האם גרושה או אלמנה חייבת במצוות עשה שהזמן גרמא?

!מפרשת השבוע

האם גרושה או אלמנה חייבת במצוות עשה שהזמן גרמא? הוכח

!מפרשת השבוע

,בפרשתנו נאמר: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלוהי ישראל". והנה ,התורה הדגישה "כל זכורך", ומכאן למדו חז"ל שנשים פטורות ממצוות ראייה בשלוש רגלים

.בהיותה מצות עשה שהזמן גרמא

אך כאן מתעוררת תמיהה עצומה המרעידה את אמות הסיפים של הבנת פטור הנשים: אם טעם הפטור הוא כפי שביאר האבודרהם, שהאישה פטורה כדי שלא תבוא לידי קטטה עם בעלה בעת שתקיים את מצות הבורא, מה יהיה דינה של אישה שאינה נשואה? וכי אישה גרושה, אלמנה או פנויה, שאין עליה עול שיעבוד לבעל, תחזור ותתחייב בכל מצוות התורה שהזמן גרמא? האם ייתכן שמעמדה האישי של האישה ישנה את גדרי החיוב שלה כלפי שמיא, ומה שנאמר בפרשתנו "כל זכורך" נאמר רק על אישה נשואה, בעוד שחברתה הפנויה תהיה חייבת כאיש? אנו עומדים משתוממים אל מול השאלה – האם הגדר ההלכתי של "נשים ,פטורות" הוא גדר גורף לכל מין הנקבה, או שמא זהו פטור המותנה במציאות המשפחתית

?וממילא בפרשתנו נפתח פתח לחידוש כביר בדינן של נשים שאינן תחת בעל

הננו באים אל דברי הכתובים ואל פסק ההלכה, המקום שבו הציווי על העלייה לרגל

.מתרחב אל החובה להקביל פני רבם של ישראל

"בפרשתנו נאמר: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלוהי ישראל

.)(שמות לד, כג

(הלכות תלמוד תורה מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך, וכן רבנו משה בן מימון הרמב"ם כתב כי חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. הוא ביאר כי חובה זו אינה רק מנהג)פ"ה ה"ז של כבוד, אלא דין גמור הנלמד מן הפסוקים. הוא חידש כי כשם שישנה מצווה לראות את פני השכינה במקדש, כך ישנה מצווה לראות את פני הרב המלמד תורה, שהרי

.שכינה מדברת מתוך גרונו

, שם נאמר בשם רבי יצחק)(דף טז ע"ב מקור הדברים הוא בגמרא במסכת ראש השנה כי חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. הגמרא מביאה ראיה מדברי אלישע הנביא שאמר לאישה השונמית בשעה שביקשה ללכת אליו: "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת", ודייקו חז"ל כי מכלל שבימי חודש ושבת, שהם ימי מועד וקדושה, היה

.דרכה ללכת אליו

הקשה קושיה חזקה על דברי הגמרא. הוא ביאר כי הקבלת פני רבו)(שם בספר פני יהושע היא מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי חובתה היא דווקא בזמנים מסוימים – ברגל, בשבת או בראש חודש. הוא חידש לתמוה כיצד לומדת הגמרא חובה זו ממעשה האישה השונמית, והרי נשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, ואם כן האישה השונמית לא הייתה מחויבת

.כלל ללכת אל הנביא

,הוא ביאר כי הקושיה אינה רק על השונמית כפרט, אלא על כל יסוד הלימוד של הגמרא שהרי אם התורה פטרה נשים ממצוות אלו, כיצד יכול הנביא לתמוה על אישה מדוע אינה הולכת ביום שאינו מועד, כאילו בימי מועד יש עליה חובה גמורה? מכאן עלה הצורך לברר האם ישנו טעם פנימי לפטור הנשים המאפשר להן להתחייב במקרים מסוימים, או שמא

.ישנו הבדל בין אישה לאישה כפי שנראה בהמשך

הננו באים אל היכלם של גדולי המחשבה וההלכה, המקום שבו מתברר הטעם הפנימי של

.פטור הנשים מן המצוות, ושם אנו מוצאים פתח להבנת חיובה של האישה השונמית

כתב יסוד נפלא בטעם פטור נשים ממצוות עשה)(בסדר ברכת המצות ומשפטיהם האבודרהם שהזמן גרמא. הוא ביאר כי האישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואילו הייתה מחויבת במצוות אלו, ייתכן שבעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מלאכתו. הוא חידש כי הבורא יתברך, החפץ בשלום בית ובשלמות המשפחה, פטר את האישה ממצוותיו המוגבלות בזמן, כדי שלא תעמוד במצב של קונפליקט בין מצוות קונה למצוות בעלה, ובכך יהיה לה

.שלום עם בעלה

השתמש)(מהדורא תליתאה ח"א סימן תסד הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בספרו שואל ומשיב ביסודו של האבודרהם כדי ליישב את קושיית הפני יהושע על האישה השונמית. הוא ביאר כי בשבת וברגל, שהם זמנים האסורים במלאכה מן התורה, וכן בראש חודש שנהגו בו הנשים שלא לעשות מלאכה, אין הבעל יכול להשתעבד באשתו למלאכות האסורות. הוא חידש כי כיוון שאין כאן חשש לביטול צרכי הבעל האסורים ממילא, שוב חוזר הטעם לפטרה, וממילא

.היא מחויבת במצוות אלו

הוא ביאר כי לפי זה מובן מדוע האישה השונמית הייתה צריכה ללכת אל הנביא בשבת ובחודש, שכן בימים אלו פקע שיעבוד הבעל למלאכה, וחזר עליה חוב המצווה. הוא חידש כי דברי אלישע "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת" מדויקים להפליא, שכן דווקא בימים אלו שהם ימי שביתה ממלאכה, יש לאישה פנאי וחיוב להקביל פני רבה, ואין

.הבעל יכול לעכב על ידה

עם זאת, הוא ביאר כי נותרה קושיה על דבריו, שהרי האישה משועבדת לבעלה גם למלאכות המותרות בשבת וברגל, כגון הגשת מאכל ומשקה וצרכים אחרים שאינם בגדר מלאכה האסורה. הוא חידש כי לכאורה טעמו של האבודרהם צריך להתפרש באופן רחב יותר, ועל כן יש צורך להעמיק ולבחון האם פטור הנשים הוא תלוי מציאות של בעל, או שמא

.מדובר בגזירת הכתוב החלה על כל הנשים באשר הן

הננו באים אל מוקד הסערה ההלכתית, המקום שבו תיאוריית טעם המצווה של האבודרהם פוגשת את מבחן המציאות של נשים שאינן נשואות, ושם אנו מוצאים קושיה המרעידה את

.יסודות הפטור

הובאה קושיה עצומה שנשאלה לפניו על דברי)(לרבי זאב לייטער, סימן ע בספר בית דוד

האבודרהם והשואל ומשיב. הוא ביאר כי אם כל טעם פטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמא הוא אך ורק בשל השיעבוד לבעל ושלום הבית, הרי שמתבקשת המסקנה כי נשים פנויות, אלמנות וגרושות, שאין להן בעל ואין מי שישתעבד בהן, תהיינה חייבות בכל המצוות הללו מן התורה. הוא חידש לתמוה, וכי מצינו אי פעם בהלכה שאישה גרושה מחויבת להניח

?תפילין, לשבת בסוכה או ליטול לולב, בעוד שחברתה הנשואה פטורה מהן

הוא ביאר כי המציאות ההלכתית הפשוטה היא שכל הנשים, ללא יוצא מן הכלל, פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, בין אם הן תחת בעל ובין אם הן חיות לעצמן. הוא חידש כי דבר זה מוכיח לכאורה שטעם האבודרהם, אף שהוא נעים ומתקבל על הלב, אינו יכול להיות המקור המשפטי היחיד לפטור, שכן אם היה זה הטעם הבלעדי, הרי שהחיוב היה משתנה

.לפי מעמדה האישי של האישה בכל רגע ורגע

דן בנקודה זו ממש וחיפש)(למהר"ש טיוביש, מהדורא תניינא סימן מו וסימן מז בספר שאילת שלום דרך ליישב את הסתירה. הוא ביאר כי ייתכן שביסוד הדברים אכן היה ראוי לחלק בין נשואות . הוא חידש כי כדי שלא ליצור)(לא חילקו לפנויות, אלא שחכמים השתמשו בכלל של לא פלוג בלבול וחילוקי דינים בתוך המין הנשי, נקבע פטור גורף לכל הנשים באשר הן, ללא קשר

.למצבן המשפחתי

עם זאת, הוא ביאר כי יש לחקור האם כלל זה של "לא פלוג" כוחו יפה גם לבטל חיובים דאורייתא, או שמא הפטור של נשים הוא גזירת הכתוב עצמית שאינה תלויה בטעם השיעבוד בלבד. הוא חידש לבחון האם מה שנאמר בפרשתנו "כל זכורך" הוא מיעוט מוחלט של כל מי שאינו זכר, או שמא המקרא רק שיקף את המציאות הרווחת שבה רוב הנשים נשואות

.ומשועבדות, ובכך נותר בירור זה כצריך עיון גדול בשיטת האבודרהם

הננו באים אל היכלם של רבותינו הראשונים והאחרונים, המקום שבו מתברר כי פטור הנשים אינו תלוי בסיבות חיצוניות או במצבים משתנים, אלא הוא חוק חקוק וגזירת מלך

.בבריאת התורה

כתב בביאור יסוד הפטור כי כל מצות)(הלכות עבודה זרה פי"ב ה"ג רבנו משה בן מימון הרמב"ם עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה, נשים פטורות מהן, חוץ מקידוש היום ואכילת מצה ופסח וחגיגה ושמחה שיש בהן חיוב מיוחד. הוא ביאר כי זהו כלל מסור בידינו מאז מעמד הר סיני, והוא הלכה למשה מסיני שאין עליה חולק. הוא חידש כי הפטור אינו תלוי בשיעבוד הבעל או בטעם אחר, אלא הוא גדר מהותי במעמד האישה במצוות, ולכן אין שום חילוק בין

.אישה נשואה לבין אלמנה, גרושה או פנויה

פירש כי הפטור של נשים ממצוות עשה שהזמן)(קידושין לד ע"ב רבנו משה בן נחמן הרמב"ן גרמא נלמד מגזירה שווה ממצוות תפילין. הוא ביאר כי כשם שנשים פטורות מתפילין, כך הן פטורות מכל מצווה התלויה בזמן. הוא חידש כי התורה קבעה את ה"זכרים" כנושאי המצוות .המוגבלות בזמן, והפסוק בפרשתנו "יראה כל זכורך" הוא אחד המקורות המבססים גדר זה

לפי דבריו, הטעם שכתב האבודרהם אינו אלא רעיון למחשבה או "טעם המצווה" שנועד

.להמתיק את הדין, אך אין הוא היסוד המשפטי לחיוב או לפטור

, ביארו כי אף שיש מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים חייבות בהן)(קידושין לד ע"ב התוספות הרי זה רק בגלל ריבוי מיוחד מהפסוקים או בגלל שהן "היו באותו הנס". הוא ביאר כי אלמלא הריבוי המיוחד, הפטור היה חל עליהן באופן גורף. הוא חידש כי התורה לא חילקה בין סוגי נשים, משום שהפטור נובע מעצם היותן נשים ולא מנסיבות חייהן הפרטיות, ובכך נדחתה

.האפשרות שאישה פנויה תתחייב במצוות אלו

פירש כי יסוד פטור הנשים הוא כדי לפנותן לעיסוקי הבית)(קידושין שם רבנו מנחם המאירי והמשפחה, שהם עיקר תפקידן. הוא ביאר כי אף אם כעת אין לה בעל, הרי התורה קבעה את דיני המין הנשי לפי המצב השכיח והראוי. הוא חידש כי לא ניתנה תורה לשיעורים, ואין ,הדין משתנה בכל יום לפי מצב המשפחה, אלא "נשים" הוא שם כללי לכל מי שאינו זכר

.וממילא פטורן הוא מוחלט וקבוע

יישב את הקושי על האבודרהם וביאר כי אין כוונתו לומר שהשיעבוד)(סימן ע בספר בית דוד לבעל הוא המקור המשפטי היחיד לפטור. הוא חידש כי התורה ידעה מראש שרוב הנשים תהיינה נשואות ומשועבדות לבעליהן, ולכן פטרה את כל מין הנשים באופן גורף כדי שלא תיווצר קטטה בביתן. הוא ביאר כי לאחר שנקבע הדין בפרשתנו "כל זכורך", הוא חל על כל אישה באשר היא, אפילו היא פנויה או אלמנה, שכן לא ניתנה תורה לשיעורים ואין מחלקים

.בין אישה לאישה כדי שלא תשתכח תורה וישתבשו הדינים

ביאר כי אף שהטעם היסודי קשור לשלום הבית, הרי)(מהדו"ת סימן מו בספר שאילת שלום שחכמים והתורה קבעו גדר אחד לכולן. הוא חידש כי ייתכן שדווקא המקרה של האישה השונמית מוכיח זאת: אלישע הנביא ידע שהיא אישה חשובה שיש לה פנאי ורצון, ולכן תמה עליה "מדוע את הולכת היום", כלומר אף שאינך מחויבת מן הדין ככל הנשים, הרי בימים שאין בהם מלאכה ושיעבוד מצד המציאות, היה ראוי לך לבוא מצד המעלה והחסידות. הוא ביאר כי בכך מיושבים דברי הפני יהושע, שהחיוב עליו דיברה הגמרא אינו חיוב גמור של

.מצוות עשה, אלא הנהגה ראויה לאישה שיש לה פנאי

נגע בנקודה זו וביאר כי יש להבחין בין טעם)(בשיעוריו לקידושין הגאון מו"ר הגר"א וייס המצווה לבין גדרי המצווה. הוא חידש כי האבודרהם לא בא לכתוב הלכה למעשה שפנויה חייבת, אלא לבאר את הרציונל האלוקי שמאחורי המצווה. הוא ביאר כי לאחר שהתורה פטרה נשים, הפטור הוא מהותי למין הנשי, אך הטעם של שלום בית עוזר לנו להבין מדוע בחרה התורה לפטור דווקא את הנשים ממצוות אלו ולא את האנשים, ובכך נמצאו דברי

.האבודרהם והרמב"ם משלימים זה את זה

הביא כי למעשה נפסק שכל הנשים פטורות, אך הן)(בספריו הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף רשאיות לקיים את המצוות הללו ולקבל על כך שכר כמי שאינה מצווה ועושה. הוא ביאר

כי לפי השואל ומשיב, יש מעלה יתירה לאישה שאינה נשואה לקיים מצוות אלו כיוון שאין עליה עול שיעבוד, ובכך היא מדמה את עצמה לאישה השונמית שחיפשה את קרבת השכינה

.והנביא בכל עת שהיה לה פנאי, למרות הפטור הרשמי של התורה

הננו באים אל שלחן המעשה והנפקא מינות העולות מתוך בירור פטור הנשים וטעמו של האבודרהם, המקום שבו היסודות המחשבתיים הופכים להנהגה יומיומית, ושם אנו מוצאים

.את הדרכת חז"ל לנשים בכל מצבי החיים

נפקא מינא ראשונה היא בעניין ברכת נשים על מצוות עשה שהזמן גרמא. לפי טעמו של האבודרהם, שהפטור נובע רק משיעבוד הבעל, היה מקום לומר שאישה שאינה נשואה תוכל לברך לכל הדעות, שהרי היא מעין "חייבת" שאין מי שיעכב על ידה. אך למדנו כי הפטור ,הוא גזירת הכתוב גורפת. הוא ביאר כי למנהג הספרדים, המבוסס על מרן רבי יוסף קארו נשים אינן מברכות על מצוות אלו כלל, ללא קשר למצבן המשפחתי. הוא חידש כי גם אישה פנויה או אלמנה לא תברך "וציוונו", כיוון שהציווי נאמר לזכרים כפי שלמדנו מפרשתנו

.""יראה כל זכורך

נפקא מינא נוספת עולה בעניין סדרי העדיפויות של אישה פנויה או אלמנה. למדנו מההסבר על האישה השונמית כי כאשר אין שיעבוד לבעל, יש ערך רב יותר לנשים לקיים מצוות אלו בתור הנהגה של חסידות ומעלה רוחנית. הוא ביאר כי אישה שאין לה עול משפחה כבד, ראוי אינו)(מניעת קטטה לה להדר במצוות כגון שופר, סוכה ולולב, שכן הטעם המקורי של הפטור קיים אצלה. הוא חידש כי אף שאין עליה חובה גמורה, הרי היא במדרגה של "אינה מצווה

.ועושה", ושכרה גדול כיוון שהיא מחפשת את קרבת השכינה מתוך רצון חופשי

עוד נפקא מינא למדנו בעניין חינוך הבנות. הוא ביאר כי על האב והאם לחנך את הבנות למצוות שאינן הזמן גרמא באותו מרץ כפי שמחנכים את הבנים, אך במצוות שהזמן גרמא ,יש להרגילן שזהו מעשה של רשות ומעלה. הוא חידש כי לאור דברי השואל ומשיב יש להדגיש בפני הבנות שהפטור אינו "חיסרון" בדרגתן הרוחנית, אלא הוא נועד לאפשר להן לבנות את ביתן בעתיד בשלום ובשלווה. הוא ביאר כי החינוך צריך להיות כזה שבו הבת מרגישה שייכת למצווה, אך יודעת שתפקידה העיקרי אינו תלוי בלוח הזמנים של

.המצוות הללו

הננו פוסעים אל עומק המחשבה והרעיון, המקום שבו אנו מגלים כי השלום והאחדות ,בתוך הבית היהודי אינם רק מידה טובה, אלא הם תשתית שעליה נבנה עולם המצוות כולו

.ושם אנו מוצאים את פשר סדרי העדיפויות שקבעה התורה

משה רבנו הנחיל לנו בפרשתנו ובכל התורה כולה את היסוד שגדול השלום, עד ששמו של הקדוש ברוך הוא נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. הוא ביאר כי טעמו של האבודרהם אינו רק הסבר טכני על עומס של עבודות הבית, אלא הוא חדירה לעומק המבנה של הנפש הישראלית. הוא חידש כי התורה רצתה למנוע מצב שבו המצווה, שאמורה

להיות מקור של שמחה וחיבור, תהפוך למקור של פירוד ומתח בתוך קודש הקודשים של

.האומה – הוא הבית היהודי

הוא המתיק את הדברים בהבנה כי האישה היא עקרת הבית, והיא זו שיוצקת את התוכן ,יום. הוא ביאר כי אם האישה הייתה כבולה למצוות התלויות בזמן-הרוחני אל תוך חיי היום היה נגרע חלקה בבניית הקומה הפנימית של הבית, שהרי היא הייתה עסוקה במרוץ אחר ,השעות והרגעים של קיום המצוות החיצוניות. הוא חידש כי פטור הנשים אינו גריעה בדרגתם אלא הבעת אמון של התורה בכך שעבודת השם של האישה היא עבודה של קביעות, של רצף

.ושל יצירת אווירה של טהרה, שאינה נזקקת להגדרות של זמן כדי להתקדש

הוא ביאר כי מתוך כך מובן מדוע גם גרושה ואלמנה נשארו בפטור זה. הוא חידש כי התורה רצתה לקבוע "טבע" בנפש האישה, טבע של חירות מהמרוץ אחר הזמן הגרמא, כדי שתהיה פנויה תמיד לחיבור הנשמתי והפנימי. הוא ביאר כי השלום שאליו חתר האבודרהם הוא לא רק שלום עם הבעל, אלא שלום פנימי בנפש האישה, שלא תהיה חצויה בין מחויבויות סותרות. בכך הופכת האישה לדמות המאחדת, זו שיכולה להכיל את הכלל ולבנות את

.הדורות הבאים מתוך מנוחת הנפש ושלוות השכינה השורה בביתה

הננו יורדים אל נבכי הנפש פנימה, המקום שבו אנו מגלים כי כוחה של האישה במחשבת התורה אינו נמדד בריבוי המעשים התלויים בשעון, אלא בעומק המסירות והחיבור למקור

.החיים, ושם אנו מוצאים את היכולת המופלאה לפעול ישועות

משה רבנו העלה את קרנן של נשים בפרשתנו ובכל מהלך היציאה ממצרים, שכן בזכות ,נשים צדקניות נגאלו אבותינו. הוא ביאר כי דווקא מתוך הפטור ממצוות עשה שהזמן גרמא מתגלה כוחה הייחודי של האישה כעמוד התווך של האומה. הוא חידש כי האישה, בשמירתה על שלום הבית ובמסירותה לחינוך הילדים וצרכי הבעל, מקיימת מצווה מתמדת שאינה ,פוסקת לרגע. הוא ביאר כי התפילה והתחינה של אישה המבטלת רצונה למען בני ביתה בוקעת רקיעים ומעוררת רחמים גדולים בשמים, שכן היא פועלת מתוך הזדהות מוחלטת

.עם רצון הבורא להשכין שכינה בישראל

הוא המתיק את הדברים בחיבור לסיפור האישה השונמית: מדוע זכתה אותה אישה שייעשה לה נס ותחיה נפש בנה? הוא ביאר כי זהו כוחה של אישה שיודעת להקביל פני רבה ולחפש את הקדושה דווקא מתוך מקומה הביתי והמשפחתי. הוא חידש כי כאשר אישה גרושה או אלמנה, למרות קשיי חייה, ממשיכה להחזיק במידת השלום והחסד ולחנך את זרעה לתורה, היא מעוררת זכות אבות שאין למעלה ממנה. הוא ביאר כי המסירות הזו היא ה"קרבן" האמיתי של דורנו, והיא זו שעומדת לנו בעת צרה להפוך את מידת הדין

.למידת הרחמים

הוא ביאר כי מתוך כך עולה ההבנה שתפקיד האישה אינו "משני" לתפקיד האיש, אלא הוא הלב הפועם של המערכת כולה. הוא חידש כי כשם שראינו בפרשתנו שהזכרים מחויבים

בראייה, כך הנשים הן אלו שמאפשרות לזכרים לצאת ולראות את פני השכינה, ובזכותן מתקיים העולם. הוא ביאר כי החיבור שבין האישה לקדושה הוא חיבור של אהבה שאינה תלויה בדבר ובזמן, ובזכות נשים המוסרות נפשן על קדושת הבית וטהרת המשפחה, הקדוש

.ברוך הוא שומר על עמו וגואלם מכל צרה וצוקה

עיקר העניין:

בסיכומו של הבירור התורני בשאלת חיובן של נשים פנויות במצוות עשה שהזמן גרמא, עמדנו על כך שחכמינו והפוסקים קבעו גדר אחיד לכל מין הנקבה. ראינו את שיטת האבודרהם המעמיד את שלום הבית כסיבה מהותית לפטור, דבר המלמד על חשיבותה של המנוחה הפנימית בעבודת השם של האישה. ביארנו כי אף שגרושה ואלמנה פטורות מן הדין כמו האישה הנשואה, הרי שיש להן מעלה יתירה .בחיפוש אחר מצוות אלו כהנהגה של חסידות, כפי שמצאנו אצל האישה השונמית ,המסקנה העולה היא שעבודת השם הנשית אינה נמדדת בתחרות מול חיובי האיש אלא ביצירת בית של תורה ושלום, מתוך הכרה כי החופש ממגבלות הזמן נועד

.לאפשר חיבור עמוק וקבוע לשכינה השורה בישראל בזכות נשים צדקניות