האם ישראל קיימו סוכה וארבעת המינים במדבר?

הננו עומדים משתוממים אל מול המראה הגדול של דור המדבר, אותו דור דעה שזכה לחסות

?האם עם ישראל ישבו בסוכה ונטלו ארבעת המינים במדבר

הננו עומדים משתוממים אל מול המראה הגדול של דור המדבר, אותו דור דעה שזכה לחסות

.תחת כנפי השכינה וליהנות מזיו ענני הכבוד בכל רגע ורגע מנדודיו

והנה, בבואנו אל פרשיות המועדים, מתעוררת בקרבנו שאלה המרעידה את אמות הסיפים של הבנתנו את מצוות החג: האם אותם בני ישראל, שחיו בתוך הנס המוחשי, נצטוו כבר אז לקיים את מצוות הסוכה וארבעת המינים? הרי הלב תמה, כיצד ניתן לקיים מצווה שתכליתה היא זיכרון לישיבת הסוכות במדבר, בעוד האדם יושב בתוכן ממש? האם שייך ליטול פרי עץ הדר כדי לשמוח על היציאה מהמדבר הצייה, בשעה שרגלי הלומד עודן דורכות על חולותיו של אותו מדבר עצמו? אנו באים לחקור את פשטי המקראות המגלים לנו חלוקה מפתיעה ופלאית בין עצם קדושת המועד לבין המעשים המעשיים המלווים אותו, ומתוך כך אנו ניגשים לברר האם הכלים המוחשיים שניתנו לנו לדורות, היו חלק מעולמו של דור

.המדבר או שמא המתינו הם עד לרגע המפגש המיוחל עם אדמת הקודש

הננו באים אל דקדוק המקראות בפרשת השבוע, המקום שבו כל אות וכל הפסק נותנים לנו מבט חדש על הנהגת דור המדבר, ושם אנו מגלים את ההפרדה המופלאה שבין קדושת

.הזמן לבין המצוות המעשיות התלויות באדמה

)(בראשית לג, יז ""ויעש לו סכת ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות

בפרשת אמור נאמר: "דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת היא 'כל מלאכת עבודה לא תעשו. אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה לה עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו. מלבד שבתת ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה'. אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. וחגתם אתו חג לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחודש השביעי תחגו אתו. בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות. למען ידעו דרתיכם כי

)מג-(ויקרא כג, לד "בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם

כתב כי הסוכות המוזכרות בתורה הן ענני כבוד. הוא פירש כי מטרת המצווה)(שם, מג רש"י היא לזכור את אותה הגנה ניסית שהקיפה את בני ישראל בצאתם ממצרים. רבי אברהם אבן כתב כי ייתכן שהיו אלו סוכות ממש שעשו להם בצאתם ממצרים, שכן המדבר הוא)(שם עזרא העמיק וכתב כי "בסוכות הושבתי" מתייחס לענני הכבוד שהיו מקיפים)(שם מקום חם. הרמב"ן אותם מכל צד, והוסיף כי הטעם למצווה הוא למען ידעו הדורות הבאים את הפלא הגדול כתב כי נטילת ארבעת המינים ביום הראשון היא)(שם, מ שנעשה לאבותיהם במדבר. הספורנו

.חובה מהתורה בכל מקום, אך הדגיש כי השמחה קשורה להודיה על היבול והצלת הפירות

. פירש כי ישנה תמיהה עצומה בסדר הפסוקים)(פרשת אמור בספר אור תורה על התורה הוא כתב כי בכל החגים הקדוש ברוך הוא מצווה מיד מה עליהם לעשות, ואילו כאן בפרשה הראשונה נאמר רק "חג הסוכות שבעת ימים לה'" ומסתיים ב"אלה מועדי ה'", ללא אזכור של סוכה או לולב. הוא חידש כי במדבר לא היו צריכים לשבת בסוכות, כיוון שטעם המצווה הוא ,לזכר ענני הכבוד, ומי שנמצא בתוך העננים אינו זקוק לזכר. הוא פירש כי רק בפרשה השנייה המתחילה במילים "באספכם את תבואת הארץ", הוסיפה התורה את המצוות המעשיות

.המיועדות לבואם אל הארץ, כדי שיהיה להם זכר לנס לאחר שיסתיים

הננו באים אל מקורות חז"ל הקדושים, המקום שבו תורה שבעל פה מאירה את פשטי המקראות ומגדירה את גדרי המצוות, ושם אנו מוצאים את המחלוקת המפורסמת על מהותן

.של אותן סוכות שהיו לישראל במדבר

למדנו את המחלוקת היסודית: "כי בסוכות הושבתי את)(דף יא ע"ב בגמרא במסכת סוכה בני ישראל, ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, סוכות ממש עשו להם". רש"י כתב כי לפי רבי אליעזר המצווה היא לזכר נס ענני הכבוד, ולפי רבי עקיבא המצווה)(שם היא לזכר אותן בקתות ודירות ארעי שבנו להם להגנה מהחום. הבנה זו היא השורש לכל בירורנו, שכן אם המצווה היא זכר לענני כבוד, מתחזקת השאלה כיצד יקיימו זכר לדבר

.שהם עטופים בו באותה שעה

נאמר: "ולקחתם לכם, משלכם, שיהו)(פרק ג הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת סוכה

משלכם ולא הגזולים". עוד למדו שם על סדר נטילת המינים והשמחה לפני ה'. המפרש כתב כי הציווי של לקיחה הוא חלק מהותי מהשמחה של החג. אנו רואים)(שם בקרבן העדה כי ארבעת)(פרשה ל כי חז"ל דקדקו בכל מילה של "ולקחתם", אך מצינו במדרש ויקרא רבה המינים הם כנגד האבות והאמהות או כנגד חלקי הגוף, מה שמורה על קשר עמוק בין האדם

.לבין צמיחת הארץ, דבר המדגיש את החיסרון במציאות המדברית שלא הייתה מקום זרע

נאמר: "תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים)(דף כז ע"ב בגמרא במסכת סוכה כתב שההלכה הזו מחייבת שהסוכה תהיה)(שם עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי". רש"י דירה ממש. ביאור זה מעורר מחשבה, שהרי במדבר כל חנייה הייתה לפי ענן, והדירה כולה הייתה עראי, ואם כן כל מציאות חייהם הייתה "סוכה" אחת גדולה. מתוך כך מובן הדיוק של בעל אור תורה, שהמצווה המוגדרת של "סוכה" כפי שאנו מכירים אותה, נועדה ליצור ניגוד

.לבית הקבע שבארץ ישראל, מה שלא היה שייך בימי הנדודים

הננו באים אל דברי רבותינו הראשונים, המקום שבו טעמי המצוות נחשפים בעומק הגיונם ומתחברים אל קורות ימי האומה, ושם אנו מגלים את פשר הציווי הממתין לבני ישראל עד

.הגיעם אל המנוחה ואל הנחלה

כתב כי טעם מצוות ארבעת המינים)(חלק ג פרק מג רבנו משה בן מימון בספרו מורה נבוכים הוא זיכרון לשמחה בצאתם מן המדבר, אשר היה מקום לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות. הוא פירש כי התורה ציוותה לקחת את המובחר שבפירות האדמה והיפה שבעלים דווקא בבואם אל מקום האילנות והנהרות, כדי להנציח את המעבר מהשממה אל ,היישוב. הוא חידש כי ארבעת המינים נבחרו מפני שהיו מצויים בארץ ישראל בעת ההיא

.ובכך הפכו לכלי ביטוי להודיה על טוב הארץ לעומת דלות המדבר

כתב בביאור מצוות ערבי נחל יסוד)(פרשת אמור דון יצחק אברבנאל בפירושו על התורה דומה. הוא פירש כי לפי שלא היו במצרים, וכל שכן במדבר, נחלי מים עיינות ותהומות, לכך ציווה הקדוש ברוך הוא שדווקא כשיבואו אל ארץ נחלי מים ישמחו בערבותיה הצומחות על המים. הוא חידש כי הערבה היא עדות חיה לשינוי המציאות שחוו ישראל עם כניסתם לארץ, ולפיכך לא היה שייך ליטול אותה בתוך המדבר הצמא, שבו עצם מציאותה של ערבה

.רעננה היא בבחינת נס שאינו מצוי

כתב כי המצווה לשבת בסוכה היא כדי)(מסכת סוכה רבנו מנחם המאירי בספרו בית הבחירה שיזכור האדם את ימי הנדודים דווקא בשעה שהוא יושב בתוך ביתו ומקבל את יבולו. הוא פירש כי עיקר המצווה הוא ליצור ניגוד בין הקביעות של ארץ ישראל לעראיות של המדבר. מדבריו למדים אנו כי במדבר, כשכל חייהם היו בבחינת עראי ונס, לא היה מקום למצווה שתפקידה

.להזכיר את אותו עראי עצמו, שכן אין אדם עושה זכר לדבר המוחשי המקיף אותו בכל רגע

האריך לחזק את דברי בעל)(חלק ז סימן לא רבי אליעזר יהודה וולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר אור תורה וכתב כי הדברים מיוסדים על אדני אמת. הוא העמיק כי במדבר, כאשר השכינה הייתה גלויה וענני הכבוד הקיפו את העם, לא היה צורך כלל במחיצות של עץ וסכך, שכן

כל מציאותם הייתה בתוך הסוכה העליונה. הוא פירש כי ישיבה בסוכה גשמית במצב כזה "הייתה נחשבת כביכול כהפחתה במדרגתם הרוחנית, ולכן הציווי המעשי "בסוכות תשבו

.הופנה לדורות הבאים שיזדקקו לכלי המוחשי כדי להתחבר אל זכר הנס

הוא כתב עוד כי גם בעניין ארבעת המינים, לא ייתכן שנתחייבו בהם במדבר, שכן התורה תלתה זאת במפורש "באספכם את תבואת הארץ". הוא פירש כי מאחר וכל מהות הלקיחה היא הודיה על היבול ועל המעבר מהמדבר השומם אל הארץ המיושבת, הרי שכל עוד היו בתוך המדבר, לא הגיע זמן ההודיה. הוא חידש כי במדבר לא היו פירות אלו מצויים בדרך הטבע, והתורה לא הטריחה את ישראל להמציא פירות בדרך נס לצורך מצווה שכל עניינה

.הוא הכרת הטוב על פירות האדמה הטבעיים

כתב כי החלוקה לשתי הפרשיות בפרשת)(פרשת אמור רבי מרדכי הכהן בספרו על התורה "'המועדים היא מכוונת ומדויקת. הוא פירש כי הפרשה הראשונה המסתיימת ב"אלה מועדי ה נאמרה למשה כדי שיקדשו את הימים טובים במדבר בהקרבת קרבנות ובשביתה ממלאכה בלבד. הוא חידש כי הפרשה השנייה, העוסקת בסוכה ולולב, היא ציווי לעתיד לבוא, המלמד כי המצוות המעשיות של חג הסוכות הן "מצוות של ארץ ישראל" במהותן, שנועדו לשמר

.את קדושת המדבר בתוך עולם של חומר ויצירה

)(זבח תודה על מסכת סוכה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו ליקוטי הלכות כתב כי יש להתבונן במהותה של המצווה לדורות לעומת המציאות במדבר. הוא פירש כי ישיבת הסוכה נועדה להזכיר לאדם שהעולם הזה הוא עראי, אך דור המדבר שחי בתוך הנס ואכל את המן, כל חייהם היו הכרה מתמדת בעראיות העולם ובתלות המוחלטת בבורא. הוא חידש כי במצב כזה, המצווה הגשמית של בניית דפנות וסכך הייתה מיותרת, שכן העיקר

.הרוחני של המצווה היה חלק בלתי נפרד מנשמתם

ציין את דברי הראשונים המבארים)(סוכה הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בחזון עובדיה כי המצווה "למען ידעו דורותיכם" נאמרה בלשון עתיד. הוא פירש כי יש בדבר רמז לכך שהציווי המעשי מכוון לאותם דורות שלא יזכו לראות את ענני הכבוד במו עיניהם. הוא חידש כי התורה רצתה ליצור קשר נצחי בין דורות הארץ לבין דור המדבר, וקשר זה נוצר

.דרך המצוות המעשיות שקיבלו תוקף ומשמעות דווקא עם סיום תקופת הנסים הגלויה

כתב בביאור סדר הפרשיות כי התורה מלמדת)(במנחת אשר לפרשת אמור מו"ר הגר"א וייס אותנו כאן יסוד גדול. הוא פירש כי יש "קדושת היום" ויש "מצוות היום". הוא חידש כי במדבר קיימו ישראל את קדושת היום של חג הסוכות כפי שנאמר בפרשה הראשונה, בשביתה ממלאכה ובקרבנות, אך המצוות של לולב וסוכה המופיעות בפרשה השנייה, הן מצוות שנתחדשו להם כהכנה לביאתם לארץ. הוא פירש כי הבחנה זו מיישבת את התמיהה מדוע התורה מפרידה בין חלקי החג, ומורה לנו כי התורה אינה רק אוסף של ציוויים אלא תורת

.חיים המתאימה את עצמה למצבו הרוחני של העם

הננו באים אל בירור הנפקא מינות העולות מתוך יסוד זה, המקום שבו הדיון התורני הופך

להוראה למעשה, ושם אנו מגלים כיצד הבנת הנהגת המדבר משליכה על קיום המצוות

.בחיינו אנו

.נפקא מינא ראשונה עולה בעניין הגדרת מצוות הסוכה והלולב כמצוות של זיכרון והודיה מתוך היסוד שבמדבר לא נהגו מצוות אלו, אנו למדים כי עיקר קיום המצווה לדורות אינו רק המעשה הטכני של הישיבה או הלקיחה, אלא חיבור הדעת אל המקור ההיסטורי. המאירי ,כתב כי מי שמקיים את המצווה מבלי לתת דעתו על נס ענני הכבוד או על חסדי השם בארץ חסר בזה חלק מהותי מגוף המצווה, שהרי כל לידתה של המצווה הייתה לצורך הזיכרון

.לאחר סיום הנסים הגלויים

נפקא מינא נוספת נוגעת להבנת הקשר שבין ארבעת המינים לבין ארץ ישראל. הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף ציין כי מתוך דברי הרמב"ם והאברבנאל עולה החובה להדר דווקא במינים הגדלים בארץ הקודש ובמיוחד אלו המשקפים את שבחה של הארץ. הוא כתב כי אם המצווה היא הודאה על המעבר מהמדבר אל הארץ המיושבת, הרי ששימוש בפירות הארץ הוא ביטוי

.נעלה יותר של הכרת הטוב, שכן הם אלו הממחישים את הניגוד לשממת המדבר

עוד נפקא מינא עולה בשאלת קיום מצוות התלויות בארץ ובזמן במצבים של "מעין מדבר", כגון במקומות שבהם הטבע אינו מאפשר את קיום המצווה כתיקונה. מו"ר הגר"א וייס פירש כי כשם שבמדבר קדושת היום עמדה בפני עצמה גם ללא הסוכה והלולב, כך גם לאדם הנמצא במקום שבו נמנע ממנו לקיים את המצוות המעשיות, עליו לזכור כי קדושת החג והשביתה ממלאכה הן חובה עצמאית שאינה בטלה. הוא כתב כי ההפרדה בפרשיות

.מלמדת שיש ערך רוחני לעצם המועד גם כאשר הכלים המוחשיים חסרים

הננו באים אל הבירור המוסרי העולה מתוך נפתולי הסוגיה, המקום שבו התורה בונה את אישיותו של האדם ומעצבת את יחסו אל העבר ואל ההווה, ושם אנו מגלים כי כוחו של

.הזיכרון הוא התשתית לכל עולמו המוסרי של היהודי

.הלקח המוסרי הראשון הנלמד מהיעדר המצווה במדבר הוא יסוד הענווה אל מול הנס .מו"ר הגר"א וייס כתב כי במדבר לא היה צורך בזיכרון, שכן המציאות דיברה בעד עצמה הוא פירש כי המוסר העולה מכך הוא שאדם הנמצא בשעת חסד ורווחה, או בשעה שנסים .גלויים מקיפים אותו, חייב להיות בבחינת "בתוך הסוכה" – דבק במקור הטוב ללא מחיצות הוא חידש כי הסכנה המוסרית מתחילה דווקא כשהאדם מתרגל לנס ושוכח כי הוא חוסה בצל עליון. הוא ביאר כי התורה המתינה עם המצווה עד הכניסה לארץ כדי ללמדנו שהמעלה המוסרית הגבוהה ביותר היא היכולת לשמר את תודעת התלות בבורא גם כשיש לאדם בית

.קבע ושדות מלאים כל טוב

לקח נוסף טמון בחובת ההודיה על השינוי לטובה. דון יצחק אברבנאל בפירושו פירש כי נטילת ארבעת המינים היא הכרה בטוב הארץ לעומת המדבר. הוא חידש כי המוסר כאן הוא החובה המוטלת על האדם לא לשקוע בשכחת העבר הקשה. הוא ביאר כי דווקא מתוך זיכרון ה"לא מקום זרע ותאנה" של המדבר, צומחת הערכה אמיתית לכל טיפת מים ולכל

פרי אילן. הוא פירש כי אדם המקדש את פירות ארצו לזכר המדבר, הופך את רכושו הגשמי

."לכלי רוחני, ובכך הוא נשמר מהשחתה מוסרית של "רם לבבך ושכחת עוד עולה כאן יסוד מוסרי בעניין תפקידו של האדם בעולמו. רבי אליעזר יהודה וולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר כתב כי המצווה המעשית היא חיבור של שמים וארץ. הוא פירש כי .במדבר הכל ניתן מן השמים, אך בארץ ישראל האדם נדרש ליקח "משלכם" – משלו, מעמלו הוא חידש כי המוסר הגדול הוא שהקדוש ברוך הוא חפץ בשותפות של האדם. הוא ביאר כי בניית הסוכה בידי אדם ונטילת הלולב שצמח בעמלו, הן הדרכות מוסריות המלמדות אותנו שאין להסתפק בהתבוננות פסיבית בנסים, אלא מוטלת עלינו החובה ליצוק את הקדושה

.לתוך מעשי ידינו ולבנות "סוכה" של מצווה בתוך עולם החומר הננו באים אל שער התובנות העולות מתוך בירור הסוגיה, המקום שבו אנו אוספים את הפנינים שדלינו מים התורה ומטמיעים אותן בלבנו פנימה, כדי שיהיו לנו למשמרת

.בחיי המעשה מתוך מה שלמדנו, עלינו לקחת עמנו את ההבנה שגם כאשר אנו נמצאים בתקופות של ודאות – עלינו לזכור כי אנו מוקפים בענני-"מדבר" – ימים של צמצום, של חוסר ושל אי ,כבוד רוחניים. כשם שעם ישראל במדבר לא נזקק לסוכה מעץ כי היה עטוף בהגנה אלוקית כך גם האדם בשעותיו הקשות ביותר צריך לדעת כי השגחה פרטית מקיפה אותו, ודווקא

.שם נבנית האמונה הפשוטה והישרה תובנה נוספת היא החובה להפוך את השגרה לקדושה. למדנו כי המצוות המעשיות נולדו עם הכניסה לארץ, בשעה שהנסים הגלויים פסקו. מכאן נלמד כי דווקא בתוך ה"טבע" המשמים כביכול, בתוך העבודה והפרנסה והבית, מוטלת עלינו החובה לבנות "סוכה" – ליצור לעצמנו מרחבים של קדושה וזיכרון. אל לנו להמתין לנסים גלויים כדי להתחבר לבורא, אלא עלינו

.ליטול את ה"לולב" וה"ערבה" של חיי המעשה ולהפוך אותם לכלי של הודיה

עיקר העניין:

בבואנו לסכם את הבירור המופלא בשאלה האם קיימו ישראל מצוות סוכה ולולב .במדבר, נחשף לפנינו יסוד מרעיש ומרתק המאיר את סדר המקראות באור חדש מצאנו כי לפי בעל אור תורה והרמב"ם, המצוות המעשיות של חג הסוכות לא נהגו .במדבר, שכן הן מהוות זיכרון והודיה על מה שדור המדבר חווה בחוש ובכל רגע הסוכה הגשמית לא נצרכה למי שהיה חוסה בצל ענני הכבוד, וארבעת המינים המייצגים את שבח הארץ המיושבת לא היו שייכים בטרם דרכו רגלי העם על אדמת הנחלה. התורה, בדיוקה המופלא, הפרידה בין קדושת המועד שנהגה כבר בסיני, לבין המצוות המעשיות שהמתינו לדורות הארץ. נמצאנו למדים כי הסוכה והלולב הם "מכתבי אהבה" ששלח לנו הבורא כדי לשמר את הקשר עם נסי המדבר בתוך עולם של חומר, בבחינת זיכרון חי ההופך את חיי השגרה בארץ

.ישראל להמשך ישיר של ההנהגה הניסית במדבר