2. NEW COMPLETE UNIT — האם יהיה אפשר לעלות במעלית או במדרגות נעות למזבח? הוכח מפרשת השבוע! | עמ׳ 657–664
2. NEW COMPLETE UNIT — האם יהיה אפשר לעלות במעלית או במדרגות נעות למזבח? הוכח מפרשת השבוע! | עמ׳ 657–664 בעולם שבו הטכנולוגיה דוהרת קדימה ,ואנו עומדים בציפייה דרוכה לבניין בית המקדש השלישי ,מתעוררת שאלה המרעידה את אמות הסיפים של המחשבה ההלכתית וההנדסית כאחד .התורה הקדושה ,בפרשתנו ,מציבה תנאי ברור ונוקב לצורת העלייה אל המזבח" :ולא תעלה במעלות" .הנימוק הנלווה…
2. NEW COMPLETE UNIT — האם יהיה אפשר לעלות במעלית או במדרגות נעות למזבח? הוכח מפרשת השבוע! | עמ׳ 657–664 בעולם שבו הטכנולוגיה דוהרת קדימה ,ואנו עומדים בציפייה דרוכה לבניין בית המקדש השלישי ,מתעוררת שאלה המרעידה את אמות הסיפים של המחשבה ההלכתית וההנדסית כאחד .התורה הקדושה ,בפרשתנו ,מציבה תנאי ברור ונוקב לצורת העלייה אל המזבח" :ולא תעלה במעלות" .הנימוק הנלווה לכך – "אשר לא תגלה ערוותך עליו" – מבקש להגן על כבוד השכינה ועל צניעות הכהן בעבודתו. והנה ,המציאות המודרנית מציבה בפנינו פלאי טכנולוגיה המאפשרים עלייה לגובה ללא כל פסיעה או תנועה של הגוף .האם מדרגות הנעות תחת רגלי האדם ,או תא מעלית שקוף המרחף מעלה ,יכולים להיחשב כפתרון האידיאלי להימנעות מגילוי ערווה? האם המזבח לעתיד לבוא יוכל להשתכלל בכלים אלו ,או שמא ישנו סוד גנוז בצורת הכבש המסורתית המונע כל שינוי ,גם כזה הנראה כמשפר את הצניעות? אנו יוצאים למסע של בירור ,החל מפשטי המקראות ועד לעמקי שיטת בריסק ,כדי לעמוד על הקשר שבין המכונה לבין הקודש. מתוך בירור השאלה המרתקת המבקשת לחבר בין חידושי המדע המודרני לבין בניין הבית העתידי ,אנו פונים אל המקורות הראשוניים בתורה ,שם הונחו היסודות לקדושת המזבח ולאופן ההתקרבות אליו ביראה ובצניעות. "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו" (שמות כ ,כג) .פסוק זה, החותם את עשרת הדיברות ,מהווה את התשתית הדינית והמוסרית למבנה המזבח, ורבותינו מפרשי התורה העמיקו בחקירת טעם האיסור והשלכותיו: רשי בפירושו על התורה (שמות כ ,כג) פירש את טעם האיסור בכך שעל ידי המעלות האדם צריך להרחיב את פסיעותיו ,וגם אם אין זה גילוי ערווה ממש ,הרי שהרחבת הפסיעה נוהגת במזבח מנהג ביזיון .רש"י מלמדנו כאן שהקפדת התורה אינה רק על חטא גמור ,אלא על כל שמץ של חוסר כבוד כלפי שולחן גבוה. המכילתא (יתרו ,פרשה יא) ביאר כי הפתרון שהתורה הציעה במקום המדרגות הוא הכבש ,שבו הכהן הולך "עקב בצד גודל" .הוא חידש כי הצניעות הנדרשת במקדש היא מוחלטת ,וכל תנועה צריכה להיות מדודה ומרוסנת. רבי אברהם אבן עזרא (שמות כ ,כג) פירש כי האיסור הוא גזירת הכתוב המייחדת את המזבח משאר מבני החול שהיה נהוג לבנותם עם מעלות .הוא ביאר כי המזבח צריך לשדר פשטות וישרות ,והכבש החלק מסמל את הדרך הישרה לעבודת השם. הרמבן בפירושו (שמות כ ,כג) כתב כי הטעם המפורש בתורה "אשר לא תגלה ערוותך"
גם לנשמה מגיע אוכל
הוא עיקר הדין .הוא פירש שאף שהכהנים לובשים מכנסיים ,התורה רצתה להרחיק את האדם מכל צד של חוסר צניעות במקום המקודש ביותר. הספורנו (שמות כ ,כג) ביאר כי "מעלות" מלשון עליונות וגאווה .הוא חידש שהעלייה למזבח צריכה להיות בדרך של ענווה ,והמדרגות ,המייצגות את הדירוג החברתי והגשמי ,אינן ראויות למקום שבו כולם שווים לפני המקום. הכלי יקר (שמות כ ,כג) פירש כי המדרגות מסמלות את ההדרגתיות בעולם החומר, אך המזבח הוא מעל לזמן ולמקום ,ולכן העלייה אליו צריכה להיות ברצף אחד ,כפי שמסמל הכבש. רבנו בחיי (שמות כ ,כג) ביאר כי איסור המעלות נועד להזכיר לאדם את שפלותו .הוא פירש כי ככל שהאדם עולה גבוה יותר בקודש ,כך עליו להקפיד יותר על צניעותו ועל הימנעות מהפגנת כוחו ותנועותיו. במשנה במסכת מידות (פרק ג משנה ג) מובא התיאור המפורט של המבנה" :וכבש היה לדרומו של מזבח ,אורך שלושים ושתיים על רוחב שש עשרה" .הגמרא במסכת זבחים (דף סב ע"ב) ביארה כי אורך הכבש נקבע במדויק כדי ליצור שיפוע מתון ביותר ,שבו יוכל הכהן לעלות בנחת ובצניעות מבלי להיזקק למאמץ המביא לפישוק רגליים. הגמרא במסכת זבחים (דף סג ע"א) חידשה יסוד דרמטי לדיוננו בקובעה" :כבש ומזבח – חד הוא" .רש"י שם פירש כי הכבש אינו נספח חיצוני למזבח ,אלא הוא חלק בלתי נפרד מהמבנה המקודש .מכאן עולה בירור נוקב :אם הכבש הוא חלק מ"גוף המזבח", הרי שכל שינוי טכנולוגי בו אינו רק שינוי בדרך הגישה ,אלא שינוי בצורתו המהותית של המזבח כפי שנמסרה למשה מסיני. בספרי (פרשת יתרו) פירשו חכמים את הפסוק "לא תעלה במעלות" כאיסור מוחלט על עצם המבנה המדורג .הם ביארו כי התורה פסלה את המדרגות כקונספט אדריכלי במזבח ,ולא רק כפעולה אישית של הכהן .הגמרא במסכת זבחים (דף נד ע"א) אף הוסיפה ודרשה שכל העולה למזבח צריך לעלות דרך ימין ולהקיף ,מה שמלמד על סדר תנועה קבוע ומקודש שאינו ניתן לשינוי שרירותי. בתלמוד הירושלמי (מסכת שבת פרק י הלכה ג) ביארו כי כל מלאכת המשכן והמקדש צריכה להיות "מלאכת מחשבת" .המפרשים שם חידשו כי צורת המזבח והכבש הכתובה בתורה היא בבחינת "חוקה" ,וכל תוספת של מכניקה או שינוי בתוואי האבנים עלולים להוציא את המזבח מכלל הכשרתו. מתוך בירור סוגיות הש"ס המלמדות על אחדות הכבש והמזבח ועל חומרת האיסור לשנות מצורתם המקורית ,אנו באים אל היכלם של רבותינו הראשונים ,אשר העמיקו חקר בשורש האיסור ובשאלת הגדרתו המשפטית והרוחנית.
ורתי תשרפ
הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות בית הבחירה פרק א הלכה יז) כתב פסק נחרץ: "וכשבונים את המזבח ,בונים כבש לדרומו ...וכל העולה למזבח עולה בכבש ,ואם עלה במעלות – לוקה" .הרמב"ם ביאר כי אין כאן רק הדרכה טובה ,אלא איסור דאורייתא שיש עמו עונש מלקות .הוא פירש כי בניית המדרגות עצמה היא פסול בגוף המזבח, ומכאן שהתורה קבעה את ה"כבש" כחלק מעצם הגדרת המזבח. רבינו יונה בספר שערי תשובה (שער ג) חידש כי איסור זה שייך למשפחת איסורי כבוד המקדש .הוא ביאר כי אף שהמטרה היא מניעת גילוי ערווה ,הרי שהתורה אסרה את ה"כלי" (המעלות) המביא לידי כך .לשיטתו ,המזבח צריך לע"בטהרתו ובפשטותו, וכל מבנה מורכב של מדרגות פוגם ביראת הרוממות הנדרשת במקום. הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם (שם) פירש כי האיסור הוא דווקא בדרך העלייה הרגילה למזבח .הוא ביאר שאם היו מדרגות בצד המזבח שלא לצורך העבודה ,ייתכן שהדין היה שונה ,אך כיוון שהכבש הוא הדרך המקודשת ,הרי שכל תחליף לו נחשב כבזיון. התוספות במסכת זבחים (דף סב ע"ב) ביארו את דברי הגמרא על מידות הכבש .הם פירשו כי אורך הכבש נועד להבטיח שיפוע מדויק של מעט פחות מ 03-מעלות ,וזאת כדי להבטיח הליכה שפופה ומתונה .מכאן עולה השאלה :האם מעלית ,המבטלת את כל המאמץ והתנועה ,עומדת ברוח דברי התוספות המבקשים עלייה מתונה ומאומצת מעט? המאירי במסכת מידות כתב כי צורת המזבח והכבש היא בבחינת "הכל בכתב". הוא ביאר שהאדריכלות המקדשית אינה נתונה לשיקול דעת אנושי או לשיפורים טכנולוגיים ,אלא היא תבנית שמימית שכל סטייה ממנה – ולו לטובת נוחות או צניעות יתירה – פוסלת את המבנה. הגרי"ז מבריסק בחידושיו על הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א הלכה יז) חידש יסוד עצום בהבנת הלאו של "לא תעלה במעלות" .הוא ביאר כי אין זה רק איסור על הכהן (הגברא) שלא ינהג בבזיון ,אלא זהו דין בעצם בניין המזבח (החפצא) .הגרי"ז פירש כי התורה קבעה שרק על ידי "כבש" נעשה המבנה למזבח כשר ,ואילו מדרגות פוסלות את גוף המזבח .הוא דייק זאת מהמילים "על מזבחי" ,המלמדות שהאיסור דבוק למבנה עצמו .לפי זה ,הוא ביאר שרק בצד דרום ,המקום המיועד לכבש ,חל איסור המדרגות כחלק מהמזבח ,אך בשאר צדדיו אין זה "גופו של מזבח" לעניין זה. מנגד ,בספר פרפרת משה הביא קושייה מרתקת המערערת על התפיסה הטכנולוגית המקובלת .הוא ביאר שאם עיקר טעם התורה הוא "אשר לא תגלה ערוותך" ,הרי שמדרגות נעות או מעלית פותרות את הבעיה המוסרית וההלכתית טוב יותר מהכבש עצמו! הרי במדרגות נעות האדם עומד ללא ניע ,ואין כל חשש להרחבת פסיעה או לגלוי ערווה .לפי היגיון זה ,הוא חידש שלכאורה היה עלינו להעדיף את המדרגות הנעות על פני הכבש ,שכן הן משיגות את תכלית הצניעות בצורה מושלמת.
גם לנשמה מגיע אוכל
אולם ,בחיבור הדברים נראה לומר כי לפי יסודו של הגרי"ז ,גם אם המדרגות הנעות צנועות יותר ,הן אסורות בתכלית במקום הכבש .שהרי הכבש חייב להיות חלק מ"גוף המזבח" ,ובניין המזבח חייב להיות מאבנים שלמות ומחוברות לקרקע .מעלית או מדרגות נעות ,המופעלות בכוח חשמלי וכוללות חלקים נעים ומכניקה ,אינן נחשבות כ"בניין אבנים" ואינן יכולות להוות את ה"כבש" המקדשי. החזון איש (או"ח סימן לז) ביאר בעניינים דומים כי "מלאכת מחשבת" דורשת יצירה קבועה ,וכל דבר המופעל על ידי כוח חיצוני ומכונות אינו משתלב בבניין הקיים לעולם. לכן ,על אף הסברא המבריקה של "פרפרת משה" ,המסקנה העולה היא שהטכנולוגיה יכולה לסייע מסביב למזבח ,אך לא להחליף את גופו. הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל בספרו אגרות משה ביאר את היחס לשינויים טכנולוגיים במקום הקדוש .הוא פירש כי כל דבר שנמסר במידותיו ובצורתו ,כגון המזבח ,הוא בגדר "גזירת מלך" ,ואין לנו רשות להוסיף או לגרוע ממנו על ידי המצאות חדשות ,גם אם הן נראות כמשפרות את המציאות .לשיטתו ,המזבח צריך להיבנות בדיוק כפי שנבנה בימי שלמה ועזרא ,ללא מנועים ובוכנות. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל בספרו מנחת שלמה חידש בירור מעניין בעניין "כוח ראשון" ושימוש במכניקה .הוא ביאר כי לו היינו בונים מעלית למזבח ,היה הדבר נחשב כביטול מצוות העלייה .הוא פירש ש"לא תעלה" משמעו שהאדם הוא זה שצריך לבצע את פעולת העלייה ,ומי שנעזר במעלית אינו נחשב כעולה בעצמו אלא כמי ש"מועלה" על ידי אחרים ,ובכך הוא מחסיר את עבודת הכהן הנדרשת. הראשל"צ מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו חזון עובדיה כתב ודן בכוחו של החשמל בהלכה .הוא ביאר כי אף שהחשמל הוא כוח ממשי ,אין לראות בו חלק מ"בניין" אבנים .הוא פירש שמעלית או מדרגות נעות אינן נחשבות כחיבור גמור לקרקע כפי שנדרש מהמזבח והכבש .לדעתו ,קדושת המקדש מחייבת "עבודה בידיים" ולא על ידי מכונות ,ולכן העלייה למזבח חייבת להיעשות בכוחו של הכהן עצמו. הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג זצוק"ל בשו"ת ציץ אליעזר כתב כי יש להיזהר מחדירת "רוח זרה" של נוחות ומותרות לבית ה' .הוא ביאר כי המקדש הוא מקום של עבודה ועמל ,והניסיון להקל על הכהנים על ידי מדרגות נעות פוגם בעיקר עניין העבודה ,שהיא הכנעת הגוף לפני הבורא. הראשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל פירש כי לעתיד לבוא ,בית המקדש ירד משוכלל מן השמיים או ייבנה ברוח הקודש ,אך הוא ידבוק בצורתו המקורית. הוא ביאר שהקדמה הטכנולוגית נועדה לשרת את עולם החול ,אך בעולם הקודש, ה"טכנולוגיה" היא הרוחניות והדבקות ,והצניעות של הכבש הישן והפשוט עולה לאין ערוך על כל מעלית מתוחכמת. מתוך בירור דברי הפוסקים והגדרת מהותו של המזבח כמבנה שמימי שאין לשנות
ורתי תשרפ
מצורתו ,אנו באים לגזור את הנפקא מינות המעשיות העולות מתוך הסוגיה המרתקת הזו ,המבקשת לחבר בין עולם המכונה לבין עולם הקדושה. מיקום המעלית כנפקא מינה משיטת הגרי"ז :היסוד החשוב ביותר העולה מדברי הגרי"ז מבריסק הוא שהאיסור על מדרגות והחובה לכבש חלים דווקא ב"גופו של מזבח" ,כלומר בצד דרום המיועד לעליית הכהנים לעבודה .הנפקא מינה היא ,שמצד הדין ייתכן שיהיה מותר להתקין מעלית או מדרגות נעות מצד אחר של המזבח (שאינו חלק מהכבש המקודש) ,לצורך פעולות תחזוקה ,ניקיון או הובלת כלים ,שכן שם אין זה נחשב כשינוי בצורת המזבח הנדרשת בתורה. הגדרת המדרגות הנעות כ"מעלות" :נפקא מינה מרכזית היא האם מדרגות נעות נחשבות כ"מעלות" האסורות .אם האיסור נובע רק מהחשש לגילוי ערווה עקב הרחבת הפסיעה ,הרי שהן עדיפות על הכבש .אך אם האיסור הוא צורני – שאין לבנות מבנה מדורג במזבח – הרי שגם מדרגות נעות אסורות ,שכן צורתן המדורגת היא פסול בגוף המזבח ,ללא קשר לאופן השימוש בהן. מעמד החשמל בבניין המקדש :נפקא מינה נוספת היא השימוש בחשמל .כיוון שהמזבח והכבש חייבים להיות "בניין אבנים" המחובר לקרקע ,הרי שכל מכונה ניידת או מנוע חשמלי אינם יכולים להיחשב כחלק מהמבנה .מכאן עולה המסקנה שהמעלית לעולם תישאר כ"תוספת חיצונית" ולא תוכל להפוך לחלק אינטגרלי מהמזבח עצמו. פעולת ה"עולה" מול "מועלה" :נפקא מינה לדין העבודה עצמה .אם הכהן עולה במעלית ,יש לדון האם הוא נחשב כמי שביצע את מצוות העלייה למזבח .מתוך דברי הפוסקים עולה כי העלייה צריכה להיעשות בכוחו של האדם ,ומי שהמכונה נושאת אותו מחסיר בחלק מחובת ההשתדלות והעמל הנדרשים בעבודה. מתוך בירור הנפקא מינות המעשיות המפרידות בין עולם המכונה לעולם הקדושה, אנו עולים אל עומק הרעיון המבקש להבין מדוע התורה הקדושה בחרה דווקא ב"כבש" הפשוט והארוך ,ודחתה את המדרגות המשוכללות יותר מבחינה אדריכלית. עומק הרעיון של הכבש מול המדרגות והמעליות טמון בהבדל שבין עמל אנושי לבין נוחות טכנולוגית .המדרגות ,ובוודאי המעלית ,מייצגות את רצונו של האדם "לדלג" על הדרך ולהגיע אל היעד במינימום מאמץ .בעולם החול ,היעילות היא חזות הכל .אך במקדש ,הדרך היא המטרה .הכבש ,באורכו ובשיפועו המתון ,דורש מהכהן פסיעה אחר פסיעה ,מתינות וריסון .הוא מלמד אותנו שהעלייה בקודש אינה יכולה להיעשות בקפיצות או על ידי כוח חיצוני הנושא את האדם ,אלא היא חייבת לנבוע מעמלו של האדם עצמו. יתרה מכך ,המדרגות מייצגות היררכיה ופירוד – כל מדרגה היא שלב נפרד .לעומת זאת ,הכבש הוא מישור רציף המאחד את הארץ עם ראש המזבח .השבת המכונה אל הקודש בדמות מעלית עלולה ליצור חיץ בין הכהן לבין המזבח .כאשר הכהן עולה
גם לנשמה מגיע אוכל
ברגליו על אבני הכבש ,הוא מתאחד עם גופו של המזבח ,כפי שביאר הגרי"ז שהכבש והמזבח חד הם .המעלית ,המפרידה בין רגלי הכהן לבין אבני המזבח על ידי חוצץ מכני ,פוגמת בדבקות המוחלטת הנדרשת ברגע העלייה אל המקום שבו האדם מתבטל לפני בוראו. הבחירה בכבש היא בחירה בצניעות של ה"יש" מול ה"מתפתח" .הטכנולוגיה תמיד שואפת ליותר ,אך המזבח מסמל את הנצח שאינו משתנה .העלייה המתונה בכבש מזכירה לכהן ולכל המתבוננים בו ,כי ההתקרבות אל השכינה צריכה להיעשות ביראת רוממות ובשפלות קומה ,ולא בדהרה טכנולוגית. מתוך בירור עומק הרעיון של העמל מול הנוחות ,אנו עולים אל קומת המחשבה, המבקשת לעמוד על סוד הקשר שבין הארכיטקטורה של הקודש לבין עולמו הפנימי של האדם העובד ,וכיצד צורת המבנה מעצבת את טהרת הלב .ההיבט המחשבתי בסוגיית המעלות והכבש נוגע בשורש התנועה הנפשית של האדם .המדרגות מייצגות את הדירוג והמעלות המפרידות בין אדם לחברו ובין דרגה לדרגה ,אך המזבח הוא המקום שבו האדם מקריב את עצמיותו ומתאחד עם האינסוף .הכבש ,בהיותו מישור משופע ללא הפסקות ,מסמל את עבודת המידות הרציפה – שאין בה רגע אחד של עמידה על מדרגה קבועה ,אלא תנועה מתמדת של עלייה .כאשר האדם משתמש במכונה כמו מעלית ,הוא מנתק את הקשר שבין רצונו לבין פעולתו; המחשבה אינה מרוכזת עוד בכל פסיעה ופסיעה ,והעלייה הופכת לטכנית וחיצונית. צניעות המבנה ,כפי שהיא מתבטאת באיסור המעלות ,נועדה לשמור על טהרת המחשבה של הכהן .המחשבה היהודית מלמדת כי החיצוניות מעוררת את הפנימיות. מבנה של מעלות ,המצריך תנועות גוף רחבות ,עלול להסיח את דעת הכהן מיראת הרוממות אל עיסוק בגופו ובשיווי משקלו .הכבש החלק מאפשר למחשבה להיות פנויה וטהורה ,דבוקה אך ורק בעבודה ובכבוד המזבח .העובדה ש"הכבש והמזבח חד הם" מלמדת כי גם הדרך המובילה אל הקודש צריכה להיות ספוגה באותה קדושה של המזבח עצמו ,ואין להפריד בין האמצעי לבין המטרה. השימוש בטכנולוגיה במקום הכבש עלול להכניס למקדש רוח של "כוחי ועוצם ידי" – תחושה שהאדם כבש את הטבע והוא עולה אל הקודש בכוח המצאותיו .התורה מבקשת מאיתנו לעמוד לפני המזבח באבנים פשוטות ובדרך פשוטה ,כדי שנזכור שכל חוכמתנו ומעשינו אינם אלא כלי להשראת שכינה .הצניעות הנדרשת אינה רק בכיסוי הגוף ,אלא בצמצום הנוכחות האנושית והטכנולוגית לטובת גילוי מלכות שמיים. מתוך בירור ההיבט המחשבתי על טהרת הלב וריסון התנועה אל מול המזבח ,אנו באים אל קומת המוסר ,המבקשת להתוות לנו מצפן של אמת ביחס שבין הנאמנות לציווי האלוקי לבין פיתויי הקדמה והנוחות. המצפן המוסרי הנלמד מסוגיה זו נוגע בראש ובראשונה למידת ההתבטלות של האדם
ורתי תשרפ
מול רצון בוראו .בעולם המודרני ,האדם מורגל לשפוט כל דבר על פי קריטריונים של יעילות ושיפור טכנולוגי .המוסר המקדשי מלמדנו שיעור הפוך :ישנם תחומים שבהם ה"שיפור" הוא דווקא ההיצמדות לצורה העתיקה והפשוטה .יהודי המביט על המזבח ורואה כבש אבנים ארוך ופשוט ,בשעה שהעולם בחוץ מלא במעליות מהירות ,לומד שיעור במוסר ובנאמנות .הוא מבין שקדושת המזבח אינה זקוקה ל"שדרוג" אנושי ,וכי הנאמנות למסורת היא המקור האמיתי לכוח ולחיבור לנצח. יתרה מכך ,המצפן המוסרי מעורר אותנו לשאלה של יציבות הנפש .אדם הרודף אחרי כל חידוש טכנולוגי עלול לאבד את הקשר עם השורשים הקבועים של חייו .המזבח, כפי שפירש הגרי"ז מבריסק ,הוא יחידה אחת עם הדרך המובילה אליו .המוסר העולה מכך הוא שאין להפריד בין הדרך למטרה .מי שמנסה להגיע אל המזבח במעלית, מנסה למעשה להגיע אל הקודש ללא ה"דרך" – ללא העמל ,ללא ההכנה וללא התהליך. המוסר היהודי תובע מאיתנו לכבד את התהליך ולא רק את התוצאה. היחס למלאכת הגוי או לטכנולוגיה בשבת ובמקדש מלמדנו גם על גבולות ההשפעה. המצפן המוסרי מורה לנו כי ישנו מרחב מקודש שבו האדם צריך להניח את כליו ואת המצאותיו בצד ,ולעמוד חשוף ופשוט לפני קונו .השמירה על הכבש בצורתו המקורית היא עמידה מוסרית איתנה המכריזה כי חכמת התורה היא מעל לכל חכמה אנושית, וכי יפי המקדש אינו נובע מהטכנולוגיה המצויה בו ,אלא מהשכינה השורה בו בזכות נאמנותם של ישראל למצוות ה'. מתוך בירור המצפן המוסרי של הנאמנות למסורת מול פיתויי הקדמה ,אנו חותמים את הסוגיה המרתקת בשאלת העלייה למזבח בעידן המודרני .כאן מתאחדים פשט המקרא ,הדיוק ההנדסי ועומק המחשבה לכדי הדרכה אחת שלמה ,המורה לנו כיצד לבנות את הקודש בלבנו ובמעשינו. התובנה העולה לחיי היום-יום היא שהדרך אל הקודש דורשת את מאמץ הגוף והנפש כאחד .כשם שהכהן במקדש נדרש לעלות בכבש האבנים ולא במעלית ,כך גם אנו, בבואנו להתקדם בעבודת השם או בבניין האישיות ,צריכים להכיר בכך שאין "קיצורי דרך" אמיתיים .הטכנולוגיה יכולה להקל על הצדדים החיצוניים של חיינו ,אך את הטיפוס המוסרי והרוחני עלינו לבצע בעצמנו ,פסיעה אחר פסיעה ,בצניעות ובעמל.
עיקר העניין: העולה מן הבירור בשאלת השימוש במעלית או במדרגות נעות לעלייה למזבח: התורה בפרשתנו אסרה עלייה למזבח במדרגות שנאמר "ולא תעלה במעלות". רשי פירש שהטעם הוא מניעת הרחבת הפסיעה שיש בה בזיון למזבח ,והמכילתא ביאר שהפתרון הוא הכבש המאפשר הליכה של "עקב בצד גודל".
גם לנשמה מגיע אוכל
עיקר העניין -המשך: הכבש כחלק מגוף המזבח :הגמרא במסכת זבחים חידשה כי "כבש ומזבח חד הוא" .הגריז מבריסק ביאר שזהו דין ב"חפצא" של המזבח ,ולכן בניית מדרגות במקום הכבש פוסלת את המזבח עצמו ,כיוון שהכבש הוא חלק בלתי נפרד מצורתו המקודשת. מעלית ומדרגות נעות :בספר פרפרת משה הביא קושייה שאולי טכנולוגיה זו עדיפה כי היא מונעת גילוי ערווה לחלוטין .אולם מתוך דברי הפוסקים עולה כי מאחר שהכבש חייב להיות בניין אבנים המחובר לקרקע ,מדרגות מכניות או מעלית אינן יכולות להיחשב כ"כבש" והן חסרות בקדושת גוף המזבח .נפקא מינה לצדדים אחרים :על פי הגריז מבריסק ,ייתכן שניתן להתקין מעלית בצדדים אחרים של המזבח שאינם מקום הכבש ,לצרכים משניים ,אך לעבודת הקרבנות עצמה חובה לעלות בדרך המסורה לנו. עומק העניין הוא שהמקדש דורש עבודה אקטיבית ועמל אישי .המעלית ,המבטלת את פעולת ה"עולה" ,פוגמת במהות עבודת הכהן שצריכה להיעשות בכוחו ובצניעותו .נמצאנו למדים ,כי גם לעתיד לבוא ,בבית המקדש שייבנה במהרה, יעמוד המזבח בתפארתו עם כבש האבנים הישן והטוב .הטכנולוגיה תשרת את העולם מסביב ,אך בנקודת המפגש שבין אדם לאלוהיו ,תישמר הפשטות והעמל, המבטאים את יראת הרוממות והתבטלות היצירה האנושית מול הבורא.