מי היו הראשונים שניסו לעלות לירח? הוכח מפרשת השבוע!

מי היו הראשונים שניסו לעלות לירח? הוכח מפרשת השבוע! האם ייתכן כי עוד בטרם נמוגו אדי המבול ,בשחר ימיה של האנושות ,ניצבו בני דור הפלגה על גבעות בבל והביטו אל עבר הלבנה המוארת בתשוקה יוקדת? המחשבה על מסע אל גרמי השמיים נתפסת בתודעתנו כפסגת הטכנולוגיה המודרנית ,ככיבוש האנושי הגדול ביותר של עידן החלל ,אך האם ייתכן כי תכנית זו נרקמה כבר בראשית ההיסטוריה? הדברים…

מי היו הראשונים שניסו לעלות לירח? הוכח מפרשת השבוע! האם ייתכן כי עוד בטרם נמוגו אדי המבול ,בשחר ימיה של האנושות ,ניצבו בני דור הפלגה על גבעות בבל והביטו אל עבר הלבנה המוארת בתשוקה יוקדת? המחשבה על מסע אל גרמי השמיים נתפסת בתודעתנו כפסגת הטכנולוגיה המודרנית ,ככיבוש האנושי הגדול ביותר של עידן החלל ,אך האם ייתכן כי תכנית זו נרקמה כבר בראשית ההיסטוריה? הדברים עטופים בערפל של תעלומה ,המבקשת מאיתנו לחדור אל מעבר למילים הפשוטות .אנו עומדים עתה בלב הדיון על כוחו של הדמיון האנושי ,על השאיפה האדירה של האדם לפרוץ את גבולות עולמו ,ועל השאלה הנצחית :מהו הגבול בין חזון לבין הבאי? הרוח הנושבת בשדות הקדומים של שנער נושאת עמה את הדי הדיבורים ההם ,את המולת הבונים ,ואת הרעד שאחז במי שביקשו לקבוע מושבם במרומים .ננסה להתחקות אחר עקבותיהם ,לא רק בתוך כתלי המגדל שהקימו ,אלא בתוך החלל המסתורי שביקשו לכבוש ,ולברר האם האדם מסוגל לחלום על מה שאינו אפשרי ,ואיך התורה רואה את הניסיון הזה להמריא אל הבלתי נודע. והכתוב בפרשת נח מתאר את המציאות ההיא :ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ (בראשית יא ,ד). רש"י (בראשית יא ,ד) ביאר :ראשו בשמים – מתוך גאוותם היו בונים ,שיעלו לרקיע ויעשו מלחמה עמו .התחושה העולה מתיאור זה היא של שאיפה כמעט פיזית ,דחף בלתי נשלט לפרוץ את המעטפת האנושית ולפלוש אל המרחב האלוהי .כאילו המגדל אינו רק מבנה של לבנים וטיט ,אלא כלי קיבול לתאוות האדם לגעת בבלתי מושג. רבי אברהם אבן עזרא (בראשית יא ,ד) מבאר :וראשו בשמים – על דרך גוזמא ,כי לא תמצא בזה העולם מגדל כזה .אצל רבי אברהם אבן עזרא (שם) ניכרת ההבנה כי מדובר בתיאור מוגזם ,המבקש להמחיש את גובהו הדמיוני של המגדל ,כזה המנסה להעפיל אל על ,אל מעבר לאופק המוכר. הרמב"ן (בראשית יא ,ד) פירש :וראשו בשמים – היו בונים מגדל גבוה מאד לתת בו עבודה זרה ,וחשבו כי על ידי זה יוכלו לעלות אל השמיים ולעבוד את הכוכבים והמזלות .כאן מתגלה מניע עמוק יותר ,הצורך האנושי לתת תוקף למעשי ידיו גם במקומות שאינם נגישים, בבחינת יצירת גשר בין הארצי לבין הנשגב. הספורנו (בראשית יא ,ד) הוסיף :וראשו בשמים – כי רצו לעלות בו אל השמים ,להיות מושלים על הכל .הדברים מתחדדים – המטרה לא הייתה רק הגובה ,אלא השלטון ,הכמיהה להפוך את המרומים לשטח חסותם. תרגום יונתן (בראשית יא ,ד) מתרגם :ורישיה בשמיא – ובנו בו קומה של מלחמה ,וחרב בידו, ומערך קרב .יש כאן תיאור מוחשי של מצב מלחמה ,כאילו האנושות נערכת למסע כיבוש בין-כוכבי ,כשהיא מחומשת וממוקדת במטרה אסטרטגית. כלי יקר (בראשית יא ,ד) מבאר :ראשו בשמים – לשון הבאי ,וכמו שכתבו חז"ל ,אך כאן מדובר בתוכנית שאנשי דור הפלגה באמת האמינו בה .המחשבה שלהם הייתה טוטאלית ,הם באמת ביקשו לבנות מדרגות שיוליכו אותם אל מרחבי הרקיע.

ונראה לבאר ,כי הפסוקים הללו אינם מספרים לנו רק על מגדל של לבנים ,אלא על המגדל שנבנה בתוך רוח האדם .הפסוק המדבר על ראשו בשמים משמש כבסיס לכל מחשבה טכנולוגית עתידית ,הוא מלמד שגם כשהתורה משתמשת בלשון הבאי כדי לתאר את השאיפה ,היא למעשה מגלה לנו את הכוח שטמון בנפש המבקשת להמריא .הם לא ביקשו רק לבנות מגדל ,הם ביקשו להגדיר מחדש את גבולות העולם. בגמרא במסכת סנהדרין (דף קט ע"א) נאמר :דור הפלגה ,אמרו באו ונעשה לנו מגדל ונעשה מלחמה עמו בשמים .אמר רב ירמיה בר אלעזר ,נחלקו לשלוש כתות ,אחת אומרת נעלה ונשב שם ,ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה ,ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה .תיאור זה מעניק לנו הצצה אל נפש האדם המבקש לשלוט במרחבים שמעבר להשגתו ,והמרידה כאן אינה רק טכנית אלא מהותית ,ניסיון לנכס לעצמו את מרחבי הרקיע. בתלמוד ירושלמי (מסכת שקלים ,פרק ה' הלכה ב') מובא :אמר רבי לוי ,המגדל היה בנוי גובהו שליש של העולם ,והיו בונים ועולים עליו .הדברים מציבים בפנינו תמונה מוחשית של גובה אדיר ,המבטא את השאיפה האנושית להגיע אל הבלתי נודע ,ומלמד שדור הפלגה אכן ראו במגדל את האמצעי להגיע אל מעבר לגבולות כדור הארץ. רש"י (בסנהדרין שם) ביאר :נעשה מלחמה עמו – מתוך שהיו מורדים בו היו חושבים שאפשר לנצח את הבורא .הביאור כאן מדגיש את העיוות שבשאיפה ,שהופכת את הטכנולוגיה והכוח האנושי לכלי של מרידה במקום לכלי של חיבור והתעלות. תוספות (בסנהדרין שם) מבאר :שנתייעצו לעלות לשמים ,פירוש לעלות לאותן רקיעים שמתחת לרקיע שבו גלגלי הכוכבים .הדיוק בדבריהם חושף את המחשבה המדויקת שהייתה להם ,של ניסיון אסטרונומי להגיע אל מעבר לאטמוספירה ,אל עבר הגלגלים והכוכבים ,מה שמלמד שהם תפסו את המרחב כנתיב פיזי שניתן לעלות בו. דברי חז"ל באו ללמדנו שהאדם הוא יצור שאינו מסתפק בקיים ,וכי הדמיון האנושי שואף תמיד אל המקומות הגבוהים ביותר ,עד כדי ניסיון לממש את הבלתי אפשרי .הגמרות הללו אינן רק היסטוריה של עבר רחוק ,אלא מראה לנפש האדם המבקשת לפרוץ גבולות ולכבוש פסגות ,גם כאלו שנראות רחוקות ומרוחקות כמו הירח. האם סערת המחשבות של בני דור הפלגה ,שביקשו לפרוץ את גבולות האוויר והארץ, היא שורש השאיפה האנושית לכבוש את החלל? בואו נצעד אל תוך סודותיהם של חכמינו, המגלים לנו את עומק השאיפה האנושית שהייתה נטועה בלב המגדל ההוא ,שאיפה שלא הסתפקה בעפר העולם הזה ,אלא ביקשה למתוח את זרועותיה אל על ,אל עבר גלגלי הרקיע שמעבר לאופק המוכר. בגמרא במסכת סנהדרין (דף קט ע"א) נאמר :דור הפלגה ,אמרו באו ונעשה לנו מגדל ונעשה מלחמה עמו בשמים .אמר רב ירמיה בר אלעזר ,נחלקו לשלוש כתות ,אחת אומרת נעלה ונשב שם ,ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה ,ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה .תיאור זה מעניק לנו הצצה אל נפש האדם המבקש לשלוט במרחבים שמעבר להשגתו ,והמרידה כאן אינה רק טכנית אלא מהותית ,ניסיון לנכס לעצמו את מרחבי הרקיע.

בתלמוד ירושלמי (מסכת שקלים ,פרק ה' הלכה ב') מובא :אמר רבי לוי ,המגדל היה בנוי גובהו שליש של העולם ,והיו בונים ועולים עליו .הדברים מציבים בפנינו תמונה מוחשית של גובה אדיר ,המבטא את השאיפה האנושית להגיע אל הבלתי נודע ,ומלמד שדור הפלגה אכן ראו במגדל את האמצעי להגיע אל מעבר לגבולות כדור הארץ. רש"י (בסנהדרין שם) ביאר :נעשה מלחמה עמו – מתוך שהיו מורדים בו היו חושבים שאפשר לנצח את הבורא .הביאור כאן מדגיש את העיוות שבשאיפה ,שהופכת את הטכנולוגיה והכוח האנושי לכלי של מרידה במקום לכלי של חיבור והתעלות. תוספות (בסנהדרין שם) מבאר :שנתייעצו לעלות לשמים ,פירוש לעלות לאותן רקיעים שמתחת לרקיע שבו גלגלי הכוכבים .הדיוק בדבריהם חושף את המחשבה המדויקת שהייתה להם ,של ניסיון אסטרונומי להגיע אל מעבר לאטמוספירה ,אל עבר הגלגלים והכוכבים ,מה שמלמד שהם תפסו את המרחב כנתיב פיזי שניתן לעלות בו. ונראה לבאר ,כי דברי חז"ל באו ללמדנו שהאדם הוא יצור שאינו מסתפק בקיים ,וכי הדמיון האנושי שואף תמיד אל המקומות הגבוהים ביותר ,עד כדי ניסיון לממש את הבלתי אפשרי. הגמרות הללו אינן רק היסטוריה של עבר רחוק ,אלא מראה לנפש האדם המבקשת לפרוץ גבולות ולכבוש פסגות ,גם כאלו שנראות רחוקות ומרוחקות כמו הירח. הראשונים ,אלו שנטעו את שורשי ההבנה בכל דור ודור ,עמדו משתאים אל מול תעוזת הלב של דור הפלגה ,והם מנתחים עבורנו את אופי המעשה ואת שורש המחשבה האנושית המופלאה הזו ,שאינה יודעת גבולות. רבינו בחיי (בראשית יא ,ד) מבאר :ועיר ומגדל – רצו לעשות להם עיר מוקפת חומה ומגדל גבוה במרכזה ,כדי שיהיה להם מקום התכנסות שלא יתפזרו ,והמגדל עצמו היה אמור לשמש כאמצעי טכנולוגי להגיע אל האוויר העליון .התפיסה כאן רואה במבנה ניסיון לאחד את האנושות סביב מטרה של שליטה במרחב ,תוך הבנה ששיתוף פעולה אנושי הוא המפתח להישגים שנראים דמיוניים. הרד"ק (בראשית יא ,ד) פירש :וראשו בשמים – כי רצו לבנות מגדל גבוה מאד עד שייראה כנוגע בשמים ,מתוך מחשבה שאם יגיעו לגובה כזה ,יוכלו למנוע מעצמם את הנפילה ואת הפיזור על פני הארץ .המגדל כאן משמש כמפלט מן החרדה הקיומית ,כניסיון לבנות יציבות במקום שבו האדם חש מאוים מהמרחבים האינסופיים. החזקוני (בראשית יא ,ד) חידש :וראשו בשמים – היו בונים מגדל של לבנים שרופות בשיטות מתוחכמות ,כדי שיוכלו להגיע אל מעבר לעננים .דבריו מעלים את האפשרות שהיו להם כלים טכניים מתקדמים באותה תקופה ,ושבניית המגדל לא הייתה תמימה אלא מחושבת ומתוכננת היטב כדי להשיג יעד מוגדר. גדולי האחרונים ,צופי פני עתיד ופוסקי הלכות ,מעמיקים בנבכי הרעיון של דור הפלגה ומוצאים בו רמזים מופלאים לאותה שאיפה אנושית למסע בחלל .הם פותחים לפנינו צוהר אל עומק ההבנה של כוח הרצון המכוון למטרה רחוקה ,ומנתחים את המעשה לא כניסיון ריק ,אלא כתכנון הנדסי של נפש שמבקשת לגעת בכוכבים.

הגאון מווילנה (ביאור הגר"א על התורה ,פרשת נח) פירש :כי המגדל היה כלי של ממש שנועד להגביה את האדם מעל הארץ ,והיו בו מנגנונים שנועדו לאפשר להם להתנייד במקומות שאינם נגישים .הביאור הזה מלמד שהחשיבה שלהם הייתה סדורה ,מעשית ומכוונת למציאת פתרונות טכניים לבעיית הכבידה והגובה ,תוך שימוש בידע שהיה ברשותם. האור החיים (בראשית יא ,ד) ביאר :ראשו בשמים – כוונתם הייתה להגיע אל הגלגלים העליונים ,וזה נעשה על ידי בנייה מדורגת שנועדה לאפשר להם מעבר הדרגתי מהאוויר הנמוך אל האוויר העליון .ההעמקה בדבריו חושפת שהיה להם ידע באסטרונומיה ובמבנה האטמוספירה ,והם תכננו את המסע שלהם בשלבים ,מתוך הבנה שעלייה לשמיים דורשת הסתגלות למרחבים חדשים. המלבי"ם (בראשית יא ,ד) חידש :ונעשה לנו שם – רצו לקבוע לעצמם שם ותהילה בעולם כולו על ידי פריצת גבולות הטבע ,ולהראות שביכולתם לשלוט גם במה שנראה כאלוהי .כאן מתגלה שהמניע למסע היה גם פסיכולוגי וחברתי ,רצון עז להוכיח שהאדם הוא אדון לגורלו, ושיש בידו את היכולת לעצב מחדש את מציאות חייו בתוך העולם המופלא של היצירה. גדולי הדורות האחרונים ,אשר נשאו את עיניהם אל השמיים בחיפוש אחר תשובות עמוקות לשאלות הקיום והקדמה ,הוסיפו רובד נוסף של הבנה בפרשת דור הפלגה ,כשהם קושרים בין החלום האנושי הקדום לבין היכולות הטכנולוגיות המתפתחות לנגד עינינו. החפץ חיים ,הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (בספרו כהנים ולווים על התורה ,פרשת נח) ביאר :המגדל לא היה רק מבנה של אבן ,אלא ניסיון נועז לתפוס את השמיים בידיים .העובדה שהם נכשלו אינה מלמדת על כך שהרעיון היה בלתי אפשרי מיסודו ,אלא על כך שהזמן שלהם טרם הגיע ,ושכל כוח אנושי חייב להיות מלווה בתיקון פנימי כדי שיוכל להתממש. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (בשו"ת יביע אומר ,חלק ח ,יורה דעה) חידש :שאיפת האדם להגיע אל הירח או אל כוכבים אחרים היא חלק מהטבע האנושי שטבע בו הקב"ה ,המבקש מאיתנו לחקור ולגלות את נפלאות הבריאה .דור הפלגה הקדימו את זמנם בדרך שבה ביקשו לעשות זאת ,אך השאיפה עצמה מקופלת בתוך היכולת האנושית שניתנה לנו מאז ומתמיד. מו"ר הגר"א וייס (בשיעוריו על התורה ,פרשת נח) ביאר :כי הניסיון של דור הפלגה היה לממש את כוח הדמיון באופן פיזי .כאשר אנו קוראים על כך שהם רצו להציב כסא בירח ,אנו למדים שגם משימות שנראות כפנטזיה גמורה יכולות להפוך למציאות כאשר הדור בשל לכך ,וכי חלוצי החלל של ימינו אינם אלא ממשיכי דרכם של אותם בונים ראשונים. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף (בשיעוריו על פרשת נח) הוסיף :הכוח שניתן לאדם לשלוט בעולם ולכבוש את השממה אינו נעצר באדמת העולם הזה .העובדה שבני אדם הצליחו לבסוף להגיע לירח מוכיחה כי היכולת הייתה קיימת תמיד ,והיא ממתינה לדור שיידע להשתמש בה מתוך ענווה ויראת שמיים ,בניגוד לאותה גאווה שהובילה את דור הפלגה. הדיון על ניסיונות דור הפלגה לפרוץ את גבולות האטמוספירה אינו נותר בין דפי ההיסטוריה בלבד ,אלא מציב בפנינו הלכות למעשה הנוגעות למרחב שבו אנו חיים כיום .כאשר אנו

בוחנים את כיבוש החלל ,עולות שאלות על הגבולות המותרים לאדם ,על משמעות השליטה בטכנולוגיה ,ועל הדרך שבה עלינו להשתמש בכלים שניתנו לנו כדי לשפר את העולם ולא כדי למרוד בבוראו. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (בשו"ת יביע אומר ,חלק ח ,יורה דעה) נשאל על אודות העיסוק בחקר החלל והטיסה לירח ,וביאר כי מותר לאדם לחקור את נפלאות הבריאה ולנצל את חכמתו כדי להרחיב את ידיעותיו ,ובלבד שהדבר ייעשה מתוך הכרה כי הכל מאת ה' יתברך, ולא מתוך תחושת גאווה ושליטה מוחלטת .ההלכה כאן אינה אוסרת את הקידמה ,אלא מחייבת את האדם להפנות את המבט פנימה ,אל המטרה הערכית של פעולותיו. מו"ר הגרש"ה וואזנר (בשו"ת שבט הלוי ,חלק ט ,סימן קפג) הוסיף כי יש לנהוג זהירות רבה בכל פריצת גבולות טבעית ,שכן המציאות שקבע הקב"ה בעולם היא מסגרת שנועדה להגן על האדם .כל ניסיון לערער על מסגרת זו חייב להיות מלווה בשיקול דעת תורני מעמיק ,כדי לוודא שהאדם אינו מאבד את צלם האנושיות שלו בתוך המרוץ הטכנולוגי הגדול. הנפקא מינה למעשה היא היחס שלנו לכל פריצת דרך מדעית .אם דור הפלגה נכשלו משום שביקשו להשתמש בכוחם כדי להתנתק מהבורא ,הרי שהלכה למעשה ,כל פיתוח טכנולוגי, מטיסה לחלל ועד בינה מלאכותית ,מחייב אותנו לשאול לא רק מה אפשר לעשות ,אלא מה ראוי לעשות .התרגום של הסוגיה למציאות החיים שלנו הוא פשוט :האם המגדלים שאנו בונים כיום מחברים אותנו אל השמיים מתוך ענווה ,או שהם מבטאים את אותו דחף אנושי להשתלט על העולם ללא גבולות. השאיפה אל המרחב הרחוק ,אל הירח הלבן הניצב במרומי רקיע ,אינה רק דחף טכני מוגבל לזמנם של דור הפלגה ,אלא היא ביטוי לרעיון עמוק שטבוע בנשמת האדם מאז בריאתו. ישנה תנועה פנימית בנפש המבקשת כל העת לצאת מתוך גבולות המקום והזמן ,לחצות את המחסומים הפיזיים של העולם הזה ולגעת במה שנמצא מעבר לאופק המוחשי .המגדל המפורסם לא היה אלא ביטוי פיזי לרעיון רוחני שקדם לו; הרצון לגעת במרומים הוא הרצון של הנשמה ,השבויה בגוף ובחומר ,לחזור אל מקור מחצבתה הגבוה. כאשר מפרשים את הניסיון לעלות אל הירח כביטוי לרצון להימלט ממבול של מציאות קשה או כמטרה של כיבוש ,אנו מבינים שהטעות של דור הפלגה לא הייתה בעצם השאיפה אל הגובה, אלא בדרך שבה ביקשו להשיג זאת .הניסיון לבנות מגדל פיזי ,חומרי ,כדי להגיע למקום שכולו רוח וגובה ,הוא הדיסוננס שבין האדם לבין העולם שבו הוא חי .רעיון העומק העולה מן הסוגיה הוא שהאדם נועד אכן לכבוש ולעלות ,אך העלייה האמיתית אינה נעשית באמצעות לבנים וטיט, אלא באמצעות העלאת רמת התודעה ,העלאת המעשים ,והפיכת החומר לרוח. הבנת הרעיון הזה משנה את כל נקודת המבט על הקידמה האנושית .כל פריצת דרך מדעית ,כל מסע לחלל ,הוא למעשה ניסיון אנושי עתיק יומין להחזיר את האדם למקום של גובה ושליטה ,אך השאלה נותרת תמיד :האם אנו בונים את המגדל כדי למרוד ,או כדי להגיע אל ה'? הגוזמא שבתורה מלמדת אותנו שיש בנפש האדם כוח דמיון רב עוצמה ,כזה

שמסוגל לראות את הבלתי ייאמן כדבר מוחשי .כוח זה הוא נכס יקר ,הוא המנוע של כל היצירה האנושית ,ובמקום לדכא אותו ,התורה מכוונת אותנו להשתמש בו למטרות של אמת, של אמונה ,ושל חיבור לשמיים בצורה אמיתית. כשאנו מתבוננים בנפש האדם ,אנו מוצאים כי החלום לגעת בשמיים הוא הדופק הפנימי של קיומנו .לא מדובר רק בתשוקה חיצונית לכבוש טריטוריות ,אלא בכיסופים עמוקים של הנפש המרגישה כאן כזרה בעולם העשייה .האדם העומד על קרקע יציבה נושא עיניו למרחקים ,כי בתוכו בוער ניצוץ אלוהי המבקש להתעלות .המגדל שבנו דור הפלגה היה השלכה חיצונית של תחושת החסר הזו ,אך הם טעו בכך שחשבו שהשמיים ניתנים להשגה דרך החומר .חיבור האדם לאמונה נבנה דווקא בהכרה שהשמיים הם מקום משכנו של ה', והאדם נדרש לא לבנות מגדל שיגיע לשם ,אלא לבנות את עצמו ככלי שיוכל להכיל את האור האלוהי בתוך עולמו המוגבל. החיבור לנפש מתגלה ברגעים שבהם אנו מבינים שהחלומות שלנו ,גם אלו שנראים דמיוניים כטיסה אל הירח ,הם כלים שנועדו להזכיר לנו את עוצמת הרוח שלנו .כאשר אדם מצליח להתגבר על מחסום אישי ,כאשר הוא עובר מתפיסה מצומצמת להבנה רחבה ,הוא בעצם מבצע מסע אל הירח הפרטי שלו .התורה בשימושה בלשון הבאי מזמינה אותנו לא לזלזל בדמיון ,אלא לרתום אותו .הדמיון הוא הגשר שבין המצוי לרצוי .כשם שהראשונים ראו בסיפור דור הפלגה משל לעומק השאיפה האנושית ,כך גם אנו למדים שכל מגדל שאנו מנסים לבנות בתוך הלב חייב להיות מושתת על ענווה ,על דבקות בבורא ועל ההבנה שכל הישג אנושי הוא רק כלי שרת להארת העולם בדרכו של ה’. ההנהגה בחיים היא לשמור על השאיפה הזו חיה ,לא לתת לה לדעוך מול קשיי המציאות, אך יחד עם זאת ,לשמור עליה מלוטשת מהגאווה .זו העבודה העדינה של האדם :לשאוף אל הגבוה ביותר ,להעז לחלום על מה שטרם נראה ,ובאותה עת לזכור כי המגדל האמיתי הוא זה הנבנה מהתעלות המידות ,מלימוד תורה מתוך דבקות ,ומעשיית חסד .כך הופכת השאיפה המופשטת לחלק בלתי נפרד מההוויה היומיומית ,והאדם הופך בעצמו למגדל שראשו אכן מחובר אל השמיים ,לא על ידי בנייה באבן ,אלא על ידי חיבור הנשמה למקורה. המבט המוסרי הנחשף מבין הלבנים השרופות של מגדל בבל ומתוך הכמיהה להעפיל אל הירח מציב בפנינו מצפן פנימי עמוק .אין מדובר כאן בהתנגדות לעצם הפיתוח או לכיבוש המרחב ,אלא בשאלה הנוקבת של המניע המוסרי המלווה את העשייה האנושית .כאשר הכוח הטכנולוגי והיכולת המעשית מקדימים את התיקון המוסרי של האדם ,המגדל הגבוה ביותר עלול להפוך לגל חורבות של ניקור ובדידות .הסכנה המוסרית אינה נעוצה ברצון להגיע אל השמיים ,אלא בשכחה של הארץ ,בשכחה של האדם העומד לצדך בבנייה. בפרקי דרבי אליעזר (פרק כד) ביאר :אם נפלה לבנה היו בוכים עליה ואומרים אוי לנו מתי תעלה אחרת תחתיה ,ואם נפל אדם ומת לא היו משימים את לבם עליו .הדברים הללו חושפים את השבר המוסרי העמוק שאחז בחברה ההיא ,שבר שבו המטרה הגדולה והחזון הטכנולוגי העפילו על ערך החיים ועל כבוד האדם .הניסיון להשיג יעדים דמיוניים ופורצי דרך ,כמו הגעה

לגרמי שמיים רחוקים ,מאבד את ערכו המוסרי ברגע שבו המטרה מקדשת את האמצעים והאדם הפרטי הופך לבורג קטן במערכת הגדולה .הגבול המוסרי נקבע במקום שבו ההישג החיצוני בא על חשבון החיבור האנושי וההקשבה ההדדית .בלבול השפות שהגיע בעקבות המעשה אינו רק עונש טכני ,אלא תוצאה ישירה של אובדן השפה המוסרית המשותפת ,מצב שבו כל אחד מרוכז במגדל הפרטי שלו ואינו מסוגל עוד לשמוע את צרתו של חברו. המצפן הפנימי הנבנה מתוך הדברים הללו מלמד אותנו כי העוצמה האמיתית של האנושות אינה נמדדת רק ביכולת המדעית לפרוץ את האטמוספירה ,אלא ביכולת המוסרית לרסן את האגו ולכוון את כל ההישגים הללו לטובת הכלל .המשימה המוסרית של דורנו ,הניצב על כתפיהם של דורות רבים ורואה את החלומות הללו מתגשמים למול עיניו ,היא לוודא שכל עלייה בגובה הטכנולוגי תלווה בעלייה תואמת ברגישות המוסרית ,ביושר ,ובענווה מול הבריאה ,כדי שהשפה שבה אנו מדברים תישאר שפה של חיבור ,של חסד ושל הבנה עמוקה. המסע אל השמיים שהחל בלבבותיהם של בוני דור הפלגה ,והגוזמאות שבתורה שהפכו למציאות מוחשית של ימינו ,מלמדים אותנו כי אין גבול לחלומותיו של האדם ,אך השאלה היא תמיד לאן הם מכוונים .התובנות שניתן לקחת עמנו אל חיי היום יום הן ראשית ,שהדמיון הוא מתנה מאת הבורא ,ואל לנו לחשוש ממנו ,אלא לנתב אותו לבנייה של עולמות של חסד, אמת וקדושה .שנית ,הכוח הטכנולוגי והיכולת לפרוץ גבולות אינם מטרה לעצמם ,אלא כלים בעבודת ה' .השלישי ,הענווה היא שורש כל השגה אמיתית ,שכן דווקא מי שיודע שהוא נברא לפני בורא עולם ,מסוגל להעפיל לגבהים מבלי לאבד את אחיזתו בקרקע המציאות ובערכי האנושיות .נזכור תמיד כי כל הישג חיצוני הוא רק מדרגה בבניית המגדל הפנימי של הנשמה, המבקשת לחזור אל שורשה ,אל האור הגנוז שנמצא מעבר לכל גבול פיזי.

עיקר העניין: דור הפלגה לא היו רק בוני מגדלים ,אלא פורצי דרך שביקשו להמריא אל הירח במחשבתם ,מתוך כמיהה לשליטה ולביטחון עצמי .דברי תפארת יהונתן חושפים כי השאיפה הזו לא הייתה בגדר הזיה ,אלא ניסיון נועז להשתמש בכלים הנדסיים מוקדמים כדי לצלוח את החלל .אף שהתורה משתמשת בלשון הבאי ,אין זו אמירה על שקר ,אלא על רעיון שהקדים את זמנו ,רעיון שמלמד אותנו על כוחו האדיר של הדמיון האנושי המבקש לפרוץ כל מחסום .הכישלון של דור הפלגה היה באובדן השפה המוסרית ובגאווה שניתקה אותם מהבנת תפקיד האדם בעולם. מתוך כך אנו למדים שכל התקדמות טכנולוגית חייבת להיות מלווה בעלייה רוחנית, ושאת המגדל אל השמיים בונים קודם כל בלב פנימה ,מתוך ענווה ויראת שמיים, כשהמטרה היא לא למרוד ,אלא להאיר את העולם ולהתחבר אל מקור החיים. התובנות שמשנות חיים הן כי כוחו של הדמיון הוא מפתח ליצירה אדירה כשהוא מובל על ידי מצפן מוסרי יציב ,וכי כל מגדל שנבנה בענווה ובמסירות אל הבורא הופך בסופו של דבר לגשר המחבר בין האדם לאביו שבשמיים.