מה עשה עשיו כדי להימנע מלשבת שבעה פעמיים?

מה עשה עשיו כדי להימנע מלשבת שבעה פעמיים? הנה ניצבת לפנינו אחת השאלות המפליאות והמחודדות ביותר ,המאירות באור נורא ומרתק את מעמקי מחשבתו וסוד נפשו של עשיו הרשע .כיצד ייתכן שאדם המתוודה על רצונו השפל והאכזרי לרצוח את אחיו יעקב אבינו ,נתפס בו זמנית בחישוב מדוקדק של דיני ומנהגי האבלות, ומשקף דקויות פלאיות של חרדה מטרחה יתרה בימי השבעה? האם ייתכן שמי שאינו…

מה עשה עשיו כדי להימנע מלשבת שבעה פעמיים? הנה ניצבת לפנינו אחת השאלות המפליאות והמחודדות ביותר ,המאירות באור נורא ומרתק את מעמקי מחשבתו וסוד נפשו של עשיו הרשע .כיצד ייתכן שאדם המתוודה על רצונו השפל והאכזרי לרצוח את אחיו יעקב אבינו ,נתפס בו זמנית בחישוב מדוקדק של דיני ומנהגי האבלות, ומשקף דקויות פלאיות של חרדה מטרחה יתרה בימי השבעה? האם ייתכן שמי שאינו נרתע משפיכות דמים של אחיו וצדיק עולם ,מקפיד בדקדוקי אבלות ומחשב חורבן נפשו לפי נוחות ימי תנחומיו? הדעת משתאה והלב נסער למראה הסוד הנפלא והחידוד המופלא שמגלים לנו מפרשי התורה בדעתו של עשיו ובזעקתה העמוקה של רבקה אמנו .מהו השורש הנפשי המורכב הזה ,שבו מצד אחד בוערת שנאה עזה ואכזרית ,ומאידך גיסא מתרוצצים חישובים קרים של דיני אבלות וחיסכון בימי ישיבה? השאלה המופלאה הזו מזמינה אותנו לפסוע בשערי עולם המחשבה והפרשנות, ולחשוף את התהום הפעורה בנפש הרשע ואת המצפן הטהור הצפון בדברי התורה. ומתוך נהרת הקודש של פסוקי התורה בפרשתנו ,אנו נפגשים בביאורם המרטיט של מפרשי הדורות ,המגלים לנקל את עומק מחשבתו של עשיו ואת זעקתה העמוקה של רבקה אמנו" .וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כז מא). רבנו שבתאי כהן בספרו הש"ך על התורה (פרשת תולדות) פירש בדרך צחות את כוונתו הנסתרת של עשיו .ומבאר בזה כי עשיו מחשב היה בדעתו ,שאם יהרוג את יעקב מיד ,יצטרך לשבת עליו שבעת ימי אבלות ,וכאשר יפטר אביו יצטרך לשבת שבעת ימי אבלות פעם נוספת ,על כן גמר בלבו להמתין עד שיקרבו ימי אבל אביו ,ואז יהרוג את יעקב וישב אבלות על שניהם כאחד ויפטור עצמו בישיבה אחת.

רבנו חזקיה בן מנוח בספרו חזקוני (פרשת תולדות) פירש אף הוא יסוד זה בלשון הפסוק וזעקת רבקה .ומבאר בזה את דברי רבקה אמנו "למה אשכל גם שניכם יום אחד" (בראשית כז מה) ,שכוונתה הייתה על אבלות יצחק ויעקב כאחד ,מפני שידעה את תכניתו הרעה של עשיו להרוג את יעקב בסמוך למיתת יצחק ,וכך יפלו שניהם ביום אחד ותהיה המכה כפולה ומכופלת. ומתוך היכלי הגמרא הקדושה וסוגיות התלמוד ,אנו נפגשים במקורות חז"ל המאירים את שורשי ההנהגה הנוראה הזו ,את דיני האבלות ואת יסוד עקמומיות נפשו של הרשע. חכמי התלמוד בגמרא (מסכת מועד קטן דף כ ע"א) הביאו את הכלל ההלכתי הנורא בדיני אבלות, אבל אינו נוהג אלא אבלות אחת לשני מתים כשבאו לו שמועות כאחד .ומבארים בזה כי כאשר פוגשים יוסיף אבל על אבל בתוך ימי תנחומיו ,עולים לו הימים לכאן ולכאן ,ומכאן מצא עשיו סמך לחישובו השפל לפטור עצמו מישיבה כפולה. חכמי המדרש במדרש רבה (בראשית רבה פרשה ע אות יא) ביארו את עומק מחשבתו של עשיו ויחסו לאביו יצחק ,ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ,אמר עשו איני רוצה לצער את אבא .ומבארים בזה את הניגוד הנורא בנפשו ,שמצד אחד החזיק במצוות כיבוד אב ונזהר מצערו ,ומאידך גיסא לא נרתע משפיכות דמים נוראה של אחיו הצדיק. חכמי התלמוד בגמרא (מסכת סוטה דף יג ע"א) חידשו את גודל האסון של מיתת יצחק ויעקב כאחד, וכך אמרו על קבורת יעקב ומיתת עשיו ביום אחד .ומבארים בזה את עומק זעקתה של רבקה אמנו למה אשכל גם שניכם יום אחד ,שמיתת שני צדיקים וקבורתם בסמוך זו לזו מביאה חורבן ואבל כפול על העולם. ומתוך היכלם המורם והשגב של רבותינו הראשונים ,אשר צללו במעמקי פשוטי המקראות וביארו את מצפוני הנפש ,אנו נחשפים אל היסודות הבהירים המפרשים את גודל העקמומיות בדעת עשיו ואת נבואתה הזכה של רבקה אמנו. רבנו שלמה יצחקי רש"י (בראשית כז מה) פירש את עומק דברי רבקה למה אשכל גם שניכם יום אחד .ומסביר בזה כי ברוח הקודש שנזרקה בה צפתה שאם יקום עשיו על יעקב להורגו ,יעמדו עליו בני יעקב ויורגוהו ,או שיפגע בו עונש שמיים מן השמיים ,ונמצאת משכולת משניהם ביום אחד. רבנו דוד קמחי הרד"ק (בראשית כז מא) חידש בביאור מחשבת עשיו ,שחשב בלבו להמתין עד ימי אבל אביו כדי שלא ירע בעיני אביו ויקללנו .ומבאר בזה את התהום הפעורה בנפשו ,שחשש מאוד מברכת אביו ומקללתו ,אך את איסור רציחה ועוון שפיכות דמים קלה כרביב בעיניו. רבנו חזקיה בן מנוח החזקוני (בראשית כז מה) ביאר כאמור את הצד המיוחד שבכוונת עשיו ,שרצה להצמיד את אבלות יעקב לאבלות יצחק .ומסביר בזה כי דברי רבקה למה אשכל גם שניכם יום אחד מוסבים ישירות על אבלות יצחק ויעקב ,מתוך שהבינה את עורמתו של עשיו לחסוך בימי תנחומיו ולפטור עצמו בישיבה אחת על שניהם. ומתוך היכלם המואר והמרומם של חכמי ההלכה ומאורי האחרונים ,אשר דלו פנינים ממעמקי המדרש והפרשנות והציבו עליהם יסודות בהירים בהלכות אבלות ובחכמת הנפש ,אנו נפגשים בבירורים מופלאים המאירים את הנידון הנורא הזה.

רבנו שבתאי כהן בספרו הש"ך על התורה (פרשת תולדות) חידש כאמור את החידוד הנפלא בדרך צחות ,שהמתין עשיו מלהרוג את יעקב כדי שלא יתחייב בשתי ישיבות של אבלות .ומבאר בזה את שורש דרכו של עשיו הרשע ,שהיה מתעטף באיצטלא של דקדוק מצוות ומנהגים ,תוך שהוא רומס ברגלו את היסודות החמורים ביותר של תורת המוסר ושפיכות דמים. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (או"ח סימן תרצה) פירש את הגבול העדין שבין החיצוניות של קיום מנהגים לבין פנימיות הלב .ומסביר בזה כי דרכם של אנשים שאינם מתוקנים להתפס בדקדוקים קלים של נוחות אישית או של מנהגי אבלות ,בשעה שבליבם פנימה שוכנים קנאה ,שנאה וחישובים זרים המכסים על הפשע החמור. מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (יו"ד סימן שצו) פסק את יסוד הדין באבלות כפולה כשבאו לו שמועות כאחד .ומבאר בזה כי אף שמהפסק ההלכתי עולה שיכול אדם לפטור עצמו בישיבה אחת על שתי אבידות כשבאו כאחד ,השימוש בחישוב זה כדי להקל על ימי ישיבה מתוך תכנון של שפיכות דמים הוא סילוף נורא של דיני התורה וההלכה. ומתוך היכלי המוסר והדרוש של גדולי הדורות האחרונים ומאורי דרכנו ,אנו נפגשים בביאורים עמוקים המאירים את הטרגדיה הרוחנית של הרשעה ואת העיוורון הפנימי הצפון בה. מו"ר הגר"א וייס (שיחות על התורה) חידש יסוד נוקב בהבנת דמותו של עשיו והסילוף שבתפיסת עולמו .ומבאר בזה כי זוהי דרכה של היראה החיצונית והמזויפת ,היודעת לדקדק בנוחות של מנהגי אבלות ולחשב חישובים של טורח ימי השבעה ,בשעה שהיא אטומה לחלוטין לחומרה הנוראה של רציחת אח וערעור אמות הסיפים של המוסר האנושי. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (ענף עץ אבות) ביאר את עומק נבואתה וזעקתה של רבקה אמנו .ומסביר בזה שרבקה ברוח קודשה זיהתה מיד את העורמה והחישוב הקר של עשיו ,והבינה שכשמתחברים רשע אכזרי עם אצטלא של זהירות מדקדוקי מנהגים ,הסכנה היא כפולה ומכופלת, מפני שהרשע מצא לו היתר נפשי להוציא את זממו לפועל. הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק ג) פירש את היסוד של נגיעות הנפש והיכולת של האדם לרמות את עצמו .ומבאר בזה כי יצר הרע של האדם מסוגל להלביש את העוונות החמורים ביותר במעטפת של סברות ישרות ושיקולים מעשיים ,עד שהאדם מאמין לתומו שהוא מכלכל את מעשיו בתבונה ובדקדוק הלכתי ,בשעה שהוא משקע עצמו בתהום השחיתות. ומתוך הלימוד במעמקי דעתו של עשיו וזעקתה של רבקה אמנו ,אנו יורדים אל שולחן המעשה לדלות נפקא מינות מעשיות והלכתיות המאירות את ארחות חייו של האדם. השלכה מעשית ראשונה מתבטאת באזהרה החמורה מפני היסח הדעת מן העיקר אל הטפל בעבודת השם .מתוך דמותו של עשיו נלמד יסוד מעשי נוקב ,שעל האדם לבדוק את עצמו תמיד שאינו משקיע את כל כוחותיו בדקדוקים של נוחות אישית ,בעודו מעלים עין מצוואות מפורשות של ואהבת לרעך כמוך ומהתרחקות משנאת חינם ומשפיכות דמים רוחנית. השלכה מעשית נוספת נוגעת להנהגת ההלכה בעת אבלות כפולה .מדברי השולחן ערוך והפוסקים נלמד הדין למעשה ,שאף על פי שמן הדין עולים ימי אבלות אחד לשני מתים כשבאו

שמועותיהם כאחד ,אין לאדם לעשות תחבולות או חישובים מוקדמים כדי למזער את ימי התנחומים ,אלא לקבל את גזירת השמיים בתמימות ובכניעה ,ללא הקלטים של נוחות ופטור. השלכה מעשית שלישית עוסקת בזיהוי צביעות וסילוף מוסרי .כאשר האדם נדרש לקבל הכרעות בחיי היום יום ,עליו להיזהר מאוד מסברות עקומות המלבישות מעשים רעים או פגיעה בזולת במעטפת של זהירות ,סדר או דקדוקי מנהגים ,ולהבין כי כל היתר הלכתי או מעשי המביא לידי רעה ואיבה אינו אלא סילוף של יצר הרע. ונראה להסביר ולדלות מעומק המחשבה ,כי החידוד הנפלא של הש"ך והחזקוני פותח לפנינו צוהר נורא אל מעמקי נפש הרשע ואל הסילוף התודעתי המסוכן ביותר הקיים באדם .עשיו אינו מיוצג כאן כפורק עול פשוט המורד בגלוי בלבד ,אלא כדמות החיה בתודעה כפולה ומעוותת: מחד גיסא ,הוא בוער בשנאה כבושה ובנכונות לחלל את יסודות המוסר והתורה החמורים ביותר בשפיכות דמים של אחיו הצדיק .ומאידך גיסא ,דעתו פנויה ומיושבת לעסוק בחישובים קטנוניים של טורח ימי אבלות ,מנהגים וחיסכון בזמן תנחומים. עוד נראה לבאר מתוך עומק הרעיון ,כי דרכו של יצר הרע באדם אינה לבטל את עולם המצוות והמנהגים בבת אחת ,אלא לטשטש את סדר העדיפויות והפרופורציות הרוחניות .כשהיצר מבקש להפיל את האדם בעוון חמור ,הוא מותיר בלבו זיקה מדומה לדקדוקי מנהגים ולסדר היקפי ,כדי להעניק לנפש תחושה מוטעית של שלמות ושליטה .החישוב הקר של עשיו – להצמיד את מיתת יעקב למיתת יצחק כדי לפטור עצמו בישיבה אחת – אינו אלא מנגנון הגנה פסיכולוגי ורוחני שבא להשקיט את נקיפות המצפון ולהלביש את הפשע הנורא באצטלא של תבונה ,יעילות וסדר. כמו כן נראה להוסיף ,כי זעקתה הפנימית של רבקה אמנו "למה אשכל גם שניכם יום אחד" חושפת את גודל הכאב של האם והנביאה למראה הסילוף הזה .רבקה רואה בעינה הזכה כיצד הרשעה משתמשת בכלים של קדושה ובחשבונות של אבלות כדי להכשיר חורבן נורא .מתוך כך נלמד ,שכאשר המחשבה האנושית מתנתקת מן היושר הפנימי ומן היראה הטהורה ,גם הדינים והמנהגים הנאצלים ביותר עלולים להפוך לקרדום לחפור בו ולכיסוי עבור העוול הקשה ביותר. ונראה עוד להתבונן ולחבר את מעיינות הסוגיה אל מעמקי נפש האדם ,מסילות האמונה ורוממות ההנהגה .נפש האדם מורכבת מחדרים חדרים ,ובנקל יכול האדם ליפול למלכודת השקרית של פיצול תודעתי ,שבה הוא שומר בקפדנות על הרגלים ומנהגים חיצוניים ,אך בד בבד מאפשר לכוחות ההרס ,הקנאה והשנאה לנהל את פנימיותו .העבודה הנפשית האמיתית תובעת מן האדם חדירות ויושר פנימי ,לבחון הלכה למעשה האם המעשים החיצוניים נובעים מיראת שמיים זכה, או שמא הם אינם אלא כסות עיניים שנועדה להשקיט את המצפון בשעה שהלב נמשך אחר היצר. ונראה עוד ליישב כי יסוד זה מעמיד מצפן אמוני כביר ביחס לעבודת השם .האמונה הטהורה מלמדת כי הבורא יתברך בוחן כליות ולב ואינו מסתפק בחיצוניות המעשים או בחישובים קרים של נוחות ופטור .כשהאדם מבקש לעשות את רצון קונו בתמימות ,הוא מבין שכל התורה כולה יחידה אחת היא ,ולא ייתכן להדר במנהג קל או לחסוך בטורח מצווה בשעה שמחללים יסודות מוסר ואהבת ישראל .האמונה הצרופה דורשת מן האדם להעמיד את פנימיות הלב בראש מעייניו, ולדעת כי טהרת המחשבה והנפש היא המפתח לכל קיום המצוות.

מתוך כך נראים הדברים ,כי דרך ההנהגה הנצרכת מכל אדם ,מנהיג ומחנך בישראל ,היא לחנך ולהנחיל תורה של אמת ויושר ,הפוסלת כל גילוי של צביעות וסילוף .מחנך ומנהיג אמיתי נדרש ללמד את תלמידיו לראות את העיקר שבתורה – את תיקון המידות ,החסד ,טהרת הלב והתרחקות משנאה – ולא להסכים בשום אופן שהמעטפת החיצונית תשמש כיסוי לפגמים מוסריים .רק הנהגה המיוסדת על יושר פנימי עמוק מסוגלת לגדל דור של עובדי השם באמת ובפתחי חכמה. ונראה עוד ליישב מתוך עומק המוסר ובירור המצפן הפנימי ,כי הסוגיה המופלאה הזו מניפה אלעל עמוד אש מוסרי הזוהר בטהרתו ומאיר את דרכי הנפש בתיקון המידות .בלב מאבק היצרים והקנאה ,עומדת תורתנו הקדושה ומציבה מופת של סדר מוסרי ,משמעת עצמית ויושר פנימי עמוק .המצפן המוסרי הפנימי הנגלה מבין הדפים תובע מן האדם שלא לרמות את עצמו בחישובים קרים ובסברות קטנוניות ,אלא לדרוש מעצמו אמת צרופה בכל נתיבי חייו. ומתוך כך נראים הדברים ,כי עולה מכאן זקוקין דנורא של רוממות מוסרית המבחינה בין צביעות שפלה לבין עדינות הנפש של חכמי התורה .האדם הלא מתוקן מתייחס אל העולם מתוך תודעה של תועלתנות ,יעילות וחיסכון אישי ,תוך שהוא מוכן לרמוס את ערך החיים ואת כבוד הזולת בשביל נוחותו שלו .מעשהו הבוסרי והנמהר מגלה כשל מוסרי עמוק הרואה בדקדוקים חיצוניים כסות לעוולות חמורים .לעומת זאת ,חכמי המוסר והגדולים מלמדים אותנו כי התעלות מוסרית אמיתית פירושה השוואת הפנים אל הפנים ,טהרת המניעים ,וידיעה נחושה שאין שום ערך למנהג או לחישוב מעשי אם אינם ספוגים ביראת שמיים ,ברחמים ובאהבת אדם. ומכאן ניקח עמנו תובנות נשגבות ומאירות לחיי היום יום :תובנה נפלאה המאירה את נתיב עבודתנו היא חובת היושר הפנימי והתרחקות מפיצול תודעתי .עלינו לבדוק את עצמנו תמיד שאין אנו מקפידים על זוטות ועל נוחות אישית בשעה שעיקרי התורה – אהבת ישראל ,זהירות מכעס ופגיעה בזולת – נרמסים תחת רגלינו. תובנה נוספת הנוגעת לעומק המידות היא זהירות מחישובים קרים המלבישים פגמים מוסריים באצטלא של סדר ותבונה .היצר הרע מתחפש לעיתים לעוזר יעיל המציע פתרונות מעשיים ,אך מתפקידנו לזהות האם השורש הוא יראת השם או שמא אנוכיות ורצון לפטור עצמנו מחוייבות. עוד למדנו על המצפן המעשי בערכם של המנהגים והדינים ,שכל התקנות והמנהגים הנאצלים נועדו לרומם את נפש האדם ולהביאה לידי עדינות ויראה .כאשר משתמשים בהם כדי למזער מאמץ או כדי להצדיק רעה ,מרוקנים אותם מתוכנם הרוחני.

עיקר העניין: התמצית המזוקקת והמרוממת העולה מביאור דברי רבקה אמנו ומחידודם של הש"ך והחזקוני ,מתכנסת אל נקודת אמת נוראה המאירה את הסכנה שבסילוף התודעתי ובצביעות הפנימית .עשיו הרשע מייצג את הטרגדיה הרוחנית של אדם המסוגל לתכנן שפיכות דמים נוראה של אחיו הצדיק ,ובד בבד לעסוק

עיקר העניין -המשך: בחישובים קרים של חיסכון בימי אבלות וטורח תנחומים .התורה חושפת בפנינו כי דקדוק חיצוני במנהגים או חישוב של נוחות אישית ,כאשר הם מנותקים מיראת שמיים ומטהרת הלב ,אינם אלא כסות עיניים שקרית שנועדה להשקיט את המצפון ולהכשיר את העוול הקשה ביותר. גדולתו של האדם ונאמנותו לתורת האמת נמדדות ביכולתו להעמיד את פנימיות הלב ואת היושר המוסרי בראש מעייניו .כאשר התורה והמצוות חודרות אל מעמקי הנפש ומטהרות את המניעים הפנימיים ,נעלמת הצביעות ,והאדם זוכה לעבוד את בוראו בתמימות ,באמת ובשלמות זכה.