מתוך „גם לנשמה מגיע אוכל”חומש שמות · פרשת שמות · עמ׳ 385–386

SHB-ESSAY-003 | נשמת הפרשה – פרשת יתרו

SHB-ESSAY-003 | נשמת הפרשה – פרשת יתרו העולם המודרני רווי ברעשים ,באלפי קולות המנסים ללכוד את תשומת לבנו ,אך פרשת יתרו מזכירה לנו כי הרגע המכונן של האנושות לא נולד מתוך דיבור ,אלא מתוך שמיעה עמוקה ויוצאת דופן .יתרו ,כהן מדין ,האיש שחקר את כל עבודות הזרה שבתבל ,נעצר לרגע מול השמועה הגדולה ומלמד אותנו שגאולה מתחילה בנכונות להקשיב למה שמעבר לאופק המוכר" .וישמע יתרו" – אין זו שמיעה טכנית של ידיעה חדשותית ,אלא זוהי קריעה של מסך האדישות ,היכולת של אדם לעזוב את כסא הכבוד ,את הוודאות הדתית הקודמת שלו ואת הנוחות המדיינית ,כדי ללכת אל המדבר בעקבות קול שקורא לו מבפנים .בתוך המציאות שלנו ,שבה האדם כלוא בתוך אלגוריתמים של עצמו ,יתרו הוא הסמל ליכולת להשתנות, להודות שיש אמת גדולה יותר ממה שהכרנו עד כה .המפגש שלו עם משה רבנו הוא המפגש בין העולם המעשי ,המארגן והמבני ,לבין האש הלוהטת של ההתגלות; יתרו מביא איתו את הצורך בסדר ובמבנה ,כי הוא מבין שגם לאור האינסופי של סיני דרושים כלים אנושיים כדי שיוכל לשכון בתוך המציאות היומיומית מבלי לשרוף אותה. כאשר עם ישראל ניצב למרגלות ההר ,החוויה אינה רק דתית-לאומית ,אלא קיומית- אנושית במובן העמוק ביותר" .ויחן שם ישראל נגד ההר" – כאיש אחד בלב אחד – זוהי תביעה לרעוד יחד ,להשיל את האגו הפרטי לטובת שייכות למשהו נצחי .הרגע שבו הקדוש ברוך הוא כופה עליהם הר כגיגית אינו ביטוי של כפייה דורסנית ,אלא תיאור של מצב שבו האמת היא כל כך בהירה ומאירה ,עד שאין לאדם אפשרות אחרת אלא לומר לה הן; זוהי כפייה של אהבה ,שבה הנשמה מזהה את מקורה ומתבטלת לפניו .עשרת הדיברות אינם מערכת חוקים שבאה להגביל את חירותו של האדם ,אלא הם-הם המעניקים לו חירות אמתית מחבלי היצר והחומריות .ב"אנכי" הראשון נפרץ הסכר שבין השמים לארץ ,והאדם מגלה שבורא העולם אינו איזה כוח מופשט ומרוחק ,אלא "אלקיך" – האלוקים הפרטי שלך ,זה שהוציא אותך ממצרים האישית שלך ,מהמיצרים שחונקים את נשמתך .זוהי אקטואליה תמידית :בכל פעם שאדם בוחר בערך על פני דחף ,בשבת על פני מרדף אחרי הממון ,ובכבוד הורים על פני פולחן העצמי ,הוא משחזר את עמידתו למרגלות סיני. שיא המעמד הוא הדיבור שאינו פוסק" ,קול גדול ולא יסף" ,שתירגמו חז"ל כקול שאינו פוסק לעולם .הברקים והלפידים של אז הם השאלות הבוערות של היום ,והשופר שהולך וחזק מאוד הוא המצפון האנושי שמסרב להירדם בתוך השובע והנוחות .התורה ניתנה במדבר ,במקום של הפקר ,כדי לומר לכל אדם :אין לך בעלות על האמת ,אך האמת שייכת

גם לנשמה מגיע אוכל

לך אם רק תהיה מוכן להיות מדבר – פנוי ,קשוב וריק מיוהרה .בתוך עולם שבו המילים איבדו את משקלן והאמת הפכה ליחסית ,עשרת הדיברות ניצבים כעמודי שיש של מוסר מוחלט וקדושה עילאית .הפרשה מסתיימת במזבח אדמה ,בחזרה אל הפשטות ,אל האבנים השלמות שלא הונף עליהן ברזל ,כי התורה לא באה לבנות ארמונות של שנהב אלא לקדש את החיים עצמם ,את האדמה שעליה אנו דורכים .היא משאירה אותנו עם הד של קדושה ועם המחויבות להפוך את חיינו למזבח ,שבו כל פעולה פשוטה נעשית מתוך הכרה בעומק האלוקי השוכן בכל פרט .זהו סוד סיני – היכולת לשמוע בתוך הדממה את הדיבור הנצחי, ולשאת אותו איתנו אל תוך המולת החיים ,עד שהעולם כולו יהפוך למשכן לאורו.

שאלות קשורות מן הסדרה

האם מותר ליהודי לקרוא לבנו בשמות של גוים? — עמ' 50–57

באיזה שם קוראים ילד מאומץ לתורה — בשם אביו הביולוגי או אביו שמגדלו? — עמ' 57–64

האם כשנולדים תאומים הם חלשים בטבעם משאר ילדים? — עמ' 64–68

למה בני ישראל במצרים היו עשירים מאוד? — עמ' 68–74