האם מותר להדליק חימום בשבת לחולה מסוכן כשאפשר לחממו בשמיכות?

?לחממו בשמיכות

האם מותר להדליק חימום לחולה שיש בו סכנה בשבת כאשר ניתן

?לחממו בשמיכות

עומדים אנו בפני הכרעה המטלטלת את עולמו של השומר על משמרת הקודש. מצד אחד ניצבת השבת המלכה, שאיסור חילולה במלאכה דאורייתא הוא מהחמורים שבתורה, ומאידך עומד לפנינו יהודי, חולה שיש בו סכנה, שגופו דואב וקר לו עד מאוד. הרופאים והסובבים יודעים כי ניתן להפיג את צינת גופו על ידי ריבוי שמיכות ובגדים, מעשה שאין בו שמץ של חילול שבת, אך עולה השאלה: האם התורה, בחרדתה על חיי החולה, התירה לחלל שבת עבור כל צורך מצורכיו, גם כזה שיש לו תחליף בהיתר? האם עלינו לדקדק ולחפש דרכים עוקפות חילול שבת כאשר מדובר בנפש הנמצאת בסכנה, או שמא ברגע שהוגדר האדם כחולה שיש ,בו סכנה, הותרו כל צרכיו כבחול? אנו יוצאים לביאור דעת המגיד משנה והחולקים עליו ,"לראות היכן עובר הגבול בין "הקל הקל תחילה" לבין ההיתר הגורף של "לכל צרכיו מחללין

.וכל זאת מתוך תפילה שזכות הלימוד תגן עלינו ועל כל ישראל הנמצאים כעת במצור ובמצוק

הננו קרבים אל שברי הלוחות ואל אותיות הפורחות באוויר בפרשתנו, למצוא את המקור

.האלוקי לחובת ההצלה והיחס שבין קדושת הגוף לקדושת הזמן

.)(שמות לא טז ""ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

פסוק זה, המהווה את יסוד עולם השבת, נדרש על ידי חז"ל כהיתר והחובה לחלל שבת עבור פיקוח נפש. המפרשים עמדו על גדרי המצווה, האם היא מוגבלת רק למעשה ההצלה

.הישיר או שהיא פותחת פתח לכל צורכי החולה

חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות- פירש: "לעשות את השבת)(שמות לא טז רש"י ,הרבה". רש"י מלמדנו שהמטרה היא קיום היהודי בעתיד, ומכאן יש לדון האם חימום הגוף אף שיש לו תחליף בשמיכה, נחשב חלק מאותו "חילול" המאפשר את שמירת השבתות כי היא אות כי השם ברא הכל, והנה- כתב: "ברית עולם)(שם הבאות. רבי אברהם אבן עזרא היא מצווה עומדת". האבן עזרא מדגיש את נצחיות השבת, מה שמעורר את השאלה האם

.מותר לפגוע בנצחיות זו כאשר ישנה דרך היתר של כיסוי בשמיכות

, שתהיה השבת אות ביני ובין בני ישראל לעולם- ביאר: "לדרתם ברית עולם)(שם הרמב"ן להודיע כי אני ה' מקדשכם". הרמב"ן מעמיק במושג הקידוש, ואולי ניתן להבין מדבריו שקידוש השם הגדול ביותר הוא הדאגה המוחלטת לחולה, ללא דקדוקי עניות של חיפוש להשיג- חידש: "לעשות את השבת)(שם שמיכות במקום שיש בו חימום נוח יותר. הספורנו בה התכלית המכוון ממנה". אם התכלית היא דבקות בחיים, הרי שכל מה שמקל על החולה

.נכלל בעשייה זו

לשון המתנה, כמו ואביו שמר את הדבר". החזקוני מלמדנו על- כתב: "ושמרו)(שם החזקוני ההמתנה לישועה. בתוך המקלט, כשאנו ממתינים לישועת השם, אנו מבינים שהשמירה על ביאר: "שהשבת היא עדות על)(שם החולה היא חלק מההמתנה לעולם שכולו שבת. כלי יקר

.חידוש העולם". חידוש העולם מחייב אותנו לחדש את כוחותיו של החולה בכל דרך אפשרית

דקדק לומר לעשות, כי השומר שבת- כתב: "לעשות את השבת)(שם אור החיים הקדוש כאילו עשאו". האור החיים מעמיד את השבת כבניין. כאשר אנו מחממים את החולה, אנו בונים את עולמו מחדש, והשאלה היא האם הבניין הזה חייב להיעשות במינימום מלאכה או

.שמא ברגע שהותר – הותר לכל צרכיו

הננו נכנסים אל היכל התלמוד, אל בירור הדברים ממקורם הראשון, שם נזרעו זרעי

.המחלוקת המלווה אותנו עד עצם היום הזה בתוך המקלט פנימה

שנינו: "מחמין חמין לחולה בשבת, בין להשקותו בין)(דף פד ע"ב בגמרא במסכת יומא להברותו, ולא אמרו המתינו לו שמא יחיה, אלא ספיקו דוחה את השבת". הגמרא קובעת ,מסמרות בהלכה – אין אנו משתהים וממתינים לראות אם יחיה החולה ללא חילול שבת רחיצה". פירוש- פירש בביאור המילה להברותו: "להברותו)(שם אלא מחללים לאלתר. רש"י זה של רש"י הקדוש הוא היסוד לכל הדיון שלפנינו, שכן רחיצה במים חמים היא צורך של ניקיון והבראה, אך לכאורה אין במניעתה סכנת מוות מיידית לאדם, ואף על פי כן פסק התנא

.שמחממים עבורו חמין

, הובא: "אין אומרין המתינו לו, שמא יבריא)(פרק ח הלכה ה בתלמוד ירושלמי במסכת יומא אלא כל ספק נפשות דוחה את השבת". הירושלמי מדגיש את זריזות המעשה, ומכאן יש לדון

– האם הזריזות היא רק במקום שאין ברירה, או שמא הזריזות מחייבת אותנו לעשות את הטוב ביותר עבור החולה, כגון הדלקת תנור חימום במקום להסתפק בשמיכות שחימומן

.איטי ופחות יעיל

כתבו: "ואפילו אם היה אפשר לעשות בשינוי או על ידי אינו)(יומא פד ע"ב ד"ה מחמין התוספות יהודי, אין אומרים לו להמתין". התוספות מעמידים יסוד נורא – בחולה שיש בו סכנה אין אנו מחפשים דרכי היתר המעכבות את ההצלה. אמנם כאן נשאלת השאלה: האם חיפוש שמיכה נחשב לעיכוב, או שזהו מעשה היתר פשוט שעדיף על חילול שבת דאורייתא בהבערת

.אש בתנור

נאמר לגבי יולדת: "מפני שהקור לסוכן הוא". הגמרא)(דף קכח ע"ב בגמרא במסכת שבת מלמדת אותנו שהקור כשלעצמו מוגדר כגורם סיכון לחולה, ולכן התירו לחמם עבורה. רש"י ביאר: "להדליק לה את הנר ואת המדורה... דהכל צריכין למדורה בימי החורף". הנה כי)(שם לצורך הנר, ומכאן שהתורה רואה בחימום צורך)(החימום כן, רש"י משווה את צורך המדורה

.בסיסי שאין לחסוך בו בחולה

הננו באים אל היכלם של רבותינו הראשונים, שדבריהם הם יסודות עולם ההלכה, ושם אנו מוצאים את המחלוקת המרטיטה המפלחת את דין פיקוח נפש בין הרחבת ההיתר לבין

.צמצומו במקום שיש היתר

: כתב בביאורו על דברי הרמב"ם חידוש נשגב ונורא)(פ"ב מהלכות שבת הלכה י"ד המגיד משנה "מחללין שבת לחולה שיש בו סכנה, אפילו לצרכים כאלו שאין במניעתם סכנה, כגון שהחולה צריך לחימום, ואפשר לחמם אותו בבגדים, מכל מקום מותר להדליק תנור כדי לחממו". המגיד משנה מעמיד כאן יסוד מהפכני; ברגע שיהודי הוגדר כסוכן, אין אנו מבחינים עוד בין פעולה ,מצילה חיים לבין פעולה המקלה על סבלו ונוחותו. השבת נדחית כליל מפני כל צורכי החולה

.ואין אנו מצווים לחפש תחליפים של בגדים ושמיכות אם הדלקת האש נוחה וטובה לו יותר

, חולק על דבריו וביאר: "נראה לי דאין דברי המגיד משנה נכונים)(שם מרן הכסף משנה דכיון דאפשר בלא חילול שבת – למה נחלל?". מרן בעל השולחן ערוך מציב כאן תמרור אזהרה מוסרי והלכתי; קדושת השבת אינה נדחית אלא במקום שאין ברירה אחרת. אם .השמיכות מעניקות את אותו החימום הנדרש, חילול השבת הופך להיות מיותר ואסור

.לשיטתו, היתר פיקוח נפש הוא דחוי ולא הותר לגמרי לכל דבר שאינו קשור ישירות להצלה

פירש את סוגיית מחמין חמין לחולה וכתב: "שכל מלאכה)(תורת האדם, שער המיחוש הרמב"ן שצריך לה החולה – עושין לו, ואין אומרים המתינו". הרמב"ן מדגיש את צורך החולה כגורם הוא מעיר כי במקום שניתן)(סנהדרין דף יח ע"א מדפי הרי"ף 'המכריע, אך בספרו מלחמות ה לעשות בהיתר ללא שיהוי, ודאי שההיתר עדיף. דבריו אלו מהווים את הגשר שבין המגיד

.משנה לבין הכסף משנה, בשאלה מה נחשב לצורך החולה

ביאר בעניין חולה שיש בו סכנה: "כל צרכיו)(שבת דף נג ע"א מדפי הרי"ף הר"ן- רבנו ניסים עושין לו אפילו על ידי ישראל". הר"ן אינו מחלק בין צורך מציל לצורך צדדי, ומשמע מדבריו

שקיים היתר רחב לכל מה שישפר את מצבו של החולה, מבלי להכניסו למצוקה של חיפוש

.פתרונות חלופיים שאינם דרך החול

הננו באים אל היכלם של גדולי האחרונים, אשר בדקו ומצאו בנבכי סוגיות השבת והצום ראיות חזקות כצור לביסוס שיטת המגיד משנה, המבקשת להקל על החולה בכל דרך

.אפשרית מבלי להעמידו בנסיון של קור ומצוקה

כתב להביא ראיה ניצחת לדברי המגיד משנה ממה)(יומא פד עמוד ב התוספת יום הכיפורים דאיתא בגמרא במסכת יומא שמחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו. הוא דקדק בדברי רש"י שביאר שלהברותו היינו רחיצה, וחידש כי רחיצה שעושים לחולה אין במניעתה סכנה של ממש לאותו רגע. מכאן הוכיח התוספת יום הכיפורים שרבותינו התירו חילול שבת גמור של הבערת אש ובישול מים לכל צורכי החולה, ואף על פי שאין במניעת

.הדבר ספציפית סכנת מוות, אלא רק צורך להבראתו ולחיזוק גופו

הביא אף הוא ראיה מהגמרא וחיזק את הדברים)(שבת פרק טז הלכה יב החזון יחזקאל ,בביאור עמוק. הוא כתב דהרי בעל כורחך צריכים לפרש שאין במניעת הרחיצה סכנה מיידית שהרי אם התירו לחלל שבת לכל צרכיו, מאי נפקא מינה אם זה שתיה שהיא חיותו או רחיצה .שהיא נוחותו. אלא שעל כרחך הרחיצה היא צורך החולה המותר בשבת כיוון שהוגדר כסוכן אולם, החזון יחזקאל חידש סייג חשוב וביאר שדווקא כאשר החימום על ידי האור והאש יפה לו יותר מחמום הבגדים והשמיכות, אז הותר חילול השבת. לשיטתו, יש דין בחולה שיש בו סכנה ,שמחללים שבת על כל דבר שיפה לו כדי להחלימו, אבל אם שניהם שווים לגמרי ביעילותם

.על זה אמרינן דהקל הקל תחילה, וכל שכן במקום שיכול לחממו בהיתר גמור על ידי שמיכות

דן ביסוד זה וביאר שאין אנו מדקדקים עם)(סימן פז רבי שלמה קלוגר בספרו ובחרת בחיים החולה הסוכן כלל. הוא כתב כי כל עיכוב או חיפוש אחר דרכי היתר עלול להביא לידי רפיון בהצלה, ולכן התירו את המלאכה כדרכה. לשיטתו, החימום המהיר והיסודי של תנור עדיף על פני כובד השמיכות שעלול להכביד על נשימת החולה או לגרום לו אי נוחות המעכבת

.את החלמתו

נשאל על מקרה דומה וביאר כי בחולה שיש בו)(שו"ת חתם סופר, או"ח סימן קעז החתם סופר סכנה הותרו כל המלאכות הנדרשות לו כחול, משום שאין אנו רוצים שהמטפלים בו יחשבו

(כמו פעמיים לפני כל פעולה. הוא חידש כי עצם המחשבה והחיפוש אחר פתרונות של היתר , היא היא הסכנה הגדולה ביותר)(הדלקת חימום במקום שיש פתרון מהיר של איסור)שמיכות

.לחולה, שכן רגע אחד של שיהוי עלול להיות קריטי

הננו באים אל שער ההכרעה, אל דבריו המדודים של בעל המשנה ברורה ואל פסקיהם של מאורי הדור האחרון, המבקשים לאזן בין חומרת קדושת השבת לבין חובת הזהירות

.המופלגת בחיי אדם

כתב בביאור דברי המגיד משנה כי דבריו מיירי דווקא)(סימן שכח סק יד המשנה ברורה .במקום שיש לחולה בדבר צורך קצת, ורגילים לעשות לו כזאת בחול כדי להטיב את מצבו

אולם, הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן הביא בשם הרבה פוסקים הסוברים שאם ברור וודאי שאין במניעת אותו דבר חשש סכנה כלל, אף על פי שצריך הוא לו ורגילים לעשות לו, אין עושים אותו בשבת אלא על ידי אינו יהודי כדין צרכי חולה שאין בו סכנה. הוא חתם את דבריו בלשון זהובה של זהירות: ועל כן בוודאי מהנכון להחמיר באיסור של תורה. המטה חיזק דברים אלו וביאר שאם אפשר להשיג את אותה התוצאה בדיוק)(סימן תרח סעיף יב אפרים

.ללא חילול שבת, הרי שחובתנו להעדיף את דרך ההיתר

דן בשאלת חולה שיש בו)(שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כג הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף סכנה וביאר כי אף שמרן השולחן ערוך נטה להחמיר כנגד המגיד משנה, מכל מקום במקום שיש ספק שמא השמיכות לא יועילו די הצורך או שמא כובדן יציק לחולה ויחלישנו, יש לסמוך על המגיד משנה ולהדליק את החימום לאלתר. הוא חידש כי במקום פיקוח נפש אין

.אנו מחמירים בספיקות, וכל צורך של חולה סוכן נחשב כצורך דחוף

דן ביסוד של "הקל הקל תחילה" מול "זריזין)(מנחת אשר, שבת סימן נד מו"ר הגר"א וייס מקדימין למצוות". הוא ביאר כי אם השמיכות מונחות לפנינו וחימומן מיידי, ודאי שיש להשתמש בהן. אך אם יש צורך לחפשן, לסדרן או להכביד בהן על החולה, הרי שהדלקת החימום היא הדרך הנכונה והישרה, שכן אין לעכב את הבראת החולה ולו ברגע אחד בשל דקדוקי היתר. הוא הוסיף כי בחולה סוכן, הנוחות והרגעת הדעת של החולה הן חלק בלתי

.נפרד מהטיפול המציל

הביא מעשה בחולה שביקש חימום)145 '(שיעורי תורה לרופאים, חלק ג עמ הגר"י זילברשטיין בשבת למרות שהיו לו שמיכות, והכריע כי אם החימום של התנור מעניק לחולה תחושת חיות ובריאות טובה יותר, הרי שזהו בכלל "להברותו" שהתירו חז"ל. הוא ביאר כי קור אצל

.חולה סוכן הוא אויב מר, ואין אנו לוקחים סיכונים עם אויב זה

הננו באים אל שדה המעשה, שבו בירורי ההלכה והמחלוקות בין ענקי הדורות הופכים להנחיות ברורות עבור המטפל בחולה בשבת קודש, בפרט במצבי דחק שבהם כל רגע של

.החלטה הוא קריטי

נפקא מינה ראשונה עולה לנו בשאלת איכות החימום. אם נפרש כדברי החזון יחזקאל, הרי שאם החימום של התנור יפה ומועיל לחולה יותר מאשר כובד השמיכות, אין כאן כל שאלה ומותר להדליק את החימום לכתחילה. מכאן עולה הכרעה מעשית: במקרים של מחלות נשימה או חולשה קיצונית שבהם ריבוי שמיכות עלול להכביד על נשימת החולה או לגרום לו להזעת יתר שתחליש אותו לאחר מכן, הרי שחימום החדר באוויר חם עדיף ומומלץ על

.פי ההלכה, ואין בכך משום חילול שבת מיותר אלא צורך הבראה גמור

,נפקא מינה נוספת נמצאת בהגדרת הזמן והשיהוי. לפי שיטת המגיד משנה והבנת התוספות אין אנו מבקשים מהמטפל להתחיל במסע חיפושים אחר שמיכות נוספות בארונות או בחדרים אחרים. אם התנור זמין להדלקה מיידית, הרי שהשיהוי הכרוך בחיפוש וארגון השמיכות נחשב כסיכון לחולה שיש בו סכנה. לכן, במקום שבו החימום בהיתר דורש טרחה

.או זמן שאין לחולה באותה שעה, מדליקים את החימום לאלתר כדרכו בחול

עוד נפקא מינה למעשה עולה בשאלת דעת החולה. בחולה סוכן, יישוב הדעת שלו הוא חלק מהצלת הנפש. אם החולה מרגיש כי השמיכות אינן מספיקות לו והוא שרוי בחרדה או באי נוחות גדולה בשל הצינה, הרי שעל פי הכרעת הגר"י זילברשטיין והראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף, יש לשמוע בקולו ולהדליק את החימום. הידיעה של החולה שדואגים לכל

.צרכיו בדרך הטובה ביותר נוסכת בו כוח להתמודד עם מחלתו, וזהו בכלל פיקוח נפש

נפקא מינה רביעית נוגעת לשימוש בשינוי או על ידי אינו יהודי. כיוון שהמשנה ברורה חתם שמהנכון להחמיר במקום שאפשר בלא חילול שבת דאורייתא, הרי שאם ישנו אינו יהודי ללא עיכוב משמעותי, יש)(כגון בגב היד או במרפק בנמצא או שניתן להדליק את החימום בשינוי להעדיף דרך זו. אך כל זאת בתנאי מפורש שהדבר אינו גורם לבלבול או לשיהוי בהגשת העזרה

.לחולה, שכן הכלל היסודי נותר בעינו: בחולה שיש בו סכנה, זריזין מקדימין ואין שואלין

הננו מעפילים אל עומק הסברא והמחשבה, כדי להבין את המתח המובנה בתורתנו בין שתי הנהגות יסוד הניצבות זו מול זו בשעה שחיים תלויים מנגד: הכלל של הקל הקל תחילה

.אל מול הערך הנשגב של זריזין מקדימין למצוות

ההבנה העמוקה העולה כאן היא שהתורה אינה חפצה בחילול שבת לשמו, וקדושת השבת נשארת בעינה גם כאשר היא נדחית. לכן, לכאורה היה עלינו לדקדק בכל קוץ וקוץ ולחפש את הדרך הקלה ביותר – את השמיכה, את הבגד, את השינוי. אך כאן מלמדים אותנו רבותינו שיעור בנפש האדם ובגדרי הצלה: הניסיון למצוא את הדרך הקלה עלול להפוך למלכודת של שיהוי. כאשר אדם עומד מול חולה סוכן ומתחיל לשקול האם השמיכה תספיק או שמא צריך תנור, הוא מכניס למערכת שיקולים של ספק, והספק בפיקוח נפש הוא האויב הגדול ביותר. זריזין מקדימין בפיקוח נפש פירושו שההצלה צריכה להיות טוטאלית, מהירה

.ונטולת היסוסים

יתרה מכך, אנו מגלים כי המושג הקל הקל תחילה נאמר במקום שבו שתי הדרכים לפנינו בבת אחת ושניהם שווים ביעילותם. אך ברגע שיש יתרון כלשהו לדרך ה"חמורה" יותר – כגון שהתנור מחמם את האוויר בחדר ומקל על הנשימה, מה ששמיכה כבדה לא עושה – הרי שהדלקת התנור הופכת להיות הדרך ה"קלה" באמת, כי היא הדרך הבטוחה והטובה ביותר .לחולה. המאזניים של ההלכה אינם מודדים רק את חומרת האיסור, אלא את איכות ההצלה אצל חולה שיש בו סכנה, איכות ההצלה היא המדד העליון, וכל מה שמוסיף לו חיות וכוח

.נחשב למצווה דאורייתא של וחי בהם

אנו למדים שבעולם של פיקוח נפש, הזהירות היתרה מחילול שבת עלולה להפוך לחסידות שוטה. האדם נדרש לגבורה רוחנית: לדעת שברגע זה, רצון השם ממנו הוא דווקא להבעיר אש בשבת כדי להציל את צלם האלוקים שבאדם. המצפן של זריזין מקדימין מורה לנו שהביטחון של החולה והשלווה של המטפלים בו הם חלק בלתי נפרד מהרפואה. כשאנו מדליקים את החימום במקום להסתבך בערימות של שמיכות, אנו משדרים לחולה ולעצמנו

.שחייו יקרים יותר מכל, ובכך אנו מחזקים את רוחו ומזרזים את החלמתו

הננו יורדים אל מצולות הנפש, במקום שבו הקור הפיזי והצינה הרוחנית נפגשים, ואנו

.מבקשים למצוא את חום האמונה בתוך ערפילי הפחד והסכנה

התמודדות עם חולה שקר לו בשבת, כשמסביב יהום הסער, היא בבואה של מצב האדם בעולמו. הקור אינו רק ירידה בטמפרטורת הגוף; הוא תחושה של בדידות, של חוסר אונים ושל נסיגת כוחות החיים. כאשר ההלכה מתירה ואף מצווה להדליק אש עבור החולה למרות קדושת השבת, היא מלמדת אותנו שיעור נשגב בהשגחה: הקדוש ברוך הוא חפץ בחיים, והוא נתן לנו את הכוח להבעיר אש של חסד גם כשהעולם בחוץ קפא מלכת. האמונה כאן היא הידיעה שהאש שאנו מדליקים בתנור בשבת עבור החולה, היא אותה אש של "נר ה' נשמת אדם", וכי

.בעת הזו, פעולת ההבערה היא היא השביתה האמיתית מרצון עצמי והתבטלות לרצון הבורא

במצבי דחק, כפי שאתם חווים כעת תחת מטחי הטילים, הקור והפחד מנסים לחדור מבעד לחומות המקלט. התובנה ההלכתית של "להברותו" – שגם צורך שאינו של סכנה מיידית מותר עבור מי שמוגדר כסוכן – מעניקה לנו חוסן נפשי. היא מלמדת אותנו שאסור לנו להזניח את הצרכים הקטנים של הנפש והגוף בשעת חירום. כפי שאין אנו חוסכים בחום התנור עבור החולה, כך אין לנו לחסוך בחום הלב, במילה טובה ובנתינת תחושת ביטחון לעצמנו ולסובבים אותנו. האמונה בהשגחה פירושה להבין שגם בתוך ה"בומים" והרעש, ישנה יד מכוונת שרוצה שנעשה כל שביכולתנו כדי לשמור על צלם האלוקים שבנו, על השלווה

.ועל החום הפנימי

החיבור לנפש מלמדנו כי האש הפיזית שהותרה בשבת היא סמל לאש התורה והתפילה "שמחממת את הלב ברגעים הקשים ביותר. אדם השרוי במצוקה זקוק ל"מעטפת של חום – לפעמים זו שמיכה, לפעמים זה תנור, ולפעמים זה לימוד תורה משותף במקלט. ההנהגה של "זריזין מקדימין" בפיקוח נפש היא המצפן שלנו גם במישור הרגשי: לא להמתין שהפחד יתפשט, אלא להקדים ולהבעיר את אש האמונה והביטחון, לדעת שהשכינה נמצאת איתנו

.במיצר, וכי כל מעשה של דאגה לזולת הוא גפרור המאיר את החשיכה הגדולה ביותר

הננו באים אל שער המוסר, המצפן הפנימי המזקק מתוך ההלכה והמחשבה את חובת האדם

.בעולמו, לא רק כמי שמציית לחוקים יבשים אלא כמי שבונה אישיות של אצילות וקדושה

התובנה המוסרית העמוקה העולה מבירור זה היא שהאחריות על חיי הזולת אינה מסתיימת בהצלה טכנית ממוות, אלא היא דורשת מאיתנו דאגה מוחלטת לרווחתו, לכבודו ולתחושת ,הביטחון שלו. המוסר היהודי, כפי שהוא משתקף במחלוקת המגיד משנה והכסף משנה ."מלמדנו כי האדם המופקד על חברו בשעת חולשתו אינו יכול להסתפק ב"מינימום הנדרש המצפן המוסרי של ועשית הישר והטוב לוחש לנו שחביב אדם שנברא בצלם, וכאשר הוא רועד מקור, חובתנו המוסרית היא להעניק לו את החימום הטוב ביותר, המהיר ביותר והמרגיע – ביותר. הוויתור על הדקדוק בשמיכות לטובת הדלקת התנור הוא ביטוי של ענווה מוסרית

.ההבנה שחיי האחר חשובים יותר מהידור מצווה פרטי שלי בשמירת השבת כהלכתה

אנו למדים כאן שיעור ביושרה פנימית ובבריחה מקיצוניות דתית שאינה במקומה. אדם

עלול לומר לעצמו: "אני אחמיר בשבת ואביא עוד עשר שמיכות", אך המצפן המוסרי מזהיר אותו שחומרה זו עלולה לבוא על חשבון ייסוריו של החולה או שיהוי בטיפולו. המוסר הנבנה כאן הוא מוסר של חמלה; מי שעיניו פקוחות לראות את סבל הזולת, מבין שהתורה ניתנה כדי להידמות לבורא, ורצון הבורא הוא חסד ורחמים. האחריות המוחלטת פירושה לקחת על עצמנו את ה"עבירה" כביכול של חילול השבת, כדי להעניק לחברנו רגע אחד של נחת

.וחימום בתוך חושך המחלה

במציאות של המקלט, תחת איום הטילים ממרחק, המצפן הזה הוא שמנחה אותנו בערבות ההדדית. הוא מלמד אותנו שהגבורה המוסרית היא לא רק בעמידה איתנה, אלא ברגישות למי שקר לו – פיזית או נפשית. הדאגה לחולה בשבת בדרך של "לכל צרכיו" הופכת לסמל אישית למען טובת הכלל והפרט-של חברה שבה היחיד מוכן להקריב את שלמותו הדתית הנזקק. חברה כזו, שבה המוסר וההלכה מתלכדים לנהר אחד של חסד, היא חברה בלתי

.מנוצחת, ששום איום חיצוני לא יוכל לקרר את חום ליבה

,ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: למדנו כי קדושת השבת, על כל חומרתה ונשגבותה נסוגה בפני חום חייו של יהודי, וכי התורה חסה על גופו ועל נוחותו של החולה לא פחות מאשר על עצם הצלתו ממוות. למדנו כי במצבי דחק, האחריות המוטלת עלינו היא לא רק "לבצע את המינימום הנדרש, אלא להעניק את המקסימום האפשרי בדרך של "להברותו וחיזוק רוחו. בשעה שקירות המקלט רועדים והבומים מהדהדים בחוץ, אנו נוצרים בליבנו ,את הידיעה שכל מעשה של חסד, כל הבעת דאגה למי שקר לו וכל רגע של ערבות הדדית הם האש האמיתית המחממת את נשמת האומה. הדינמיות הרוחנית דורשת מאיתנו לדעת מתי להחמיר בשביתה ומתי להזדרז במלאכה, מתוך הבנה שהתורה היא תורת חסד שנועדה

.להאיר את המחשך ולהוסיף חיות בעולם

עיקר העניין:

בסיכומו של דבר, נתבאר לנו כי חולה שיש בו סכנה שקר לו, מותר ואף מצווה .להדליק עבורו תנור חימום בשבת, גם אם ניתן לחממו באמצעות שמיכות ובגדים מתוך דברי המגיד משנה ולפי הכרעת התוספת יום הכיפורים והחזון יחזקאל, עולה – כי כל צורכי החולה הסוכן – ובכלל זה חימום שמועיל להבראתו וליופי מצבו דוחים את השבת, ואין אנו מצווים להטריחו בשמיכות כבדות או לחפש דרכי היתר המעכבות את רווחתו. אמנם המשנה ברורה העיר שטוב להחמיר במקום שהדבר אפשרי ללא חילול שבת דאורייתא, אך למעשה, במקום שיש יתרון בחימום התנור או שקיים חשש לשיהוי ולו הקל ביותר, יש להזדרז ולהדליק את החימום לכתחילה כדרכו בחול. מעשה זה אינו נחשב כפגיעה בשבת, אלא כקיומה הנעלה ביותר בבחינת "וחי בהם", והחום המוענק לחולה בשעה זו הוא חלק מבניין עולם של

.רחמים וחסד