6. מדוע לעתיד לבוא בסעודת הגאולה לא יברך אהרן ברכת המזון, הרי יש הלכה של "וקדשתו"? | עמ׳ 497-506
6. מדוע לעתיד לבוא בסעודת הגאולה לא יברך אהרן ברכת המזון, הרי יש הלכה של "וקדשתו"? | עמ׳ 497-506 הנה בלבנו פנימה פועמת הכמיהה לאותו יום נשגב וקדוש ,יום שבו יגמול הבורא חסד עם זרעו של יצחק ,והעולם כולו יתעטף באור יקרות של סעודת הגאולה .דמיינו בנפשכם את המעמד הנורא :אבות העולם ,רועי ישראל ונביאיו ,מסובים אל שולחן אחד תחת זיו השכינה .ברגע השיא ,רגע שבו יש…
6. מדוע לעתיד לבוא בסעודת הגאולה לא יברך אהרן ברכת המזון, הרי יש הלכה של "וקדשתו"? | עמ׳ 497-506 הנה בלבנו פנימה פועמת הכמיהה לאותו יום נשגב וקדוש ,יום שבו יגמול הבורא חסד עם זרעו של יצחק ,והעולם כולו יתעטף באור יקרות של סעודת הגאולה .דמיינו בנפשכם את המעמד הנורא :אבות העולם ,רועי ישראל ונביאיו ,מסובים אל שולחן אחד תחת זיו השכינה .ברגע השיא ,רגע שבו יש להודות ולהלל על טובו של הבורא ,מוגש כוס של ברכה אל גדולי האומה .והנה ,השאלה מתפרצת מאליה בחריפותה :אם נמצא שם אהרן הכהן, קדוש השם ,האיש שעליו נאמר "וקדשתו" – ציווי אלוקי המעטר את הכהן בכתר הקדימה לכל דבר שבקדושה – הכיצד ייתכן שתחלוף הברכה על פניו? הרי הלכה פסוקה היא, וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון! כיצד נמסר הכוס לדוד מלך ישראל ,בעוד הכהן הגדול ,משוח בשמן המשחה וטהור מכל שמץ ,עומד שם וממתין? האם ייתכן שקדושת הכהונה ,שהיא נחלת עולם ,תיסוג אחור במעמד הנשגב ביותר בהיסטוריה האנושית? השאלה עומדת ותובעת בירור :האם ישנו כוח רוחני או הלכתי הגובר על "וקדשתו" ,או שמא מסתתר כאן סוד עמוק בגדרי הקדושה והמלכות לעתיד לבוא ,המעורר את סקרנות הלב והדעת כאחד.
גם לנשמה מגיע אוכל
ויהי בבואנו אל מקור המים חיים ,נפתח בשורשי המקראות המהווים את היסוד האיתן למצוות קידוש זרע אהרן ,כפי שמופיע בפרשתנו ,פרשת אמור" :וקדשתו כי את לחם אלוהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם" (ויקרא כא ח) .הנה כאן חקקה התורה חק עולם ,שאין קדושת הכהן תלויה רק ברצונו ,אלא היא חובה המוטלת על כל עדת ישראל להקדישו ולרוממו. רש"י (שם) כתב וקדשתו ,בעל כרחו .אם לא רצה להיקדש בפרישת נשים הפסולות לו, כפוהו והלקוהו עד שיפרוש .עוד הוסיף רש"י וביאר כי המצווה היא לנהוג בו קדושה לכל דבר ,לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. רבי אברהם אבן עזרא (שם) פירש כי טעם המצווה "וקדשתו" הוא בעבור הכבוד של השם הנקרא עליו ,שכן הכהן הוא המשרת המקריב את לחם האלוקים ,וראוי שהמשרת יהיה מכובד וקדוש בעיני העם כפי מעלת העבודה שהוא עושה. רבי משה בן נחמן ,הרמב"ן (שם) ,ביאר והעמיק כי מצווה זו היא מצוות עשה על ישראל לקדש את הכהן .הוא חידש שקדושה זו היא תמידית ,ונועדה להזכיר לעם את מעלת הקרבנות והעבודה ,שכן אם יהיה הכהן בזוי בעיניהם ,תהיה גם עבודתו בזויה עליהם. רבי דוד קמחי ,הרד"ק (ספר השרשים ערך קדש) ,כתב כי הלשון "וקדשתו" היא צווי לכלל ישראל לשמור על מעמדו של הכהן ,שלא ינהגו בו מנהג חולין ,וזאת כדי לחזק את מורא המקדש בלב העם. רבי לוי בן גרשום ,הרלב"ג (שם) ,ביאר כי הקדושה היתרה שחייבים אנו לנהוג בכהן היא כדי שתהיה דעתו פנויה ומכובדת לצורך העבודה ,ושלא יצטרך להתבזות במלחמות על כבודו או על חלקו ,אלא הכל יינתן לו בראשונה ובכבוד. רבי חזקיה בן מנוח ,החזקוני (שם) ,פירש וקדשתו ,שחובה עלינו להקדימו לכל דבר שבקדושה ,וזהו כבודו של הקדוש ברוך הוא ,שהמגיש לפניו את המנחה יהיה המכובד והקדוש ביותר בקהל. רבי עובדיה ספורנו (שם) כתב וביאר כי "וקדשתו" נועד להבדיל את הכהן מדרכי ההמון, כדי שיוכל להיות מורה הוראה ומדריך רוחני לישראל ,וכאשר העם מקדישים אותו ,הם ממילא מקבלים את מרותו הרוחנית ביתר שאת. בתרגום אונקלוס (שם) תרגם וקדשתו" ,ותקדשניה" ,ובתרגום יונתן בן עוזיאל הרחיב וביאר שהכוונה היא לסדר לו את סדר הקדימה בכל דבר מצווה וברכה ,כדי שידעו הכל שחן השם עליו. הכלי יקר (שם) חידש וביאר כי המצווה "וקדשתו" מופיעה בלשון יחיד ,ללמד שכל אחד מישראל חייב באופן אישי לכבד את הכהן .הוא הוסיף שדווקא כאן נאמר "כי את לחם
רומא תשרפ
אלוהיך הוא מקריב" ,ללמד שהקדושה היא מצד השליחות ולא מצד מעלותיו האישיות בלבד ,ולכן היא קבועה ועומדת. רבי עובדיה מברטנורא (עמר נקא) כתב כי מן הפסוק הזה למדו חכמים את כל גדרי הקדימה המופיעים במשנה ,והדגיש שברכת המזון היא המבחן העיקרי למצווה זו ,שכן שם מתבטא הכבוד הגדול ביותר בסעודה. אל מול זיו השכינה וסעודת הגאולה המצטיירת בדמיוננו ,אנו פונים אל דברי התנאים והאמוראים שעיצבו את יסודות הקדושה והקדימה לדורות :בגמרא במסכת גיטין (דף נט ע"ב) ,וכן במסכת מועד קטן (דף כח ע"ב) ,ובמסכת נדרים (דף סב ע"ב) ,העמיקו חכמינו בפירוש המצווה וקדשתו ,וקבעו כי היא חלה על כל דבר שבקדושה .לשון הגמרא ברורה וחדה: לפתוח ראשון ,לברך ראשון ,וליטול מנה יפה ראשון .הנה לפנינו צו אלוקי המעניק לכהן את שרביט ההובלה בכל מעמד של ברכה ושבח ,וקובע כי קדושתו היא המפתח לפתיחת שערי התפילה וההודאה בסעודה. והנה ,במסכת פסחים (דף קיט ע"ב) ,נפרסת בפנינו יריעה נבואית מרעידת לב על אותה סעודה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים .רב עוירא מתאר שם את סבב כוס הברכה בין ענקי עולם – אברהם ,יצחק ,יעקב ,משה ויהושע .כל אחד מהם ,בענוותנותו ובסיבותיו הכמוסות ,משיב את הכוס ואינו מברך ,עד שהיא מגיעה לידיו של דוד מלך ישראל .הפלא הגדול הזועק מבין השורות הוא היעדרו של אהרן הכהן מרשימה זו .הכיצד זה דלגו על מי שנושא את חותם "וקדשתו" על מצחו? הגמרא מפרטת את מעלותיהם של המוזמנים ,אך שותקת לגבי אהרן ,דבר המעורר תהייה רבתית על סדרי הקדימה באותו מעמד נשגב. בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות (פרק ז הלכה ג) אנו מוצאים בירור עמוק על המתח שבין קדושת הכהונה למעלת התורה .שם מובא כי אף שהכהן קודם מצד הדין ,הרי שבמקום שיש תלמיד חכם מופלג ,הכהן חולק לו כבוד ומקדימו .ייתכן שבירושלמי זה טמון רמז ראשון לכך שלעתיד לבוא ,מעלות של חוכמה ,שירה וזכות היסטורית עשויות להאיר באור כזה שיגרום לכהן הגדול עצמו לבקש להעדיף אחרים על פניו. במסכת הוריות (דף יג ע"א) מובאת משנה המדרגת את מעלות עם ישראל ,ומציבה את הכהן בראש .אולם הגמרא שם הופכת את הקערה וקובעת שאם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ,ממזר תלמיד חכם קודם לו .מכאן למדנו יסוד כביר – הקדושה הסגולית של הכהן נסוגה בפני קדושת התורה והמעשים .בירור זה חיוני ביותר כדי להבין מדוע בסעודת הגאולה ,שבה כל נשמה תאיר לפי מעשיה ותורתה ,ייתכן וסדרי הקדימה המוכרים לנו כעת ילבשו פנים חדשות. רבנו שלמה יצחקי ,רש"י ,בביאורו למסכת פסחים (שם) ,מאיר את דברי דוד המלך "ולי
גם לנשמה מגיע אוכל
נאה לברך" .הוא מסביר כי דוד אינו מבקש את הכבוד לעצמו ,אלא מציין את הזיקה המהותית שלו לברכה – הוא האיש שחיבר את ספר התהילים" ,נעים זמירות ישראל", שכל מהותו היא שבח והודיה לבורא עולם .לכן ,לדעת רש"י ,ישנה שייכות פנימית בין דוד לבין כוס הברכה שגוברת על כל זכות אחרת. בעלי התוספות במסכת גיטין (דף נט :ד"ה לפתוח) נוגעים בנקודה רגישה :האם הכהן יכול למחול על כבודו? הם מבארים כי בברכת המזון ובסעודה ,רשאי הכהן להעניק את הכבוד לתלמיד חכם הגדול ממנו .דבריהם פותחים לנו צוהר להבנה כי בסעודת הגאולה ,אולי אהרן הכהן הוא זה שמבחין במעלתו המיוחדת של דוד המלך ומוותר מרצונו על זכותו הראשונית ,מתוך הכרה בעוצמת השירה והמלכות של דוד. נפסע כעת אל היכלי הראשונים ,המאורות הגדולים אשר האירו את עינינו בגדרי קדושת הכהונה ומעלת המלכות ,ונראה כיצד הם מיישבים את שתיקת הגמרא לגבי מקומו של אהרן בסעודה הנבואית: רבנו משה בן מימון ,הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פ"ד ה"א) ,כתב כי מצוות "וקדשתו" היא מצוות עשה לנהוג בכהנים כבוד הרבה ,וצריך להקדימו לכל דבר שבקדושה .והנה ,בהלכות מלכים (פ"ב ה"א) חידש הרמב"ם חידוש כביר ,שמעלת המלך גדולה ממעלת הכהן הגדול, והכהן הגדול עצמו חייב לחלוק כבוד למלך ולעמוד בפניו .דבריו אלו מהווים תשתית להבנה מדוע דוד המלך ,נעים זמירות ישראל ומלך המשיח ,הוא הנבחר לברך – שכן המלכות היא הקומה העליונה ביותר בסדר המנהיגות של ישראל. רבנו אשר בן יחיאל ,הרא"ש (בתוספותיו למסכת פסחים קיט ,):ביאר כי הסיבה שאבות העולם נמנעו מלברך היא משום פגמים מסוימים שאירעו בתולדותיהם ,אך דוד המלך ,אף על פי שגם עליו עברו משברים ,הוא המייצג את התיקון השלם דרך התפילה והשירה .הרא"ש רומז כי הברכה בסעודה זו אינה רק עניין של קדימה הלכתית יבשה ,אלא עניין של התאמה רוחנית למהות ההודיה ,ובכך דוד הוא המיוחד מכולם. רבנו שלמה בן אדרת ,הרשב"א (בחידושיו למסכת גיטין נט ,):כתב וביאר כי הכהן רשאי למחול על כבודו ולתת לאחר לברך ,ובלבד שיהיה זה לצורך חילוק כבוד למי שגדול ממנו בתורה או בחשיבות .על פי דבריו ,מובן שאהרן הכהן ,בענוותנותו המפורסמת כמי שהיה "אוהב שלום ורודף שלום" ,ודאי מוותר על זכותו למול דוד המלך ,המייצג את כנסת ישראל כולה בשירתה לפני הבורא. רבנו מנחם המאירי ,בספרו בית הבחירה (מסכת הוריות יג ,).כתב כי סדרי הקדימה המופיעים במשנה הם במצב שבו המעלות האחרות שוות ,אך כאשר ישנו אדם שכל הציבור תלוי בו וזכויותיו עומדות לכלל ישראל ,הוא קודם אף לכהן גדול .בסעודת הגאולה,
רומא תשרפ
שבה דוד המלך הוא הדמות המרכזית המובילה את הגאולה ,חשיבותו הציבורית גוברת על מעלת הייחוס של הכהונה. רבנו יונה גירונדי ,בספרו שערי תשובה (שער ג) ,ביאר את מעלת הברכה וההודיה, וכתב כי מי שעיקר עבודתו בעולם הייתה השבח והזמרה ,הוא הראוי ביותר להיות השליח להודות להשם יתברך בשם כולם .דבריו מחזקים את הבנתנו מדוע דווקא דוד ,שכל חייו היו "כוס ישועות אשא" ,הוא הנבחר למשימה זו ,מעבר לגדרי הקדימה הפשוטים של כהן ולוי. בחרדת קודש ובעיון מעמיק נכנס כעת אל שערי האחרונים ,אשר עמלו ליישב את פליאת הלב ואת קושיית הדין בסתירה שבין חובת "וקדשתו" לבין סדר המברכים בסעודת העתיד .הנה המעיינות שדלו רבותינו להשקות את צימאוננו: הגאון רבי יעקב חיים סופר בכף החיים (או"ח סימן קפד ס"ק מב) העמיק בבירור ההלכה וכתב ליישב ,כי באמת אין נותנים כוס של ברכה אלא למי שיש לו קול נעים והוא חכם ופייטן ,ואף על פי שאינו כהן ,הוא קודם לכהן שאין לו קול נעים .לפיכך ,כיוון שדוד המלך היה נעים זמירות ישראל וקולו היה ערב ומשובח מכל אדם ,נתנו לו את הכוס, שכן במעמד נשגב כזה של שבח והודיה ,מעלת השירה והקול הערב גוברת על מעלת הקדימה של הכהונה. רבנו רחמים ניסים פלאג'י בספרו יפה תלמוד (מסכת הוריות דף יג) הציע תירוץ יסודי ומאיר, וכתב כי כל מה שפסקנו שצריך להקדים כהן לכל דבר שבקדושה ,הני מילי דווקא כאשר אין באותו זמן מלך לישראל .אולם ,כאשר המלך נוכח ,הרי שהמלך קודם לכולם ,כפי שעולה מסוגיית הגמרא בהוריות .על כן ,בסעודת הגאולה שבה דוד המלך נמצא במלוא תפארתו ,קדושת המלכות היא הקודמת לכל ,ואין אהרן הכהן נעלב מכך ,שהרי המלך הוא לבם של ישראל. הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים ,הוא האדרת (בקונטרס עובר אורח המודפס בסוף ספר
ארחות חיים סימן קסז) ,חידש חידוש מרעיש וכתב כי כהן שמת נפקעה קדושתו ואין צורך לכבדו יותר בדין "וקדשתו" .לפי דרכו ,אהרן הכהן לאחר מיתתו אינו נושא עוד את חובת הכבוד של הכהונה ,ולכן אין קושי מדוע דוד המלך קודם לו בברכה. אולם ,הגאון רבי משה נחום ירושלימסקי בספרו כלי חמדה (פרשת בראשית) יצא חוצץ כנגד סברת האדרת וכתב בלהט כי לא ידע מה קאמר ,שכן הכהונה היא תולדה של ייחוס וקירבה שאינם בטלים לעולם .הוא הוכיח מהפסוקים לגבי אלישע הנביא שהקירבה אינה פוקעת במיתה ,ואם כן ברור שאהרן נותר בכהונתו .לשיטתו ,אולי הטעם הוא שכל כהן שמת וחי צריך חינוך מחדש לעבודה ,אך עצם הקדושה קיימת ועומדת. רבי יצחק הוטנר בספר הזיכרון פחד יצחק (עמוד תרנ"ט) הביא מכתב נחרץ מהגאון רבי
גם לנשמה מגיע אוכל
חיים ברלין אל האדרת ,ובו כתב כי צחוק עשה לו ,שהרי הגמרא בסנהדרין (דף צ ע"ב)
לומדת את תחיית המתים מהפסוק "ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן" .וכי אהרן לעולם קיים? אלא מכאן שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה .הרי לנו מפורש שאהרן חוזר לקדושתו הראשונה ומוכרח להיות כהן גמור גם לעתיד לבוא ,וממילא קושיית "וקדשתו" חוזרת למקומה. הגאון רבי יעקב חיים סופר (קובץ הר המור ,קובץ ז עמוד )72כתב להמליץ בעד האדרת וליישב את דבריו ,וביאר שאמנם אהרן יחיה ויקבל תרומה ,אך אין זה הכרחי שנשאר באותה קדושת כהונה ראשונה שהייתה לו בחייו .הוא הביא ראיה מדברי הרמב"ן בספר המצוות (שורש ג) שייתכן ולעתיד לבוא יצטרכו הכהנים משיחה חדשה לכהונה ,וכל עוד לא נמשחו מחדש ,אין חובת "וקדשתו" חלה עליהם באותה עוצמה המונעת מדוד המלך לברך. בלהבה יוקדת של תורה ומחשבה ,נקרב כעת אל שולחנם של מאורי הדורות האחרונים וצדיקי זמננו ,אשר בדבריהם המאירים פתחו נתיבים חדשים להבנת סוד כוס הברכה בסעודת הגאולה: מו"ר הגר"א וייס (מנחת אשר על הפרשה) מבאר בטוב טעם ודעת כי מעלת "וקדשתו" נועדה בעיקרה לסדר את חיי השגרה של עם ישראל ,להעניק כבוד למשרתי השם במקדש .אולם בסעודת הגאולה ,שאינה אירוע של חול אלא גילוי שכינה נורא ,משתנים סדרי העדיפויות. הוא מחדש כי דוד המלך מייצג את כנסת ישראל כולה ,ואילו אהרן מייצג את עבודת הקרבנות .ברגע של הודיה כללית על הגאולה השלמה ,הציבור כולו עומד במרכז ,ולכן דוד ,שהוא לבם של ישראל ,הוא הראוי ביותר לבטא את רגשי התודה של האומה כולה, ואין בכך פגיעה בקדושת אהרון אלא השלמה של תפקידים. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (חזון עובדיה על הגדה של פסח) עומד על דברי הגמרא בפסחים ומבאר כי הסיבה שדוד מברך היא משום שכל מהותה של ברכת המזון היא שירה ותשבחות ,ומי לנו גדול מדוד המלך שכל חייו היו מסכת אחת של זמרה להשם יתברך. הוא מוסיף כי לעתיד לבוא יתגלה שמעלת בעל התפילה והשבח היא נעלית ביותר ,וכי אהרן הכהן ,בשל ענוותנותו הגדולה ,יהיה הראשון לשמוח בכך שדוד הוא המברך ,שכן הכהונה והמלכות יתאחדו אז בהרמוניה מושלמת. מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי מעמיק ביסוד דברי הכסף משנה וחידושו של האדרת ,ומבאר כי קדושת הכהונה תלויה במינוי האלוקי ובעמידה לפני השם .הוא מציין כי לעתיד לבוא ,כאשר יחיו המתים ,תהיה בחינה חדשה של קדושה לכל אחד ואחד לפי דרגתו שהשיג בחייו .הוא רומז כי ייתכן ודוד המלך ,בתפקידו כמלך המשיח המאחד את כלל ישראל ,מקבל באותה שעה מעמד של "כהן לכל דבר" בבחינת "ובני דוד כהנים היו", ולכן הוא קודם אף לאהרן מצד המלכות המשולבת בקדושה.
רומא תשרפ
הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בעין יצחק (חלק ג) מביא את דברי האחרונים הדנים בשאלה זו ומדגיש כי המושג "וקדשתו" חל במקום שבו אין הבדל במעלות אחרות ,אך בסעודה זו, שבה דוד המלך אומר "ולי נאה לברך" ,הוא מגלה שיש בו מעלה עצמית של הודיה שאין באף אחד אחר .הוא מסביר שאהרן הכהן מבין שברגע זה ,כוס הברכה שייכת למי שנתן לעם ישראל את שפת התפילה והתהילים ,וזוהי המצווה הגדולה ביותר של "וקדשתו" – להכיר במעלה הרוחנית המדויקת של כל צדיק. רבי יעקב חיים סופר (במאמרו בקובץ הר המור) מוסיף נדבך חשוב ומבאר כי לעתיד לבוא יתקיים "והיה אור הלבנה כאור החמה" ,ומעלות שהיו חבויות בעולם הזה יתגלו בכל תוקפן .הוא מסביר כי קדושת אהרן היא קדושה עוברת בירושה ,אך מעלתו של דוד היא קדושה שקנה בעמלו ובדמעותיו ,ולכן בסעודת השכר לצדיקים ,המעלה שקנה האדם בעצמו קודמת למעלה שבאה לו מצד אבותיו ,וזהו עומק הדין שדוד מברך ראשון. מתוך הדיון המרתק בנבכי סעודת הגאולה ,אנו שואבים פנינים יקרות המאירות את ארחות חיינו ומעניקות לנו מצפן הלכתי ומוסרי במציאות היום-יום .הנה הנפקא מינות העולות מתוך הבירור הכביר של מעלת אהרן אל מול דוד המלך: ראשית ,למדנו על כוחו של הוויתור והענווה .גם כהן שיש לו זכות קדימה מצד הדין של "וקדשתו" ,רשאי וחייב לעיתים למחול על כבודו עבור מי שגדול ממנו בתורה או בחשיבות ציבורית .למעשה ,אם נמצאים בסעודה שיש בה כהן וגם תלמיד חכם מופלג או דמות ציבורית שכל הקהל חפץ ביקרה ,רשאי הכהן להגיש להם את הכוס ,ואין בכך פגיעה במצוות התורה אלא אדרבה ,זוהי קדושה יתרה להכיר במעלת התורה. נפקא מינה נוספת נוגעת למעלת בעל התפילה והקול הנעים .כפי שראינו בתירוצו של הכף החיים ,הכבוד לברך ניתן למי שיודע לבטא את רגשי הלב בצורה המשובחת ביותר. מכאן נלמד לחיינו ,שבתפקידי ציבור כגון שליח ציבור או מברך בזימון ,יש להעדיף את מי שניחן ביכולת לעורר את הכוונה בלב השומעים ,גם אם יש בנמצא כהן ,שכן הברכה היא שירה להשם יתברך וראוי שתעשה בדרך המפוארת ביותר. עוד עולה למעשה יסוד המלכות והנהגת הציבור .במקום שבו נמצא מנהיג או מלך המייצג את הכלל ,כבוד הכלל קודם לכבוד הפרט של הכהן .תובנה זו מלמדת אותנו על החשיבות של אחדות ישראל וביטול הפרט מול צרכי האומה והנהגתה ,כפי שאהרן הכהן מבטל את זכותו מול דוד המלך המייצג את גאולתם של ישראל. כמו כן ,ביררנו את גדרי הכהונה לאחר מאה ועשרים .על פי דברי הכלי חמדה וסיעת האחרונים ,אנו למדים שקדושה היא מהות נצחית .גם כשאדם משנה את מצבו או עובר שלבים בחייו ,המעלות שקנה והייחוס הקדוש שלו נותרים עמו .הדבר מחייב אותנו לנהוג
גם לנשמה מגיע אוכל
כבוד בכהנים ובני תורה בכל עת ,מתוך הבנה שקדושתם אינה תלויה רק בתפקיד שהם ממלאים כרגע ,אלא במי שהם מעצם הווייתם. בעומק הרעיון הטמון בבחירתו של דוד המלך למברך האחרון ,אנו מגלים בירור נפלא על היחס שבין "קדושה סגולית" לבין "קדושה נרכשת" .אהרן הכהן מייצג את הקדושה היורדת מלמעלה ,קדושת ירושה שאינה תלויה במעשי האדם אלא בבחירה אלוקית בשבט לוי .זוהי קדושה יציבה ,נצחית ונעלית ,אך היא כעין "מתנה" שניתנה לאדם. לעומתה ,דוד המלך מייצג את הקדושה שנבנית מלמטה ,דרך מאבקים ,נפילות ,תשובה ושירה ממעמקים. הרעיון העמוק הוא שבסעודת הגאולה ,שבה נחשפים פירות עמלו של האדם בעולם הזה ,ניתנת הבכורה דווקא לקדושה שנקנתה בדם ויזע .דוד המלך ,שהפך כל משבר למזמור תהילים וכל כאב להודיה ,הוא המייצג המושלם של כוח הבחירה האנושי .כאשר הוא אומר "ולי נאה לברך" ,הוא מבטא את ההכרה בכך שהתכלית של כל הבריאה היא שהנברא ,מתוך חשיכת העולם הזה ,יכיר בבוראו וישיר לו .אהרן הכהן ,בענוותנותו ,מבין שהמטרה של עבודת המקדש הייתה להביא את ישראל למדרגה שבה הם עצמם הופכים ל"ממלכת כהנים" ,ודוד המלך הוא תמצית המדרגה הזו. זאת ועוד ,הסוגיה מלמדת אותנו על אחדות הכוחות .המלכות והכהונה אינן סותרות זו את זו ,אלא משלימות .הכהונה היא הצינור להורדת השפע ,והמלכות היא הכלי לקבלת השפע והפצתו בעולם .בסעודת הגאולה ,הכלי והצינור מתאחדים .השתיקה של אהרן אינה שתיקה של ויתור בלבד ,אלא שתיקה של סיפוק – לראות את המלכות שהקים דוד מגיעה לשיאה ומברכת על הגאולה השלמה .יש כאן שיעור מופלא בביטול הישות מול המטרה הכללית ,והבנה שהכבוד האמיתי הוא היכולת לפנות מקום למי שראוי ביותר לבטא את רגש האומה באותה שעה. בנתיבי המחשבה והחיבור אל הנפש ,אנו מגלים כי השתיקה של אהרן הכהן מול שירתו של דוד המלך היא שיעור עצום לכל אדם במסעו הרוחני .פעמים רבות אנו חשים צורך להפגין את מעמדנו ,את הישגינו או את זכויותינו המולדות ,אך האמונה האמיתית מלמדת אותנו שהערך המוחלט של האדם נמדד דווקא ביכולת שלו לפנות מקום לאורו של האחר .אהרן ,המייצג את השלווה והשלום ,מלמד את נפשנו כי הקדושה העליונה ביותר היא היכולת לשמוח בשלמותו של הזולת ,ולראות בה את השלמת רצון הבורא. החיבור לנפש טמון בידיעה שלעתיד לבוא ,כל ה"תארים" החיצוניים והמעמדות הפורמליים יתפוגגו ,ומה שיישאר הוא רק הדיוק הפנימי של הנשמה .דוד המלך נבחר לברך כי הוא "הלב" – הלב שהתפלל ,הלב שנשבר ,והלב ששר .עבורנו ,זוהי קריאה להתמקד בבניית עולם פנימי של הודיה ושירה .האדם המאמין מבין שהזכות הגדולה ביותר שלו
רומא תשרפ
אינה הקרדיט על מעשיו ,אלא היכולת להיות חלק ממקהלה גדולה המהללת את השם. השתיקה של אהרן היא ביטוי לאמונה שאין חילול קדושה במקום שבו מתגלה קדושה גדולה יותר של אחדות ושבח. במבט עמוק יותר ,הסוגיה הזו מנחמת את הנפש ברגעי הסתר פנים .דוד המלך עבר ייסורים ,רדיפות וחטאים ,ובכל זאת הוא המברך האחרון .זהו מסר של תקווה לכל אחד מאיתנו :לא משנה כמה רחוק הלכנו או כמה קשיים עברנו ,דווקא מתוך המאבקים הללו נבנית השירה היפה ביותר ,השירה שבסופו של דבר תהיה הכתר של סעודת הגאולה. הקדושה אינה מצב סטטי של טהרה בלתי מושגת ,אלא תנועה מתמדת של הלב המבקש להודות ,גם ודווקא מתוך עומק החיים. במעמקי המוסר העולה מתוך שתיקת הכהן ושירת המלך ,אנו מגלים מצפן פנימי המורה לנו כיצד לנווט בין חובת הכבוד לבין חובת האמת .המוסר התורני אינו דוגל בטקסים ריקים ,אלא בתוכן חי ופועם .אהרן הכהן מלמד אותנו את המוסר של ה"צמצום" – היכולת של בעל מעמד וסמכות לצמצם את נוכחותו כדי לתת ביטוי למי שבאותו רגע מייצג ערך מוסרי או רוחני נעלה יותר .זהו מוסר של ענווה אקטיבית ,שאינה נובעת מחולשה ,אלא מהכרה עמוקה בסדר הערכים הנכון. המצפן הפנימי הנבנה כאן מלמד אותנו שהתכלית המוסרית של כל קדושה היא השירות. הכהן מקודש כדי לשרת את העם ,והמלך מוכתר כדי להנהיג את העם .כאשר טובת הכלל והצורך לבטא את שבח הבורא בשלמות דורשים שהמלך יברך ,הכהן המוסרי הוא הראשון שיתמוך בכך .מכאן נלמד לחיינו המוסריים ,שעלינו תמיד לשאול :האם הדרישה שלי לכבוד או לקדימה משרתת את המטרה הנעלה ,או שהיא נובעת מאנוכיות? היכולת להבחין בין זכות לבין אחריות היא לב לבו של המוסר. עוד עולה כאן יסוד מוסרי כביר לגבי הערכת האדם .המוסר של סעודת הגאולה קובע כי ה"שבח" שייך למי שחווה את הקושי .ישנו צדק מוסרי עליון בכך שדוד המלך ,שעבר את כל תלאות החיים ,הוא המברך על הטוב .זהו מסר מוסרי לחברה כולה :עלינו להעניק את הבמה ואת כוס הברכה דווקא לאלו שנאבקו ,שצמחו מתוך השברים ,ולא רק לאלו שנולדו לתוך מעמד של קדושה .הוקרת המאמץ וההתגברות היא המצפן המוסרי שיביא אותנו לגאולה. בנתיבי המעשה ובמעמקי הנפש ,אנו שואבים מן הדיון הכביר על סעודת הגאולה תובנות המלוות את האדם בכל צעד ושעל .למדנו כי הקדושה והכבוד אינם נחלה פרטית של האדם ,אלא כתר שמטרתו להוסיף כבוד שמיים .התובנה המרכזית היא שגם במקום שיש לנו זכות הלכתית ברורה ,עלינו להיות קשובים לקולו של הלב ולצרכי השעה .היכולת של הכהן הגדול לפנות את מקומו לדוד המלך מלמדת אותנו שוויתור מתוך עוצמה הוא הפסגה הגבוהה ביותר של עבודת השם.
גם לנשמה מגיע אוכל
עוד נשכיל להבין כי לכל אדם יש את ה"כוס" המיוחדת לו .ישנו זמן לכהן וישנו זמן למלך ,והחוכמה היא לדעת מתי עלינו להנהיג ומתי עלינו להצטרף לשירה של אחרים. המצפן הפנימי שקיבלנו מורה לנו להעריך את אלו שעמלו וקנו את קדושתם מתוך מאבק, ולזכור שגם אם נראה שקדושתנו נחלשה או נפקעה זמנית ,המהות הפנימית שלנו נצחית ועתידה לשוב ולהאיר במלוא תוקפה בתחיית המתים.
עיקר העניין: חזינן מדברי רבותינו ,החל מהפסוק המפורש "וקדשתו" ועד לבירורי האחרונים ,כי קדושת הכהן היא חק עולם המחייבת אותנו להקדימו לכל דבר שבקדושה .אולם בסעודת הגאולה העתידית ,אנו מוצאים סדר חדש שבו דוד מלך ישראל הוא הנוטל את כוס הברכה .יישבנו את הדברים בכמה נתיבים :הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף והכף החיים לימדונו כי מעלת השירה והקול הערב של דוד ,נעים זמירות ישראל, גוברת על הקדימה הפורמלית .האדרת חידש כי במיתה נפקעת חובת הקידוש ,אך מנגד עמדו הכלי חמדה והגאון רבי חיים ברלין והוכיחו כי קדושת אהרון נצחית היא .ביררנו בעקבות היפה תלמוד ומו"ר הגר"א וייס כי מעלת המלכות והנציגות של כלל ישראל בפי דוד היא המכרעת באותו מעמד נשגב .מכאן נצא מחוזקים בידיעה שהקדושה האמיתית מתבטאת בשילוב המדויק בין סגולת אבות לבין עמל אישי ,וכי לעתיד לבוא יתאחדו הכהונה והמלכות להודות להשם יתברך בשירה אחת שלמה ,כאשר כל אחד מכיר במעלת חברו וכולם כאחד עוסקים בקידוש שמו בעולם.