חתן שמוחלים לו על עוונותיו האם המחילה היא רק בשמים או שגם האנשים מוחלים לו את כל העוונות?

חתן שמוחלים לו על עוונותיו האם המחילה היא רק בשמים או שגם האנשים מוחלים לו את כל העוונות? רגע הכלולות ,שעה שבה האדמה לובשת הוד ורעד קדוש ,והאוויר רוטט מנגינות של תקווה חדשה ,והחתן פוסע אל החופה כשמעטה של טהרה עוטף את כתפיו ,עומד על סף עולמו החדש, מנותק מכל משקעי העבר ,שעה שבה נפתחים שערי שמים וקוראים דרור לנפשו .אולם בתוך ההוד המפעים הזה ,עולה קושיא נוקבת…

חתן שמוחלים לו על עוונותיו האם המחילה היא רק בשמים או שגם האנשים מוחלים לו את כל העוונות? רגע הכלולות ,שעה שבה האדמה לובשת הוד ורעד קדוש ,והאוויר רוטט מנגינות של תקווה חדשה ,והחתן פוסע אל החופה כשמעטה של טהרה עוטף את כתפיו ,עומד על סף עולמו החדש, מנותק מכל משקעי העבר ,שעה שבה נפתחים שערי שמים וקוראים דרור לנפשו .אולם בתוך ההוד המפעים הזה ,עולה קושיא נוקבת וצורבת עד תהום הנפש :האם מחילה זו ,המרחפת בעולמות העליונים ,פועלת ומהדהדת גם במרחב האנושי התחתון? השאלה הזו מנסרת ומטלטלת את הלב כאשר מתבוננים בלשון הפלאית של חז"ל והפוסקים, שאינם אומרים כי הקדוש ברוך הוא מוחל לו לבדו ,אלא נוקטים בלשון רבים ומופלאה -מוחלים לו .האם פשר הדבר הוא שכל הסביבה ,כל בני אדם הסובבים אותו ,מוחלים לו על כל מעשיו והנהגותיו עד היום הזה? או שמא נקלע האדם למציאות מורכבת שבה מחיקת החטאים בשמים לחוד ,ומציאות הבריות ותביעותיהם לחוד? כיצד ייתכן הדבר לראות את החתן טובע בתוך ים של אהדה ציבורית שבה הכל תולים את חסרונותיו בזולתו או באשתו ,ומנגד לדעת את חומרת הדין העומדת בתוקפה בעבירות שבין אדם לחברו שאין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו? שאלה זו מציבה את האדם מול מראית עין סותרת ,ומזמינה אותנו לפלס נתיב בסוגיה עמוקה זו ,לרדת לעומקם של מקורות ולהבין את פשרה של שעת החופה. ומתוך מבט אל פרשת השבוע ,שבה מתגלים שורשי הדברים במעשיהם של האבות ,נביא את הפסוקים המלמדים על מעשהו של עשיו" :וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך

עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה" (בראשית כח ח ט) .הפסוקים הללו פותחים לפנינו את השער להבנת שורש הדין שבו נמחקים עוונותיו של האדם ביום חופתו ,שכן מצינו שכאן ניתן השם מחלת לבת ישמעאל על שם שנמחלו עוונותיו, והדבר מעורר את השאלה כיצד מעשה זה של נשיאת אשה פועל את פעולתו לא רק בשמים אלא גם בקרב הבריות הסובבות את האדם. תרגום אונקלוס (בראשית כח ט) ביאר ואזל עישו לות ישמעאל ונסב ית מחלת ברת ישמעאל בר אברהם אחות נביות על נשוי ליתו לאנתו .ונראה לבאר כי התרגום מדייק לשון לקיחה זו המבטאת את המעבר למציאות חדשה שבה האדם לוקח אשה ובכך בונה את ביתו ,מה שמעורר את מערכת היחסים החדשה סביבו שבה מתפקקים העוונות ונעשים כמי שנסתרו מן העין. רש"י (שם) פירש מחלת היא בשמת בת ישמעאל וקרויה מחלת על שום שנמחלו עונותיו של עשיו שנמחל לו על שעשה שנקרא מחלת מלשון מחילה .ונראה להסביר בדבריו כי השם עצמו מעיד על מהות השעה ,שכן עצם בניין הבית וקידוש האשה פועלים מציאות של מחילה עמוקה המקיפה את האדם ומשנה את מעמדו בעיני אלוקים ואדם כאחד. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) כתב וטעם מחלת לשון מחילה כדברי רבותינו שנמחלו עונותיו בנשואין אלו .ונראה להרחיב בדבריו כי כוחם של הנשואין אינו רק עניין פרטי בין איש לאשתו, אלא הוא יוצר הנהגה חדשה בעולם שבה כל סביבתו של האדם רואה אותו באור אחר ומחילה נפרסת עליו ועל מעשיו. הספורנו (שם) ביאר שראה לעשות נחת רוח להוריו ולקח אשה ממשפחת ישמעאל .ונראה להעמיק בזה כי תיקון המעשים והרצון האמיתי לרצות את הסביבה ואת ההורים הם המאפשרים את אותה מחילה עמוקה המתרחשת בשעת החופה ומשפיעה על מכלול החיים. הכלי יקר (שם) ביאר שנקראה מחלת על שם שנמחלו עוונותיו על ידי שלקח אשה הגונה בעיני אביו .ונראה להסביר שפעולה זו של חיבור ובניין יוצרת מציאות שבה כל התביעות והטענות שהיו כלפי האדם מתגמדות נוכח האור החדש הזורח בבית הנבנה. ומתוך סוגיות הש"ס הקדושות ,המאירות את נבכי הנפש והליכות החברה ,פוסעים אנו אל שולחנם של התלמודים לבאר את שורש הדין. בגמרא במסכת יבמות (דף ס"ב ע"ב) איתא אמר רבי יהושע בן לוי כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה וכו' ושרוי בלא חומה .רש"י (שם) ביאר שרוי בלא חומה שאין לו מגן מפני פורענות ופגעי בני אדם .ונראה להסביר את הדברים לעומקם ,כי כל זמן שהאדם עומד לבד ללא בית וללא אשה ,הוא חשוף כולו לביקורת הסביבה ולחיטוט מדוקדק בכל חסרונותיו ומומיו, שכן אין לו את החומה המגינה עליו ומעניקה לו הרשאה לחיות בפשטות; אך כאשר הוא נושא אשה ומשלים את עולמו ,משתנה מעמדו בעיני הכלל באופן שבו הסביבה מוחלת לו ועוטפת אותו בחומה של חסד וסליחה. בגמרא במסכת שבועות (דף ח' ע"א) איתא שנגעים באים על עבירות שבין אדם לחברו .רש"י (שם) ביאר שהנגעים באים להעיר את לבו של האדם על פגמים שבינו לבין חברו הדורשים בירור ותיקון.

ונראה להוסיף ולהעמיק בזה ,כי למרות גדלותה של שעת החופה והמחילה העליונה המרחפת עליה, הרי שעבירות שבין אדם לחברו עומדות במרחב אחר הדורש מעשה בפועל של פיוס וריצוי ,שכן אין בכוחה של שעה זו למחוק פגיעה בזולת בלא שהאדם יפייס את חברו ויטהר את דרכיו מולו. ומתוך אוצרותיהם של הראשונים זיכם השם להאיר את נבכי הסוגיה באור יקרות ,ולפלס נתיב מופלא אל תוך סוד המחיקה והטהרה. רבי יעקב בן אשר בעל הטורים (דברים פרק כד פסוק ה) ביאר את הרמז הפלאי הטמון בנבכי התורה על עניין זה ,וזה לשונו ,נקי יהיה לביתו ,מכאן שמוחלים לו לחתן כל עוונותיו .ונראה להרחיב בדבריו הקדושים והנפלאים כי הכתוב אינו מניח את הבית החדש תחת עול חובות העבר ,אלא מעניק לו שטר שחרור אלוהי המכריז על ניקיונו המוחלט של האדם ,באופן שבו פתח האוהל נפתח אל עבר מרחב חדש נטול כל כתם. רבינו בחיי בן אשר (בראשית פרק כח פסוק ט) ביאר בעניין לקיחת מחלת בת ישמעאל והמחילה הנמשכת ממנה ,וזה לשונו ,שנקראה כן על שם שנתכפרו מעשיו וזכה לפתיחת שערים חדשה ביום כלולותיו .ונראה להעמיק ולהסביר את הדברים אל לב הנפש ,כי שעת החיבור והבניין אינה רק מעשה ארצי גרידא ,כי אם שעת רצון עליונה שבה מתחולל מהפך שורשי בנשמת האדם ,שבו כל העבר החשוך נהפך לזכות ולמקור של התחדשות טהורה המאירה את כל ימי חייו הבאים. ומתוך אוצרותיהם של האחרונים וגדולי הפוסקים המפלסים נתיב באורה של תורה ,נשקיף אל עומק הנהגת הדורות בסוגיה קדושה זו. בשו"ת שאילת יעקב (חלק א סוף סימן ט) כתב וזה לשונו דכל הסביבה מוחל לו על מה שעשה עד היום כיון דאיתא בגמרא במסכת יבמות השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה .ונראה להרחיב ולהסביר בזה כי כוחה של השעה מקיף את האדם במעטפת של הגנה ציבורית וחברתית שבה כל מי שהיה עומד ומחפש את פגמיו ,מוצא לפתע מרחב של מחילה וסליחה העוטף אותו באהבה. הכתב סופר (פרשת בראשית) ביאר בדרך צחות וזה לשונו דהנה כל זמן שהאדם שרוי בלא אשה באם יש לו חסרון במידותיו וכל שכן כשהוא קמצן בעניין צדקה או בשאר מדות שבין אדם לחברו, כולם בודקים וממשמשים במומיו ומגדילים חסרונותיו ,אבל כאשר אדם נושא אשה מוחלים לו הכל ותולים הכל בה שהיא המעכבתו והיא הגורמת לו כל זה .ונראה להעמיק בדבריו הנפלאים כי הסביבה האנושית נוטה מעצמה לתלות את חסרונותיו של האדם במצבו הקודם ,וכאשר הוא נכנס אל ברית הנישואין ,נפתח שער חדש המאפשר להסתכל על מכלול חייו מתוך עין טובה ומאירה. ומתוך פסגת משנתם של גדולי הדורות האחרונים ,אשר העמיקו את מבטם אל תוך צפונות הנפש והליכות הציבור ,שוקעים אנו אל תוך דבריהם המאירים את סוד המחילה וההתחדשות. רבי ישראל מאיר הכהן בליקוטי הלכות (סוטה כו ע"ב) ביאר שכל עניין המחילה הניתנת לחתן באה מתוך התביעה הפנימית של הציבור להתבונן בטוב שבכל נפש ונפש ,וכי כאשר החתן עומד ביום כלולותיו כל הסביבה מתגייסת לעטוף אותו באהבה המכסה על פשעים .ונראה להעמיק בזה כי גדולי הדורות ראו בשעת החופה לא רק פסיקה הלכתית יבשה ,כי אם התעוררות לבבות כללית שבה הציבור כולו פותח את שערי ליבו ומוחל לחתן מתוך אמונה גדולה בשיבת ליבו אל הטוהר המוחלט.

מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן רכ"ב) כתב שמה שמוחלים לחתן את עונותיו אין הכוונה שנתבטלו דיני שמים לבדם ,אלא שנוצרת מציאות ציבורית חדשה שבה הכל רואים בו בריאה חדשה שאין עליה שום עול של חטא קודם .ונראה להרחיב בדבריו הקדושים כי כוחה של הקהילה המתאספת סביב החתן והכלה הוא כה עצום עד שהוא יוצר מעין בית דין של מעלה ושל מטה המשותפים יחד בהכרזה על מחיקת העבר ועל פתיחת דף נקי המאיר את שמי חייהם המשותפים באור זך וטהור. ומתוך מרחבי ההלכה למעשה ,מפלסים אנו נתיב לבירור ההשלכות המעשיות העולות מתוך סוגיה קדושה זו בחיי היום יום של החתן והכלה ,שכן עומד האדם על פרשת דרכים שבה נדרש הוא לדעת את גבולות המחילה ומשמעותה .ונראה להסביר כי מתוך הדברים עולה חובתו המרכזית של האדם להתמודד באופן ישיר עם אותם עניינים שבין אדם לחברו שעומדים פתוחים טרם יום החופה ,שכן אף על פי ששערי שמים נפתחים וכל סביבתו של החתן מוחלת לו באהבה עמוקה, אין בכך כדי לפטור את האדם מחובת הפיוס המפורשת מול מי שנפגע ממנו ,ומוטל עליו לעשות מאמץ אמיתי וכנה לרצות את חברו קודם בואו אל החופה ,כדי שלא תישאר שום פגיעה בלתי פתורה המעיבה על השמחה .ונראה להוסיף כי הידיעה שהסביבה תולה את החסרונות בזולתו ומוחלת לו מחייבת את האדם שלא לנצל זאת לרעה אלא לראות בכך שעת רצון המדרבנת אותו לתקן את מידותיו באמת ולא להסתמך רק על המחילה החיצונית .ונראה עוד לבאר כי מבחינה מעשית על בני הזוג לדעת כי בניין הבית האמיתי דורש ניקיון כפיים מוחלט בכל ענייני הממון והבין אדם לחברו ,למען יושב אור השכינה במעונם מתוך טהרה שלמה. ומתוך ההרחבה הרעיונית המקיפה את יסודות הבריאה והנפש ,מתברר כי עניינו של החתן אינו מסתכם אך ורק בתוספת מעמד או בשמחה פרטית ,כי אם בעקירה שורשית של המציאות הישנה ובריאה מחדש של האדם מיסודו .כאשר התורה והחכמים מלמדים אותנו שמוחלים לחתן את כל עוונותיו ,אין המדובר רק בהנהגה משפטית או בביטול חובות חיצוני ,אלא בהעתקת נקודת הכובד של חיי האדם אל מרחב שכולו טהרה וראשית עליונה .ונראה לבאר כי שעת החופה היא שעת מעבר מן הפרטיות המצומצמת של האדם הבודד אל עבר הכלל והנצח ,שכן באותו רגע שבו הוא נושא אשה ובונה את ביתו ,הוא פושט את צורת האדם הישן שהיה נתון תחת ביקורת ומשפט ,ולובש צורה של מי שזוכה לאתחלתא חדשה לגמרי בנפשו ובמעשיו .מתוך כך מובן מדוע כל הסביבה מתגייסת ומחלה לו ,שכן הציבור כולו מזהה את המהפך הפנימי הגדול המתרחש בנשמתו ,ורואה כיצד האדם עומד על סף עולם חדש שבו כל עברו נמחק ונטמע בתוך אור השכינה המאיר על משכנו החדש. ומתוך עומק ההרחבה המחשבתית הנוגעת בנבכי הנפש פנימה ,מתברר כי סוד המחילה הניתנת לחתן אינו נשאר בגדר הלכה חיצונית או מעמד ציבורי בלבד ,אלא הוא חודר ופושט עד עומק נקודת הבחירה והאמונה של האדם .האדם המהלך בעולמו ,הנושא עמו את צלקות ימי העבר ואת עול החטאים והמשקעים שהטביעו בו ימיו הקודמים ,עלול לשקוע תחת כובד המשקל של תחושת אשמה תמידית המרפה את ידיו ומחלישה את כוחו להתקדם .ובאה שעת החופה הגדולה והנוראה הזו ,שבה מתגלה רחמנותו העצומה של הבורא יתברך ,ומלמדת את האדם שאין עברו שולט בו עוד .הכרה זו פועלת בנפשו של האדם מהפך עצום של אמונה פשוטה וטהורה ,שבה הוא לומד להסתכל על עצמו בעיניים חדשות ,לא מתוך מקום של התנצלות מתמדת ,אלא מתוך