גבר ששכח להדליק נרות שבת האם גם קונסים אותו להוסיף בכל שבת עוד נר

?שבת עוד נר

גבר ששכח להדליק נרות שבת האם גם קונסים אותו להוסיף בכל

?שבת עוד נר

דממה עמוקה משתררת בבית עם דמדומי חמה של ערב שבת קודש כאשר יהודי מוצא את עצמו אובד עצות אל מול השולחן הריק מאורם של נרות. הלב מחסיר פעימה והנשמה זועקת על המצווה היקרה שחמקה מבין האצבעות ועל השכינה ששרתה בחשכה

.באותה שבת

הנה מפורסם וידוע המנהג העתיק והחמור המובא בפוסקים שאשה ששכחה פעם אחת .להדליק נרות שבת מקבלת על עצמה קנס של חיבה וזהירות להוסיף נר נוסף בכל ימי חייה אך מה יהא דינו של גבר העומד במצב זה? האם אותו קנס שנועד לעורר את הזהירות ולהרבות באור השלום בבית שייך גם אצל האיש כאשר המצווה מוטלת על כתפיו? האם חומרת השכחה והצורך בתיקון ובתוספת אורה היא נחלת הנשים בלבד מחמת שייכותן המיוחדת למצווה זו או ?שמא מדובר בהנהגה כללית של חיבוב מצווה וזהירות המקיפה כל אדם מישראל ללא הבדל השאלה עומדת ותלויה בחלל החדר: האם גם על הגבר ששכח נגזרה הגזירה להוסיף ולהאיר

?בכל שבת ושבת מכאן ולהבא כדי שלא יבוא לידי מכשול זה שנית

בעת שאנו באים לחקור את שורשי מצוות הנר, עינינו נשואות אל פסוקי המקרא המציירים את דמותה של השבת ואת עבודת המשכן, משם שואבים אנו את הכוח להאיר "את בתינו פנימה, כפי שנאמר בפרשת ויקהל: "לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת

.)'(שמות ל"ה, ג

פסוק זה, המזהיר על איסור הבערת אש בשבת, הוא התשתית שעליה בנה יסודו המצווה החיובית לענג את השבת באור, כדי שלא נשב בחשיכה ביום המנוחה. הקשר שבין המנהג להוסיף נר לבין יסודות המצווה מתבאר מתוך עיון במפרשי התורה על המקומות בהם

.הוזכרה השבת והתאורה במקדש

כתב "לא תבערו אש. יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת, ויש)'(שמות ל"ה, ג רש"י אומרים לחלק יצאת". ומבאר רבינו שלמה שהכתוב בא להזהיר על מלאכה זו בייחוד, ומכאן למדו חכמים שדווקא קודם השבת יש להכין את האור כדי שיהיה דולק והולך, ובכך נשמר

.כבוד השבת

פירש "בכל משבתיכם. הטעם בבתיהם, להוציא את)'(שמות ל"ה, ג רבי אברהם אבן עזרא המשכן". ומבאר האבן עזרא שהמצווה בבית היהודי היא להסיר את החשיכה המעיבה על

.השמחה, שכן התורה ניתנה כדי שיהיה לאדם עונג ולא צער

ביאר "ויקהל משה. אסף אותם להזהירם על השבת קודם ציווי)'(שמות ל"ה, ב הרמב"ן המשכן, לומר שאין מלאכת המשכן דוחה שבת". ומרחיב רבינו משה בן נחמן שהשבת היא היסוד והיא העדות על חידוש העולם, ועל כן כל ענייני השבת צריכים להיות בזהירות יתרה

.ובתוספת אור

, כתב "המנורות חמש מימין וחמש משמאל. להרבות)(מלכים א', ז', מ"ט רבי דוד קמחי, הרד"ק ,אורה במקדש". ומכאן למדו המפרשים שריבוי אור בבית ישראל הוא כנגד המנורה הטהורה

.וכל המוסיף באור מוסיפים לו חיים

, ביאר "עניין המנורה הוא להאיר, והאור רמז לשכל)(שמות כ"ה, ל"א רבי לוי בן גרשום, הרלב"ג ולתורה". ומוסיף הרלב"ג שההתעסקות בנר דורשת שימת לב מיוחדת כדי שתהיה השלהבת

.עולה מאליה, ומכאן החשיבות לזהירות האישה והאיש במעשה ההדלקה

פירש "לא תבערו אש. דווקא ביום השבת עצמו אסור, אבל מערב)'(שמות ל"ה, ג החזקוני שבת מותר שתהא דולקת בשבת". ומסביר החזקוני שזהו חוב שחייב אדם להדר אחריו כדי

.שלא ייכשל באיסור או בביטול עונג

חידש "ששת ימים תעשה מלאכה. כדי שתהיה פנוי בשבת)'(שמות ל"ה, ב רבי עובדיה ספורנו לענייני הנפש". וביאר הספורנו שהנר עוזר לאדם להיות פנוי ומיושב בדעתו, ולכן השכחה

.בזה היא חסרון בשלום הבית וביישוב הדעת

תרגמו "לא תבערון אשא בכל מותבניכון ביומא)'(שמות ל"ה, ג תרגום אונקלוס ותרגום יונתן דשבתא", ומדגישים שהאיסור והמצווה חלים בכל מקום שבו ישראל יושבים, להשרות את

.קדושת השבת

." כתב "המנורה כולה מקשה אחת. לרמוז על האחדות והשלום)(שמות כ"ה, ל"א הכלי יקר ומבאר הכלי יקר שזו הסיבה שחכמים הקפידו כל כך על נר שבת משום שלום בית, ואם

.אדם שוכח נר אחד, הוא פוגם בשלמות האור, ועל כן התיקון הוא בתוספת

כאשר אנו פוסעים אל היכלה של התורה שבעל פה, אנו מוצאים את חכמינו זכרונם לברכה מעמיקים בחובת הנר ובשכר המזומן לזהירים בו, ומכאן נלמד על חומרת השכחה

.והצורך בזהירות

מובא: אמר רב הונא, הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי)(דף כג עמוד ב בגמרא במסכת שבת כתב "נר שבת ונר חנוכה". ומרחיב רש"י)(דף כג עמוד ב ד"ה הרגיל בנר חכמים. ומבאר שם רש"י ,שהבנים זוכים למאור התורה בזכות זה שהוריהם הידרו במצווה המביאה אורה לעולם

.ומכאן שהזהירות בנר אינה רק עניין טכני אלא יסוד רוחני בבנין הבית היהודי

: הדלקת נר בשבת חובה, אמר רב יצחק)(דף כה עמוד ב עוד מובא בגמרא במסכת שבת .ברדלא, אמר רב: הדלקת נר בשבת חובה, דאמר רב קפדא, חובה היא משום שלום ביתו כתב "חובה עליו להדליק נר בסעודה, שאין סעודה)(דף כה עמוד ב ד"ה חובה ומבאר שם רש"י חשובה אלא במקום אור". הרי לנו שחז"ל ראו בנר יסוד הכרחי לשלווה ולכבוד השבת, ומי

.שמתרשל בכך פוגם בשלום הבית

מובא: מפני מה הנשים מצוות על הנידה)(פרק ב הלכה ד בתלמוד ירושלמי במסכת שבת ,"ועל החלה ועל הדלקת הנר? אמר לו: אדם הראשון דמו של עולם, ותני: "נר ה' נשמת אדם

(שבת פרק וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך תתכפר בהדלקת הנר. ומבאר שם בספר קרבן העדה . כתב שעיקר המצווה נמסרה לאישה כתיקון על שכיבתה נרו של עולם, אדם הראשון)ב ומוסיף המפרש שזהו הטעם שהיא הממונה העיקרית על המצווה, מה שמעורר את השאלה

.האם הקנס המיוחד שייך רק לה מכוח אותו תיקון עתיק או שמא לכל המקיים את המצווה

– מובא עוד: אמר רבא, פשיטא לי, נר ביתו ונר חנוכה)(דף כג עמוד ב בגמרא במסכת שבת כתב "דבני)(דף כג עמוד ב ד"ה ושלום ביתו נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. ומבארים התוספות

ביתו מצטערים לשבת בחושך". הרי שחובת הנר נועדה למנוע צער מבני הבית, ומכאן נובעת

.חומרת השכחה הגורמת עגמת נפש לבני המשפחה בשבת קודש

, מובא: בעוון שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן)(דף לב עמוד א בגמרא במסכת שבת כתב)(דף לב עמוד א ד"ה ובהדלקת הנר על שאינן זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר. ומבאר רש"י שחומרת הדבר נובעת מכך שהיא מצווה התלויה בזמן ונוגעת לכבוד השבת. מכאן אנו למדים

.על הצורך הגדול בזהירות יתרה ובקנסות שנועדו להבטיח שהאדם לא יזלזל במצווה יקרה זו

בעת שאנו פוסעים אל דורותיהם של רבותינו הראשונים והאחרונים, אנו מוצאים את היסודות האיתנים עליהם נשענת חובת הזהירות והקנס שהושת על השוכחים, תוך בירור

.מהות החיוב המוטל על כל איש ואישה בביתם

כתב "ואחד אנשים ואחד נשים חייבים)(הלכות שבת פרק ה הלכה ג רבנו משה בן מימון, הרמב"ם להיות בבתיהם נר דלוּק בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא. והנשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים לפי שהן מצויות בבתים והן העוסקות במלאכת הבית". ומבאר הנשר הגדול שחובת המציאות של האור חלה על כל אדם מישראל, אלא שהאישה היא השליחה הטבעית של הבית למשימה

.זו, ומכאן יש לדון האם הקנס תלוי בעצם החובה או בתפקיד המעשי

כתב "חובה להדליק נר בשבת וצריך)(מסכת שבת פרק ב סימן ח רבנו אשר בן יחיאל, הרא"ש ,לברך עליו. ואף על פי שהנשים מצוות יותר, מכל מקום אם אין אשתו בביתו או שהיא חולה ,האיש חייב להדליק בברכה". ומבאר רבינו אשר שהמצווה אינה פוקעת מן הגבר בשום פנים

.והאחריות על אור השבת רובצת על כתפיו באותה מידה של חשיבות

, כתב "צריך שיהא זהיר מאוד לעשות נר יפה)(או"ח סימן רס"ג רבנו יעקב בעל הטורים, הטור ואף על פי שגם האנשים מוזהרים עליו, הנשים מוזהרות בו יותר". ומביא הטור את המדרש המציין שהאישה כבתה נרו של עולם ולכן היא המתקנת, ומוסיף שהזהירות היתרה הנדרשת

.בנר היא המקור לכל המנהגים של תוספת הידור ואור

, כתב "מי שהיו לו שתי מצוות, נר שבת ונר חנוכה)(שבת כג עמוד ב רבנו המאירי, בית הבחירה ואין ידו משגת לשניהם, נר שבת קודם משום שלום ביתו. ופירשו קצת מפרשים שלום ביתו מצד אשתו, שמצווה זו מסורה לה וקשה לה אם לא תקיים מצוותה". ומבאר המאירי שעיקר הקפדת חכמים על שלום הבית קשורה בנחת הרוח של האישה במצוותה, מה שמחזק את

.הצד שהקנס והזהירות המופלגת נאמרו בעיקר כלפיה

כתב "המדליק צריך שיהיה זהיר לעשות)(מסכת שבת רמז רצ"ד רבנו מרדכי בן הלל, המרדכי נר יפה כדאמרינן הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים". ומבאר המרדכי שהזהירות ביופי הנר ובקביעותו היא המפתח להצלחת הבנים בתורה, וזהירות זו נדרשת מכל מי שמבצע את

.ההדלקה בפועל

; כתב "יהא זהיר לעשות נר יפה)'(או"ח סימן רס"ג סעיף א מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך

ויש מכוונים לעשות שני נרות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. והאשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה שלושה נרות". וביאר מרן שעיקר הדין והזהירות היתרה נאמרו

.כלפי האישה, שהיא המופקדת על אורו של הבית

כתב "טעם הדבר שהוסיפו לה נר)(או"ח סימן רס"ג רבינו יואל סירקיש בספרו הב"ח נוסף הוא משום קנס, כדי שתהא נזהרת מאוד מכאן ואילך שלא תשכח עוד. ואם תישנה השכחה פעם נוספת, עליה להוסיף עוד נר בכל פעם". וחידש הב"ח שהמטרה אינה עונש גרידא אלא יצירת מנגנון של זהירות מוגברת וחיבוב המצווה שבלעדיו עלולה האישה

.להקל ראש בחובה זו

כתב "יש נפקא)'(או"ח סימן רס"ג סעיף קטן ג רבינו שמואל הלוי קעלין בספרו מחצית השקל ,מינה גדולה בטעם הקנס. שאם היה הטעם משום כפרה או תשלומין על מה שהחסירה הרי שגם בנאנסה היה עליה להוסיף נר. אך כיוון שהטעם הוא כדי שתהא זהירה מכאן ואילך, הרי שבנאנסה אינה צריכה להוסיף, שהרי בלאו הכי הייתה זהירה אלא שהאונס מנע ממנה להדליק". ומבאר המחצית השקל שהקנס תלוי במידת הרשלנות והצורך בתיקון

.הזהירות העתידית

כתב "נראה)'(או"ח סימן רס"ג סעיף קטן ג רבינו אברהם אבלי הלוי גומבינר בספרו מגן אברהם לי דוקא אם לא הדליקה כלל, אבל אם הדליקה נר אחד בטעות לא קנסוהו". ודייק המגן אברהם שהקנס חל רק במקום שהיה ביטול גמור של המצווה ושל שלום הבית, ובכך הוא

.מתווה את גבולות החומרה של דין זה

כתב "והטעם)'(סימן רס"ג סעיף קטן ז הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה הוא כדי שתהא זהירה בכבוד שבת מכאן ולהבא. ואם נאנסה ולא הדליקה, כגון שהייתה בבית האסורים וכדומה, אינה צריכה להוסיף". ומבאר המשנה ברורה שהיסוד הוא חיזוק רגש

.האחריות כלפי קדושת השבת, ובמקום שהיה אונס אין צורך בחיזוק זה

כתב "מנהג זה של הוספת נר הוא)(או"ח סימן רס"ג רבינו חיים בן עטר בספרו ראשון לציון חובה גמורה שהנהיגו חכמים ואין להקל בו". ומבאר בעל האור החיים הקדוש שחומרת המנהג נועדה לפאר את השבת ולהראות שחיסרון באורה הוא הפסד שצריך למלאו בתוספת

.כפולה ומכופלת

כתב "יש לעיין אם גם)(או"ח סימן ק"ה הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג בשו"ת שיח יצחק באיש המדליק נרות שבת נאמר דין זה. ואף שנקט רמ"א האשה ששכחה, אין לדייק שדווקא לגבי אשה נאמר, די"ל לפי שהוא מצווה שלה לפי שמצויה בבית. אמנם י"ל שדווקא לגבי אשה נאמר זאת, מטעם חיובה בהדלקה שהביא הטור לפי שהיא כבתה נרו של עולם. אולם באיש ששכח באמת, לא קנסוהו להוסיף". ומבאר הרב שקיימת הבחנה מהותית בין חיוב ההדלקה הטכני לבין שורש המצווה בנפש האישה, ולכן הקנס המיוחד המקושר לתיקון חטא

.חוה אינו עובר בירושה לאיש המדליק

כתב "נהגו הנשים להוסיף נר, אך)'(חלק ט' סימן כ רבינו יצחק יעקב וייס בספרו מנחת יצחק ,לא מצאנו שפשט המנהג כן אצל האנשים. ודין זה של תוספת נר הוא קנס שיסודו במנהג ובמקום שלא נהגו לא קנסו". ומבאר בעל המנחת יצחק שהיות והקנס אינו דין גמור מהגמרא אלא הנהגה שנתקבלה, אין לנו כוח להרחיב אותה למקרים חדשים שלא הוזכרו בפירוש

.בדברי הפוסקים הקדמונים

כתב "איש הרגיל להדליק נרות)(הובא בספר שבת לישראל עמוד תע"ד רבינו חיים קנייבסקי שבת ושכח ולא הדליק לא קנסו אותו". ומבאר שר התורה שדיני קנסות אין לנו להוסיף מדעתנו, וכל שלא נזכר במפורש בשולחן ערוך ובמפרשים לגבי איש, נשאר הדין על עיקרו

.שאינו מוסיף

כתב "איש)(הובא בקובץ מבית לוי חלק י"א עמוד ל"ב מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שבט הלוי ."ששכח להדליק נרות שבת אין לו חיוב להוסיף כל שבת נר נוסף, ולא קנסו אותו בזה ומבאר בעל שבט הלוי שההלכה נקבעה כפי המציאות הרווחת והשורשית, ומכיוון שעיקר המצווה ותיקונה שייכים לאישה, לא מצאנו מקור להטיל חובה כזו על האיש גם כשהוא

.המדליק בפועל

כתב "אף שהאשה ששכחה)(שבת כרך א' סימן רס"ג הגאון רבי יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף צריכה להוסיף נר, מכל מקום איש ששכח להדליק אינו צריך להוסיף נר בכל שבת. ואף אם האיש הוא המדליק הקבוע בבית, לא נאמר בו קנס זה". ומבאר הראשל"צ שהספרדים לא החמירו בזה כלל באיש, ודי לאיש שיקבל על עצמו זהירות יתרה מכאן ולהבא ללא צורך

.במעשה של הוספת נר

כתב "ויש)'(פרק מ"ג הערה ל רבינו יהושע ישעיה נויבירט בספר שמירת שבת כהלכתה לעיין באיש הרגיל להדליק ושכח, אי קנסין ליה כמו האשה, דאולי רק באשה קנסינן מכיוון שהנשים מוזהרות במצווה זו יותר". ומבאר שם שספק זה נותר תלוי ועומד, שכן מצד אחד "ישנו הצורך בזהירות, אך מצד שני ייתכן שהחומרה המיוחדת של "נזהרות במצווה זו יותר

.היא הגורם הבלעדי לקנס

מתוך ים הפלפול ודברי רבותינו עולים וצפים פירות ההלכה המאירים את נתיבות החיים והמעשה, ומהם נגזרות נפקא מינות חשובות המורות לנו את הדרך בה נלך כאשר אירעה

.תקלה תחת ידינו

במציאות של אלמן המדליק בביתו או בחור ישיבה המדליק בחדרו ושכחו להדליק, עולה ההכרעה הברורה כי אין עליהם חובה גמורה להוסיף נר בכל שבת ושבת. זאת בניגוד לאישה שבמקרה כזה קושרת לעצמה קשר של זהירות בתוספת אור, הגבר יכול להמשיך ולהדליק

.את מנין הנרות הרגיל שלו, מתוך קבלה בלב להיות זהיר יותר להבא

עוד נפקא מינה עולה במקרה של איש שקיבל על עצמו להדליק כיוון שאשתו חולה או שוהה בבית היולדות. אם שכח להדליק באותה שבת, לא קנסו אותו להוסיף נר, שכן הקנס

הוא אישי וקשור למהות חיובה של האישה. יתרה מכך, כאשר האישה תחזור לאיתנה ותשוב להדליק, אין היא צריכה להוסיף נר על שכחה שאירעה כאשר האיש היה המדליק, שהרי

.היא לא פשעה במצוותה

השלכה נוספת נוגעת לשאלה של תוספת אור כהידור ולא כקנס. בעוד שאצל אישה התוספת הופכת לחובה גמורה כחלק מתיקון השכחה, אצל האיש, אם ירצה להוסיף נר פעם אחת כביטוי של תשובה וחיבוב מצווה, הדבר הרשות בידו, אך אין זה הופך למנהג מחייב

.המלווה אותו כל ימיו כפי שנפסק לגבי נשים

כמו כן, במקרה של זוג שנוסעים לשבת והאיש הוא זה שהיה אמור לדאוג להדלקה במקום שהותם ושכח, אין האישה צריכה לקנוס את עצמה בשבתות הבאות בביתה, כיוון שהאחריות באותה שעה לא הייתה מוטלת עליה באופן ישיר המצדיק את הקנס המיוחד של "כבתה נרו

."של עולם

כאשר אנו מתבוננים בעומק הסוגיה, אנו מגלים כי נר שבת אינו רק אמצעי טכני למניעת מכשול בחשיכה, אלא הוא מייצג את היכולת של האדם להכניס בהירות ושלווה לתוך ,המציאות המורכבת של חייו. האור מסמל את הדעת ואת היכולת להבחין בין קודש לחול ועל כן השכחה בנר מבטאת רגע של פיזור הנפש או חוסר שימת לב לנקודת המרכז של ,הבית היהודי. הרעיון העומד מאחורי הוספת הנר הוא ההבנה שכאשר נוצר חלל של חשיכה אין די בחזרה למצב הקודם, אלא יש צורך להרבות באור כדי למלא את החסר ולהבטיח

.שהחשיכה לא תמצא שוב אחיזה

עומק העניין בזה שהאיש אינו נקנס בנר נוסף, טמון אולי בהבנה שתפקידו של האיש ותפקידה של האישה בעולם האור הם שונים במהותם. האישה היא עיקרו של הבית, היא זו שיוצקת את האווירה ואת הנינוחות לתוך כותלי המעון המשפחתי, ולכן האור שלה הוא אור פנימי ומקיף שכל חסרון בו מורגש בכל נימי הבית. הקנס של האישה הוא ביטוי לאחריותה הכבירה על השראת השכינה, בעוד שאצל האיש, שחיובו נובע יותר מצד הדין והחובה המעשית, התשובה על השכחה צריכה להתבטא בחיזוק הלימוד והזהירות במעשה, ולאו

.דווקא בשינוי קבוע של מציאות האור בבית

זאת ועוד, תוספת האור מלמדת אותנו פרק בתיקון מידות. התגובה היהודית לכישלון איננה ייאוש או הסתפקות בחרטה, אלא יצירה של קומה חדשה. מי ששכח להאיר, הופך להיות "מאיר" בדרגה גבוהה יותר. הנר הנוסף הופך להיות עדות חיה לזהירות שנולדה מתוך

.החיסרון, ובכך הופך החושך עצמו למנוף של אור גדול יותר, כיתרון האור הבא מן החושך

במעמקי הנפש פנימה אנו למדים כי השכחה איננה מקרה חיצוני בלבד אלא שיקוף של מצב רוחני שבו האדם מאבד לרגע את החיבור אל המקור המאיר. האמונה היהודית מלמדת אותנו ,כי כל רגע של חוסר מודעות הוא הזמנה לבניה מחודשת של הקשר עם הבורא. כאשר אדם ובפרט האישה שהיא עקרת הבית, שוכחת להדליק נר, נוצר סדק בשלמות היום הקדוש, אך

דווקא בנקודה זו צומחת הנהגה של תיקון. הוספת הנר היא הצהרה של הנפש כי מעתה היא

.בוחרת לחיות בערנות גבוהה יותר, להפוך את הזיכרון לחי ופועם בכל רגע של הכנה לשבת

החיבור לאדם נמצא ביכולת לסלוח לעצמו על העבר מתוך מחויבות עמוקה לעתיד. הקנס הזה אינו עונש המעיק על הלב, אלא הוא מדליה של זהירות, אות של אהבה שבו האדם מעיד על עצמו עד כמה יקרה בעיניו מצוות השבת. האמונה הפנימית היא שהחושך המזדמן אינו בא כדי להפילנו, אלא כדי לעורר בנו רצון להוסיף אור שלא היה קיים קודם לכן. בכך אנו הופכים את הטעות לקרש קפיצה של התעלות, וכל נר נוסף בבית הופך להיות סמל לניצחון

.הרוח על השכחה ולכוחה של התשובה שיוצרת מציאות חדשה ומוארת יותר

מכאן עולה הנהגה ישרה לכל אדם בחייו: אל תירא מן המעידות, אלא דע כיצד להפוך אותן לתוספת של קדושה. גם האיש שאינו מחויב בנר נוסף מצד הדין, נדרש לאותה התבוננות פנימית – כיצד השכחה הזו מעוררת אותו להתחבר מחדש אל האור הגנוז שבשבת, וכיצד הוא יכול להביא את הבהירות הזו אל תוך שאר תחומי חייו, מתוך אמונה שהקב"ה חפץ בלב

.המתעורר מתוך החשיכה

המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיית הנר והשכחה מורה לנו את הדרך בהבנת האחריות האישית והחברתית בתוך הבית פנימה. המוסר התורני אינו מסתפק בציות יבש לחוק, אלא הוא תובע מהאדם לבנות בתוכו רגישות דקה לכל מה שעלול להעיב על שלום ביתו ועל כבוד השבת. העובדה שאישה ששכחה פעם אחת מקבלת על עצמה תוספת לכל חייה, מלמדת .אותנו שיעור בעומק האחריות: מעשה קטן של חוסר תשומת לב דורש תיקון ארוך טווח זהו מוסר של בנייה עצמית, שבו האדם מבין שכל פרט בחייו הוא בעל משמעות, ושמירה

.על האור היא שמירה על נשמת הבית

.מאידך, ההבחנה שהאיש אינו נקנס בנר נוסף מלמדת אותנו על מוסר של דיוק והבחנה אין אנו מחפשים להחמיר לשם החומרה, אלא לפעול על פי האמת הפנימית של כל תפקיד ותפקיד. המוסר כאן הוא להכיר בייחודיות של כל אחד מבני הבית ובקשר המיוחד שלו ,למצוות. בעוד שהאישה היא הממונה על האווירה והנחת, האיש מופקד על הסדר והדין ושניהם יחד בונים הרמוניה מתוך הבנה שלכל אחד יש את דרך התיקון המתאימה לו. אין כאן "הטפה" לזהירות, אלא הזמנה למבט עמוק על האופן שבו אנו מתייחסים לטעויות שלנו

.– לא בייאוש, אלא בבניית סייגים של אהבה וחיבוב מצווה

כאשר אדם רואה את הנר הנוסף דולק בכל שבת, הוא נזכר לא רק בשכחה שהייתה, אלא בבחירה שלו להוסיף אורה. זהו מצפן פנימי המכוון אותנו להפוך כל משבר למקור של

.צמיחה, וכל רגע של חושך להזדמנות להאיר את העולם סביבנו באור בהיר וזך יותר

ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום, שכן האור שאנו מבעירים בערב שבת נועד להאיר את כל נתיבות חיינו במשך השבוע כולו. התובנה הראשונה היא שכל אדם הוא נושא לפיד של אור בביתו, והאחריות על שלום הבית והאווירה הרוחנית אינה נחלת צד אחד בלבד, אלא

שותפות גורלית שבה כל אחד תורם את חלקו המיוחד. למדנו כי הטעות אינה סוף פסוק אלא ראשיתו של פרק חדש של זהירות, וכי היכולת להוסיף אור היא המתנה הגדולה ביותר שניתנה לנו אל מול רגעי השכחה והחשיכה של החיים. עלינו לאמץ את הגישה שכל חיסרון

.הוא הזמנה למילוי כפול, וכל מעידה היא קריאה להתעוררות ולחיבוב מצווה גדול יותר

עיקר העניין:

בסיומו של בירור תורני עמוק ומרתק זה, עולה התמונה במלוא הדרה: אור נרות השבת הוא נשמת הבית היהודי, ושלום הבית הוא הנר המאיר את חיינו. מצאנו כי אף שגזרו חכמים ונהגו ישראל שהאשה ששכחה להדליק תוסיף נר לכל ימיה כקנס של זהירות ותיקון על כיבוי נרו של עולם, הרי שאצל האיש המדליק לא מצינו שפשט מנהג זה. גדולי הדורות, מהשיח יצחק ועד מרן הגר"ח קנייבסקי ומו"ר הגרש"ה וואזנר, הורונו כי אין לנו להוסיף קנסות מדעתנו במקום שלא נהגו, וכי .עבודת השם של האיש במקרה כזה היא בחיזוק הלב ובזהירות יתרה מכאן ולהבא ,נמצאנו למדים כי התורה מבחינה בין חובת המעשה לבין עומק השייכות הנפשית וכי בכל מצב ובכל דמות, השאיפה העליונה היא להרבות באור, להשכין שלום בין אדם לביתו ובין ישראל לאביהם שבשמים, ולהפוך כל רגע של חסרון למעיין נובע

.של אורה ושמחה בבחינת וקראת לשבת עונג