למה משה שבר את הלוחות במקום להשאירם וללמד את ישראל שלא יחטאו שוב?

?אותם שלא יחטאו שוב

למה משה שבר את הלוחות והרי אדרבה היה צריך להשאירם וללמד

?אותם שלא יחטאו שוב

הננו עומדים מרעידים אל מול המחזה הנורא מכל, המעמד שבו ההיסטוריה היהודית כמעט ופסקה מלהתקיים. משה רבנו, רועה ישראל הנאמן, יורד מן ההר כשבידיו המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאנושות – לוחות הברית, מעשה אלוהים ומכתב אלוהים. והנה, למראה העגל :והמחולות, הוא משליך מידיו את הלוחות ומשברם תחת ההר. זעקה נוראה עולה מן הלב משה, רבנו, מה עשית? הרי בידיך התרופה למכתם של ישראל! במקום להשקותם במימי התורה המטהרים, במקום להשתמש בקדושת הלוחות כדי להחזירם למוטב ולשרש מלבם את פולחן העגל, בחרת לנפץ את הכל לרסיסים. הייתכן שהתורה, שהיא אילת אהבים ויעלת

חן, תינתן לכליה בגלל חטא של שעה? הכיצד עלה על דעת המנהיג להשאיר את האומה ללא חזון וללא לוחות, וכי חורבן הלוחות אינו גרוע מחטא העגל עצמו? אנו עומדים תמהים אל מול השברים, מבקשים להבין את עומק הסוד המסתתר מאחורי היד החזקה ששיברה

.את הלוחות לעיני כל ישראל

הננו באים אל דברי הכתובים בפרשת כי תשא, המקום שבו מתואר הרגע המרעיד שבו

.פוגשת קדושת הלוחות את שפל החטא, ושם אנו מוצאים את המקור למעשה הנורא

"ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחת

.)(שמות לב, יט "וישבר אתם תחת ההר

פירש כי משה רבנו ראה את ישראל)(שמות לב, יט רן רבי יוסף קארו המכונה בפי כל רש"י בקלקלתם והבין שאין הם ראויים באותה שעה לקבל את הלוחות. הוא ביאר כי משה עשה קל וחומר מפסח, שנאמר בו שכל בן נכר לא יאכל בו, ועל אחת כמה וכמה התורה כולה למי שעובד עבודה זרה. הוא חידש כי השבירה הייתה מעשה של הצלה, כדי שלא יהיו ישראל

.כאישה המזנה תחת בעלה כשהשטר בידה, אלא כמי שעדיין לא נכנסה לחופה

פירש כי משה רבנו לא יכול היה להשאיר את הלוחות)(שמות לב, יט רבי אברהם אבן עזרא בידיו בשל כעסו הגדול, והוא ביאר כי משה חשש שמא ישראל יבואו לעשות מהלוחות עצמם עבודה זרה כפי שעשו מהעגל. הוא חידש כי השבירה תחת ההר באה ללמד שהקדושה

.פקעה מהם ברגע שעם ישראל התרחק ממדרגתו

פירש כי משה לא שבר את הלוחות מתוך)(שמות לב, יט רבנו משה בן נחמן המכונה הרמב"ן כעס של איבוד עשתונות, אלא בכוונה גמורה לעיני כל ישראל. הוא ביאר כי משה רבנו רצה להראות להם כי בשל מעשיהם הם איבדו את הברית המוחלטת עם הבורא. הוא חידש כי השבירה הייתה הכרחית כדי ליצור זעזוע עמוק בלב העם, שכן אילו היה רק משהה את

.נתינתם, לא היו מבינים את גודל האסון שחוללו

פירש כי משה ראה שהעגל והמחולות מעידים על שמחה)(שמות לב, יט רבי עובדיה ספורנו בחטא, ולא רק על טעות רגעית. הוא ביאר כי במצב כזה אין התורה יכולה לפעול את פעולתה המזככת. הוא חידש כי משה שבר את הלוחות כי הבין שאין להם "כלים" לקבלת האור

.האלוהי, וכל עוד המחולות נמשכים, הלוחות יהיו להם לרועץ

פירש בביאור נפלא כי הלוחות הראשונים היו מעשה אלוהים)(שמות לב, יט הכלי יקר והאותיות היו פורחות באוויר. הוא ביאר כי ברגע שחטאו ישראל, נסתלקו האותיות והלוחות נהיו כבדים על ידיו של משה. הוא חידש כי השבירה הייתה תוצאה ישירה של עזיבת הרוח

.את החומר, ומשה רבנו הבין שאבן ללא רוח אינה התורה שנועדה לישראל

הננו נכנסים אל היכלי התלמוד, המקום שבו נחשף לעינינו המשא ומתן הרוחני שערך

.משה רבנו בינו לבין קונו, ושם אנו מוצאים את המקור להסכמה האלוהית למעשה השבירה

תניא: שלשה דברים עשה משה מדעת עצמו והסכים)(דף פז ע"א בגמרא במסכת שבת

הקדוש ברוך הוא עמו, ואלו הן: הוסיף יום אחד מדעת עצמו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות. הגמרא מבארת כי משה רבנו נשא קל וחומר בנפשו ואמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה וישראל משומדים על אחת כמה וכמה. הוא ביאר כי משה ראה בישראל באותה שעה כמי שהמירו את כבודם בתבנית שור, ועל כן אינם ראויים לבוא בברית התורה. הגמרא מוסיפה ומביאה את המקור להסכמת

.הבורא מהפסוק "אשר שברת", ודרש ריש לקיש: יישר כחך ששברת

: מובאת ברייתא המלמדת על כבודם של השברים)(דף יד ע"ב בגמרא במסכת בבא בתרא לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. הוא ביאר כי אף על פי שנשתברו, לא פקעה קדושתם לגמרי, והם הונחו יחד עם הלוחות השלמים בקודש הקודשים. הגמרא מבארת כי השבירה הייתה הכרחית כדי להציל את ישראל מדין מוות, שכן אילו היו מקבלים את הלוחות והיו

.עושים את העגל, היו נחשבים כמורדים במלכות לאחר קבלת החוקים

מובא ביאור נוסף על רגע השבירה: בשעה)(פרק ד הלכה ה בתלמוד ירושלמי במסכת תענית שראה משה את העגל, פרח הכתב מעל הלוחות והיו כבדים על ידיו של משה והשליכן ונשתברו. הוא ביאר כי כל עוד היה הכתב על הלוחות, היו הלוחות נושאים את עצמם ואת משה רבנו בדרך נס, אך ברגע שחטאו ישראל ופרחו האותיות, חזר חוק הכובד של האבן ,ומשה לא יכול היה לשאתם עוד. הירושלמי מלמדנו כי השבירה לא הייתה רק מעשה יזום

.אלא תוצאה של מציאות רוחנית שהשתנתה

מובאת דעה כי משה רבנו נלחם עם)(פרק ו הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת שקלים הלוחות: הלוחות היו רוצים לפרוח מידיו של משה והיה משה תופסן, שנאמר ואתפוש בשני הלוחות. הוא ביאר כי משה רבנו ניסה בכל כוחו להחזיק בברית עבור עם ישראל, אך בסופו

.של דבר גברה מידת הדין והלוחות נשמטו מידיו ונשברו תחת ההר

: ביאר המפרש את עומק הקל וחומר של משה)(דף פז ע"א בפירוש רש"י על הגמרא בשבת ומה פסח שאינו אלא מצוה אחת אמרה תורה אל יאכל בו משומד, התורה כולה שהיא שורש לכל המצוות ודאי שאין ליתנה למי שעובד עבודה זרה. הוא ביאר כי משה חשש שמתן

.התורה במצב כזה יהיה בזיון לקדושת התורה עצמה

הקשו על דברי הגמרא: והרי מומר לעבודה זרה ודאי)(דף פז ע"א בתוספות במסכת שבת חייב בכל המצוות, ואם כן למה ימנע משה את התורה מהם? הוא ביאר כי משה רבנו לא התכוון למנוע מהם את התורה לעולמים, אלא רצה לעשות מעשה של זעזוע כדי שיחזרו

.בתשובה, ורק לאחר שיתקנו את מעשיהם יהיו ראויים לקבל לוחות שניות

הננו באים אל היכלם של רבותינו הראשונים והאחרונים, המקום שבו מתלבנים יסודות הברית וההבדל המהותי שבין שני זוגות הלוחות, ושם אנו מוצאים את הביאור לשאלת הצורך

.בשבירה המוחלטת

כתב בביאור מעשה משה רבנו כי השבירה הייתה חסד גדול)(שמות לב, יט רבנו בחיי

לישראל. הוא ביאר כי אילו היה משה מוסר להם את הלוחות כשהם עובדים לעגל, היה חל עליהם דין של בוגדים במלכות באופן מוחלט, וגזר דינם היה כליה. הוא חידש כי בשבירת הלוחות ביטל משה את תוקף ה"שטר" והפך את ישראל למי שחטאו לפני שנכנסו לברית

.המחייבת, ובכך נתן להם פתח לתשובה ולחיים

כתב בביאור הקל וחומר של משה רבנו, כי אין הנידון)(שבת פז ע"א רבנו אברהם מן ההר כאן על חובת המצוות, שהרי ודאי שגם חוטא חייב במצוות, אלא על כבוד התורה. הוא ביאר כי לא ייתכן שהתורה שהיא כלי חמדתו של הקדוש ברוך הוא תימסר ליד מי שמבזה את נותנה באותה שעה ממש. הוא חידש כי השבירה הייתה הכרחית כדי להמחיש לעם שקבלת

.התורה אינה מעשה טכני אלא דורשת דבקות וטהרה

כתב בחיבורו בית הבחירה כי משה רבנו הבין שאין התורה מתקיימת)(שבת פז ע"א המאירי ,במי שאין בו יראת שמים בסיסית. הוא ביאר כי אילו היה משאיר את הלוחות ומלמדם הייתה התורה הופכת אצלם לחוכמה חיצונית בלבד, ללא כוח משנה חיים. הוא חידש כי דווקא איבוד הלוחות הראשונים יצר בלב ישראל את הגעגוע והכמיהה שהיו נצרכים כדי

.לקבל את הלוחות השניים מתוך הכנעה ועמל

כתב בביאור ההבדל שבין הלוחות הראשונים)(בדרשותיו, דרוש ח רבנו נסים המכונה הר"ן לשניים, כי הראשונים היו במדרגה שלמעלה מן הטבע והיו ראויים לעם שעומד במדרגת מלאכים. הוא ביאר כי ברגע שחטאו ישראל ונפלו ממדרגתם, שוב לא יכלו הלוחות הראשונים להתקיים אצלם, שכן אין כלי גשמי פגום יכול להכיל אור רוחני מושלם כל כך. הוא חידש כי משה שברם משום שהבין שהם הפכו לבלתי רלוונטיים למצבם החדש של ישראל, והיה

.צורך בלוחות חדשים המתאימים למדרגתם האנושית החסרה

כתב בעניין איסור נתיצת דבר מן הקודש, כי משה רבנו פעל על פי)(מצוה תנב ספר החינוך ,ציווי פנימי ורוח הקודש שנצנצה בו. הוא ביאר כי אף על פי שהלוחות היו קדושים ביותר הרי טובתם של ישראל וקיום האומה קודמים לקדושת החומר. הוא חידש כי השבירה הייתה חלק ממעשה החינוך הגדול של משה, ללמדם שאין ערך לחפץ קדוש אם הלב המקבל אותו

.אינו קדוש

,(בספרו ליקוטי הלכות הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן הידוע בכינויו החפץ חיים כתב בביאור מעשה השבירה כי משה רבנו לא פעל מתוך כעס אנושי חלילה, אלא)זבחים מתוך דקדוק הלכתי עמוק. הוא ביאר כי משה ראה שהלוחות הם בחינת קדושת הגוף, וברגע שעם ישראל עבד לעגל, הם נהיו כמי שאין להם יד לזכות בקדושה זו. הוא חידש כי השבירה הייתה מעין "גט" שנקרע קודם הנתינה, כדי למנוע את החלת הקדושה על מי שאינו כלי ראוי

.לה, ובכך מנע מן החטא להפוך למרד גמור במלכות שמים שהיה מחייב כליה

כתב חקירה)(בפירושו על התורה, פרשת כי תשא רבי יוסף רוזין הידוע בכינויו הצפנת פענח נפלאה בעניין שבירת הלוחות. הוא ביאר כי יש לחלק בין קדושת האותיות לבין קדושת

הלוחות עצמם. הוא חידש כי ברגע שראה משה את העגל, פרחו האותיות והסתלקה הקדושה .העצמית של הכתב האלוהי, וממילא נשארו הלוחות כאבנים פשוטות שאין בהן איסור שבירה ,הוא הסביר כי משה שברם כדי להראות לישראל שברגע שהם מסלקים את השכינה מתוכם

.כל עולם הקודש הופך לחומר דומם וחסר ערך, ואין חפץ בקליפה ללא התוכן

כתב ביאור יסודי)(על התורה, פרשת כי תשא הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק בספרו בית הלוי על ההבדל בין הלוחות הראשונים לשניים. הוא ביאר כי בלוחות הראשונים הייתה כלולה כל התורה כולה, כולל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ללא צורך בעמל אנושי. הוא חידש כי השבירה הייתה הכרחית משום שהלוחות הראשונים היו "מתנת חינם", וברגע שחטאו ישראל הוכח שמתנה כזו אינה יכולה להתקיים בתוכם. לכן שברם משה, כדי להעביר את ישראל למסלול של לוחות שניים – לוחות של עמל, יגיעה ותשובה, שבהם האדם הופך

.לשותף בכתיבת התורה על לוח לבו

כתב כי הלוחות)(בספרו תפארת ישראל, פרק מו רבי יהודה ליווא הידוע בכינויו המהר"ל מפראג הראשונים היו מעל למציאות העולם הזה, בבחינת עולם הבא. הוא ביאר כי משה רבנו הבין שעם ישראל, בנפילתו לעבודה זרה, הוכיח שהוא עדיין שקוע בעולם הגשמי והחומרי. הוא חידש כי השבירה הייתה פעולה של התאמה – משה שבר את המציאות האידיאלית הבלתי מושגת, כדי לאפשר לבני ישראל להתחיל מחדש בבניית כלים המתאימים למדרגתם כבני

.אדם בעלי בחירה ונטייה לחטא

כתב כי משה רבנו חשש)(שמות לב, יט רבי חיים בן עטר הידוע בכינויו אור החיים הקדוש .שמא ישראל יאמרו שהלוחות הם אלו שנותנים להם את הכוח והחיות גם בשעה שהם חוטאים הוא ביאר כי משה רבנו רצה לעקור מלבם את המחשבה שהקדושה היא דבר אוטומטי. הוא חידש כי השבירה לימדה אותם שהתורה והלוחות תלויים במעשיהם של ישראל, ואם אין

.ישראל עושים רצונו של מקום, אין ערך ללוחות האבנים ואפילו הם נכתבו באצבע אלוהים

כתב בביאור נפלא כי עניין שבירת)(בהקדמתו לספרו שערי יושר הגאון רבי שמעון שקופ הלוחות נראה לכאורה כדבר סתום, שהרי היה ראוי למשה להמתין מללמדם עד שיתקנו מעשיהם ולא לשברם לגמרי. הוא ביאר כי בלוחות הראשונים הייתה סגולה מיוחדת, כפי ששנינו בגמרא בעירובין שאלמלא נשתברו לא נשתכחה תורה מישראל, והיינו שכל הלומד פעם אחת היו הדברים שמורים בזיכרונו לעולם ללא עמל. הוא חידש כי כאשר ראה משה את העגל, הרגיש שמציאות זו היא מסוכן ביותר, שכן עלול להיווצר חילול הקודש נורא שבו איש מושחת ומגואל במעשים רעים יהיה בקי בכל חדרי תורה כנכס בלתי משתנה. הוא ביאר כי משה למד מקרבן פסח שכל בן נכר לא יאכל בו, וקל וחומר לתורה כולה שאין ראוי שמי שמושחת במעשים רעים יהגה בה בבקיאות נצחית, ולכן מצא שעדיף שישתברו ויתחלפו בלוחות שניים שאינם מתקיימים אלא בתנאים של עמל ויראת שמים, כך שאם ייפול האדם

.ממדרגתו תשתכח ממנו התורה ולא תהיה לו לקנין בטומאתו

כתב בביאור מעשה משה רבנו)(בספרו ענף עץ אבות, פרק ו הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף

כי השבירה הייתה מעשה של מסירות נפש עבור כלל ישראל. הוא ביאר כי משה רבנו ראה שבני ישראל שקועים בחטא העגל ואינם מסוגלים באותה שעה להכיל את האור הגדול של הלוחות הראשונים. הוא חידש כי משה הבין שמוטב שישברו הלוחות וייחשבו ישראל כשוגגים שלא קיבלו את התורה, מאשר שייחשבו כמזידים שעברו על "לא יהיה לך" לאחר שקיבלו את הלוחות מיד ליד. הוא ביאר כי השבירה פתחה את השער למידת הרחמים

.וללוחות השניים שהם בחינת תשובה

כתב בביאור יסודי כי השבירה הייתה פעולה)(בשיעוריו על פרשת כי תשא מו"ר הגר"א וייס של יצירת חסרון הכרחי. הוא ביאר כי התורה אינה יכולה להינתן לאדם כשהוא במצב של שלמות מדומה, אלא דווקא מתוך הכרה בשבר ובחוסר. הוא חידש כי משה רבנו הבין שעם ישראל זקוק לתהליך של בנייה עצמית, ולוחות שנכתבו בידי שמים ללא השתתפות האדם אינם יכולים להחזיק מעמד בלב אנושי הנוטה לחטא. הוא ביאר כי דווקא השברים שהונחו

.בארון הם אלו שלימדו את עם ישראל לדורות את ערך העמל והתיקון התמידי

כתב בביאור דברי חז"ל כי יישר כוחו של משה)(בספרו עין יצחק הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף על השבירה נובע מהבנתו שאין להעדיף את קדושת החפץ על פני גורל האומה. הוא ביאר כי משה רבנו ראה בלוחות "כלי שרת" לקשר בין ישראל לאביהם שבשמים, וברגע שהכלי הפך למכשול המקטלג עליהם, בטלה חשיבותו. הוא חידש כי משה רבנו הורה דרך לכל מנהיג ,בישראל, שלעיתים יש צורך ב"עת לעשות לה' הפרו תורתך" כדי להציל את עיקר היהדות

.ועל כך הסכים עמו הקדוש ברוך הוא

,הננו באים אל שלחן המעשה והנפקא מינות העולות מתוך שברי הלוחות אל מציאות חיינו

.המקום שבו ההלכה וההנהגה נפגשות בבירור חובת האדם בעולמו

נפקא מינא ראשונה היא בעניין סדר הקדימויות בלימוד התורה ובחינוך הבנים. למדנו ממעשהו של משה רבנו כי אין ערך לריבוי ידיעות וצבירת חכמה אם הכלי המקבל, דהיינו המידות ויראת השמים, אינו מזוכך. הוא ביאר כי אדם המשקיע את כל מרצו בבקיאות ובחריפות אך מזניח את תיקון הלב, עלול להפוך את תורתו ל"סם מוות" חלילה, כפי שחשש משה מהשילוב של בקיאות נצחית בלב מושחת. הוא חידש כי על הלומד להקדים תמיד את

.ה"פסל לך" – בניית לוח הלב במידות טובות – לקבלת ה"מכתב אלוהים" של הידיעה התורנית

.נפקא מינא נוספת עולה בעניין היחס אל מי שנתנכרו מעשיו או מי שחטא ופגם בקדושתו .מתוך דברי הגאון רבי שמעון שקופ אנו למדים כי השכחה היא חסד גמור עבור החוטא הוא ביאר כי כאשר אדם נופל ממדרגתו, העובדה שהתורה משתכחת ממנו היא מנגנון הגנה המונע חילול השם. הוא חידש כי אין לאדם להתייאש משכחתו, אלא להבין שעליו לשוב ולתקן את ה"לוח", ועל ידי התשובה וזיכוך המעשים יזכה שוב לקניין התורה. מכאן למדנו שהצלחה בלימוד אינה תלויה רק בכישרון שכלי, אלא בטהרת המעשים המאפשרת לתורה

.לשכון בלב

עוד נפקא מינא למדנו בעניין מסירות הנפש של הנהגת הציבור. משה רבנו הורה דרך לדורות שלעיתים יש צורך ב"ביטולה של תורה זהו קיומה". הוא ביאר כי כאשר עומדת על הפרק הצלת נפשות של כלל ישראל או מניעת קטרוג נורא על האומה, על המנהיג לקבל החלטות קשות ואמיצות, גם אם הן נראות כפגיעה זמנית בקודש. הוא חידש כי הסכמת ,הקדוש ברוך הוא "יישר כוחך ששיברת" היא המצפן לכל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה

.שעליו לראות תמיד את טובת ישראל כערך עליון המנחה את כל פעולותיו

הננו באים אל עומק המחשבה והרעיון, המקום שבו אנו מגלים כי שבירת הלוחות לא הייתה רק מאורע היסטורי, אלא יסוד בבריאת העולם ובהנהגת האדם, ושם אנו מוצאים את

.פשר הצורך בעמל וביגיעה

משה רבנו הבין ברוח קודשו כי הלוחות הראשונים, שהיו במדרגת שפע אלוהי עליון ומושלם, אינם יכולים להתקיים בתוך כלים אנושיים שטרם עברו תהליך של זיכוך. הוא ביאר כי בני ישראל באותה שעה היו זקוקים לתהליך רוחני של עמל כדי להיות ראויים לקבל ,"את השפע, שכן אור ללא כלי סופו להישבר. הוא חידש כי ה' הסכים עמו בבחינת "פסל לך

.לומר שמעתה השפע תלוי בפעולת האדם ובמאמצו

הוא המתיק את הדברים על פי דברי המדרש בשיר השירים, המדמה את הלוחות הראשונים ל"שמאלו תחת לראשי" – מידת הדין הדורשת שלמות מוחלטת, ואילו הלוחות השניים הם "ימינו תחבקני" – מידת החסד המאפשרת תהליך ובנייה הדרגתית. הוא ביאר כי אף שיש בכך ויתור על שפע אלוהי ישיר ואינסופי, הרי שהאדם זקוק לתהליך חינוכי של סבלנות ומאמץ

.כדי לזכות לקניין תורה אמיתי, ובכך הופכת התורה לחלק בלתי נפרד ממהותו

רעיון זה מוביל אותנו אל שורש הבריאה ואל חטאו של אדם הראשון, אשר הושם בגן עדן לזכות לשפע בלי עמל, אך כשל כי האור לא התאים לכלים שהיו לו. הוא ביאר כי מושג זה נקרא בספרי הקבלה "שבירת הכלים", והוא מלמד שתפקידנו בעולם הוא לבנות את הכלים מתוך עבודה מרובה. הוא חידש כי העולם בנוי כך שבהתחלה ה' נותן את האור השלם כ"נהמא , אך כדי שהשפע יתקיים באופן נכון ומדויק, על האדם לעמול, כדברי)(לחם בושה "דכיסופא

."הכתוב "אדם לעמל יולד

הוא ביאר כי בכך מתבארים דברי חז"ל שהקב"ה רצה בתחילה לברוא עולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מידת הרחמים. הוא חידש כי הלוחות השניים הם הביטוי המעשי לשיתוף הזה: שילוב של "פסל לך" אנושי עם "מכתב אלוהים" שמימי. השבירה לימדה אותנו ששפע שמתקבל במתנה ללא הכנה אינו מחזיק מעמד, ורק מתוך המאמץ, ההתמדה

.וההשקעה, נבנה הכלי הראוי להכיל את אורה של תורה לדורות

הננו יורדים אל נבכי הנפש פנימה, המקום שבו שברי הלוחות פוגשים את שברי הלב

.האנושי, ושם אנו מגלים את סוד התקומה מתוך הכישלון

משה רבנו לימדנו בצעד הנורא של השבירה כי אין יאוש בעולם כלל, וכי דווקא מתוך

החורבן צומחת הבניה האמיתית והיציבה ביותר. הוא ביאר כי הלוחות הראשונים היו בחינת אור מקיף שבא מלמעלה ללא הכנת הלב, ולכן ברגע של ניסיון הם נשברו. הוא חידש כי הלוחות השניים, שנולדו מתוך דמעותיו של משה ומתוך חרטתם של ישראל, הם אלו שמלווים אותנו עד היום. הוא ביאר כי התורה שבעל פה, שהיא עיקר עמלנו, נולדה דווקא

.מתוך השברים הללו, מתוך הצורך האנושי לברר, להעמיק ולבנות מחדש את מה שאבד

,הוא המתיק את הדברים בחיבור לאמונה הפשוטה: לעיתים ה' נותן לאדם הארה גדולה הצלחה רוחנית פתאומית או תחושת דבקות עילאית, ואחר כך האור הזה נסתלק והאדם – "נופל לשברון לב. הוא ביאר כי אין זו נפילה לשם נפילה, אלא הזמנה אלוהית ל"פסל לך לבנות כלים משלך. הוא חידש כי השכינה שורה דווקא בלב נשבר ונדכה, שכן הלב השבור הוא הכלי המדויק ביותר להכיל את הלוחות השניים. האדם צריך להבין שכל עמלו בתיקון ,המידות ובהתגברות על יצרו הוא הוא מעשה פסילת הלוחות, ודווקא בגלל שהם פרי עמלו

.הם יתקיימו בו לעד

הוא ביאר כי הקשר שבין חטא אדם הראשון לחטא העגל מלמד אותנו שכל ירידה היא צורך עליה. משה רבנו ראה את ישראל בנפילתם ולא התייאש מהם, אלא שבר את המציאות הקודמת כדי ליצור מציאות חדשה ובוגרת יותר. הוא חידש כי תפקידנו בעולם אינו להיות מלאכים מושלמים שקיבלו לוחות מן השמים, אלא להיות בני אדם שעמלים על לוחות האבן של לבם, חורתים עליהם את דבר ה' מתוך מאבק וניצחון, ומגלים שדווקא מתוך ה"וביום

.פקדי ופקדתי" צומחת הברית הנצחית שאינה ניתנת להפרה

הננו באים אל היכל המוסר והמידות, המקום שבו שברי הלוחות הופכים למצפן פנימי המורה לנו את הדרך בה נלך ואת המעשה אשר נעשה, ושם אנו מגלים את הערך העליון

.של האחריות האישית

משה רבנו לימד אותנו פרק נורא בהלכות ענווה ושפלות ברך אל מול האמת. הוא ביאר כי המוסר העולה משבירת הלוחות הוא שאין לקדושה קיום חיצוני ומנותק מן האדם המכיל אותה. הוא חידש כי אדם המחזיק בתורה ככסות חיצונית, כקישוט של בקיאות וכתר של .כבוד, מבלי שפסל את לוח לבבו וזיכך את מידותיו, הרי הוא אוחז בשברי אבנים בלבד המצפן המוסרי של הלוחות השניים מחייב אותנו להבין כי התורה דורשת מאיתנו להיות

.שותפים פעילים ביצירת הקדושה, ולא רק צרכנים פסיביים של שפע רוחני מוכן

אישיים. משה רבנו ראה את-הוא המתיק את המוסר הזה בחיבור לחיים החברתיים והבין "חטא העגל והבין ששורש הרע הוא הניסיון למצוא קיצורי דרך רוחניים, לעשות "אלוהי זהב שאינם דורשים עמל פנימי. הוא ביאר כי השבירה הייתה קריאה לדורות: אל תחפשו קדושה קלה וזמינה. הוא חידש כי הערך המוסרי האמיתי נבנה מתוך היגיעה, מתוך הנכונות לעמול על כל אות ועל כל מידה טובה, ומתוך ההבנה שדווקא מה שנרכש במאמץ ובייסורים הוא

.זה שקונה שביתה בנפש

הוא ביאר כי ה"וביום פקדי ופקדתי" הנלווה לחטא העגל אינו רק עונש, אלא תזכורת מוסרית מתמדת לחולשה האנושית ולצורך בתיקון עולם. הוא חידש כי עלינו לשאת את שברי הלוחות בארון לבנו כעדות לכך שגם לאחר נפילה גדולה, היד החזקה של המנהיג והרצון הכנה של העם יכולים להפוך את הפסולת לעושר רוחני. המוסר הנלמד הוא שהשלמות אינה במניעת החטא, אלא ביכולת לקום ממנו, לפסול לוחות חדשים מתוך האפר, ולגלות שדווקא

.הלוחות השניים, לוחות העמל והרחמים, הם אלו שחובקים אותנו באהבה נצחית

עיקר העניין:

בסיכומו של בירור עמוק ונורא זה, עמדנו על סוד שבירת הלוחות כמהלך של הצלה והתחדשות. מצאנו בשיטת הגאון רבי שמעון שקופ כי משה רבנו שבר את ,הלוחות הראשונים כדי למנוע את הסכנה של תורה נצחית השוכנת בלב מושחת .ובכך פתח את הפתח ללוחות השניים המושתתים על עמל האדם וזיכוך מידותיו ביארנו כי השבירה הייתה הכרחית למעבר ממידת הדין המוחלטת של "שמאלו תחת לראשי" אל מידת הרחמים של "ימינו תחבקני", המאפשרת תהליך של תשובה ובנייה הדרגתית. ראינו כיצד חטא העגל מתקשר לשורש חטא אדם הראשון ולחובת ,האדם בעולם לבנות כלים לשפע האלוהי מתוך יגיעה והתמדה. בסופו של יום ,שבירת הלוחות לימדה אותנו שהקדושה האמיתית אינה באבנים שנחצבו בשמים אלא בלוח הלב שאנו מפסלים במו ידינו מתוך השברים והניסיונות של חיינו, ודווקא

.מתוך העמל הזה אנו זוכים לקניין תורה נצחי וחי