9. יתרו עמ׳ 499–507 — היכן הייתה קבלת התורה, בהר סיני או בהר הבית?

9. יתרו עמ׳ 499–507 — היכן הייתה קבלת התורה, בהר סיני או בהר הבית? אל מול הלהבות המלחכות את לב השמים וענני הכבוד האופפים את פסגת ההר ,ניצבת לכאורה שאלה גאוגרפית פשוטה ,אך בקרבה טמון רז נורא המרעיד את יסודות קדושת המקום .מצד אחד ,מקרא מלא דיבר הכתוב" :וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר" ,וכל תיאורי

9. יתרו עמ׳ 499–507 — היכן הייתה קבלת התורה, בהר סיני או בהר הבית? אל מול הלהבות המלחכות את לב השמים וענני הכבוד האופפים את פסגת ההר ,ניצבת לכאורה שאלה גאוגרפית פשוטה ,אך בקרבה טמון רז נורא המרעיד את יסודות קדושת המקום .מצד אחד ,מקרא מלא דיבר הכתוב" :וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר" ,וכל תיאורי

גם לנשמה מגיע אוכל

המדבר והמסעות מובילים אותנו אל נבכי צחיחות סיני ,הרחק מגבולה של ארץ ישראל וממקומו של בית המקדש. אולם ,כשאנו פותחים את דברי רבותינו בגמרא ובמדרש ,נפרשת לפנינו יריעה מפעימה המבקשת לערער את כל המוסכמות על המרחב והזמן .כיצד ייתכן שחז"ל מזהים את הר המוריה – המקום שעליו ניצב בית עולמים בירושלים – עם אותו הר שבו ניתנה תורה במדבר? האם הייתכן שמעמד הר סיני התרחש למעשה על אדמת הר הבית? ואם אכן הר המוריה הוא הוא הר סיני ,כיצד פותרים את הסתירה הברורה בין ירושלים הבנויה לבין המדבר השומם? הסוד הזה ,המקשר בין עקדת יצחק ,בניין שלמה ומתן תורה ,פותח פתח להבנה חדשה ומסעירה על מהותה של התורה ועל האופן שבו קדושת ארץ ישראל פרצה את גבולותיה והגיעה עד למדבר ,כדי להפוך את ההר הצנוע למרכז הרוחני של היקום כולו. מתוך הרטט שאופף את בירור המקום המקודש ,אנו פונים אל פסוקי המקראות המעגנים את המציאות ההיסטורית של המעמד ,ואל דברי מפרשי התורה המנסים לגשר על המרחק שבין המדבר לירושלים" :וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה" (שמות יט ,כ) .פסוק זה מעמיד לכאורה את ההתרחשות בגבולותיו הגאוגרפיים של הר סיני במדבר ,מקום רחוק ונידח משאר יישוב. רש"י בפירושו לתורה (שמות יט ,ב) עומד על הנס הגדול של המעמד ומדגיש כי הר סיני נבחר דווקא בשל שפלותו .אך בפירושו למסכת תענית (טז ע"א) מביא רש"י את ה"לישנא אחרינא" המטלטלת ,לפיה הר המוריה הוא הוא הר סיני .רש"י מבאר שם כי "מוריה" נגזר מלשון מורא ,שיצא ממנו מורא לאומות העולם בשעת מתן תורה .דבריו אלו פותחים פתח להבנה כי מבחינה רוחנית ומהותית ,שמות ההרים הללו שזורים זה בזה באופן בלתי נפרד. הרמבן (שמות ג ,א) בפירושו על "הר האלוהים חורבה" ,מבאר כי ההר היה מקודש עוד קודם מתן תורה .הוא רומז לכך שישנה קדושה עצמית למקום הזה ,קדושה המזכירה את מעמדן של האבנים הקדושות בארץ ישראל .הרמב"ן מעמיק במושג המקום ורואה בסיני את ה"תחליף" הזמני למשכן הקבע שיבנה לימים בירושלים. רבי אברהם אבן עזרא (תהילים סח ,יח) נוקט בגישה מחשבתית נועזת וקובע כי "בהר סיני בזמן מתן תורה הייתה קדושת ארץ ישראל" .לפי דבריו ,לא המקום הגאוגרפי הוא הקובע, אלא השראת השכינה היא שיוצרת את המקום .במעמד מתן תורה ,האדמה שתחת רגלי ישראל הפכה להיות אדמת ארץ ישראל ממש ,ובכך נפתרת הסתירה שבין המדבר להר המוריה – המדבר הפך לירושלים באותה שעה. הישמח משה (פרשת וירא) מביא את היסוד הנפלא לפיו אין מדובר רק בדמיון רוחני ,אלא במעשה שהיה :במתן תורה נעקר הר המוריה ממקומו בירושלים ,נדד במרחב והגיע למדבר סיני .לפי הבנה זו ,הקרקע שעליה עמדו ישראל וראו את הקולות הייתה פיזית אותה הקרקע שעליה נעקד יצחק ושעליה ייבנה בית המקדש .התורה ניתנה על "חלה" שנתלשה מן המקום המקודש ביותר בעולם.

ורתי תשרפ

בגמרא במסכת תענית (דף טז ע"א) נחלקו רבי לוי בר חמא ורבי חנינא בביאור שמו של "הר המוריה" .דעה אחת סוברת שזהו הר שיצאה ממנו "הוראה" לישראל ,ודעה שנייה סוברת שזהו הר שיצא ממנו "מורא" לאומות העולם .מהלך הגמרא שם קושר בקשר בל יינתק בין ירושלים לבין מעמד הר סיני; שהרי עיקר ההוראה והמורא התרחשו בסיני בשעת מתן תורה, ככתוב "ארץ יראה ושקטה" .מכאן למדו חז"ל כי השם "מוריה" אינו שייך רק לבית המקדש, אלא הוא הגדרת המהות של מקום נתינת התורה ,מקום שבו נפגשת ההדרכה האלוקית עם יראת הרוממות. במדרש תהלים (מדרש שוחר טוב ,פרק סח) מובא גילוי מרעיד לב בשמו של רבי יוסי" :וסיני מהיכן בא? מהר המוריה נתלש ,כחלה מן העיסה" .חז"ל מתארים כאן תנועה קוסמית של אדמת המקדש הנעה לעבר בני ישראל הממתינים במדבר .המדרש מסביר את הטעם לכך בשפה של אהבה וזכות אבות :כיוון שיצחק אבינו נעקד על הר המוריה ,אמר הקדוש ברוך הוא שנאה וראוי לבניו לקבל את התורה על אותו הר ממש .אין זו רק השאלה של שמות, אלא העברת המציאות הפיזית – ההר שראה את מסירות הנפש של האבות הוא הוא ההר שראה את קבלת העול של הבנים. במסכת עבודה זרה (דף ב ע"ב) ובמדרשים נוספים מתואר כיצד החזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה ,עד שבא לישראל .חז"ל מלמדים כי בשעה שניתנה תורה ,רעש העולם כולו ופחדו המלכים בהיכליהם .ה"מורא" הזה שיצא לעכו"ם, המוזכר בדברי רש"י בגמרא בתענית ,הוא החוט המקשר בין סיני לירושלים .חז"ל מבקשים ללמדנו שהכוח המרתיע של עם ישראל והכוח המחייב של התורה יונקים מאותו מקור – מהר המוריה ,המקום שבו השמיים והארץ נושקים זה לזה ,בין אם הוא נמצא גאוגרפית במדבר ובין אם הוא בלב ירושלים. עוד מצינו בפרקי דרבי אליעזר (פרק מא) תיאור נשגב של ירידת השכינה על הר סיני ,כאשר המדרש מדגיש שהר סיני "פרח" ממקומו .המחשבה המונחת כאן היא שהתורה אינה יכולה להינתן על אדמה חולית וסתמית ,אלא היא דורשת "קרקע של קדושה" .המעבר של הר המוריה למדבר סיני הוא הביטוי המוחשי לכך שקדושת ארץ ישראל קדמה למתן תורה, והיא זו ששימשה מצע ומצעית ללוחות הברית. מתוך דברי חז"ל שגילו לנו את סוד נדידת ההרים ,אנו פונים אל דברי רבותינו הראשונים המלבנים את הסתירות הגאוגרפיות ומעמיקים בהבנת המציאות הכפולה של הר המוריה והר סיני: התוספות רי"ד (תענית טז ע"א) מעורר קושיה עצומה על דברי רש"י והמדרש .הוא מציין כי המקרא בדברי הימים (ב' ,ג ,א) מעיד בפירוש" :ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה" .אם כן ,כיצד ניתן לומר שהר המוריה הוא הר סיני ,והרי הר סיני נמצא במדבר ובית המקדש נבנה בירושלים? התוספות רי"ד מכריח אותנו להבין כי מדובר בשני מקומות

גם לנשמה מגיע אוכל

נפרדים גאוגרפית ,ולפיכך הזיהוי ביניהם בדברי חז"ל דורש ביאור עמוק יותר שאינו מסתכם רק במיקום המפה. רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לתהילים (סח ,יח) מניח את היסוד המחשבתי המיישב את הסתירה .הוא מסביר כי בסיני ,בזמן מתן תורה ,שרתה קדושת ארץ ישראל .לדבריו, הקדושה אינה מוגבלת לגבולות הטבעיים; בשעה שהשכינה ירדה על הר סיני ,הוא הפך להיות "שלוחה" של ארץ ישראל ושל הר המוריה .האבן עזרא מלמדנו כי המקום נמדד על פי דרגת הנבואה וההתגלות שבו ,ובאותה שעה נעלה קדושת סיני למדרגת ירושלים ממש. הרמב"ן (שמות ג ,א) בביאורו לשם "הר האלוהים" ,מרמז כי קדושת ההר נובעת מהיותו מוכן ומזומן עוד מימי בראשית להשראת שכינה .הראשונים רואים בזיקה שבין סיני למוריה קשר של "מהות אחת בשני מקומות" .כיוון שהר המוריה הוא שער השמיים ,הרי שכל התגלות אלוקית משמעותית בעולם חייבת לינוק מכוחו .לכן ,גם אם פיזית עמדו ישראל במדבר, מבחינה רוחנית הם עמדו ב"מקום שנעקד בו יצחק" ,שכן התורה והעקדה הן שתי פנים של אותה מסירות נפש ואותה ברית. רבינו בחיי (שמות יט ,כ) מעמיק בסוד הנס המובא במדרש על תלישת ההר כחלה מן העיסה. הוא מסביר כי הקדוש ברוך הוא רצה לשלב את זכות האבות עם קבלת התורה של הבנים. לפי דבריו ,הרפואה והשלמות שהיו בסיני נבעו מכך שהאדמה שתחת רגליהם הייתה אדמת המקדש .הראשונים מדגישים כי הקשר בין ההרים מלמד שהתורה היא התוכן של המקדש, והמקדש הוא הבית של התורה ,ואין להפריד בין השניים גם כשהמרחק הפיזי רב. ועתה אנו באים אל דברי רבותינו האחרונים המיישבים את הדברים בטוב טעם ודעת, ומאירים את הקשר המופלא שבין המדבר למקדש: בעל הדברי יציב ,הגאון מקלוזנבורג ,מיישב את קושיית התוספות רי"ד ביסוד נפלא המבוסס על דברי זקנו בעל הישמח משה .הוא מסביר כי אין כאן מחלוקת על המציאות, אלא גילוי של נס נשגב :בשעת מתן תורה ,הקדוש ברוך הוא עקר פיזית את הר המוריה ממקומו בירושלים והביאו למדבר סיני .לפיכך ,דברי רש"י והמדרש מדויקים כפשוטם – התורה ניתנה על הר המוריה ,אלא שבאותה שעה הוא שכן במדבר .האחרונים מבארים כי "תלישת ההר כחלה מן העיסה" מלמדת שהר סיני הוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ,וכשם שהחלה מקדשת את העיסה כולה ,כך הר המוריה שהגיע לסיני קידש את המדבר והפכו למקום הראוי לנתינת התורה. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ,הרב מבריסק ,עומד על גדר קדושת המקום בסיני. הוא מבאר כי בסיני התחדש דין מיוחד של "קדושת שכינה" שהפכה את ההר למקום מקדש זמני .האחרונים מעמיקים בדברי האבן עזרא ומסבירים כי אף שהר סיני נשאר במדבר ,הרי שבזמן המעמד הוחלו עליו כל דיני הר המוריה .הנפקא מינא המחשבתית היא שהתורה אינה

ורתי תשרפ

יכולה להינתן ב"חוץ לארץ" ,ולכן היה צורך להביא את ארץ ישראל אל ישראל במדבר ,כדי שקבלת התורה תהיה בתוך תחום הקדושה של המקדש. המהרל מפראג בספרו תפארת ישראל מעמיק בקשר שבין "הוראה" ל"מורא" .הוא מסביר כי הר המוריה והר סיני הם שני שמות למהות אחת :כוח הדין והמלכות של הקדוש ברוך הוא .האחרונים מבארים כי המורא שיצא לעכו"ם בסיני הוא אותו מורא שיצא מהמקדש בירושלים .היסוד הוא שהתורה היא מקור היראה ,והמקדש הוא המקום שבו היראה הזו מתורגמת לעבודת הקורבנות .הזיקה שבין ההרים מלמדת שאין תורה ללא יראה (סיני) ואין יראה ללא עבודה (מוריה) ,ושניהם יונקים מאותו שורש אלוקי. בספרי האחרונים מובא ההסבר כי הבאת הר המוריה לסיני נועדה לקשור את התורה לעקדת יצחק .כפי שציינת מהמדרש ,הקדוש ברוך הוא אמר" :הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו ,נאה לבניו לקבל עליו את התורה" .האחרונים מבארים כי מתן תורה דורש תשתית של מסירות נפש .אדמת המוריה ,הספוגה באפרו של יצחק ובנכונותו להקריב את הכל למען השם ,היא המצע היחיד שיכול להחזיק את הלוחות .לכן ,גם בלב המדבר ,היו חייבים ישראל לעמוד על אותה אדמה של מסירות נפש כדי להיות ראויים לתורה. הגאון רבנו יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (שבועות) מבאר כי המושג "הר המוריה" המופיע בהקשר של הר סיני מלמד על אחדות התורה והעבודה .הוא מסביר שבעומק הדברים, התורה שניתנה בסיני והעבודה שבמקדש אינן שתי מצוות נפרדות ,אלא גילויים שונים של אותה השראת שכינה .לשיטתו ,הנס של הבאת הר המוריה לסיני בא ללמד לדורות שכל מקום שבו יהודי יושב ועוסק בתורה ,הוא הופך את המקום להר המוריה – למקום של עבודה והקרבה .התורה היא הניידות של המקדש אל תוך חיי המעשה במדבר העמים. הגאון רבנו אברהם ישעיהו קרליץ ,בעל החזון איש ,עמד בשיחותיו על כך שקדושת ארץ ישראל בסיני לא הייתה רק עניין רוחני מופשט ,אלא מציאות הלכתית .גדולי דורנו מסבירים כי הרפואה שחלה בסיני והתעלות העם נבעו מכך שהם שהו בתוך "מרחב מקודש" של ארץ ישראל .המחשבה כאן היא שהתורה זקוקה לקרקע של ארץ ישראל כדי להכות שורשים, ולכן גם כשהיה צורך לתת אותה במדבר ,דאג הקדוש ברוך הוא להביא את ה"חלה" מהעיסה הירושלמית כדי לספק לתורה את האקלים הרוחני הראוי לה. במשנת החסידות של דורנו ,ובפרט בכתבי רבנו מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ' ,מודגש כי החיבור בין סיני למוריה מלמד על התכלית של ירידת הנשמה לעולם .סיני מייצג את ההמשכה מלמעלה למטה – דבר השם היורד אל האדם .מוריה ,מקום העקדה והקרבנות, מייצג את העלאת האדם מלמטה למעלה – מסירות הנפש וההתבטלות .גדולי החסידות מבארים כי התורה ניתנה דווקא על הר המוריה בסיני כדי למזג את שני הכוחות הללו: שהתורה לא תישאר רק כחוכמה אלוקית מרוממת ,אלא שתהיה ספוגה במסירות הנפש של יצחק אבינו.

גם לנשמה מגיע אוכל

חכמי דורנו מוסיפים כי העובדה שהר המוריה "חזר" למקומו לאחר מתן תורה ,מלמדת על הכוח של התורה לקדש את החומר ולהשאיר רשימו של קדושה גם לאחר שהסתלק האור הגלוי .אנו למדים מכאן שהחיפוש אחר מקום מתן תורה הוא חיפוש אחר נקודת המפגש שבין ירושלים שבשמיים לירושלים של מטה; כל בית מדרש הוא מעין "הר סיני" בזעיר אנפין, משום שהוא יונק את חיותו מאותו הר המוריה שנדד אל המדבר. מתוך בירור הקשר הפלאי שבין מקום המקדש למקום מתן תורה ,אנו דולים מספר נפקא מינות יסודיות הנוגעות להלכה ולעבודת השם ,המלמדות כיצד משפיעה אחדות ההרים על חיינו :נפקא מינא ראשונה נוגעת לדין "תלמוד תורה במקום המקדש" והקשר שבין לימוד לעבודה .כיוון שלמדנו שהתורה ניתנה על אדמת המוריה ,הרי שנקבע לדורות כי התורה והעבודה אינן סותרות זו את זו אלא משלימות .מכאן למדו הפוסקים את היסוד שבית המדרש יש בו קדושת בית כנסת ואף למעלה ממנה .הנפקא מינא היא שכל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה וזבח ,שכן הלימוד מתקיים על אותה ה"חלה" שנתלשה ממקום המזבח. האדם אינו צריך לנדוד לירושלים כדי למצוא את המקדש; בכל פעם שהוא פותח ספר ,הוא דורך על אדמת סיני שהיא אדמת המוריה. נפקא מינא שנייה עוסקת בגדרי "קדושת ארץ ישראל" בחוץ לארץ .מדברי האבן עזרא והישמח משה עולה כי בשעת מתן תורה ,המדבר הפך להיות חלק מארץ ישראל .נפקא מינא זו משמשת יסוד להבנה שקדושה אינה תלויה רק בגבולות גאוגרפיים קבועים ,אלא בהשראת השכינה .מכאן למדו גדולי הדורות כי במקום שבו יש ריכוז של תורה ועמלה ,חלה קדושת ארץ ישראל בבחינת "עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל" .הר המוריה שנדד לסיני הוא המקור לכך שניתן לייצא את קדושת ירושלים לכל מקום שבו עם ישראל נמצא. נפקא מינא שלישית נוגעת ליסוד ה"מורא" וה"הוראה" .כיוון שמהר המוריה יצאה גם הוראה וגם מורא ,הנפקא מינא למעשה היא שלימוד התורה חייב להיות מלווה ביראת רוממות .אדם אינו יכול לגשת אל התורה כאל חכמה אנושית רגילה ,אלא עליו לזכור שהוא עומד במקום המקדש .מכאן פסק השו"ע את החובה ללמוד באימה וביראה ,ברתת ובזיע ,כביום שניתנו מסיני .הקשר למוריה מזכיר לנו שכל "הוראה" (לימוד) צריכה להביא לידי "מורא" (יראת שמיים), ושניהם יונקים מאותו הר מקודש. נפקא מינא רביעית קשורה לזכות אבות בקבלת התורה .המדרש הדגיש שהתורה ניתנה במוריה בזכות עקדת יצחק .הנפקא מינא היא שאין תורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ,בבחינת עקדה .בכל יום כשאנו מבקשים "והערב נא" ,אנו נשענים על הקשר שבין סיני למוריה; התורה שלנו מתקבלת בזכות אותה מסירות נפש של האבות שקידשה את הקרקע שעליה ניתנה התורה. מתוך הבנת הנפקא מינות המעשיות הקושרות את הלימוד לעבודה ואת המדבר לירושלים, אנו מתעלים אל הקומה הרעיונית המבקשת לפענח את סוד "ניידות הקדושה" ואת פשר האיחוד שבין ההרים:

ורתי תשרפ

הרעיון המרכזי הטמון בכך שהתורה ניתנה על הר המוריה שנעקר למדבר ,הוא שהתורה אינה זקוקה ל"מקום" כדי להתקיים ,אלא היא זו שיוצרת את המקום .בדרך כלל ,אנו רגילים לחשוב שהאדם צריך להגיע אל הקדושה – לעלות לרגל לירושלים ,להיכנס לבית המקדש. בא המדרש ומלמדנו שבשעת מתן תורה ,הקדושה היא זו שדילגה על ההרים ובאה אל האדם. הר המוריה שנתלש כחלה מלמד שהתורה היא "חובת הגוף" של העולם; היא שייכת לכל יהודי בכל מקום שבו הוא נמצא .הרעיון הוא שקדושת ארץ ישראל אינה מוגבלת לגבולות גאוגרפיים של גיר ואבנים ,אלא היא מציאות רוחנית שיכולה להתפשט ולהאיר גם במקומות הצחיחים והשוממים ביותר ,אם רק יש שם לבבות המוכנים לומר "נעשה ונשמע". רעיון נוסף נעוץ בשילוב שבין "מוריה" ל"סיני" – בין מסירות הנפש לקבלת העול .הר המוריה הוא המקום שבו הוכיח יצחק אבינו את נכונותו להתבטל לחלוטין לרצון השם. הר סיני הוא המקום שבו קיבלו בניו את מערכת החוקים והמצוות .הרעיון הרעיוני כאן הוא שהתורה אינה יכולה לע"בפני עצמה כחכמה אינטלקטואלית בלבד; היא חייבת להיות מיוסדת על אדמת המוריה ,על המוכנות להקריב את ה"אני" .כאשר הר המוריה הגיע לסיני, הוא העניק לתורה את התשתית של מסירות הנפש .התורה היא התוכן ,אך המוריה הוא הכלים; ללא המוכנות של העקדה ,אין קיום ללוחות הברית .זהו איחוד של "אהבה" (מוריה - עקדת יצחק) ו"יראה" (סיני -מורא לעכו"ם) ,שניהם יחד יוצרים את השלמות הישראלית. יתרה מכך ,הרעיון של "תלישת חלה" מלמד על היחס שבין ארץ ישראל לחוץ לארץ .כשם שהחלה היא חלק קטן המקדש את העיסה כולה ,כך הר המוריה שהגיע למדבר בא לקדש את כל העולם כולו .התורה ניתנה במדבר ,מקום הפקר ,כדי לרמוז שכל באי עולם יכולים לקבלה ,אך היא ניתנה על אדמת ארץ ישראל כדי להדגיש ששורש החיות של התורה הוא בציון .הרעיון הוא שכל לימוד תורה בגלות הוא בבחינת "הר המוריה שנדד למדבר" – אנו יושבים במדבר העמים ,אך עומדים על קרקע ירושלמית ,יונקים מהקדושה המקורית של הר הבית וממתינים לרגע שבו ההר יחזור למקומו והגלות תסתיים. מתוך הרעיונות הנשגבים על ניידות הקדושה והתפשטות אור ירושלים אל מרחבי המדבר, אנו מעפילים אל היכלי המחשבה ,המבקשים להבין את הקשר שבין המקום הפיזי למהות הרוחנית של מתן תורה: המחשבה הראשונה המזדקרת מתוך דברי חז"ל על הר המוריה שנתלש כחלה ,היא שאין ה"מקום" מקדש את האדם ,אלא ה"אדם" וה"תורה" הם המקדשים את המקום .במבט שטחי, היינו חושבים שישנה סתירה בין ירושלים לסיני – בין קביעות למסע ,בין בניין לחורב .אך המחשבה התורנית מלמדת כי במעמד הר סיני התבטלו המחיצות שבין המרחבים .כאשר הקדוש ברוך הוא מבקש לתת תורה ,הוא "מביא" את המקום המקודש ביותר אליו .זוהי תובנה מחשבתית עמוקה על מושג ה"מרחב" ביהדות :המקום אינו רק נקודה על מפה ,אלא מצב נפשי ורוחני .בסיני ,ישראל הגיעו למדרגה כזו של דבקות ,עד שהיה זה אך טבעי שהר המוריה – המקום שבו הנבואה שורה תמיד – יבוא וישכון תחת רגליהם. עוד יש להתבונן במחשבה על הזיקה שבין "עקדה" ל"קבלת תורה" .המחשבה היא שהתורה

גם לנשמה מגיע אוכל

אינה יכולה להינתן על קרקע בתולה שאין בה זכויות .העולם עומד על שלושה דברים: תורה ,עבודה וגמילות חסדים .בסיני ניתנה התורה ,אך היא נזקקה לקרקע של "עבודה" – היא עבודת העקדה של יצחק .המחשבה המחשבתית כאן היא שהתורה דורשת "כלים" של מסירות נפש כדי להתקיים .אי אפשר לקבל את ה"שכל" האלוקי ללא ה"לב" של העקדה. לכן ,הר המוריה היה חייב להיות שם; הוא ייצג את המוכנות של האומה להתבטל כליל בפני הבורא ,ורק על גבי התבטלות זו יכול היה להופיע הדיבור של "אנכי ה' אלוהיך". נקודה מחשבתית נוספת עוסקת במושג ה"חלה" .החלה היא החלק המורם מן העיסה המקדש את השאר .המחשבה היא שירושלים היא ה"חלה" של העולם כולו ,והר סיני הוא הנקודה שדרכה הקדושה הזו מתפשטת אל כל המציאות .העובדה שההר נתלש וחזר למקומו מלמדת על תנועה של "רצוא ושוב" .התורה ניתנה במדבר כדי שתוכל לנדוד עם ישראל בכל גלויותיהם ,אך שורשה נותר נטוע בירושלים .המחשבה הזו מעניקה לנו כוח להבין שגם כשאנו נמצאים ב"מדבר" של החיים ,בתוך חול וחולי ,אנו מחוברים בטבורנו אל המוריה .כל לימוד תורה הוא מעין "שיחזור" של אותו נס ,שבו האדמה שתחתנו הופכת לאדמת קודש. מתוך בירור המחשבה על אחדות המקום והנפש ,אנו פונים אל פתח עבודת המידות – ההרחבה המוסרית ,המבקשת להפוך את נדידת ההרים להוראה חיה בתיקון עולמו הפנימי של האדם: הלקח המוסרי הראשון העולה מעקירת הר המוריה והבאתו לסיני הוא יסוד הענווה וההתבטלות .חז"ל לימדונו שהקדוש ברוך הוא הניח את כל ההרים הגבוהים ובחר בסיני הנמוך .אך כאן מתגלה רובד נוסף :כדי שסיני השפל יזכה לתורה ,הוא היה צריך להתאחד עם המוריה .המוסר הנלמד הוא שאין די בענווה כשלעצמה; הענווה צריכה להיות כלי קיבול לקדושה ומסירות נפש .אדם המבקש לקנות תורה צריך להיות שפל כסיני ,אך בו בזמן עליו לטעת בתוכו את אדמת המוריה – את הנכונות להקריב את נוחיותו ואת רצונותיו הפרטיים למען האמת האלוקית .המוסר הוא ששפלות אמיתית אינה חולשה ,אלא היא המקום שבו יכולה לחול קדושת ירושלים. מוסר נוסף טמון במושג "חלה מן העיסה" .החלה מלמדת על הצורך להפריש את הראשית והמובחר לטובת הקודש .המוסר העולה מכאן הוא שגם בתוך ה"מדבר" של חיי היום-יום, בתוך העיסוקים החומריים והטרדות ,על האדם ליצור לעצמו "הר המוריה" פרטי .כשם שהר המוריה נתלש ובא לסיני ,כך על האדם "לתלוש" רגעים של קדושה מתוך המרוץ הגשמי ולהקדישם לתורה .הלקח המוסרי הוא שאין תירוץ של "מקום" או "זמן"; גם אם אדם נמצא במדבר רוחני ,בידו להמשיך עליו את קדושת ארץ ישראל על ידי קביעת עיתים לתורה ומסירות נפש ,ובכך הוא הופך את סביבתו למקום הראוי להשראת שכינה. לבסוף ,קיים כאן יסוד מוסרי של המשכיות וזכות אבות .העובדה שהקדוש ברוך הוא בחר במוריה "הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו" ,מלמדת אותנו על האחריות המוסרית של הבנים כלפי מורשת אבותיהם .המוסר הוא שאין אנו בונים את עולמנו הרוחני בחלל ריק;

ורתי תשרפ

אנו עומדים על כתפי ענקים .כל הצלחה שלנו בתורה יונקת מהעמל וממסירות הנפש של הדורות שקדמו לנו .עלינו ללמוד מכאן להעריך את שורשינו ולדעת שכוחנו לשמוע "אנכי ה'" נובע מאותו אפר של יצחק המונח על המזבח .המוסר הזה מחייב אותנו לנהוג בכבוד וביראה כלפי התורה ,מתוך הבנה שהיא נקנתה בייסורים ובאהבה של אבות האומה. מתוך השלהבת העולה מן ההר ,המאחדת את מסירות הנפש של האבות עם קבלת התורה של הבנים ,אנו מזככים את ההוראה לחיי המעשה ואת תמצית הדברים :בתובנות לחיי היום יום ,עלינו להפנים שאין מקום בעולם ,ואין מצב בחיים ,שבו האדם רחוק מדי מהקדושה .אם הר המוריה יכול היה לנדוד עד למדבר סיני כדי לפגוש את ישראל ,הרי שכל יהודי הנמצא ב"מדבר" – בין אם זהו מדבר של בדידות ,קושי כלכלי או ריחוק רוחני – יכול להפוך את מקומו לירושלים .עלינו ללמוד שקביעת מקום לתורה ותפילה היא למעשה "תלישת חלה" מהמציאות החולפת וחיבורה אל הנצח .כאשר אדם לומד תורה במסירות נפש ,הוא דורך באותו רגע על אדמת המוריה; הוא אינו זקוק למסע פיזי כדי להגיע אל הקודש ,שכן התורה שבפיו היא זו שמביאה את המקדש אליו .עלינו לזכור תמיד ש"הוראה" דורשת "מורא" – שכל ידיעה בתורה צריכה להוסיף בנו יראת שמיים ורוממות ,כפי שיצא המורא לאומות העולם מתוך קולות וברקים.

עיקר העניין: השאלה האם התורה ניתנה בסיני או במוריה מוצאת את פתרונה באיחוד הניסי שביניהם :התורה ניתנה על הר המוריה שהובא למדבר סיני .סוד זה מגלה לנו שהתורה אינה יכולה להתקיים ללא התשתית של קדושת ארץ ישראל ומסירות הנפש של עקדת יצחק .הקדוש ברוך הוא בחר שלא לתת את התורה על אדמת מדבר סתמית ,אלא עקר את "שער השמיים" והניחו תחת רגלי מקבלי התורה, כדי ללמדנו שהתורה והמקדש הם מהות אחת .מתוך כך נלמד לדורות :התורה היא הניידות של ירושלים לכל קצוות תבל ,ובכל מקום שבו עוסקים בתורה מתוך התבטלות וענווה כשל הר סיני ,שורה אותה קדושת מוריה שהפכה את המדבר למשכן לשכינה.