,אלא מוכח ששמה האמיתי הוא בשמת והתורה קוראת לה מחלת כיון שעל ידי נישואיה נמחלו עוונותיו של עשיו ,ומכאן למדו תנאים ואמוראים לכל דורות העם .ונראה לבאר בעומק העניין כי יסוד זה אינו רק הוראה מקומית לגבי עשיו ,אלא הוא גילוי שמימי נשגב המלמדנו ששעת הכניסה לחופה היא שעת רצון עליונה שבה נקרעים שערי שמים והאדם מקבל אפשרות מוחלטת לפתוח דף חדש וטהור בחייו ,כנשמה הנולדת מחדש ביום כלולותיה. תלמוד בבלי (מסכת יבמות דף סג ע"ב) ביאר אמר רבי חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' ,ופירש רש"י שם שמתפקקין הוא מלשון סתימה שפקק סותם את החסר כלומר סותמים את העוונות ולא מביטים בהם עוד .ונראה להסביר את דברי הגמרא הבבלית לעומת הירושלמי ,שבעוד שבירושלמי מדובר על מחיקה גמורה ומוחלטת ,הבבלי מלמדנו מושג של פקיקה וסתימה ,דהיינו שהעוונות אינם נעלמים מאליהם ברגע אחד כלא היו ,אלא הם נסתרים ומונחים בצד ,באופן שאינם מקטרגים עוד על האדם ואינם מעכבים את ברכתו ,כדי לאפשר לו לצעוד קדימה בבטחה אל תוך בניין ביתו ,אך יחד עם זאת הם ממתינים לראות האם ינצל את השעה הגדולה הזו לשוב באמת ולשנות את דרכיו לטובה. ומתוך היכלותיהם של חז"ל ,אנו פוסעים עתה בחרדת קודש ובכיסופים עמוקים אל אכסניא של רבותינו הראשונים זכרונם לחברותא דשמיא ,אשר העמיקו לחדור אל פשרו של סוד מופלא זה. בעל הטורים (פרשת כי תצא פרק כד) כתב נקי יהיה לביתו לרמז על החתן .ונראה להסביר את דבריו הקדושים ,כי הכתוב רומז על טהרה מוחלטת המזדככת עם כניסתו של האדם אל בניין ביתו ,שכן הבית הנאמן אינו יכול להבנות על גבי חורבות העבר ,אלא הוא נבנה מתוך נקודת אפס טהורה שבה כל משקעי החטא נסתרים ונמחקים ,ונעשה האדם כבריה חדשה הזוכה לכוון את לבבו אל ובטהַ ר לבב. אביו שבשמים בנקיון כפיים ַ בעלי התוספות בספר מושב זקנים (בראשית כח ט) ביארו כי החתן מתענה ביום חופתו מפני שעוונותיו נמחלים ביום זה והרי הוא כיום כיפור שלו ,ומוטל עליו להתענות ולפשפש במעשיו. ונראה לבאר מתוך דבריהם המפעימים ,כי עצם השעה הגדולה הזו אינה פוטרת את האדם מעבודת הנפש ,אלא אדרבה ,היא תובעת ממנו התעוררות פנימית ושבירה של הלב ,כדי שהמחילה העליונה לא תהיה בבחינת מתנת חינם שאינה נקנית בדעת ,אלא תתחבר אל עמל התשובה וההתחדשות של האדם המבקש לשוב באמת אל קונו. רבינו שמשון מקוצי בספרו תשב"ץ קטן (סימן תסה) בשם רבו המהר"ם מרוטנבורג חידש ששלושה מוחלים להם על עוונותיהם והם חולה חתן ונשיא ,ולמד זאת מן הפסוקים שבהם נאמר לשון ניקוי. ונראה להעמיק ברוח דבריו ,כי שלושת מצבים אלו משקפים את שעת המשבר וההתחדשות העמוקה ביותר של האדם ,שבהם נשבר המסך המבדיל בינו לבין שורש נשמתו ,וכאשר אדם

נכנס אל עול החופה הוא פושט צורה ולובש צורה ,וזוכה להתרוממות רוחנית עצומה המטהרת אותו מכל כתמי העבר. ומתוך בתי המדרש של האחרונים ופוסקי הדורות ,אנו צועקים אל אורם של המפרשים אשר פרסו את משנתם הבהירה והנוקבת על סוד המחילה ומשמעותה. הרמ"א (אה"ע סי' סא סעיף א ,או"ח סי' תקעג סעיף א) ביאר מנהג שהחתן והכלה נוהגים להתענות ביום חופתם ,כיון שעוונותיו נמחלים ביום זה והרי הוא כיום כיפור שלו ,ומוטל עליו להתענות .ונראה לבאר בעומק כי מנהג קדוש זה אינו בא להכביד חלילה על לבו של החתן בשעה הגדולה בחייו, אלא להפך ,לכוון את נפשו לטהרה אמיתית ולשבירת הלב המזככת את החטאים מן השורש ,כך שהכניסה אל החופה תיעשה מתוך ניקיון גמור וקשר טהור עם שמים. המטה משה (ח"ג הכנסת כלה פ"א סוף אות ב) ביאר שזה גם הטעם שהחתן לובש קיטל לבן להזכיר לו שסולחים לו על חטאיו ,כפי שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו .ונראה להרחיב בדבריו המאירים כי הלבוש הלבן והטהור עוטף את האדם כמעטה של מלאך שרת ,ומזכיר לו שכל עברו נמחק ונסלח ,ומכאן ואילך עליו להמשיך לצעוד בנתיבות חיים נקיים מבלי לשוב אל טיט החטאים שהושחרו בעבר. השל"ה (שער האותיות ק קדושת הזיווג אות שצ) כתב וצריכים החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהיכנסם לחופה ראשית דבר נודע מה שאמרו רבותינו ז"ל הקב"ה מוחל להם עוונותם על כן יעשו תשובה ביום קודם החופה וגו' .ונראה להסביר את דבריו הקודחים באהבת השם ,כי קדושת החופה אינה פועלת את פעולתה באדם שנותר אדיש ,אלא תובעת ממנו הכנה נפשית עמוקה ,וידוי דברים ,והתחרות אמיתית בלב שלם ,כדי שההתחדשות תחדור לכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. רבי יאשיהו פינטו בספרו כסף נבחר (חיי שרה דרוש ב ד"ה הביאור נראה) ביאר שהכוונה בדברי הגמרא שפוקקים את העוונות היא שמניחים אותם בקופסא ובודקים מה יהיה בסופו ,אם לאחר החתונה החתן משנה את אורחות חייו ושב בתשובה שלמה הרי מוחלים לו על העבר .ונראה להעמיק בדבריו כי התורה אינה מעלימה עין מן המציאות אלא מעניקה לחתן שעת רצון עילאית המאפשרת לו להפוך את משקעי העבר לזכויות גמורות ,ובלבד שישכיל לנצל את פתח ההזדמנות שנפתח לפניו ביום כלולותיו. ומתוך נבכי המחלוקת הנוקבת והמעמיקה סביב שורש הנהגתו של עשיו הרשע והשאלה האם המחילה ניתנת מאליה או מותנית בתשובה ,צועדים אנו אל פתחם של גדולי האחרונים אשר פרסו את משנתם בזה. הנצי"ב בהעמק דבר (בראשית כח ט) ביאר כי אכן עשיו באותה שעה חזר בתשובה שלמה ולכן נמחלו עוונותיו .ונראה להסביר בזה כי למרות שדרכו הכללית הייתה רשעה ,הרי ששעת הבחירה והנישואין פתחה לפניו פתח כה עמוק של התעוררות עד שזכה לטהרה גמורה באותה שעה ממש, המלמדת על כוחה האדיר של שעת החופה. הגרי"י פישר באבן ישראל (חלק ז סימן לו אות ט) כתב שמהפסוק הוא עשו הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו מבואר שמעולם לא עשה עשיו תשובה ,ולכן הלימוד שנמחל לחתן נכתב דוקא אצל

עשיו להורות שגם לרשע שאינו עושה תשובה נמחלים העוונות .ונראה לבאר את עומק דבריו כי כוחה של השעה הוא כה אדיר עד שהוא פועל ממד עליון של כפרה שאינו תלוי כל כולו במעשיו התחתונים של האדם אלא ברחמי שמים מרובים הפותחים שער לכל פושט יד. האדמו"ר מקלוזנבורג בדברי יציב (אבן העזר סימן עב) ביאר שלדעות שעשיו לא חזר בתשובה הכוונה היא שהוא קרא לאשתו מחלת כדי להטעות את אביו שהוא שב בתשובה ובנישואיו נמחלו עוונותיו .ונראה להעמיק בזה כי יש שהחיצוניות עשויה לשמש כסות עיניים ,אך למרות זאת עצם פתיחת השערים ביום החופה מעניקה לכל אדם ואדם מידה של התחדשות הדורשת ממנו למצוא את האמת הפנימית בקרבו כדי שהמחילה לא תישאר חיצונית בלבד אלא תחדור אל לב נשברו. ומתוך סודות התענית והנהגת השעה הגדולה שבה מתענים החתן והכלה ביום חופתם ,עולים אנו לברר את טעמי המנהג המפעים הזה ,ואת ההפרש העצום בינו לבין חכם או נשיא הזוכים גם הם למחילה אך אינם מתענים כלל. מהר"י ברונא (סימן צג) ביאר כיון שחתן עולה לגדולה ואז נמחלים עוונותיו ,חוששים אנו שיגרום החטא ולא יהיה ראוי לכך ,ולכך מקבל עליו לשוב בתשובה ומצטער מעט עד החופה .ונראה להרחיב בדבריו המאירים כי התענית אינה רק סימן של אבלות או צער ,אלא היא מסננת רוחנית המזככה את כלי הקיבול של האדם ,כדי שיוכל לשאת בכבוד את האור הגדול המאיר עליו ביום כלולותיו. הפרישה (אבן העזר סימן א סק"ו) ביאר כיון שהוא נושא אשה ועושה את רצונו של השם יתברך, שרי תכלית הבריאה הוא פרו ורבו ,יש עת רצון ולכן אין נראים עוונותיו .ונראה לבאר את עומק הדברים כי עצם העובדה שהאדם פוסע אל עבר השלמת בריאתו ומכוון את מעשיו לרצון הבורא, היא הפותחת לפניו את שערי הרחמים ומאפשרת לשפע הכפרה להציף את נשמתו. השדי חמד (חלק ו אסיפת דינים מערכת חתן וכלה סוף אות ד) כתב שבאמת לפי הירושלמי והמדרש שנלמד מעשיו ונאמר הלשון שנמחל העוון משמע שנמחל אף בלי תשובה ונמחל לגמרי ,אולם הבבלי כתב שהעוונות מתפוקקים ולא נמחלים לגמרי ,ומה שנהגו להתענות ביום החופה הוא על פי הבבלי .ונראה להעמיק בזה כי ההבדל בין חתן לבין חכם או נשיא נעוץ בכך שחתן נכנס אל קומה חדשה של בניין בית המצריכה התחדשות שורשית ותענית המעוררת את רחמי השמים, בעוד ששאר המקבלים מחילה עומדים במרחב רוחני שונה שאינו דורש את אותה שבירת הלב של יום החופה. ומתוך מחוזות המשפט וההנהגה שבין אדם לחברו ,מגיעים אנו אל קו הגבול העדין והרגיש שבו נבחנת מהותה של אותה מחילה עילאית ,האם היא פורשת כנפיה גם על שבין אדם לחברו או שמא מצומצמת היא רק אל מול פני קונו. האמרי אמת מגור (ספר ראש גולת אריאל חלק א עמוד שכא) ביאר שפעם אחת היה בשבע ברכות בוורשה וששאלו רבי אליעזר דוד האדמו"ר מראדושיץ כיצד נאמר במשנה שחתן אין בודקים את נגעו והרי נגעים באים על עוונות ולחתן מוחלים על הכל ,והשיבו כי כפרה זו אינה יותר מיום כיפור ואף יום כיפור אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו ופשוט שנמחלים רק עבירות שבין אדם

למקום .ונראה להעמיק בדבריו כי למרות השעה העילאית והנשגבה שבה נפתחים שערי שמים, ענייני הממון והפגיעה בזולת דורשים תשובה ישירה ותיקון הלב מול מי שנפגע ,שכן אין בכוחה של מחילה רוחנית למחוק חובות שבין אדם לחברו בלא פיוס אמיתי. ומתוך ההיכרות עם המרחבים העצומים של ההלכה וההשקפה ,מפלסים אנו נתיב אל תוך פנימיות הנפש ,אל אותה קומה אמונית המבקשת להטמיע את סוד המחילה בתוך חייה היומיומיים של האדם .יום החופה אינו רק תחנה משפטית שבה נמחקים חובות העבר ,כי אם רגע שבו נשמת האדם פושטת צורה ולובשת צורה ,וזוכה להיוולד מחדש מתוך שורש החיים העליון .כאשר האדם יודע כי נפתחו לפניו שערי שמים וכי ניתנת לו האפשרות לטהר את נפשו מכל סיגים ,מתעוררת בקרבו תביעה פנימית עמוקה שלא להחמיץ את השעה ,אלא לבנות את ביתו מתוך אדני אמת, טהרה ואמונה זכה .המנהיגות העצמית של האדם מתחילה בדיוק בנקודה הזו שבה הוא מקבל על עצמו עול של בניין אמיתי ,מתוך הבנה שהבית שהוא מקים אינו רק מסגרת חברתית ,כי אם משכן לשכינה ,מקום שבו האמונה הפשוטה וההתחדשות המתמדת מאירות כל פינה ומעניקות כוח להתמודד עם אתגרי החיים מתוך שמחה ודבקות באין סוף. ומתוך סוד בניין הבית והשותפות העליונה שבין איש לאשה המאירים את מרחבי הבריאה באור חדש ,פוסעים אנו אל עומק ההכרה שבה השלמת הנשמה מתבססת על חיבור קודש זה. מהר"ל מפראג (חידושי אגדות יבמות סב עמוד ב) ביאר שאדם בלי אשה הוא חסר ,ואינו במצבו השלם הראוי לו ,ולכן כאשר אדם נושא אשה הוא משלים את החיסרון שלו ,ונעשה שלם .ונראה להרחיב בדבריו הקדושים כי בניין הבית אינו רק שיתוף חומרי או רגשי בין שני בני אדם ,אלא הוא תיקון קוסמי עמוק שבו שני חצאי נשמה מתאחדים לשלמות אחת עליונה ,שבה מתגלית נוכחות השכינה במלוא תפארתה ,ומתוך כך מקבלים כל החיים משמעות נצחית ומאירה. ומתוך אותה שעה עילאה שבה האדם פוסע אל עבר עתידו ,מתרומם המבט אל ימי המעשה הבאים עליהם לטובה ,שבהם נדרש האדם לא רק לזכות באותה התחדשות חד פעמית ,כי אם לשמור עליה ולהחיותה בכל יום מחדש .האתגר הגדול העומד בפני החתן והכלה בבואם לתוך שגרת החיים הוא כיצד להמשיך את אותו אור עליון שזרח עליהם ביום כלולותיהם ,ולהשקות ממנו את כל פלגי החיים הפשוטים והיומיומיים .אין זו עבודה קלה ,שכן העולם בחוץ תובע את שלו ,אך בכוחה של אותה שעת רצון שבה נסלחו העוונות ונפתח דף חדש ,מקבל האדם מטען רוחני אדיר המאפשר לו לראות בכל יום הזדמנות חדשה לעבודת הבורא מתוך אהבה ,שמחה ודבקות באין סוף ,ולהפוך את הבית הנבנה למשכן קבוע לשכינה הקדושה.

עיקר העניין: עיקר העניין הוא שיום החופה משמש כשעת רצון עילאית שבה הקדוש ברוך הוא פותח שערי שמים ומעניק לחתן ולכלה הזדמנות פלאית להיטהר מחטאי העבר ולפתוח דף חדש וטהור ,כאשר מחילה זו מלווה בתביעה פנימית לתשובה ,להתחדשות ולבחירה אמיתית בטוב מתוך בניין בית נאמן בישראל.