EX-A2-VA-483 — בין חופש בחירה ואחריות: סיפורו של לב פרעה

EX-A2-VA-483 — בין חופש בחירה ואחריות: סיפורו של לב פרעה יש שאלות בתורה שאינן רק קושיה על פסוק מסוים ,אלא רעד על עצם הבנת האדם את מקומו בעולם .שאלות שבהן לא מתווכחים על פרט ,אלא נוגעים בשורש .הבחירה החופשית, כוח התשובה ,והיכולת של אדם לשנות את דרכו ,נתפסים כיסודות שאינם ניתנים לערעור. והנה התורה עצמה מעמידה מולנו מציאות מטלטלת .אדם חוטא ,מתעקש ,מסרב…

EX-A2-VA-483 — בין חופש בחירה ואחריות: סיפורו של לב פרעה יש שאלות בתורה שאינן רק קושיה על פסוק מסוים ,אלא רעד על עצם הבנת האדם את מקומו בעולם .שאלות שבהן לא מתווכחים על פרט ,אלא נוגעים בשורש .הבחירה החופשית, כוח התשובה ,והיכולת של אדם לשנות את דרכו ,נתפסים כיסודות שאינם ניתנים לערעור. והנה התורה עצמה מעמידה מולנו מציאות מטלטלת .אדם חוטא ,מתעקש ,מסרב ,ולבסוף נאמר עליו בפירוש שהקב"ה הכביד את ליבו .לא עוד חטא שנעשה מרצון ,אלא לב שננעל מלמעלה .ומכאן מתעוררת שאלה שאין ממנה מנוס. כיצד ייתכן שיסוד הבחירה החופשית ,שעליו עומדת כל האחריות המוסרית של האדם, ניטל ממנו .אם הקב"ה בוחן כליות ולב ,ואם דרכי התשובה פתוחות לכל ,כיצד אפשר להבין הנהגה שבה האדם ממשיך לחטוא ,אך כבר איננו בן חורין לשוב .האם מדובר בעונש ,האם זו תוצאה טבעית של החטא עצמו ,או שמא הנהגה מיוחדת לשעה ולמטרה אחרת .והאם פרעה הוא חריג שאין ללמוד ממנו ,או שמא הוא מראה קיצונית של תהליך שעלול להתחיל בכל אדם. המתח הולך ומחריף כאשר מתברר שפרעה איננו דמות שולית .הוא עומד במרכז סיפור הגאולה ,וכל הנהגת המכות שזורה בפסוקים החוזרים ואומרים פעם אחר פעם שליבו הוכבד.

גם לנשמה מגיע אוכל

לא נאמר רק שפרעה הקשה את ליבו ,אלא שגם הקב"ה חיזק ואמץ והכביד .והלב הזה איננו רק רגש ,אלא מקום ההכרעה ,מקום הבחירה ,מקום התשובה .ואם שם מתרחש השינוי ,הרי שאין זו שאלה על פרעה בלבד ,אלא על גבולות החירות האנושית עצמה. כאן מתחדדת השאלה במלוא חריפותה .האם ייתכן מצב שבו אדם מאבד את האפשרות לשוב .ואם כן ,באיזה שלב ,באיזה דין ,ובאיזו מידה .והאם הקשיית הלב היא סילוק הבחירה, או שמא סילוק הכוחות המסייעים לבחירה ,כמו פחד ,יראה והתעוררות .ומהו היחס בין אחריותו של האדם על חטאיו הראשונים לבין הנהגה אלוקית שנועלת בפניו את הדרך חזרה. זו שאלה שאינה מבקשת תשובה קלה .היא דורשת עיון עמוק ,זהיר ומדויק ,מפסוקי התורה דרך דברי חז"ל ,הראשונים והאחרונים ,עד להבנת גבול התשובה וגבול הדין .כאן מונחת אחת הסוגיות החריפות שבתורה ,שבה נפגשים חטא ,עונש ,חירות ואמת. בפרשת השבוע נאמר" :ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים" (שמות ז ג) .ועוד נאמר" :ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אליהם" (שמות ט יב) .וכן חזרה התורה ואמרה" :ויכבד לב פרעה" (שמות ח יא) ,ובלשון אחרת" :ויחזק לב פרעה" (שמות ז יג) .ריבוי הלשונות איננו מקרי ,והוא עצמו מחייב בירור ,אם מדובר בפעולה אלוקית ישירה השוללת בחירה ,או בתיאור הנהגה מורכבת יותר. רש"י בפרושו על התורה (שמות ז ג) כתב" :כיון שהרשיע והתריס כנגדי ,וגלוי לפני שאין האומות מקבלין תשובה שלמה ,מוטב שיתקשה לבו כדי להרבות בו אותותי" .מדבריו עולה שהקשיית הלב באה לאחר חטאים קודמים ,ומתוך ראיית העתיד שאין כאן תשובה שלמה, ומתברר בדבריו שההכבדה איננה תחילת הדרך אלא תוצאה של דרך שנבחרה. הרמב"ן בפרושו על התורה (שמות ז ג) האריך לבאר שאין הכוונה שניטלה מפרעה הבחירה מתחילתה ,אלא שלאחר שהרבה להרע ולהתעקש ברצונו ,נענש בכך שנמנעה ממנו היכולת להקל את ליבו מפני המכות .וביאר שעיקר החידוש הוא שלא היה יכול לשוב מיראת העונש בלבד ,אך אילו היה מתאמץ לשוב מאהבה ומאמת ,לא נמנעה ממנו הדרך .ומתוך דבריו עולה הבחנה בין תשובה מחמת פחד לבין תשובה פנימית. רבי אברהם אבן עזרא בפרושו על התורה (שמות ז ג) כתב שאין הקשיית הלב יצירת רשע חדש בלב פרעה ,אלא חיזוק רוחו שלא יפחד מן המכות .כלומר ,ההכבדה איננה שלילת הרצון אלא הסרת הפחד ,ומתוך כך מתברר שהפסוקים עוסקים במניעת השבירה הנפשית ולא בביטול הבחירה המוסרית. החזקוני בפרושו על התורה (שמות ז ג) ביאר שכוונת הכתוב היא שלא ימות פרעה מתוך פחד ולא יישבר ליבו טרם עת ,אלא יעמוד במכות עד שתושלם הנהגת הדין .ומתוך דבריו מתבאר שהקשיית הלב איננה סתימת שערי תשובה ,אלא חיזוק הגוף והנפש לשאת את הפורענות. הספורנו בפרושו על התורה (שמות ז ג) כתב שהקשיית הלב נועדה לכך שפרעה לא ישלח את ישראל מחמת יראת המכות בלבד ,כדי שיתבררו האותות והמופתים ,ומתוך כך ילמדו

אראו תשרפ

הן המצרים והן ישראל את גודל הנהגת השם .מדבריו עולה שהמניעה היא מתשובה חיצונית ולא מתשובה אמיתית. אור החיים הקדוש בפרושו על התורה (שמות ז ג) עמד על כך שהכבדת הלב היא הנהגה מדויקת לפי שעתה ,כדי להוציא לפועל את הגזירה האלוקית בשלמותה ,ומתוך דבריו ניכר שהלב הוא כלי הנהגה ולא רק מקום הכרעה מוסרית ,והקב"ה משתמש בו לצורך הנהגת העולם. הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר על התורה (שמות ז ג) ביאר שהקשיית הלב פירושה שהקב"ה חיזק את טבעו של פרעה להישאר בעמדתו ,כדי שיתבררו הדברים עד סופם ,ומתוך כך מתברר שהפסוק איננו שולל את הבחירה העקרונית אלא מונע תנודות הנובעות מלחץ רגעי מן הפסוקים ומפרשי התורה מתברר שהביטויים הקשים של הקשיית הלב נושאים כמה רבדים ,חיזוק ,מניעה מפחד ,הסרת תנאים מסייעים לתשובה ,והעמדת הנהגה לצורך גילוי האמת .עדיין לא הוכרעה השאלה אם מדובר בביטול הבחירה עצמה או בתוצאה של חטאים קודמים ובהנהגה מחושבת. בגמרא במסכת מגילה (דף יב ע״ב) דרשו חז״ל על ושתי הרשעה שנגזר עליה לבוא ערומה בשבת ,ואמרו שדינה בא לה במידה כנגד מידה ,לפי שהיתה מפשיטה את בנות ישראל ערומות ומענה אותן בשבת .ומתוך דברי חז״ל אלו מתבאר יסוד גדול בדרכי הנהגת הדין, שאין העונש פעולה מקרית אלא המשך ישיר של מעשי האדם עצמו ,עד שהעונש נעשה בבואה מדויקת של החטא .יסוד זה מאיר באור חזק את הקשיית לב פרעה ,שאינה הנהגה שרירותית אלא המשכה של דרך שבחר בה מרצונו. במדרש תנחומא בפרשת השבוע (וארא אות ג) נאמר שכל עשר המכות שבאו על מצרים היו במידה כנגד מידה ,וכל מכה באה כנגד חטא מסוים שעשו המצרים בישראל .ומתוך דברי המדרש עולה שהנהגת המכות איננה רק ענישה אלא גילוי אמת ,שמעשיו של אדם הם שיוצרים את המסלול שבו הוא נידון .כאשר פרעה סתם את ליבו של ישראל ,מנע מהם לשמוע ,להבין ולהתבונן ,והכביד עליהם עבודה עד קוצר רוח ,נבנית מידה שממנה תצמח לבסוף הכבדת ליבו שלו עצמו. בגמרא במסכת סנהדרין (דף צ ע״א) נאמר בענין דור המבול ודור הפלגה שיש מצבים שבהם אדם חוטא עד שמאבדים את זכות הקיום ואת האפשרות לתיקון .אין זו שלילת בחירה רגעית ,אלא תוצאה של ריבוי חטאים עד שננעלים שערי רחמים .ומתוך כך מתבאר שיש מושג של חטא מצטבר ,היוצר מציאות שבה הדרך חזרה הולכת ונסגרת. בגמרא במסכת יומא (דף לח ע״ב) אמרו חז״ל :פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם .מדבריהם עולה שהתשובה תלויה בראשיתה במעשה האדם, אך כאשר האדם סוגר שוב ושוב את הפתח ,מגיע שלב שבו אין עוד פתח שיכול להיפתח.

גם לנשמה מגיע אוכל

זהו יסוד עמוק בהבנת הקשיית הלב ,שלא ניטלה הבחירה בבת אחת ,אלא נאטמה בהדרגה על ידי מעשי האדם עצמו. בגמרא במסכת ברכות (דף לג ע״ב) נאמר :הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים .אמירה זו מעמידה גבול ברור בין הנהגה אלוקית לבין אחריות האדם .ומתוך כך מתחדדת השאלה, כיצד ייתכן שהקב"ה הכביד את לב פרעה .והביאור העולה מדברי חז״ל במקומות רבים הוא שאין מדובר בביטול יראת שמים הראשונית ,אלא בהסרת הסיוע וההתעוררות שניתנים לאדם מן השמים לאחר שהרבה לסרב ולמרוד מן הגמרות והמדרשים מתברר קו אחד .הקשיית הלב איננה שלילת הבחירה בתחילתה, אלא דין הבא לאחר תהליך ארוך של סירוב ,עקשנות והכבדת לב מצד האדם .מידה כנגד מידה ,סתימת שערים כנגד סתימת שערים ,והפיכת הבחירה הקלה לבחירה כבדה עד כמעט בלתי אפשרית. הרמב״ם בהלכות תשובה (פרק ו הלכה ג) כתב שיסוד הקשיית הלב איננו סתירה לבחירה החופשית ,אלא תוצאה של בחירה קודמת .אדם יכול לחטוא חטא גדול או לחטוא חטאים רבים ,עד שיגיע לפני דין האמת וייגזר עליו שמונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב ,כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה ברצונו .וביאר שזו משמעות הכתוב בפרעה ,שלא ניטלה ממנו הבחירה מתחילה ,אלא מאחר שחטא מעצמו והרע לישראל והתחכם עליהם תחילה ,נענש בכך שנמנעה ממנו הדרך לשוב .ומתוך דבריו מתברר שהקשיית הלב היא עונש מאוחר ,לא גזירה מוקדמת ,והיא עצמה חלק מן הפירעון על החטאים הראשונים שנעשו ברצון גמור. רבנו יונה בפתח ספר שערי תשובה כתב יסוד הנראה לכאורה כסותר דברי הרמב״ם ,שדרכי התשובה אינן ננעלות לעולם ,ואף אם הרבו לפשוע ולמרוד ,לא נסגרו בעדם דלתי תשובה, שנאמר שובו לאשר העמיקו סרה .ומתוך דבריו משמע שאין מצב שבו ניטלת מן האדם האפשרות לשוב .אולם בעיון בדבריו עולה שאין הוא מדבר על מניעה גמורה מצד הנהגת הדין ,אלא על פתיחת שערי תשובה מצד הקריאה האלוקית ,ואף אם קשה ומרוחק ,עדיין הקריאה קיימת .ויש מקום להבין שאין כאן מחלוקת מוחלטת ,אלא עיסוק בשני רבדים שונים ,האחד מצד הנהגת הדין ,והשני מצד קריאת הרחמים. הרמב״ן בפרושו על התורה (שמות ז ג) ביאר שאין הקשיית הלב פירושה נטילת הבחירה הגמורה ,אלא מניעת האפשרות להיכנע מחמת פחד המכות בלבד .כלומר ,הקב"ה לא שלל מפרעה את היכולת לשוב באמת ,אלא חיזק את ליבו שלא יישבר מפני הפורענות ,כדי שלא תיעשה התשובה כלי להימלטות מן העונש בלבד .ומתוך כך מתברר שלדעת הרמב״ן לא ננעל שער התשובה המהותי ,אלא שער התשובה החיצונית והאינטרסנטית. הרשב״א בתשובותיו בכמה מקומות ביאר שמה שנאמר שהקב"ה מחזק או מקשה את הלב, אין פירושו יצירת רצון חדש לרע ,אלא חיזוק טבע קיים שנבחר קודם לכן .האדם בחר בדרך,

אראו תשרפ

והחיזוק האלוקי הוא הסרת הסיוע לשנותה ,ולא יצירת חטא יש מאין .ומתוך כך מתיישבת השאלה כיצד ניתן לייחס אחריות מוסרית לפרעה גם לאחר הקשיית הלב. הראב״ד בהשגותיו על הרמב״ם העיר שאין להבין את דברי הרמב״ם כשלילת הבחירה באופן מוחלט ,אלא כהנהגה שבה התשובה נעשית קשה מאוד ,כמעט בלתי אפשרית ,אך לא נעקרת לגמרי .ומתוך דבריו ניכר שגם לשיטתו אין כאן ביטול עקרוני של האחריות ,אלא החמרה של מצב הנפש עד שהחטא עצמו נעשה טבע שני. מן הראשונים מתברר שאין שיטה אחת פשוטה .יש שראו בהקשיית הלב עונש של מניעת תשובה ,יש שראו בה מניעת סיוע בלבד ,ויש שראו בה חיזוק טבע קודם .אולם כולם מסכימים שאין כאן שלילת בחירה שרירותית ,אלא תהליך הנובע מחטא מרצון ,שהולך וסוגר על האדם את שערי התיקון. רבי יצחק עראמה בספרו עקדת יצחק על פרשת וארא ביאר שהקשיית הלב נועדה לגלות לעולם שהעונש האמיתי של הרשע הוא שהרע עצמו שולט בו .כאשר אדם מוותר שוב ושוב על כוח הבחירה ,הוא מאבד בהדרגה את יכולת ההבחנה בין טוב לרע ,והקב"ה אינו צריך להוסיף עליו דבר ,אלא מניח לו ללכת עם טבעו עד קצהו. בספר העיקרים (מאמר ד פרק כה) ,כפי שמבואר גם בפירוש יפה תואר על מדרש שמות רבה, חידש שלא ניטלה מפרעה הבחירה עצמה ,אלא הוסרו ממנו הסיבות החיצוניות המביאות לתשובה ,כגון פחד ,יראה ומורך לב .הבחירה נשארה קיימת ,אך היא דרשה מאמץ פנימי גדול יותר ,מאמץ שפרעה לא היה מוכן לעשות .הקשיית הלב איננה שלילת האפשרות לשוב, אלא שלילת הקלות שבה היה יכול לשוב. הגאון רבי אליהו דסלר זצ״ל במכתב מאליהו (חלק א ,ענין הבחירה) ביאר שיסוד הקשיית הלב אינו עונש חיצוני בלבד אלא תוצאה פנימית של החטא עצמו .כל עבירה יוצרת באדם טומאה רוחנית ,והטומאה הזו מצמצמת את מרחב הבחירה .בתחילה עדיין קיימת בחירה רחבה ,אך ככל שהאדם שב וחוטא ,נקודת הבחירה זזה והולכת ,עד שמגיע שלב שבו הרע נעשה טבע והטוב כמעט ואינו נראה .זהו פירוש עמוק לדברי חז״ל ששכר עבירה עבירה, שהעבירה עצמה יוצרת את המצב שבו קשה עד מאוד לבחור אחרת ,והקשיית הלב היא גילוי הנהגה זו בפועל. החזון איש באמונה ובטחון כתב שביטול הבחירה איננו מעשה חד פעמי אלא תהליך הדרגתי ,שבו האדם מרגיל את עצמו לעיוות המציאות .כאשר השקר נעשה קבוע והאמת נדחקת ,שוב אין הבחירה שקולה .אין כאן נטילת אחריות אלא להפך ,אחריות מלאה על כל שלב שבו האדם הסכים לעיוות .הקשיית הלב היא מצב שבו האדם כבר איננו חש את הסתירה שבמעשיו ,וזה עצמו עונש החטא. הגרש״ז אויערבך זצ״ל העיר בשיחותיו על פרשת וארא שהפסוקים המדברים על חיזוק והכבדת הלב מלמדים שהקב"ה אינו מכניס רשע בלב האדם ,אלא מונע ממנו את אותם רגעים

גם לנשמה מגיע אוכל

של ריכוך ,התעוררות ופחד ,שיכלו להחזירו מדרכו .פרעה היה יכול לשוב אילו רצה באמת ,אך ניטלו ממנו הכוחות המסייעים לכך ,והוא נשאר לבדו עם טבעו המקולקל שבחר בו מרצונו. מן האחרונים מתברר אפוא קו משותף .אין כאן נטילת בחירה שרירותית ,אלא תוצאה של דרך ארוכה של חטא ,שבה הרע נעשה טבע והטוב נדחק לשוליים .הקב"ה אינו מכריח את האדם לחטוא ,אלא מניח לו לאכול את פרי דרכו ,עד שהבחירה עצמה נעשית צרה, כבדה ומעיקה. מן הדברים שנתבארו עולה שיש להעמיד תחילה את ההשלכות המעשיות העולות מן הסוגיה ,ומתוכן יתבררו גם הרבדים הרעיוניים ,המחשבתיים והמוסריים :נפקא מינה ראשונה היא ביחס לאדם החוטא וחוזר וחוטא ,ואומר בלבו כי שערי תשובה פתוחים תמיד .מן הסוגיה מתברר שאין זו הנחה פשוטה .אף שהתשובה קיימת ,האדם עצמו עלול לסתום בהדרגה את ליבו עד שנקודת הבחירה תזוז ותצטמצם ,ולא מפני גזירה חיצונית בלבד אלא מחמת מעשיו שלו .נמצא שהדחיה החוזרת של ההתעוררות עצמה היא סכנה רוחנית. נפקא מינה שניה היא ביחס לאדם המצוי במציאות של לחץ ,פחד או ייסורים .לפי כמה מן השיטות ,הקב"ה לא מנע מפרעה את עצם האפשרות לשוב ,אלא הסיר ממנו את הגורמים החיצוניים המביאים לכניעה קלה .מכאן נלמד שאין כל התעוררות שבאה מתוך פחד ראיה לתשובה אמיתית ,ולעתים דווקא היכולת לעמוד בלי שבירה חיצונית היא שמבררת אם קיימת בחירה פנימית אמיתית. נפקא מינה שלישית היא בתפילה על אחרים .לפי מה שנתבאר בדברי האחרונים ,עיקר הבקשה איננה רק שהאדם יחזור בתשובה ,אלא שלא יוסרו ממנו הסיבות המאפשרות תשובה ,כגון ריכוך הלב ,יראת שמים ויכולת התבוננות .כאשר מבקשים רחמים על אדם, יש לבקש שלא ייכנס למצב של הקשיית הלב ,שבו התשובה נעשית כמעט בלתי אפשרית. נפקא מינה רביעית היא בהבנת אחריותו של האדם גם לאחר שהבחירה נעשית קשה .אף לשיטות הסוברות שמניעת התשובה היא עונש ,אין זה פוטר את האדם מאחריות על מעשיו הראשונים ,שמהם נבנתה המציאות הזו .ממילא אין מקום לטעון לאנוס גמור ,אלא להבנה שהאדם אוכל את פרי דרכו. ומתוך נפקא מינות אלו נפתח הרובד הרעיוני .הבחירה החופשית איננה נקודה סטטית אלא מרחב משתנה .בכל מעשה ,האדם מרחיב או מצמצם את מרחב הבחירה העתידי שלו .החטא איננו רק הפרת צו ,אלא פעולה המעצבת את נפש האדם ואת יכולתו לראות אמת .הקשיית הלב איננה אפוא רק עונש מן השמים ,אלא גילוי של תהליך פנימי שהאדם עצמו יצר. ברובד המחשבתי מתברר יחס עמוק בין חירות לזמן .הבחירה קיימת תמיד ברגע הנתון, אך היא מושפעת מן העבר .אין רגע שבו ניטלת הבחירה בבת אחת ,אלא רצף של החלטות ההופכות את הטוב לקשה ואת הרע לקל .פרעה מייצג מצב קצה ,שבו תהליך זה נחשף בגלוי לעיני כל. וברובד המוסרי מתחדדת האחריות על הקשבה פנימית .אדם שנאטם שוב ושוב ,שאינו

אראו תשרפ

נותן מקום להתבוננות ,שאינו מוכן לעצור ולשמוע ,בונה לעצמו לב כבד .העונש איננו תמיד מכה חיצונית ,אלא מצב שבו האדם חדל להתרגש מן האמת .זהו אולי העונש הקשה מכולם ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום :האדם נדרש לשמור על רגישות פנימית ולא לדחות התעוררות ,גם כשהיא קטנה ושברירית .הרגלי חטא יוצרים הרגלי לב ,והלב הוא מקום הבחירה .אין לבנות על כך שהתשובה תמיד תהיה קלה ,אלא למהר ולשוב בעוד הלב פתוח .בתפילה על אחרים יש לבקש פתיחת לב ולא רק שינוי מעשים.

עיקר העניין: הקשיית לב פרעה איננה סיפור על ביטול חירות בידי שמים ,אלא גילוי חריף של חוק רוחני עמוק .האדם בוחר ,ובבחירותיו הוא מעצב את עתיד בחירתו .כאשר הלב נסגר מרצון ,הדין מגלה את הסגירה .וכאשר הלב נפתח ,אפילו מעט ,הרחמים פותחים שערים גדולים .בין לב כבד ללב שומע נפרש כל סיפור הגאולה ,וכל אדם עומד יום יום בנקודה שבה הוא בוחר איזה לב לבנות בתוכו.