4. מדוע היה איסור לשאול באורים ותומים בלילה? | עמ׳ 767–774

4. מדוע היה איסור לשאול באורים ותומים בלילה? | עמ׳ 767–774 במרומי גבעת שאול ,תחת עץ האשל בחרדה הגדולה ,עומד שאול המלך ובלבו סערה המאיימת להחריב את שארית הביטחון של צבא ישראל .הלילה ירד על ארץ בנימין ,אך במחנה לא שורר שקט; קולות המלחמה בגלבוע מהדהדים ,והמלך ,שחש כי אלוקים סר מעליו ,מבקש נואשות זיק של הדרכה .הוא פונה אל הכהן המעוטר בחושן המשפט ,זה שבתוכו…

4. מדוע היה איסור לשאול באורים ותומים בלילה? | עמ׳ 767–774 במרומי גבעת שאול ,תחת עץ האשל בחרדה הגדולה ,עומד שאול המלך ובלבו סערה המאיימת להחריב את שארית הביטחון של צבא ישראל .הלילה ירד על ארץ בנימין ,אך במחנה לא שורר שקט; קולות המלחמה בגלבוע מהדהדים ,והמלך ,שחש כי אלוקים סר מעליו ,מבקש נואשות זיק של הדרכה .הוא פונה אל הכהן המעוטר בחושן המשפט ,זה שבתוכו טמונים האורים והתומים המאירים את הנסתרות ,ומבקש לדעת" :הארד אחרי פלשתים? התיתנם ביד ישראל?".

גם לנשמה מגיע אוכל

כאן ,בחשיכת הלילה המסתורית ,מתעוררת שאלה המרטיטה את יסודות עולם ההלכה והמחשבה :האם האור השממי של החושן מסוגל להאיר גם את חשיכת הלילה ,או שמא ישנו מחסום רוחני ודיני המונע את המענה האלוקי בעת שהשמש שוקעת? האם השאלה באורים ותומים היא כמעשה נבואה אישי הפורץ כל זמן ועידן ,או שהיא כפופה למערכת החוקים הקשיחה של עולם המשפט והקרבנות ,שם הלילה אינו זמן לדין ואינו עת לעבודה? הערפל האופף את שאלתו של שאול בלילה ההוא ,בין הצעקה למענה הדומם ,מזמין אותנו לבירור מרתק על מהות הקשר שבין זמן ,מקום ולבושי קודש ,ועל הסוד הכמוס המגדיר מתי שערי שמיים נפתחים למענה ומתי הם ננעלים עד עלות השחר. במרכז ציווי המקרא על בגדי הכהונה ,אנו מוצאים את הגדרת שמו ומהותו של החושן המונח על לב אהרן" :ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אתו" (שמות כח ,טו) .המילה משפט המלווה את עשיית החושן לאורך כל הפרשיה ,היא זו המהווה את הבריח התיכון להבנת זמני השימוש בו ,שכן התורה אינה מסתפקת בשם אורים ותומים אלא קוראת לו חושן משפט .מתוך כפלי הפסוקים בפרשתנו ובפרשיות אחרות ,אנו דולים את היסוד לכך שהשימוש בכלי קודש זה כפוף למסגרת הדינים הכללית של המשפט בישראל. רבינו יעקב בעל הטורים (שמות כח ,טו) כתב בקיצור נמרץ אך בעומק רב :מה משפט ביום, אף שאילת אורים ותומים ביום .בעל הטורים מזהה את הזיקה הבלמה בין השם שנתנה התורה לחושן – חושן משפט – לבין הכלל ההלכתי הידוע שאין דנים בלילה .לשיטתו ,אין מדובר רק בכלי המנבא עתידות ,אלא בסמכות שיפוטית אלוקית ,וכשם שבית דין של מטה אינו פותח את שעריו לדין עם שקיעת החמה ,כך גם בית דינו של מעלה המשתקף בחושן אינו משיב אלא באור היום. רש"י (שמות כח ,טו) ביאר כי נקרא שמו חושן משפט על שם שהוא מברר את דבריו ומאמת את דבריו ,ועל שם שעל ידו נחתך הדין והמשפט לישראל .אף שרש"י אינו מזכיר בפירושו על התורה את האיסור בלילה ,הרי שהגדרתו את החושן ככלי שבו נחתך הדין מחזקת את היסוד שהניח בעל הטורים. רבי אברהם אבן עזרא (שמות כח ,טו) פירש כי המילה משפט באה ללמד שהחושן מורה את הדרך הנכונה שבה ראוי ללכת ,בדומה למשפט המורה לאדם את דרכו .הוא מוסיף כי האורים והתומים הם סודות עליונים המאירים את האמת ,ומכאן ניתן להבין כי אור הלבנה בלילה אינו זמן הראוי להופעת האור האלוקי הבהיר של האורים. הרמב"ן (שמות כח ,ל) חידש כי החושן נקרא משפט מפני שעל ידו ידעו ישראל את משפטם לדעת מה יעשו .הרמב"ן מדגיש את הפן המעשי של השאלה ,ומתוך כך מתבאר כי השאלה באורים ותומים אינה עניין רוחני ערטילאי ,אלא חלק ממערכת ההנהגה והמשפט הלאומית, הכפופה לסדרי הזמן המוגדרים בתורה. הספורנו (שמות כח ,טו) ביאר כי החושן נקרא כך לפי שהוא מודיע את משפט השם בעניינים

הווצת תשרפ

שאין בהם דין מצד שכל האדם .לשיטתו ,המשפט האלוקי מחליף את המשפט האנושי במקומות של ספק ,ולכן אך טבעי הוא שדיניו יהיו דומים לדיני המשפט הרגילים בכל הנוגע לזמן הפעולה. הכלי יקר (שמות כח ,טו) כתב כי החושן נקרא משפט משום שהוא מכפר על הטיית המשפט. הוא מבאר כי יש קשר הדוק בין תקינות הדינים בארץ לבין היכולת לקבל מענה מהשמיים. מכאן עולה כי זמני המשפט הקבועים בתורה הם מסגרת מחייבת שמעניקה לחושן את כוחו וסמכותו. הצלילה אל ים התלמוד מגלה לנו את המקורות המכוננים המגדירים את גבולות הזמן של המשפט והשאלה .בגמרא במסכת סנהדרין (דף לד ע"ב) נשנית המשנה המפורסמת הקובעת את סדרי הדין :דיני ממונות דנים ביום וגומרים בלילה ,דיני נפשות דנים ביום וגומרים ביום. הגמרא שם (לה ע"א) מבארת כי יסוד הדין נלמד מהפסוק "והיה ביום הנחילו את בניו" ,ללמדנו שהיום הוא זמן נחלה וזמן דין ,ולילה לאו זמן דין הוא .מכאן נמתח הקו הישיר אל דברי בעל הטורים ,שכן אם התורה כינתה את החושן בשם "משפט" ,הרי שחלים עליו כללי היסוד של המשפט העברי המגבילים את פעולתו לשעות האור בלבד. אולם ,כאשר אנו מעיינים בדברי הנביא בספר שמואל (א ,יד ,לד-לז) ,עולה סתירה חזיתית ומטלטלת .הכתוב מתאר את שאול המלך פונה אל הכהן בלילה ההוא ,לאחר שבנה מזבח לה', ומבקש לשאול באלוקים .הכהן אומר "נקרבה הלום אל האלהים" ,ושאול שואל" :הארד אחרי פלשתים התיתנם ביד ישראל" ,והכתוב מסיים" :ולא ענהו ביום ההוא" .מכאן דייקו המפרשים שהשאלה אכן התרחשה בלילה ,שהרי המענה (או חסרונו) מצוין ביחס ל"יום ההוא" שחלף או שהגיע .בגמרא במסכת יומא (דף עג ע"א) העוסקת בפרטי השאלה באורים ותומים ,מובא כי אין שואלים אלא למלך או לאב בית דין ,וכי השאלה נעשית כשהכהן לבוש שמונה בגדים. רש"י (שם) מבאר כי השאלה בבגדי כהונה היא תנאי הכרחי להשראת השכינה על החושן. בתלמוד ירושלמי (מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ה) מובא כי כל דבר ששמו משפט ,כמו חושן המשפט ,צריך שיהיה ביום .הירושלמי מדגיש את הקשר שבין הארת השמש לבין הארת האותיות בחושן ,ורומז כי כשם שאין דנים בלילה משום שאין זה זמן של בהירות וראייה ניצחת ,כך אין השכינה משיבה באורים ותומים בעת שהחושך מכסה ארץ .תוספות (סנהדרין לד ע"ב) דנים בשאלה האם דין שהתחיל ביום וגלש ללילה כשר בדיעבד ,ומכאן עולה השאלה המקבילה :האם שאלה שהחלה ביום יכולה להימשך אל תוך הלילה? אך היסוד נותר איתן – פתיחת המענה צריכה להיות בזמן שמוגדר כ"משפט". על גבי תשתית הגמרא והפסוקים ,פורשים רבותינו הראשונים את יריעת ההבנה ביישומו של דין זה .מרן רבנו משה בן מימון ,הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק י הלכה יא) ,אמנם השמיט בחיבורו הגדול את האיסור המפורש לשאול בלילה ,אך מתוך דבריו בהלכות סנהדרין (פרק יא הלכה א) שאין דנים בלילה ,ומכך שקשר את האורים והתומים למשפט ולמקדש ,נראה שסבר כדעת הגמרא שהזמן קובע את תוקף המעמד.

גם לנשמה מגיע אוכל

רבנו יהונתן מלוניל (על הגמרא ביומא עג) ביאר את עניין השאלה באורים ותומים וכתב כי כל המעשה הזה הוא גדר של "משפט" ,ולכן חלים עליו כל דיני הסנהדרין .הוא מחדש כי הצורך ביום אינו רק מצד הראייה הטכנית של האותיות המאירות ,אלא מצד המהות ההלכתית של בירור האמת ,שאין לה פתחון פה בלילה. בעלי התוספות (יומא עג ע"א ד"ה אין שואלים) דנים בשאלה מדוע הוצרכה התורה לכנותו "חושן משפט" ,ומבארים כי המילה משפט באה להקיש את כל דיניו לדיני הסנהדרין .מכאן עולה לשיטתם שההגבלה ליום היא מוחלטת ומדאורייתא ,שכן היא נלמדת מגזירה שווה של "משפט". בנוגע לשאלת שאול המלך בלילה ,חידשו חלק מן הראשונים כי ייתכן ושאול טעה בהלכה זו מחמת דוחק המלחמה ,או שביקש מהכהן רק להתפלל עבורו ולא לשאול ממש באורים ותומים .אולם ,המאירי (בית הבחירה יומא עג ע"א) כתב כי באמת השאלה של שאול התחילה עוד מבעוד יום ,או שהכתוב "ולא ענהו ביום ההוא" מלמד שחיכו עד הבוקר למענה ,ורק אז התברר כי אין תשובה מן השמיים. רבנו בחיי (שמות כח ,טו) פירש כי האורים והתומים פועלים בכוח השמש והאור ,ולכן השאלה צריכה להיות ביום דווקא .הוא מבאר כי בלילה ,כאשר שולטות מידות הדין והחשיכה ,אין האותיות בולטות באותה בהירות אלוקית הנדרשת לצורך הכרעה לאומית ,ולכן הלילה אינו עת רצון לשאלה זו. במרחבי תורת האחרונים ,אנו פוגשים את בירורו המקיף והמבריק של הגאון רבי מאיר אריק ,אשר בספריו שו"ת אמרי יושר (חלק א סימן קנא) וטל תורה (יומא עג ע"א) ,מעמיק לחקור את שורש האיסור לשאול בלילה .הוא מציב קושיה נוקבת :אם אורים ותומים הם כלי לבירור רצון השם ,מדוע שהזמן ימנע את גילוי האמת? הרי נבואה נאמרת גם בלילה! מכוח זה הוא סולל דרך הלכתית המקשרת בין לבישת בגדי הכהונה לבין איסור כלאיים. הגאון רבי מאיר אריק חידש כי מאחר ששאילת אורים ותומים מחייבת את הכהן ללבוש את שמונה בגדי הזהב ,ובבגדים אלו ישנו עירוב של כלאיים (צמר ותכלת עם פשתן) ,הרי שלבישתם מותרת רק מכוח הדין של "עבודה דוחה כלאיים" .והנה ,הראב"ד סובר שבגדי כהונה הותרו לכהן במקדש אף שלא בשעת עבודה ממש ,כיוון שהם ראויים לעבודה .אולם, כל זה אמור דווקא ביום ,שהוא זמן עבודה ,אך בלילה ,שאינו זמן עבודה (פרט למקרים חריגים של הקטרת איברים ופדרים שנותרו מבעוד יום) ,שוב אין היתר לכהן ללבוש בגדי כלאיים .ממילא, מאחר שהשאלה באורים ותומים אינה מוגדרת כ"עבודה" שבכוחה לדחות כלאיים בלילה, אין הכהן יכול ללבוש את החושן ,ומבלי חושן – אין שאלה. בכך מיישב בעל האמרי יושר את דברי בעל הטורים בדרך חדשה :האיסור בלילה אינו רק "גזירת הכתוב" של משפט ,אלא מניעה הלכתית מעשית של לבישת הבגדים .לפי זה הוא מבאר את שיטת הריז"ה (רבנו יצחק הלוי) הסובר שבלילה לא הותר כלאיים בבגדי כהונה כלל, וזוהי הסיבה הפנימית שבעל הטורים הצריך פסוק כדי ללמד שהשאלה היא כמשפט ,כדי להחיל עליה את גדרי היום.

הווצת תשרפ

עוד הוסיף בשו"ת דובב מישרים (חלק ג סימן קכט) וביאר כי מתוך השוואה זו למשפט ,עולה נפקא מינא נוספת – איסור שאלה בשבת .הוא כותב כי אם התורה העניקה לאורים ותומים דין של "משפט" ,הרי כשם שאין דנים בשבת ,כך אין שואלים באורים ותומים בשבת .תפיסה זו רואה בחושן חלק בלתי נפרד ממערכת הדינים הציבורית ,המחייבת התאמה מוחלטת ללוח הזמנים המקודש של ישראל. בעומדנו מול שאלת השבת ,אנו מוצאים את גדולי הדורות האחרונים מפלפלים בחילוקים דקים בין מהות הלילה למהות השבת .הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף (עין יצחק ח"ג) דן בדברי האמרי יושר ומביא את דעת הפוסקים הסוברים כי שאילת אורים ותומים בשבת הותרה גם הותרה .בספר ברכת אהרן (מאמר י') הוכיח בראיות רבות כי מאחר שמדובר בצורכי ציבור דחופים ,ובפרט כשמדובר ביציאה למלחמה שהיא פיקוח נפש של האומה ,אין איסור "משפט" של שבת עומד בפני השאלה. הגאון רבי אשר וייס בספרו מנחת אשר (פרשת תצוה) ובספר הדרש והעיון (סימן רלח) מעמיק בחילוק שבין לילה לשבת .הוא מבאר כי בלילה האיסור לדון הוא מהתורה ,כפי שלמדנו מהפסוק "ביום הנחילו את בניו" ,ולכן הלילה מופקע מיסודו מלהיות זמן משפט .לעומת זאת ,האיסור לדון בשבת אינו אלא גזירת חכמים שמא יכתוב (כדברי הסמ"ע בחו"מ סימן ה' ס"ק א'). מאחר שהשאלה באורים ותומים היא כלי אלוקי שאין בו חשש כתיבה כדרך הדיינים ,ומאחר שהזמן עצמו ראוי לדין מן התורה ,הרי שאין גזירת חכמים מבטלת את מצוות השאלה בשעת הצורך. מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שבט הלוי דן אף הוא ביסוד זה ,ומבאר כי השאלה באורים ותומים אינה "מעשה משפט" טכני שבו הדיינים דנים ומפלפלים ,אלא היא גילוי רצון השם. לכן ,לשיטתו ,האיסור בלילה נובע מכך שהלילה הוא זמן של הסתר פנים ,זמן שבו אין השכינה משיבה בדרך של "משפט" המצריך בהירות גמורה .אולם שבת ,שהיא יומא דנשמתא וזמן של התעלות רוחנית ,ודאי שראויה היא לקבלת מענה שמימי. הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש בספרו משמר הלוי (פרשת תצוה עמוד שכו) מיישב את פשטי הפסוקים בספר שמואל בדרך מקורית .הוא מדייק מדברי רש"י (שמואל א יד ,לג) המבוססים על הגמרא בזבחים ,כי הפעולות שקדמו לשאלה כללו זבחים שנאכלו בלילה ,אך השאלה עצמה חזרה והתבצעה רק עם עלות השחר .הוא מחדש כי שאול המלך אכן המתין עד הבוקר, וזהו עומק הכתוב "ולא ענהו ביום ההוא" – שהכוונה ליום המחרת שהגיע לאחר הלילה שבו ביקש לשאול. נמצאנו למדים כי גדולי הדורות האחרונים ,אשכנזים וספרדים כאחד ,חותרים להבנה כי האורים ותומים הם שילוב של סמכות משפטית עם גילוי נבואי ,ועל כן הם כפופים לדיני היום המבטאים את בהירות האמת האלוקית בעולם. מתוך בירור גדרי הזמן בשאלת האורים ותומים ,אנו דולים השלכות מעשיות המאירות את עולם ההלכה והנהגת הציבור .נפקא מינא ראשונה מתבררת בעניין הגדרת "שעת הכושר"

גם לנשמה מגיע אוכל

לקבלת החלטות הרות גורל .אם שאילת האורים ותומים הושוותה למשפט התלוי ביום, הרי שכל הכרעה שיש בה יסוד של "משפט" – דהיינו חריצת דין או קביעת גורלות – ראוי שתעשה דווקא בשעות האור .מכאן למדו האחרונים כי בירורים ציבוריים כבדי משקל צריכים להיעשות בזמן של ישוב הדעת ובהירות ,ואין לאדם לקבל החלטות גורליות בשעות הלילה ,שהן זמן של טשטוש ודין ,אלא אם כן מדובר בפיקוח נפש דחוף. נפקא מינא נוספת עולה בזיקה שבין בגדי הקודש למעשה המצווה .מדברי האמרי יושר ראינו כי האיסור בלילה נובע מהעובדה שאין לבוש בגדי כהונה בלילה מחמת איסור כלאיים. למעשה ,אנו למדים מכאן יסוד עצום :קדושת המצווה תלויה בהכשר הלבוש והכלים .אדם המבקש לעשות מעשה שבקדושה ,עליו לוודא תחילה שכל התנאים ההיקפיים – הבגדים, הזמן והמקום – עומדים בגדרי ההלכה הצרופים .אי אפשר להגיע לאמת אלוקית דרך מעשה שיש בו שמץ של איסור ,ובדיוק כפי שהכהן אינו יכול ללבוש כלאיים בלילה כדי לשאול ,כך אין האדם יכול לקדש אמצעים פסולים למען מטרות נעלות. עוד נפקא מינא חשובה היא החילוק שבין דין דאורייתא לדין דרבנן לעניין דחיפות המצווה. כפי שביאר הגר"א וייס ,העובדה שבשבת מותר לשאול למרות איסור "משפט" נובעת מהבנה שגזירת חכמים אינה עומדת במקום שבו נדרש בירור אמת עבור הכלל .מכאן עולה הנהגה למעשה ,שכאשר עומדים בפני צורך גדול של הציבור ,יש לבחון את שורש האיסור המונע – אם הוא מיסוד הזמן (כמו לילה) או מגזירה צדדית ,ובכך להכריע את סדרי העדיפויות בהנהגה הציבורית. הזיקה העמוקה שבין אור היום לבין פעולת האורים ותומים חושפת רובד רעיוני שורשי במהותה של האמת האלוקית המופיעה בעולם .בעל הטורים ,בהקישו את השאלה למשפט, אינו מלמדנו רק דין טכני בזמנים ,אלא מגדיר את אופייה של התשובה השמימית .המשפט, ביסודו ,הוא בירור שצריך להיעשות בתוך מערכת של בהירות גמורה ,ללא ספקות וללא צללים .הלילה ,בעולם המחשבה היהודי ,הוא זמן שבו השליטה עוברת אל כוחות הדמיון וההסתר ,זמן שבו "הלילה כיום יאיר" הוא עדיין בגדר שאיפה עתידית .לכן ,כדי שהאורים והתומים יפעלו את פעולתם – שהיא הפיכת האותיות המפוזרות למילה אחת ברורה וניצחת – יש צורך באור היום ,המשמש כבבואה פיזית לבהירות הרוחנית. רעיון זה מלמדנו שהאמת אינה יכולה לצמוח מתוך ערפל .כאשר התורה קוראת לחושן "משפט" ,היא תובעת שהמענה האלוקי לא יהיה בבחינת "ניחוש" או מסר מעורפל שניתן לפרש לכאן ולכאן .הארת האותיות ביום מבטיחה שהתשובה תהיה גלויה ,חותכת וחד- משמעית .הלילה ,לעומת זאת ,שייך לעולם החלומות ,שם המסרים מגיעים עטופים בחידות ובמשלים .האורים ותומים הם הניגוד הגמור לחלום; הם "דבר ה'" בשיא בהירותו ,ועל כן הם דורשים את ה"יום" – את הזמן שבו המציאות עומדת במלוא גלויה. מכאן עולה תובנה רחבה על הנהגת האדם :כדי להגיע לבירור אמת ,על האדם להביא את עצמו למצב של "יום" .עליו לסלק את מחשבות הלילה המבלבלות ,את הפחדים ואת נטיות הלב החשוכות ,ולהעמיד את שאלתו באור הזרקורים של המצפון והתורה .רק כאשר

הווצת תשרפ

השאלה נשאלת בתוך אווירה של בהירות ויושר ,היא זוכה למענה של "אורים" – הארה, ו"תומים" – שלמות. בעומק עולם הנפש ,המושגים "יום" ו"לילה" אינם רק יחידות זמן אסטרונומיות ,אלא מצבי תודעה שדרכם האדם פוגש את בוראו .האיסור לשאול באורים ותומים בלילה מלמדנו יסוד מרעיד בנפש :ישנם רגעים בחיים שהם בבחינת "לילה" ,רגעים של הסתר פנים ,של מבוכה ושל חוסר ודאות ,ודווקא בהם התורה דורשת מאיתנו דבר שנראה כמעט בלתי אפשרי – את ההמתנה .שאול המלך ,ברגעי הלחץ והחרדה של הלילה ,מבקש מענה מיידי ,אך השמיים שותקים .השתיקה הזו היא שיעור באמונה; היא מלמדת שלא בכל עת האדם ראוי או יכול לקבל תשובות ברורות. ה"לילה" בנפש הוא הזמן שבו נדרשת עבודת האמונה הפשוטה ,זו שאינה נשענת על ראייה חושית או על "אורים" המאירים את הדרך .כאשר אדם נמצא בחשיכה ,הניסיון שלו הוא להמשיך ללכת מכוח הציווי ,גם מבלי לראות את האותיות מצטרפות למילה .האורים ותומים ,השייכים לזמן ה"יום" ,מסמלים את רגעי השיא שבהם הקשר עם הקדוש ברוך הוא גלוי וברור .האיסור להשתמש בהם בלילה מגן על האדם מפני הפיכת הקדושה לכלי עזר טכני לפתרון מצוקות רגעיות .הוא תובע מאיתנו לכבד את הקצב של הגילוי האלוקי. זאת ועוד ,התובנה ש"לילה לאו זמן משפט הוא" אומרת לנו שבעת כעס ,עצבות או סערת נפש – המקבילים ללילה הפנימי – אין זה הזמן לחרוץ משפט על עצמנו או על אחרים. הבהירות הנדרשת ל"משפט" אמיתי זקוקה לשמש של ישוב הדעת .אדם המבקש לנהוג על פי הדרכת האורים והתומים שבתוכו ,צריך לדעת להמתין עד ש"יעלה עמוד השחר" של התבונה ,ורק אז ,מתוך הבהירות של היום ,יוכל לראות נכוחה את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. המצפן המוסרי העולה מתוך שתיקת האורים ותומים בלילה מזקק בקרבנו את מידת הסבלנות וההכנעה אל מול המציאות .בתוך עולם המקדש ,הכהן הגדול עומד עטור בבגדי זהב ,אך הוא מוגבל על ידי חוקי הזמן והחומר .הידיעה ש"כלאיים" בבגדי הכהונה אינם מותרים בלילה כיוון שאין זה זמן עבודה ,מלמדת אותנו שיעור מוסרי כביר :גם המטרה המקודשת ביותר – בירור רצון השם – אינה מתירה לאדם לפרוץ גדרות הלכתיים ומוסריים. המוסר היהודי אינו מקדש את האמצעים; הוא דורש שתהיה הלימה מוחלטת בין הדרך לבין המטרה .אם הדרך אל האמת רצופה בעקיפת חוקים או בניצול לרעה של היתרים ,הרי שהאמת שתתקבל תהיה פגומה מיסודה. זאת ועוד ,ההשוואה בין השאלה למשפט מלמדת על כובד האחריות המוסרית שבמתן עצה והדרכה .כשם שדיין מצווה להתרחק מכל שמץ של הטיית דין ולדון רק באור היום כדי להבטיח יושר מוחלט ,כך אדם הנשאל בעצת חברו צריך לראות את עצמו כ"כהן" באותה שעה .עליו לבחון האם הוא נמצא במצב של "יום" – בבהירות ובניקיון דעת – או שמא פניות אישיות וחשכת אינטרסים מעיבות על יכולתו להשיב תשובה תמימה .המצפן המוסרי שלנו

גם לנשמה מגיע אוכל

תובע מאיתנו את היושרה לומר "איני יודע" או "זהו אינו הזמן הנכון להחליט" ,בדיוק כפי שהכהן אינו משיב בלילה. ההמתנה לבוקר ,המופיעה בסוגיית שאול ,היא סמל ליכולת לשלוט בדחפים .המוסר המזוקק מורה לאדם שלא לפעול מתוך דחיפות היסטרית ,אלא מתוך שיקול דעת המבוסס על ערכי נצח .היכולת להמתין לאור ,להמתין לעת רצון ,היא המבדילה בין הנהגה רוחנית לבין דחף אנושי פשוט .בכך אנו בונים אישיות שאינה נשברת מול "לילות" החיים ,אלא שואבת מהם את הכוח לע"איתנה עד שהאמת תאיר את דרכה מחדש. בשובנו ממסע הבירור בעקבות "חשן המשפט" ,אנו נושאים עמנו צידה רוחנית המאירה את נתיבות חיינו .למדנו כי האמת אינה מוצר צריכה הזמין בכל עת ,אלא היא מתנה שמימית הדורשת הכנה ,זמן וטהרה .התובנה המלווה אותנו בצאתנו היא שההמתנה ל"יום" – לאותה נקודת בהירות וישוב הדעת – אינה ביטול זמן ,אלא היא היא עצם העבודה .למדנו להעריך את השתיקה של הלילה ,להבין שישנם רגעים שבהם עלינו לעצור את מרוץ ההחלטות ולהמתין להארה שתבוא מכוחה של תורה ומצווה .אנו לוקחים עמנו את היסוד שהאמצעים מקדשים את המטרה ,וכי רק מתוך הקפדה על גדרי ההלכה והמוסר ,גם בפרטים הקטנים של לבוש וזמן ,נוכל לזכות למענה של "אורים ותומים" בחיינו האישיים והלאומיים.

עיקר העניין: עמדנו על סוד איסור השאלה באורים ותומים בלילה ,יסוד המעוגן בשמה של התורה לחושן – "חשן משפט" .בעל הטורים הקיש בין השאלה למשפט ,וקבע כי כשם שאין דנים בלילה מחמת חסרון בבהירות הדין ,כך אין שואלים בחושן אלא באור היום .הגאון רבי מאיר אריק בשו''ת אמרי יושר העמיק וביאר כי המניעה היא אף הלכתית-מעשית :לבישת בגדי הכהונה הכרוכה באיסור כלאיים הותרה רק לצורך עבודה ,ומאחר שהלילה אינו זמן עבודה והשאלה אינה מוגדרת כעבודה הדוחה כלאיים ,נמנע מהכהן ללבוש את החושן .ביררנו את שאלת שאול המלך בלילה ,וראינו כיצד גדולי הדורות יישבו את המקראות ,אם בדרך של המתנה למחרת ואם בחילוק בין דין לילה לדין שבת .חתמנו בהבנה כי האורים ותומים דורשים הרמוניה בין השכל ללב ,בין ה"אורים" ל"תומים" ,וכי רק מתוך עמדה של ענווה והמתנה לאור האמת ,יכול האדם לזכות להנהגה אלוקית המפלסת לו נתיב בתוך ערפלי המציאות.