12. האם רפואת האדם מופקדת בידי שמיים בלבד, או שהרפואה היא שליחותו של האדם? | עמ׳ 83-89
12. האם רפואת האדם מופקדת בידי שמיים בלבד, או שהרפואה היא שליחותו של האדם? | עמ׳ 83-89 בעיצומה של הנהגה נסית המלווה את עם ישראל במדבר השממה ,אנו פוגשים מציאות המערערת את כל סדרי הטבע המוכרים לנו .בעוד העולם כולו נתון לחוקיות של שקיעה וזריחה ,ולפרק זמן מסתורי ומעורפל של דמדומים המכונה "בין השמשות" – זמן שבו היום והלילה נאבקים על שלטונם והספק שולט בכיפה –…
12. האם רפואת האדם מופקדת בידי שמיים בלבד, או שהרפואה היא שליחותו של האדם? | עמ׳ 83-89 בעיצומה של הנהגה נסית המלווה את עם ישראל במדבר השממה ,אנו פוגשים מציאות המערערת את כל סדרי הטבע המוכרים לנו .בעוד העולם כולו נתון לחוקיות של שקיעה וזריחה ,ולפרק זמן מסתורי ומעורפל של דמדומים המכונה "בין השמשות" – זמן שבו היום והלילה נאבקים על שלטונם והספק שולט בכיפה – במחנה ישראל המראה הוא שונה בתכלית" .לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם" .כאן ניצבים שני זקיפים עליונים ,עמודי השגחה המפלסים דרך בתוך החשיכה ומגינים מפני חום היום .אך בתוך הרציפות המופלאה הזו ,מתעוררת שאלה המרעידה את יסודות הבנת הזמן ההלכתי :האם תחת כנפי ענני הכבוד ובאורו הנגוהות של עמוד האש ,היה מקום לאותו "בין השמשות" המוכר לנו? האם דור המדבר ,שזכה לראות "עין בעין" את הנהגת הבורא ,חי במציאות של בהירות גמורה שבה הספק נמוג אל מול הנס? הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר אנו מתבוננים במסעותיהם של ישראל .המנחת חינוך מעורר אותנו למחשבה נועזת :אם הנסיעה היא "על פי ה'" ,וספיקא קמי שמיא מי איכא? הרי שברגע שהענן מסתלק והאש מופיעה ,נחתך הדין והשתנה הזמן בבת אחת מיום ללילה .אך מנגד ,חז"ל מגלים לנו סוד אחר לגמרי – שעמוד הענן ועמוד האש היו "משמשים בערבוביה", משלימים זה את זה ומחליפים משמרות בתוך חפיפה מסתורית .התמונה המצטיירת היא של מאבק איתנים בין היסוד הלמדני המבקש "חיתוך" ברור של הזמן ,לבין דברי הגמרא המצביעים על "ערבוביה" של אורות .האם ייתכן שדווקא במקום שבו הנס שולט ,מושג ה"זמן" משנה את פניו לחלוטין? כיצד מתיישבת הרציפות של "לא ימיש" עם הדמדומים של המדבר? אנו ניצבים בפני בירור עמוק הצולל אל תוך רגעי המעבר שבין יום ללילה בתוך מחנה השכינה ,מסע המבקש להבין האם דור הדעה זכה ליום שכולו אור ,או שמא גם להם היה זמן של ספק בתוך ענני הכבוד. כדי לעמוד על סוד הנהגת הזמן במדבר ,עלינו להתבונן בכתובים המשרטטים את נוכחותם התמידית של עמודי הקודש ,המהווים את התשתית לכל שאלת קיומו של "בין השמשות" במחנה ישראל" :לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם" (שמות יג ,כב). הקשר הישיר של הפסוק לשאלתנו נעוץ במילים "לא ימיש" .אם ההנהגה היא רציפה ובלתי פוסקת ,הרי שאין רגע דל של "ריק" בין היום ללילה .השאלה הנשאלת היא האם הרציפות הזו פירושה חיתוך חד וברור ,או שמא ישנו שלב של מעבר .אם עמוד הענן מסתלק בדיוק ברגע שעמוד האש מופיע ,הרי שה"ספק" ההלכתי של בין השמשות מתבטל מפני הבהירות של הנס. תרגום אונקלוס (שמות יג ,כב)" :לא פסק עמודא דעננא ביממא ועמודא דאישתא בליליא קדם עמיה" .אונקלוס מדגיש את המילה "לא פסק" .הביאור הישיבתי הוא שההנהגה האלוקית אינה מכירה במושג של "חלל" .בטבע ישנו רגע של דמדומים שבו השמש כבר שקעה אך
גם לנשמה מגיע אוכל
הכוכבים טרם הופיעו ,אך במדבר הנס תופס את מקומו של הטבע ומונע כל "פסיקה" של אור והכוונה. תרגום יונתן בן עוזיאל (שמות יג ,כב)" :לא פסק עמוד עננא ביממא ...ובתר דהוה שלים עמודא דעננא הוה משלים עמודא דאישתא" .כאן כבר נזרע זרעו של הביאור העמוק :יונתן מגלה לנו שישנה מערכת של "השלמה" .המילים "בתר דהוה שלים" מורות על כך שהיה תהליך של חילופי משמרות .ע"אחד לא נעלם בפתאומיות ,אלא המתין לחברו שישלים אותו. רבינו שלמה יצחקי ,רש"י (שמות יג ,כב)" :לא ימיש -הקדוש ברוך הוא את עמוד הענן יומם וגו' .מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן ,עד שלא שקע זה עלה זה" .רש"י חושף כאן את היסוד הדרמטי ביותר לסוגייתנו" :עד שלא שקע זה עלה זה" .הביאור הוא שלא היה רגע אחד של חושך ,ואדרבה ,היה זמן של "חפיפה" שבו שניהם נראו יחדיו .רש"י מלמד אותנו שסדר המדבר הפוך מסדר העולם – במקום דמדומים של חושך וספק ,היה "בין השמשות" של אור כפול ,שבו הענן והאש משמשים בערבוביה. רבי אברהם אבן עזרא (שמות יג ,כב)" :לא ימיש -יש אומרים שהוא פועל יוצא ,והטעם שהשם לא הסיר עמוד הענן ...והנכון שהוא פועל עומד ,שלא סר עמוד הענן עד שבא עמוד האש". האבן עזרא מדגיש את העקביות .הביאור הישיבתי הוא שהעמודים היו הסימנים המוחלטים לזמן .אם הענן "לא סר" עד שבא האש ,הרי שהזמן מוגדר על פי נוכחותם .האבן עזרא נוטה לראות כאן רציפות מוחלטת ,מה שמחזק את צד הספק – האם הרציפות הזו מבטלת את הצורך בהגדרת "בין השמשות" הטבעי? רבינו משה בן נחמן ,הרמב"ן (שמות יג ,כב)" :והיה עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה ללכת יומם ולילה ...כי עמוד הענן ינחם הדרך ביום ,ועמוד האש יאיר להם בלילה ללכת בו". הרמב"ן מעמיד את העמודים ככלים פונקציונליים לנסיעה .הביאור הוא שהצורך ב"אור" בלילה הוא שהכתיב את הופעת עמוד האש .אם כן ,ברגע שנוצר צורך באור (תחילת החושך), האש כבר הייתה שם .הרמב"ן מחבר את הנס לצורך המעשי ,ומכאן שהמעבר היה חייב להיות מדויק להפליא. רבי חזקיה בן מנוח ,החזקוני (שמות יג ,כב)" :לא ימיש -לא הסיר הקדוש ברוך הוא את העמודים ...מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ,עד שלא שקע זה עלה זה" .החזקוני מאמץ את לשון חז"ל על ההשלמה .הוא מוסיף ומבאר שהעמודים הם עבדיו של הקב"ה העושים שליחותם בנאמנות רצופה .הביאור הוא שה"ערבוביה" אינה מקרית ,אלא היא מהות ההנהגה המדברית. רבינו עובדיה הספורנו (שמות יג ,כב)" :לא ימיש -הקדוש ברוך הוא לא הסירם ,אבל הם היו נסוגים אחור לפעמים" .הספורנו מחדש שהעמודים לא נעלמו אלא שינו מיקום .הביאור הישיבתי הוא שגם בזמן המעבר ("בין השמשות") ,העמודים היו קיימים ,אלא שאולי נסוגו כדי לפנות מקום זה לזה.
חלשב תשרפ
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ ,כלי יקר (שמות יג ,כב)" :כי עמוד הענן והאש לא היו לצורך האור לבד ,אלא להורות הדרך ...ולכן לא ימיש ,כדי שלא יהיו כצאן אשר אין להם רועה אפילו רגע אחד" .הכלי יקר מאיר את הנקודה המוסרית :חוסר ההפוגה נועד למנוע תחושת יתמות .הביאור הוא שבין השמשות בטבע הוא זמן של "יתמות" מהשמש ,אך במדבר לא הייתה יתמות כזו ,כי עמוד האש כבר ניצב שם בטרם הלך הענן. רבי חיים בן עטר ,אור החיים הקדוש (שמות יג ,כב)" :אומרו לא ימיש ...להגיד שלא היה זמן שאין בו אחד משניהם ,אלא עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה" .אור החיים מדייק שהחלוקה היא קטגורית :יום שייך לענן ,לילה שייך לאש .הביאור הישיבתי כאן מעורר את השאלה :אם יש חלוקה כה ברורה ,האם יש מקום לזמן ביניים של "ערבוביה"? האם ה"לילה" של עמוד האש מתחיל בדיוק בשקיעה? מתוך בירור הכתובים המשרטטים את נוכחותם התמידית של עמודי הקודש ,אנו צוללים אל ים התלמוד כדי לדלות את הגדרות חז"ל למציאות המופלאה שבה האור והחושך משמשים בערבוביה ,וכיצד הוגדר הזמן במקום שהנס והטבע נושקים זה לזה: בגמרא במסכת שבת (דף כג ע"ב)" :דרש רבא :מאי דכתיב 'לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה' ,מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן" .רש"י במקום (ד"ה משלים) מבאר" :עד שלא שקע זה עלה זה" .הביאור הישיבתי בדברי רבא הוא שחוקי המדבר אינם מכירים ב"חלל" של זמן .בטבע העולם ,בין השמשות הוא זמן שבו השמש כבר "מתה" והלילה טרם "נולד" ,אך במדבר קבע הבורא הנהגה של רציפות מוחלטת .המילים "משלים" ו"ערבוביה" מורות על כך שזמן הדמדומים לא היה זמן של חסרון ,אלא זמן של יתרון – שבו שני הכוחות פעלו יחדיו כדי למנוע אפילו רגע אחד של אי-ודאות. בגמרא במסכת שבת (דף לד ע"ב)" :תנו רבנן :בין השמשות ספק יום ספק לילה ,ספק כולו יום ספק כולו לילה ,ספק מקצתו יום ומקצתו לילה ...ומששקעה החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין" .הביאור הישיבתי כאן מעמיד את הסתירה חזיתית :אם בטבע העולם "בין השמשות" מוגדר כספק משום שאין לנו סימן חותך ,הרי שבמדבר ,לפי דברי רבא, עמוד האש כבר ניצב על עומדו עוד לפני שנסתלק הענן .מכאן עולה השאלה – האם הופעתו של עמוד האש מהווה "סימן גמור" לכך שהתחיל הלילה ,ובכך היא מפקיעה את הספק של חז"ל? או שמא גם כשהאש מאירה ,המציאות הטבעית של השקיעה עדיין מחילה את דין ה"ספק"? בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות (פרק א הלכה א)" :מאימתי הוא בין השמשות? משתשקע החמה ...רבי תנחומא אמר :כהדין עננה דשימשא דנחתא בשיקועא" .מפרשי הירושלמי (ה"פני משה") מבארים שבין השמשות תלוי בירידת כדור השמש והשתקפות האור בעננים .הביאור הישיבתי ביחס לפרשתנו הוא מרתק :אם בירושלמי מדמים את בין השמשות ל"עננה של שמש" ,הרי שבמדבר ,שבו היה "עמוד ענן" ממשי ,ייתכן שהגדרת הזמן השתנתה לחלוטין.
גם לנשמה מגיע אוכל
אם הענן האלוקי הוא שקבע את סדרי היום ,הרי שכל עוד הוא היה נוכח ,גם אם השמש שקעה ,היה זה "יומם". בגמרא במסכת פסחים (דף ב ע"א)" :אור לארבעה עשר ...מאי אור? רב הונא אמר :נגהי, ורב יהודה אמר :לילי" .התוספות במקום דנים בשאלה מתי מכונה הזמן "אור" ומתי "לילה". הביאור הישיבתי הנלמד מכאן לסוגייתנו הוא שהמושגים "יום" ו"לילה" אינם רק תלויים בכוכבים ,אלא בשם שהתורה קוראת להם .אם התורה כותבת "עמוד האש לילה" ,הרי שהופעת האש היא-היא המגדירה את השם "לילה" .מכאן עולה צד חזק לומר שברגע שעלה עמוד האש ,נגמר היום בבת אחת ,ללא שהות של "בין השמשות". בגמרא במסכת מנחות (דף כ ע"ב)" :רבי יוסי אומר :בין השמשות כהרף עין ,זה נכנס וזה יוצא ,ואי אפשר לעמוד עליו" .הביאור המזדקק כאן הוא שרבי יוסי רואה בבין השמשות רגע של מעבר בלתי נתפס .והנה ,בפרשתנו נאמר "לא ימיש" ,וחז"ל דרשו "עד שלא שקע זה עלה זה" .לכאורה ,המציאות במדבר היא היפוך שיטתו של רבי יוסי :במקום "כהרף עין" של העלם ,ישנה "ערבוביה" של נוכחות .המדבר הפך את רגע המעבר מרגע חומק ובלתי נראה, למציאות מוחשית של שני עמודים המשלימים זה את זה. מתוך דבריהם של רבותינו הראשונים ,המעמיקים בחקירת טבעה של הנהגת המדבר והיחס שבין סדרי בראשית למציאות הנס ,אנו דולים את היסודות להבנת רגעי המעבר בין שלטון הענן לשלטון האש: רבינו אברהם בן הרמב"ם (שמות יג ,כב)" :והיה עמוד הענן כשישקע יתחיל עמוד האש להראות ,ובשחר כשיעלה עמוד הענן יתחיל עמוד האש להעלם ...כדי שלא ישאר העם רגע אחד בלא אחד מהם" .הביאור הישיבתי בדבריו מצביע על דייקנות אלוהית המונעת "ריק" של זמן .לשיטתו ,המעבר תלוי ברגעי השקיעה והשחר המדויקים .מכאן עולה השאלה :האם "תחילת ההיראות" של האש כבר מפקיעה את שם היום ,או שמא כל עוד הענן טרם נעלם לגמרי ,המציאות נותרת במעמד של "ערבוביה" שאינה ניתנת להכרעה? רבינו בחיי בן אשר (שמות יג ,כב)" :ועוד דרשו רז"ל :לא ימיש -שעמוד הענן משלים לעמוד האש ...עד שלא שקע זה עלה זה .וזה היה מן הנסים הגדולים שבמדבר ,שהיו שני העמודים נראים ביחד בשעת בין השמשות" .רבינו בחיי מחדש הגדרה מפתיעה :הוא קורא לזמן הערבוביה בשם המפורש "שעת בין השמשות" .הביאור הוא שהנס לא ביטל את הזמן הזה ,אלא מילא אותו בתוכן .במקום שהספק ינבע מ"חשיכה" ,הספק במדבר נבע מ"עודף אור" – מצב שבו שני העמודים שולטים בבת אחת ,ואין לדעת מי מהם הוא הדומיננטי באותו רגע. רבינו מנחם ריקנאטי (פירוש על התורה ,בא)" :לא ימיש עמוד הענן יומם -דע כי עמוד הענן ועמוד האש הם סוד מידת יום ומידת לילה ...והיו משלימים זה לזה בסוד המעבר". הריקנאטי צולל אל רובד הסוד ומבאר שהעמודים הם ייצוג של כוחות רוחניים עליונים (חסד ודין) .הביאור הישיבתי הוא ש"בין השמשות" הוא זמן של התכללות המידות .לפי
חלשב תשרפ
זה ,הערבוביה אינה תקלה טכנית אלא הכרח רוחני – כדי שהיום לא יתנתק מהלילה, חייב להיות זמן שבו שתי המידות משמשות יחדיו ,ודווקא הנס מחזק את קיומו של זמן הביניים הזה. רבינו יהודה ליווא ,המהר"ל מפראג (גור אריה ,שמות יג ,כב)" :מה שדרשו שהיו משלימים זה לזה ,הוא מפני שהכתוב אומר 'לפני העם' ,ואם היה פוסק אחד מהם אפילו רגע ,לא היה זה 'לפני העם' בתמידות" .המהר"ל מעמיד את היסוד על המילה "לפני" .הביאור הוא שהנוכחות האלוקית חייבת להיות גלויה ללא הפסק .המהר"ל מדגיש שה"השלמה" היא הכרח כדי לשמור על רציפות הראייה .מכאן ניתן להסיק שהמעבר היה כה מהיר ומדויק ,עד שייתכן ולשיטתו בטל מושג ה"ספק" האנושי ,כי עין העם ראתה תמיד הנהגה ברורה מול פניה. מתוך בירור דברי הראשונים המניחים את היסוד להבנת ה"ערבוביה" המקודשת ,אנו באים אל היכלה של תורת האחרונים והפוסקים ,אשר העמיקו חקר בשאלה האם הנס כפוף לחוקי הזמן ההלכתיים ,או שמא הנס הוא המכונן את הזמן מחדש: הגאון רבי יוסף באב"ד ,המנחת חינוך (מצוה כד אות ב)" :ואפשר דגם בין השמשות היו הולכין ,דהיו הולכין על פי עמוד הענן והאש ,ועל פי ה' היו נוסעים ,וספיקא קמי שמיא מי איכא .דהנה קיימא לן דבין השמשות הוא ספק ,ואפשר דדוקא אצלנו דלא ידעינן... אבל שם שהיו הולכים על פי הענן והאש ,בודאי כשיצא עמוד הענן נגמר היום והתחיל הלילה בעמוד האש" .ה'מנחת חינוך' מרהיב עוז בחידוש למדני מבהיל :הוא טוען שמושג ה"ספק" בבין השמשות הוא חסרון בידיעה האנושית בלבד .אך במדבר ,כשהקב"ה בעצמו מנהיג את העם דרך העמודים ,אין מקום לספק .ברגע שהענן מסתלק ועמוד האש מופיע – זהו ה"חיתוך" המוחלט בין יום ללילה .הביאור הישיבתי הוא שהנס מפקיע את הטבע; אם עמוד האש הוא המגדיר את הלילה ,אזי ברגע הופעתו נגמר היום בבת אחת ,ואין צורך בזמן ביניים של דמדומים. הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין ,ערוך השולחן (יורה דעה סימן רסב)" :ודע שבענין בין השמשות יש מבוכה גדולה ...אבל במדבר שהיה עמוד הענן משלים לעמוד האש ,היתה הנהגה נסית למעלה מן הזמן המוגבל" .ה'ערוך השולחן' מעמיק בנקודה שהזמן במדבר היה "למעלה מן הזמן" .הביאור הוא שהנהגת המדבר לא נזקקה להגדרות של "ספק יום ספק לילה" כי הכל היה בבחינת "לילה כיום יאיר" .אם העמודים משלימים זה את זה ,הרי שכל רגע ורגע היה מוגדר על ידי העמוד השולט בו ,וה"ערבוביה" לא נועדה ליצור ספק אלא להבטיח רציפות של אור ובהירות. הגאון רבי יוסף ענגיל ,אתוון דאורייתא (מערכה יג)" :במקום שיש גילוי שכינה ונס גלוי, בטלים גדרי הספקות של עולם הזה ...כיון דחזינן שהענן מסתלק והאש עולה ,הוי ליה כבת קול המכרעת את הזמן" .ה'אתוון דאורייתא' מחזק את שיטת המנחת חינוך מיסוד ה"גילוי". הביאור הישיבתי הוא שהספק ההלכתי של בין השמשות נובע מהסתר פנים של הטבע ,אך כשיש ע"אש ש"מדבר" אל העם ואומר להם "לילה עכשיו" ,הרי שהגילוי האלוקי מכריע את
גם לנשמה מגיע אוכל
המציאות הפיזית .לפי זה ,במדבר אכן לא היה בין השמשות כלל ,אלא מעבר חד וברור שבו האש דוחקת את הענן. הגאון רבי אברהם בורנשטיין ,אבני נזר (או"ח סימן תקיג)" :בענין עמוד הענן והאש ,לכאורה קשה מהגמרא דמשמשים בערבוביה ,וזהו ממש זמן בין השמשות ...ואולי יש לומר דמציאות הנס אינה מבטלת דיני תורה המיוסדים על דרך הטבע" .ה'אבני נזר' נוקט בדרך הפוכה ומחמירה .לשיטתו ,גם אם יש נס ,הלכות שבת ומועדים נקבעות לפי שקיעת החמה הטבעית ולא לפי הופעת עמוד האש .הביאור הוא שהתורה ניתנה על מנת לקדש את הטבע ולא לבטלו .לכן ,גם אם עמוד האש מאיר כצהריים ,אם השמש שקעה – חל דין בין השמשות הטבעי על כל ספקותיו וחומרותיו. הגאון רבי מאיר דן פלוצקי ,כלי חמדה (פרשת בשלח)" :הנה המנחת חינוך חידש דבמדבר לא היה בין השמשות ,אך קשה ממה שהבאנו מרש"י והגמרא שהיו משלימים זה לזה והיו בערבוביה ...וצריך לומר דהערבוביה עצמה היא הזמן שהתורה קראתו בין השמשות" .ה'כלי חמדה' מנסה לגשר בין המקורות .הוא מציע שה"ערבוביה" של העמודים היא-היא ההגדרה הנסית למושג "בין השמשות" .במקום שהספק ינבע מהיעדר אור (שקיעת החמה) ,הוא נובע מנוכחות כפולה (ענן ואש) .הביאור הישיבתי הוא שהתורה לא ביטלה את הזמן הזה ,אלא רק נתנה לו סימנים נסיים במקום סימנים טבעיים. מתוך בירור דברי האחרונים והפוסקים שהעמידו את היסודות לשאלת חיתוך הזמן ,אנו באים אל דבריהם של מאורי הדורות האחרונים ופוסקי זמננו ,אשר יצקו מים על ידיהם של ראשונים והוסיפו עומק ובירור בשאלת הנהגת הנס אל מול גדרי התורה: הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק ,המשך חכמה (שמות יג ,כב)" :והנה ביום השבת לא היו נוסעים ,אך היה עמוד הענן מקיפם ...והנה עמוד הענן ועמוד האש הם כהנהגת הטבע שאינה פוסקת ,ואף שמשלימים זה לזה ,אין זה מבטל את עיקר חלוקת היום והלילה שקבע הבורא בבריאה" .בעל ה'משך חכמה' מעמיק ביסוד שהנהגת העמודים ,אף שהיא נסית, נועדה להידמות ככל הניתן לסדרי הטבע ("כהנהגת הטבע") .הביאור הישיבתי הוא שגם אם הנס יוצר חפיפה וערבוביה ,אין בכוחו להפקיע את ההגדרות היסודיות של "יום" ו"לילה" שנקבעו בששת ימי בראשית .לפי זה ,גם במדבר נשמר מושג "בין השמשות" כזמן ביניים מהותי ,ואין הנס בא לבטל את הספק אלא ללוות את האדם בתוכו. מרן הראשל"צ הגאון רבנו עובדיה יוסף ,בחזון עובדיה (שבת חלק א ,עמוד רסג)" :בענין בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה ...והנה במדבר שהיו עמודי ענן ואש ,יש לומר שכל עוד לא כלו רגלי עמוד הענן מן האופץ ,לא פקע שם יום מעליהם" .בסברתו הישרה של מרן הגר"ע יוסף אנו מוצאים הדגשה על המציאות המוחשית .הביאור הוא שדיני התורה הולכים אחר ראיית העין .אם העין רואה עדיין את עמוד הענן ,הרי שהגדרת ה"יום" נמשכת מכוחו .דבריו מקרבים אותנו להבנה שה"ערבוביה" אינה מבטלת את הספק ,אלא אדרבה ,היא זו שמחילה את דין "בין השמשות" כל עוד הענן נוכח יחד עם האש.
חלשב תשרפ
האדמו"ר מליובאוויטש הגאון רבי מנחם מנדל שניאורסון ,בליקוטי שיחות (חלק ו ,עמוד :)09 "עמוד הענן ועמוד האש במדבר היו בבחינת 'לילה כיום יאיר' ,והחפיפה ביניהם באה להורות שאין הפסק באור האלוקי ...ומכל מקום גדרי הלכה דורשים חלוקה ברורה בין הרשויות". בשיחותיו הקדושות מבאר הרבי שהערבוביה היא גילוי של אחדות הבורא שמעל הזמן .אך במישור ההלכתי ,הוא מעורר את הצורך ב"חלוקה ברורה" .הביאור הישיבתי הוא שישנו פער בין ה"אור" כחוויה רוחנית לבין ה"זמן" כקטגוריה הלכתית .גם אם האור לא פסק ,הזמן ההלכתי של בין השמשות קיים במלוא תוקפו מחמת שקיעת החמה הטבעית המסתתרת מאחורי העננים. הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר ,בשו"ת שבט הלוי (חלק ט ,סימן נד)" :בענין נסיעתם במדבר בערב שבת ,ודאי שהיו נזהרים מאד שלא להיכנס לספק חילול שבת ,ואף שהעמודים משלימים זה לזה ,אין לסמוך על הנס במקום שאפשר לעמוד על גדרי הטבע" .בעל ה'שבט הלוי' נוקט בקו פסקני המפריד בין הנס להלכה .הביאור הוא שחובת האדם להיזהר מן הספק קיימת גם כשיש ע"אש .לפי זה ,דור המדבר היה צריך להחמיר בבין השמשות כאילו אין ע"אש מאיר ,משום ש"אין סומכין על הנס" בקביעת זמני השבת. הגאון רבי יצחק זילברשטיין ,בחשוקי חמד (מסכת שבת)" :מבואר ב'מנחת חינוך' שבמדבר לא היה בין השמשות ,אך לכאורה זהו רק לענין נסיעה שהיתה על פי ה' ...אבל לענין שאר מצוות התלויות בזמן ,אפשר שגם במדבר נהגו כפי שקבעו חכמים לדורות" .בביאורו המרתק מחלק הגר"י זילברשטיין בין הנהגת הנסיעה לבין שאר המצוות .הביאור הישיבתי הוא שייתכן ובענייני "על פי ה' יסעו" הנס קבע את הזמן ,אך בענייני מצוות הפרט (כגון קריאת שמע או תרומה) ,נותר דין בין השמשות בספיקו. מתוך בירור דבריהם של גדולי הדורות ,שהאירו את עינינו במתח שבין מציאות הנס לגדרי הטבע ,עולות הנפקא מינות המעשיות והמזוקקות ביותר ,הממחישות כיצד השפיעה הנהגת העמודים על חיי המעשה של דור הדעה: נסיעה והליכה בערב שבת :הנפקא מינא המרכזית העולה מדברי המנחת חינוך היא האפשרות להמשיך בנסיעה בערב שבת עד לרגע הופעתו של עמוד האש .לשיטתו ,כיוון שאין "ספק לפני המקום" ,הרי שכל עוד עמוד הענן הנהיג את המחנה ,היה זה יום גמור ללא חשש כניסה לשבת .לעומת זאת ,לשיטת השבט הלוי והאבני נזר ,היה עליהם לעצור מלכת כבר בשקיעה הטבעית של החמה ,שכן "ספק יום ספק לילה" של בין השמשות חל מחמת חוקי הבריאה ,ואין עמוד האש המאיר מפקיע את איסור הנסיעה בספק שבת. זמן קריאת שמע ותפילה :נפקא מינא דרמטית נוגעת למצוות התלויות בזמן .לשיטת האתוון דאורייתא ,ברגע שעלה עמוד האש ,הרי זה "סימן מובהק" להתחלת הלילה ,וניתן היה לקרוא קריאת שמע של ערבית מיד בלא להמתין לצאת הכוכבים .אך לשיטת החזון עובדיה והמשך חכמה ,ייתכן שכל עוד ה"ערבוביה" נמשכת ועמוד הענן טרם נסוג כליל ,עדיין לא חל שם לילה גמור לעניין מצוות ,והיה עליהם להמתין עד שהאש תשלוט לבדה בחלל המחנה.