בעומק הפרשה – פרשת ויקהל

עומדים אנו נפעמים מול המעמד האדיר שבו מקהיל משה רבנו את כל עדת בני ישראל, רגע לאחר הסליחה על חטא העגל, וכמו בנשימה אחת הוא כורך את קדושת השבת עם מלאכת המשכן. הסמיכות הזו אינה מקרית; היא באה ללמדנו יסוד נורא בהנהגת העולם. המשכן הוא המקום שבו האדם הופך להיות יוצר, "שותף למעשה בראשית", והשבת היא הגבול שבו האדם מכריז כי אינו הבעלים על היצירה. מתוך חיבור זה…

בעומק הפרשה – פרשת ויקהל

עומדים אנו נפעמים מול המעמד האדיר שבו מקהיל משה רבנו את כל עדת בני ישראל, רגע לאחר הסליחה על חטא העגל, וכמו בנשימה אחת הוא כורך את קדושת השבת עם מלאכת המשכן. הסמיכות הזו אינה מקרית; היא באה ללמדנו יסוד נורא בהנהגת העולם. המשכן הוא המקום שבו האדם הופך להיות יוצר, "שותף למעשה בראשית", והשבת היא הגבול שבו האדם מכריז כי אינו הבעלים על היצירה. מתוך חיבור זה נולד המושג המכונן "מלאכת מחשבת". אין לך מושג בכל התורה כולה שמרכז בתוכו את כל הדרמה של הקיום האנושי כמו המושג הזה. עלינו לברר את שורש המושג, כיצד הוא מגדיר את כל ל"ט המלאכות, ואיך דווקא דרך הדיוק הלמדני של גדולי הדורות אנו מגלים את נשמת הבריאה כולה בתוך כלי

.המשכן ובתוך שביתת השבת

, כתב: "כל מלאכה שהיתה במשכן)(שולחן ערוך, או"ח סימן ש"ו ובבית יוסף שם מרן רבי יוסף קארו היא המוגדרת כמלאכה האסורה בשבת, שכן המלאכה האסורה היא מלאכת אומנות שצריכה מחשבה וחוכמה כפי שהיתה בבניין המקדש" ביאר מרן הבית יוסף יסוד שכל לומד שבת חייב לחקוק על לוח לבו: התורה לא אסרה "עבודה" במובן של עמל וטורח, אלא אסרה "מלאכה". המלאכה היא ביטוי של ה"שכל" האנושי המעצב את החומר. במשכן, כל תנועה הייתה מכוונת, כל חוט נטווה בחוכמה וכל קרש נוסר בדייקנות. מכאן למדו רבותינו את ל"ט מלאכות שבת – שאינן אלא ל"ט אבות של יצירה. מכאן עולה חקירה אדירה בשיעורי רבותינו האחרונים: האם מלאכת מחשבת היא דין ב"גברא", כלומר בדרישה מן האדם שיפעל מתוך מחשבה, או שמא זהו דין ב"חפצא", המגדיר שרק תוצאה חשובה ומתקיימת נחשבת מלאכה. הבנה זו משנה את כל היחס שלנו לפעולות היומיום בשבת – האם אנו שובתים

.מהמאמץ או מהיצירתיות

כתב: "אין האדם חייב מן התורה אלא על מלאכת)ח-(הלכות שבת פרק א הלכות א הרמב"ם ,מחשבת, שהיא מלאכה המכוונת למטרה מסוימת. ואם עשה מלאכה שאינה צריכה לגופה כגון החופר גומה ואינו צריך אלא לעפרה, פטור עליה, שכן במשכן לא היו עושים אלא מלאכות הצריכות לגופן של דברים" כאן נחשף עומק המשא ומתן בין הרמב"ם לראב"ד ."ובין רש"י לתוספות. הרמב"ם, בשיטתו המזוקקת, מבאר שהתורה מחפשת את ה"תכלית במשכן לא היה מקום למקריות; כל פעולה נבעה מצורך חיוני לבניין הבית. מכאן נולד . ביאור העניין)(לשיטת ר' שמעון שפוסק כמותו הרמב"ם הפטור של מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא שהקדושה מחברת בין המחשבה לתוצאה. כאשר אדם פועל בעולם ללא מטרה

מכוונת בחפץ עצמו, הוא אינו פועל כ"בצלאל", ולכן מעשהו חסר את השלמות של מלאכת מחשבת. זהו לימוד עצום לכל אדם – רק כאשר המחשבה והמעשה מאוחדים, היצירה

.הופכת להיות קדושה

, בביאורו המאיר כתב: "הזהירם על השבת קודם ציווי מלאכת המשכן)(שמות לה, ב הרמב"ן ,לומר שאין מלאכת המשכן דוחה שבת. והטעם הוא שהשבת היא עדות על חידוש העולם והמשכן הוא עולם קטן, ואין העולם הקטן דוחה את עדות העולם הגדול" הרמב"ן מוביל אותנו אל מעמקי המחשבה. הוא מסביר שכל מלאכת המשכן היא בעצם ניסיון לשחזר את ששת ימי בראשית. האדם בונה מקדש כדי להחזיר את השכינה לעולם כפי שהייתה קודם החטא. אך דווקא בגלל זה, הוא חייב לעצור בשבת. השבת היא המקור שממנו שואב המשכן את חיותו. ללא השביתה, הבנייה היא אנוכית; רק מתוך העצירה האדם מכיר בכך שהוא בונה "להשם" ולא לעצמו. לפי הרמב"ן, מלאכת מחשבת היא הדרך של האדם "לדבר" עם הבורא

.דרך החומר, אך השבת היא השתיקה שמכילה את כל הדיבורים

האריך בביאור יסוד מלאכת מחשבת וכתב: "יש)(מנחת אשר, פרשת ויקהל מו"ר הגר"א וייס לחקור האם מלאכת מחשבת היא פטור במעשה המלאכה או חיסרון בכוונת המלאכה. ובמשכן מצינו ששני הדברים התאחדו, שהיו חכמי לב שהבינו את סוד המלאכה וגם עשו אותה באופן המשובח ביותר. מכאן שבשבת, כל שינוי מהדרך הרגילה פוטר, כי במשכן הכל נעשה בשיא השלמות" זהו המהלך הישיבתי הקלאסי שחודר ללב הסוגיה. הגר"א וייס מבאר ש"מלאכת מחשבת" היא מדרגה של שלמות. בתוך שני עמודי הסבר נוכל להבין שכל פרט בל"ט מלאכות ,– מהחורש ועד המוציא מרשות לרשות – הוא בעצם גילוי של כוח אחר בנפש האדם. בשבת אנו נדרשים להשבית את כל ה"כוחות היוצרים" הללו כדי להתחבר לכוח היחיד שמחיה את הכל. המשכן במדבר נבנה מתוך הנדבה של "נשיאות לב", והגר"א וייס מקשר זאת למלאכת

.מחשבת – הלב הוא המניע את המחשבה, והמחשבה מעצבת את המלאכה

פירש בביאור דברי חז"ל "מלאכת)(חזון עובדיה, שבת כרך א הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף מחשבת אסרה תורה": "כלל גדול הוא במלאכות שבת שהכל הולך אחר התיקון. ובמשכן לא היה שום עניין של קלקול, אלא הכל היה בניין פאר. מכאן שהמצית אש כדי לשרוף או המפרק כדי להרוס, פטור מן התורה אם אין בזה תועלת בניין, כי אין זו מלאכת מחשבת" מרן רבנו עובדיה יוסף מעמיק בזה את מושג ה"תיקון". עולם המשכן הוא עולם של סדר ותועלת. כל ,"חוט תכלת נארג כדי לפאר את השכינה. השבת באה ללמדנו שהאדם הוא "מתקן עולם העשייה. המקלקל פטור מפני שקלקול הוא-אך עליו לדעת ששיא התיקון הוא לפעמים אי היפוכו של הוויית המשכן. מכאן אנו למדים שכל פעולה בשבת נמדדת לפי אמת המידה של "האם זה בונה או הורס", וזהו עומק המחשבה שדרשה התורה – לראות את סוף המעשה

.במחשבה תחילה

חידש וביאר: "ל"ט מלאכות הן כנגד ל"ט פעמים)(שבט הלוי, חלק ח מו"ר הגרש"ה וואזנר שכתוב בתורה 'מלאכה' במלאכת המשכן. ויש בזה סוד גדול, שכל מלאכה שהאדם עושה היא בעצם תפילה. כמו שבצלאל ידע לצרף אותיות, כך כל יהודי במלאכתו בששת ימי החול

מצרף אותיות של קדושה, ובשבת הוא זוכה לקרוא את המילה השלמה שנוצרה" הגרש"ה וואזנר מרים את הסוגיה לגבהים עצומים. הוא מסביר ש"מלאכת מחשבת" אינה רק הגדרה משפטית, אלא היא מהות רוחנית. כל מלאכה היא כוח אלוקי שהופקד בידי האדם. הל"ט מלאכות הן "אבות", כלומר שורשים, שמהם מסתעפים כל מעשי האדם בעולם. בשבת, אנו , חזרה אל ה"אבות", ואת האבות חזרה אל האב העליון)(התולדות "אוספים את כל ה"בנים בורא עולם. זוהי ה"הקהלה" של משה – לאסוף את כל המלאכות המפוזרות ולהחזירן אל

.מקור הקדושה

כתב בביאור חשיבות)(משנה ברורה, סימן רמ"ב הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן .ידיעת מלאכות שבת: "היודע את גדרי מלאכת מחשבת, מבין שאין מלאכה קטנה בעולם .במשכן גם תפירה של שתי תפירות היתה נחשבת מלאכה חשובה, כי היא חיברה בין היריעות "כך בשבת, כל פעולה קטנה היא בעלת משמעות נצחית, כי היא נוגעת בשורש הבריאה המשנה ברורה מדגיש את האחריות הגדולה המוטלת על האדם. אם המשכן נבנה בדקדוק כה רב, הרי שגם שביתת השבת צריכה להיות בדקדוק רב. "מלאכת מחשבת" מלמדת אותנו ,"שהפרטים הקטנים הם אלו שבונים את המכלול הגדול. האדם השובת בשבת אינו רק "נח אלא הוא עוסק במלאכת מחשבת של יצירת חלל רוחני בתוך עצמו, חלל שבו יכולה השכינה

.לשרות כפי ששרתה בין בדי הארון

נמצאנו למדים מתוך המהלך הכביר והרחב הזה, שפרשת ויקהל באה לאחד את שני הקטבים של הקיום האנושי. מחד, הציווי המלהיב על בניין המשכן, ומאידך, השביתה המוחלטת של השבת. הגשר בין שניהם הוא "מלאכת מחשבת" – המחשבה המקדשת את המעשה. מתוך צלילה לשיטות הרמב"ם והרמב"ן, דרך חקירותיהם של הגר"א וייס והגרש"ה וואזנר, מתגלה לנו שכל ל"ט המלאכות הן לבושים לכוח היצירה האלוקי. האדם הוא אמן .של רוח, והמשכן שהוא בונה במדבר הוא בעצם השתקפות של המשכן הפנימי שבתוך לבו כאשר אנו שומרים שבת ומדקדקים בגדרי מלאכת מחשבת, אנו מוכיחים שכל הזהב והכסף שאספנו, וכל המלאכות שעמלנו בהן, לא היו למען עצמנו, אלא כדי להפוך את העולם כולו

.לדירה לו יתברך, מתוך אחדות גמורה של מחשבה, רצון ומעשה בבניין הנצח של עם ישראל

במפגש הפסגה שבין תנופת הבנייה של המשכן לבין הדממה המקודשת של השבת, חושפת פרשת ויקהל את המושג "מלאכת מחשבת" כנשמת אפה של היצירה היהודית. מתוך מהלך למדני עמוק ורחב, שבו צללנו אל דברי הרמב"ם, הרמב"ן וגדולי האחרונים, התברר כי המלאכה האסורה בשבת והנדרשת במקדש אינה עמל פיזי גרידא, אלא היא ביטוי לשלטון המחשבה והתבונה על חומר הגלם של המציאות. למדנו כי ל"ט המלאכות הן אבות יסוד שדרכם האדם מתקן את העולם ומחקה את מעשה בראשית, וכי השבת היא הגבול המעניק למלאכה את משמעותה כעבודת קודש. זהו המהלך המאחד את ה"קהילה" סביב ציר של ,אחריות ויצירה, שבו כל יהודי מגלה כי גם בפעולה הקטנה ביותר טמון כוח של בניין עולמות וכי שיא היצירה הוא היכולת לשבות ממנה מתוך ביטול מוחלט לרצון העליון, ובכך להפוך

.את חיינו כולם למשכן חי לשכינה