האור שבאפלה – האם השכחה בבית המואר מחייבת קנס?

השאלה הנצבת לפנינו היא שאלה הנוגעת בנימים העדינים ביותר של הבית היהודי בערב שבת: אשה ששכחה להדליק נרות שבת ודולק אור בבית האם קונסים אותה שתדליק

?האור שבאפלה – האם השכחה בבית המואר מחייבת קנס

השאלה הנצבת לפנינו היא שאלה הנוגעת בנימים העדינים ביותר של הבית היהודי בערב שבת: אשה ששכחה להדליק נרות שבת ודולק אור בבית האם קונסים אותה שתדליק

?נר נוסף

דמיינו את הרגע הגורלי הזה: הבית כבר עטוף בקדושת השבת, השולחן ערוך כשלחן המלכים, ואור החשמל שוטף את החדר בנהרה גדולה. לפתע, ברגע של חרדה יהודית ,עמוקה, האישה נזכרת – פמוטי הכסף עומדים בשתיקתם, פתילותיהם לא הועלו באש וברכת "להדליק נר של שבת" לא נאמרה. לכאורה, החשכה לא שררה בבית; שלום הבית :נשמר בזכות אור האלקטרי שמאיר כל פינה. אך כאן מתפרצת השאלה במלוא עוצמתה האם המצווה היא רק "לגרש את החושך", או שיש כאן חובה אישית, תדר רוחני ותיקון

?היסטורי שהוחמצו

מצד אחד, אור החשמל מקיים את התכלית המעשית של שלום הבית, ושמא אין מקום לקנוס את מי שביתה מואר. אך מאידך, האם ניתן לעבור בשתיקה על ביטול תקנת חכמים ועל החמצת התיקון של "נרו של עולם"? הסתירה הזו, שבין האור הפיזי הדולק לבין האור

.הרוחני שכבה, היא שעומדת בבסיס הדיון ההלכתי הסוער בין גדולי הפוסקים לאורך הדורות

מתוך דברי המדרש והזוהר, אנו פוסעים אל עומק משמעותה של המצווה, כדי להבין מדוע

.השכחה גוררת אחריה תביעה כה גדולה

כתב וביאר רב כי הדלקת נר בשבת היא "חובה". וחידש)(דף כה ע"ב בגמרא במסכת שבת .כי אין מדובר ברשות או בהידור בעלמא, אלא בחובה גמורה שנועדה להשכין שלום בבית ופירש שם רש"י כי במקום שאין נר, אין שלום בית, משום שבני הבית מצטערים בהליכתם כי מצווה זו הופקדה בידי האישה, כפי ששנינו במשנה)(שבת לא ע"ב באפילה. וביאר התלמוד

.שהאישה צריכה להיזהר בהדלקת הנר

כתב וביאר את הטעם הפנימי לכך שהנשים נתייחדו)(בראשית רמז כג במדרש ילקוט שמעוני ,במצווה זו. וחידש כי מכיוון שהאישה הראשונה הכבתה "נרו של עולם" בחטא עץ הדעת וגרמה מיתה לאדם הראשון שנמשל לנר, הרי שעליה לתקן את אשר עיוותה. ופירש כי הדלקת הנר בערב שבת היא מעין כפרה וזיכוך על אותו כיבוי רוחני קדום, והיא מחזירה

.את האור לעולם בפתח היום הקדוש

כתב וביאר כי האישה צריכה להדליק את הנרות בשמחה)(חלק א, מח, ב הזוהר הקדוש וברצון הלב. וחידש כי בזכות האור הזה, האישה זוכה לבנים קדושים שיהיו נרות המאירים את העולם בתורה ויראה. ופירש כי הסוד הטמון בנרות השבת הוא היכולת להמשיך שלום עליון אל תוך המציאות הגשמית, ובכך היא מעניקה אריכות ימים לבעלה ומשרה קדושה

.על כל הבית

כתב וחידש רמז נפלא בגימטריה. וביאר כי המילה "נר" היא)(סימן רסג ס"ק ב האליה רבה והאישה)248( . ופירש כי זהו בדיוק מניין האיברים של האיש500 , ושני נרות יחד הם250

יחדיו. וחידש כי הדלקת הנרות היא רמז לאיחוד המושלם שבין בני הזוג בתוך שלום)252(

.הבית, שבו שניהם הופכים למציאות אחת המאירה באור השכינה

כתב וביאר טעם נוסף, פשוט ובהיר. וחידש כי כיוון)(פרק ה הלכה ג הרמב"ם בהלכות שבת שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכיו, הן אלו שהתורה ומידות המוסר ייעדו להן את המצווה הזו. ופירש כי החיבור של האישה לבית הוא שהופך אותה למי שאחראית על יצירת

.האווירה של עונג שבת באמצעות האור והחום

,מתוך נהרה של מצווה וסודות התיקון, אנו פוסעים אל עבר גדרי הדין והמשמעת הרוחנית

.במקום שבו ההחמצה פוגשת את התיקון המעשי

כתב וביאר המהרי"ל מעשה שהיה בבת אחותו ששכחה)(מנהגים, הלכות שבת בספר מהרי"ל להדליק נרות. וחידש כי עליה להיות זהירה כל ימיה להוסיף על כל נר של מצווה יותר ממה שהייתה רגילה. ופירש כי באותו זמן שבו היא מתפללת ומתוודה, עליה להזכיר גם עוון זה .של ביטול מצוות הנר. וביאר כי אם רצונה לסגף עצמה ולתענות לכפרה, תבוא עליה ברכה מדבריו למדו הפוסקים כי אין די בחרטה שבלב, אלא יש צורך במעשה מוחשי שיזכיר את

.השגגה וימנע את הישנותה

כתב וביאר כי למרות שיש שראו בדברי)(או"ח סימן רסג מרן הרמ"א בדרכי משה הקצר המהרי"ל "חומרות רחוקות" ואף חששו שכל המוסיף גורע, הרי שהמנהג נתפשט. וחידש . כי האשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה עוד נר)(שם סעיף א בשולחן ערוך ופירש כי סמכו הנשים על דברי המרדכי והגהות אשר"י שניתן להוסיף על דבר המכוון, והפך

.הדבר לקנס קבוע ומחייב שנועד לחקוק בנפש את חשיבות המצווה

כתב וביאר את דברי המהרי"ל באופן שונה במקצת מהבנת)(סימן רסג ס"ק ט האליה רבה הרמ"א. וחידש כי משמעות ה"הוספה" אינה בהכרח נר נוסף, אלא הוספה באיכות – כגון נר גדול יותר או תוספת שמן. ופירש כי למעשה יש להקל בזה לאישה ענייה שאין ידה משגת לקנות נר נוסף בכל שבוע, ומספיק שתדליק נר ארוך או מהודר יותר כדי לצאת ידי

.חובת הקנס

כתב וביאר את טעם הקנס בצורה חדה. וחידש כי הסיבה להוספה היא "כדי)(שם בעל הב"ח ,שתהא נזהרת מאוד שלא תשכח עוד". ופירש כי זהו קנס הרתעתי; ככל שהשכחה תחזור כך ירבו הנרות, והדבר יגרום לאישה להקדיש תשומת לב יתרה למצווה זו בכל ערב שבת אימץ דברים אלו וביאר כי הכל משום קנס כדי שתהא)(סימן רסג ס"ק ז מחדש. המשנה ברורה

.זהירה בכבוד השבת

." כתב וביאר נפקא מינא עצומה הנובעת מהגדרת הדין כ"קנס)(שם ס"ק ג המגן אברהם וחידש כי אם האישה הייתה אנוסה ולא הדליקה, כגון שהייתה בבית האסורים או במציאות אחרת שלא אפשרה לה להדליק, אינה צריכה להוסיף נר. ופירש בעל מחצית השקל כי אילו היה זה דין של "כפרה" או "תשלומין", גם אנוסה הייתה חייבת, אך כיוון שהמטרה היא זהירות

.לעתיד, באונס אין צורך בקנס שהרי האישה מצד עצמה הייתה זהירה

מתוך דברי המהרי"ל והרמ"א שקבעו את יסודות הקנס, אנו קרבים אל פתחו של עידן

.חדש, שבו השאלות העתיקות פוגשות את אור החשמל המציף את בתינו בנגיעה של כפתור

כתב וביאר את המציאות המורכבת)(חלק א או"ח סימן מו הגר"ד הופמן בשו"ת מלמד להועיל של זמננו. וחידש כי יש לדון באשה ששכחה להדליק נרות, אך אור החשמל או הגז כבר דלק בביתה. ופירש כי למרות שהבעל לא התכוון לצאת ידי חובה ולא בירך, הרי שסוף סוף

(כגון שאין פמוט החשיכה לא שררה בבית. וביאר כי אם תוספת הנר תפגום בהידור השולחן , ניתן להקל ולהסתפק בתוספת גודל הנר או בנתינת כסף לצדקה, שכן על כל פנים)כסף תואם

.פשעה האשה שביטלה את ברכת המצווה המיוחדת לה

כתב וחידש גישה מקלה ומרעננת)(חלק ב פרק יח מו"ר הגרב"צ אבא שאול בספרו אור לציון בסוגיה זו. וביאר כי כיוון שעיקר טעם המצווה הוא שלום בית, ואור החשמל מקיים את .השלום הזה באופן מלא שהרי הבית מואר ואין חשש של מכשול, הרי שאין לקנוס את האשה ופירש כי גם אם לא קיימה את המצווה וברכתה, מכל מקום כיוון שיש עכ"פ שלום בית, פקע

.טעם הקנס שנועד להבטיח את האור בשבת

כתב ופסק כדברי אביו)(חלק א סימן רסג הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף. וחידש כי במקום שיש מחלוקת פוסקים, ובימינו שהחשמל מאיר את הבית יפה, יש להקל ולא לקנוס את האשה. וביאר כי ספק בדרבנן לקולא, ובפרט שעיקר העונג והשלום מתקיים על ידי תאורת החשמל המודרנית, ולכן אם היה אור החשמל

.דלוק בשעת השכחה, אינה צריכה להוסיף נר נוסף כל ימיה

כתב וביאר כי גם בעידן)(חלק ה סימן לג לעומתם, מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי החשמל אין לבטל את הקנס. וחידש כי השכחה נחשבת לביטול מצווה גמורה, שהרי יש חיוב להדליק נרות שבת במיוחד מעבר לאור הרגיל, ואם לא כן, כיצד אנו מברכים עליהם? ופירש .כי כיוון שיש חובה, השכחה היא "ביטול מצווה" הדורש קנס, ולא רק פגיעה בשלום הבית

.וביאר כי אור החשמל שדולק בכל יום אינו נחשב לכבוד שבת המיוחד שהיה על האשה ליצור

כתב וחידש נימוק)(חלק כא סימן יא הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר ,נוסף לקנוס את האשה. וביאר כי בדרך כלל אין האשה מדליקה את החשמל לשם שבת .ולעיתים הבעל או הילדים הם שמדליקים אותו, ואם כן היא לא פעלה מאומה לכבוד היום ,ופירש כי כיוון שחסר בחוש ובמציאות ה"עונג" המיוחד שהנרות מוסיפים על האור השגרתי

.חל עליה הקנס כדי שתהיה זהירה במצווה המייחדת את השבת משאר ימות החול

מתוך בירור המחלוקת שבין מאורי הדורות, אנו מזקקים את ההשלכות המעשיות העולות

.מן השולחן הערוך אל המציאות הדינמית של הבית היהודי המודרני

נפקא מינא ראשונה נוגעת למהות התאורה הקיימת בבית. למדנו כי לדעת הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף ומו"ר הגרב"צ אבא שאול, אם אור החשמל היה דלוק בשעת השכחה, פקע יסוד הקנס. לעומת זאת, לדעת מו"ר הגרש"ה וואזנר, כיוון שאור החשמל דולק באותה אמת מידה בכל ימות השבוע ואינו מיוחד לכבוד שבת, אין בו כדי למנוע את הקנס על ביטול המצווה

הייחודית של האשה. הנפקא מינא תהיה במקרה שהדליקו אור חשמל "מיוחד" לכבוד שבת

. – שמא גם המחמירים יודו שיש בכך סרך של כבוד שבת)(כמו נורות דקורטיביות

נפקא מינא נוספת עולה בשיטת ה"מלמד להועיל" בעניין פגיעה ביופי השולחן. ראינו כי אם הוספת נר נוסף תגרום לחוסר אחידות במראה הפמוטים ותפגע ב"הידור השולחן", ניתן להמיר את הנר הנוסף בהוספת שמן או בגודל הנר. מכאן אנו למדים יסוד מוסרי: הקנס לא נועד לכער את השבת, אלא לרומם אותה; ואם הקנס עצמו פוגע בעונג שבת, עדיף להחליפו

.בהוספת איכות ולא כמות

עוד נפקא מינא חשובה עולה מדברי הציץ אליעזר בעניין זהות המדליק. אם האשה עצמה היא שהדליקה את אור החשמל בבית מתוך כוונה מפורשת לכבוד שבת, הרי שגם לשיטות .המחמירות ייתכן שיש כאן פתח להקל, שכן סוף סוף היא זו שפעלה למען שלום הבית ואורו ,לעומת זאת, אם הילדים או הבעל הדליקו, הרי שהאשה "נעלמה" מהזירה של הדרת השבת

.ולכן חל עליה הקנס במלוא עוזו כדי להחזיר לה את האחריות למצווה

לבסוף, עולה נפקא מינא מעשית ביותר במקרה של "אונס" מול "שכחה". כפי שביאר המגן , לכל הדעות)(אונס אברהם, אם האשה הייתה חולה או בנסיבות שלא אפשרו לה להדליק אינה צריכה להוסיף נר, שכן הקנס נועד לעורר זהירות, ובמקום אונס אין מקום לתביעה

.על חוסר זהירות

מתוך המחלוקת שבין הפוסקים, אנו עולים לקומה השנייה של הבניין הישיבתי ובוחנים

?את היסוד המחשבתי שעליו נשענת הסוגיה: מהי נקודת התביעה על האישה

חקירה זו מבקשת לברר האם הקנס של המהרי"ל הוא על הפגיעה בתוצאה – דהיינו החשכת הבית ופגיעה בשלום הבית, או שהקנס הוא על הפגיעה בפעולה – כלומר ביטול

.חובת הגוף של האישה ומצוות חכמים

,מצד אחד, אם עיקר הקנס הוא על החשכת הבית ופגיעה בשלום הבית, הרי שבזמן הזה כשהחשמל דולק והבית מוצף אור, אין מקום לקנוס את האישה. זוהי שיטתם של מו"ר הגרב"צ אבא שאול והראשל"צ רבנו הגר"י יוסף. לפי הבנה זו, נרות השבת הם "אמצעי" למטרה "נעלה של שלום, וכיוון שהמטרה הושגה באמצעים אחרים, השכחה אינה נחשבת ל"פשע

.המצדיק קנס נצחי. כאן האור הפיזי מרפא את השכחה הרוחנית

מצד שני, אם הקנס הוא על עצם "ביטול המצווה" וההתעלמות מתיקון "נרו של עולם", הרי שאין לאור החשמל שום משמעות לעניין הקנס. זוהי גישתם של מו"ר הגרש"ה וואזנר והציץ אליעזר. לדידם, האישה הצטוותה במעשה דתי מסוים – להדליק נר בברכה, ליחד את השבת בפעולה פיזית של אש. השכחה כאן היא רשלנות כלפי ציווי חכמים וכלפי התפקיד הרוחני של האישה בערב שבת. לפי הבנה זו, גם אם הבית מואר כצהריים, החלל שנפער בנשמת

.השבת בגלל חסרון ההדלקה מחייב תיקון וקנס

– "הבדל עמוק זה משקף שתי השקפות על עולם המצוות: האם המצווה היא "פונקציונלית

נועדה להשיג שלום ואור, או שהיא "מהותית" – מעשה של קדושה שעומד בפני עצמו מעבר

.לתועלת הגשמית שבו

מתוך בירור יסודות הדין והחקירה, אנו נכנסים אל היכל הרעיון, שם מתגלה לנו כי נר השבת

.אינו רק כלי תאורה טכני, אלא הוא שיקוף של אור הנשמה המאיר את המציאות הגשמית

עומק הרעיון הטמון במחלוקת זו נוגע בשאלה מהו "אור" בחייו של יהודי. האור הפיזי, אור ,החשמל המופק מכוח חיצוני וטכנולוגי, יכול אמנם למנוע מאדם להיתקל בכיסא או בשולחן ובכך הוא מקיים את הפשט של "שלום בית". אך נר השבת, שאותו מדליקה האישה במו ידיה, מייצג אור מסוג אחר – אור הנובע מתוך בחירה, מתוך עשייה ומתוך חיבור לשורשים הקדומים של התיקון. כאשר הפוסקים דנים האם אור החשמל פוטר מן הקנס, הם בעצם שואלים אותנו: האם האדם הוא רק צרכן של "נוחות", או שהוא "יוצר" של קדושה? האישה ששכחה להדליק, גם אם ביתה מואר, החמיצה את הרגע שבו היא הופכת לשותפה במעשה

.בראשית, הרגע שבו היא מעלה את האור המיוחד שאינו דולק ביום חול

מכאן אנו למדים על עוצמתה של ה"זהירות". הקנס של המהרי"ל, להוסיף נר כל ימיה, נראה במבט ראשון כעונש כבד על שגגה אחת. אך במבט עמוק יותר, זהו מעשה של אהבה. התורה "וחכמים מלמדים אותנו כי רגע של קדושה הוא כה יקר, עד שהחמצתו דורשת "תזכורת מתמדת. הנר הנוסף אינו בא להזכיר לאישה את כישלונה, אלא להזכיר לה את רוממותה. הוא אומר לה: "את מאירה את העולם, והאור שלך חסר לנו". הקנס הופך את השכחה למנוע של

.צמיחה, וגורם לכך שדווקא מתוך החיסרון, יתווסף אור גדול יותר וקבוע יותר בבית היהודי

עוד מתברר לנו כי השכינה זקוקה ל"כלים" מיוחדים. החשמל הוא אור "כללי", הוא נמצא בכל מקום ובכל עת. נר השבת הוא אור "מיוחד", הוא מובדל ומקודש. הרעיון הוא שהקדושה דורשת מאיתנו לייחד לה מקום וזמן. המחלוקת ההלכתית משקפת את המאמץ המחשבתי לשמר את הייחודיות של השבת בתוך עולם של שפע טכנולוגי. המצפן הפנימי שלנו מכוון לכך שגם אם הסתדרנו מבחינה טכנית, הנשמה עדיין מחפשת את האש החיה, את הפתילה

.והשמן, המבטאים את הקשר הישיר והחם שבין אדם לבוראו

מתוך בירור הרעיון, אנו מעפילים אל קומת המחשבה, שם נפתח פתח להבנת הנפש פנימה

.– כיצד הופכת טעות אנושית של שכחה למנוף של התעלות וזיכוך

ההרחבה המחשבתית בסוגיה זו נוגעת במהותו של מושג ה"קנס" ביהדות. לכאורה, המילה ."קנס נושאת עמה טעם של עונש ודין, אך במחשבת החסידות והמוסר, הקנס הוא "תיקון ,אדם ששכח מצווה, נוצר בנפשו חלל, מעין חוסר הרמוניה בין הרצון לבין המעשה. המהרי"ל ברוח קודשו, הבין כי השכחה אינה מקרית; היא מעידה על רפיון מסוים בחיבור הנפשי לאותו רגע של קדושה. לכן, הפתרון אינו רק חרטה מופשטת, אלא יצירת "זיכרון פיזי". הנר הנוסף הופך להיות חלק מגופה של השבת עבור אותה אישה. בכל פעם שהיא מטיבה את הנרות, היא פוגשת את הנר הנוסף, וזהו רגע של דביקות – היא נזכרת בחביבות המצווה דווקא מתוך המקום שבו היא חסרה אותה. זהו מצב שבו "זדונות הופכות לזכויות", שכן בזכות אותה

.שכחה, הבית כעת מואר באור גדול יותר מאשר בעבר

,במישור הנפשי, אנו למדים על עוצמתה של ה"זהירות". אדם נמדד בפרטים הקטנים בשימת הלב לרגעים שבין קודש לחול. המחלוקת על אור החשמל משקפת את המאבק הנצחי שבין ה"נוחות" לבין ה"נוכחות". בעולם המודרני, קל מאוד לסמוך על המכשירים, על האוטומציה, על האור שנדלק מאליו. אך האמונה תובעת מאיתנו נוכחות. המחשבה העמוקה כאן היא שאפילו אם הבית מואר, אם הנשמה לא הייתה שם כדי להדליק את האור, משהו במהות השבת נפגם. הקנס בא להחזיר את האדם אל מרכז הבמה של חייו הרוחניים, ולומר

."לו: "אל תיתן למכונות להחליף את עבודת הלב שלך

עוד עולה כאן עניין ה"כפרה" שהזכיר המהרי"ל. כפי שביארנו בשלבים המוקדמים, הדלקת הנר היא תיקון לחטא הקדמון. המחשבה היהודית רואה בהיסטוריה האנושית שרשרת אחת ארוכה של תיקון האור. כאשר אישה שוכחת להדליק, היא חשה בנפשה, אולי באופן לא מודע, שהיא החמיצה את חלקה באותה שרשרת קוסמית. לכן הקנס אינו נטל, אלא מתנה – ניתנת לה ההזדמנות להוסיף אור "מעבר לשורת הדין", ובכך להעמיק את תיקון הנפש

.שלה ושל העולם כולו

מתוך המחשבה והנפש, אנו מעפילים אל המדרגה המוסרית, המעניקה לנו מצפן ברור

.להתנהלות שבין קודש לחול, ובין עיקר הדין למידת חסידות

ההרחבה המוסרית בסוגיה זו מציבה במרכזה את ערך "האחריות האישית". המצפן המוסרי מורה לנו כי גם כאשר המערכת סביבנו פועלת כשורה – החשמל דולק, הבית מסודר, והאור מציף את החדר – אין בכך כדי לפטור את הפרט מחובתו הייחודית. האדם המוסרי אינו מסתפק בתוצאה הסופית, אלא בוחן את חלקו בבניין הטוב. השכחה של האישה, בראי המוסר, אינה רק תקלה טכנית אלא קריאה להתעוררות. הקנס מלמד אותנו כי על טעויות שנובעות מחוסר שימת לב, התיקון הראוי הוא תוספת של מעשה טוב, ובכך אנו הופכים את

.הכישלון למנוף של צמיחה מוסרית

נקודה מוסרית נוספת נוגעת במושג "הכרת הטוב" כלפי השבת. השבת היא מלכה, וכבוד המלכה דורש התייחסות מיוחדת. המצפן המוסרי כאן הוא של "הדר". אדם שמכבד את השבת מבין שדינמיקה של קנס אינה עונש חיצוני, אלא ביטוי של כבוד עצמי וכבוד שמים. כפי שראינו בדברי הציץ אליעזר והשבט הלוי, האור השגרתי של ימות החול אינו יכול להחליף את האור המקודש. המוסר תובע מאיתנו לא להיכנע לבינוניות ולשגרה, אלא להוסיף תמיד

.נופך של קדושה וייחודיות למעשינו, ובמיוחד באותן נקודות שבהן גילינו חולשה

לבסוף, אנו למדים מוסר של "רגישות והתחשבות". למדנו מהאליה רבה ומהמלמד להועיל .כי יש להתחשב במצבה של האישה – אם היא ענייה או אם תוספת הנר תפגע ביופי השולחן המצפן הפנימי הנבנה כאן הוא של איזון: בין השאיפה לשלמות ותיקון לבין המציאות האנושית המורכבת. המוסר היהודי אינו דורש סגפנות לשמה, אלא תיקון המשתלב עם עונג מלמדת אותנו לנהוג ביושר)(כמו אונס מול שכחה השבת ושלום הבית. ההתחשבות בנסיבות

.ובחמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים, תוך חתירה בלתי פוסקת להוספת אור בעולם

,מתוך מסענו המופלא בין פתילות המנורה של דור המדבר לבין מתגי החשמל של דורנו

אנו יוצאים עם תובנה עמוקה המלווה את הבית היהודי בדרכו אל הקודש. למדנו כי נר השבת אינו רק אמצעי לגירוש האפילה, אלא הוא נשמתה של השבת המופקדת בידיה האמונות של האישה. אנו לוקחים עמנו את ההבנה שכל שכחה היא הזמנה להתחדשות, וכי הקנס שהורונו חכמים אינו משא כבד אלא תוספת של אורה, המלמדת אותנו להפוך כל נפילה למנוף של ,הידור וזהירות. נזכור כי האור האמיתי בבית אינו נובע רק מהזרם החשמלי, אלא מהכוונה

.מהנאמנות למסורת ומהחום הלבבי המושקע בכל מצווה ומצווה

עיקר העניין:

,השאלה האם לקנוס אישה ששכחה להדליק נרות בזמן שביתה מואר בחשמל ,עומדת בצומת שבין שלום הבית הפיזי לבין חובת המצווה הרוחנית. בבסיס הדין כפי שפסק מרן הרמ"א על פי המהרי"ל, אישה ששכחה פעם אחת להדליק צריכה להוסיף נר נוסף לכל ימי חייה, כקנס שנועד לעורר זהירות ולכפר על כיבוי "נרו של עולם". בבירור המציאות המודרנית, מצאנו מחלוקת מרתקת: מו"ר הגרב"צ אבא שאול והראשל"צ רבנו הגר"י יוסף הורו להקל ולא לקנוס, שכן עיקר טעם המצווה הוא שלום בית, והחשמל ממלא תפקיד זה במלואו. לעומתם, מו"ר הגרש"ה וואזנר והציץ אליעזר חידשו כי הקנס קיים גם כיום, שכן השכחה היא ביטול של מצווה ייחודית וברכה שאין החשמל השגרתי יכול להחליף. למעשה, במקום שיש ספק וחשש לפגיעה בעונג שבת או במקום של אונס, ראינו שישנן דרכים להדר בתוספת שמן או איכות הנר, ובכך לצאת ידי חובת כל השיטות תוך שמירה על שלום הבית

.ושמחת המצווה