8. יתרו עמ׳ 491–499 — מדוע בשעת מתן תורה התרפאו כל המומים?

8. יתרו עמ׳ 491–499 — מדוע בשעת מתן תורה התרפאו כל המומים? בלב המדבר השומם ,תחת צלו של הר סיני המתנחשל בעשן ,ניצבת אומה שלמה ברגע הגורלי ביותר בתולדות היקום .אך כשאנו מסיטים את המבט מן האש והלפידים אל עבר פניהם של הניצבים שם ,מתגלה לעינינו מחזה קורע לב ומזעזע :המוני אדם ,שבורים ורצוצים,

8. יתרו עמ׳ 491–499 — מדוע בשעת מתן תורה התרפאו כל המומים? בלב המדבר השומם ,תחת צלו של הר סיני המתנחשל בעשן ,ניצבת אומה שלמה ברגע הגורלי ביותר בתולדות היקום .אך כשאנו מסיטים את המבט מן האש והלפידים אל עבר פניהם של הניצבים שם ,מתגלה לעינינו מחזה קורע לב ומזעזע :המוני אדם ,שבורים ורצוצים,

גם לנשמה מגיע אוכל

נושאים על גופם את חותמו האכזרי של שעבוד מצרים .אין אלו רק עבדים משוחררים ,אלא בני אדם שגופם נשחק תחת הטיט והלבנים; כאן עומד אדם שזרועו נקטעה תחת אבן שנפלה מהפיגומים ,שם ניצב מי שעיניו כבו מחמת הטיט שנכנס בהן בעודו עמל בבניין הפרעוני, ולצדם חולפים חגרים שרגליהם כשלו בעלותם לראשי הדמוסין .דור דעה ,שאמור להפוך לממלכת כהנים וגוי קדוש ,נראה כעדת פליטים בעלי מומים ,מצולקים וכואבים ,המבקשים לקבל את המתנה היקרה מכל. והנה ,בתוך רגע אחד של התגלות ,מתחולל נס שאין לו אח ורע – כל השברים מתאחים, כל העיניים הכבות נפקחות לראות את הקולות ,והחגרים נעמדים על רגליהם כגיבורי כוח. התמיהה הזו מרעידה את אמות הסיפים של המחשבה :מהו פשר הקשר המהותי שבין קבלת התורה לבין שלמות הגוף? מדוע התעקש הקדוש ברוך הוא לשנות את הטבע ולרפא כל מום ופצע דווקא ברגע זה? האם רק עניין של "כבוד חיצוני" לפנינו ,או שמא מסתתר כאן סוד עמוק הנוגע לעצם היכולת של האדם להיות כלי קיבול לדבר השם? כיצד ייתכן שהתורה ,שכל כולה רוחניות מופשטת ,תלויה כל כך בבריאותו השלמה של הבשר והדם, ומה באה הרפואה הפלאית הזו ללמדנו על מהותה של התורה כרפואה לכל בשרו של אדם? כדי לעמוד על סוד הרפואה הפלאית שחולל הקדוש ברוך הוא בתוך נבכי גופם של מקבלי התורה ,עלינו לעיין בלשונות המקראות המרמזים על השלמות הפיזית שהיתה תנאי למעמד, ובדברי רבותינו המפרשים המלבנים את הצורך באותה רפואה" :ויתייצבו בתחתית ההר" (שמות יט ,יז)" .ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט ,ח)" .וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ ,יד). רש"י (שמות יט ,יא) על הפסוק "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם" ,מביא את דברי המדרש ומבאר כי מלמד שנתרפאו כולם באותה שעה .רשי עומד על כך שלא היה בהם סומה ,שהרי נאמר "לעיני כל העם" ,ולא היה בהם חרש ,שהרי נאמר "נעשה ונשמע" .הביאור בדבריו הוא שהשראת השכינה דורשת כלי קיבול שלם ,ואין הגילוי האלוקי יכול לחול על מציאות חסרה. הרמב"ן (ויקרא כו ,יא) בפרשת הברכות ,מבאר יסוד עצום בעניין הרפואה בסיני .הוא מסביר כי בעת שישראל עושים רצונו של מקום ,אין הם זקוקים לרופאים ולרפואות טבעיות ,שכן התורה עצמה היא מקור החיים והבריאות .בסיני ,כשהגיעו למדרגת השלמות העליונה ,סילק הקדוש ברוך הוא את כל חוליי מצרים ,להראות שהתורה היא "עץ חיים למחזיקים בה", והדבקות במקור החיים ממילא מבטלת כל חסרון בבשר. הספורנו (שמות יט ,ו) מבאר את עניין "ממלכת כהנים" וכותב כי כדי שיוכלו להבין וללמד, צריכים היו להיות בני חורין מכל מום ומחלה .לשיטתו ,המום הגופני אינו רק חיסרון אסתטי, אלא הוא מהווה חסימה בנפש המונעת מן האדם להגיע לשיא התעלותו השכלית .לכן היה צורך ברפואה כללית כדי להכין את האומה לתפקידה הרוחני.

ורתי תשרפ

הכלי יקר (שמות כ ,יד) מעמיק לבאר מדוע נתרפאו דווקא בשעת מתן תורה .הוא מסביר כי המומים היו תוצאה של שעבוד הנפש למצרים ,וכאשר השתחררו בסיני והפכו לעבדי ה', נתרפא הגוף ממילא .הוא מציין כי "ראיית הקולות" לא היתה אפשרית אילו היו בהם סומים, שכן הנס היה צריך להתרחש על גבי חוש ראייה בריא וקיים. רבנו בחיי (שמות יט ,ב) מבאר כי הרפואה היתה חלק מתיקון חטא אדם הראשון .הוא מסביר שבסיני "פסקה זוהמתן" ,וכשם שקודם החטא לא היה מושג של מום וחולי בעולם ,כך בסיני חזר העולם לתיקונו השלם .הרפואה היתה סימן חיצוני לתהליך הזיכוך הפנימי שעברה הנשמה הישראלית (וצ"ע). אונקלוס בתרגומו מדגיש את הלשון "ויתעמדו" ,המורה על עמידה איתנה וזקופה ,ובכך הוא רומז לרפואת החגרים והחלשים .הוא מבין את התיאור המקראי כעדות למצב של גבורה פיזית שבאה כתוצאה מן המפגש עם דבר השם. במדרש רבה (במדבר ,פרשה ז) מובא תיאור נוקב על מצבם של ישראל בצאתם ממצרים, שהיו רצופים מומים מחמת עבודת הפרך בטיט ובלבנים .חז"ל מלמדים כי הקדוש ברוך הוא לא רצה לתת את תורתו ל"דור בעלי מומים" ,שכן אין זה מכבודה של תורה שיהיו מקבליה חסרים ופגומים .המדרש לומד מכל פסוק ופסוק את רפואת האיברים" :ויתייצבו" – מלמד שנתרפאו החגרים; "נעשה ונשמע" – שנתרפאו הגידמים והחרשים; "וכל העם רואים" – שנתרפאו הסומים .מכאן אנו למדים יסוד עצום ,שהתורה היא מציאות של שלמות ,וכדי להתאחד עמה צריך האדם להיות במצב של "תמים" ,הן בנפשו והן בגופו. בגמרא במסכת עירובין (דף נד ע"א) מובא מאמרו של רבי יהושע בן לוי" :חש בראשו – יעסוק בתורה ...חש בכל גופו – יעסוק בתורה ,שנאמר :ולכל בשרו מרפא" .הגמרא מעמידה את התורה כסם חיים המרפא את הבשר ממש .מפרשי הגמרא מסבירים כי בסיני התגלה הכוח הזה בשיאו; כיוון שעסקו בתורה וקיבלו עליהם עול מלכות שמים ,הפכה התורה למרקחת רפואית שחלחלה לכל איבר וגיד וריפאה את כל חוליי מצרים .הראייה היא שהתורה אינה רק חכמה לשכל ,אלא היא אנרגיית חיים המחדשת את תאי הגוף. בגמרא במסכת ברכות (דף ה ע"א) דנים בייסורים המבטלים את האדם מתלמודו .היסוד העולה משם הוא ש"שמעתא בעיא צילותא" – הלימוד דורש צלילות ויישוב הדעת .חז"ל מלמדים כי אדם המיוסר במומים ובמכאובים אינו יכול להתרכז בעומקה של הלכה .לכן ,כדי שקבלת התורה תהיה בדרגת הבהירות הגבוהה ביותר ,היה הכרח להסיר את כל המפריעים הגופניים .הרפואה בסיני היתה "הכשר מצווה" – הכנת הכלי הגופני שיוכל להכיל את עוצמת הדיבור מבלי להישבר ומבלי להיות מוסח על ידי כאבי הבשר. בגמרא במסכת נדרים (דף לח ע"א) מובא שאין השכינה שורה אלא על חכם ,גיבור ,עשיר ועניו .המפרשים מסבירים כי "גיבור" כולל גם שלמות הגוף .בסיני ,כשכל ישראל הגיעו למדרגת נבואה וראו את כבוד ה' ,היו חייבים לע"בתנאי הסף של נבואה ,הכוללים בריאות

גם לנשמה מגיע אוכל

הגוף .הרפואה הפלאית הפכה אומה של עבדים שבורים לאומה של נביאים בריאים וחסונים, המסוגלים לעמוד מול אש אוכלת בראש ההר. מתוך דברי חז"ל שציירו את התורה כסם חיים המחדש את נעורי הגוף ,נבוא לעיין בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים המעמיקים בהבנת מהות הרפואה הזו והשלכותיה על כבוד התורה ולומדיה: רבנו משה בן מימון בספרו מורה נבוכים (חלק ג ,פרק כז) מבאר כי מטרת התורה היא כפולה: תיקון הנפש ותיקון הגוף .הרמב"ם מדגיש כי לא ניתן להגיע לשלמות הנפש כאשר הגוף חסר או מיוסר ,שכן הכאב הפיזי מושך את תשומת הלב של האדם ומונע ממנו להתרכז במושכלות .לפיכך ,בסיני ,כדי להביא את האומה לשלמות האחרונה ,היה צורך בהכרח בתיקון הגוף תחילה .הרפואה היתה הסרת המניע המונע מן האדם לדבוק במושכלות ,ובכך הפך הגוף לכלי שרת נאמן לנשמה המשכלת. רבנו משה בן נחמן בפירושו לתורה (שמות טו ,כו) על הפסוק "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" ,מבאר כי הרפואה בסיני לא היתה רק ריפוי של מומים קיימים ,אלא שינוי של טבע הגוף הישראלי .הרמב"ן מלמד כי בעת מתן תורה התעלו ישראל למדרגה שבה הנהגתם היא מעל לטבע .בסיני ,האור האלוקי היה כה חזק ,עד שביטל את גזירת הבלייה והחולי של הבשר .זו היתה רפואה הנובעת מעצם הקרבה למקור החיים, המורה כי כוח התורה הוא למעלה מכל חוקי הרפואה האנושית. רבנו בחיי (שמות יט ,יא) מעמיק בסוד "כבודה של תורה" המוזכר במדרש .הוא מבאר כי התורה היא חותמו של הקדוש ברוך הוא ,וכשם שהקב"ה שלם בכל דרכיו ,כך מקבלי חותמו צריכים להיות שלמים .הוא מסביר שבעל מום בסיני היה יוצר חילול השם ,שכן היו אומרים שהתורה ניתנה לחלשים ונדכאים מחוסר ברירה .הרפואה הפלאית הוכיחה שהתורה היא בחירה של "גיבורי כוח עושי דברו" ,וכי כבודה של התורה משתקף בבריאותם ובשלמותם של נושאיה. רבינו יוסף אלבו בספרו ספר העיקרים (מאמר ד ,פרק נב) דן בנסים הגדולים שנעשו לישראל בצאתם ממצרים ובסיני .הוא מסביר כי הרפואה מכל המומים היתה הכרחית כדי להשריש בלב העם את האמונה בהשגחה פרטית .אילו היו נרפאים בדרך הטבע ,לא היה ניכר יד ה' .אך הריפוי המיידי והטוטאלי של אומה שלמה ברגע אחד ,הראה לכל עין שהתורה שהם עומדים לקבל היא זו המעניקה להם חיים ובריאות ,והיא המקור היחיד לכוחם. הגאון רבנו יהודה ליווא ,המהר"ל מפראג בספרו תפארת ישראל (פרק לו) ,מעמיק ביסוד "כבודה של תורה" .הוא מסביר כי התורה היא "שכלית" ומופשטת לחלוטין ,ואילו המום והחיסרון הגופני שייכים לעולם החומר וההפסד .לא ייתכן שהתורה ,שהיא נצחית ושלמה, תחול על גוף שיש בו פגם ,שכן הפגם מעיד על שליטת החומריות .לכן היה צורך להסיר כל מום ,כדי שהאדם יהיה "ראוי" במציאותו לקבל דבר שהוא למעלה מן הטבע .הרפואה הפכה את ישראל ליצורים שמעל להפסד ולחולי ,כמתאים למקבלי תורת אמת.

ורתי תשרפ

הגאון רבנו מאיר ליבוש ,המלבי"ם (שמות יט ,יז) ,עומד על הקשר שבין שלוות הנפש להשגת התורה .הוא מבאר כי ייסורי הגוף הם ה"רעש" המפריע לשמוע את קול השם .כפי שהבאת מדברי הגמרא במסכת עירובין על אביי ורבא ,אפילו "קריבת כותחא" או "עקיצת כינה" מפריעים לריכוז ,קל וחומר מום קבוע או מכאוב כרוני .הרפואה בסיני נועדה להעניק לישראל "צילותא" מוחלטת – שקט גופני ורוחי שבו יוכלו לקלוט את הדיבור האלוקי ללא שום מפריע וטרדה. בספרי המוסר והחסידות מובא המעשה המופלא שציינת אודות הגאון המהר"ם שיק ובעל היטב לב מחוסט .יסוד הדברים שם הוא שהתורה היא חיותו של האדם ,ואם הוא מרגיש חולשה ,הרי זהו סימן שעליו "להחליף כוח" על ידי דבקות במקור הכוח – הקדוש ברוך הוא .ההסבר של היטב לב על הפסוק "וקווי ה' יחליפו כוח" מלמד כי האמונה והביטחון הם ה"קניין" שבאמצעותו מקבלים כוח מחודש .בסיני ,הגיעו ישראל לשיא האמונה והביטחון, ובכך "החליפו כוח" ונתרפאו מכל מומיהם בדרך של קניין חליפין רוחני. רבנו חיים בן עטר ,האור החיים הקדוש (שמות יט ,ח) ,מבאר כי עצם ההסכמה של ישראל לומר "נעשה ונשמע" בלב שלם ובאחדות ("ויענו כל העם יחדיו") ,היא זו שחוללה את הרפואה. הוא מסביר כי המחלות והמומים נובעים מפירוד ומקלקול רוחני ,וכאשר התאחדו ישראל כאיש אחד בלב אחד לקבלת התורה ,חזר השפע לזרום בצינורות הגוף בצורה מתוקנת, וממילא נתרפאו כל האיברים .זהו "ולכל בשרו מרפא" – שהתורה היא הרפואה הפנימית המקרינה על הבשר החיצוני. הגאון רבנו יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (שבועות) מבאר כי הרפואה בסיני לא היתה רק הטבה בתנאי החיים של מקבלי התורה ,אלא מהות של "בריאה חדשה" .הוא מסביר כי התורה היא התוכנית של העולם ,וכאשר ישראל דבקו בתורה ,הם התחברו לשורש המציאות שקודם החסרון והמום .לשיטתו ,בסיני ברא הקדוש ברוך הוא את ישראל מחדש כ"יצור תורני" ,ויצור כזה ,מעצם הגדרתו ,אינו יכול להיות בעל מום .הבריאות השלמה היתה התוצאה הטבעית של הפיכתם לחלק בלתי נפרד מן התורה עצמה. הגאון רבנו אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו מעמיק בעניין "שמעתא בעיא צילותא" .הוא מלמד כי המניעה הגדולה ביותר מעבודת השם היא "טרדת הגוף" .בסיני, רצה הקדוש ברוך הוא להעניק לאדם רגע אחד של חסד שבו הוא משוחרר לחלוטין מכבלי הגשמיות ומכאביה .הרפואה נועדה להראות לאדם מהי דרגת ההשגה שהוא יכול להגיע אליה כאשר הגוף אינו מהווה משקולת על הנפש .תובנה זו משמשת אותנו לדורות – להבין שכל מאמץ שאנו עושים להסיר טרדות מחיינו נועד למטרה אחת :לפנות מקום בלב ובמוח לדבר השם. הגאון רבנו שלום נח ברזובסקי בספרו נתיבות שלום מבאר את עניין "כבודה של תורה" בדרך חסידית .הוא מסביר כי התורה נקראת "עוז" ,וכדי לקבל את העוז האלוקי צריך האדם להיות בכוח ובגבורה .המומים של מצרים ייצגו את תודעת העבדות והשפלות ,והרפואה

גם לנשמה מגיע אוכל

סימלה את המעבר לתודעה של "בני מלכים" .הקדוש ברוך הוא רפא את המומים כדי שישראל ירגישו ראויים ומכובדים לעמוד מולו ,שכן תורה הניתנת לאדם שמרגיש שבור ופגום אינה יכולה להיקלט בלב בשמחה וברוממות. חכמי הדורות האחרונים עומדים על הקשר שבין רפואת הגוף בסיני לבין היותה של התורה "רפואה לכל בשרו" .הם מסבירים כי בסיני הוכח שהתורה היא האנטיביוטיקה הרוחנית של העולם .כאשר אדם עוסק בתורה במסירות ,הוא מושך על עצמו מאותו אור של סיני שריפא את הסומים והחגרים .גם אם אין אנו זוכים לרפואה ניסית גלויה בכל יום ,הרי שהכוח שקיבלנו בסיני מעניק לנו חוסן נפשי ופיזי להתמודד עם כל חולי ,מתוך ידיעה שהנשמה נותרת שלמה ובריאה תמיד מכוח התורה. מתוך בירור המקורות והמחשבה על אודות זיכוך הגוף בסיני ,אנו מוצאים כי לרפואת המומים הכללית ישנן נפקא מינות יסודיות והלכתיות הנוגעות לסדרי עבודת השם ולימוד התורה לדורות :נפקא מינא ראשונה קיימת בדין "כבוד התורה" והיחס בין לומד התורה למצבו הגופני .מדברי המדרש למדנו כי "אין זה כבודה של תורה" שתינתן לבעלי מומים. נפקא מינא זו משתקפת בהלכות רבות המצריכות את האדם להופיע בפני דבר השם בנקיות ובשלמות ככל הניתן .מכאן פסק הרמב"ם והשו"ע את החובה להתפלל וללמוד בבגדים מכובדים ובגוף נקי ,שכן המפגש עם התורה דורש רוממות .אף שחלילה אין הדבר פוסל את מי שמיוסר בחולי מלעסוק בתורה ,הרי שהנהגת הקדוש ברוך הוא בסיני קבעה רף של "לכתחילה" – שהתורה צריכה להופיע בכלי שלם ומכובד. נפקא מינא שנייה נוגעת ליסוד "שמעתא בעיא צילותא" .ההלכה מכירה בכך שטרדות הגוף והנפש הן מעכבות בדרך להשגת התורה .מכאן למדנו את הדין שחלוש הדעת או מי שמוטרד בדבר המונע ממנו ריכוז ,פטור או מנוע מלעסוק בדברים עמוקים הדורשים עיון .הרפואה בסיני קבעה את המודל האידיאלי של לימוד תורה :מתוך שלוות הנפש ובריאות הגוף .מכאן למדו גדולי ישראל לדאוג קודם לצרכיהם הגופניים והבריאותיים של הלומדים ,כדי שיוכלו לעסוק בתורה מתוך הרחבת הדעת וללא מפריעים. נפקא מינא שלישית עוסקת בכוחה של התורה כ"סם חיים" .מדברי הגמרא בעירובין שהבאנו" ,חש בכל גופו יעסוק בתורה" ,עולה פסק הלכתי ורעיוני :התורה אינה רק חכמה, אלא היא חפץ של רפואה .הנפקא מינא למעשה היא שבעת חולי או רפיון ,מעבר להשתדלות הרפואית הנדרשת על פי דין ,ישנו חיוב ועניין להוסיף בעמל התורה כסגולה לרפואת הגוף. מעמד הר סיני הוכיח שהחיבור למקור החיים הוא המרפא הטוב ביותר לכל בשרו של אדם. נפקא מינא רביעית קשורה לדין "ברכת הגומל" וביטוי ההודיה על הרפואה .בסיני ראינו שרפואת הגוף קדמה למתן תורה כדי להראות שהקב"ה הוא "רופא חנם" .מכאן למדנו שעל האדם להכיר בטובתו של הבורא על בריאותו בכל יום ,שכן הבריאות היא התנאי המוקדם לעבודת השם .כפי שהיטיב לב באר למהר"ם שיק ,האדם צריך לבקש את בריאותו לא כערך בפני עצמו ,אלא כדי שיוכל להמשיך בשליחותו הרוחנית ללא ביטול תורה.

ורתי תשרפ

מתוך בירור הנפקא מינות בהלכה ובאורחות החיים ,אנו עולים לקומה הרעיונית המבקשת להבין את עומק הקשר שבין שלמות הבשר לשלמות הרוח באותו מעמד נשגב :הרעיון המרכזי ברפואת המומים בסיני טמון בהבנה שהתורה היא "תוכנית היצרן" של העולם .בדרך כלל ,אנו רגילים לחשוב על הגוף והנפש כשתי ישויות נפרדות ,ולעיתים אף עוינות זו את זו .באה הרפואה בסיני ולימדה אותנו כי כאשר האדם מתחבר אל השורש הרוחני שלו ,אל המקור שממנו נחצבה נשמתו ,הדבר משפיע ממילא על כל המערכות שלו .הרפואה לא היתה "פרס" על קבלת התורה ,אלא תוצאה הכרחית של המפגש עם האמת המוחלטת .כיוון שהתורה היא השלמות בהתגלמותה ,הרי שכל מי שבא במגע עמה ,כל חסרונותיו מתמלאים וכל שבריו מתאחים .זהו רעיון ה"תמימות" – שהתורה הופכת את האדם לישות אחת שלמה שאין בה פגם ואין בה סתירה בין החומר לצורה. רעיון נוסף נעוץ במושג "חירות" .חז"ל דרשו" :אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות". החירות האמיתית שניתנה בסיני לא היתה רק חירות מדינית מיד פרעה ,אלא חירות מכל כבלי הטבע והמגבלות האנושיות .המום והחולי הם ביטוי לעבדות של הגוף לחוקי הבלייה והחומר .ברגע שקיבלו ישראל את התורה ,הם יצאו משלטון המזל והטבע ועברו לשלטון ההשגחה .הרפואה היתה ה"חתימה" על שטר השחרור הזה; היא הראתה שמי שקשור בתורת השם ,אינו משועבד עוד למגבלות הגופניות של עפר מן האדמה .זוהי חירות של בני מלכים, שגם גופם מעיד על חופש פנימי ועל שלטון הרוח על החומר. יתרה מכך ,הרפואה מן המומים באה להדגיש את ערכו של כל יחיד ויחיד בישראל .הקדוש ברוך הוא לא רצה לתת את התורה לציבור שחלקו שבור וחלקו שלם ,אלא ביקש שכל אחד ואחד יהיה בשיא כוחו כדי שיוכל לומר "נעשה ונשמע" מתוך בחירה חופשית ושלמה .הרעיון הוא שבמעמד הר סיני היתה דרישה ל"כלל ישראל" במובן העמוק ביותר – לא אוסף של פרטים פגומים ,אלא גוף אחד שלם ובריא .הרפואה הפכה את האומה למרקם אנושי הרמוני, שבו כל איבר מתפקד כראוי ,ובכך נסללה הדרך להפיכתם ל"איש אחד בלב אחד". מתוך ההרחבה הרעיונית על מושג החירות והשלמות היצוקה בחיבור שבין הגוף לנשמה, אנו מעפילים אל היכלי המחשבה התורנית ,המבקשת לפענח את סוד הרפואה כביטוי להרמוניה שבין הבורא לנברא :המחשבה היסודית המונחת בבסיס רפואת המומים בסיני היא שהתורה היא "הנשמה של העולם" .בעולם שבור ומתוקן חלקית ,אנו חווים את הגוף ככלי מוגבל ,נוטה למחלות ולפגמים .אך במעמד הר סיני ,נפתחו שערי שמיים והאור האלוקי הציף את המציאות כפי שהיתה קודם חטא אדם הראשון .המחשבה המחשבתית כאן היא שחולי ומום אינם אלא "הסתר פנים" של חיות השם בתוך האיברים .כאשר הקדוש ברוך הוא נגלה לעיני כל חי ,סלקה החשיכה וממילא נתמלא כל חסרון .הרפואה הוכיחה כי המציאות האמיתית של האדם היא בריאות ושמחה ,והחולי אינו אלא מקרה חיצוני הנובע מריחוק מהמקור. עוד יש להתבונן במחשבה כי התורה היא "שכל פועל" המעצב את החומר .כאשר ישראל

גם לנשמה מגיע אוכל

אמרו "נעשה ונשמע" ,הם ביטלו את רצונם העצמי והפכו לכלי שרת לרצון העליון .במצב כזה ,הגוף אינו פועל עוד מכוח חוקי הפיזיולוגיה המוגבלים ,אלא הוא מונהג על פי סדר עליון יותר .המחשבה היא שהרפואה היתה תוצאה של ביטול ה"אני" – ברגע שהאדם מפסיק להיות ישות נפרדת ודבק בנצח ,הנצחיות מחלחלת אל תוך תאיו ומבריאה אותם .זהו סוד "וקווי ה' יחליפו כח" שהזכרת; החלפת הכוח המוגבל והאנושי בכוח אינסופי הנובע מן האמונה והביטחון המוחלטים. נקודה מחשבתית נוספת עוסקת ביחס שבין התורה למציאות הפיזית .יש הטועים לחשוב שהתורה עוסקת רק בעולמות עליונים ובנשמות ערטילאיות .באה הרפואה בסיני ולימדה שהתורה היא "סם חיים" לבשר ממש .המחשבה היא שהתורה מבקשת לקדש את החומר ולא לברוח ממנו .אם התורה היתה ניתנת לבעלי מומים מבלי לרפאם ,היה ניתן לחשוב שהקדוש ברוך הוא מתעניין רק ברוחם של ישראל ומפקיר את גופם .הרפואה הוכיחה שהגוף הישראלי יקר לפניו לא פחות ,וכי מטרת המצוות היא להביא לשלמות הקיום האנושי כולו ,עד שיהיה הגוף בבחינת משכן ראוי לשכינה ,ללא כל רבב או פגם. מתוך עומק המחשבה על ביטול החיץ שבין החומר לרוח והתגלות התורה כנשמת העולם, אנו באים אל פתח עבודת המידות – ההרחבה המוסרית ,המבקשת להפוך את נס הרפואה בסיני למצפן עבור הנהגת האדם עם עצמו ועם זולתו :הלקח המוסרי הראשון העולה מרפואת המומים הוא ההכרה באחריות המוטלת על האדם כלפי גופו ככלי לעבודת השם .אם הקדוש ברוך הוא מצא לנכון לרפא כל פצע ומום כדי להכשיר את ישראל למעמד ,הרי שיש כאן קריאה מוסרית להפסיק להתייחס לגוף כאל נטל או כמכשיר להנאות בלבד .המוסר הנלמד הוא שבריאות הגוף היא חובה דתית ומוסרית; אדם שאינו שומר על כוחו ועל בריאותו, פוגע ביכולתו להיות כלי קיבול לתורה .עלינו ללמוד מכאן להעריך את השלמות הגופנית שניתנה לנו כפיקדון יקר ,המיועד לאפשר לנו ריכוז ,צלילות הדעת ושמחה בקיום המצוות, כפי שהסבירו אביי ורבא על חשיבות יישוב הדעת בלימוד. מוסר נוסף טמון בהבנה שכל "מום" חיצוני הוא שיקוף של צורך בתיקון פנימי .חז"ל לימדו שהמומים נבעו מהשעבוד בטיט ובלבנים – שעבוד שהשפיל את קומת האדם .המוסר העולה מכאן הוא שהחירות האמיתית והרפואה השלמה מגיעות רק כאשר האדם משתחרר משעבוד ליצרים ,למוסכמות חברתיות ולחומריות דורסנית .הרפואה בסיני מלמדת אותנו שכאשר האדם מקבל על עצמו עול תורה ,הוא זוכה לכוחות מחודשים שמעבר לטבעו המוגבל .עלינו לאמץ את הגישה של "וקווי ה' יחליפו כוח" – להבין שכל חולשה מוסרית או נפשית ניתנת לריפוי על ידי דבקות באמונה ובביטחון ,שהם הקניין הממשי ביותר לחידוש הכוחות. לבסוף ,קיים כאן יסוד מוסרי של עין טובה וערבות הדדית .הקדוש ברוך הוא רפא את כולם כדי שלא יהיה אחד שירגיש דחוי או פגום בשעת השמחה הגדולה .המוסר הוא שעלינו לשאוף להביא את הכלל כולו לשלמות .כשם שהתורה ניתנה רק לאחר שנתרפאו כולם והיו כאיש אחד ,כך גם בימינו ,אין האדם יכול להסתפק בשלמותו הפרטית בזמן שסביבו ישנם

ורתי תשרפ

אנשים שבורים ורצוצים .החובה המוסרית היא לפעול לרפואת ולתיקון החברה כולה ,להסיר את ה"מומים" החברתיים של פירוד ומחלוקת ,כדי שנהיה ראויים להשראת השכינה .הרפואה בסיני היא תזכורת לכך שהיעד הסופי הוא עולם שאין בו חסרון ,ועלינו לעמול כדי לקרב את המציאות למדרגה זו של "כבודה של תורה". מתוך נהמת הלב על הפלא הגדול שבו הפכו עבדים נדכאים לבני חורין שלמים ברוחם ובגופם ,אנו דולים את פניני ההדרכה למעשה בתוך עמל החיים :בתובנות לחיי היום יום, עלינו להטמיע את הידיעה שהתורה והמצוות אינן רק חובה המוטלת על הנשמה ,אלא הן מקור חיות ומרפא לגוף כולו .כפי שלמדנו מהסיפור המופלא על המהר"ם שיק והיטב לב ,על האדם לדעת שכל חולשה או ייסורים המפריעים לו בעבודת השם הם קריאה להעמיק את ה"ביטחון" וה"אמונה" ,שהם קנייני החליפין לקבלת כוחות חדשים מהבורא .עלינו להשקיע בשמירת בריאות הגוף ובשלוות הנפש לא כנהנתנות ,אלא כצורך הכרחי להפיכתנו לכלים ראויים להשגת התורה .כאשר אדם מרגיש ש"טרדות הזמן" או מכאובי הבשר מעיקים עליו, עליו לזכור את הבטחת התורה "ולכל בשרו מרפא" – שהעיסוק בתורה מתוך דבקות יש בו כוח סגולי לרומם את האדם מעל למגבלותיו הפיזיים ולפתוח בפניו אפיקים של רפואה וצלילות הדעת.

עיקר העניין: רפואת המומים הכללית במעמד הר סיני מלמדת כי התורה היא מציאות של שלמות מוחלטת ,שאינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם חיסרון ופגם .הקדוש ברוך הוא לא רק העניק לנו חוקים ,אלא שיחזר עבורנו את מצב האדם קודם החטא, שבו הגוף והנפש פועלים בהרמוניה גמורה ללא חולי ומכאוב .הריפוי הפלאי של הסומים ,החרשים והחגרים בא להוכיח כי התורה היא התרופה השורשית לכל תחלואי העולם ,וכי כבודה של התורה משתקף דווקא בשלמותם וברוממותם של אלו הנושאים אותה .בסיני נקבע לדורות כי היהודי הוא יצור שמעל לטבע ,וכאשר הוא מתחבר ל"אש דת" ,הוא שואב ממנה כוח חיים שמחדש את נעוריו ומרפא את כל שבריו ,כדי שיוכל לעמוד זקוף ושלם מול פני השכינה ולומר בלב רענן: נעשה ונשמע.