האם יש עניין לישון יותר בשבת כדי לקיים עונג שבת?

?שבת

האם בשבת יש עניין לישון יותר מימות החול כדי לקיים מצות עונג

?שבת

ניצבים אנו מול המתח המקודש שבין עמל התורה לבין מנוחת הגוף בשבת קודש. התורה מצווה עלינו "וקראת לשבת עונג", אך מהו אותו עונג שמרווה את צמאונה של הנשמה ואת ,עייפותו של הגוף? האם העונג הוא להתעלות מעל מגבלות החומר ולהגות בתורה יומם ולילה או שמא דווקא השינה, ההתנתקות מהמרוץ השבועי והצלילה אל תוך המנוחה, היא היא קיום

?המצווה? השאלה זועקת מתוך דברי הירושלמי: האם השבת ניתנה לשינה או ללימוד

אנו יוצאים למסע מרתק בין שיטות הראשונים המבחינים בין התלמיד השקוע בלימודו כל השבוע לבין בעל הבית הטרוד בעסקיו, וננסה להבין מדוע חכמי הקבלה והחסידות ראו ,בשינה בשבת סוד של התחדשות הנשמה היתירה. בתוך רעש המלחמה האזעקות והחרדה

.נחפש את הדרך לקדש את המנוחה ולהפוך כל רגע של שינה לעבודת השם של ממש

הננו שבים אל הר סיני, אל רגעי מתן הלוחות בפרשתנו, שבהם נצטוונו על השבת לא רק

.כיום של הימנעות ממלאכה, אלא כיום של יצירה ועשייה רוחנית וגופנית כאחד

.)(שמות לא טז ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

פסוק זה בפרשת כי תשא מעורר תמיהה גדולה: כיצד ניתן "לעשות" את השבת? הרי השבת היא יום של שביתה ומנוחה, והיה ראוי לומר "לשמור" או "לנוח" בה. מכאן למדו רבותינו

.שהשבת זקוקה לעשייה אקטיבית של עונג וקדושה כדי שתקבל את צורתה הרוחנית

חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות- פירש: לעשות את השבת)(שמות לא טז רש"י הרבה. רש"י מלמדנו שה"עשייה" של השבת היא הדאגה להמשכיות החיים, אך במובן עמוק ביאר: לעשות)(שמות לא טז יותר, העשייה היא בניית השבת בתוך כלי הגוף והנפש. הרמב"ן , שתהיה השבת אות לעולם. לפי הרמב"ן, כל פעולה של עונג שאנו עושים בשבת- את השבת בין אם זו סעודה דשנה ובין אם זו שינה ערבה, היא חלק מעשיית ה"אות" המעיד על הקשר

.שבין ישראל לבוראו

להשיג בה התכלית המכוון ממנה, והוא שלמות- חידש: לעשות את השבת)(שם הספורנו הנפש. כאן טמון שורש סוגייתנו: האם שלמות הנפש מושגת על ידי לימוד תורה מאומץ, או כתב: לעשות)(שם שמא על ידי מנוחת הגוף המאפשרת לנפש להתחדש? אור החיים הקדוש כי באמצעות השמירה והעונג האדם הופך להיות שותף במעשה בראשית. כל- את השבת

.רגע של עונג הוא בבחינת בניין ותיקון של העולם

. לשון תיקון, שיתקן האדם את עצמו בשבת- ביאר: לעשות את השבת)(שם הכלי יקר התיקון יכול להיות רוחני בבית המדרש, אך הוא יכול להיות גם פיזי, שכן גוף עייף אינו יכול לשמש ככלי להשראת שכינה. כלי יקר מוסיף שהשבת היא "מעין עולם הבא", ובמקום שאין

.בו עמל וטרחה, השינה הופכת לטעימה מאותו עולם שכולו מנוחה

שהעושה עונג בשבת מעלה עליו הכתוב כאילו- כתב: לעשות את השבת)(שם רבינו בחיי

עשאה. המצווה אינה רק פסיבית אלא דורשת מאמץ להרגיש את הנועם. מכאן אנו יוצאים , ופונים לבחון כיצד מתרגמים את)(ישעיהו נח יג אל דברי הנביא ישעיהו: וקראת לשבת עונג

.ה"עשייה" הזו למעשה – האם בכרית ובכסות או בספר ובלימוד

הננו נכנסים אל היכלו של התלמוד הירושלמי, המקום שבו מתבררים שורשי המנהגים וטעמי המצוות, ושם אנו מוצאים את המקור למתח המבורך שבין מנוחת הגוף לעמל הנשמה

.ביום השבת

הובא בביאור הפסוק וקראת לשבת עונג: במה מענגו)(שבת פרק טו הלכה ג בתלמוד ירושלמי מר אמר בשינה ומר אמר בתלמוד תורה. הירושלמי אינו משאיר את המחלוקת כסתירה ללא מוצא, אלא מבאר: ולא פליגי, כאן בתלמיד כאן בבעל הבית. חלוקה זו היא היסוד לכל הבנת

.עונג השבת בדורות שאחריה

מביא את דברי הרא"ם שביאר חילוק זה לעומקו: תלמיד)(נדרים דף לז עב השיטה מקובצת השונה כל ימי השבוע, לו השינה עונג בשבת. תלמיד חכם שכל כוחו ומרצו מושקעים בתורה בימות החול, גופו עייף מעמל העיון, ועבורו השביתה מהלימוד והצלילה לשינה הן הן העונג האמיתי והחידוש של כוחותיו. לעומתו, בעל הבית שאינו פנוי כל ימי השבוע ללמוד, ובשבת הוא פנוי ותאב ללמוד ומתענג, לו הלימוד תענוג בשבת. עבור מי שטרוד במשא ומתן ובמלאכת כפיים כל השבוע, השבת היא ההזדמנות היחידה להרוות את צימאון

.נשמתו בדברי אלוקים חיים, ולכן הלימוד עבורו הוא התענוג הגדול ביותר

פירש בביאורו הנפלא את דברי הירושלמי בדרך דומה אך מוסיף)(שבת דף קיח עב המאירי דגש פסיכולוגי: התלמיד ששונה כל ימי השבוע מקיים בשבת עונג שינה שלא יהא שכלו לואה יותר מדאי. המאירי מלמדנו שהתורה חסה על השכל האנושי; כדי שהלימוד יהיה איכותי וחי, יש צורך בהרפיה. אך על בעל הבית כתב המאירי: בעל הבית שמתעסק כל ימות החול בעסקיו ראוי לו להתעסק מעט בשבת בתלמוד תורה דרך עונג. הוא מביא ראיה נוספת מהמדרש: לא ניתנו ימים טובים ושבתות אלא לעסוק בהם בדברי תורה, על ידי שהוא

.טריח בחול ואין לו פנאי

מביא שיטה הפוכה ומפתיעה: ויש שמפרשים בהיפך, שהתלמיד שיש)(שם מאידך, המאירי לו תענוג מלימוד מענגו בתלמוד תורה, ובעל הבית בשינה. לפי דעה זו, דווקא מי שרגיל בתורה מוצא בה את עונגו המקסימלי בשבת, ואילו בעל הבית העייף מעמל מלאכתו זקוק

.לשינה כדי להרגיש את מנוחת השבת

ביאר שהכל תלוי בהרגשת האדם: מר אמר בשינה ומר אמר)(על הירושלמי שם הפני משה בתלמוד תורה – ומר כדאית ליה ומר כדאית ליה, שכל אחד מענגו במה שליבו חפץ ומה שגופו נצרך לו ביותר באותה שעה. הירושלמי מציב לנו כאן מראה של חירות; השבת היא

.היום שבו האדם "עושה" את עונגו לפי צורכי נשמתו וגופו המיוחדים

הננו באים אל שולחנו של הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן, אשר במשנה ברורה

מאיר את עינינו בהלכה הפסוקה, ומעלה את השינה ממדרגה של צורך גופני)(סימן רצא ס"ק ד

.למדרגה של מצווה דתית וקיום רצון הבורא

כתב בביאורו על סעודה שלישית ומנוחת)(סימן רצא ס"ק ד הכהן הגדול מאחיו במשנה ברורה השבת: ושינה בשבת תענוג, ואם רגיל בשינה בצהריים ומתענג בה, אל יבטלנה. הוא מבאר כי התענוג אינו רק בשביעת הכרס אלא גם בהרפיית האיברים. עוד כתב הכהן הגדול מאחיו , בדיני נדרים: אם נדר שלא לישן בשבת מתירין לו את הנדר)(סימן שמא ס"ק ב במשנה ברורה דזהו ג"כ מתענוגי שבת הוא אם רגיל בכך. הלכה זו מרעידה את הלב; נדר הוא דבר חמור בתורה, ובכל זאת, כוחו של עונג השבת כה גדול, עד שאנו מחפשים פתח להתיר את הנדר

.כדי שהאדם לא יפסיד את אותן דקות של שינה ערבה המקדשות את היום

הוא ביאר כי השינה בשבת אינה דומה לשינה של חול. בימות החול האדם ישן כדי שיהיה לו כוח לעמול למחרת, אך בשבת השינה היא מטרה בפני עצמה – היא חלק מה"שביתה" מכל חידש עוד כי אף על פי שתלמוד)(סימן רפ ס"ק א מלאכה ומכל מחשבת עמל. המשנה ברורה תורה כנגד כולם, הרי שבשבת חילקו רבותינו את היום חציו לה' וחציו לכם. ה"לכם" הזה

.כולל את תענוגי הגוף, והשינה בראשם

ביאר ברוח זו: השינה בשבת היא מהתענוגים היותר)(אורח חיים סימן רצא סעיף ד ערוך השולחן גדולים לנפש עייפה. הוא כתב כי בשבת הנפש משתחררת מכבלי העולם הזה, והשינה עוזרת לה להתנתק מהטרדות ולשכון במנוחה שלמה. מכאן אנו למדים שההלכה רואה בשינה כלי עבודת השם; אדם הישן בשבת מתוך כוונה לענג את היום, נחשב לו הדבר כאילו עסק בתורה

.באותה שעה, שכן הוא מקיים את מצוות המלך

כתב בביאורו על עונג שבת: שצריך האדם לכבד את השבת במאכל)(אגרת התשובה רבינו יונה ובמשתה ובכסות נקייה ובמנוחה. הוא מעמיד את המנוחה בשורה אחת עם הסעודות והבגדים המפוארים. הכהן הגדול מאחיו מלמדנו אפוא כי בשבת הקודש, הכרית והשמיכה הופכות

.לכלי שרת בקודש, וכל נשימה של שינה היא חלק מהזמר שאנו שרים לכבוד שבת המלכה

הננו מעפילים אל עולם הסוד והקבלה, אל המקום שבו המעשים הפשוטים ביותר של הגוף מקבלים משמעות רוחנית עמוקה, ושם אנו מוצאים את הביאור הנפלא לשינה ביום

.השבת הקדוש

כתב בביאורו המאיר כי שינה בשבת היא)(מאמרי השבתות מאמר י כבוד ועונג שבת הבני יששכר כי ראשי התיבות)(מסכת שבת נר מצוה תענוג גמור, והביא בשם חכמי הקבלה והשל"ה הקדוש ,של המילה שבת הם שינה בשבת תענוג. הוא חידש כי יש עניין גדול לישן בשבת גם ביום , וביאר את הטעם לכך על פי יסוד נורא ששמע)(שער השבת פרק כא כפי שהביא מהפרי עץ חיים

.מרבו המגיד מקוז'ניץ בשם רבי פנחס מקוריץ

הוא ביאר כי בכל הנבראים כולם יש בחינה של שינה, ואפילו המים הישנים, שכן ללא ,שינה יתקלקל הנברא ותתבטל חיותו. הכלל הוא שכל מה שיש בנברא חיות מרובה יותר כך הוא נזקק לשינה מרובה יותר כדי להתחדש. האדם, שהוא נעלה על כל הנבראים וחיותו

גדולה מהם, ישן יותר מכולם. מכאן הסיק הבני יששכר הסבר פנימי לשבת: בימי החול אין לאדם אלא נשמה אחת, ועל כן די לו בשינת הלילה כדי לחדש את כוחותיו. משא כה בשבת, שבה זוכה היהודי לנשמה יתירה ויש לו חיות משתי נשמות, הרי הוא זקוק לשינה יתירה – גם בלילה וגם ביום – כדי להכיל את האור הגדול הזה ולחדש את כוחות הנפש

.המכופלים שקיבל

,עוד ביאר הבני יששכר כי השינה בשבת היא בחינת עליית הנשמות. בזמן שהגוף נח הנשמה היתירה יכולה להתעלות למקומות עליונים ולשאוב משם טל של תחייה. לכן, מי שישן בשבת אינו "מבטל זמן", אלא אדרבה, הוא מאפשר לנשמתו לפעול במישורים רוחניים

.שאינם נגישים בזמן הערות והעיסוק בענייני העולם הזה

הוא הוסיף וכתב כי עונג זה של שינה הוא חלק מהדבקות בבורא, שכן השבת היא מעין עולם הבא, ושם המנוחה היא מוחלטת. בשינה האדם פושט את בגדי החול של הדאגות והמחשבות, ומתחבר אל שורש המנוחה העליונה. מכאן עולה כי השינה בשבת אינה רק צורך של הגוף העייף, אלא היא דרישה של הנשמה היתירה המבקשת את תיקונה ואת התחדשותה

.בתוך זרם החיים האלוקי שזורם ביום השביעי

הננו באים אל שער הזהירות והחרדה שבתוך המנוחה, אל המקום שבו גדולי החסידות

.לימדונו כיצד לשמור על אוצרות המלך הניתנים לנו ביום השביעי בחסד וברחמים

שמעתי בשם האדמו"ר מצאנז זצ"ל בעל הדברי חיים שאמר שביום השבת צריך לישון קצת יותר ממה שהוא רגיל בימות החול. הוא ביאר את דבריו על פי מה דאיתא בגמרא : אמר הקב"ה למשה מתנה)(דף טז ע"א וכן אמרינן בגמרא במסכת ביצה)(דף י ע"א במסכת שבת טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. מו"ר בעל הדברי חיים חידש והעיר בלשונו הטהורה: אם ?השבת היא מתנה כה יקרה מבית הגנזים העליון, מי יכול למעול בשמירה של המתנה הזו הוא פירש כי השמירה על המתנה אינה רק בהימנעות מאיסורים, אלא בכיבוד המקבל את המתנה – דהיינו הגוף והנשמה של היהודי. כאשר האדם מוסיף בשינה, הוא מראה שהשבת היא יום שונה, יום שבו הוא מתמסר למתנה האלוקית של המנוחה, ובכך הוא שומר על

.יוקרתה של המתנה שלא תהיה כיום חול רגיל

הוא ביאר כי התוספת בשינה אינה צריכה להיות מופלגת שתגרום לביטול היום כולו, אלא "קצת יותר ממה שהוא רגיל", כדי שיהיה ניכר שהמנוחה היא לכבוד השבת. המהר"ל מפראג כתב בביאור עניין המתנה כי השבת היא מעל הטבע, והשינה בשבת היא)(תפארת ישראל פרק מ

.התנתקות מהנהגת הטבע העמלה אל עבר הנהגת המנוחה האלוקית

ביאר כי תוספת השינה הזו עוזרת לאדם להיות)(חשוקי חמד, שבת קיח ע"ב הגר"י זילברשטיין "כלי" ראוי לקבל את קדושת היום בשעות הערות שלו. אדם שישן מעט יותר, תפילתו נאמרת בכוונה גדולה יותר ולימודו בשבת הופך לזך וצלול יותר. מכאן שתוספת השינה של הדברי חיים אינה באה על חשבון הקדושה, אלא היא המצע והיסוד שעליו נבנית כל עבודת

.השבת בשמחה וביישוב הדעת

אנו למדים מדבריו כי השבת דורשת מאיתנו "להתפנק" בקדושה. לא מתוך עצלות של חול, אלא מתוך הכרה שריבון העולמים חפץ במנוחתנו. כל דקה נוספת של עצצימת עיניים

."בשבת היא הצהרה: "אני נח כי המלך ציווה עלי לנוח במתנתו

הננו באים אל שדה המעשה, המקום שבו חילוקי הדעות של הראשונים והכרעות רבותינו האחרונים פוגשים את לוח הזמנים של השבת, ושם אנו נדרשים לסדר את סדרי העדיפויות

.בין המיטה לבין הסטנדר

,נפקא מינה ראשונה עולה לנו בהגדרת התענוג האישי. מתוך דברי הירושלמי והמאירי למדנו שאין כאן חוק אחד לכולם. תלמיד חכם שעמל בתורה כל השבוע ומרגיש שמוחו ,"לואה", הרי שהשינה עבורו היא מצווה גמורה של עונג שבת, ואין לו לחוש על ביטול תורה ,שכן המנוחה היא המאפשרת לו את המשך הלימוד במוצאי שבת ובמשך השבוע. לעומתו בעל הבית שכל השבוע עוסק בפרנסה, עבורו ה"עונג" האמיתי הוא דווקא לימוד התורה

.בשבת, שכן זהו הזמן שבו נשמתו יוצאת מהסגר המלאכה אל חופש הדעת

נפקא מינה נוספת נמצאת בשאלת ביטול תפילה או שיעור קבוע. הכהן הגדול מאחיו ביאר כי למרות שהשינה היא עונג, אסור לה שתבוא על חשבון)(סימן רפא ס"ק א במשנה ברורה "זמני התפילה הקבועים או קריאת שמע בזמנה. הוא כתב כי המצווה "לעשות את השבת כוללת בראש ובראשונה את חובות היום. אם האדם יודע ששינה נוספת תגרום לו להחמיד תפילה בציבור, הרי שבאותה שעה הלימוד או התפילה קודמים לשינה, שכן עונג שבת אינו

.דוחה חובה גמורה

(חשוקי עוד נפקא מינה עולה בשאלת איכות הלימוד מול כמות השינה. הגר"י זילברשטיין חידש וביאר כי אם אדם יודע שאם יישן חצי שעה יותר, יוכל ללמוד לאחר מכן)חמד, שם בריכוז ובשמחה במשך שעתיים, עדיפה השינה על פני לימוד מתוך עייפות ודכדוך. הוא ראה בשינה זו "הכשר מצווה" ההופכת לחלק מהמצווה עצמה. כאן המצפן המוסרי דורש מהאדם יושרה: האם הוא ישן כי הוא באמת זקוק למנוחה כדי לעבוד את השם, או שמא הוא

?משתמש ב"עונג שבת" כתירוץ לעצלות

נפקא מינה רביעית נוגעת למנהגי הקהילות. המאירי ציין כי בעל הבית ראוי לו לעסוק מעט בתורה דרך עונג. מכאן למדו רבותינו את החשיבות של קביעת שיעורי תורה בשבת דווקא עבור מי שאינם תלמידי חכמים במקצועם. עבורם, הישיבה בבית המדרש בשבת היא העשייה המרכזית של "לעשות את השבת", וגם אם השינה מתוקה להם, עליהם למצוא את

.האיזון שלא יחלוף יום השבת ללא קניין רוחני משמעותי

הננו באים אל היכל קודשו של הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף, אשר כל ימיו היו מסכת אחת ארוכה של עמל תורה שאין לו שיעור, ושם אנו מוצאים את השילוב המופלא שבין

.מסירות הנפש לבין עונג השבת האמיתי

נזכיר כאן מדרכו בקודש של מרן רבנו הראשל"צ רבי עובדיה יוסף שבלילות השבת של החורף, כשהלילות ארוכים והקור חודר עצמות, היה מנהגו עוד בשנים שהיו בניו ובנותיו

ילדים קטנים, שהיה לומד עד שעה מאוחרת בליל שבת. הוא ביאר במעשיו כי העונג הגדול ביותר עבורו, עונג שאין לו תחליף בכל תענוגי עולם הזה, הוא הצלילה אל תוך ים

.התלמוד והפוסקים

,ומאחר והסעודה הייתה מסתיימת בערך בשעה שמונה, והבית היה שקט ומוכן למנוחה היה מרן רבנו יושב אחר כך במשך כמה שעות ולומד בהתמדה עצומה. ומאחר והבית היה קר מאד באותן שנים דלות בירושלים, לכן היה רגיל לקחת את מעילו, ומניח אותו למעלה .מראשו כדי לשמור על חום גופו, וכך היה מתכסה ולומד בחשק רב עד שעת לילה מאוחרת הוא חידש לנו בהנהגתו כי "לעשות את השבת" פירושו להפוך את הלילה ליום של תורה, וכי

.הקור הגשמי מתבטל מול חמימותה של התורה הקדושה

: כתב בביאורו על מצוות עונג שבת)(חזון עובדיה שבת חלק ב עמוד תנב מרן רבנו עובדיה יוסף אף על פי שהשינה בשבת תענוג היא, מכל מקום תלמיד חכם שכל מגמתו בתורה, עונגו הוא בלימוד התורה יותר מכל התענוגים. הוא ביאר כי אצל גדולי עולם, הגבול בין הגוף לנשמה

.מטשטש, והנאת השכל בהבנת סוגיה עמוקה היא התענוג הגופני הגדול ביותר שיכול להיות

הנהגתו זו מלמדת אותנו כי גם בשבתות החורף, כשהגוף מבקש את המיטה החמה מוקדם ככל האפשר, ישנה מדרגה של "עונג שבת" שהיא מעל הטבע. מרן רבנו לא ויתר על עמל התורה גם כשנצרך להתכסות במעיל מעל ראשו, ובכך הראה כי השבת היא הזמן שבו האדם "בונה" את עולמו הרוחני לכל השבוע הבא. עבורו, השינה הייתה רק צורך הכרחי כדי שיוכל

.להמשיך וללמוד, אך עיקר השבת הוקדש לכתיבת פסקיו המאירים את עולם ההלכה

הננו באים אל שער האיזון, אל המקום שבו הנשמה היתירה פוגשת את מגבלות הגוף, ושם

.אנו מבקשים לסלול מסילה לעבודת השם של כל יהודי ויהודי ביום השבת קודש

השילוב המופלא שבין מסירות הנפש של הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף לבין סוד השינה של הבני יששכר, מלמדנו כי אין סתירה בין השניים, אלא השלמה גמורה. אדם פשוט המחפש את דרכו בשבת, עליו להבין כי השבת היא יום של התעלות מעל השגרה. אם כל השבוע הוא ,טרוד במלאכתו, הרי שקביעת עת לתורה היא עבורו "עשיית השבת" במובנה הנעלה ביותר כפי שביאר המאירי. אך בד בבד, עליו לדעת כי גם השינה, כשהיא נעשית לשם מצוות עונג

.שבת וכדי לחדש את כוחות הנשמה היתירה, היא חלק בלתי נפרד מעבודת היום

הוא ביאר כי המפתח טמון בכוונת הלב. אם האדם ישן מעט יותר כדי שיוכל ללמוד ,לאחר מכן בחשק רב יותר, או כדי לקיים את מצוות המלך להתענג במתנה הטובה שקיבל ;הרי ששינתו קודש. מרן רבנו עובדיה יוסף הראה לנו כי העונג הוא יחסי לפנימיות האדם מי שמרגיש שהלימוד הוא חייו, אינו זקוק לשינה מרובה כדי להתענג. אך מי שגופו זקוק

.למנוחה, אל לו לחוש אשמה, שכן התורה חסה על כבוד הבריות ורוצה בשמחתם

הבני יששכר חידש לנו שהשינה היא כלי קיבול לאור השבת. מכאן נלמד כי האיזון הנכון הוא להקדיש את שעות הערות ללימוד תורה מתוך שמחה ויישוב הדעת, ואת שעות המנוחה "להפוך לחלק מהעונג האלוקי. אדם המאזן בין השניים, זוכה לקיים את "לעשות את השבת

בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. הוא אינו מבטל זמן, אלא מקדש את הזמן בכל צורותיו – בין

.בדיבור של תורה ובין בשתיקה של שינה

האיזון הזה הוא שבונה את אישיותו של היהודי. הוא לומד להעריך כל רגע של ערנות כמתנה, וכל רגע של שינה כפיקדון. כך השבת הופכת ליום שבו הגוף והנשמה שרים יחד

.שיר הלל לבורא עולם, כל אחד בשפתו שלו

הננו באים אל שערי העונות המשתנות, אל המקום שבו גלגל הזמן קובע את סדרי העבודה של היהודי, ושם אנו מוצאים כיצד השבת פושטת צורה ולובשת צורה בין ימי החורף הקרירים

.לימי הקיץ הלוהטים

.החילוק בין שבתות החורף לשבתות הקיץ הוא יסוד גדול בהבנת עונג השבת למעשה בשבתות החורף, שבהן הלילות ארוכים מאוד והימים קצרים, חובת ה"עשייה" של השבת מקבלת ביטוי מיוחד בלימוד התורה בלילה. מרן רבנו עובדיה יוסף הראה לנו בהנהגתו כי דווקא בלילות הללו, כשהגוף נוטה לישון מוקדם בשל הקור והחשיכה, המבחן של "לעשות ,את השבת" הוא בקימה ללימוד או בהישארות ערים ליד הספר. הוא ביאר כי בשבתות אלו כמות השעות הפנויה היא כה גדולה, עד שניתן לקיים גם את "שינה בשבת תענוג" וגם את

.עמל התורה בהרחבה גמורה

לעומת זאת, בשבתות הקיץ שבהן היום ארוך והלילה קצר, נוצר מתח אחר. החום מתיש את הגוף, והצורך בשינה בצהריים הופך להיות צורך חיוני כדי להגיע לתפילת מנחה ולסעודה כתב בביאורו כי)(סימן רפא ס"ק א שלישית ביישוב הדעת. הכהן הגדול מאחיו במשנה ברורה בשבתות הקיץ, שבהן הדרשות והשיעורים בבתי הכנסת מתארכים, יש להיזהר שהשינה לא תבוא על חשבון קביעות העת לתורה. הוא חידש כי דווקא כשהזמן דוחק, נמדדת אהבת

.האדם לתורה – האם הוא מוכן לוותר על מעט מתענוג השינה כדי לשמוע דברי אלוקים חיים

ביאר כי השבת היא "קביעה דקיימא", אך האדם הוא)(מנחת אשר, שבת מו"ר הגר"א וייס שצריך להתאים את עצמו למסגרת הזמן שנתן לו הבורא. בחורף העונג הוא בפריסת הלימוד על פני שעות הלילה השקטות, ובקיץ העונג הוא בניצול היום הארוך לקדושה תוך מתן מנוחה הכרחית לגוף בלהט היום. הוא חידש כי התורה לא נתנה שיעור קבוע לשינה או ללימוד, אלא השאירה זאת לשיקול דעתו של האדם – "מר אמר בשינה ומר אמר בתלמוד

.תורה" – הכל לפי העניין והזמן

הבני יששכר הוסיף בביאורו כי הנשמה היתירה מאירה בשבת בכל עת, בין אם היום ארוך ובין אם קצר. לכן, גם בשבת קיץ לחוצה, רגע אחד של שינה לשם שמים ורגע אחד של לימוד מתוך עונג, שקולים כנגד שעות רבות של חול. אנו למדים מכאן שהאיזון העונתי דורש

.מאיתנו גמישות וערנות רוחנית, לדעת מתי המיטה היא המצווה ומתי הסטנדר הוא התענוג

הננו באים אל שער החותם, שבו כל הדיונים על תענוג הגוף ומנוחת הנפש מתמזגים לכדי

.משנה סדורה של עבודת השם בשבת קודש, מתוך שמחה ודבקות פנימית

,"ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום: למדנו כי השבת אינה רק יום של "אל תעשה

אלא יום של עשייה אקטיבית של עונג, שבו אנו מצווים לבנות את כלי הקודש של גופנו ונפשנו. למדנו כי המתח בין השינה לתלמוד תורה אינו סתירה, אלא הרמוניה; עבור התלמיד העמל כל השבוע, השינה היא התיקון והחידוש, ועבור בעל הבית הטרוד, הלימוד הוא החופש והדרור. הבנו כי גם ברגעים של תרדמה, אם הם נעשים לכבוד שבת, אנו מאפשרים לנשמה ,היתירה להתעלות ולהתחדש בטל של תחייה. בתוך המציאות המורכבת שאנו חיים בה השבת היא האי שבו אנו מניחים למרוץ החיים ומתמסרים למתנה הטובה מבית גנזיו של

.הבורא, אם בספר ואם בכרית, הכל לפי צורך השעה וחשק הלב הטהור

עיקר העניין:

בסיכומו של דבר, שינה בשבת היא חלק בלתי נפרד ממצוות עונג שבת, וראשי התיבות של שבת הם שינה בשבת תענוג. נחלקו רבותינו בירושלמי למי השינה היא ,העיקר: לתלמיד חכם העמל בתורה כל השבוע, השינה היא העונג המשיב את נפשו .ואילו לבעל הבית העוסק במלאכה, תלמוד התורה בשבת הוא העונג הגדול ביותר להלכה פסק המשנה ברורה כי השינה היא מצווה עד כדי כך שמתירים נדר לאדם שנדר שלא לישון בשבת. הבני יששכר ביאר כי בשל הנשמה היתירה שיש בה חיות כפולה, זקוק האדם לשינה יתירה ביום ובלילה כדי לחדש כוחותיו. עם זאת, הנהגתו של מרן רבנו עובדיה יוסף מלמדת כי מי שעונגו הגדול ביותר הוא התורה, ימסור ,נפשו עליה גם בלילות חורף קרים, ובכך יקיים את לעשות את השבת בשיא מעלתה

.תוך שמירה על איזון קדוש בין מנוחת הגוף להתעלות הרוח