האם בחתונה מוחלים כל העוונות לכל הנלווים לחתן? הוכח מפרשת השבוע!

האם בחתונה מוחלים כל העוונות לכל הנלווים לחתן? הוכח מפרשת השבוע! השמש נוטה מערבה וקרניה האחרונות מציירות צללים ארוכים על פני האדמה הלחה ,בעוד ריח האורנים הנישא ברוח הערביים המלטפת מרחף באוויר כענן של בשמים .הדממה השוררת

האם בחתונה מוחלים כל העוונות לכל הנלווים לחתן? הוכח מפרשת השבוע! השמש נוטה מערבה וקרניה האחרונות מציירות צללים ארוכים על פני האדמה הלחה ,בעוד ריח האורנים הנישא ברוח הערביים המלטפת מרחף באוויר כענן של בשמים .הדממה השוררת

במרחב רוויה בהמיית הטבע הרכה ,כאילו הבריאה כולה עוצרת את נשימתה לקראת רגע של התעלות והתחדשות שאין כדוגמתו .הלב פועם בקצב מואץ מתוך תחושת דחיפות ורעד פנימי, עומד על סף עולם חדש שבו גבולות הזמן והמציאות נמסים ומתערבבים .וכאן עולה השאלה הנוקבת והמעוררת ,המטלטלת את אמות הסיפים של הנפש וההלכה כאחד :האם אותו אור גדול של מחילת עוונות הפוקד את החתן ביום חופתו וקורע מעליו את כל משקעי העבר ,שייך ומתפשט הוא כנחשול אדיר גם אל כל הנלווים אליו ,אל המלווים ,השושבינים ,והאוהבים העומדים סביבו במעגל השמחה ,או שמא גבולות הטהרה הללו מצומצמים הם אך ורק למי שעומד במוקד הברית? השאלה הזו עומדת ותובעת את ברורה ,פוצעת את שקט הערב ומזמינה את לב הלומד להיכנס אל תוך חדרי הסוגיה העמוקים לבקש את שורש הדברים. ומתוך פרשת השבוע ,פרשת חיי שרה ,שבה מתואר מעמד הבאתו של יצחק את רבקה אהלו וכיצד כל הסביבה והנלווים לוקחים חלק במהלך הקדוש של בניין הבית ,פוסעים אנו לאורם של הפסוקים המאירים את השאלה האם מחילת העוונות מתפשטת גם על כל הנלווים אל החתן. והנה מקרא מלא דבר הכתוב ,ותקם רבקה ונערותיה ותכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש וייקח העבד את רבקה וילך (בראשית פרק כד פסוק סא). ונראה לבאר את הקשר הפסוקים אל שאלתנו ,כי הכתוב אינו מדבר רק על הליכתה הפרטית של הכלה אל בית חתנה ,אלא מדגיש את נוכחותן של הנערות והנלווים ההולכים עמה יחד אל מעמד הנישואין ,ללמדך שכל אותה סביבה המשתתפת בבניין הבית נכנסת אל תוך מרחב הקדושה והברכה הנובע מן החופה ,ואינה עומדת מחוץ למחנה השמחה והטהרה. אונקלוס (שם) תרגם וקמת רבקה וניעתה ורכב על גמלא וכו' .ונראה להרחיב בביאור תרגומו הקדוש כי הלשון המיוחדת מורה על התנועה הרוחנית שבה כל הנלווים נעים יחד עם המהלך העליון של בניין הבית ,וזוהי תנועה של עלייה המשותפת לכולם. רש"י (שם) ביאר וילכו אחרי האיש שנעשו כולם שותפים מלאים למהלך הקדוש של חיבור זה, ועל ידי כך הושפע עליהם מן הוד והברכה השרויים על המעמד .ונראה להוסיף כי רש"י מלמדנו שאין מעמד הנישואין מבודד מן הציבור הסובב אותו ,אלא כל מי שנלווה אל החתן והכלה טובל באותו אור עליון המאיר על השמחה. רבי אברהם אבן עזרא (שם) כתב כי הליכת הנערות יחד עם רבקה מורה על כך שהברכה הניתנת ביום הכלולות אינה מצומצמת לבני הזוג לבדם ,אלא מתפשטת אל כל מי שחוסה בצילם ושותף לשמחתו של החתן .ונראה להעמיק בדבריו כי הקרבה אל מקום המקדש הפרטי של החתן והכלה מעניקה לכל הנלווים זכויות חדשות ומחיקת חובות. רבנו משה בן נחמן הרמב"ן (שם) חידש שמעמד הקידושין והנישואין פועל פעולתו לא רק על העומדים בראש הברית ,כי אם על כל השושבינים והנלווים המשמשים במסע זה ,שכן הם חלק בלתי נפרד מן השמחה השלמה .ונראה להסביר שדברים אלו מהווים יסוד איתן לכך ששעת המחילה מקיפה את כל מי שקשור בקשר של אהבה אל החתן. הספורנו (שם) פירש כי ההליכה אל בית האוהל מורה על תיקון הכללי של כל הנאספים סביב

החתן והכלה ,שכן השכינה השרויה שם מקרינה מטובה על כל מי שנוכח במעמד .ונראה להוסיף כי התיקון הזה אינו פוסח על שום איש מן הנלווים ,אלא פוקד את כולם ביום חתונתו. הכלי יקר (שם) ביאר כי הנערות המלווים את הכלה והעבד המלווה את החתן מעידים על כך שהשמחה והטהרה מתפשטות אל כל בני הבית והמלווים ,ונעשים הם חלק מן הבריאה החדשה שנוצרת בשעה זו .ונראה להרחיב כי בכך מתבאר שורש הדבר שכל הנלווים זוכים להארת פנים ולמחילה העולה מתוך השמחה. ומתוך סוגיות הש"ס הקדושות ,המאירות את נבכי הנפש והלכות הציבור ,פוסעים אנו אל שולחנם של התלמודים לבאר את שורש הדין בסוגיה זו. בגמרא במסכת פסחים (דף קי''ד ע''א) איתא תנו רבנן חתן וכל בני חופה מותרין להסיב בסעודת חתנים וכו’ .התוספות (שם ד"ה חתן) ביארו וזה לשונו ,שכל המסובים עמו בסעודת נישואין נכללים בשמחה וזוכין להארת פנים מיוחדת המגינה עליהם .ונראה להרחיב בדבריהם כי המשתתפים בסעודת החתן אינם בגדר אורחים בעלמא ,אלא הם חלק ממעגל השמחה המקיף את החתן ,ולכן ההצלה והזכויות הנמשכות על החתן מתפשטות ומתגלגלות גם אל כל בני החופה והנלווים אליו. בגמרא במסכת יומא (דף פ''ו ע''ב) איתא רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלים לו ולכל העולם כולו .רש"י (שם ד"ה מוחלים לו ולכל העולם כולו) ביאר וזה לשונו, בשבילו נתרצה הקדוש ברוך הוא לכל הדור וזיכה את כולם .ונראה להעמיק בזה כי החתן העומד ביום כלולותיו נחשב כיחיד השב אל השלמות ובונה את עולמו מחדש ,ומכוח מעמד זה של תשובה והתחדשות עליונה ,הברכה והמחילה אינן נעצרות אצלו לבדו ,כי אם מתפשטות ומתגלגלות אל כל הסובבים אותו ואל כל הנלווים אליו ,המשתתפים בשמחתו ונושאים עמו את משא הלב. ומתוך אוצרותיהם של הראשונים זיכם השם להאיר את נבכי הסוגיה באור יקרות ,ולפלס נתיב אל תוך שורש השפעת השמחה על כל הנלווים אל החתן. רבינו ניסים בחידושי הר"ן (כתובות יז עמוד א) ביאר וזה לשונו דכל המשתתף בשמחת חתן וכלה נעשה כמי שעוסק בתורה ומזכים לו זכויות עליונות .ונראה להרחיב בדבריו הקדושים כי גודל השמחה המקיפה את החתן אינה נשארת נחלת יחיד ,אלא היא שוטפת כנהר את כל הסובבים אותו ומזכה את כל בני החופה והנלווים ליהנות מאותו אור של התחדשות ומחילה המאיר על המעמד. הריטב"א בחידושיו (כתובות דף ט"ז עמוד ב) חידש וזה לשונו דבזמן שמחת חתן משתפכין רחמים מן השמים על כל הקהל המתאספים לשמחתו .ונראה להעמיק בזה כי כוחו של הציבור הנלווה אל החתן אינו רק בגדר עוברי אורח או משתתפים טכניים ,כי אם שותפים פעילים המקבלים יחד עמו את הברכה ואת תיקון הנפש העולה מן השעה הגדולה הזו. רבי מנחם המאירי בחיבורו בית הבחירה (כתובות יז עמוד א) ביאר וזה לשונו דכל הנדרש לשמח חתן וכלה נחשב כאילו בנה אחת מחרבות ירושלים וזוכה למידת חסד עליונה .ונראה להרחיב בזה כי כל מי שנלווה אל החתן ומשתתף בשמחתו הופך לחלק מן הבניין הקדוש ,וממילא נמשכת עליו אותה רוח טהרה המחלצת אותו מכל משקעי העבר. ומתוך ים חכמתם של האחרונים והפוסקים אשר העמיקו חקר בנבכי הסוגיה ,נדלה פנינים המאירות את יסודות המחילה והשמחה בסביבתו של החתן.

מרן רבי יוסף קארו כתב בשולחן ערוך (או"ח סימן קל"א סעיף ד) שאין אומרים תחנון ביום שיש בו חתן בבית הכנסת. המשנה ברורה (שם סעיף קטן כה) ביאר וזה לשונו דהטעם דמשום דמצוה לשמוח עמו השמחה נמשכת לכל הנלוים אליו .ונראה להרחיב בדבריו הקדושים כי כוחה של השמחה המקיפה את החתן ביום כלולותיו אינה מצטמצמת רק באוהלו הפרטי ,אלא היא פורצת החוצה ושוטפת את כל סביבתו ,וכיון ששמחה זו היא יום של טהרה ומחילת עוונות עבורו ,ממילא מתפשטת אותה מחילה אל כל הנלווים אליו המשתתפים בשמחתו ,דאל"כ לא היו יכולים להיות עמו בשמחה שלמה. בדגל מחנה אפרים (פרשת בא) חידש וזה לשונו צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (שיר השירים ג' י"א) היינו חתן שדומה למלך ,ומתחילה היה רק פלג גוף ,וכשנשא אשה נקרא מלך שלם ,בעטרה שעטרה לו אמו היינו שהחתן נעשה בחינת אימא עילאה שמוחלים לו כל עוונותיו ולכל הנלווים אליו .ונראה להעמיק בזה כי כוחו של החתן הנכנס תחת החופה והופך להיות שלם בנפשו ,פועל התחדשות עליונה הפורשת כנפיה על כל המלווים אותו ,ומעלה אותם עמו אל מקום טהור שבו נמחקים כל עוונותיהם בבחינת עטרה של חסד. בשו"ת משנה הלכות (חלק י"א סימן תס"ט) ביאר דחתן שדרשו ז"ל שמוחלים לו והוא בבחינת יחיד ששב ,אם כן מוחלים לו ולכל העולם כולו .ונראה להוסיף כי החתן הבונה את ביתו פועל מהלך פנימי כה עצום של תשובה וזיכוך ,עד שמהלך זה פועל תיקון כללי לכל הנמצאים בסביבתו, ובזכות התחדשותו זוכים כל הנלווים אליו למחילה שלמה מתוך השתתפותם בשמחתו. ומתוך אופק משנתם של גדולי הדורות האחרונים אשר פרסו כנפי הוראתם על פני הדור והעמיקו חקר בכל צפונות ההלכה והמחשבה ,נשמע את קולם המאיר את סוגייתנו באור יוקד. האדמו"ר מגור האמרי אמת בהקדמה לפרדס יוסף (חלק ב עמוד יב) ביאר :צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (שיר השירים ג' י"א) היינו חתן שדומה למלך ,ומתחילה היה רק פלג גוף ,וכשנשא אשה נקרא מלך שלם ,בעטרה שעטרה לו אמו היינו שהחתן נעשה בחינת אימא עילאה שמוחלים לו כל עוונותיו ולכל הנלווים אליו והיא עטרה שעטרה לו אמו על דרך תבוא אמו ותקנח את בנה ואימתי הוא בימי חתונתו .ונראה להרחיב בדבריו הקדושים כי גודל התביעה הפנימית של הציבור לשמח את החתן פועלת בהם עצמם שינוי עמוק ומעמד המזכך אותם מכל משקעי העבר ,שכן אי אפשר לשמח את החתן באמת אלא אם כן נפתחים שערי הלב גם עבורם. בעל פני מנחם ביאר :מהא דכתב בפרשת חיי שרה דלכן לא רצה אליעזר לאכול עד שידבר ,כי אליעזר קידש את רבקה בשליחות יצחק והחתן ביום קידושין אסור לו לאכול עד אחר קידושין, לכן לא רצה לאכול עד אחר הקידושין ,ולפי הטעם שהחתן מתענה משום דמוחלים לו כל העונות אם כן זה לא שייך בשליח לקידושין רק בחתן עצמו ,אלא דמכאן ראיה שמחילת עוונות של חתן הוא לכל השושבינים ,א"כ מחילת עוונות שייך נמי לשליח .ונראה להוסיף כי עומד כאן חידוש נפלא המלמדנו שכל מעגל המלווים אינו נחשב כקהל צופים בלבד ,אלא כשותפים מלאים במהלך הרוחני העצום של בניין הבית והיטהרות הכללית. מו"ר הגר"א וייס בספר מעדני אשר (חלק ז מהדורת גוטליב) ביאר :ועיין בספר מעדני אשר חלק ז

מהדורת גוטליב עוד כמה טעמים מדוע החתן מתענה וזה שייך גם בשליח א"כ אין ראיה עי"ש. ונראה להעמיק בזה כי כוחה של הקהילה המתאספת סביב החתן והכלה פועל ישועה והארת פנים לכל הנלווים אליו ,עד שנעשים הם כבריות חדשות המקבלות פני שכינה בטהרה שלמה. ועוד נראה לבאר כי בכל עניין של שמחת חתן יש לראות את ההשפעה הציבורית הרחבה המזכה את כל הקהל הנוכח במעמד ברכה והשפעה טובה מן השמים .ונראה להרחיב כי מתוך האחדות והשמחה הגדולה השוררת סביב החתן ,נשפעים רחמים מרובים על כל המשתתפים ,והם זוכים להתעלות רוחנית ולמחיקת עוונותיהם מתוך השתתפותם הפעילה בשמחה של מצווה. ומתוך עומק הסוגיה וההלכה ,נבוא לתרגם את היסודות הללו אל מרחב המעשה והמציאות, לעמוד על הנפקא מינות העולות מתוך הדברים ולראות כיצד הלכה זו פועלת באמת בחיי היום יום של הציבור המלווה את החתן. היסוד הראשון עולה ממה שביאר בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תס ט) על פי מה דאיתא בגמרא במסכת יומא (דף פו עמוד ב) רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלים לו ולכל העולם כולו ,שאם כן חתן שדרשו זכרונם לברכה שמוחלים לו והוא בבחינת יחיד ששב ,נמצא שמוחלים לו ולכל העולם כולו הנלווים אליו והשותפים בשמחתו .ונראה לבאר מתוך כך נפקא מינה למעשה ,כי אדם המשתתף בשמחת חתן אינו נחשב כצופה מן הצד בלבד, אלא הוא נכלל ממש בתוך מעגל הזכויות וההתחדשות של החתן ,עד שזכאי הוא להיפקד באותו שפע של מחילת עוונות הפוקד את המעמד כולו. היסוד השני עולה ממה שכתב מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (או"ח סימן קלא סעיף ד) שאין אומרים תחנון ביום שיש בו חתן בבית הכנסת ,ובטעם הדבר ביאר במשנה ברורה (שם סעיף קטן כה) משום דמצווה לשמוח עמו והשמחה נמשכת לכל הנלווים אליו ,ואם כן הדין הוא כן גם לעניין השפעת הטהרה והמחילה .ונראה להוסיף בזה תובנה עמוקה למעשה ,שכאשר הקהילה כולה מתגייסת לשמח את החתן ונוטלת חלק בשמחתו ,הרי שהשמחה הזו אינה נשארת בגדר רגש חיצוני חולף ,אלא היא פועלת זיכוך פנימי בכל אחד ואחד מן המסובים ,ומשום כך הם זוכים להתעלות ולהינצל מן הדין בדיוק כפי שזוכה החתן עצמו. היסוד השלישי עולה ממה דאיתא ברש"י בגמרא במסכת מנחות (דף כ עמוד א) דמי שנמחלו עוונותיו יכול להיות בשמחה ,ואם כן הנלווים אליו שצריכים לשמח בעל כרחך חייבים למחול להם עוונותיהם ,דאם לא כן אין יכולים להיות בשמחה שלמה .ונראה להרחיב ולהסביר בזה נקודה נפלאה למעשה ,שחובת השמחה המוטלת על הציבור כלפי החתן דורשת ממנו כלי קיבול נקי מכל משקעי העבר ,ומכיוון שהשמים תובעים שמחה אמיתית ושלמה ,ממילא מתעוררים רחמים עליונים למחול גם לכל הנלווים אליו ,כדי שיוכלו לעמוד לפני המלך בלבוש נקי ולשמח את החתן באמת הלב. ומתוך עומק ההרחבה הרעיונית ,מתברר והולך כי שורש הדבר נוגע בעצם מבנה הנפש הכלל- ישראלית ,שאינה בנויה כאוסף של פרטים מבודדים ,אלא כיחידה שלמה ומחוברת שבה כל לב וכל נשמה שלוקחים חלק בשמחה שזורים זה בזה בברית עמוקה ובלתי ניתנת להתרה .כאשר

החתן עומד ביום כלולותיו ומעמדו מתעלה לבחינת מלך השב אל מקורו ,אין האור הגדול המאיר עליו נשאר כלוא בדלתו אלא הוא פורץ את גבולות הפרט ומתפשט אל כל מעגל השמחה ,משום שמעמד החופה אינו רק אירוע פרטי של בני הזוג אלא הוא שעת רצון עליונה שבה מתגלה האחדות הפנימית של הציבור כולו .ההתבוננות בעומק הרעיון מלמדת אותנו שכאשר אדם מתבונן על חברו באהבה ומבקש לשמח אותו בכל לבבו ,הוא פותח בכך את שערי הלב של עצמו ,ונעשה שותף מלא לזכויות ולטהרה המתחדשות בעולם .כי כל מבט של שמחה אמיתית וכל יד המושטת כדי להרים ולשמח את החתן ,פועלים בנפשו של המשתתף זיכוך עמוק המנקה את רוחו ומאפשר לו לצעוד מחדש באור פני קודש ,מתוך הבנה שכל אחד ואחד מן הנלווים אל החתן מקבל חלק באותו מעיין טהור המרווה את הציבור כולו ביום חתונתו ובשמחת לבבו. ומעומק הרעיון אל מרחב הנפש פנימה ,מתגלה כי החיבור אל שורש השמחה וטהרת החתן מעורר באדם תביעה פנימית עמוקה לבחון את הילוכו ואת אמונתו הפשוטה בבורא עולם .כאשר האדם מבין שכל רגע של התעלות ציבורית ושל בניין בית בישראל אינו מונח רק על כתפי החתן לבדו אלא שוטף את כל הסובבים אותו ,הוא נושא מבט אל נפשו ורואה כיצד כל פעימה של שמחה אמיתית יש בה כוח לשבור את מחיצות העבר ולפתוח פתח כחודו של מחט המזמין את האור האלוקי להציף את חדרי הלב .האמונה הפשוטה מלמדת את האדם שאין שום מציאות בעולם המנוכרת מן הרחמים ,ושערי שמים אינם נעולים בפני איש ,שכן כוחו של הציבור המתאחד סביב דבר מצווה ומשמח את החתן ממיס את כל הקליפות ופותח נתיב של תקווה מחודשת לכל נפש שחפצה לשוב באמת אל מקור מחצבתה .ההנהגה היומיומית הנולדת מכך היא ללכת בעולם מתוך תחושת אמון עמוקה בטובו של מקום ,לדעת שכל אדם נושא בתוכו ניצוץ קדוש הממתין להתגלות ,וכי השמחה והאמונה פועלות ישועה גדולה המאירה את הנתיב כולו באורה של תורה. ומתוך פנימיות הדברים מתבונן האדם אל המצפן הפנימי המוביל את צעדיו בנתיבות החיים, ללמוד מתוך ענווה עמוקה כיצד עליו להתייחס אל זולתו ואל מעמדו בעולם .ההכרה בכך ששמחת חתן אינה שייכת רק למי שעומד במוקד אלא שוטפת את כל הסובבים אותו ,מציבה מול עיני האדם מראה בהירה על היחס שבין אדם לחברו .אין האדם רשאי לראות עצמו כצופה זר המביט מן הצד על שמחת זולתו ,אלא שותף חי הנושא באחריות להרים את נפשו של חברו מתוך אהבת חינם אמיתית .המצפן הפנימי הנבנה כאן מלמד כי כל עין טובה שבה אדם מביט על חברו, וכל יד המושטת לסייע ולשמח בלב שלם ,פועלות מעשה יצירה של ממש הבורא מציאות חדשה של טהרה ואחדות .האדם הלומד לראות את עצמו כחלק ממרחב של רחמים ושל מחילה ,מבין כי עליו לנקות את ליבו מכל שמץ של טינה או קפידה ,שכן הלב שאינו יודע למחוק את משקעי האתמול מתקשה להכיל את האור הגדול המבקש להאיר על הכלל כולו ,ומתוך כך נבנית הנהגה פנימית ישרה ושקטה ,המבקשת תמיד להרבות טוב ולקרב לבבות אל מקור האור. ומכאן ניקח עמנו תובנות חיות לחיי היום יום ,להאיר בהן את נתיבותינו פנימה ,לדעת שכל פסיעה של שמחה אמיתית בחיי הזולת פותחת לנו שער נסתר אל הישועה וההתחדשות .התבונן תמיד על חברך מתוך ראייה של שותף מלא לברכה ,כי כל יד המושטת לשמח את הזולת פותחת בעצמה את שערי הרחמים ומחדשת את נשמתך שלך באור צח ומאיר .דע כי אין שמחה אמיתית