אשה ששכחה להדליק רק חלק מנרות שבת האם קונסים אותה

:לאחר שביררנו את עומק הקנס על שכחה גמורה, אנו ניצבים מול סיטואציה רוחנית מורכבת הבית מואר, הברכה נאמרה, ושלום הבית שרוי במעון; אך הלהבה שהייתה רגילה לרקד לצד ,"חברותיה – נפקד מקומה. כאן מתעוררת השאלה האם הקנס הוא על ביטול "עצם המצווה

?אשה ששכחה להדליק רק חלק מנרות שבת האם קונסים אותה

:לאחר שביררנו את עומק הקנס על שכחה גמורה, אנו ניצבים מול סיטואציה רוחנית מורכבת הבית מואר, הברכה נאמרה, ושלום הבית שרוי במעון; אך הלהבה שהייתה רגילה לרקד לצד ,"חברותיה – נפקד מקומה. כאן מתעוררת השאלה האם הקנס הוא על ביטול "עצם המצווה

.או שמא הוא על חוסר הזהירות ב"כבוד השבת" המתבטא גם בחיסרון ההידור

.זהו רגע של מתח לימודי גבוה. מצד אחד, האישה עמדה בחובתה ההלכתית הבסיסית מצד שני, בבית שבו האור המרובה הפך לסטנדרט של קדושה, כל חיסרון הוא צרימה. אנו יוצאים לברר האם "תוספת המצווה" דינה כמצווה עצמה, והאם הזהירות הנדרשת מהאישה

.היא על המינימום ההלכתי או על המקסימום האישי שאליו הרגילה את נפשה

שכתב וחידש יסוד)(סימן רסג אות ב נפתח בדברי רבנו בעל הפרי מגדים באשל אברהם מרעיש: "ואם מדלקת ב' נרות ופעם אחת [שכחה והדליקה] רק [נר] אחד צריכה להוסיף. וכן ,אם מדלקת הרבה ושכחה פעם אחד וחסר [נר] אחד תדליק יותר שתהא זהירה". הנה כי כן הפרי מגדים מרחיב את גבולות הקנס אל מעבר לחיוב הבסיסי, וקובע כי כל חיסרון במניין הרגיל, ואפילו מדובר בנר אחד מתוך רבים, נחשב כפגיעה בזהירות הנדרשת לכבוד שבת

.ומחייב הוספה תמידית

תמה)(שם ד"ה ששכחה אולם, הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בביאור הלכה ,תמיהה רבתי על דברי הפרי מגדים וביאר בנחרצות: "ולא נהירא, דכל זה הוא רק מנהג והבו דלא לוסיף עלה". וחידש כי כיוון שכל עניין הוספת הנרות מעבר לנר האחד של החיוב המקורי הוא רק "מנהג בעלמא", אין לנו כוח לקנוס ולהוסיף קנס על מנהג. ופירש כי הקנס

.נאמר רק במקום שבו בטלה המצווה מעיקרה, אך בשכחת נרות ההידור – די לנו בקיים

דייק כסברה זו גם מדברי בעל שולחן ערוך)(בהגהות על סידור דרך החיים בספר קצות השלחן "הרב, שכתב "אשה ששכחה פעם אחת להדליק", ודייק מכאן שדווקא "שלא הדליקה כלל ביאר את)(ח"ב סימן נט חייבת בקנס, אך אם הדליקה חלקית – פטורה. ובשו"ת שרגא המאיר עומק הטעם, וחידש כי אף שהאישה קיבלה על עצמה להדליק נר לכל ילד והדבר נחשב

."כנדר, מכל מקום "לא קיבלה אדעתא דהכי אם תשכח שתהא צריכה להוסיף

העמיק בסברת המחמירים וחידש יסוד מרתק. הוא)(סימן קלה מנגד, בשו"ת שיח יצחק ביאר על פי דברי הכתב סופר בנר חנוכה, כי "הידור מצווה דינו כמצווה עצמה". וחידש כי כשם שבהידורי חנוכה יש לכל הנרות דין אחד, כך גם בנרות שבת – ברגע שהאישה בחרה להדר, ההידור הופך לחלק בלתי נפרד מחיוב היום שלה, וחיסרון בו נחשב כביטול

.המצווה במלואה

שביקש לפסוע בדרך ממוצעת)(סימן קפג בתווך, מצאנו את דברי בעל מור ואוהלות ומסקרנת. הוא ביאר כי יש לחלק: אם שכחה אחד משני הנרות העיקריים המכוונים כנגד "זכור ושמור" – עליה להוסיף נר, שהרי פגעה ביסוד התקנה. אך אם הדליקה את שני נרות ,היסוד ושכחה רק את הנרות הנוספים שהוסיפה מדעתה לכל ילד – בזה אין לקנוס אותה

.שכן על הנוסף לא קיבלה על עצמה להוסיף עוד

מתוך נבכי המחלוקת בין גדולי האחרונים על הגדרת ה"שכחה", אנו פוסעים אל הכרעותיהם של מאורי הדור האחרון, המבקשים להורות את הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון

.בתוך סבך המנהגים והקנסות

פסק)(הלכות הדלקת נרות עמוד קעג מרן הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה והכריע כדעת המקילים, וביאר כי אין לקנוס את האישה בשכחה חלקית. ופירש כי כיוון שקיימה את עיקר המצווה והדליקה נר אחד או שניים, לא חל עליה הדין המחמיר של וחידש כי)(הובא באשרי האיש, פרק ו אות סב המהרי"ל. כסברתו פסק גם מרן הגרי"ש אלישיב כיוון שלא בטלה עיקר מצוות נר שבת, אין מקום להוסיף נר נוסף לכל ימי חייה. הוא סייג את דבריו וביאר כי כל זה אמור דווקא כשהדליקה את הנר הנותר במפורש לכבוד שבת, ולא

.אם היה דלוק סתם מבעוד יום

.אולם, בתוך כותלי בית המדרש המשיכו להדהד דבריו המחמירים של בעל הפרי מגדים כתב וחידש כי יש לדייק בלשון המהרי"ל שכתב "להוסיף על)(ח"ז סימן לה בשו"ת משנה הלכות ,כל נר של מצווה יותר ממה שהייתה רגילה". הוא ביאר כי המדד אינו החיוב ההלכתי היבש אלא ה"רגילות" האישית של כל אישה. ופירש כי אם הייתה רגילה בעשרה נרות והדליקה

(ח"ו תשעה, הרי שחסרה מרגילותה בקודש ועליה להיקנס. וכן נקט להלכה בשו"ת קנין תורה וביאר כי מנהג העולם כדעת הפרי מגדים, ואין להקל בזה כיוון שכל מטרת הקנס היא)סימן ט

.לעורר זהירות יתרה, והזהירות נמדדת לפי רף ההידור שהאישה הציבה לעצמה

כדי למנוע את המבוכה ואת הקנס המעיק, מצאנו עצה עמוקה ומרתקת בדברי מרן רבי כתב וביאר לעניין נטילת ידיים כי אדם הנוהג)(בסוף סימן קסא יוסף קארו. בשולחן ערוך כי כך)(סק"ו להדר מעבר לדין, טוב שיעשה "תנאי" בראשית דבריו. ופירש בספר טורי זהב גם בנרות שבת: בטרם תתחיל האישה להוסיף נרות על שני נרות היסוד, תתנה בפירוש שאין היא מקבלת עליה את התוספת הזו בתורת חיוב גמור אלא כהידור בעלמא. וחידש כי תנאי

.זה מועיל לה פלאים, שאם חלילה תשכח נר אחד מהנוספים, לא תחויב בקנס הנצחי

,מכאן אנו דולים פנינה נפלאה לעבודת הנפש: התורה מעודדת אותנו לשאוף אל הפסגה להוסיף אור ולהדר במצוות, אך היא גם מלמדת אותנו את סוד ה"מתינות". התנאי של מרן רבי יוסף קארו מלמדנו שהעצמה אישית נכונה היא כזו הנעשית מתוך מודעות למגבלות האנושיות. האישה המדליקה נרות רבים מתוך תנאי, מחברת בין התשוקה להדר בקודש

.לבין הענווה המכירה בכך שייתכנו רגעים של שכחה

עיקר העניין:

השאלה האם לקנוס אישה ששכחה להדליק רק חלק ממניין נרותיה הרגיל, עומדת במחלוקת עמוקה בין הפוסקים. בעל הפרי מגדים חידש כי גם בשכחת נר אחד מתוך רבים יש לקנוס ולהוסיף נר לכל החיים, שכן הזהירות נמדדת לפי הרגילות של האישה. מנגד, הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה הכריע כדעת המקילים, וביאר שאין להוסיף קנס על מנהג של הידור, ודי בקנס בביטול גמור של המצווה. למעשה, דעת מאורי הדור האחרון – הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף ומרן הגרי"ש אלישיב – היא להקל, ובלבד שלא בטלה עיקר מצוות היום. עם זאת, לכתחילה נכון להשתמש בעצתו של מרן רבי יוסף קארו ולהתנות בפירוש שהוספת הנרות היא בתורת מנהג ולא בתורת חיוב, ובכך להפוך את ההידור למעיין

.של שמחה ללא חשש קנס