אשה ששכחה להדליק נרות יום טוב האם צריכה להוסיף נר נוסף כמו בשבת

?כמו בשבת

אשה ששכחה להדליק נרות יום טוב האם צריכה להוסיף נר נוסף

?כמו בשבת

לבבות ישראל הפועמים לקראת בואו של יום טוב נמלאים רטט של שמחה וקדושה, ובעת שהשמש נוטה לשקוע והבית נערך לקבל את פני המועד, ניצבת האשה ככוהנת גדולה המדליקה את המנורה הטהורה בביתה פנימה. אך מה יאמר הלב כאשר בתוך המולת ההכנות והשמחה נתערבבה שגגה, והשולחן המעוטר נותר מיותם מאורן של נרות יום טוב? האם אותו קנס חמור וידוע שקבעו רבותינו בשבת קודש, המלווה את האשה בתוספת נר בכל ימי חייה, נכון וקיים גם ביום טוב המכונה אף הוא שבת? האם חומרת השכחה ביום שבו הותרה מלאכת אוכל נפש שווה לחומרת השכחה ביום שבת המלכה, או שמא רוח החסד וההיתר המלווה את המועדות מקילה גם על השוכחת ופוטרת אותה מאותה תוספת קבועה של אור המזכירה את המעידה? השאלה עומדת בשיפולי המפה הצחורה: האם גם ביום טוב נגזר עליה להרבות באור מכאן ולהבא, או שמא די בחרטה ובקבלת זהירות להבא מבלי לקבוע

?מסמרות בתוספת נרות בכל מועדי השנה

בעודנו תרים אחר מקורות המצווה בכתבי הקודש, אנו מוצאים כי התורה קשרה את השבת והמועדות בחוט אחד של קדושה, כפי שנאמר בפרשת אמור: "אלה מועדי ה' מקראי

.)'(ויקרא כ"ג, ד "קדש אשר תקראו אתם במועדם

הפסוקים המלמדים על קדושת היום טוב מדגישים את חובת ה"מקרא קודש", שפירשוהו חכמים כחובה לכבד את היום ולענגו במאכל, במשתה ובכסות נקייה, וכחלק בלתי נפרד מזה בא האור המאיר את סעודת המועד. הקשר בין הפסוקים לשאלתנו נעוץ בשאלה האם הדין השווה לשבת ויום טוב בענייני כבוד ועונג גורר אחריו גם את חומרת הקנס במקרה

.של שכחה

כתב "מועדי ה'. עשה אותם שיהיו קבועים לך, שיהיו ישראל בקיאים)'(ויקרא כ"ג, ב רש"י בהם". ומבאר רש"י שהמועדים דורשים שימת לב מיוחדת וקביעות, ומכאן יש ללמוד על הצורך בזהירות שלא להחמיץ את מצוות היום, ובכלל זה הדלקת הנר המשרה את קדושת

.המועד בבית

פירש "מקראי קדש. שיהיו כולם קרואים להתקדש, ולא)'(ויקרא כ"ג, ב רבי אברהם אבן עזרא יעשו בהם מלאכה". ומבאר האבן עזרא שהקידוש וההכנה ליום טוב צריכים להיות ניכרים

.במעשי האדם, והנר הוא הביטוי המוחשי ביותר לאותה התקדשות והבדלה מן החול

." ביאר "מקראי קדש. לשון זימון, שיזמנו את עצמם לכבוד היום)'(ויקרא כ"ג, ב הרמב"ן ומרחיב רבינו משה בן נחמן שההכנה ליום טוב כוללת את כל פרטי הבית שיהיו ערוכים ומוכנים, ומי ששוכח את הנר פוגם באותו "זימון" ומוכנות הנדרשת מן האדם אל מול פני

.השכינה השורה במועדים

.", כתב "וקראת לשבת עונג. והוא הדין ליום טוב)(ישעיהו נ"ח, י"ג רבי דוד קמחי, הרד"ק ומבאר הרד"ק שהעונג והכבוד שהוזכרו בשבת שייכים באותה מידה ביום טוב, ומכאן צומח

.החיוב להדליק נר ביום טוב בדיוק כמו בשבת, כדי שהסעודה תהיה במקום אור

, ביאר "כל מלאכה לא יעשה בהם, אך אשר יאכל)(שמות י"ב, ט"ז רבי לוי בן גרשום, הרלב"ג לכל נפש. הותר לצורך אוכל נפש כדי שלא יהיה המועד עגום עליו". ומוסיף הרלב"ג שההיתר להבעיר אש ביום טוב נועד להגדיל את השמחה, מה שמעורר את השאלה האם השכחה פחות

.חמורה כיוון שאפשר טכנית להדליק גם לאחר כניסת החג

פירש "אלה מועדי ה'. שתהא נוהג בהם קדושה כדרך שאתה נוהג)'(ויקרא כ"ג, ב החזקוני בשבת". ומסביר החזקוני שהשוואת המועדים לשבת היא יסודית, ולכן כל הנהגה שקבעו

.חכמים בשבת לכבוד היום יש לה מקום גם ביום טוב

חידש "מקראי קדש. שיהיו מוכנים למדרש התורה)'(ויקרא כ"ג, ב רבי עובדיה ספורנו ולתפילה". וביאר הספורנו שהאור נועד לאפשר את עבודת השם ביום טוב, ושכחתו היא

.מניעה מאותו תכלית רוחנית של המועד

תרגם "אלין מועדיא דה' זמוני קודשא", ומדגיש את לשון)'(ויקרא כ"ג, ד תרגום אונקלוס הזימון וההזמנה של היום, שהיא האחריות המוטלת על בני הבית להכין את האור המזמין

.את הקדושה

כתב "במועדם. בתוך המועד ובשעה הראויה לו". ומבאר הכלי יקר)'(ויקרא כ"ג, ב הכלי יקר

שיש חשיבות עצומה לעשיית המצווה בזמנה, והשכחה מורה על חסרון בחיבור הפנימי לזמן

.המקודש, תיקון שדורש מאמץ של תוספת אור

בעודנו מעמיקים אל תוך ים התלמוד, אנו מבקשים לברר האם חובת הנר ביום טוב יונקת

.מאותו שורש של שבת, והאם חז"ל ראו בהן יחידה אחת לעניין חובת הזהירות והקנס

מובא: "וכן בערבי שבתות ובערבי ימים טובים לא)(דף צט עמוד ב בגמרא במסכת פסחים כתב "כדי שיאכל)(דף צט עמוד ב ד"ה בערבי ימים טובים יאכל אדם עד שתחשך". ומבאר שם רש"י סעודת יום טוב לתיאבון, משום חיבוב מצווה". הרי לנו שחכמים השוו את כבוד יום טוב לכבוד השבת בעצם ההכנה לסעודה, ומכאן שהאור המלווה את הסעודה הוא חלק בלתי

.נפרד מאותו חיבוב מצווה המשותף לשניהם

: "אמר רב חנא בר חנילאי: נר לחנוכה ונר)(דף כב עמוד א עוד מובא בגמרא במסכת ביצה )(דף כב עמוד א ד"ה שלום ביתו לשבת – נר לשבת עדיף משום שלום ביתו". ומבארים התוספות כתב "דבמקום שאין נר אין שלום, שאין אדם רואה היכן הולך". וחידשו המפרשים שדין זה

.שייך גם ביום טוב, שהרי צורך שלום הבית ומניעת צער בחשיכה שווים בכל זמני הקודש

מובא: "מפני מה הנשים מצוות על הדלקת)(פרק ב הלכה ד בתלמוד ירושלמי במסכת שבת כתב שתיקון זה של)(שבת פרק ב הנר? שהיא כבתה נרו של עולם". ומבאר בספר פני משה האישה שייך בכל עת שהיא מצווה להאיר את הבית לכבוד השכינה. השאלה העולה היא האם ביום טוב, שבו מותרת הבערה לצורך אוכל נפש, השכחה נחשבת לאותו זלזול בכבוד

.השכינה כפי שהיא בשבת

מובא: "הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים". ומבאר)(דף כג עמוד ב בגמרא במסכת שבת כתב "נר שבת ונר חנוכה". ודייקו האחרונים שיום טוב לא)(דף כג עמוד ב ד"ה בנר שם רש"י הוזכר בפירוש במימרא זו, וייתכן שיש בכך רמז להבדל במעלת הזהירות הנדרשת בין

.שבת למועדים

מובא: "כל שחייבין עליו בשבת משום שבות... חייבין)(דף לו עמוד ב בגמרא במסכת ביצה כתב שהשוו חכמים יום טוב לשבת)(דף לו עמוד ב ד"ה כל שחייבין עליו ביום טוב". ומבאר רש"י בכל ענייני איסור ומצווה כדי שלא יזלזלו בו. יסוד זה מהווה משקל כבד לשיטות הסוברות

.שגם ביום טוב יש לקנוס את השוכחת כדי למנוע זלזול בקדושת המועד

בעודנו מעפילים אל הררי הקודש של רבותינו הראשונים והאחרונים, אנו מגלים מחלוקת שורשית ומרתקת הנוגעת לעצם חובת הדלקת הנר ביום טוב, מחלוקת המשליכה במישרין

.על השאלה האם יש מקום לקנוס את השוכחת

... כתב "הדלקת נר בשבת אינה רשות)(הלכות שבת פרק ה הלכה א רבנו משה בן מימון, הרמב"ם אלא חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהם נר דלוּק בשבת". ומבאר המגיד משנה על אתר, שהרמב"ם הזכיר שבת בלבד משום שרק בה יש איסור הבערה מוחלט, אך ביום טוב שהותרה הבערה, ייתכן שאין חובה גמורה להדליק קודם החג, ומכאן צומח המנהג

.בקרב יהודי תימן שלא לברך על נר יום טוב

פירש "אין אנו נוהגים לברך על)(הלכות שבת סימן יז רבנו אברהם מלוניל בספרו המנהיג נר של יום טוב, לפי שאין בו משום שלום בית כל כך, שכל זמן שירצה הוא רשאי להדליק ולתקן את הנר ביום טוב עצמו". וחידש המנהיג יסוד עצום: כיוון שביום טוב ניתן לתקן את החושך על ידי הדלקה מאש קיימת, אין השכחה נחשבת לאבידה שאינה חוזרת, וממילא

.חומרת המצווה פחותה מזו של שבת

ביאר "יש מקומות)(הלכות הדלקת נרות דף סא רבנו אהרון הכהן מלוניל בספרו ארחות חיים שאין מברכין על נר יום טוב, לפי שאינו חובה כמו שבת. דבשבת אם לא הדליק מבעוד יום נשאר בחשיכה, אבל ביום טוב יכול להדליק". דברים אלו מניחים את התשתית לסברא שאין לקנוס

.ביום טוב, שכן המציאות ההלכתית במועד גמישה יותר ומאפשרת תיקון המחדל בתוך היום

כתב "חייב אדם להדליק נר ביום)(מסכת שבת פרק ב סימן ח רבנו אשר בן יחיאל, הרא"ש טוב ולברך עליו כשם שהוא מברך בשבת, שהרי גם ביום טוב נאמר מקרא קודש וכבוד ועונג". ומבאר הרא"ש שאף שהבערה הותרה, מכל מקום חובת הכנת האור לכבוד החג קיימת באותה מידה, וכל המשווה את יום טוב לשבת לעניין הברכה, יטה לכאורה להשוותם גם

.לעניין הקנס

, כתב "נהגו הנשים לברך על נר של יום טוב)(על הרי"ף מסכת שבת דף יא עמוד ב רבנו ניסים, הר"ן ואין למחות בידן, דאף על גב דאפשר לאדלויי ביו"ט, מכל מקום מצווה מן המובחר להדליק מערב יום טוב". ומבאר הר"ן שלמרות האפשרות הטכנית להדליק בחג, יש מעלה רוחנית

.וקדושה יתרה בהכנה מראש, מה שמחזק את הצד שיש להקפיד על השכחה גם במועדים

בעודנו באים בשערי האחרונים, אנו מוצאים את שולחן הערוך של הפסיקה נחלק לשני נתיבים עיקריים, כאשר כל צד שואב את כוחו מהבנת מהות היום טוב אל מול

.השבת המוחלטת

כתב "דיום טוב נמי בכלל שבת)(חלק ז' סימן ל"ה רבינו יצחק הלוי רוטנר בשו"ת משנה הלכות הוא, והוי ליה נר של מצווה, כמו שמבואר בדברי מרן בשולחן ערוך סימן תקי"ד ומברכין עליהם, וודאי בכלל הוא. ואין נפקא מינה בין יום טוב ראשון ליום טוב שני לפענ"ד, ואולי אדרבה כדי דלא אתי לזלזולי יותר חמור". ומבאר בעל המשנה הלכות שהשוואת הדינים בין שבת ליום טוב היא כמעט מוחלטת לעניין כבוד המצווה, ודווקא בגלל הקלות היחסית של

.יום טוב יש חשש לזלזול, ועל כן הקנס נחוץ שבעתיים

פסק "צריכה זהירות)(חלק ג' סימן נ"ט רבינו חיים פנחס שיינברג בשו"ת שרגא המאיר בהדלקת נרות של יום טוב כמו בנרות של שבת, ואם שכחה לדעת המהרי"ל המובא ברמ"א צריכה גם על מה ששכחה נרות של יום טוב להוסיף כל ימיה נר אחד. והא דכתב הרמ"א רק לעניין שבת, יש לומר דהמהרי"ל מביא שם שהשאלה הייתה לעניין שבת". וחידש בעל שרגא המאיר כי שתיקתו של הרמ"א לגבי יום טוב אינה ראיה לפטור, אלא היא נובעת מהמציאות

.המקרית של השאלה שהופנתה אליו בזמנו

כתב "אין לחלק בין שבת ליום)'(חלק ג' סימן ה רבינו בנימין יהושע זילבר בשו"ת אז נדברו

טוב, ואם שכחה בשבת צריכה להוסיף גם ביום טוב, וכן בשכחה ביום טוב צריכה להוסיף גם בשבת". ומבאר בעל אז נדברו שההדלקה היא מהות אחת של כבוד שמיים במועדים, ולכן

.המחדל בשכחה מצריך תיקון קבוע המקיף את כל זמני ההדלקה של האשה

כתב "ולענ"ד דביום)(חלק א' סימן פ"ז מאידך, רבינו אפרים פישל שטרן בשו"ת קניין תורה ,טוב לא שייך לקנוס כל כך, דדווקא בשבת כתב הב"ח שקנסוה כדי שתהא זהירה מכאן ואילך והיינו דאם לא תהא זהירה כמעט רגע, יכנס השבת ואי אפשר לה להדליק עוד. משא"כ ביו"ט ."דגם אחר כניסתו יש די שהות להדליק הנרות... ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ומבאר הקניין תורה שיסוד הקנס הוא המציאות הדחוקה של ערב שבת, ואילו ביום טוב

.שההדלקה אפשרית גם לאחר מכן, אין חשש רציני לשכחה גמורה שתצדיק קנס לדורות

כתב "ואנו לא)(חלק ג' סימן רס"ט רבינו יחיא צאלח, הראב"ד של צנעא בשו"ת פעולת צדיק נשמע מקדם לברך בכל העיר זולתי קצת מקרוב, דהרמב"ם כתב דווקא נר שבת ולא יום טוב". ומבאר המהרי"ץ את מנהג יהודי תימן המושרש על פי הרמב"ם, ומכאן שכל שאין עליו חיוב גמור של ברכה ומצווה מוגדרת כבשבת, ודאי שאין מקום להטיל עליו את חומרת

.הקנס של תוספת נר

כאשר אנו ניצבים בפני הכרעתם של מאורי דורנו, אנו מוצאים כי רוח ההלכה נוטה בבירור להקל בחומרת הקנס ביום טוב, מתוך הבחנה דקה בין קדושת השבת המוחלטת לבין אופיו

.המיוחד של המועד

כתב "אשה ששכחה)(הובא בספר אשרי האיש חלק א' פרק א' אות י"ב הגאון רבי יוסף שלום אלישיב להדליק נרות שבת קונסים אותה להדליק עוד נר כל ימיה. אכן ביום טוב אין קנס זה, דאף אם לא הדליקה נר יום טוב אינה צריכה להוסיף מכאן ואילך נר נוסף". ומבאר מרן פוסק הדור שההבדל היסודי בין שבת ליום טוב לעניין איסור מלאכה והבערה משפיע גם על גדרי הקנס, ומכיוון שלא מצינו מקור מפורש בפוסקים קדמונים להטיל קנס זה ביום טוב, אין

.לנו להוסיף על דבריהם

ביאר כי לא תיקנו השלמה)'(הובא בספר נטעי גבריאל שבת פרק י"ד הערה י מו"ר הגרש"ה וואזנר לנרות יום טוב. ומחדש בעל שבט הלוי שהקנס בשבת הוא יוצא דופן ונובע מחומרת איסור ההבערה בשבת, ולכן ביום טוב, שהבערה הותרה לצורך אוכל נפש ושמחה, לא ראו חכמים

.צורך לגדור גדר כה חמור של הוספת נר לכל החיים

חידש אף הוא כי יש)(או"ח סימן ק"ה הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג בשו"ת שיח יצחק לחלק בין שבת ליום טוב, שכן בשבת השכחה גורמת לביטול גמור של המצווה ללא יכולת

.תיקון, מה שאין כן ביום טוב שאפשר להדליק מאש קיימת

כתב "שמקובל דהך דינא נאמר רק)(הובא בנטעי גבריאל שם כ"ק האדמו"ר ה"דברי יציב" מצאנז בשבת ולא ביום טוב". והוסיף שיש לצרף את שיטת הראשונים, כמו בעל המנהיג והאורחות חיים, שסברו שעיקר תקנת הדלקת נרות אינה קבועה ביום טוב כחובה גמורה באותה רמה של

.שבת, ועל כן הבו דלא להוסיף עלה ולא נטיל קנסות חדשים במקום ששורש המצווה קל יותר

חידש שיטה ממוצעת)'(עמוד ע הגאון רבי אביגדור נבנצאל בספרו ירושלים במועדיה ומרתקת: "שכחה להדליק נר ביום טוב, צריכה להדליק נר נוסף רק באותו יום טוב בו שכחה להדליק". ומבאר הרב שהתיקון צריך להיות נקודתי לאותו מועד כדי להראות חביבות

.המצווה, אך אין צורך להפוך זאת לחובה נצחית המלווה את האשה בכל שבתות השנה

פסק כי למנהג הספרדים)(מועדים, הלכות יום טוב הגאון רבי יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף אין האשה צריכה להוסיף נר כלל אם שכחה ביום טוב, ודי לה שתקבל על עצמה להיזהר להבא. וביאר הראשל"צ שספק בקנסות הולכים להקל, ובפרט בנדון זה שיש ספקות גדולים

.בראשונים לגבי עצם החיוב ביום טוב

מתוך בירורן של שיטות אלו, אנו דולים פניני הלכה ומעשה המאירים את הדרך לאשה המבקשת לדעת כיצד לנהוג בנפול עליה שגגת השכחה ביום טוב. הנפקא מינות העולות הן

.רבות ונוגעות ללב המעשה ההלכתי

ראשית, במקרה המצוי בו אשה שכחה להדליק נרות בערב יום טוב ונזכרה בלילה, הרי שלפי פסקם של הגרי"ש אלישיב והגרש"ה וואזנר, היא תדליק את נרותיה מאש קיימת כפי שמותר ביום טוב, ומכאן ואילך בשבתות הבאות אין היא צריכה להוסיף נר כלל. השכחה ביום טוב אינה "קונה" לה חובת תוספת תמידית, וזאת משום שהאפשרות לתקן את המחדל

.בתוך היום עצמו מפקיעה את חומרת השכחה המוחלטת הקיימת בשבת

נפקא מינה נוספת עולה במקרה של אשה שכחה להדליק ביום טוב, וכעת היא ניצבת בערב שבת הבאה. לפי שיטת ה"שרגא המאיר" וה"אז נדברו", עליה להוסיף נר כבר משבת זו ולמשך כל חייה, שכן יום טוב ושבת חד הם לעניין הקנס. אולם, לפי רוב פוסקי זמננו, היא תמשיך להדליק את מנין נרותיה הרגיל, ובכך אנו מקלים עליה ומונעים את עגמת הנפש המתמשכת

.של תזכורת השכחה בכל שבוע ושבוע

עוד השלכה מעשית עולה משיטתו המחודשת של הרב נבנצאל, לפיה אם השכחה אירעה ביום טוב ראשון של גלויות, עליה להוסיף נר רק ביום טוב השני של אותו חג, כביטוי של חיבוב מצווה ותיקון מיידי, אך בזה מסתיים התיקון ואין היא גוררת אותו לשבתות השנה. זוהי

.דרך ממוצעת המאפשרת לאשה להרגיש את כובד האחריות מבלי להפוך זאת לעול נצחי

כמו כן, במקומות שבהם מנהג הבית הוא כשיטת הרמב"ם ויהודי תימן, שאין מברכים על נר יום טוב, הרי שפשוט וברור שאין מקום לקנוס את האשה על שכחה במצווה שאין מברכים

.עליה לדעתם, ובכך נשמרת מסורתם בבהירותה

בהתבוננות פנימית אל עומק מהותו של המועד, אנו מגלים כי השמחה והאור ביום טוב יונקים משורש שונה מזה של השבת. בעוד שהשבת היא "מעין עולם הבא", זמן שבו אנו שובתים מכל יצירה ומתחברים אל ההוויה המוחלטת כפי שהיא, הרי שהיום טוב הוא זמן של "מפגש" בין הקדושה העליונה לבין חיי המעשה של האדם. ביום טוב הותרה מלאכת אוכל נפש, השמחה בו קשורה באכילה ובשתייה, ובכך הוא מקדש את החומר והופך אותו

.לכלי להשראת השכינה

ההבדל הרעיוני בין קנס השבת לקנס היום טוב משקף את הדינמיות של חיי הרוח. השבת "דורשת מאיתנו עצירה מוחלטת, ועל כן כל חסרון בה הוא בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון באותו רגע, מה שמצדיק קנס קבוע המעורר את הזיכרון. יום טוב, לעומת זאת, הוא זמן .של חסד והתחדשות, שבו שערי שמיים פתוחים לאדם לתקן את מעשיו גם תוך כדי היום השכחה ביום טוב אינה מעידה בהכרח על ניתוק, אלא אולי על המהירות והחיוניות של עבודת השם בתוך החומר, ועל כן המערכת ההלכתית מאפשרת לאדם לשוב אל האור מבלי

.להשאיר עליו חותם של עונש תמידי

זאת ועוד, האור ביום טוב מסמל את יכולת ההתפשטות של הקדושה. כיוון שאפשר להדליק נר מנר, אנו למדים שהקדושה במועדים היא מדבקת וזורמת. השכחה הראשונית נבלעת בתוך האור הגדול שניתן להוסיף לאחר מכן, ובכך מתבטאת המידה של "הבו דלא להוסיף עלה" – הרצון שלא להכביד על שמחת החג בעול של קנסות, אלא להשאיר את

.המועד כזמן של רצון, פיוס ואורה

במעמקי הנפש פנימה אנו מוצאים כי השכחה ביום טוב היא שיעור מאלף ביכולת האנושית ,של "חזרה אל המסילה". בעוד שהשבת מציבה בפנינו גבול חד וברור של זמן שאינו חוזר 'יום טוב מעניק לנו את מרחב הנשימה של החסד. האמונה היהודית מלמדת כי במועדי ה ישנה הארה מיוחדת המאפשרת לאדם לתקן את אשר החסיר, ובכך השכחה הופכת להיות רגע של מפגש עם עומק אהבתו של הבורא, הממתין לאדם שידליק את אורו גם לאחר

.שהשמש שקעה

החיבור לאדם בנקודה זו הוא היכולת להבחין בין עיקר לטפל. לעיתים אנו נוטים להלקות את עצמנו על כל טעות ושכחה, וגוררים איתנו את ה"קנס" הפנימי של רגשות האשם לאורך .כל הדרך. באה ההלכה ביום טוב ומלמדת אותנו שלא כל שגיאה מחייבת חותם של קבע ישנן מעידות שהתיקון שלהן הוא פשוט בשיבה אל המעשה הנכון, בשמחה ובלב שלם, מבלי ,להביט לאחור בדאגה. האמונה ביום טוב היא האמונה ביכולת של האדם להתחדש בכל רגע

.ולהבין כי גם אם האור לא הודלק בשנייה הראשונה, שערי אורה לא ננעלו

מכאן צומחת הנהגה נפשית של רוגע ושמחת אמונה. האדם לומד כי האחריות שלו היא להשתדל ולהיות זהיר, אך אם אירעה תקלה ביום של שמחה, אין לתת לחשיכה הזמנית להעיב על השלמות הנפשית של המועד. המצפן הפנימי שלנו צריך להיות מכוון אל האור הגדול של

.ה"הווה", היכולת להאיר עכשיו את הבית באהבה, ובכך לבטל את השפעת השכחה של העבר

המצפן המוסרי הניצב לנגד עינינו בסוגיה זו מורה לנו על איזון עדין בין חומרת הדין לבין מידת הרחמים, ובין דרישת השלמות לבין ההכרה במגבלות האדם. המוסר התורני מלמד אותנו כי לא כל הכללים שווים בכל עת; ישנם זמנים שבהם החומרה היא הכרחית כדי לשמר את המסגרת, כפי שראינו בשבת, וישנם זמנים שבהם המוסר העליון הוא דווקא הגמישות והיכולת להכיל את הטעות מבלי להפוך אותה לנטל נצחי. זהו שיעור עמוק בחינוך עצמי

ובחינוך הדורות: לדעת מתי עלינו להציב גדרות חמורים ומתי עלינו לאפשר לנפש לצמוח

.מתוך השמחה והסליחה

מתוך כך אנו למדים על המוסר שביחסי אנוש ובשלום הבית. ביום טוב, שבו מצוות השמחה היא מרכזית כל כך, התורה והפוסקים מעדיפים את השלווה והאור העכשווי על פני ,הקפדה קשוחה על מחדלי העבר. המצפן המוסרי מכוון אותנו להיות "מאירים" לסביבתנו להבין שעיקר המצווה הוא שלום הבית והאחווה, ואם אלו מושגים על ידי תיקון המחדל

.בנחת ולא בלחץ של קנסות, הרי שזהו רצון הבורא

כאשר אנו רואים את ההכרעה להקל ביום טוב, אנו מקבלים תזכורת לכך שהמטרה הסופית היא חיבוב המצווה. מוסר זה קורא לנו להפוך את עבודת השם שלנו לכזו שנובעת מתוך רצון ,פנימי וחשק, ולא רק מתוך פחד מעונש או מקנס. האור של יום טוב הוא אור של חירות

.והחירות האמיתית היא היכולת לשוב אל הקודש מתוך אהבה, גם לאחר רגע של פיזור דעת

מתוך הנהרות המפכים של בירור הלכתי זה, אנו שואבים תובנות לחיי המעשה המלוות אותנו בכל שעה ושעה. למדנו כי בחיים הרוחניים, כמו גם בגשמיים, קיימת דינמיות מופלאה בין הדין לחסד; ישנם רגעים שדורשים מאיתנו תגובה נחרצת וקבועה על מחדלינו, וישנם זמנים שבהם המענה הנכון ביותר הוא השלמה והמשך הדרך מתוך שמחה ובהירות. התובנה המרכזית היא היכולת להבחין בין עיקר לטפל – להבין שחיבוב המצווה ושלום הבית הם האורות הגדולים המנחים את דרכנו, וכי לעיתים הדרך הטובה ביותר לתקן חסרון היא פשוט על ידי הוספת אור בלב ובמעשה כאן ועכשיו, מבלי להכביד על המצפון במשאות

.מיותרים מהעבר

עיקר העניין:

בבואנו לסכם את סוגיית קנס השכחה בנרות יום טוב, עולה תמונה ברורה המשלבת בין נאמנות למסורת לבין הבנה עמוקה של אופי המועדות. מצאנו כי אף שרבותינו האחרונים כמו המשנה הלכות והשרגא המאיר נטו להשוות את יום טוב לשבת ,ולהטיל קנס קבוע על האשה השוכחת, הרי שמרבית גדולי דורנו ומאורי ההלכה ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב ומו"ר הגרש"ה וואזנר, הכריעו כי אין לקנוס את האשה ביום טוב. יסוד פסיקתם נשען על ההבדל המהותי שבין שבת למועד; כיוון ,שביום טוב ניתן לתקן את השכחה ולהדליק נר מאש קיימת גם לאחר כניסת החג אין השכחה נחשבת לאבידה מוחלטת המצריכה קנס לדורות. נמצאנו למדים כי מנהג ישראל להקל בזה, וכל אשה ששגגה ביום טוב תחזור להדליק את מנין נרותיה הרגיל מתוך זהירות מוגברת וחיבוב המצווה, שכן האור של יום טוב הוא אור של חסד וסליחה, ואין לנו להוסיף קנסות במקום שבו שערי התשובה והתיקון נותרו

.פתוחים לרווחה