7. האם מותר לכהן להתחתן עם בעלת תשובה? | עמ׳ 506-514
7. האם מותר לכהן להתחתן עם בעלת תשובה? | עמ׳ 506-514 הנה באים אנו אל שערי אחת השאלות המרעידות ביותר את אמות הסיפים של עולם התשובה בדורנו ,שאלה שבה נפגשים כיסופי הנפש הטהורים ביותר עם חומות הדין וההלכה הבצורות .דמיינו בנפשכם בחור ובחורה ,אשר מצאו את דרכם חזרה אל צור מחצבתם ,לבם פועם באהבה לבורא ורצונם להקים בית נאמן בישראל בקדושה ובטהרה. והנה ,ברגע המרגש של…
7. האם מותר לכהן להתחתן עם בעלת תשובה? | עמ׳ 506-514 הנה באים אנו אל שערי אחת השאלות המרעידות ביותר את אמות הסיפים של עולם התשובה בדורנו ,שאלה שבה נפגשים כיסופי הנפש הטהורים ביותר עם חומות הדין וההלכה הבצורות .דמיינו בנפשכם בחור ובחורה ,אשר מצאו את דרכם חזרה אל צור מחצבתם ,לבם פועם באהבה לבורא ורצונם להקים בית נאמן בישראל בקדושה ובטהרה. והנה ,ברגע המרגש של בניין עולמם ,מתברר כי הבחור נושא עמו את כתר הכהונה המפואר ,ואילו הבחורה ,בטרם זכתה להכיר את אור התורה ,חיה את חייה לפי רוח הזמן והמקום ,ואולי אף נכשלה בקשרים עם נכרים .השאלה מתפרצת מאליה בכאב עצום: האם עברה של הבחורה יהפוך למחסום בלתי עביר בפני עתידם המשותף? האם דלתות הכהונה ננעלות בפני מי ששבה בתשובה שלמה? הרבנים והפוסקים עומדים אל מול המצוקה החריפה הזו ,שבה אלפי זוגות בארץ ובעולם ,ובפרט באוניברסיטאות ובקהילות המרוחקות ,ניצבים חסרי אונים .האם קדושת הכהונה ,הדורשת פרישה מן ה"זונה" ,יכולה
רומא תשרפ
לדור בכפיפה אחת עם המציאות הסבוכה של דורנו ,או שמא ישנם נתיבים הלכתיים כבוסים המאפשרים לבנות את הבית הזה למרות הכל? זהו בירור שאינו רק הלכתי ,אלא נוגע בנימי הנפש העדינים ביותר של עמנו בדור הגאולה. בהגיענו אל שורשי הדברים ,אנו פותחים במקרא המפורש בפרשתנו ,המהווה את היסוד והמקור לחומרת איסורי הכהונה והקשר שבין מעשי הבת לכבוד אביה" :ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תישרף" (ויקרא כ"א ,ט') .פסוק זה ,אף שעוסק בדין החמור של בת כהן שזנתה תחת בעלה ,מקרין על כל מושג הקדושה והחילול בבית הכהונה .נתבונן בביאורי רבותינו מפרשי התורה המרחיבים את היריעה בהבנת מהות האיסור והשלכותיו: רש"י (שם) כתב כי המילים "את אביה היא מחללת" מלמדות שאם עד עכשיו נהגו באביה כבוד בגלל קדושתו ,הרי שעל ידי מעשיה היא מבזה אותו ואומרים עליו "ארור שזה ילד, ארור שזה גידל" .מכאן אנו למדים את הקשר המהותי שבין המעשה האישי לבין המעמד השבטי של הכהונה ,שכל חילול קטן בה פוגע בשושלת כולה. רבי משה בן נחמן ,הרמב"ן (שם) ,פירש וביאר כי התורה החמירה בבת כהן יותר מכל אישה אחרת בגלל מעלת הקדושה של הבית בו גדלה .הוא מוסיף כי "חילול" הוא לשון יציאה מן הקדושה אל החול ,והבת הזו במעשיה הוציאה את עצמה ואת משפחתה ממדרגת הקדושה המיוחדת להם. רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר כי הטעם לעונש החמור והקשר לאביה הוא משום שהיא הייתה ראויה לאכול בתרומה ובקדשים ,ועל ידי זנותה היא נפסלת מכך ומחללת את השם הנקרא על משפחתה. הכלי יקר (שם) חידש והעמיק בביאור המילה "תחל" ,וכתב שהכוונה היא לתחילת הפיכתה לחללה .הוא מסביר שהתורה רצתה לגדור גדר סביב הכהונה ,כדי שכל בת כהן תדע שמעשיה אינם נוגעים רק לה ,אלא הם פוגעים בבסיס הקדושה של זרע אהרן. רבי עובדיה ספורנו (שם) פירש כי "את אביה היא מחללת" מלמד שהיא פוגמת ביכולת של אביה להורות ולהנהיג את העם ,שכן כהן שביתו אינו מתנהג בקדושה ,אין דבריו נשמעים בציבור. לאחר שראינו את חומרת המושג "חילול" בכהונה ,נבוא אל גדרי ההלכה היסודיים כפי שסידרם הנשר הגדול ,הרמב"ם :רבנו משה בן מימון( ,הלכות איסורי ביאה פרק י"ח הלכה ב), הגדיר במדויק מיהי ה"זונה" האסורה להינשא לכהן .הוא כתב וביאר כי זונה היא כל אישה, בין אם היא ישראלית ,לוויה או כוהנת ,שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו באיסור השווה לכל .וזהו לשונו" :אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השווים בכל ואין מיוחדים בכהנים ,או מאיסורי עשה ,ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה ,או לעכו"ם ועבד ,הואיל והיא אסורה לו להינשא ,הרי זו זונה".
גם לנשמה מגיע אוכל
נמצאנו למדים מדברי הרמב"ם יסוד חיוני לנידון דידן :אישה שנבעלה לנכרי נחשבת "זונה" לעניין הכהונה ,משום שהנכרי הוא מאלו שהיא אסורה להינשא להם .לכן ,אם בעלת תשובה נבעלה בעברה לנכרי ,היא נאסרת עולמית על כל כהן ,ואפילו תעשה תשובה שלמה שתמחה את עוונותיה ,המציאות ההלכתית של היותה "נבעלת לפסול לה" נשארת בעינה לעניין איסורי כהונה. נבוא כעת אל שערי מסכת כתובות ,אל דפי הגמרא המאירים את הדרך לבירור ספקות בדבר כשרותן של בנות ישראל ,שם הונחו היסודות לדיון על חזקה ונאמנות במצבים של חוסר ודאות. במשנה במסכת כתובות (דף י"ג ע"א) אנו מוצאים את המחלוקת המפורסמת בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע במקרה של אישה שנמצאה מעוברת ואמרה "לכשר נבעלתי". רבן גמליאל פוסק כי היא נאמנת ,בעוד רבי יהושע סובר שאינה נאמנת עד שתביא ראיה לדבריה .ההלכה נפסקה כרבן גמליאל ,המעניק כוח לטענת האישה המעידה על טהרת עברה. בהמשך הסוגיה (דף י"ד ע"א) מובא המעשה המופלא שסיפר רבי יוסי :מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה .באו לפני רבי יוחנן בן נורי ושאלוהו על כשרותה לכהונה .אמר רבי יוחנן בן נורי :אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה ,הרי זו תינשא לכהונה. הגמרא שם מפלפלת בגדרי "רוב" ו"קבוע" ,ומבררת מתי אנו תולים שהבועל היה אדם כשר ומתי אנו חוששים שהיה פסול .יסוד זה המופיע בתלמוד הבבלי ,וכן בתלמוד הירושלמי (פרק א' הלכה ט') ,מלמדנו כי כאשר יש ספק במציאות ,אנו הולכים אחר הרוב. אולם ,חכמינו הטילו על פוסקי ההלכה את המשימה הדקה להגדיר מהו ה"רוב" בכל דור ודור ובכל מקום ומקום. הריטב"א (שם) ביאר כי נאמנות האישה לומר "לכשר נבעלתי" קיימת גם כאשר יש ספק השקול ,וזאת משום חזקת הכשרות של בנות ישראל .אולם ,הוא מסייג זאת במקרה שיש רגליים לדבר שהייתה בסביבה פסולה. רבנו שלמה בן אדרת ,הרשב"א (בחידושיו לכתובות י"ג ,).כתב וביאר כי כל אישה שיש לה חזקת כשרות ,אין אנו פוסלים אותה בגלל חששות רחוקים ,אלא אם כן הוכח שנבעלה לפסול לה .דברים אלו מהווים את עמוד השדרה לדיונים בדורנו :האם בעלת תשובה מגיעה עם "חזקת כשרות" או שמא המציאות המודרנית באוניברסיטאות ובחו"ל משנה את הסטטיסטיקה ההלכתית של הרוב. מכאן עולה השאלה הכואבת :האם אישה שחיה בסביבה שבה רוב האנשים אינם כשרים לכהונה (כגון נכרים בחו"ל) מאבדת את נאמנותה לומר "לכשר נבעלתי"? הסוגיה בכתובות היא המצפן המנחה את גדולי הפוסקים בבואם להכריע בגורלם של זוגות המבקשים לבנות בית בקדושה.
רומא תשרפ
נפסע כעת אל היכלי הראשונים ,המאורות הגדולים אשר דנו בשאלת מהימנותה של האישה כאשר אורח חייה הקודם מעמיד בספק את טענתה לכשרות .כאן אנו מבררים את המושג "פרוצה" ואת השפעתו על כוחה להעיד על עצמה: רבנו יצחק אלפסי ,הרי"ף (כתובות ח ,).הביא את פסק ההלכה שאישה נאמנת לומר לכשר נבעלתי ,אך בראשונים מתעורר דיון נוקב מה הדין באישה שהוחזקה כפרוצה .הרמב"ן (בחידושיו לכתובות יג ).ביאר כי עיקר הנאמנות של אישה מבוסס על כך שרוב בעילות הן אצל אדם כשר ,אולם כאשר האישה מזלזלת בקדושתה ונהיית פרוצה לכל ,חזקתה נחלשת. רבנו נסים ,הר"ן (שם) ,כתב וביאר כי ישנו הבדל בין אישה שנכשלה פעם אחת לבין מי שדרכה בפריצות .הוא חידש כי אישה שהפקירה את עצמה ,אינה יכולה ליהנות מחזקת הכשרות הפשוטה של בנות ישראל ,שכן מעשיה מעידים עליה שאין היא מקפידה להיבעל דווקא לכשרים. רבנו שלמה בן אדרת ,הרשב"א (שם) ,דן בשאלה האם אישה שחיה בין הגויים נחשבת כמי שאיבדה את חזקתה .הוא פירש כי אף שבנות ישראל בחזקת כשרות הן ,הרי שבמקום שבו הפריצות מצויה והגויים מצויים ,חובת הבירור נעשית דקדקנית יותר .הוא רמז לכך שסביבה שבה אין גדרי צניעות משפיעה על היכולת שלנו לקבל את דברי האישה ללא פקפוק. רבנו מנחם המאירי ,בספרו בית הבחירה (כתובות יג ,).כתב והרחיב כי נאמנות האישה לומר "לכשר נבעלתי" נאמרה במי שאינה חשודה על הזנות עם מי שאסור עליה .אך אם היא אישה שאינה נזהרת כלל ,הרי שהיא נכנסת לגדר של "פרוצה" ,ובמצב כזה קשה לסמוך על עדותה בלבד ללא סיוע של רוב המצוי באותו מקום. מכאן אנו למדים ששורש הדיון בדורנו על בעלות תשובה שחיו בסביבה אקדמית או במדינות הים ,יונק מהכרעת הראשונים :האם המציאות שבה חיו מגדירה אותן כ"פרוצות" המאבדות נאמנות ,או שמא כיוון שהן שבות אל חיק היהדות בלב שלם ,אנו שבים ומעניקים להן את חזקת הכשרות של בנות ישראל. נקרב כעת אל שולחנם של ענקי הפסיקה בדור האחרון ,אשר ניצבו מול פני השטח המשתנים של הגולה ,והתמודדו עם שאלות הלב של בעלות התשובה בבואן להינשא לכהן: הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) אמנם לא עסק במציאות המודרנית של האוניברסיטאות ,אך תלמידו וממשיך דרכו ביהדות ארצות הברית ,הכהן הגדול מאחיו רבי משה פיינשטיין בספרו שו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סימן מ) ,נדרש לשאלה זו בכובד ראש .הוא השיב לאישה פנויה שביקשה להינשא לכהן לאחר שזנתה ,וכתב כי אכן גדול כוחה של תשובה לקרב את הרחוקים .עם זאת ,הוא ביאר והעמיק בגדרי הנאמנות :אם האישה הייתה מוחזקת ככשרה ,הרי שהיא נאמנת לומר שנבעלה רק לישראל הכשר לבוא בקהל .אך במקרה שהאישה חיה באורח חיים פרוץ ,ללא שמירת תורה ומצוות,
גם לנשמה מגיע אוכל
ונודע הדבר שהייתה מתרועעת עם חבורות של אנשים ונשים בחדרי חדרים ,הרי שנפל חשד כבד במחשבה שמא נבעלה גם לנכרים הפוסלים אותה מן הכהונה .הכהן הגדול מאחיו פסק כי במציאות כזו ,שבה אין לאישה חזקת כשרות והיא חיה בין אנשים שאינם מקפידים על גדרי ערווה ,קשה לסמוך על נאמנותה ללא ראיה ברורה. מו"ר הגר"מ שטרנבוך בספרו שו"ת תשובות והנהגות (ח"ד סימן רפא) נשאל אף הוא בנידון דומה על בת שהייתה פרוצה וחזרה בתשובה וביקשה להינשא לכהן .הוא כתב וביאר כי המציאות של ימינו ,ובפרט באוניברסיטאות בחו"ל שבהן הזנות מצויה והגויים הם הרוב המכריע ,יוצרת חשש חמור שאינו מאפשר לקבל את טענתה "לכשר נבעלתי" כפשוטה. הוא האריך להוכיח כי במקום שבו הרוב פסול והאישה הוחזקה כמי שאינה נזהרת ,חזקת הכשרות של בנות ישראל נחלשת אל מול המציאות העובדתית הכואבת ,ולפיכך החמיר בעניין זה כדי לשמור על טהרת הכהונה. מתוך דבריהם עולה תמונה מורכבת :מצד אחד ,הערכה עצומה לכוח התשובה ,אך מצד שני ,אחריות כבדה לשמור על גדרי הכהונה כפי שנקבעו בסיני .הם מצביעים על כך שהסביבה והחברה שבה חיה האישה לפני ששבה לצור מחצבתה ,משפיעות באופן ישיר על מעמדה ההלכתי בבוא הרב להתיר את נישואיה לכהן. נפנה עתה אל משנתו של הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד ,אשר בדבריו המאירים בספרו קובץ תשובות ,סלל נתיבים של בירור והקלה בתוך סבך הספקות המקיפים את עולם התשובה: הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד (ח"א סימן כד) נדרש למציאותם של אלו אשר פרקו עול תורה ומצוות ומתרועעים עם נכרים .הוא כתב וביאר כי כל עוד לא התבררה כשרותה של האישה לכהונה ,אין לכהן להינשא עמה .אולם ,הוא חידש יסוד גדול בנאמנות :אם האישה אומרת בפה מלא "לכשר נבעלתי" או שהיא מעידה על עצמה "לא נבעלתי כלל", הרי היא נאמנת .דבריו מפיחים תקווה בלב בעלות התשובה ,שכן הוא מעניק משקל כביר למילתן ,מתוך הבנה שגם מי שרחקה מהדרך ,חזקתה שאינה משקרת בדבר שיכול להביא עליה איסור עולם. עוד הוסיף וכתב (שם סימן קמז) בירור מעמיק בשאלת המשפחות שאינן ידועות כשומרות דת .הוא ציין כי נחלקו הפוסקים האם אנו מחזיקים אותן בחזקת כשרות ,וחידש כי אף באנשים הרחוקים מאוד מהדת ,שבהם החשש להתערבות בגויים גדול הרבה יותר מבימי קדם ,ניתן לסמוך בשעת הדחק על הסוברים שמחזיקים אותם בכשרות. הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד הציע דרך מעשית לבירור הספק :בדיקה על ידי רופא .הוא ביאר כי אם נמצאה האישה שאינה בעולה ,הרי היא מותרת לכהן ללא ספק .ואף אם תמצא בעולה ותאמר שנבעלה ליהודי כשר ,כתב שיש לומר שהיא נאמנותה קיימת .יתרה מכך, הוא חידש שאף במקום שבו רוב התושבים הם גויים ,אם הבירור שהיא בעולה נעשה רק
רומא תשרפ
על ידי בדיקת רופא ,היא נאמנת לומר "לכשר נבעלתי" ,שכן ניתן לתלות ולומר שאין לה בתולים מחמת שהיא "מוכת עץ" (פגיעה פיזית שאינה בעילה) ,ובכך נוצר ספק המאפשר להקל. נמצאנו למדים מדבריו כי גם במציאות קשה של התערבות בין הגויים ,אין אנו ממהרים לנעול דלתות .דרך הבירור הרפואי בשילוב עם נאמנות האישה ,מהווה כלי יקר ערך עבור הפוסקים בבואם לדון במקרה של בעלת תשובה המבקשת להינשא לכהן. בעומק בירור ייחוס הכהונה ,אנו באים כעת לדון ביסוד המושג "כהני חזקה" ובמשמעותו הכבירה בדורותינו .חזקת הכהונה אינה רק תואר משפחתי ,אלא היא שרשרת של זהות יהודית העוברת מדור לדור ,ובדור של בעלי תשובה ,שרשרת זו דורשת בחינה מחודשת ומעמיקה. המושג ההלכתי "כהני חזקה" מבוסס על הרציפות וההמשכיות של הידיעה הברורה על ייחוס הכהונה ,העובר מאב לבנו במשפחה .חזקה זו מתקיימת ומתחזקת בדרך כלל במשפחות שומרי תורה ומצוות ,המכירים בערך הכהונה וממשיכים אותה בפועל על ידי נשיאת כפיים ,עלייה לתורה ככהן ראשון ,ושמירה קפדנית על קדושת הייחוס בנשיאת נשים המותרות להם על פי ההלכה. אולם ,כאשר אנו עוסקים בכהן שחזר בתשובה לאחר דורות שבהם משפחתו לא שמרה על גדרי התורה ,מתעורר חשש משמעותי המכונה בפי הפוסקים "ריעא דחזקה" – חולשת החזקה .החשש הוא שלמרות היותו מזרע אהרן ,ייתכן שבמשך השנים אחד מאבות אבותיו נישא לאישה הפסולה לכהונה ,כגון גרושה או גיורת .נישואין כאלו גורמים ל"חילול" הכהונה ,וצאצאיהם של זוג זה כבר אינם קדושים בקדושת הכהונה .אם הכהן העומד לפנינו הוא "חלל" ,הרי שהוא מותר להינשא גם לנשים שכהן כשר אסור בהן ,ובכללן בעלת תשובה שנבעלה לנכרי. מו"ר הגר"ש ואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק י' סימן רכה) קבע יסוד מרעיש בנוגע לכהנים שאבותיהם גדלו בקיבוצים חילוניים או כהנים שבאו מרוסיה לאחר שנות שלטון הקומוניזם .הוא כתב וביאר כי במקומות שבהם פרקו עול לחלוטין ולא הייתה הקפדה על איסורי ערווה וכהונה ,ישנו רגליים לדבר שאבותיהם כבר התחללו מקדושתם. מו"ר הגר"ש ואזנר נשאל על מקרה כואב של בעלי תשובה ,שבו הבעל מוחזק ככהן והאישה חיה בעבר עם נכרי בנישואין ראשונים .הוא השיב והעמיק במחלוקת הקדמונים האם חזקת כהונה בזמן הזה היא חזקה גמורה או רק ספק בעלמא .הוא הביא את דברי המהרש"ל (בבא קמא פרק ה' סימן לה) שכתב כי זרע כהנים בזמננו קרוב לוודאי שנתבלבלו, ואף אם לא כולם ,הרי שרובם נתבלבלו .הגר"ש ואזנר חיזק דברים אלו וביאר כי אם על כהנים יראי אלוקים נכתב שחזקתם נחלשה ,הרי שבכהנים שבאו מקיבוצים או מרוסיה, שבהם חיו חיים ללא תורה ומצוות מדורות ,החשש שמא אחד האבות נישא לפסולה הוא כמעט וודאי.
גם לנשמה מגיע אוכל
מבואר בדבריו הברורים ,שבמקום שבו יש צורך גדול להתיר נישואין ,ניתן לצרף את הספק שמא הבחור אינו כהן גמור אלא "חלל" ,ובכך להקל עליו להינשא לבעלת תשובה. הוא הדגיש כי אין זו סיבה להקל ראש בדיני כהונה חלילה ,אך במקרים של משפחות שחיו בהפקרות מוחלטת ,הדין נוטה להקל משום שחזקתם נפגעה קשות. במעמקי הבירור על נאמנותו של הכהן בזמננו ,אנו פוגשים את פסיקותיו המהדהדות של הכהן הגדול מאחיו רבי משה פיינשטיין ,אשר בשכלו הזך ניתח את גדרי ה"נאמנות" של הורים שאינם שומרי תורה המעידים על ייחוסם. רבי משה פיינשטיין בספרו שו"ת אגרות משה (אבן העזר ח"ד סימן יא) דן במקרה של אדם שהחזיק עצמו לכהן ,אך כל ידיעתו נשענה על דברי אביו ,אשר לא שמר תורה ומצוות כלל .באותו מקרה ,הבן אף ברח מבית אביו בילדותו ,והתעוררה שאלה האם ניתן לסמוך על עדות האב כדי לאסור על הבן להינשא לגיורת .הכהן הגדול מאחיו כתב וביאר כי לאדם כזה אין שום נאמנות לומר שהוא כהן .הוא הוסיף סברא פסיכולוגית והלכתית עמוקה :אדם שרחוק מן הדת ואינו מבין את כובד האחריות של הכהונה ,ייתכן שאמר זאת ללא דקדוק ,ובפרט כשישנה עדות נגדית של קרובי משפחה המכחישים את הכהונה. על כן פסק כי אותו אדם אינו צריך לגרש את אשתו הגיורת ,שכן מעולם לא הוחזק ככהן בנאמנות המספקת לאסור עליו את המותר לכל ישראל. בתשובה אחרת ,מרעידה לא פחות ,המופיעה באגרות משה (שם סימן לט) ,נשאל רבי משה על ידי בעל תשובה שהגיע מקובה לארצות הברית .אביו אמר לו שהם כהנים ,והבחור ביקש להינשא לגיורת .הכהן הגדול מאחיו כתב כי אבי המשפחה ,שהגיע מרוסיה תחת שלטון הקומוניסטים לקובה שבה כמעט לא היו יהודים דתיים ,נחשב כמי שאינו נאמן כלל להעיד על ייחוסו .הוא ביאר כי "ואם כן אין לו שום נאמנות לומר שהוא כהן". יתרה מכך ,הכהן הגדול מאחיו העלה חשש כבד השכיח במשפחות כאלו ,שגם אם במקור היו כהנים ,הרי שבעקבות המרחק מהתורה במשך דורות" ,כבר נישאו הוריהם לנשים פסולות לכהונה" .הוא הסביר כי בשל העובדה שלא נשמר "משמרת הקודש", הסבירות שאחד האבות נשא גרושה או גיורת היא גבוהה מאוד ,ודי בכך כדי לבטל את חזקת הכהונה של הבן המבקש להינשא עתה כדת משה וישראל. נמצאנו למדים מיסודות אלו ,כי במקום שבו הכהונה נשענת על עדות של מי שאינו מחויב למצוות ,וקיימת מצוקה של נישואי בעלי תשובה ,הפוסקים מוצאים פתח משמעותי לערער על החזקה ולפתוח את הדרך לבניין הבית. בחרדת קודש ובעין בוחנת ,אנו מגיעים כעת אל בירור חזקת הכהונה בקרב יהדות פרס המעטירה ,סוגיה שבה נדרשו גדולי עולם להכריע בין מסורת הקהילות לבין שמועות שהגיעו לפתחי בתי הדין. הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ז' ,אבן העזר סימן ט') נדרש למקרה של
רומא תשרפ
אדם המכונה "כהן" אך מעולם לא נהג ככהן ,מלבד הגעתו לבית הכנסת ביום הכיפורים. מרן פתח צוהר להקל על ידי הבאת שמועה שרווחה בערי פרס ,לפיה היו מדביקים את התואר "כהן" לאנשים מכובדים כסימן של חשיבות ,או שהיו כאלו שנדרו בעת חוליים שיהיו כהנים אם יירפאו. מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף פסק להלכה ולמעשה כי במקום שבו יש צורך גדול להתיר איסורי כהונה ,ניתן לצרף שמועה זו כ"ספק" המצטרף לספקות נוספים .הוא ביאר כי בנדון של אדם שאין לו מסורת ברורה מאביו ואינו נושא כפיו ,השילוב של הספק שמא אינו כהן כלל עם דעת הרמב"ם שאין הבת פגומה לכהונה (במקרים מסוימים) ,יוצר "ספק ספיקא" המאפשר להקל ולהתיר לו להינשא לאישה שאולי נפסלה לכהונה. מנגד ,הראשל"צ רבנו הגר"א בקשי דורון (שו"ת בנין אב חלק ד' סימן ח) העמיק לחקור בנושא חזקת הכהונה אצל יוצאי פרס .הוא ציין כי בשיחה אישית שקיים עם הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ,הבהיר לו מרן שלא התכוון חלילה לערער באופן גורף על חזקתם של כל כהני פרס המוחזקים בכך. הראשל"צ רבנו הגר"א בקשי דורון הביא עדויות מפורטות של רבני קהילות יוצאי פרס, אשר העידו כי לא הכירו כלל תופעה של קריאת שם "כהן" כתואר כבוד בלבד ,או נדרים להפוך לכהנים .הוא כתב וביאר כי אין בכוחה של שמועה רחוקה לבטל חזקה של משפחות המוחזקות בשם כהן דורות על גבי דורות .עם זאת ,הוא הסכים כי במקרים שבהם האדם עצמו מעיד שאינו יודע אם הוא כהן ואינו נוהג במנהגי כהונה ,ניתן להשתמש בסברתו של מרן כסניף להקל. נמצאנו למדים ,כי אצל יוצאי פרס הנקראים "כהן" ללא מסורת מעשית של נשיאת כפיים או עלייה לתורה ,נפתח פתח הלכתי רחב יותר לצירוף ספקות .השמועה על תוארי הכבוד בפרס משמשת כמשקולת נוספת במאזני הפסיקה ,המאפשרת לרבנים להתיר נישואין של בעלי תשובה במקומות של מצוקה גדולה. בנתיבי ההלכה שסללנו ,אנו מגלים כיצד הספקות ההלכתיים הופכים למצפן של חסד ורחמים עבור אותם המבקשים לשוב אל חיק היהדות .מתוך שלל הדעות והשיטות ,עולות נפקא מינות מעשיות ומוסריות המעצבות את דרכו של המורה הוראה בימינו: נפקא מינה ראשונה נוגעת לכוחה של חקירה ודרישה .למדנו כי אין דנים דין כהונה במחי יד .על הרב המדקדק לבחון היטב את תולדות המשפחה ,את מקום המגורים של האבות (קיבוצים ,רוסיה או פרס) ואת מידת זיקתם למצוות .אם מתברר כי החזקה נחלשה עקב חיים ללא תורה במשך דורות ,נפתח פתח רחב לצירוף ספקות להקל ,ובמיוחד כאשר הבחור עצמו אינו בטוח בכהונתו. עוד עולה תובנה מעשית לגבי נאמנות האישה .מתוך דברי הגר"א וסרמן הי"ד והפוסקים, אנו למדים שבמקום מצוקה גדולה ,יש לתת משקל כבד לדברי בעלת התשובה המעידה
גם לנשמה מגיע אוכל
על טהרת עברה ,ובמידת הצורך להיעזר בבדיקות רפואיות שיכולות ליצור ספק הלכתי ("מוכת עץ") המאפשר את היתר הנישואין. המצפן המוסרי הנבנה כאן מלמדנו כי הקדושה אינה עומדת בסתירה לתשובה .אדרבה, פוסקי הדור ,ובניצוחם הכהן הגדול מאחיו בעל החפץ חיים וממשיכי דרכו ,הורו לנו כי עלינו להתאמץ בכל עוז למצוא דרכי היתר כדי שלא לחסום את דרכם של השבים .המוסר התורני דורש מאיתנו לראות בכל בעלת תשובה נשמה טהורה שחזרה לצור מחצבתה, ולדעת כי לעיתים דווקא חולשת חזקת הכהונה של הבחור היא השליח האלוקי המאפשר את בניין הבית הזה. יש כאן מסר עמוק לדורנו :האמת ההלכתית אינה רק יבשה וטכנית ,היא רגישה למציאות החיים .כאשר אנו נתקלים בבעיה כה כאובה ,אנו משתמשים בכל הכלים שנתנו לנו רבותינו – מה"ספק ספיקא" של הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ועד לערעור החזקה של מו"ר הגר"ש ואזנר – כדי להבטיח שקדושת ישראל תמשיך לפרוח ולהתרבות. בסיכומו של מסע הלכתי רווי רגש ומחשבה ,אנו ניצבים מול הפלא הגדול של דור התשובה ,שבו סודות הייחוס העתיקים נפגשים עם זעקת הלב של השבים לביתם .מתוך בירור דברי רבותינו ,עולה תמונה של חסד המעוגן בדין ,ושל קדושה שאינה באה על חשבון התקווה.
עיקר העניין: הבסיס לדיון נעוץ בפסוק "ובת כהן כי תחל לזנות" ,אשר ממנו למדנו על חומרת הפגיעה בקדושת הכהונה ,ושיטת מרן רבנו משה בן מימון ,הרמב"ם ,המגדיר בעלת תשובה שנבעלה לנכרי כ"זונה" האסורה לכהן .אולם ,אל מול קושי זה העמידו הפוסקים מערכת שלמה של ספקות ובירורים .חזינן בדברי הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד ,המעניק נאמנות לבעלת תשובה המעידה על טהרתה ,ובדברי הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן אשר קדושת שמו חופפת על דורנו ,כי יש לחפש פתחי היתר .ביררנו בטוב טעם את דברי מו"ר הגר"ש ואזנר והאגרות משה ,המערערים על "חזקת הכהונה" במשפחות שחיו דורות ללא תורה ברוסיה ובקיבוצים ,מתוך חשש לחילול הכהונה בעבר .עוד צירפנו את סברתו של הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בדבר שמועות יוצאי פרס ,כסניף להיתר במקום ספק ספיקא .תמצית הדברים היא ,שבמקום שבו הכהונה אינה וודאית והתשובה היא שלמה ,משתמשים הפוסקים בכל כוחם כדי לאפשר את בניין הבית היהודי ,מתוך הבנה שקדושת ישראל נבנית מחדש מתוך השברים ,וכי עין החמלה ההלכתית היא המפתח לגאולתם של ישראל.