האם אפשר למנות שליח להתוודות עבור אדם אחר?

הננו עומדים נרעשים אל מול פלאי הנהגת התשובה בישראל, המקום שבו הדיבור האנושי ,חוצה את גבולות השפתים ונוגע בכיסא הכבוד. והנה, בפרשתנו אנו מוצאים את משה רבנו רועה ישראל הנאמן, מתייצב לפני קונו לאחר חטא העגל ואומר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב". זעקה נוראה עולה מן הלב: וכי כיצד יכול משה רבנו להתוודות עבור עם שלם? הרי הווידוי הוא חובת הגוף,…

!האם מועיל שליחות בווידוי? הוכח מפרשת השבוע

הננו עומדים נרעשים אל מול פלאי הנהגת התשובה בישראל, המקום שבו הדיבור האנושי ,חוצה את גבולות השפתים ונוגע בכיסא הכבוד. והנה, בפרשתנו אנו מוצאים את משה רבנו רועה ישראל הנאמן, מתייצב לפני קונו לאחר חטא העגל ואומר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב". זעקה נוראה עולה מן הלב: וכי כיצד יכול משה רבנו להתוודות עבור עם שלם? הרי הווידוי הוא חובת הגוף, מצווה התלויה בחרטת הלב ובביטוי השפתים של החוטא עצמו! הכיצד ייתכן שדיבורו של יחיד, ויהיה הוא רבן של ישראל, יחשב כווידוים של מיליונים? האם סוד הווידוי הוא רק בתוכן הדברים הנאמרים, או שמא יש כאן כוח של שליחות המאפשר לאחד להוציא את הרבים? אנו עומדים תמהים: האם יכול אדם המבקש לשוב בתשובה למנות שליח שיפרט את חטאיו לפני בורא עולם, או שמא הווידוי הוא קרבן אישי שאין לו תמורה ואין לו שליח? דמותו של משה המתחנן על עמו מעוררת בנו את השאלה היסודית – האם "מילי" של וידוי נמסרים לשליח, או שמא זהו קשר בל ינתק בין

?החוטא לאלוהיו שאינו סובל מתווכים

הננו באים אל דברי הכתובים בפרשת כי תשא ובפרשת אחרי מות, המקום שבו התורה

.מגלה לנו את סדר הווידוי של רועה ישראל ושל הכהן הגדול עבור העם כולו

,(שמות לב ""וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב . "והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש)לא

.)(ויקרא טז, כא "השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה

פירש על וידויו של משה כי המילה "אנא" היא לשון בקשה ותחינה. הוא)(שמות לב, לא רש"י ביאר כי משה רבנו לא הסתפק בבקשת רחמים כללית, אלא פירט את החטא המר של "אלוהי ,זהב". הוא חידש כי משה רבנו העמיד את חטאם של ישראל כמשקולת אל מול חסדי השם

.כדי לעורר רחמים מתוך עצם ההודאה בחומרת המעשה

פירש כי משה רבנו חזר אל השם לאחר ששיבר)(שמות לב, לא רבנו משה בן נחמן הרמב"ן את הלוחות והעניש את החוטאים, ורק אז התוודה עבורם. הוא ביאר כי הווידוי של משה היה תנאי הכרחי לסליחה, שכן אין כפרה בלא וידוי דברים. הוא חידש כי משה רבנו שימש

.כפה עבור כל ישראל, ובדיבורו פתח את שערי התשובה עבור האומה כולה

פירש כי משה רבנו הזכיר את ה"זהב" כדי לומר)(שמות לב, לא רבי אברהם אבן עזרא שהעושר שהשפיע עליהם הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים הוא שגרם להם לחטוא. הוא

.ביאר כי הווידוי נועד להטעים את סיבת החטא כדי למצוא להם לימוד זכות

פירש בעניין וידוי הכהן הגדול על השעיר, כי הכהן היה)(ויקרא טז, כא רבי עובדיה ספורנו מתודה על עוונות בני ישראל כדי להעביר את האשמה מהם אל השעיר המשתלח. הוא ביאר כי הווידוי של המנהיג פועל על כלל הציבור. הוא חידש כי מעשה הווידוי של הכהן הגדול

.נועד לעורר את לב העם לתשובה פנימית, שכן בראותם את הכהן מתודה, נשבר לבם בקרבם

פירש כי משה רבנו אמר "חטאה גדולה" כדי להדגיש שאין זו שגגה)(שמות לב, לא הכלי יקר .בעלמא אלא מרד. הוא ביאר כי דווקא ההכרה בגודל החטא היא שמאפשרת את גודל הכפרה הוא חידש כי וידויו של משה היה בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" עבור הכלל, והוא שימש כנציג

.הציבור המקבל אחריות על מעשי שולחיו

הננו פוסעים אל בין כותלי בית המקדש ביום הכיפורים, המקום שבו גורל האומה כולה

.מונח על שפתיו של הכהן הגדול, ושם אנו מוצאים את המקור לסדר הווידוי בשליחות הכלל

תניא: בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו)(דף סו ע"א בגמרא במסכת יומא ומתודה, וכך היה אומר: אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת .משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו הוא ביאר כי הכהן הגדול היה משמש כפה וכשליח עבור כל עדת ישראל, ובדיבורו שלו היה

.מנקה את עוונותיהם של מיליוני בני אדם שלא עמדו לפניו באותה שעה

מובא: וצריך לפרוט את החטא, שנאמר "אנא חטא העם)(דף פו ע"ב בגמרא במסכת יומא

הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב". הוא ביאר כי אין די בווידוי כללי וסתום, אלא חובת הווידוי כוללת את הגדרת החטא בפה. הגמרא מביאה את מעשהו של משה רבנו כמקור וכבניין אב לכל דורות ישראל, ללמד שגם משה רבנו בשעה שהתחנן על ישראל, נקט בלשון

.וידוי מפורשת על חטא העגל

מובא בעניין עושרו של משה רבנו: "פסל לך" – פסולתן)(דף לח ע"א בגמרא במסכת נדרים שלך יהיה. הוא ביאר כי משה זכה לעשירות מפסולת הלוחות, אך בתוך כך מלמדת הגמרא ,"על כוחו של משה כנציג העם. הוא חידש כי משה רבנו היה בדרגת "יחיד המייצג את הכלל וכל דיבורו לפני המקום נחשב כדיבורם של ישראל, ומכאן עלה היסוד שווידוי של שליח

.עבור הציבור יש לו תוקף גמור

ביאר המפרש כי סמיכת הידיים של הכהן הגדול)(דף סו ע"א בפירוש רש"י על הגמרא ביומא על ראש השעיר היא המעבירה את העוונות מן העם אל הקרבן. הוא ביאר כי הווידוי הנאמר בשעת הסמיכה הוא חלק בלתי נפרד ממעשה הכפרה, ואף שכל יחיד ויחיד מישראל לא סמך את ידיו ולא התודה בעצמו, הרי שהכהן הגדול הוציא את כולם ידי חובתם בבחינת "שלוחו

."של אדם כמותו

הקשו בעניין שליחות בווידוי: כיצד יכול הכהן להתוודות)(דף סו ע"א בתוספות במסכת יומא על חטא שאינו יודעו? הוא ביאר כי הווידוי של הכהן הגדול הוא וידוי כללי הכולל את כל סוגי העוונות – חטאים, עוונות ופשעים. הוא חידש כי לעניין כפרת הציבור, די בווידוי הכללי של השליח כדי להחיל את הכפרה על כל פרט ופרט, גם מבלי שיפרט הכהן את חטאיו

.הפרטיים של כל אדם

הננו באים אל היכלם של רבותינו הראשונים, המקום שבו מתבררים גדרי המצווה וחובת

.הגברא בווידוי, ושם אנו מוצאים את היסוד להבנת כוחו של הכהן הגדול כפה לישראל

כתב בביאור מצות הווידוי כי כל)(הלכות תשובה פ"א ה"א רבנו משה בן מימון הרמב"ם מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, כשיעשה תשובה חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא. הוא ביאר כי הווידוי הוא מצות עשה מן התורה, ועיקרו לומר "אנא השם חטאתי עוויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך". הוא חידש כי הווידוי הוא תנאי מעכב בכל כפרה, בין אם מדובר בקרבן חטאת ואשם ובין אם מדובר במחויבי מיתות בית

.דין, שאין מתכפר להם עד שיתוודו בשפתיהם על מה שגמרו בליבם

כתב עוד בעניין שעיר המשתלח כי לפי שהוא כפרה על כל)(הלכות תשובה פ"א ה"ב הרמב"ם ישראל, הכהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל. הוא ביאר כי התורה נתנה כוח לכהן הגדול לכלול בדיבורו את כלל האומה, ובכך נמצא שדיבורו של הכהן נחשב לכל אחד ואחד כאילו התודה בעצמו. הוא חידש כי בקרבנות הציבור, הווידוי של השליח – המנהיג והכהן – עולה ומתקבל עבור כל הפרטים החוסים

.תחת כפרה זו

כתב בביאור עומק הווידוי של הכהן הגדול כי המיוחד)546 (עמוד המאירי בחיבור התשובה

שבעם והמנהיגו מתודה עבורם כדי לעורר את לבם. הוא ביאר כי אין זה רק מעשה טכני של שליחות משפטית, אלא פעולה רוחנית שבה המנהיג מעיר את הישנים מתרדמתם. הוא חידש כי כאשר הכהן הגדול מתודה, כל יחיד ויחיד מישראל נמשך אחר הנהגתו ומתעורר

.להתוודות בלבבו ובפיו, ובכך משתלב הווידוי הכללי עם התשובה הפרטית של כל אדם

, כתב עוד לעניין שעיר המשתלח כי אחר שהתודה עליו הכהן הגדול)566 (שם עמוד המאירי התודה עמו כל מי שלבו נוקפו. הוא ביאר כי הכפרה אמנם תלויה בווידוי הכהן, אך השלמתה בנפש האדם דורשת השתתפות עצמית. הוא חידש כי הווידוי של הכהן הוא בבחינת "פתיחת השער", ועל כל אדם לעבור בשער זה על ידי וידויו הפרטי, ובכך יישב את הקושי כיצד יצאו ידי חובה אלו שלא עמדו בעזרה, שכן כפרת השעיר פועלת על כלל ישראל מצד היותם גוף

.אחד, והווידוי הכללי מועיל למי ששב בליבו

כתב בביאור מעלת הווידוי כי הוא עיקר התשובה ובו תלויה)(שערי תשובה, שער א רבנו יונה סליחת העוון. הוא ביאר כי משה רבנו בווידויו על ישראל הורה לנו את הדרך שבה יש לפרוט את החטא ולומר "עשינו כך וכך". הוא חידש כי כוחו של משה רבנו להתוודות עבור ישראל נבע מהיותו מלך ורועה, שכל איברי העם כלולים בנפשו, ומכיוון שכך, וידויו אינו דיבור של

."אחר" אלא דיבור של ה"כלל" שבו כלול כל פרט ופרט

כתב בביאור יסוד הווידוי כי למדנו ממעשה)(מצוה שסד רבי יוסף באב"ד המנחת חינוך הכהן הגדול בשעיר המשתלח שאפשר להתוודות על ידי שליח. הוא ביאר כי מכיוון שכל כפרה דורשת וידוי, והכהן הגדול מתודה בלשון כלל ישראל ומוציא אותם ידי חובה, הרי שיש כאן גדר של שליחות גמורה במצות וידוי. הוא חידש כי כשם שמועיל הווידוי על ידי הכהן הגדול, כך לכאורה יועיל לכל אדם למנות שליח שיפרט את חטאיו לפני המקום, ובלבד ,שהמשלח עצמו כבר שב בליבו ונתחרט, שכן החרטה היא חובת הלב שאינה נמסרת לשליח

.אך הדיבור בפה – נמסר

כתב עוד להוכיח את דבריו ממה שנאמר על משה רבנו "אנא חטא)(שם המנחת חינוך העם הזה", ומכך שלמדו בגמרא ביומא שצריך לפרוט את החטא מפסוק זה. הוא ביאר כי משה רבנו שימש כשליח לווידוי עבור כל ישראל, ומכאן שהדיבור של השליח נחשב כביטוי "השפתיים של המשלח. הוא התמודד עם שיטת המהרי"ט הסובר שאין שליחות ב"מילי , וביאר כי בווידוי השליחות מועילה למרות שהיא רק דברים בעלמא, משום שכך)(דברים

.גזרה תורה בכהן גדול ובמשה רבנו

הקשה על דברי המנחת חינוך)(הלכות תשובה פ"א רבי בנימין אריה וייס בספרו דרך המלך ?והמהרי"ט מצד גדרי השליחות. הוא ביאר כי אם וידוי הוא רק "מילי", כיצד נמסר לשליח הוא חידש כי ייתכן שווידוי אינו נחשב כדברים גרידא אלא כחלק ממעשה הכפרה, וכשם שיש שליחות בהבאת קרבן, כך יש שליחות בווידוי הנלווה אליו. עם זאת, הוא נותר בצריך

.עיון כיצד יועיל הדבר ביחיד הממנה שליח להתוודות עבורו בלא קרבן

רבי שלמה יוסף זוין בספרו המועדים בהלכה כתב בביאור דברי המנחת חינוך כי יש לחלק

בין עצם מצות התשובה לבין מצות הווידוי. הוא ביאר כי התשובה היא תהליך פנימי שאין לו שליח, אך הווידוי הוא המעשה המסיים של המצווה, והוא כעין "הגדה" בפה שיכולה להיעשות על ידי אחר. הוא חידש כי לפי המנחת חינוך, השליחות בווידוי היא חידוש עצום

.המלמד שהדיבור של השליח יוצר את המציאות המשפטית של "הודאה" עבור המשלח

נגע בנקודה זו וביאר כי וידוי הכהן הגדול הוא דין)(בחידושיו למסכת יומא רבי עקיבא איגר מיוחד בקרבנות הציבור. הוא חידש כי אין ללמוד מן הכלל אל הפרט, שכן בציבור הכהן הוא ה"יד" וה"פה" של כלל ישראל מצד הדין, מה שאין כן באדם פרטי שממנה שליח להתוודות

.על חטאיו האישיים, שם ייתכן שחובת "והתודה" מוטלת על גופו של החוטא דוקא

הקשה קושיא עצומה על המנחת חינוך. הוא ביאר כי קיימא)(או"ח סימן נה בספר משנת יעבץ לן שכל מצווה שבגופו אין מועיל בה שליחות, והרי הווידוי הוא חובת הגוף המוטלת על לב החוטא ושפתיו. הוא חידש כי לא ייתכן שהשליח יתוודה במקום המשלח, שהרי הרמב"ם כתב שצריך להתוודות בשפתיו על מה שגמר בליבו, והיאך ידע השליח את צפונות הלב של המשלח ואת עומק חרטתו? עוד הקשה כי ביום הכיפורים לא מצינו שכל אחד מישראל מינה

.את הכהן הגדול לשליח בפרטות, ומכאן שאין זה מדין שליחות הרגיל

כתב יסוד מחודש ומרטיט בעניין זה. הוא ביאר כי)(ויקרא, קונ"א אות כה בספר כלי חמדה הכהן הגדול ומשה רבנו לא היו שלוחים חיצוניים של העם, אלא הם היו שורש נשמת ישראל שבו כלולים כל הפרטים כולם. הוא חידש כי משה רבנו היה מלך, והרמב"ם פסק שלבו של מלך הוא כלוח לב העם כולו, ולכן כאשר משה או הכהן הגדול מדברים – זהו דיבורם של ישראל ממש. הוא ביאר כי אין כאן שליחות שבה אחד עושה עבור השני, אלא הכלל מדבר

.מתוך גרונו של המנהיג, ולכן הווידוי מועיל לכולם מבלי צורך במינוי שליח

נגע בעומק עניין הווידוי)(ח"ה סימן נד הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת והתשובה. הוא ביאר כי אמנם עיקר הווידוי הוא בפה, אך הוא חייב להיות מחובר לתשובת המשקל בלב. הוא חידש כי כוחו של מנהיג הדור להתוודות עבור הכלל נובע מכך שהוא מעורר את רחמי שמים על האומה, אך אין זה פוטר את היחיד מחובת הווידוי הפרטי שלו בלחש. הוא ביאר כי ביום הכיפורים, וידויו של הכהן הגדול היה בבחינת וידוי הציבור המועיל

.לכפרת הכלל, אך לכל יחיד נשאר החיוב להתוודות על חטאיו הפרטיים

הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בשיעוריו הביא את דברי האחרונים וביאר כי אין ללמוד מהנהגת משה והכהן הגדול לאדם פרטי. הוא חידש כי התורה נתנה כוח מיוחד למשה רבנו כרעיא מהימנא להטות את כף הזכות של ישראל על ידי הודאה בחטאם. הוא ביאר כי הווידוי של משה "אנא חטא העם הזה" היה חלק מהתפילה והתחנונים, ובמקום כזה שבו המנהיג מוסר

.נפשו על עדתו, דבריו נחשבים כאילו יצאו מפי כל אחד ואחד

דן באריכות בדברי המנחת חינוך וביאר כי יש לחלק)(בשיעוריו למסכת יומא מו"ר הגר"א וייס ,בין וידוי כחלק ממעשה הקרבן לבין וידוי כחלק ממצוות התשובה. הוא חידש כי בקרבן הדיבור הוא חלק ממעשה הכפרה ולכן שייך בו שליחות, אך במצוות התשובה שהיא חובת

הלב והנפש, לא שייך שאדם יקיים את מצוות חברו. הוא ביאר כי לכן לא מצינו בהלכה שאדם ממנה שליח להתוודות עבורו ביום הכיפורים או לפני מותו, אלא הכהן הגדול הוא

.דין מיוחד בכפרת הציבור

,הננו באים אל שלחן המעשה והנפקא מינות העולות מתוך בירור כוחו של השליח בווידוי המקום שבו ההלכה וההנהגה נפגשות בתוך סבך החיים, ושם אנו מוצאים את הדרך הנכונה

.לביטוי החרטה

נפקא מינא ראשונה היא בעניין אמירת וידוי עבור חולה שאינו יכול לדבר. לפי שיטת המנחת חינוך, היה מקום לומר שקרוביו או הרב יכולים להתוודות עבורו כיוון שווידוי נמסר לשליח. אך למדנו מדברי המשנת יעבץ והאחרונים כי מצוות וידוי היא חובת הגוף. הוא ביאר כי אם החולה בהכרה, עליו להרהר בתשובה בלבו, ודי בכך כיוון שאנוס רחמנא פטריה מדיבור השפתיים. הוא חידש כי אין טעם שאחר יאמר את המילים עבורו אם אין החולה

.שותף בדעתו, שכן הדיבור של השליח אינו יכול ליצור חרטה בלב המשלח

נפקא מינא נוספת עולה בעניין חזרת הש"ץ והווידוי הנאמר בציבור. למדנו מיסודם של הכלי חמדה והמאירי כי שליח הציבור אינו רק אדם פרטי הממלא חובה טכנית, אלא הוא מייצג את הכלל שבו כולם כלולים. הוא ביאר כי כאשר הציבור אומר "אשמנו בגדנו" יחד עם השליח, יש כאן כוח של וידוי ציבורי המעורר רחמים גדולים יותר מווידוי היחיד. הוא חידש כי על כל אדם ,לכוון לצאת ידי חובה בדיבורו של השליח, אך בד בבד להוסיף את חטאיו הפרטיים בלחש

.שכן כוחו של השליח הוא בעיקר על ה"כלל" ולא על פרטי הפרטים של כל יחיד

עוד נפקא מינא למדנו בעניין מינוי שליח לבקשת סליחה מחברו. הוא ביאר כי אם אדם פגע בחברו, עליו ללכת בעצמו ולבקש מחילה, ובווידוי זה לא מועיל שליח לכתחילה, שכן ,הריצוי תלוי בפיוס הלב של הנפגע. הוא חידש כי רק אם הנפגע אינו רוצה לראות את הפוגע או שיש חשש שהפגישה תגרום למתח נוסף, מועילה השליחות כדי להעביר את המסר, אך

.את הווידוי של "חטאתי לה'" על מעשה זה, על החוטא לומר בעצמו

הננו פוסעים אל עומק המחשבה והרעיון, המקום שבו אנו מגלים כי הקשר בין המנהיג לעמו אינו רק קשר של פיקוד והנהגה, אלא מציאות של גוף אחד ונשמה אחת, ושם אנו

.מוצאים את פשר האחריות הכוללת

,משה רבנו הבין ברוח קודשו כי חטא העגל אינו רק חטאם של הפרטים שעמדו מול המסכה אלא פגם שנפל בקומת האומה כולה. הוא ביאר כי המנהיג האמיתי אינו עומד מחוץ למחנה כצופה מן הצד, אלא הוא הלב המרגיש את כאבם של האיברים כולם. הוא חידש כי בביטוי "לבו כלב העם" טמון הסוד שבו וידויו של משה נחשב כווידוי של כלל ישראל, שכן כל הרהור

.תשובה של יהודי בקצה המחנה עובר דרך לבו של רועה ישראל ומקבל שם ביטוי וצורה

הוא המתיק את הדברים על פי יסודו של הרמב"ם בהלכות מלכים, שהמלך הוא לבם של ישראל. הוא ביאר כי כשם שהלב מזרים דם לכל חלקי הגוף ומרגיש בכל חולי ופגע, כך משה רבנו הרגיש את כובד החטא של עמו כאילו הוא עצמו עומד שם. הוא חידש כי האחריות

של המנהיג אינה רק על המעשים הגלויים, אלא על הרוח המנשבת בעם, ולכן כאשר הוא מתודה ואומר "אנא חטא העם הזה", אין זה דיבור של שליח טכני אלא זעקה של הכלל כולו

.המרוכזת בתוך אישיות אחת

הוא ביאר כי רעיון זה מלמדנו על הערבות ההדדית בישראל, שבה כל יחיד משפיע על הכלל והכלל משפיע על היחיד. הוא חידש כי הכהן הגדול ביום הכיפורים לא היה רק נציג משפטי, אלא הוא היה הדמות שבה התאחדו כל נשמות ישראל למדרגה של אדם אחד בלב אחד. השותפות הזו היא המאפשרת לווידוי לעלות ולפרוץ את חומות הברזל של העוון, שכן כוחו של הכלל גדול לאין ערוך מכוחו של הפרט, ובזכות החיבור אל המנהיג והשורש, זוכה

.כל יהודי שווידויו הפרטי יצטרף אל הווידוי הגדול של רועה נאמן

הננו יורדים אל נבכי הנפש פנימה, המקום שבו אנו מגלים כי כוחו של הווידוי אינו נעצר בשפתי המתודה, אלא הוא מהדהד ומעורר את מיתרי הלב של הזולת, ושם אנו מוצאים את

.סוד ההתעוררות מתוך הזדהות

משה רבנו לימדנו בפרשתנו פרק עמוק בתורת הנפש, והוא שאין אדם יכול להוציא את חברו ידי חובת וידוי אם אינו מרגיש את כאב החטא של חברו ככאבו שלו. הוא ביאר כי הווידוי של משה "אנא חטא העם הזה" לא היה הטפת מוסר מלמעלה, אלא הזדהות מוחלטת ,עם מצבם השפל של ישראל. הוא חידש כי כאשר המנהיג או החבר מתודה בלשון רבים הוא יוצר תנועה רוחנית שסוחפת אחריה את כל השומעים. הוא ביאר כי כוחו של השליח ביום הכיפורים נבע מכך שכל יהודי ששמע את קולו של הכהן הגדול, הרגיש שזהו קולו שלו

.הבוקע מגרונו של הכהן, ומתוך כך נשבר לבו בקרבו ושב בתשובה שלמה

הוא המתיק את הדברים בחיבור ליחסי אדם וחברו: לעיתים אדם רואה את חברו שקוע בטעות או בחטא, ואין הוא יכול להוכיח אותו בדברים קשים. הוא ביאר כי הדרך לעורר ,"את השני היא על ידי "וידוי משותף", שבו האדם כולל את עצמו עם חברו ואומר "חטאנו ובכך הוא מסיר את חומות ההתגוננות. הוא חידש כי זוהי מעלתה של התפילה בציבור, שבה אנו אומרים "אשמנו" בלשון רבים, ובכך אנו מעוררים זה את זה לחרטה. האדם צריך להבין שדיבורו של השליח הוא רק ה"ניצוץ" המדליק את השלהבת בלב המשלח, ועיקר העבודה

.היא להפוך את הווידוי של האחר לווידוי אישי ונוקב

הוא ביאר כי מתוך כך מובנים דברי המאירי שהכהן הגדול היה מעיר את הישנים. הוא חידש כי אין הכוונה רק להתעוררות שכלית, אלא להתעוררות של רצון. כאשר אדם רואה דמות רוחנית גדולה מתודה בשברון לב על עוונות הדור, הוא מקבל כוח להאמין שאף הוא יכול לתקן. הוא ביאר כי השליחות בווידוי אינה פוטרת את המשלח מעבודה, אלא היא מעניקה לו את ה"שפה" ואת האומץ להודות בחטאו, ובכך נבנה גשר של טהרה בין המנהיג

.למונהג ובין אדם לאלוהיו

הננו באים אל היכל המוסר והמידות, המקום שבו בירור גדרי השליחות הופך למצפן פנימי המורה לנו את חובתנו כפרטים בתוך הכלל, ושם אנו מגלים את המתח המבריא שבין

.אחריות אישית לערבות הדדית

משה רבנו לימד אותנו פרק נורא בהלכות מנהיגות ומוסר: המנהיג אינו יכול להתנקות מחטאי דורו ולומר ידי לא שפכו את הדם הזה. הוא ביאר כי המצפן המוסרי מחייב את המורם מעם לראות את עצמו כחלק בלתי נפרד מן הכישלון הציבורי, ודווקא מתוך כך הוא קונה את הזכות להתוודות עבורם. הוא חידש כי אין זו "הקרבה" חיצונית אלא הכרה מוסרית עמוקה שכל יחיד ויחיד נושא באחריות לרוח הכללית הנושבת במחנה, ואם העם חטא בזהב, הרי

.שגם המנהיג צריך לבדוק בציציותיו כיצד הגיעה האומה למצב כזה

הוא המתיק את המוסר הזה בחיבור לכל אדם ואדם מישראל: אל לו לאדם לסמוך על ."שליחותו" של הכהן הגדול או של צדיק הדור באופן שיסיר ממנו את עול התשובה האישית הוא ביאר כי הטעות המוסרית הגדולה ביותר היא המחשבה שאחרים יכולים "לתקן" עבורי את הנפש מבלי שאני אזיז אצבע. הוא חידש כי כוחו של השליח הוא רק בבחינת "פתח לנו שער", אך הכניסה בשער, החרטה המרה והקבלה לעתיד, חייבות להיות חתומות בטביעת אצבעו הייחודית של כל יחיד. המצפן מורה לנו שהשליחות בווידוי נועדה להגדיל את

.האחריות ולא להקטין אותה

הוא ביאר כי השילוב בין וידוי הכהן הגדול לווידוי הפרטי של "כל מי שלבו נוקפו", כדברי המאירי, הוא המודל המוסרי השלם. הוא חידש כי על האדם לחיות בשתי קומות: בקומה האחת הוא חלק מציבור שבו המנהיג מייצג אותו ומעורר עליו רחמים, ובקומה השנייה הוא עומד כבן יחיד לפני אביו שבשמים, נותן דין וחשבון על כל מחשבה ודיבור. המוסר הנלמד הוא שאין סתירה בין הכלל לפרט; אדרבה, ככל שהאדם מחובר יותר לכלל ישראל "דרך המנהיג, כך גדלה מחויבותו האישית לזכך את עצמו כדי לא להכביד על "לב העם

.המשותף לכולם עיקר העניין:

בסיכומו של הבירור התורני בשאלת השליחות בווידוי, עמדנו על מחלוקתם היסודית של גדולי האחרונים. ראינו את שיטת המנחת חינוך הלמד מווידויי משה והכהן הגדול כי עקרונית מועילה שליחות בדיבור הווידוי, בתנאי שהמשלח כבר שב בלבו. מנגד, הבאנו את דברי המשנת יעבץ והכלי חמדה שדחו זאת, וביארו כי "וידוי הכהן הגדול אינו מדין שליחות רגיל אלא מצד היותו "שורש נשמת ישראל שדיבורו הוא דיבור הכלל ממש. ביארנו כי לפי המאירי, וידוי המנהיג נועד לעורר את תשובת היחידים, ואין הוא פוטר את מי שלבו נוקפו מלהתוודות בעצמו. בסופו של דבר, עלינו למסקנה כי אף שבקרבנות ציבור ובהנהגת משה רבנו מצינו כוח לדיבור המייצג את הרבים, הרי שבחיי הפרט נותר הווידוי חובת הגוף והלב שאין לה תחליף, והוא משמש כגשר אישי ובלתי אמצעי בין האדם לקונו, מתוך הכרה כי

."מילי" של תשובה צריכים לנבוע מעומק נשמתו של החוטא עצמו