נשמת הפרשה - פרשת כי תשא

בתוך רגעי השיא של הקרבה האלוקית, כאשר משה רבנו שוהה במרומים ולוחות העדות .בידיו, מתחוללת למרגלות ההר אחת הדרמות המטלטלות ביותר בתולדות הנפש האנושית פרשת כי תשא אינה רק סיפור על חטא היסטורי, אלא היא שיקוף של השבר והתיקון המתחוללים בתוך כל אדם בכל דור ודור. ברגע שבו העם מבקש לו "אלוהים אשר ילכו לפנינו", הוא אינו מחפש רק עבודת זרה, אלא הוא מבקש ודאות חומרית…

נשמת הפרשה – פרשת כי תשא

בתוך רגעי השיא של הקרבה האלוקית, כאשר משה רבנו שוהה במרומים ולוחות העדות .בידיו, מתחוללת למרגלות ההר אחת הדרמות המטלטלות ביותר בתולדות הנפש האנושית פרשת כי תשא אינה רק סיפור על חטא היסטורי, אלא היא שיקוף של השבר והתיקון המתחוללים בתוך כל אדם בכל דור ודור. ברגע שבו העם מבקש לו "אלוהים אשר ילכו לפנינו", הוא אינו מחפש רק עבודת זרה, אלא הוא מבקש ודאות חומרית מול האימה ,שבחוסר הידיעה. זהו הפחד הקיומי מההמתנה, מהריק שנוצר כשהמנהיג מאחר לבוא מהקושי להחזיק באמונה מופשטת בתוך עולם של מוחשיות. העגל הוא הניסיון הנואש לאחוז במשהו מוצק, בזהב נוצץ, כדי להשקיט את המהומה הפנימית. אולם, דווקא מתוך השבר הגדול של הלוחות המשתברים, צומחת התובנה העמוקה ביותר של הפרשה: הקדושה אינה נמצאת רק בשלמות, אלא היא שוכנת דווקא בתוך הרסיסים. שברי הלוחות המונחים בארון יחד עם הלוחות השלמים מלמדים אותנו כי גם הכישלון, הנפילה והחטא הם חלק מן המסע אל הקודש, וכי התשובה היא הכוח המאפשר לאדם לקום מתוך האפר ולכתוב

.מחדש את סיפור חייו

הקריאה הגדולה של "מי לה' אלי" מהדהדת מאז ועד היום בכל צומת של בחירה, תובעת מאיתנו להכריע בין חמדת הזהב לבין נאמנות לאמת הפנימית. משה רבנו, בעמידתו ,האמיצה מול הקדוש ברוך הוא, מלמד אותנו מהי ערבות ומהי אהבה שאינה תלויה בדבר ,כשהוא מוכן להימחות מספרו של עולם למען עמו. בתוך השיח הנורא שבין הבורא לנביא נחשפים י"ג מידות הרחמים, שהן הלב הפועם של הפרשה. ה' אל רחום וחנון אינו רק הכרזה תיאולוגית, אלא זהו גילוי של האפשרות התמידית להתחיל מחדש. המפגש הזה מלמד את האדם כי גם כשנדמה שהקשר נותק, גם כשהענן מכסה על האור, ישנו חסד הנמשך לאלפי דורות ומחכה לרגע שבו הלב ייפתח מחדש. האקטואליה של הפרשה נוגעת בכל רגע של ייאוש אישי, בכל מקום שבו האדם מרגיש ששבר את לוחות חייו; היא מבטיחה לו כי מתוך הסדקים יכול לבקוע אור חדש, וכי הלוחות השניים, אלו שנפסלו מתוך עמל אנושי ותשובה

.מאהבה, עשויים להיות יקרים עוד יותר מן הראשונים

,סיומה של הפרשה במראה קרן עור פניו של משה, המאלץ אותו לשים מסווה על פניו מעמיד אותנו מול הסוד של חיים שיש בהם קדושה. הקרינה הזו אינה תוצאה של כוח חיצוני, אלא היא הזיכוך של מי שביטל את עצמו לגמרי למען הכלל ולמען האמת. המסווה מזכיר לנו כי בעולם הזה האור האלוקי חייב להיות מצומצם ומוסתר כדי שנוכל להכיל

אותו בתוך חיי המעשה, אך הגעגוע אל הפנים הגלויות נותר בלבנו כתנופה מתמדת. אנחנו נקראים לשאת את הזיכרון של סיני יחד עם הזיכרון של העגל, את השמחה של השבת המופיעה בפרשה יחד עם האחריות של מחצית השקל, המאחדת את כולם – עשיר ועני כאחד – בבניין המקדש. פרשת כי תשא משאירה אותנו עם הד של תקווה גדולה: שהקדוש ברוך הוא אינו עוזב את עמו גם ברגעי השבר, וכי בכוחה של התשובה, התפילה והערבות ההדדית, אנו יכולים להפוך כל חטא למנוף של צמיחה, וכל חורבן ליסוד של בניין עדי עד. זהו הניגון של הפרשה – ניגון של רחמים שאינם פוסקים, הקורא לכל נשמה לחזור אל

.המקור, להרים את הראש מתוך העפר, ולהאמין באפשרות של תיקון שלם ומאיר