9. יתרו עמ׳ 396–403 — האם מותר לקרוא לאדם בשם אליעזר?
9. יתרו עמ׳ 396–403 — האם מותר לקרוא לאדם בשם אליעזר? מתוך דפי הפרשה העוסקים בשובו של משה אל המדבר ואיחודו עם משפחתו ,מזדקרת מולנו דמותו של הבן השני ,אליעזר .התורה אינה מסתפקת בציון שמו אלא מפרטת את טעם הקריאה" :כי אלוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה" (שמות י"ח ,ד') .על פניו ,מדובר בשם המבטא הודאה נשגבת להשי"ת ,אולם בעומק הלכות שמות ומשמעותם ,מתעוררת סערה…
9. יתרו עמ׳ 396–403 — האם מותר לקרוא לאדם בשם אליעזר? מתוך דפי הפרשה העוסקים בשובו של משה אל המדבר ואיחודו עם משפחתו ,מזדקרת מולנו דמותו של הבן השני ,אליעזר .התורה אינה מסתפקת בציון שמו אלא מפרטת את טעם הקריאה" :כי אלוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה" (שמות י"ח ,ד') .על פניו ,מדובר בשם המבטא הודאה נשגבת להשי"ת ,אולם בעומק הלכות שמות ומשמעותם ,מתעוררת סערה למדנית המרעידה את אמות הסיפים .הלא ידענו מאמר חז"ל ש"שמא גרים" ,והזהירו שלא לקרוא לאדם בשמות רשעים .והנה ,השם אליעזר כבר היה בעולם – הוא שמו של עבד אברהם ,עליו נאמר "ארור כנען" ,ודרשו חז"ל שאליעזר בכלל ארור היה עד שהוציאו אברהם מכלל ארור לכלל ברוך. איך אם כן מלאו ליבו של רבן של כל הנביאים ,משה רבינו ,לקחת שם שהיה מזוהה עד כה עם מעמד של עבדות וארריות ,ולהעניקו לבנו היקר? האם אין בבחירת שם זה משום סכנה רוחנית או פגם בשמו של הבן? השאלה הופכת נוקבת שבעתיים כאשר אנו מוצאים בדברי רבותינו האחרונים הסתייגויות משמות שקדמו לאברהם אבינו ,והנה משה רבינו בוחר שם ששורשו נעוץ עוד בימי האבות ,אך דמותו המרכזית הייתה שנויה במחלוקת של "ברוך" ו"ארור" .כיצד מתיישב שם זה עם קדושת זרעו של משה? מתוך הסערה המחשבתית על מהות השמות ויכולתם להשפיע על נפש הילד ,אנו פונים אל פסוקי המקרא בפרשתנו ,שם מתגלה לנו המקור הקדום והטהור לשם זה מפי אדון הנביאים בעצמו" :ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה" (שמות י"ח ,ד'). הקשר שבין פסוק זה לשאלתנו הוא ישיר ומהותי :כאן מעניק משה רבינו את השם "אליעזר" לבנו השני ,ומנמק זאת כהודאה על הצלתו האישית .אולם ,המעיין בדברי המפרשים במקראות גדולות ובמדרשי התורה ימצא כי שם זה נושא עמו משקל היסטורי כבד ,המחייב בירור האם הבחירה בשם זה הייתה פשוטה וברורה או שמא היה בה חידוש נועז. רש"י (שמות י"ח ,ד')" :ושם האחד אליעזר – כמו שכתוב בטעם שמו" .רש"י מקצר ומדגיש כי השם אינו סתם צליל ,אלא הוא מהות המחוברת להצלה מחרב פרעה .ביאור הדברים הוא שהשם אליעזר הופך להיות שם של "הודאה" ,ובכך משה רבינו יוצק תוכן חדש לתוך אותיות השם ,תוכן המנותק מכל הקשר קודם. רבי אברהם אבן עזרא (שמות י"ח ,ד')" :ושם האחד אליעזר – כי כבר הזכיר שם הראשון". האבן עזרא מצביע על סדר השמות ,ומבאר כי משה המתין עם קריאת השם המבטא הצלה אישית עד לאחר שביטא את תחושת הגירות בשם גרשום .מכאן אנו למדים שהשם אליעזר מייצג שלב גבוה יותר של הכרה בנס ,שלב של "עזרה" אלוהית ישירה. הרמב"ן (שמות י"ח ,ד')" :וטעם ויצילני מחרב פרעה – כאשר אמר לו פרעה 'מחר תמות' או כשאמר 'בקש פרעה להרוג את משה'" .הרמב"ן מעמיק בסיבה המוסרית וההיסטורית של השם .הוא מלמדנו שהשם אליעזר מקבע בזיכרון הנצחי של המשפחה את רגע החסד שבו חרב המלכות לא שלטה בצווארו של משה ,ובכך השם הופך לקמיע של ביטחון בה'.
ורתי תשרפ
רבנו בחיי (שמות י"ח ,ד')" :אליעזר – שתי מילים :אלי עזר .שכן משה רצה להורות כי לא בחרבו ולא בכוחו ניצל ,אלא עזר אלוקי היה כאן" .רבנו בחיי מפרק את השם למרכיביו ומבאר כי השם עצמו הוא הכרזת אמונה .הוא מסביר כי משה בחר בשם המורכב משמו של הקדוש ברוך הוא ,כדי להדגיש את הדבקות בעילת העילות. הכלי יקר (שמות י"ח ,ד')" :כי אלהי אבי בעזרי – סמך העזרה לאלוהי אביו דווקא" .הכלי יקר מבאר שקריאת השם "אליעזר" נועדה לחבר את הבן למסורת האבות .משה רצה שבנו ישא עמו את הידיעה שזכות אבות היא שעמדה לו מול פרעה ,והשם אליעזר הוא הגשר המקשר בין הצלת הבן לזכות האב. תרגום יונתן בן עוזיאל (שמות י"ח ,ד')" :ושום חדא אליעזר ארום אמר אלהא דאבא הווה בסעדי" .התרגום הארמי מדגיש את המילה "בסעדי" – סיוע ותמיכה .ביאורו הוא שהשם אינו רק על העבר ,אלא מבטא הנהגה מתמשכת של תמיכה שמימית המלווה את נושא השם. מתוך דברי המפרשים הללו ,אנו רואים שהשם אליעזר בפרשתנו נתפס כשיא של אמונה והודיה .אולם ,כאן מתעורר הקושי שהביא המבי"ט בשו"ת (חלק א' סימן רע"ו) :הרי לפני משה היה אדם אחר בשם זה – אליעזר עבד אברהם .המבי"ט מדגיש כי שם זה היה שייך למי שבא מזרע ארור ,והשאלה מתחזקת :האם משה התעלם מההקשר הזה? המבי"ט מיישב שהשם אצל משה הוא "שם טוב" כי הוא מכוון לעזר האלוקי ,ובכך הוא מטהר את השם לדורות. מתוך דברי המפרשים המאירים את עומק כוונתו של משה רבינו בקריאת השם אליעזר כשיר של הודיה ,אנו צוללים אל ים התלמוד .כאן אנו פוגשים את ההתנגשות החזיתית שבין המעשה הנשגב של משה לבין גדרי חז"ל המחמירים בשמות האדם ,בירור שחושף את המתח שבין דמותו של אליעזר הקדמון לבין קדושת הבן בפרשתנו: בגמרא במסכת יומא (דף ל"ח ע"ב) איתא" :דאמר רבי אלעזר ,מאי דכתיב זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב? ירקב – דלא מסקינן בשמייהו" .הגמרא קובעת יסוד רוחני כביר שאין להעלות בשמותם של רשעים ,כדי שלא להשאיר להם זכר ושארית בעולם .כאן מתעוררת השאלה במלוא עוזה :הרי אליעזר עבד אברהם ,אף שהיה דולה ומשקה מתורת רבו ,הגיע מזרעו של כנען עליו נאמר "ארור" ,ואיך משתמשים בשם המזוהה עם שורש של ארריות? רש"י על הגמרא ביומא (שם)" :לא מסקינן בשמייהו – אין קורין לאדם בשם רשע" .רש"י מבאר שהאיסור הוא מעשי ומוחלט ,ואין מדובר רק בעניין רעיוני אלא בהלכה פסוקה המשפיעה על בחירת השם לתינוק ,מה שמעצים את התמיהה על בחירת משה. בגמרא במסכת בראשית רבה (פרשה ס' אות ז') מובא" :אמר רבי יעקב בר אידי ,אליעזר עבד אברהם היה ,והוא היה בכלל אותו ארור ,כיוון ששירת אותו צדיק באמונה ,יצא מכלל ארור לכלל ברוך" .המדרש מגלה לנו את המעבר הדרמטי של אליעזר הקדמון מארור לברוך ,אך עדיין נותר הספק :האם השם עצמו נותר מזוהה עם המקור הפסול ,או שמא זכות הצדיק טיהרה את השם לחלוטין? בגמרא במסכת שבת (דף י"ב ע"ב) בדברי התוספות (דיבור המתחיל 'שמעון')" :ואומר ר"ת דשמעון
גם לנשמה מגיע אוכל
הצדיק היה ,ואמרינן ביומא פרק בא לו דלא מסקינן בשמא דרשיעי ,והכא שמעון בן שטח ושמעון בן עזאי ושמעון בן זומא היו צדיקים גמורים" .התוספות מחדשים יסוד עצום בהלכות שמות :אם ישנו צדיק שנקרא בשם מסוים ,אין חוששים לכך שגם רשע נקרא בו. ביאור הדברים הוא שהצדיק "גואל" את השם ומקדש אותו ,ובכך הוא פותח את האפשרות לדורות הבאים להשתמש בשם זה מבלי להינזק משורשו הרע. בתלמוד ירושלמי במסכת כתובות (פרק ט' הלכה ב') איתא" :אמר רבי יוסי ,שמא גרים". הירושלמי מעמיד אותנו על האחריות הכבדה המוטלת על ההורים ,שכן השם הוא הצינור שדרכו זורם השפע לנפש .משה רבינו ,שידע סוד זה יותר מכל אדם ,בחר בשם אליעזר דווקא כדי להפוך את הצינור הזה לכלי של "עזר אלוקי" ,ובכך הוא מורה דרך כיצד להפוך שם שעשוי להיראות בעייתי למקור של ברכה. פני משה על הירושלמי (שם) מבאר" :שמא גרים – שהשם גורם לאדם שיהיה צדיק או רשע" .הפני משה מדגיש שהשם אינו רק זיכרון לעבר אלא כוח המעצב את העתיד .מכאן שהחלטת משה לקרוא לבנו אליעזר לא הייתה רק תיאור של מה שקרה לו במצרים ,אלא תפילה ובקשה שבנו יהיה קשור תמיד למידת העזרה האלוהית. מתוך דברי חז"ל המלמדים אותנו על כוחו הכביר של השם ועל הזהירות הנדרשת מ"שם רשעים ירקב" ,אנו עולים אל היכלם של הראשונים והאחרונים .כאן מתברר כיצד משה רבינו ,בבחירתו המדויקת ,פתח נתיב חדש בהלכות שמות ,כפי שמלבן המבי"ט בתשובתו המפורסמת: בשו"ת המבי"ט (חלק א' סימן רע"ו) כותב וזאת לשונו" :שלא ראוי לקרוא לאדם על בשם אדם או נח או שם ועבר ,אלא יש לקרוא שמות רק שנזכרו מאברהם אבינו ואילך" .המבי"ט מחדש יסוד מפתיע ,לפיו השמות המומלצים לישראל הם אלו שהתקדשו החל מתקופת האבות, שהם שורש האומה ,בעוד שמות קדומים יותר (אף של צדיקים כנח ושם) אינם נחשבים כנושאי אותו שפע של "עמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו". המבי"ט (שם) מחדש ומבאר בעניין השם אליעזר" :שמה שנקרא אליעזר ,אין שמו על שם אליעזר עבד אברהם דהוא ארור ,אלא שמו הטוב על שם אליעזר בן משה רבינו ע"ה" .המבי"ט מיישב את דעתו של השואל שחשש משמו ,בכך שהוא מעתיק את הייחוס של השם מדמות העבד אל דמות בנו של רבן של ישראל .ביאורו הישיבתי הוא שהשם "אליעזר" עבר תהליך של התקדשות מחודשת; משה רבינו פעל כעין "פדיון" לשם הזה ,והפך אותו משם של עבד כנעני לשם של בן חורין המעיד על ישועת ה'. הרמב"ן בפירושו על התורה (שמות י"ח ,ד') ביאר" :וטעם ויצילני מחרב פרעה ...וקרא שם האחד אליעזר" .הרמב"ן מדגיש שהשם אליעזר אצל משה אינו סתם זיכרון היסטורי ,אלא הוא שם המהות של ההצלה הספציפית מחרב פרעה .בכך הוא מחזק את שיטת המבי"ט, שהכוונה של קורא השם היא המכריעה את מהותו .כאשר משה קורא "אליעזר" ,הוא לא רואה לנגד עיניו את עבד אברהם ,אלא את "אלוהי אבי בעזרי" ,ובכך הוא יוצק לשם תוכן פנימי שונה לחלוטין.
ורתי תשרפ
תוספות במסכת שבת (דף י"ב ע"ב) ביארו בתוך דבריהם" :דאף על גב דאיכא רשע שנקרא בשם זה ,כיון שיש צדיק שנקרא בשם זה – לית לן בה" .יסוד זה ,עליו נשען המבי"ט ,קובע כי מרגע שמשה רבינו קרא לבנו אליעזר ,הוא "הכשיר" את השם לכל הדורות הבאים .מעתה, כל אדם שנקרא אליעזר יכול לתלות את שמו בבנו של משה ,ובכך הוא מנתק עצמו מכל זיקה ל"ארור" שהיה בעולם קודם לכן. מתוך דברי המבי"ט עולה תמונה בהירה :השם אליעזר הוא שם מעולה וראוי ,שכן הוא זכה להיכתב בתורה כביטוי להצלה אלוהית .משה רבינו לא רק נתן שם לבנו ,אלא "גאל" את השם הזה מגלותו ,והעניק לעם ישראל שם המשלב את שם ה' (אלי) עם מידת החסד (עזר). רבנו החיד"א ,ספר שם הגדולים (מערכת א' אות לד) ,כתב והאריך בזה" :שיש לעיין על משה רבינו ע"ה ,כיצד קרא לבנו אליעזר ,והרי אליעזר שלפניו היה ארור" .החיד"א מעורר תמיהה ישיבתית חריפה :הרי המבי"ט תירץ שאנו קוראים על שם בנו של משה ,אך משה עצמו על שם מי קרא? בזמנו של משה ,הדמות היחידה המוכרת בשם זה הייתה עבד אברהם ששורשו מ"ארור כנען" .כיצד יכול היה משה להשתמש בשם שטרם "נטהר" על ידי צדיק אחר? רבנו החיד"א ,ספר שם הגדולים (שם) ,מחדש ומיישב" :דאפשר לומר שהיכן דהשם עצמו הוא טוב נאה ויאה ,לא משגיחים אם יש אדם רשע שנקרא בשם זה" .החיד"א בונה כאן יסוד אדיר בהלכות שמות :ישנם שמות שהם "טובים מצד עצמם" .כאשר השם מורכב מהודאה לקדוש ברוך הוא ,כפי שפירש משה "כי אלהי אבי בעזרי" ,השם הופך לישות עצמאית של קדושה .בכהאי גוונא ,העובדה שרשע או אדם בדרגה נמוכה השתמש בשם זה בעבר ,אינה מלכלכת את מהות השם ,שכן התוכן של "אלי-עזר" הוא נעלה ומוחלט. רבנו החיד"א (שם) ביאר עוד" :משה רבינו לא כיון שיהיה נקרא על שם אליעזר עבד אברהם, וטעמו ונימוקו עמו 'כי אלהי אבי בעזרי'" .החיד"א מדגיש כי ה"כוונה" בקריאת השם היא היוצרת את הקשר הרוחני .משה רבינו יצר "מסלול עוקף" לאליעזר הקדמון על ידי הגדרת השם מחדש כשיר למקום .בכך הוא מלמדנו שגם שם שיש עליו "ענן" היסטורי ,יכול להיגאל אם הקריאה נובעת מתוך דבקות והודיה צרופה. החיד"א סיים ושיבח את דברי המבי"ט" :ויפה אמר שנקרא על שם בנו של משה רבינו ע"ה" .החיד"א מקבל את דברי המבי"ט כהדרכה מעשית לדורותינו – שאנו ,שאיננו בדרגת משה רבינו ליצור "שמות חדשים" ,נסמוך על הצדיק שכבר קידש את השם .אך לגבי משה עצמו ,הוא מכריע שהשם "אליעזר" הוא כל כך נאה ויאה מצד תוכנו ,עד שהיה כדאי לקראו ללא כל חשש. מתוך בירור זה של החיד"א ,אנו למדים ששמו של אדם הוא שילוב בין ההיסטוריה של נושאי השם לבין המהות המילולית שלו .משה רבינו העניק לנו את היכולת לראות בשם אליעזר את יד ה' המושיעה ,ובכך הפך אותו לאחד השמות הנעלים והנפוצים ביותר בישראל. רבי יצחק פלאג'י ,ספר יפה ללב (חלק ה' ,סימן רע"ו) ,כתב וביאר" :דברי המבי"ט שאין לקרוא שמות שקדמו לאברהם אינם אלא בבחינת מידת חסידות והנהגה טובה ,אך ודאי שאין כאן
גם לנשמה מגיע אוכל
איסור גמור" .הוא מחדש שהמבי"ט לא ביקש לפסול את מי שנקרא בשמות אלו ,אלא להורות את הדרך המובחרת ביותר לחיבור הנשמה אל שורשי האומה הישראלית שהחלו מאברהם. ביאורו הוא שהשמות המאוחרים יותר נושאים בקרבם את ה"סגולה" של עם ישראל ,בעוד השמות הקדומים שייכים לעידן שלפני בחירת האומה. רבי חיים פלאג'י ,ספר זכירה לחיים (מערכת השמות) ,מחדש ומדייק" :אף לדברי המבי"ט, אם השם נתקדש על ידי צדיק מאוחר יותר ,הרי הוא כמותו" .הוא מסביר כי השם "אליעזר" הוא הדוגמה הקלאסית לכך; למרות ששורשו קודם לאברהם (עבד אברהם) ,הרי שקריאת משה רבינו בפרשתנו הפכה את השם לחלק בלתי נפרד מ"שמות ישראל" .בכך הוא מיישב מדוע המבי"ט עצמו החשיב את אליעזר כשם מעולה ,שכן משה רבינו פעל כעין "גיור" לשם הזה. בשו"ת מהרש"ם (חלק ב' סימן קס"ד) ,דן ומבאר" :שמנהג ישראל תורה הוא ,ורואים אנו שנקראו בשמות כמו נח וחנוך בדורות האחרונים" .המהרש"ם מבהיר כי דברי המבי"ט נאמרו כהדרכה לכתחילה ,אך למעשה ,ברגע ששם התקבל בקהילות ישראל וניתן לאנשים צדיקים ,הרי שהמנהג גובר והשם הופך למותר ולראוי לכל דבר .הוא מוסיף שהשם אליעזר ,על שם בנו של משה ,התקבל בכל תפוצות ישראל בחיבה יתרה. הגאון ממונקאטש ,ספר אות חיים ושלום (סימן רס"ה) ,כתב והעיר" :העיקר הוא הכוונה בשעת קריאת השם" .הוא מחזק את יסודו של החיד"א ומבאר שגם אם היו רשעים בשם מסוים ,אם ההורים מכוונים לשם הצדיק או לתוכן השם – כפי שמשה כיוון ל"אלי עזר" – הרי שהשפעת השם תהיה לטובה ולברכה .הוא מדגיש שבימינו ,השם אליעזר מזוהה באופן מוחלט עם קדושה ועזרה אלוהית ,ואין שום חשש לקרוא בו. מתוך דברים אלו עולה כי שיטת המבי"ט באה לעורר את האדם לקשור את בנו בשלשלאת הקודש של האבות .השם אליעזר ,בזכות הופעתו בפרשתנו ובזכות דמותו של בן משה ,הפך לסמל של הצלה וישועה ,ואין לך שם נאה ממנו לבטא את ביטחונו של היהודי בצור מעוזו. מתוך בירורי האחרונים שהעלו את השם אליעזר למעלת קדושה עליונה בזכות בחירתו של משה רבינו ,אנו יורדים אל עולם ההלכה למעשה .כאן אנו מגלים כיצד היסודות הלמדניים הללו מתורגמים להנחיות ברורות עבור בית ישראל בבואם לקרוא שם לבניהם :נפקא מינה ראשונה היא קביעת עדיפות השמות לכתחילה .מדברי המבי"ט אנו למדים כי אף שישנם שמות רבים בעולם ,המובחר שבכולם הוא שם המקושר לשלשלאת הדורות של עם ישראל החל מאברהם אבינו .למעשה ,אם הורים מתלבטים בין שמות שונים ,יש עדיפות ברורה לשם כמו "אליעזר" המופיע בתורה ומקושר לצדיקים (בנו של משה) ,על פני שמות שאין להם מקור מקודש או כאלו ששורשם קודם לאברהם אבינו ללא "הכשר" של צדיק מאוחר. נפקא מינה שנייה עוסקת בכוונה הנדרשת בעת קריאת השם .לפי דברי החיד"א ,אנו פוסקים כי גם אם בשם מסוים השתמשו דמויות שאינן רצויות ,ה"כוונה" של ההורים היא המכריעה .למעשה ,כאשר קוראים לילד בשם אליעזר ,ראוי למדי פעם להזכיר (או לפחות לחשוב) שהקריאה היא על שם בנו של משה רבינו או על שם "עזר אלוהי" ,ובכך מנתקים באופן סופי ומעשי את הקשר לכל "ארור" שהיה בעולם.
ורתי תשרפ
נפקא מינה שלישית נוגעת לדין שינוי שם למי שנקרא בשם "בעייתי" .אם אדם נקרא בשם של רשע או שם ששורשו ב"ארור" ,האם עליו לשנותו? מדברי המבי"ט והחיד"א עולה שאם נמצא צדיק שנקרא באותו שם ,אין צורך לשנות את השם כלל .במקרה של אליעזר ,העובדה שמשה רבינו בחר בו לבנו "מכשירה" את השם לכל אדם שנקרא בו ,ואין עליו שום חובת שינוי או חשש ,שכן השם כבר עבר התקדשות במקורו המקראי. נפקא מינה רביעית היא היכולת ליצור "שמות חדשים" המורכבים משם ה' .משה רבינו לימדנו שהרכבת שם ה' (אלי) עם פעולת חסד (עזר) יוצרת שם שהוא "טוב ונאה" מצד עצמו. מכאן יש ללמוד ששמות המבטאים הודיה לקדוש ברוך הוא נחשבים לשמות מעולים ,וגם אם יש דמות שלילית בהיסטוריה שנשאה שם דומה ,המהות החיובית של השם גוברת ומותר להשתמש בו ללא פקפוק. מתוך בירורי ההלכה והנפקא מינות המעמידות את השם אליעזר כנחלת קודש לדורות ,אנו מתעלים אל עומק הרעיון הטמון בתהליך ה"גיור" של השם .כאן נחשף בפנינו סוד היכולת היהודית לקחת מציאות של "ארור" ולהפוך אותה ל"ברוך" :הרעיון המרכזי המונח ביסוד גירות השם הוא כוחו של המהפך .חז"ל מלמדים אותנו כי אליעזר עבד אברהם היה דולה ומשקה מתורת רבו ,ובזכות דבקותו בצדיק ,יצא מכלל ארור לכלל ברוך .אולם ,משה רבינו בפרשתנו לוקח את המושג הזה צעד אחד קדימה .הוא אינו רק "מתקן" את האדם הנושא את השם ,אלא הוא גואל את אותיות השם עצמן .על ידי החיבור שבין המילה "אלי" למילה "עזר" ,משה מלמד שאין בעולם דבר שהוא אבוד או מקולקל מיסודו .גם שם שהיה מזוהה עם עבדות וארריות יכול להפוך למרכבה לשכינה ולהודאה על הצלה ניסית. זאת ועוד ,יש כאן בירור עמוק במושג ה"עזרה" .בעולם של חול ,עזרה יכולה להיתפס כחולשה או כצורך של עבד באדונו – כפי שהיה אליעזר עבד אברהם .בא משה רבינו ומלמדנו ש"אלוהי אבי בעזרי" – העזרה האמיתית היא הדבקות במקור הכוח .כאשר האדם מבין שכל הצלחותיו וכל הצלותיו אינן מכוחו ועוצם ידו אלא מעזר עליון ,הוא הופך מעבד לבשר ודם לבן חורין אמיתי ,בן של מלך .השם אליעזר הופך להיות ההכרזה שגם בתוך החרב והסכנה, ישנה עזרה אלוהית המלווה את האדם. יש כאן מסר על מהותה של האמת ההיסטורית מול האמת הנצחית .האמת ההיסטורית ראתה באליעזר דמות של עבד ,אך האמת הנצחית של התורה ,כפי שביטא משה ,רואה בשם זה את היסוד של "זכר צדיק לברכה" .היכולת של צדיק אחד לקדש שם ולהפוך אותו לראוי לכלל ישראל מלמדת על כוחו של היחיד להשפיע על המציאות כולה .משה רבינו לא רק נתן שם לבנו ,הוא נתן מתנה לעם ישראל – את האפשרות לשאת שם שמזכיר לאדם בכל רגע ורגע את "אלוהי אביו" שעומד לעזרתו. מתוך בירורי הרעיון על גאולת השם והפיכת הארור לברוך ,אנו באים אל שלב החיבור לנפש האדם .כאן מתברר כי השם אליעזר אינו רק עובדה היסטורית בבית משה ,אלא שיעור נצחי ביכולתו של כל יחיד למצוא את נקודת הישועה בתוך המיצרים הפרטיים שלו: התובנה המחשבתית המנחה אותנו כאן היא שכל אדם נושא עמו "שמות" או "תארים" מן
גם לנשמה מגיע אוכל
העבר שעלולים להרגיש כנטל או כ"ארור" .לעיתים מדובר בכישלונות עבר ,בתחושת עבדות להרגלים או במציאות חיים שנראית ללא מוצא .יתרו ומשה מלמדים אותנו דרך שמו של אליעזר ,שאין מצב שאינו ניתן לשינוי .היכולת לקחת את אותן אותיות ממש ולצקת לתוכן כוונה חדשה – "אלוהי אבי בעזרי" – היא המשימה של האדם בעולמו .הנפש נדרשת לעשות "פדיון" לחוויותיה ,ולהבין שגם מה שנראה כעבדות יכול להפוך למדרגה של קרבת אלוהים. יש כאן מסר עמוק על כוחה של הזיקה לאבות .משה רבינו לא אמר "אלוהי בעזרי" אלא "אלוהי אבי בעזרי" .החיבור לנפש דורש מאיתנו להבין שאנו לעולם לא לבד במערכה .כאשר אדם מרגיש את "חרב פרעה" – את הלחצים החיצוניים או הפנימיים המאיימים עליו – עליו להיזכר שהוא חלק משלשלאת .ה"עזר" מגיע לא רק בגלל מי שאני עכשיו ,אלא בזכות הכוח המורש שעובר אלי מדורות של אמונה .השם אליעזר הוא תזכורת נפשית לכך שהעזרה האלוהית היא חלק מהדנ"א הרוחני שלנו. העבודה הפנימית העולה מכאן היא הפיכת הזיכרון לכוח מניע .משה לא שכח את ההצלה מפרעה; הוא קיבע אותה בשם בנו .כך גם עלינו ,ברגעי הרווחה ,לקבוע "שמות" וציוני דרך לחסדים שעברנו .כשאדם חי בתודעה של "אליעזר" ,הוא הופך לאדם המכיר בטובה ,אדם שאינו רואה בעצמו את חזות הכל אלא מכיר בענווה בכך שיש עזר עליון המכוון את צעדיו. זוהי עמדה נפשית של ביטחון שקט ,היודעת שגם אם העבר היה "ארור" ,העתיד יכול להיות "ברוך" ומאיר. מתוך בירורי המחשבה על היכולת למצוא את העזר האלוהי בתוך המיצר האישי ,אנו עולים אל הקומה המוסרית .כאן ,השאלה על שמו של אליעזר הופכת למצפן המורה לנו את הדרך באחריות המוטלת על האדם לעצב את שמו הטוב ואת השפעתו על סביבתו: היסוד המוסרי הראשון העולה מסוגיה זו הוא האחריות על המוניטין והמותג הרוחני .המבי"ט והחיד"א לימדונו כי שם יכול לשאת מטען של "ארור" או של "ברוך" .המוסר דורש מהאדם להבין ש"שם טוב משמן טוב" אינו רק פתגם ,אלא חובה מעשית .כפי שמשה רבינו גאל את השם אליעזר והפך אותו לשם של קדושה ,כך מוטל על כל אדם המשימה המוסרית לזכך את מעשיו באופן ששמו יהיה מזוהה עם יושרה וחסד .השם הוא הנציג של האדם בעולם, ועלינו לוודא שייצוג זה יהיה נאמן לערכי התורה והמוסר. ערך מוסרי שני נלמד מהכוח המוסרי של ה"הגדרה מחדש" .משה רבינו לא נרתע מהעבר של השם אליעזר ,אלא בחר ליצוק לתוכו משמעות מוסרית של הכרת הטוב .המוסר כאן מלמדנו שלא להרים ידיים מול מושגים או אנשים שנתפסים כבעייתיים בחברה .לעיתים, התפקיד המוסרי שלנו הוא "לפדות" את הקיים ,למצוא את נקודת הטוב ולהדגיש אותה עד שהיא תהפוך למהות החדשה .זוהי גישה מוסרית אופטימית הרואה בכל מציאות פוטנציאל להתעלות ולהתקדשות. לבסוף ,נבנה כאן יסוד של "מוסר התודה" .קריאת שם על שם הצלה אינה רק עניין פרטי, אלא הצהרה מוסרית כלפי הסביבה" :אני לא הצלתי את עצמי" .המוסר שביסוד השם אליעזר הוא מוסר הענווה – ההכרה בכך שאנו נתמכים על ידי כוחות גדולים מאיתנו .אדם שחי
ורתי תשרפ
בתודעה כזו הוא אדם שיהיה נוח לבריות ,שכן הוא אינו מחזיק טובה לעצמו אלא רואה בעצמו כלי להשפעת הטוב האלוהי בעולם. מתוך בירורי המוסר המלמדים אותנו על האחריות הכבירה בבניית שם טוב ועל הכוח הגנוז ביכולת להגדיר מציאות מחדש ,אנו אוספים את פניני הסוגיה אל מעשה היום-יום. השם אליעזר בפרשתנו הופך למורה דרך בעבודת ה' ובהנהגת האדם עם עצמו וסביבתו: ראשית ,נלמד את הנהגת הכרת הטוב המונצחת .התובנה לחיינו היא שאין להשאיר חסד שנעשה עמנו כזיכרון חולף בלב .עלינו למצוא דרכים מעשיות "לקרוא שם" לישועות שאנו חווים – אם על ידי קביעת סעודת הודיה ,אם על ידי מתן צדקה ,ואם על ידי דיבור המפרסם את הנס .כשאדם מקבע את החסד במציאות ,הוא הופך את הרגע החולף ליסוד איתן בנפשו. שנית ,נאמץ את הנהגת ה"פדיון" של העבר .בכל פעם שאנו נתקלים במצב ,בתכונה או בשם שנושאים עמם מטען שלילי ,עלינו לזכור את מעשהו של משה רבינו .במקום לברוח מהשם אליעזר ,הוא מילא אותו בתוכן חיובי .התובנה היא שבידינו הכוח לשנות את ה"סיפור" של חיינו .גם אם התחלנו בנקודה של "ארור" ,של קושי או של כישלון ,ביכולתנו ליצוק לשם הזה משמעות של "עזר אלוהי" ולהפוך את הכישלון למנוף של צמיחה. לבסוף ,ניקח עמנו את הנהגת הקישור לשלשלאת הדורות .בבחירת שם ,בבחירת דרך או בהחלטה חשובה ,עלינו לשאול את עצמנו :האם זהו שם ש"אברהם אבינו ואילך" היו מזדהים עמו? האם המעשה שאני עושה עכשיו מחבר אותי לקדושת ישראל? החיבור למקורות הכוח של האבות ,כפי שביטא משה בשם אליעזר ,מעניק לאדם הגנה ויציבות אל מול "חרב פרעה" של טרדות הזמן.
עיקר העניין: בבואנו לחתום את בירור הסוגיה המופלאה של קריאת השם אליעזר בפרשתנו, מתגלה לעינינו יסוד עצום בהלכות שמות ובמהות הישראלית .עיקר העניין הוא שהשם אליעזר ,אף שהיה לו עבר מורכב ,זכה להתקדשות עליונה על ידי אדון הנביאים ,משה רבינו .למדנו כי למרות דברי המבי"ט המזהירים משמות שקדמו לאברהם או שמות רשעים ,השם אליעזר מותר וראוי לכתחילה בזכות שני טעמים כבירים :ראשית ,משה רבינו "גאל" את השם וקידשו לבנו ,ובכך הכשירו לדורות. שנית ,כפי שביאר רבנו החיד"א ,השם כשלעצמו הוא שם נאה ויאה המבטא את יסוד האמונה ש"אלוהי אבי בעזרי". ההבנה המזוקקת העולה מהדברים היא שהשם אינו רק כותרת טכנית ,אלא הוא כלי קיבול לתוכן שהאדם יוצק לתוכו .משה רבינו לימד אותנו שגם מציאות של עבדות יכולה להפוך לחירות עולם ,וגם שם שיש עליו פקפוק יכול להפוך למקור של ברכה והודיה .מעתה ,כל אדם הנקרא אליעזר נושא עמו את כוח ההצלה של משה ואת האמונה היוקדת בחסד ה' המלווה את האדם בכל אשר ילך.