היכן נמצא המעיין שנקרא רגליים?

עומדים אנו נפעמים מול המראה הנורא של עבודת הקודש במשכן, עת מצטווה משה רבנו בפרשתנו: "קח לך סמים וטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה". אנו מתבוננים בסוד פיטום הקטורת, המעלה ענן של קדושה המכפר על עוונותיהם של ישראל, ותמהים בתדהמה – כיצד ייתכן שבתוך המרקחת השמימית הזו, שכולה ריח ניחוח לה', משתרבב מושג המעורר בלבנו רתיעה ובושה? אנו שואלים בבעתה: האם…

?היכן נמצא המעיין שנקרא רגליים

עומדים אנו נפעמים מול המראה הנורא של עבודת הקודש במשכן, עת מצטווה משה רבנו בפרשתנו: "קח לך סמים וטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה". אנו מתבוננים בסוד פיטום הקטורת, המעלה ענן של קדושה המכפר על עוונותיהם של ישראל, ותמהים בתדהמה – כיצד ייתכן שבתוך המרקחת השמימית הזו, שכולה ריח ניחוח לה', משתרבב מושג המעורר בלבנו רתיעה ובושה? אנו שואלים בבעתה: האם יעלה על הדעת שיסוד מאוס ושפל כ"מי רגליים" יהיה חלק מהכנת הקטורת המקודשת? הייתכן שחומר הנדחה מן הגוף יבוא בשערי העזרה? אנו יוצאים לברר את התעלומה המטלטלת – האם מדובר בשיבוש וביזיון, או שמא מסתתר כאן סודו של מעיין טמיר ועלום, ששמו המגונה הוא המונע את כניסתו אל הקודש פנימה? אנו יוצאים למסע בנבכי הגמרות והראשונים, לגלות האם ה"רגליים" הן ביטוי של שפלות החומר, או שמא מים חיים הנובעים ממעמקי ירושלים

.ונושאים עמם שם של ביזיון בלבד

הננו ניגשים אל מקור המים החיים, אל גופי המקראות המרעידים את נימי הלב, עת התורה מצווה על משה רבנו לרקוח את המרקחת המסתורית והנוראה מכל: "קח לך סמים . המקרא מעמיד אותנו)(שמות ל ל"ד "וטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה מול הרכב מדויק של בשמים, שכל אחד מהם נושא סוד של תיקון וריח ניחוח, אך בבירור המפרשים במקראות גדולות אנו מגלים כי מעבר לשמות הסממנים, טמון כאן תהליך של

.זיכוך החומר הגס והפיכתו לאור רוחני

היא הציפורן שבו שורין את היין, והיא הגדלה בים. רש"י- כתב: ושחלת)(שמות ל ל"ד רש"י "הקדוש מגלה לנו שכל סממן דורש הכנה קפדנית, וכאן אנו פוגשים לראשונה את ה"ציפורן : פירש)(שם הדורשת טיפול מיוחד כדי להוציא ממנה את עוצמת הריח. רבי אברהם אבן עזרא . שיהיו כולם שקולים במדה אחת, להורות על אחדות הכוחות המצטרפים לקדושה- בד בבד – האבן עזרא רואה בדיוק המידות תנאי הכרחי להשראת השכינה, ומכאן עולה התמיהה : ביאר)(שם כיצד ייתכן שחומר "מגונה" ישתלב במערכת כה מדויקת של קודש? הרמב"ן שריחה רע, והכניסה הכתוב בין סממני הקטורת להורות שלא נזלזל בפושעי- וטעם חלבנה ישראל, שגם להם חלק בריח הניחוח. הרמב"ן פותח לנו פתח להבין שהקטורת מכילה בתוכה

.גם יסודות שלכאורה אינם "נעימים", אך הכל חייב להיעשות בטהרה ובכבוד המקדש

שיהיה כל אחד מהם לבדו נכתש, כדי שיתערבו יחד- חידש: בד בבד יהיה)(שם הספורנו בצורה מושלמת מבלי שחומר אחד יפגום בחברו. הוא מעמיק בהבנה שכל רכיב חייב לעבור ביאר: הקטורת היא כנגד המחשבה)(שם זיכוך אינדיבידואלי לפני האיחוד הגדול. כלי יקר הנסתרת, ולכן היא צריכה להיות מזוככת מכל שמץ של פסולת או ריח רע שאינו הולם את העזרה. מתוך דברי רבותינו עולה שהכנת הקטורת היא מלאכת מחשבת של הפרדת הטוב מן הרע, ומכאן מתחדדת השאלה – האם ה"מי רגליים" המוזכרים בפיטום הקטורת הם אכן

?פסולת גופנית, או שמא מדובר במים ממעיין נסתר שתפקידם להעצים את הקדושה

הננו פולשים אל פרדס התלמוד, שם בין דפי הברייתות המקודשות של פיטום הקטורת אנו נחשפים למחלוקת המרעידה את כותלי בית המדרש באשר לטיבם של המים המעצימים

.את ריח הציפורן

בברייתא של פיטום הקטורת שמביאים יין)(דף ו ע"א אמרינן בגמרא במסכת כריתות קפריסין כדי לשרות בו את הציפורן שתהא עזה, ואמנם מי רגליים יכולים לגרום לציפורן להיות יותר עזה, אלא כיון שעשיית הקטורת נעשית בעזרה, אין מכניסין מי רגליים לעזרה "מפני הכבוד. הגמרא מציבה בפנינו דילמה של עוצמה מול כבוד: מצד אחד, אותם "מי רגליים ניחנים בסגולה כימית נדירה להפיק מהציפורן את המרב, אך מצד שני, קדושת המקום

.חוסמת את כניסתם

פירש כפשוטו, שמדובר במי רגליים ממש המופרשים)(כריתות ו ע"א ד"ה מי רגלים רש"י מן האדם, ומשום שהם דבר מאוס ומגונה, אין ראוי שיבואו אל תוך חצרות השם. אך כאן

?מתפרצת התמיהה – וכי יעלה על הדעת שסממני הקודש יושרו בדבר כה שפל

מביא את הפירוש הרגיל ש'מי רגליים' הוא כפשוטו, וכתב שיש)(סימן לח ד"ה ואלו הן הכל בו חולקים על זה משום שאי אפשר לומר ש'מי רגלים' זה ממש, שלא עלה על לב אדם לשרות

(עין רוגל סמוך לירושלים 'בהן סמני הקטורת, אלא ש'מי רגלים' הוא מעיין אחד הוא ששמו 'רגלים . הכל בו פותח בפנינו צוהר להבנה חדשה ומעודנת: אין מדובר)הנזכר ביהושע טו ז שמואל ב' יז ז בביזיון גופני, אלא במים חיים הנובעים ממעמקי האדמה הירושלמית, ממעיין עין רוגל

.המקודש, אלא ששמו של המעיין נושא עמו צליל של גנאי

מובא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני)(פ"ד ה"ה והנה, בתלמוד ירושלמי במסכת יומא .הכבוד. הירושלמי אינו מזכיר את השם "מי רגליים", אלא מתמקד בתוצאה – הריח הרע מתוך דברי חז"ל עולה התמונה המורכבת: האם האיסור להכניסם לעזרה נובע ממהותם המאוסה כהפרשה גופנית, או שמא מדובר במים מעולים ממעיין "רגליים" שרק ריחם העז

?או שמם המגונה הוא המונע את כניסתם

הננו באים אל היכלם של גדולי האחרונים, שם מתלקחת מחלוקת עזה כלהבת אש סביב שאלת מהותם של המים המעצימים את הקטורת, מחלוקת שהיא כולה בירור של כבוד

.שמיים מול כבוד הבריות

יצא חוצץ בשפה חריפה ונשגבת נגד)(דף ו ע"א ד"ה והלא בספר באר שבע על מסכת כריתות הפירוש המבקש לעדן את המציאות ולהפוך את המים למעיין. הוא כתב וז"ל: אלו המפרשים ירדו אל מעיין שלא היה ולא נברא לשאוב מים חיים והעלו בידם מי רגלים וחלילה לפרש כן "כי שיבוש גדול וטעות גמור הוא מכח סברא ומכח גמרא. הבאר שבע טוען כי הניסיון "להציל .את כבוד הקטורת על ידי המצאת מעיין דמיוני הוא חטא לאמת המקראית והתלמודית הוא מבאר מכח סברא, שכיון שהמים עצמם של מעיין אינם מים רעים, איזה העדר כבוד יש מכח השם של 'מי רגלים' בלבד? הוא מביא ראיות מוצקות מגמרות מפורשות במסכת שמהן עולה בבירור כי בכל מקום שחז"ל הזכירו)(דף סג ע"א ובמסכת נידה)(דף צה ע"א זבחים

'מי רגליים' כוונתם הייתה להפרשה גופנית ממש. לשיטתו, הדיוק בירושלמי שאין מכניסין ,'ריח רע' לעזרה חותם את הגולל על פירוש המעיין, שהרי מים חיים אינם מפיצים סירחון

.וסיים בדברים נוקבים: לכן אני אומר כל המפרש בעניין אחר טועה ומהפך אלוקים חיים

אולם, מול הסערה הזו ניצב רבנו החיד"א ברוחב בינתו ובאהבת ישראל שלו, ובספרו ברכי

(אות נחלץ להגנת הראשונים. הוא הביא את דברי האורחות חיים)(או"ח סימן קלב סעי' ח יוסף שחיזק את הפירוש כי מדובר במעיין ששמו מי רגליים, והוסיף ביאור מרענן: המים של)יב אותו מעיין ריחן עז ביותר, ודווקא בגלל עוצמת הריח והשם המגונה, אינו כבוד להביאו לעזרה. רבנו החיד"א דוחה את ראיית הבאר שבע מהירושלמי, ומחדש שאפשר לומר שגם היו ניחנים בריח חריף)(הוא עין רוגל 'כוונת הירושלמי למעיין – שכן המים של מעיין 'רגליים

.'ודוחה שלא הולם את היכל ה

הביא את דברי הכל בו, והוסיף נדבך של הבנה בדברי)(או"ח סימן קלב סק"ח הבאר היטב האומרים שזהו מעיין: שאם נאמר שזה מעיין, א"כ מה שנאמר שאין מכניסין אותו לעזרה – מפני הכבוד, הוא משום שלאותו מעיין יש שם של ביזיון. אנו רואים כאן תפיסה עמוקה .הקפדה על כבוד המקדש לא רק מפני המהות, אלא אפילו מפני השם המגונה שדבק בחומר מצינו דעה שלישית, שכתב דיש)(דף ו אות כח ובשטמ"ק על הגיליון בגמרא במסכת כריתות

.אומרים שזה עשב ששמו מי רגליים, ואין להכניסו מפני שהשם הוא מגונה

מתוך דברי רבותינו אנו למדים על הזהירות הנוראה בכבוד שמיים: בין אם מדובר בהפרשה גופנית ממש ובין אם מדובר במעיין מים חיים בעל שם מגונה, העיקרון נשאר איתן – אל

.הקודש פנימה נכנסים רק דברים המבטאים כבוד, הדר וטהרה גמורה, ללא כל צל של גנאי

הננו יורדים אל עמק ההלכה הפסוקה, שם המחלוקת על טיבם של "מי הרגליים" אינה נשארת כפלפול תאורטי בלבד, אלא פושטת צורה ולובשת פנים של הכרעות מעשיות

.הנוגעות לכבוד התפילה וכבוד המקדש

נפקא מינה ראשונה עולה לנו בעניין הנהגת האדם בבית הכנסת ובשעת אמירת פיטום הקטורת. אם נפרש כדברי ה"באר שבע" שמדובר במי רגליים ממש, הרי שיש כאן לימוד מוסרי והלכתי עצום על חובת המרחק מדבר מאוס בשעת הקודש. אך אם נפרש כדברי רבנו החיד"א וה"כל בו" שמדובר במעיין מים חיים ששמו "רגליים", הרי שהמניעה להכניסו לעזרה אינה מצד איסור הלכתי של "ריח רע", אלא מצד "כיעור הדבר" ושם המגונה. מכאן אנו למדים שנפסק להלכה כי גם דבר שבמהותו הוא טהור וקדוש, אם דבק בו שם של ביזיון או אסוציאציה של גנאי, אין להכניסו אל היכל השם. זוהי הדרכה לחזנים ולגבאי בתי כנסת להימנע משימוש בחפצים או בכינויים שיש בהם שמץ של זלזול, גם אם מצד הדין היבש

.הם מותרים

נפקא מינה נוספת נמצאת בסוגיית ה"ריח הרע" והרחקתו מן הקודש. לפי שיטת הירושלמי שהביא ה"באר שבע", הסיבה שאין מכניסין מי רגליים היא מפני הריח. מכאן פסק מרן רבנו עובדיה יוסף בספריו על הלכות תפילה, שיש להקפיד מאוד על ניקיון הגוף והבגדים בבואנו

דוחה אפילו צורך של מצווה אם הוא נעשה)(ובית הכנסת בזמן הזה להתפלל, שכן כבוד העזרה בדרך של ביזיון וריח לא נעים. לעומת זאת, לשיטת המפרשים שמדובר במעיין, הרי שגם אם הריח אינו "סירחון" ממש אלא רק "ריח עז" שאינו הולם, כבר יש בכך משום חסרון

.בכבוד המקדש

עוד נפקא מינה למעשה עולה בדיוק הנוסח של "פיטום הקטורת". הכהן הגדול מאחיו הביא להלכה את דברי הבאר היטב)(סימן קלב סק"ח רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה המזכיר את פירוש המעיין. התועלת המעשית מכך היא בעת שאדם קורא את סדר הקטורת בתפילתו; כשהוא יודע שיש מפרשים שמדובר במעיין מים חיים, מחשבתו נשארת נקייה וזכה יותר בשעת התפילה, והוא אינו נאלץ להרהר בדברים מאוסים בתוך עבודת השם שלו. הבנה זו מאפשרת לכל יהודי לומר "מי רגליים" מתוך כוונה טהורה על מים קדושים

.מירושלים, ולא מתוך תחושת גועל המפריעה לדבקות

הננו מעפילים אל היכל המחשבה, שבו אנו מגלים כי לעיתים השם והמעטפת החיצונית

.של הדבר הם הקובעים את יחסנו אליו, גם אם תוכנו פנימה הוא מים חיים וזכים

המחשבה היהודית מלמדת אותנו יסוד מרעיד בסוד "מפני הכבוד". אנו רואים כאן תופעה רוחנית מרתקת: מעיין שמימיו עזים וטובים לזיכוך הקטורת, אך מכיוון שדבק בו השם "מי רגליים", הוא נותר מחוץ למפתן העזרה. המחשבה העמוקה כאן היא שהקדושה אינה סובלת שום שמץ של אסוציאציה נמוכה. גם אם המציאות היא חיובית, השם המגונה יוצר בנפש האדם תנועה של נסיגה, ותנועה זו מנוגדת לרוממות הנדרשת בעמידה לפני השם. אנו למדים שבעבודת השם אין "רק" תוכן; גם הכלי, גם השם וגם הדימוי חייבים להיות נקיים

.מכל רבב של ליצנות או גנאי

יתרה מכך, אנו לומדים כי ה"כבוד" אינו רק כלפי שמיים, אלא הוא שמירה על כבודו העצמי של האדם העובד. אילו היו מכניסים את המעיין ששמו "מי רגליים" לעזרה, היה הדבר גורם לעובדים במקדש להרהר בדברים מאוסים בעיצומו של פיטום הקטורת. התורה וההלכה מגינות על טהרת המחשבה שלנו. הן מלמדות אותנו שעל האדם להתרחק לא רק מן החטא, אלא מכל מה ש"מזכיר" חטא או שפלות. המעיין הנסתר הזה, שנותר מאחורי הכתלים רק בגלל שמו, הוא שיעור לדורות: הזהר בלשונך ובשמות שאתה קורא לדברים, כי השם הוא

.הצינור שדרכו המציאות חודרת אל הלב, ושם שאינו הגון עלול לזהם מעיין של מים חיים

הננו באים אל שער החותם, לאסוף את רסיסי האור מבירור סוד הניקיון והכבוד, ולהפכם

.ללפיד בוער המאיר את נתיבות עבודת השם שלנו בחיי היום יום

מכאן ניקח עמנו תובנות למעשה: למדנו כי בעמידה לפני השם, אין די בכך שהדבר יהיה מותר מצד הדין היבש, אלא עליו להיות "לכבוד ולתפארת". אדם המכין את עצמו לתפילה או למצווה, עליו לתת דעת לא רק על גוף המעשה אלא גם על המעטפת – על השם שהוא קורא לדברים, על הניקיון החיצוני ועל מניעת כל שמץ של כיעור או ביזיון. הבנת המעיין ששמו "רגליים" מלמדת אותנו שיעור בעדינות הנפש; לעיתים, גם מים חיים נשארים מחוץ

לעזרה רק בגלל צליל של גנאי שדבק בהם. עלינו לאמץ את המבט הזה בחיינו – לשמור על שפה נקייה, על סביבה מכובדת ועל מחשבה זכה, מתוך הבנה שהשכינה שורה רק במקום

.שיש בו הקפדה על כבוד שמיים וכבוד הבריות גם יחד

עיקר העניין:

בסיכומו של דבר, נחשף בפנינו בירור מרתק בשאלת "מי הרגליים" בסדר פיטום הקטורת, הנע בין הפשט המאוס לבין הפירוש המרומם. מצאנו כי בעוד ה"באר שבע" עומד על דעתו שמדובר בהפרשה גופנית ממש שאין להכניסה לעזרה מפני ביזיון וריח רע, הרי שה"כל בו" ורבנו החיד"א פתחו בפנינו נתיב של עומק, לפיו מדובר במעיין מים חיים סמוך לירושלים ששמו "רגליים" וריחו עז. מחלוקת זו אינה רק פלפול תורני, אלא היא יסוד בהבנת מושג הכבוד במקדש – האם המניעה היא מצד המהות המלוכלכת או מצד השם המגונה והדימוי השפל. הכרעת הפוסקים כדברי המפרשים שמדובר במעיין, מעניקה לנו מבט חדש על קדושת הקטורת

.ועל חובתנו לשמור על טהרת המחשבה והדיבור בכל עת שאנו ניגשים אל הקודש

"עמדנו על סוד פיטום הקטורת בפרשתנו ועל הקושי בהבנת המושג "מי רגליים בתוך עבודת העזרה. ביררנו בשיטת ויצמן את דברי הגמרא בכריתות והירושלמי ביומא על המניעה להכניסם לעזרה מפני הכבוד. הבאנו את מחלוקת האחרונים "הנוקבת, בין שיטת ה"באר שבע" המחייב לפרש כפשוטו לבין שיטת ה"כל בו והחיד"א המזהים כאן מעיין מים חיים ירושלמי בעל שם מגונה. חתמנו בתובנות על חשיבות השם והמעטפת בעבודת השם, ועל הצורך להרחיק כל צל של ביזיון

.מן המקדש ומחיי הרוח שלנו