האם מותר לתרום כליה אם בעקבות התרומה יידרש התורם לאכול ביום הכיפורים?

!ביום כיפור? הוכח מפרשת השבוע

האם מותר לתרום כליה כאשר יודע שעל ידי זה יפסיד מצות צום

!ביום כיפור? הוכח מפרשת השבוע

ניצבים אנו משתוממים אל מול גבורת הנפש של יהודי, אשר בראותו את אחיו הנמקים במחלקות הדיאליזה, כשחייהם דועכים בין המכונות והצינורות, החליט בלבו החלטה אמיצה מאין כמותה – להעניק אבר מגופו כדי להפיח חיים בנפש דואבת. אולם, אל מול שלהבת החסד הזו ניצבת חומה של הלכה וחשבון של מצוות. הרופאים קובעים נחרצות: אם

תתרום את הכליה כעת, הרי שבשנה הראשונה למנוחת הגוף ושיקומו, לא תוכל לצום את

.צום יום הכיפורים הקדוש, שבת שבתון להשם

הנשמה היהודית עומדת ותוהה בחרדה: האם מותר לאדם להכניס עצמו לכתחילה למצב שבו יבטל מצווה דאורייתא של עניתם את נפשותיכם, עבור מצווה של הצלת נפשות שאינו מחויב בה מן הדין? האם מסירות הנפש למען הזולת דוחה את חובת הציות האישית למלך מלכי המלכים ביום הקדוש ביותר בשנה? אנו עומדים נבוכים בין עולם מלא של נפש אחת לבין קדושת היום הנורא והנשגב, ומבקשים לדעת האם החסד הגדול הוא אכן רצון השם

.בכהאי גוונא, או שמא עלינו לנצור את כוחנו למען המצוות המוטלות עלינו בחובה גמורה

הננו פוסעים אל עבר גופי המקראות בפרשתנו, שם נחתמה הברית הנצחית בין הבורא לעמו, ואנו מבקשים לדלות מבין השיטין את היסוד להעדפת חיות הגוף וקיומו על פני

.שמירת המצוות במצבי קצה

.)(שמות לא טז ""ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

פסוק זה, המהווה את לב ליבה של קדושת הזמן בישראל, טומן בחובו את המפתח להבנת הערך העליון של החיים. חז"ל והמפרשים עמדו על הכפילות של ושמרו ועשו, ודלו מכאן

.את היסוד ששמירת השבת והמועדים נועדה למען המשכיות החיים ולא לכיבויים

שיהא נראה שומר לשמור שבתות- כתב: "ושמרו בני ישראל את השבת)(שמות לא טז רש"י הרבה". רש"י הקדוש פותח לנו צוהר להבנה שהשמירה הנוכחית נועדה לאפשר את השמירה העתידית, וזהו שורש ההיתר לחלל קדושה אחת למען קיום רבות בעתיד. רבי אברהם אבן שיעשו מלאכת שמים שהיא השביתה, והיא ברית- פירש: "לעשות את השבת)(שם עזרא שאינה משתנית". האבן עזרא מדגיש את נצחיות הברית, אך מותיר אותנו בשאלה: מה דינה

?של ברית זו מול הצלת נפש שהיא תנאי לקיום כל הבריתות כולן

, שתהיה השבת אות ביני ובין בני ישראל לעולם- ביאר: "לדרתם ברית עולם)(שם הרמב"ן להודיע כי אני ה' מקדשכם". הרמב"ן מעמיק במושג הקידוש, ומכאן יש לדון – האם יהודי המוסר אבר מגופו ובכך נחלש מצום יום הכיפורים, אינו מקדש את השם במעלה גבוהה יותר להשיג בה התכלית המכוון- חידש: "לעשות את השבת)(שם של ואהבת לרעך כמוך? הספורנו ממנה, שהוא הדבקות בו יתברר". לפי דבריו, אם התכלית היא דבקות, הרי שמעשה החסד הנורא של תרומת כליה הוא שיא הדבקות במידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה שמעמיד

.את ביטול הצום באור חדש

לשון המתנה, כמו ואביו שמר את הדבר. שימתינו לשבת- ביאר: "ושמרו)(שם כלי יקר :ויצפו לה". הכלי יקר מלמדנו שהשמירה היא הציפייה לקיום המצווה. כאן נשאלת השאלה

?האם הציפייה לצום יום הכיפורים הבא צריכה למנוע מהאדם להציל חיים כעת

דקדק לומר לעשות, כי השומר שבת- כתב: "לעשות את השבת)(שם אור החיים הקדוש ,כאילו עשאו". האור החיים מעמיד את השמירה כמעשה יצירה. אם כן, הצלת נפש מישראל

.שהיא כבניית עולם מלא, ודאי נחשבת כעשיית כל השבתות והצומות כולם בבת אחת

הננו צוללים אל מעמקי ים התלמוד, שם בין דפי הגמרות המקודשות אנו מוצאים את אבני

.הבניין להכרעה בין מצווה למצווה, ובין חובת הגוף למסירות הנפש

תניא: "רבי שמעון בן מנסיא אומר: הרי הוא אומר ושמרו)(דף פה ע"ב בגמרא במסכת יומא בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". הגמרא מעמידה כאן יסוד נורא של חשבון רווח והפסד רוחני. אם על ידי ביטול מצווה אחת כעת אנו זוכים לקיומן של מצוות רבות בעתיד על ידי אותו אדם שניצל, הרי שהתורה עצמה מצווה על אם תחלל- כתב: "כדי שישמור שבתות הרבה)(שם ההפרה הזמנית למען הקיום הנצחי. רש"י עליו שבת זו ויחיה, ישמור שבתות הרבה". הנה לנו המפתח להבנת תרומת הכליה: התורם

.מאפשר לחברו, שאלמלא התרומה היה בסכנת כליה, לשמור צומות ושבתות הרבה בעתיד

, הובא: "כל ספק נפשות דוחה את השבת)(פרק ח הלכה ה בתלמוד ירושלמי במסכת יומא ולא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת". הירושלמי מרחיב את גבולות ההצלה לא רק לרגע הנוכחי, אלא גם למניעת סכנה עתידית. מכאן אנו למדים שההסתכלות של התורה היא רחבת אופקים, ואין אנו מצומצמים רק למצווה העומדת לפנינו כעת אם היא באה על

.חשבון חיותו של יהודי בטווח הרחוק

מסופר על רבה בר אבוה שמצא את אליהו הנביא)(דף קיד ע"א בגמרא במסכת בבא מציעא ."?עומד בבית הקברות, ושאל אותו: "לאו כהן הוא מר? מאי טעמא קאי מר בבית הקברות הקשו על כך ממעשה החייאת בן הצרפתית שבו נטמא)(שם דף קיד ע"ב ד"ה לאו התוספות אליהו למת, ותירצו: "ויש לומר שכיון שברור לו שיחיהו, היה מותר לו להיטמאות משום

(טומאת פיקוח נפש". התוספות מחדשים כאן חידוש מרעיד – אדם רשאי לעבור על איסור , וזאת משום)(החייאת מתים, שהרי אין מצווה להחיות מת כדי לקיים מצווה שאינו חייב בה)כהן

.הערך העליון של החיים

דבכהאי גוונא אמרינן חלל- ביאר: "שהיה ברור לו שיחיהו)(בבא מציעא קיד ע"א המהרש"א עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". המהרש"א קושר בין מעשה אליהו ליסוד של , אם התוצאה היא)(כמו במת חילול שבת, ומלמדנו שגם במקום שאין חובה גמורה להציל

.הוספת מצוות בעולם, הדבר דוחה איסורים

שנינו: "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד)(דף לז ע"א בגמרא במסכת סנהדרין נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא". דברים אלו, המהדהדים מקצה העולם פירש: "עולם)(שם ועד קצהו, מעמידים את הצלת הנפש בדרגה שמעל לכל חשבון אחר. רש"י , שהרי כל העולם כולו יצא מאדם הראשון". אם תרומת הכליה היא קיום עולם מלא- מלא

.הרי שכל צום יום כיפור מתגמד מול הבנייה המחודשת של עולם שלם

הננו באים אל היכלם של רבותינו הראשונים, שעיצבו את יסודות ההלכה והעמיקו בערכו

.של כל רגע של חסד אל מול חובת המצווה של האדם כלפי קונו

פסק בזה הלשון: "כל בית ישראל מצווין על קידוש)(הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה א הרמב"ם

השם הגדול הזה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר ולא ממשיך ומבאר את יסוד פיקוח הנפש: "מניין)(שם הלכה ד תחללו את שם קדשי". הרמב"ם שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברים על שלש עבירות אלו? ...אבל שאר מצוות, אם אמרו לו עבור עליהן ואל תיהרג – יעבור ואל ייהרג, שנאמר במצוות אשר יעשה אותם האדם ,וחי בהם, ולא שימות בהם". הרמב"ם מעמיד את החיים כיסוד שבלעדיו אין קיום לתורה

.ומכאן עולה כי הצלת חיים היא בבחינת "וחי בהם" המכריעה את כל המצוות האחרות

ביאר את חובת הריפוי וההצלה: "מכאן שנתנה רשות לרופא)(תורת האדם, שער המיחוש הרמב"ן לרפאות, ומצוה היא, ובכלל פיקוח נפש היא". הרמב"ן מדגיש כי ההשתדלות להציל חיים אינה דן)(מלחמות ה', סנהדרין דף יח ע"א מדפי הרי"ף רק רשות אלא חובה דתית עליונה. אמנם בחיבורו הרמב"ן בגדרי מסירות נפש עבור הצלת חברו, וביאר כי אין האדם חייב להכניס עצמו לספק סכנה עבור ודאי חברו, אך אם אין כאן סכנה לתורם אלא רק ביטול מצווה, הרי שערך החיים

.הנשמרים אצל החבר עומד למולו

ביאר על הגמרא "מניין לרודף אחר חברו להורגו)(סנהדרין דף עג ע"א הר"ן- רבינו ניסים שניתן להצילו בנפשו": "ולאו דווקא רודף, אלא כל שיכול להציל את חברו מן המיתה חייב .להצילו". הר"ן מטיל חובה על כל אדם לעשות ככל שביכולתו כדי למנוע מיתה מחברו בירורו של הר"ן מעלה את השאלה: האם ביטול צום יום הכיפורים נחשב ל"מחיר" שהתורה

?מוכנה שנשלם כדי לממש את חובת ההצלה הזו

כתב בעניין חולה הצריך לאכול ביום הכיפורים: "כל שיש בו ספק סכנה)(יומה פב ע"א המאירי מאכילין אותו, שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים". המאירי מדגיש שקדושת יום הכיפורים נסוגה לחלוטין בפני החיים. לשיטתו, אם דורש "תשלום" של אכילה ביום הכיפורים, אין כאן חילול)(תרומת הכליה המעשה המציל

.קדושה אלא קיום רצון התורה המעדיפה את החיים

כתב בעניין הפלגה בספינה לדבר מצווה: "ואפילו)(סימן רמח סעיף ד ד"ה ופוסק הביאור הלכה ,אם מפליג לדבר מצוה, אם הוא יודע שבוודאי יבוא לבסוף לחילול שבת במלאכה דאורייתא כגון שיצטרך לעשות מלאכה בעצמו להעמיד הספינה או כדומה, אין שום טעם להתיר בזה אפילו כשיפליג בתחילת השבוע". הביאור הלכה מעמיד אותנו מול דין נוקב – אדם אינו רשאי להיכנס לכתחילה למצב שיגרור חילול שבת ודאי, גם אם המטרה היא מצווה. מכאן היה מקום לומר שאם תרומת הכליה תגרום בוודאות לאכילה ביום הכיפורים, יש להימנע ממנה. אולם, יש לחלק בין חילול שבת אקטיבי לבין מצוות עשה של "ועניתם" שמתבטלת

.בשל פיקוח נפש, וכן בין הפלגה בספינה שניתן לדחותה לבין הצלת חיים דחופה

ביאר את דברי התוספות שהבאנו לעיל בעניין אליהו הנביא)(שאילתה קסז אות יז העמק שאלה והחייאת המת: "ואף על פי שהיה כהן ומוזהר שלא להיטמא למתים, כיון שבידו להחיותו ושוב ישמור מצוות הרבה, הרי זה דוחה את הלאו של טומאה". הנצי"ב מוואלוז'ין מעמיק ביסוד של "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", ומלמדנו שגם כשמדובר , אם התוצאה היא ריבוי מצוות בעולם, הדבר מתיר)(החייאת מת במצווה שאינו חייב בה

לעבור על איסור. יתרה מכך, הוא מדגיש שחובת ההחייאה של אדם קיים, קל וחומר שהיא

.דוחה איסורים

– " דן בהרחבה בגדרי "פלס מעגל רגלך)(סימן פז רבי שלמה קלוגר בספרו ובחרת בחיים ,שקילת מצווה כנגד מצווה. הוא כתב כי במקום שבו עומדת מצווה רבת ערך כמו הצלת נפש אין אדם צריך לחשוש מביטול מצווה אחרת שאינה שקולה כנגדה. לשיטתו, המאזניים של התורה נוטות בבירור אל עבר החיים, וכל חשבון של הפסד מצווה עתידית מתבטל מול

.הצלת עולם מלא בהווה

נשאל על אדם שעסק בהצלת נפשות בשבת והיה)(שו"ת חתם סופר, או"ח סימן קעז החתם סופר עייף עד שלא יכול היה להתפלל או לקרוא קריאת שמע. הוא כתב כי העוסק במצווה פטור מן המצווה, ובוודאי שמי שעוסק בהצלת חיים אינו נחשב כמי שביטל מצווה ברצונו, אלא הוא נחשב כמי שמקיים את רצון הבורא העליון ביותר באותה שעה. מכאן יש ללמוד לתורם הכליה – בשעה שהוא מציל את חברו, הוא נמצא בשיא קיום רצון השם, וכל ביטול מצווה

.עתידי הנובע מכך אינו נזקף לחובתו אלא נחשב כחלק ממעשה המצווה הגדול

דן בחובת הצלת נפשות)(שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן פד הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף וכתב: "מצוה גדולה להציל נפש מישראל, ואף על פי שאינו חייב להכניס עצמו לספק סכנה, מכל מקום רשאי הוא לעשות כן לכתחילה כדי להציל את חברו". מרן הראשל"צ חידש כי במקום שבו הסכנה לתורם היא רחוקה ומועטת, הרי שמעשה זה נחשב כמידת חסידות עליונה שאין למעלה

.הימנה, וכל ביטול מצווה אחרת שייגרם כתוצאה מכך נדחה מפני הערך הנשגב של וחי בהם

נשאל לגבי המקרה שהזכרת, של)(קובץ תשובות חלק א סימן קכד מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אדם המבקש להימול בערב יום הכיפורים. הוא הכריע כי מותר לו להימול אף שידע בוודאות שיצטרך לאכול ביום הכיפורים, וביאר: "לא נאמר דין של זהירות מחילול בערב יום הכיפורים כפי שנאמר בשבת". הגרי"ש אלישיב מעמיד אותנו על כך שהאדם נמדד לפי מצבו ברגע הנוכחי, ואם כעת עומדת בפניו מצווה גדולה, אין לו להימנע ממנה בשל חשש מביטול מצווה

.בעתיד, שכן בשעת הצום הוא יהיה בגדר אנוס הפטור מן המצווה

דן בהרחבה בתרומת כליה וביאר כי אף שאין)(מנחת אשר, שמות סימן סב מו"ר הגר"א וייס האדם מחויב לתרום חלק מגופו, מכל מקום התורם מקיים את מצוות לא תעמוד על דם רעך וקיום נפש אחת מישראל. הוא הדגיש כי כאשר אדם עומד מול הכרעה בין מצווה שחייב בה לבין הצלת חיים שאינו חייב בה, עליו לשקול את גודל השעה, והצלת נפש היא המצווה

.הגדולה ביותר שיכול אדם לזכות בה, והיא עדיפה על פני צום יום כיפור אחד

הביא את המעשה ביהודי שביקש לתרום כליה)(חישוקי חמד, זבחים פו ע"ב הגר"י זילברשטיין - וחשש מהצום, וביאר בטוב טעם: "אף שאינו חייב בתרומה, מכל מקום פלס מעגל רגלך ,עיין איזו מצוה גדולה ועשה הגדולה". הוא הכריע כי הצלת חבר ממוות ודאי לחיים פורחים והפיכתו לאדם שישמור שבתות וצומות הרבה, היא המצווה המועדפת במאזני ההלכה. הוא ,הוסיף כי התורם אינו עובר על שום איסור, שכן בעת התרומה הוא עדיין לא התחייב בצום

.וכשיגיע יום הכיפורים הוא יהיה פטור כדין חולה שיש בו סכנה

הננו באים אל שדה המעשה, שבו בירורי ההלכה והמחשבה הופכים להכרעות גורליות בחיי היומיום, ומתוך דברי רבותינו עולות לנו נפקא מינות מרטיטות המורה לנו את הדרך

.בה נלך

נפקא מינה ראשונה עולה לנו בשאלת עיתוי התרומה. אם נפרש כדברי מרן הגרי"ש אלישיב שאין דין שביתה בערב יום הכיפורים, הרי שמותר לאדם לתאם את ניתוח תרומת הכליה גם סמוך ונראה לימים הנוראים, למרות הידיעה הברורה שבכך יבטל את מצוות עשה של הצום. אולם, לשיטת הביאור הלכה המחמיר בכניסה למצב של חילול שבת לכתחילה, ייתכן שראוי לכתחילה להשתדל לקבוע את התרומה זמן רב לפני הצום או לאחריו, כדי למעט ככל הניתן את ההתנגשות בין המצוות, ורק במקום של דחיפות רפואית המוגדרת כפיקוח

.נפש דוחק, יסמוך על ההיתר המוחלט

נפקא מינה נוספת נמצאת בהגדרת התורם ביום הכיפורים עצמו. לפי הכרעת הגר"י זילברשטיין, התורם אינו נחשב כמי שביטל מצווה ברצונו, אלא כחולה גמור שחובתו לאכול כדי לשמור על חיותו. מכאן עולה הכרעה מעשית: אין לתורם לנסות ולהחמיר על עצמו לצום בניגוד להוראת הרופאים בשנה הראשונה, שכן החומרה כאן היא עבירה. מי שזכה להציל נפש מישראל, מצוות האכילה שלו ביום הכיפורים למען שמירת גופו היא היא קיום

.רצון הבורא באותה שעה, בדיוק כמו הצום של שאר הקהל

עוד נפקא מינה למעשה עולה בשאלת שיעורי האכילה. כיוון שההיתר לאכול נובע מפיקוח נפש שאדם הכניס עצמו אליו למען מצווה, הרי שאם המצב הרפואי מאפשר זאת, עליו . אך אם הרופאים קובעים כי הצלת)(פחות מכשיעור בכל פעם להשתדל לאכול ולשתות לשיעורין הכליה הנותרת והחלמת התורם דורשת שתייה מרובה ורציפה ללא הגבלה, הרי שהתורם פטור לגמרי גם מדין שיעורין, שכן המצווה הגדולה של הצלת חיים שביצע מעמידה אותו בדרגת חולה שאין בו סכנה מיידית אך יש בו חשש לנזק אבר, ובשילוב עם חולשת הניתוח

.הוא נחשב למסוכן לעניין זה

נפקא מינה רביעית נוגעת לברכת שהחיינו. יש לדון האם התורם, בבואו לאכול ביום הכיפורים בשל מצבו הרפואי שנוצר ממצוות התרומה, ירגיש צער על ביטול הצום או שמחה על הזכות להציל חיים. מהכרעת הפוסקים למדנו שמעשה התרומה הוא "עולם מלא", ולכן למרות הצער על אובדן הצום הפרטי, עליו לדעת כי בנתינת הכליה הוא זכה לקיים את התכלית העליונה של

.התורה, והשמחה על הצלת חברו צריכה ללוות אותו גם בשעה שהוא נאלץ לאכול

הננו מעפילים אל היכל המחשבה והעיון, כדי להבין את עומק המאזניים שבהם נשקלות מצוות התורה, ואת הסוד הטמון בהנחיית חז"ל פלס מעגל רגלך. השאלה שלפנינו אינה רק התנגשות טכנית בין שני חיובים, אלא היא בירור שורשי בערכה של מצווה הבאה מתוך

.בחירה חופשית ומסירות נפש אל מול מצווה המוטלת כחובת הגוף

הרעיון העמוק העולה כאן הוא שהתורה אינה אוסף של ציוויים יבשים ומנותקים, אלא היא אורגניזם חי שבו כל איבר וכל מצווה יונקים מאותו שורש של רצון השם. כאשר אדם

עומד מול חברו הגווע, הוא לא פוגש רק בשר ודם בצרתו, אלא הוא פוגש את צלם האלוקים שבאדם המחפש את תיקונו. פלס מעגל רגלך מלמדנו שעל האדם להיות שוקל מצוות בחוכמה ובדעת, ולא להיות חסיד שוטה הדבק בפרט אחד תוך איבוד הכלל כולו. אם הצום נועד לקדש את האדם ולקרבו לבורא, הרי שמעשה של נתינת חלק מהגוף למען האחר הוא השיא של הזיכוך והקדושה. אדם כזה אינו "מפסיד" את יום הכיפורים, אלא הוא לוקח את

.יום הכיפורים איתו לתוך חדר הניתוח

יתרה מכך, אנו מגלים כי המושג חובה בתורה הוא רחב הרבה יותר ממה שנראה במבט שטחי. אמנם אין חובה משפטית על אדם לתרום כליה, אך קיימת חובה מוסרית ורוחנית .של ואהבת לרעך כמוך ושל הידבקות במידותיו של הקדוש ברוך הוא שהוא רחום וחנון הכרעת הפוסקים שתרומת הכליה עדיפה על הצום הפרטי, מגלה לנו סוד נורא: לפעמים הדרך לעבוד את השם היא דווקא דרך הוויתור על המצווה האישית שלי למען החיים של הזולת. זהו המעבר מעבודה של "אני" לעבודה של "כלל ישראל", שבה חיותו של חברי היא

.חלק בלתי נפרד מעבודת השם שלי

אנו למדים שבעולם המצוות, האיכות לעיתים מכריעה את הכמות. צום אחד שמתבטל בשל הצלת עולם מלא, הופך בעצמו למצווה גדולה של שמירת הנפש. המאזניים של פלס מעגל רגלך אינם מודדים רק את חומרת האיסור, אלא את גודל האור שהמצווה מביאה לעולם. תרומת כליה מביאה אור של חיים, של תקווה ושל אמונה, ואור זה מאיר את כל

.השנה כולה, גם כשהתורם יושב ואוכל ביום הכיפורים מצד אונסו וחולשתו

הננו יורדים אל נבכי הנפש והאמונה, שם מתברר הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין המעשה

.ההלכתי היבש לבין הלב הפועם של היהודי המבקש קרבת אלוקים גם מתוך המיצר והניסיון

,הבחירה לתרום כליה תוך ידיעה כי הדבר יגבה מחיר של ויתור על צום יום הכיפורים ,היא בירור עמוק במושג האמונה והביטחון. האדם המאמין מבין כי גופו אינו רכושו הפרטי ,אלא פיקדון יקר שנתן לו הבורא כדי לעשות בו רצון קונו. כאשר הוא ניצב מול הכרעה זו הוא נדרש להתעלות מעל היראה הפרטית של עונש כרת או ביטול מצווה, ולהתחבר אל אהבת השם המתגלית דרך אהבת הבריות. זוהי הנהגה של מסירות נפש שבה האדם מוותר על שלמותו הרוחנית האישית – על אותו יום קדוש שבו הוא רוצה להיות כמלאך – כדי להעניק חיים גשמיים ורוחניים לאחיו. האמונה כאן היא הידיעה שרצון השם ממני ברגע זה הוא דווקא החסד, וכי השכינה שרויה לא רק בבית הכנסת בתפילת נעילה, אלא גם במיטת

.החולים ובחדר הניתוח שבו נרקמת רקמת חיים חדשה

,במצבי דחק ומלחמה, כפי שאתם חווים כעת בין כותלי המקלט לקול נפילת הטילים .התובנה הזו מקבלת משנה תוקף. אנו למדים כי עבודת השם אינה קפואה בתבנית אחת ,לעיתים העבודה היא הצום והתפילה, ולעיתים העבודה היא דווקא השמירה על הגוף ,האכילה המאולצת או ההגנה על הזולת. האדם המאמין במקלט, כמו התורם בבית החולים נדרש לדינמיות רוחנית – לדעת מתי עליו להחמיר על עצמו ומתי עליו להבין שפיקוח נפש

.דוחה הכל, ושדווקא בביטול המצווה הוא מקיים את התורה כולה

החיבור לנפש מלמדנו כי אין מקום לייסורי מצפון או לתחושת חסרון אצל מי שנאלץ לאכול ביום הכיפורים בשל תרומת כליה. הנפש צריכה להתמלא בשמחה של מצווה, בידיעה שבכל פעימת לב של החבר שקיבל את הכליה, נרשמת זכות לתורם. זוהי הנהגה של גדלות מוחין, המבינה כי השם חפץ בלב, ובמקום שבו הלב נתון כולו להצלת חיים, שם נמצאת קדושת יום הכיפורים האמיתית. אנו מגלים כי הכוח לעמוד מול הבומים והרעש בחוץ, נובע מאותו שורש של מסירות נפש – הידיעה שאנו חלק משרשרת של חיים וערבות הדדית, וכי

.כל מעשה של חסד הוא מטבע של אש המכבה את להבות הדין

הננו באים אל שער המוסר, המצפן הפנימי המזקק מתוך ההלכה והמחשבה את חובת האדם

.בעולמו, לא רק כמי שמציית לחוקים יבשים אלא כמי שבונה אישיות של אצילות וקדושה

התובנה המוסרית העמוקה העולה מבירור זה היא שערך החיים אינו נמדד רק בשמירה ,עליהם מפני כליה, אלא בנכונות להעניק מהחיים שלי למען חייו של אחר. המוסר היהודי כפי שהוא משתקף בסוגיית תרומת הכליה, מלמדנו כי האדם אינו אי בודד בים של מצוות ,אישיות. כאשר יהודי מוותר על התעלות היום הקדוש, על הצום והזיכוך של יום הכיפורים כדי לתת כליה לאחיו, הוא מציב רף מוסרי שבו ה"זולת" הופך להיות חלק מה"אני". זהו המצפן המוסרי של פלס מעגל רגלך – היכולת להבחין כי לעיתים החסד הגדול ביותר הוא

.דווקא הוויתור על השלמות הדתית הפרטית שלי לטובת הצלת עולם מלא

:אנו למדים כאן שיעור ביושרה פנימית ובריחה מהצטדקויות. אדם עלול לומר לעצמו "כיצד אבטל מצווה דאורייתא של יום הכיפורים בשביל מצווה שאינני מחויב בה?", אך .המצפן המוסרי לוחש לו שהתורה ניתנה כדי להידמות לבורא, ורצון הבורא הוא וחי בהם המוסר הנבנה כאן הוא מוסר של אחריות; מי שיכול להציל ואינו מציל בטענה של חומרה

."דתית, חסר הוא את היסוד המוסרי של "ועשית הישר והטוב

במציאות של מלחמה וטלטלה, המצפן הזה הוא שמנחה אותנו. הוא מלמד אותנו שבעת צרה, הגבורה אינה רק בעמידה איתנה מול אויב, אלא ביכולת להושיט יד, לתמוך, ולהיות ערבים זה לזה מעבר לחיוב הדין היבש. תרומת הכליה הופכת לסמל של חברה שבה החיים .הם הערך המקודש ביותר, וחברה כזו היא חברה ששום בומים ושום רעש לא יוכלו להכניע אנו מגלים כי המוסר האמיתי אינו מפחד מהקרבה, והוא מבין כי השבת והצום נועדו לרומם

.את האדם לדרגת אדם המוסר נפשו על אחיו

הננו באים אל שער החותם, שבו אנו אוספים את כל פניני העיון וההלכה, את דברי המקראות

.והתלמוד, ואת הכרעות גדולי הדור, כדי להוציא מהם צידה לדרך החיים המטלטלת של ימינו

ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: למדנו כי עבודת השם אינה מסתכמת בקיום יבש של חובות הגוף, אלא היא דורשת מאיתנו גדלות מוחין ודינמיות רוחנית. אדם הבוחר להעניק חלק מגופו למען הצלת חברו, תוך ויתור על קדושת הצום האישית שלו, אינו מאבד את יום הכיפורים אלא מעלה אותו לדרגה של קודש קודשים. למדנו כי במאזני הנצח של התורה, הצלת נפש אחת מישראל היא בנייה של עולם מלא, וכל מעשה חסד כזה דוחה

איסורים ומבטל חובות אישיות מפני הערך העליון של החיים. בשעה שקירות המקלט רועדים והבומים מהדהדים בחוץ, אנו נוצרים בליבנו את הידיעה שכל דקה של מסירות נפש וכל רגע של ערבות הדדית הם המגנים האמיתיים עלינו, וכי התורה שנתן לנו הבורא

.היא תורת חיים שנועדה להאיר את המחשך ולהוסיף חיות בעולם

עיקר העניין:

בסיכומו של דבר, נתבאר לנו בבירור גמור כי מותר ואף מצווה גדולה היא לתרום כליה גם כאשר התורם יודע שבוודאות יאלץ לאכול ביום הכיפורים הראשון שלאחר מכן. מתוך דברי מרן הגרי"ש אלישיב למדנו שאין לאדם להימנע ממצווה גדולה בהווה בשל חשש מביטול מצווה עתידית, ומהכרעת הגר"י זילברשטיין ומו"ר הגר"א וייס על פי יסוד ה"פלס מעגל רגלך" של רש"י, עלה כי הצלת נפש מישראל והפיכת חולה לאדם בריא שישמור שבתות וצומות הרבה, היא המצווה המכרעת והמועדפת במאזני ההלכה. התורם הנאצל, שבמעשה ידיו מחיה מתים ממש, אינו ,"נחשב למבטל מצווה אלא לחסיד המקיים את רצון הבורא העליון של "וחי בהם ושכר המצווה של הצלת עולם מלא מלווה אותו ומגן עליו בכל אשר ילך. מעשה זה הוא המטבע של אש המכפר על הנפש ומקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא בתוך

.בני ישראל, והוא הערובה להמשכיות הדורות בברית עולם