לשם מה נזקק אהרן הכהן להעביר מורה על זקנו?

?מורה על זקנו

תעלומת התספורת בקודש – לשם מה נזקק אהרן הכהן להעביר

?מורה על זקנו

הננו נכנסים אל הקודש פנימה, אל בירור דמותו המרהיבה של הכהן הגדול, בשאלה שהסעירה

.את גדולי הדורות ונוגעת בנימי השער הדקים ביותר של הקדושה

השאלה המהדהדת בחלל בית המדרש, שאותה שאל אחד מן החברים, חודרת אל מעבר :ללבושי הכהונה ומבקשת לחשוף את תואר פניו של אהרן הכהן ברגעי שיא הקדושה

האם אהרן הכהן, האיש שנבחר להשרות שכינה בישראל, היה מספר את זקנו לגמרי עד ?שלא נותרה שערה על בשרו, או שמא היה משאיר את חותם הזקן כחלק מהדרת פניו בפרשתנו מצווה הבורא "ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם", אך תיאור המשיחה הופך לחידה מופלאה כאשר דוד המלך בתהילים מתאר את השמן היורד על הזקן – "זקן אהרן שיורד על פי מידותיו". כיצד מתיישבים התיאורים על שתי טיפות מרגליות הנתלות בזקן עם הצורך בתספורת? מה ראה אהרן הכהן, האיש שכולו קודש להשם, להשקיע בסידור ובתספורת זקנו? האם לא היה נאה יותר לו למלאך השם צבאות להותיר את זקנו כמות שהוא, פראי ומקודש בשמן המשחה? הרי אנו עומדים נרעשים מול הידיעה ,ששתי טיפות מרגליות תלויות בו בנס, ומדוע שיבוא אדם, ואפילו יהיה זה אהרן עצמו ויטלטל את אותה קדושה במעשה של תספורת? אנו יוצאים לברר האם היה זה צורך של הדר מלכות, או שמא ציווי של נבואה ושליחות הדורש מן הכהן לחשוף את לבו ואת

.בגדיו למען כלל ישראל

הנה אנו ניצבים מול מילותיה של הפרשה ומול דברי הגמרא המציירים לנגד עינינו תמונה מופלאה של שמן קודש וטיפות המנצנצות בין נימי השער, כשהן נסוגות מפני

.מעשה התספורת

, ציווי המטיל)(שמות ל ל "בפרשתנו נאמר "ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן לי על משה את מלאכת המשיחה בשמן המשחה שנעשה ברוקח מרקחת. אולם כדי להבין את מראה פניו של אהרן בשעת המשיחה, עלינו לפנות אל שירת המעלות של דוד המלך , שם נאמר "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על)(קלג ב בתהילים

."פי מידותיו

דורשת את הפסוק הזה ומגלה לנו חידוש מרעיש: כשמן)(דף יב ע"א הגמרא במסכת כריתות הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מידותיו, שתי טיפות מרגליות היו תלויות לו לאהרן בזקנו. חז"ל מלמדים אותנו שהשמן לא נספג כליל ולא נזל לארץ, אלא נותר תלוי כפנינים בוהקות. אולם כאן מגיעה הנקודה המעוררת את השאלה הגדולה, שכן

.הגמרא ממשיכה ואומרת: וכשהיה מספר, עולות ויושבות בעיקרי זקנו

,ביטוי זה "כשהיה מספר" הוא המפתח לכל התעלומה. אם אהרן הכהן היה מספר את זקנו הרי שפעולת התספורת או התנועה צריכה הייתה להפיל את הטיפות היקרות, והנה מספרת הגמרא שהן היו "בורחות" אל שורשי השער כדי להישמר. מכאן עולה השאלה מאליה: מהי

?אותה "תספורת" ומה נותר מן הזקן לאחריה? האם השער הוסר מעיקרו או שמא רק קוצץ

הנה אנו פוסעים אל תוך עולם הביאור והדקדוק, שבו מילה אחת עשויה לשנות את כל מראה פניו של כוהן גדול ולפתוח פתח להבנות חדשות על האופן שבו נשמר השמן

.בעיקרי השער

,בבואנו לפענח את דברי הגמרא על הטיפות העולות בעיקרי הזקן כשהיה אהרן מספר

, שתי דרכים מרכזיות)(כריתות דף יב ע"א אנו מוצאים בפירושו של רבינו שלמה יצחקי, רש"י

.להבנת העניין

, כתב רש"י: כשהיה מדבר עם אחרים. לפי ביאור זה)(ד"ה כשהוא מספר בפירושו הראשון המילה מספר נגזרת מלשון סיפור ודיבור. אהרן הכהן לא גילח את זקנו, אלא בשעה שהיה פותח את פיו לדבר בדברי תורה או להורות לעם, התנועה של הלסת והשפתיים הייתה עלולה להתיז את טיפות השמן היקרות. לכן, בדרך נס, היו הטיפות נסוגות אל שורשי השער, אל המקום היציב שבעיקרי הזקן, כדי שלא יפלו לארץ. חיזוק לפירוש זה אנו מוצאים בדברי רבנו גרשום, מאור הגולה, המבאר כי העלייה לעיקרי הזקן נועדה למנוע את נפילת השמן

.בשעה שאדם מנענע את פיו בשיחה

:, כתב רש"י)(שם, וכן בדף ה ע"ב ד"ה מספר אולם, בפירושו השני, המובא בלישנא אחרינא מספר הכוונה מסתפר, שהיה מספר את שערותיו במספריים. כאן אנו נכנסים למבוי סתום ומסקרן – אם אהרן הכהן היה מספר את זקנו במספריים, הרי שפעולה זו מאיימת ישירות על קיום השערות שעליהן תלויות הטיפות. לפי פירוש זה, הטיפות היו "מסתתרות" עמוק ליד "העור כדי שלא ייפגעו מלהב המספריים המקצץ את השער. מחלוקת זו בין "סיפור דברים ל"תספורת שער" היא שורש הדיון הסוער: האם אהרן הכהן הותיר את זקנו כמות שהוא ורק

?התנועה הטבעית הזיזה את השמן, או שמא היה נוהג לקצץ בשער זקנו ולהסיר ממנו חלקים

הנה אנו פוסעים אל עומק עולם הסוד, שם כל שערה ושערה בזקנו של אהרן נספרת כצינור להמשכת שפע אלוקי, ומגלים כיצד הקושיא ההלכתית הופכת לבירור מהותי בדמותו של

.הכהן הגדול

עמד מרעיד ומזועזע מול)(כריתות דף ה ע"ב רבינו יוסף חיים זיע"א בחיבורו בן יהוידע הפירוש השני ברש"י, לפיו אהרן הכהן היה מספר את זקנו במספריים. בלהט קדושתו הקשה הרי"ח: כיצד ניתן לומר שאהרן הכהן, בחיר הכהנים, יפגע בשערות זקנו? הרי לפי דברי רבינו ,האר"י האמיתיים, המבוססים על סודות עליונים, אין לגלח או לקצץ בשום מקום מן הזקן שכן שערות הזקן הן תיקוני דיקנא – צינורות רוחניים להמשכת י"ג מידות הרחמים. המקום

.היחיד שבו הותרה הסרת שער הוא בשפם, וגם זאת רק במידה שהשער מעכב את האכילה

מכוח קושיא עצומה זו, חידש רבינו יוסף חיים פירוש נפלא המיישב את לשון הגמרא עם סודות האר"י: באמת הפירוש מספר הוא כפשוטו – תספורת, אך אהרן לא סיפר את זקנו כלל ,וכלל. התספורת המדוברת הייתה תספורת הראש. כאשר אהרן היה מספר את שער ראשו היה המגלח עומד נגדו, אוחז בראשו ומטה אותו, ובכך היה חשש שהספר יגע בטעות בטיפות ,השמן היקרות התלויות בזקן, או שהן יידבקו בבגדיו ובגופו של המגלח. לכן, באותה שעה היו הטיפות נסוגות ומתחבאות עמוק בעיקרי הזקן, במקום שאין המגלח יכול להגיע אליו

.או לראותן, וכך נשמרה קדושת השמן מבלי לפגוע בשערה אחת משערות הזקן

, אנו מוצאים לכאורה)(זוהר חדש פרשת תרומה אות כג אולם, בבואנו לבחון את דברי הזוהר

סתירה גלויה לפירושו של הבן יהוידע. הזוהר כותב מפורשות: שתי טיפות מרגליות יהבית ליה, וכד אעביר מורה על דקנייה, דהיינו כד מסתפר. הזוהר משתמש בלשון העברת מורה על הזקן עצמו, ומדמה זאת לנזיר שנאמר בו ומורה לא יעלה על ראשו. משמעות הדברים

.היא שאהרן אכן היה מעביר כלי מספר על זקנו ממש

הננו באים אל נקודת ההכרעה שבין דברי הסוד לבין מראה העיניים, שבה אנו נדרשים להבין

.כיצד התיישבה קדושת הזקן עם מעשה התספורת בפועל ומה נותר מאותן שערות מקודשות

נדרש לסתירה המהדהדת)(יו"ד סימן סא רבי שמשון מורפורגו זצ"ל בחיבורו שו"ת שמש צדקה שבין הנהגת אהרן הכהן לבין דברי האר"י האוסרים פגיעה בזקן. הוא כתב שבאמת אהרן היה מספר את שערות זקנו, אך לא היה מגלח את השערות לגמרי עד כדי השמדה, משום הטעמים המבוארים בזוהר ובכתבי האר"י. לפי ביאורו, אהרן היה משתמש במספריים ומקצץ את השער, אך היה מניח קצת שערות קרובות לבשר. בדרך זו הוא קיים את ה"תספורת" המוזכרת בגמרא ובזוהר, ומאידך לא פגע בשורש הרוחני של הזקן, שכן קיצוץ המשאיר שער כלשהו

.נחשב כהשארת התיקונים על מכונם

מקשה על דברי השמש)(מערכת ג' כללים אות עה אולם, הגרח"ח מדיני זיע"א בעל השדי חמד צדקה קושיא עצומה ממה שמובא בספר באר שבע על מסכת כריתות בשם הרמ"ה. שם נאמר שכאשר היה אהרן מסתפר, הטיפות היו עולות ויושבות במקום הבשר שאין בו שער. מדברים ,אלו דייק השדי חמד שזה לא כפי שהבין השמש צדקה, שהיה נשאר לו קצת משערות הזקן

.אלא שבאמת היה מגלח את כל שערו לגמרי

לפי השדי חמד, הטיפות היו נשארות על הבשר עצמו, ובאמת כך משמעות דברי הגמרא שעולות ויושבות בעיקרי זקנו, שעיקרי הכוונה היא למקום צמיחת השערות על גבי העור ממש, לאחר שהשער הוסר כליל. נמצאנו עומדים מול מחלוקת קוטבית במראה פניו של אהרן: האם עטור היה בשערות קצוצות סמוך לבשר, או שמא פניו היו חלקות לגמרי והטיפות

.נצנצו על עורו החשוף

הנה אנו מעפילים אל היכל הטעמים והסברות, כדי להבין מהו הצורך הרוחני והמעשי

.שעמד מאחורי אותה תספורת מופלאה בתוך הקודש פנימה

בבואנו להשיב על השאלה מדוע בכלל הוצרך אהרן לספר את זקנו, אנו מוצאים בראש

(או"ח ובראשונה את ביאורו של פוסק הדור, מו"ר הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו אגרות משה . הוא מבאר שכיון שהיה כהן גדול הוצרך להקפיד על יופיו, והיה ודאי מספר את)ד' סי' ק"י זקנו לכל הפחות במקצת כדי לייפותו, שיהיו השערות שווין, ואולי גם שלא יהיה יותר ארוך מסתם אנשים. לפי האגרות משה, התספורת היא חלק ממצוות כבוד ותפארת, המטילה על

.הכהן חובה להיראות במראה מתוקן ומכובד המייצג את פאר המקדש

. הוא מייסד)(עמוד רצ טעם עמוק ונפלא נוסף מביא הגרמ"ל שחור זצ"ל בספרו בגדי כהונה , שהכהן גדול שנשאל באורים ותומים)(פ"י מהל' כלי המקדש הי"א את דבריו על דברי הרמ"בם

,מביט בחושן ורואה בו במראה הנבואה באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו. לפי זה חידש שלצורך ההסתכלות באבני החושן המונחים על לבו, היה אהרן מספר את זקנו שלא יכסו

.שערות הזקן את החושן וימנעו ממנו מלהביט באורים ותומים

,מתוך כך מבאר בעל בגדי כהונה חידוש עצום: לכן הכהן גדול בעצמו היה מספר את זקנו כיון שיש בזה צורך מצוה, וקיי"ל מצוה בו יותר מבשלוחו. בזה הוא מיישב את קושיית הבאר שבע על לשון הגמרא מספר במקום מסתפר, שכן אהרן עסק בסידור הזקן בעצמו כדי להכשיר את כלי הנבואה שלו. עוד הוסיף, שלפי טעם זה לא היה הכהן נוהג לספר את זקנו אלא בזמן בית ראשון, אבל בזמן בית שני שפסקו האורים והתומים, לא היה אכפת לו

.שיכוסה החושן ולא תתגלנה האותיות החקוקות עליו

הנה אנו פוסעים אל מחוזות ההמשכיות והנצח, ומגלים כיצד אותו שמן משחה מופלא אינו

.נחלת העבר בלבד, אלא הוא מאיר וקיים בכל כהן גדול המשרת בקודש

מצאנו חידוש המרחיב את גבולות הנס. הוא)(פרשת צו תרמ"ז – תרמ"ח בספר שפת אמת מבאר שהנס הזה של שתי טיפות מרגליות לא התרחש באהרן הכהן בלבד בשעת המשיחה הראשונה, אלא בכל כהן גדול שנמשח בשמן המשחה לאורך הדורות. השפת אמת כתב שנראה עוד דכמו דכתיב בשמן המשחה יהיה לי ודרשו חז"ל שכולו קיים, כמו כן כל השמן

.שניתן על הכהן גדול היה מתקיים בנס תמיד

,הוא מבסס את דבריו על אותה גמרא במסכת כריתות ומסביר שמכיוון שהשמן הוא נצחי גם הפעולה שלו על גוף הכהן היא נצחית. ושוב נזכרתי שכן הוא בגמרא במסכת כריתות שהיה בזקן אהרן טיפות מרגליות עולות ויורדות, ומזה ניתן לדורות לכל כהן גדול. הארת

.השמן אינה פגה; היא נשארת כחותם של קדושה על פניו של המנהיג הרוחני

עוד מוסיף השפת אמת נקודה המעוררת למחשבה על ימי הגלות והבית השני: והגם שנגנז .שמן המשחה מ"מ ההארה שקיבל הכהן גדול נשאר לדורות שכן כתיב יהיה זה לי לדורותיכם כלומר, גם כאשר השמן הפיזי אינו בנמצא, הכוח הרוחני שלו וההארה של אותן טיפות מרגליות ממשיכים ללוות את הכהונה הגדולה, וממילא גם הצורך באותה תספורת מיוחדת

.שנועדה לשמור על הטיפות הללו נותר רלוונטי בכל עת שבה הכהן עומד בשירות העם

הנה אנו פוסעים אל תוך היכל המחשבה, כדי להבין כיצד המראה החיצוני של הכהן הגדול

.הופך למראה עבור הנשמה הישראלית ולחלק בלתי נפרד מעבודת המקדש

התפיסה המובאת באגרות משה, לפיה אהרן הכהן מספר את זקנו כדי שיהיו השערות שווין ולא יהיו ארוכות מסתם אנשים, מלמדת אותנו יסוד עצום במהותו של יופי יהודי. אין מדובר ביופי של גאווה או של רדיפת אופנה, אלא ביופי של סדר ושלמות המבטא את היות הכהן שליח הציבור. כאשר השערות שוות ומסודרות, הן מבטאות את היכולת של האדם למשול בכוחות הטבע שלו ולהעניק להם צורה של קדושה. הדרת הפנים של אהרן היא בבחינת "פניו

.כפני מלאך השם", והסדר שבזקן מקרין על הסדר הרוחני של כלל ישראל

זאת ועוד, העובדה שאהרן אינו רוצה שזקנו יהיה ארוך יותר משל "סתם אנשים" מגלה לנו את עומק הענווה שבתוך הגדולה. הכהן הגדול, למרות מעלתו הרמה, מבקש לשמור על חיבור עין בעין עם העם. הוא אינו מעוניין במראה משונה או מתנשא, אלא ביופי המשתלב בתוך הקהל מתוך שלמות צורנית. יופיו של הכהן הוא הכלי שדרכו העם מתחבר אל הוד השכינה, וכל קיצוץ וסידור בשערותיו נועד להפוך את חיצוניותו לשקופה יותר, כדי שהאור

.הפנימי של "שמן המשחה" יוכל להאיר דרכה ללא הפרעה

הנה אנו מעפילים אל פסגות ההבנה של כוח הראייה הנבואית, ומגלים כיצד הסרת המחיצה הדקה ביותר של שערות הזקן פותחת פתח לאורו של החושן להאיר את עיני הכהן

.ואת לב האומה

,הרעיון הנפלא של בעל בגדי כהונה, לפיו שערות הזקן עלולות להסתיר את אבני החושן טומן בחובו סוד עמוק בעבודת השם. הזקן והשערות מייצגים לעיתים את כוחות הדין, את הריבוי ואת ההסתרים של עולם החומר. כדי שהכהן הגדול יוכל להביט באורים ותומים ולראות את האותיות בולטות בנבואה, עליו להסיר כל חוצץ. התספורת של אהרן אינה פעולה טכנית, אלא מעשה של חשיפת הלב. החושן מונח על לבו של אהרן, והזקן היורד עליו עלול

.ליצור מסך בינו לבין האמת האלוהית

,כאשר אהרן מספר את זקנו למען האורים ותומים, הוא מלמדנו שגם הדבר המקודש ביותר כמו זקן שירד עליו שמן המשחה, חייב לסגת אם הוא מפריע לקבלת דבר השם ולשירות .העם. הסרת השער היא הסרת ה"אני" והלבושים החיצוניים כדי לזכות במבט ישיר וצלול .זוהי היכולת לפנות מקום לאור הנבואה לבקוע מתוך אבני החושן אל תוך עיניו של המנהיג התובנה הזו מעניקה משמעות חדשה לביטוי "עולות ויושבות בעיקרי זקנו" – הטיפות, שהן השפע האלוקי, נסוגות אל המקור הפנימי ביותר כדי לאפשר לכהן את הגילוי החיצוני הנחוץ

.להדרכת העם

הנה אנו באים אל שער המוסר והנהגת הכלל, ללמוד מדמותו של אהרן כיצד גדולה אמיתית

.נמדדת ביכולת של האדם להיות שקוף ונגיש למען אלו הנזקקים לאורו

ההכרח של אהרן הכהן לספר את זקנו כדי שלא יכסה את החושן, מלמדנו שיעור מוסרי נוקב בחובת המנהיגות. אהרן מלמד שאין המנהיג יכול להתעטף בלבושי הוד ומסתורין המפרידים בינו לבין צורכי העם. אם הזקן, המייצג את תפארת אישיותו, מסתיר את אבני החושן המייצגות את שבטי ישראל, הרי שעליו לקצץ בו. המוסר כאן הוא שהשירות למען "הכלל וקבלת התשובה מהאורים ותומים קודמים לכל הדר אישי. אהרן הוא "פנים אל פנים

.עם השכינה ועם העם כאחד, והוויתור על אורך הזקן הוא ויתור על המחיצה המפרידה

,יתרה מכך, הדין ש"מצווה בו יותר מבשלוחו", שגרם לאהרן לספר את עצמו בידיו ממש מלמד על ענווה מוחלטת. הכהן הגדול, לבוש שמונה בגדים ומשוח בשמן, אינו בוחל במלאכה הנראית כעיסוק בחיצוניות, משום שהוא יודע שכל תנועה כזו היא הכשרת הכלי לדבר

השם. המוסר לדורות הוא שאין דבר קטן מדי או טכני מדי בעבודת השם; אם התספורת היא זו שתאפשר לראות את האותיות המאירות בחושן, הרי שהיא הופכת לעבודת הקודש

.המעלה ביותר עיקר העניין:

בסיכומו של דבר אנו מגלים שזקן אהרן הכהן אינו רק עניין של מראה פנים, אלא הוא משמש כלוח שידורי קודש שבין שמיים לארץ. למדנו כי תספורת הזקן של אהרן נבעה מתוך אחריות עצומה לתפקידו: אם כדי לשמור על הדרת פנים שווה ומכובדת המייצגת את פאר המקדש כפי שביאר האגרות משה, ואם כדי להבטיח ששום שערה לא תפריע למראה הנבואה הבוקע מן החושן והאורים ותומים "כביאורו של בעל בגדי כהונה. הסוד הגדול טמון בכך שגם כאשר אהרן "מספר ומצמצם את נוכחותו החיצונית, שמן המשחה והטיפות הנסיוניות אינם אובדים אלא נסוגים אל העיקרים, אל שורשי הנשמה. מכאן למדנו לדורות כי הארת הכהונה הגדולה והשפע של שמן המשחה קיימים ונוכחים תמיד, וכי השלמות האמיתית היא היכולת לסדר ולצמצם את החיצוניות כדי שדבר השם והאור הפנימי יוכלו

.להיראות ולהאיר לכלל ישראל ללא מחיצות

עמדנו על תעלומת תספורת זקנו של אהרן הכהן, החל מפלא שתי טיפות המרגליות התלויות בזקן ועד לצורך בנסיגתן בשעת ה"סיפור". הבאנו את מחלוקת הפירושים ברש"י האם מדובר בדיבור או בתספורת ממש, ואת קושיית הבן איש חי לאור ,סודות האר"י. ביררנו את שיטות השמש צדקה והשדי חמד על מראה פניו של אהרן והבאנו את הטעמים הנפלאים של האגרות משה על חובת היופי, ושל הגרמ"ל שחור על חשיפת אבני החושן למען האורים ותומים. חתמנו בחידושו של השפת אמת על נצחיות הארת השמן לכל כהן גדול, ובתובנות המוסריות על חובת המנהיג להסיר

.כל מחיצה המפריעה לקשר הישיר עם בוראו ועם עמו