האם מותר לעשן סיגריה שנטפו עליה חלב ושומן בשר?

הננו קרבים אל בירור הלכתי המרעיד את נימי הנפש, במקום שבו הנאת האדם וצרכיו הפשוטים ביותר פוגשים את האיסור החמור של בישול בשר בחלב, ושם אנו מוצאים את

?האם מותר לעשן סיגריה שנטפו עליה טיפת חלב ושומן בשר

הננו קרבים אל בירור הלכתי המרעיד את נימי הנפש, במקום שבו הנאת האדם וצרכיו הפשוטים ביותר פוגשים את האיסור החמור של בישול בשר בחלב, ושם אנו מוצאים את

.השאלה המהדהדת בעוז

סיגריה פשוטה, העומדת בין אצבעותיו של אדם המבקש להפיג את מתחו, הופכת לפתע לזירת מאבק הלכתית מרתקת. טיפת חלב אחת ושומן בשר שנטפו עליה באקראי, מעוררים :לחיים את הלאו המפורש בפרשתנו: "לא תבשל גדי בחלב אמו". והנה, המעשן עומד ותוהה ?האם בשעה שהוא מצית את האש ומעלה עשן, אין הוא הופך למבשל בשר בחלב במו ידיו האם אותה הנאה דקה המלווה את העישון נחשבת כהנאה אסורה מן הבישול האסור? אנו ניצבים בפני ספק המקיף את גדרי איסור בישול והנאה, ותוהים האם יש כאן מעשה של "בישול" המכניס את האדם בגדר האיסור, או שמא מדובר בכילוי ושריפה של חומרים המותרים בשימוש זה, ומהו המצפן המוסרי וההלכתי המורה לנו את הדרך בין עשן הסיגריה

.לאש המזבח של איסורי תורה

הננו באים אל דברי הכתובים ואל דברי רבותינו מפרשי התורה, המקום שבו הציווי הקצר והנוקב של התורה מתרחב והופך למערכת מסועפת של איסורים, ושם אנו מוצאים את

.שורש הדיון בענייננו

.)(שמות לד, כו "בפרשתנו נאמר: "לא תבשל גדי בחלב אמו

: פירש כי התורה חזרה על איסור זה שלוש פעמים כדי ללמדנו שלוש גזירות)(שם רש"י איסור אכילה, איסור הנאה ואיסור בישול. הוא ביאר כי התורה לא הסתפקה באיסור אכילה כמקובל בשאר איסורי מאכלות אסורים, אלא חידשה כי עצם מעשה הבישול של בשר וחלב

.יחד הוא עבירה, ואף ההנאה מהם לאחר שנתבשלו אסורה מן התורה

ביאר כי איסור בישול בשר בחלב הוא חוק מחוקי התורה שיש בו טעמים)(שם רבנו בחיי עמוקים על פי הסוד, שכן הבשר מייצג את מידת הדין והחלב את מידת הרחמים, וערבובם בבישול יוצר יניקה לא רצויה. הוא חידש כי דווקא פעולת האש המבשלת ומחברת את שני המינים הללו היא היוצרת את האיסור, ולכן עלינו לדון בכובד ראש בכל מקרה שבו אש ואלו

.סוגי מאכלים נפגשים יחד

פירש כי התורה אסרה את הבישול כדי להרחיק את האדם מן)(שם רבנו עובדיה ספורנו האכזריות ומהמנהגים של עובדי עבודה זרה שהיו מבשלים כך. הוא ביאר כי האיסור חל בכל עת שנוצרת תערובת בדרך של בישול, ואין זה משנה אם מטרת האדם היא לאכול את

.התוצאה או להשתמש בה לצרכים אחרים, שכן עצם החיבור על ידי האש הוא המעשה האסור

מתוך דברים אלו עולה התמיהה לגבי הסיגריה: האם העובדה שהאש שורפת את החלב והבשר שעל גביה נחשבת ל"בישול" האסור בפרשתנו, או שמא ישנו הבדל יסודי בין בישול

?המכשיר את המאכל לבין שריפה המכלה אותו מן העולם

הננו באים אל דברי הפוסקים המלבנים את גדרי ההנאה והבישול, המקום שבו אור המצווה

.פוגש את חומרת האיסור, ושם אנו מוצאים את היסודות לדיון בסיגריה שלפנינו

הנה דנו הפוסקים בשאלה האם מותר לאדם להדליק נר חנוכה בחמאה שהתבשלה הביא בשם השער אפרים כי לנרות)(סימן תרעג סק"א בקדרה בשרית. בספר באר היטב חנוכה יהיה מותר להדליק בנר כזה. הוא ביאר כי אמנם בשר בחלב אסור בהנאה, אך מכיוון דקיימא לן שמצוות לאו ליהנות ניתנו, אין כאן הנאה האסורה. הוא חידש כי רק להאיר סתם בבית בנר כזה יהיה אסור, שהרי שם ההנאה היא הנאת חולין מן התערובת

.שנאסרה בהנאה מן התורה

פסק על פי)(שם סק"ב אך הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה . דאפילו לנר חנוכה אסור להדליק בתערובת זו)(יו"ד סימן צט שפ"ד ס"ק יא דברי הפרי מגדים הוא ביאר כי הבעיה כאן אינה רק ההנאה, אלא עצם פעולת ההדלקה. הוא חידש כי כעת כשמדליקו הרי הוא מבשל בשר בחלב בידיים על ידי חום האש, ויש בישול אחר בישול

.בבשר בחלב

לפי דברי המשנה ברורה הללו, לכאורה היה עלינו לאסור את העישון בסיגריה זו מיד. הוא ביאר כי בשעה שהאדם מצית את הסיגריה ושואף ממנה, הוא מחמם את טיפת החלב ושומן ,הבשר שנטפו עליה, ובכך הוא עובר על איסור הבישול החמור שהוזכר בפרשתנו. לכאורה

אין הבדל בין השמן שבנר לבין השומן שעל הסיגריה, ובשניהם האש יוצרת את החיבור

.האסור של בשר וחלב

הננו באים אל חידושו המרענן של מו"ר הגר"י זילברשטיין, המקום שבו חדות ההגדרה ההלכתית מאירה את המציאות באור חדש, ושם אנו מגלים את ההבדל היסודי שבין בנייה

.לבין חורבן

הוא ביאר כי ייתכן מאוד שגם לדעת המשנה ברורה יהיה מותר לעשן את הסיגריה הזו. הוא חידש כי ישנו חילוק תהומי בין "בישול" לבין "שריפה". הוא ביאר כי גדרי הבישול שהתורה אסרה בבשר בחלב הם דווקא פעולות המכשירות את המאכל, המטיבות עמו או מכינות אותו

.לשימוש כלשהו, אך כאן מדובר בכילוי גמור של האיסור

הוא המחיש את הדברים בדוגמה נפלאה: הגע עצמך, האם יהיה אסור לאדם לשרוף אשפה שזרקו לתוכה בטעות חתיכות גבינה וחתיכות בשר? נראה פשוט שהדבר מותר, שכן אין זה דרך בישול אלא דרך השמדה. הוא חידש כי רק בישול המכשיר את הבשר והחלב לאכילה או להנאה נקרא בישול האסור, אבל כשהאש מכלה אותם כליל ואין האדם חפץ בקיומם

.כלל, אין לזה שם של בישול כלל וכלל

הוא ביאר כי הוא הדין בטיפת החלב והשומן שנטפו על הסיגריה. המעשן אינו מעוניין בבישולם, ואין לו כל הנאה או תועלת מפעולת החימום שלהם. אדרבה, העישון רק שורף אותם ומכלה אותם מן העולם, ואין המעשן מקבל מהם דבר מלבד כילויים. הוא חידש כי בניגוד להדלקת נר חנוכה, שם האדם חפץ בבעירה כדי להוציא אור ולקיים מצווה, הרי שבסיגריה אין השומן והחלב משמשים לדבר, אלא הם נשרפים אגב העישון מאליהם, ובכהאי

.גוונא לא אסרה תורה

דן בעניינו של כימאי המבקש לבשל שוקולד המעורב)(ח"א סימן ל בסופו בספר דובב מישרים בבשר וחלב, אך לא כדי לאוכלו אלא כדי לבחון אותו ולדעת האם יש בו איסור אכילה

(הלכות טומאת לאחרים. הוא ביאר צד להיתר על פי דברי מרן רבי יוסף קארו בספרו כסף משנה , שכתב כי כל טעם האיסור של בישול בשר וחלב הוא משום סייג והרחקה, שלא)מת פ"א ה"ב

.יבוא האדם בסופו של דבר לאוכלו

הוא חידש כי לפי יסוד זה, כאשר מטרת הבישול היא הפוכה – כלומר, לבער את האיסור או להרחיקו כך שלא יבואו לאוכלו לעולם – אין בזה איסור בישול. הוא ביאר כי הדבר דומה על ביעור חמץ בערב פסח: 'כל עצמו לא בא)(דף יא ע"א למה שנאמר בגמרא במסכת פסחים אלא לבערו ויבא לאכלו'?! כלומר, אדם העוסק בביעור והשמדת האיסור, איננו חוששים

.שיבוא לאוכלו תוך כדי פעולת ההשמדה

הוא חידש כי גם בסיגריה שלפנינו, המעשן אינו מבקש אלא לבער ולשרוף את מה שנטף על הסיגריה כדי שיוכל לעשן בנחת. וכי יעלה על הדעת שיבוא לאכול את שומן הבשר והחלב הנשרפים בתוך הסיגריה? כיוון שכל מטרת האש כאן היא כילוי המציאות של הבשר

.והחלב, הרי זה נחשב כביעור ולא כבישול האסור בפרשתנו

עם זאת, הוא ביאר כי הדובב מישרים עצמו הקשה על דברי הכסף משנה, שכן אין אנו יכולים תמיד לדרוש טעמא דקרא ולומר שכל האיסור הוא רק משום סייג לאכילה. הוא חידש כי ייתכן שבישול הוא איסור עצמי גם ללא חשש אכילה, אך מכל מקום לצירוף

.הדברים יש כאן משקל רב להקל במקום שבו אין דרך בישול ואין דרך הנאה

ביאר כי יש להבחין הבחנה גמורה בין חמאה)(בשיעוריו הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף שהתבשלה בקדרה בשרית לבין הסיגריה שלפנינו. הוא חידש כי בהדלקת הנר, האדם מבעיר את התערובת כדי שתוציא אור יקרות, והוא משתמש בכוח הבעירה של הבשר והחלב כדי ביאר כי שם ההדלקה אינה)(בשיעוריו על מסכת פסחים להאיר את נר החנוכה. מו"ר הגר"א וייס נחשבת ככילוי בעלמא, אלא כשימוש מעשי בחומר המציאותי של הבשר והחלב לצורך הפקת אור, ושימוש בבשר וחלב אסרה תורה. לכן פסק הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר לאסור שם, כי יש כאן הנאה ובישול המביאים תועלת ישירה)(משנה ברורה סימן תרעג סק"ב הכהן

.לאדם מהאיסור

ביאר כי)(חשוקי חמד פסחים דף כה אך בסיגריה המצב שונה בתכלית. מו"ר הגר"י זילברשטיין בסיגריה המעשן אינו חפץ כלל בטיפת החלב או בשומן הבשר, ואין הם מוסיפים לו מאומה לחוויית העישון או לאיכותה. הוא חידש כי אין זה דומה לנידון שבו עסק מו"ר הגר"י וייס , שם דן בסיגריות שמערבים בתוכן שומן טריפה כדי להעמיד)(שו"ת מנחת יצחק ח"ה סימן טז את הטבק שלא יתייבש. שם, המעשן רוצה את שומן האיסור ונהנה מקיומו ומפעולתו בתוך

.הסיגריה, ולכן יש בזה חשש איסור הנאה

בנידוננו, המעשן רק מחפש לבער את מה שנטף על הסיגריה בטעות. מו"ר הגר"י זילברשטיין ביאר כי השריפה כאן אינה שימוש באיסור אלא סילוק של האיסור המפריע לו לעשן)(שם את הטבק המותר. הוא חידש כי כיוון שאין כאן דרך בישול המכשירה, ואין כאן הנאה מן האיסור, אלא כילוי גמור בדרך שריפה שאינה מביאה תועלת למעשן מהשומן עצמו, הרי

.שיש מקום רב להתיר את העישון גם לדעת המחמירים בנר חנוכה

הננו באים אל שלחן המעשה והנפקא מינות העולות מתוך בירור דין עישון הסיגריה עם תערובת הבשר והחלב, המקום שבו ההגדרות הללו הופכות להוראה למעשה, ושם אנו

.יום-מוצאים את ההשלכות על מקרים דומים בחיי היום

.נפקא מינא ראשונה היא ההבדל בין שריפה למטרת כילוי לבין שריפה למטרת הנאה ביאר כי אם אדם היה מעוניין ששומן הבשר)(חשוקי חמד פסחים דף כה מו"ר הגר"י זילברשטיין .והחלב יסייעו לבעירת הסיגריה או יוסיפו לה ריח טוב, הרי שהדבר היה נאסר משום הנאה הוא חידש כי כיוון שבנידון דידן המעשן רק מעוניין לכלותם מן העולם כדי שלא יפריעו לו, הרי שזהו כילוי המותר. מכאן למדנו כי בכל מקרה של איסור הנאה שנטף על חפץ, אם

.האש רק מכלה אותו ואין לאדם תועלת מפעולתו, יש מקום להקל

(מנחת נפקא מינא נוספת עולה בעניין בישול איסור שלא לצורך אכילה. מו"ר הגר"א וייס ביאר כי לפי דברי הדובב מישרים, ישנו פתח לדון במקרים בהם אדם מבצע)אשר שמות לד

פעולת חימום על איסור בשר בחלב למטרות בדיקה מדעית או ביעור. הוא חידש כי למרות שיש להחמיר בזה לכתחילה כיוון שאין אנו דורשים טעמא דקרא, הרי שבצירוף הסבר הכסף שכל האיסור הוא הרחקה מאכילה, הרי שבמקום שהאדם)(הלכות טומאת מת פ"א ה"ב משנה

.מחזר אחר הביעור, האיסור קל יותר

נפקא מינא שלישית נוגעת להבדל בין סיגריה לנר חנוכה. הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל , ביאר כי בנר חנוכה החמאה משמשת כדלק להדלקה)(משנה ברורה סימן תרעג סק"ב מאיר הכהן ולכן יש בזה שימוש באיסור. הוא חידש כי בסיגריה, שבה האיסור אינו משמש כדלק אלא נשרף אגב אורחא מבלי להוסיף לבעירה, אין כאן שם של "שימוש" המצריך איסור הנאה

.או בישול

הננו באים אל עומק ההגדרה של מלאכת מבשל, המקום שבו אנו מבחינים בין פעולה של תיקון ויצירה לבין פעולה של כילוי והשמדה, ושם אנו מוצאים את המפתח להיתר העישון

.בסיגריה זו

ביאר יסוד גדול בגדרי התורה, לפיו לא)(חשוקי חמד פסחים דף כה מו"ר הגר"י זילברשטיין כל חיבור של אש ובשר בחלב נחשב לבישול האסור. הוא חידש כי בישול במהותו הוא מלאכה של "תיקון", שבה האש משנה את טבע המאכל כדי להכשירו לאכילה או לשימוש אחר המפיק ממנו תועלת. הוא ביאר כי כאשר האש פועלת בדרך של שריפה גמורה המכלה את החומר מן העולם, אין זה נחשב לבישול אלא לחורבן, ובמקום של חורבן לא מצינו

.איסור בישול

הוא המחיש זאת בכך שאף שאיסור בשר בחלב חל גם בדרך של הנאה, הרי שהנאה זו צריכה לבוא מתוך המציאות של התערובת. הוא חידש כי בסיגריה, החום של האש אינו בא "לבשל" את טיפת החלב והשומן כדי שיהיו ראויים למשהו, אלא הוא פוגע בהם ומכלה אותם כליל אגב שריפת הטבק. הוא ביאר כי פעולה כזו, שבה האיסור מושמד ונעלם מבלי שהאדם

.יפיק ממנו שום שבח או שיפור, יוצאת מגדר "לא תבשל" שנאמר בפרשתנו

ביאר כי יסוד זה עולה בקנה אחד עם הגדרת מלאכות)(מנחת אשר שמות לד מו"ר הגר"א וייס שבת, שבהן מלאכת מבשל מחייבת דווקא כאשר יש תיקון במאכל. הוא חידש כי כיוון ,שבעישון הסיגריה אין שום תיקון בבשר ובחלב, אלא אדרבה יש כאן איבוד והפסד שלהם הרי שגם אם האש פועלת עליהם, אין זה המעשה שהתורה אסרה בלאו של בישול בשר בחלב. הוא ביאר כי הבחנה זו היא המפרידה בין הדלקת נר חנוכה, שם השומן "מתקן" את

.האור ומאפשר אותו, לבין הסיגריה שבה השומן רק נשרף ומפריע

הננו באים אל סודו של הביעור, המקום שבו האדם הופך ממי שעושה פעולה של איסור למי שמבער את הרע מן העולם, ושם אנו מגלים כי פעולה שכל מהותה היא השמדה אינה

.יכולה להיחשב כבנייה של איסור

, ביאר כי כאשר כל כוונתו של האדם היא לכלות את הדבר)(ח"א סימן ל בעל דובב מישרים לגבי ביעור)(דף יא ע"א הרי המעשה משנה את פניו. הוא חידש כי כפי שלמדנו במסכת פסחים

חמץ, אין אנו חוששים שמא יבוא לאוכלו בשעת הביעור, משום שכל עצמו לא בא אלא לבערו. הוא ביאר כי מכאן ניתן ללמוד יסוד רחב יותר: פעולה שתכליתה היא ביעור האיסור מן העולם, אינה יכולה להיחשב כפעולת "בישול" האסורה, שכן בישול הוא הכנה של דבר

.לקיומו ושימושו, ואילו כאן האדם חותר להפך הגמור

,הוא המתיק את הדברים בהבנה כי כאשר טיפת החלב ושומן הבשר נשרפים בתוך הסיגריה המעשן למעשה מבער אותם מן העולם באש. הוא חידש כי אין כאן יצירה של "תבשיל" בשר

(הלכות בחלב, אלא השמדה של תערובת שנוצרה בטעות. הוא ביאר כי לפי שיטת הכסף משנה , כיוון שאין כאן חשש שיבוא לאוכלו – שהרי מי יאכל אפר של סיגריה ושומן)טומאת מת פ"א ה"ב

.שרוף – שוב אין מקום לגזור איסור על עצם הבישול במקום של ביעור

הוא ביאר כי מתוך כך מובן שהתורה אסרה עלינו לבשל כדי ליהנות או כדי ליצור דבר חדש, אך לא אסרה עלינו לשרף את האיסור כדי לסלקו. הוא חידש כי העישון בכהאי גוונא הוא מעין "מצווה" של ביעור איסורי הנאה בדרך של שריפה, כפי שמצינו באפרן של איסורי הנאה שהוא מותר משום שנעשתה מצוותן. הוא ביאר כי בסיגריה זו, השומן והחלב כלה

.והולך, ובשריפתם אין המעשן אלא מנקה את טבקו מן התערובת שנפלה בו באקראי

הננו באים אל בירור המצפן המוסרי וטוהר הרצון, המקום שבו הלב והמחשבה קובעים את משמעות המעשה, ושם אנו מוצאים את ההבדל הדק שבין הנאה מן החטא לבין מציאות

.של כילוי הרע

ביאר כי המדד המרכזי בענייננו הוא רצון)(חשוקי חמד פסחים דף כה מו"ר הגר"י זילברשטיין האדם והנאתו. הוא חידש כי התורה, באוסרה הנאה מבשר בחלב, כיוונה למקרים שבהם ,האיסור מעניק לאדם תועלת, שבח או קורת רוח. הוא ביאר כי כאשר אדם מעשן את הסיגריה הוא אינו מחפש את טעם השומן ואינו חפץ בריח החלב הנשרף, אלא כל רצונו הוא בטבק המותר. הוא חידש כי המציאות שבה האיסור כלה מאליו תחת האש היא "הנאה הבאה לו בעל כורחו" ובדרך של השחתה, ובכהאי גוונא, כשאין האדם מתכוון ליהנות מהאיסור והאיסור

.עצמו אינו מטיב עמו, נשמרת טהרתו של המעשן

הוא המתיק את הדברים ביסוד המוסרי של "זה נהנה וזה לא חסר" במהופך: כאן האדם אינו נהנה והאיסור רק חסר וכלה. הוא ביאר כי אילו היה המעשן נהנה מפעולת השומן, כגון

(שו"ת מנחת יצחק ח"ה בסיגריות שבהן השומן משמר את הלחות כפי שהביא מו"ר הגר"י וייס ,, היה בזה פגם מוסרי והלכתי של שימוש ברע לצורך הנאה. הוא חידש כי בנידון דידן)סימן טז ,העישון הוא מעשה של חירות – האיסור שנפל באקראי אינו מצליח לאסור את החפץ המותר

.כיוון שהאש מכלה את הרע ומותירה את המותר לשימושו של האדם

הוא ביאר כי מתוך כך עולה הוראה גדולה לחיים: לעולם יבדוק האדם האם הוא נהנה מן האיסור או שמא האיסור רק נלווה אל מעשיו בדרך של כילוי. הוא חידש כי כאשר הלב מכוון לשמים ואין האדם חפץ בטעם החטא, הקדוש ברוך הוא מסייע בידו שמעשיו לא ייחשבו לו לעוון אלא לכילוי הרע. הוא ביאר כי הסיגריה הנשרפת הופכת למשל לאדם המבקש לטהר

את מעשיו – גם אם נטפו עליהם שמץ של פסול באקראי, כל עוד הוא עוסק בביעורם ואינו

.נהנה מהם, הרי הוא עומד בצדקתו

עיקר העניין:

בסיכומו של הבירור ההלכתי לגבי סיגריה שנטפו עליה בשר וחלב, העלינו כי למרות חומרת איסור בישול והנאה, במקרה זה יש מקום רב להקל. ביארנו בשם מו"ר הגר"י זילברשטיין כי ישנו הבדל יסודי בין בישול המכשיר את המאכל לבין שריפה המכלה אותו, וכן בין הנאה מכוונת מן האיסור לבין כילוי האיסור אגב אורחא. ראינו כי בשונה מהדלקת נר בחמאה בשרית שבה האדם נהנה מכוח .הבעירה של האיסור, בסיגריה אין המעשן חפץ בשומן והוא רק מבער אותו באש המסקנה העולה היא שכיוון שהאיסור נשרף ואינו מביא תועלת למעשן, וכל כוונתו היא לכלותו מן העולם כדי לעשן את הטבק המותר, אין בזה איסור בישול או הנאה

.והדבר מותר לכתחילה