האם בכל מלאכת שבת אם עושהו ביד שמאל הוי שינוי או רק בכתיבה

?בכתיבה

האם בכל מלאכת שבת אם עושהו ביד שמאל הוי שינוי או רק

?בכתיבה

בשעה שהאדם ניצב מול מלאכות שבת המלכה, הוא מצווה לעשותן בדרך שבה הן נעשות כתיקונן, בדרך של "מלאכת מחשבת". אך מה יהיה הדין כאשר האדם משנה ממנהגו של עולם ומשתמש ביד שמאל, היד הכהה והחלשה יותר אצל רוב בני האדם, לביצוע מלאכה? האם כל הנעת יד שמאל בשבת נחשבת לשינוי המפקיע את האדם מחיוב חטאת ומוריד את המעשה ?לדרגת פטור, או שמא ישנן מלאכות שבהן יד שמאל ויד ימין שוות הן במלאכתן ובחשיבותן השאלה שלפנינו חודרת אל עמקי ההגדרה של "דרך המלאכה" – האם אנו מודדים את המעשה לפי היד המבצעת או לפי אופי המלאכה עצמה? האם הכתיבה העדינה והדקה היא הדגם לכל

?שאר המלאכות, או שמא היא היוצא מן הכלל המלמד על הכלל כולו

בעודנו תרים אחר שורשי המלאכה במקרא, אנו שבים אל המקור המכונן של מלאכות שבת – עבודת המשכן במדבר. התורה מצווה בפרשת ויקהל: "וביום השביעי יהיה לכם קדש . חכמינו למדו מכאן שרק מלאכה)'(שמות ל"ה, ב "שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת

.הדומה למלאכת המשכן, שהייתה מלאכת מחשבת, אומנות ודיוק, נאסרה מן התורה

הפסוק המרכזי שבו אנו מוצאים התייחסות למעשה הידיים הוא בפרשת תרומה: "מעשה כתב "מעשה)'(שמות כ"ו, א . ומבאר רבינו שלמה יצחקי, רש"י)'(שמות כ"ו, א "חשב תעשה אתם חשב. אומנות גדולה של מחשבת". הרי לנו שיסוד המלאכה תלוי במחשבה ובאופן עשייתה כדרך האומנים. כאשר אדם עושה מלאכה בשינוי, הוא מפחית מאותה "מחשבה" והופך את

.המעשה לבלתי מושלם

פירש על הפסוק "ובכל מלאכה" כי המילה מלאכה)'(שמות ל"א, ג רבינו אברהם אבן עזרא נגזרת מלשון מלאך, דהיינו שליחות ושכלול. ומבאר האבן עזרא שהמלאכה צריכה להיעשות :בכוחו המלא של האדם, כפי שהוא רגיל להוציא אל הפועל את מחשבתו. מכאן עולה השאלה האם שימוש ביד שמאל, שהיא חלשה ואינה כלי הביטוי המרכזי של רוב בני האדם, נחשב

."כחיסרון באותו שכלול של "מלאכה

ביאר "מלאכת מחשבת אסרה תורה. מלאכה שיש)'(שמות ל"ה, ב רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן בה כוונה ודרך אומנות". ומוסיף הרמב"ן שיש לחקור בכל מלאכה ומלאכה האם עשייתה ביד שמאל פוגעת בדרך האומנות שלה. בכתיבה, שהיא מלאכה עדינה, ודאי שהשמאל משנה

.את איכות התוצאה, אך בהוצאה או בתלישה, ייתכן שאין היד המבצעת מעלה או מורידה

כתב "לחשב מחשבת. להמציא תחבולות לעשות)'(שמות ל"א, ד רבינו עובדיה ספורנו המלאכה בדרך היותר טובה". ומבאר הספורנו שהתורה אסרה את הדרך המיטבית של עשיית המלאכה. אם במלאכות מסוימות יד שמאל אינה גורעת מאיכות המעשה, הרי שהיא נשארת

.בכלל "דרך היותר טובה" וחייבים עליה

ביאר "מלאכה שהיא)'(שמות ל"ה, ב רבינו יהודה ליווא, המהר"ל מפראג בספרו גור אריה כדרך בני אדם העושים מלאכתם". ומדגיש המהר"ל שהמדד הוא "דרך בני אדם". כיוון שבני

אדם רגילים להשתמש לעיתים בשמאל למשאות או לפעולות פשוטות, אין זה נחשב שינוי

.המפקיע את שם המלאכה

בעודנו מעמיקים אל נבכי התלמוד, אנו פוגשים שתי סוגיות הנראות לכאורה כסותרות זו

.את זו, ומתוכן עלינו לדלות את היסוד המבחין בין שינוי לדרך מלאכה

. מובא: המוציא בשבת בין בשמאלו ובין בימינו חייב)(דף צ"ב עמוד א במשנה במסכת שבת כתב שדין זה נלמד ממשא בני קהת במדבר, שהיו נושאים)(דף צ"ב עמוד ב ומבארת הגמרא את כלי המקדש על כתפיהם, וכיוון שהכתפיים הן שוות, אין הבדל בין ימין לשמאל. הרי לנו מקור ברור לכך שפעולת ההוצאה ביד שמאל נחשבת דרך מלאכה גמורה ואין בה משום

.שינוי המפטר

מובא לגבי מלאכת כותב: כתב בימינו)(דף ק"ג עמוד א לעומת זאת, במשנה במסכת שבת כתב)(דף ק"ג עמוד א ד"ה ובשמאלו פטור ובשמאלו... בימינו חייב ובשמאלו פטור. ומבאר שם רש"י "דאין דרך כתיבה בשמאל, והוי שינוי". כאן אנו רואים תמונה הפוכה: היד המבצעת קובעת

.את גורל המעשה, והשימוש בשמאל נחשב לסטייה מדרך המלאכה המקובלת

מנסה ליישב את החילוק ומביאה את דברי רבי יצחק)(דף ק"ג עמוד א הגמרא במסכת שבת ששאל: מאי שנא הוצאה דחייב בשמאלו ומאי שנא כתיבה דפטור בשמאלו? ומבאר שם רש"י כתב שההבדל נעוץ בשכיחות המעשה. הוצאה היא מלאכה שכיחה)(דף ק"ג עמוד א ד"ה מאי שנא

.שנעשית בכל דרך, אך כתיבה היא מעשה אומנות ודיוק שאין דרכו להיעשות בשמאל

מובא: התולש בשמאלו חייב. ומבארים המפרשים)(מסכת שבת פרק י' הלכה י"א בתוספתא ,שפעולת התלישה, בדומה להוצאה, אינה דורשת את הדיוק המיוחד של היד הדומיננטית

.ולכן כל יד המבצעת את המלאכה נחשבת כעושה אותה בדרכה המקורית

חידש ביאור עמוק וכתב שהצורך בלימוד המיוחד ממשא)(שבת דף צ"ב עמוד א הריטב"א בני קהת נאמר רק לגבי הוצאה על הכתף, שהיא דרך נשיאה שאינה רגילה לכל אדם. אבל .הוצאה ביד רגילה, בין ימין ובין שמאל, אינה צריכה לימוד כלל, שכן אורחיה דאינשי בהכי ,מכאן אנו למדים יסוד גדול: כל מלאכה שדרך בני אדם לעשותה בשתי ידיהם ללא הבחנה

.אין השמאל נחשבת בה לשינוי

בעודנו מעפילים אל פסגותיהם של רבותינו הראשונים, אנו מגלים את הקו המבחין והדק

.שבין מלאכות היצירה והדיוק לבין מלאכות הפעולה הגופנית הפשוטה

חידש ביאור המהווה אבן פינה בהבנת הסוגיה וכתב)(שבת דף ק"ג עמוד א רבינו ניסים, הר"ן מאי שנא הוצאה דחייב ביד שמאל ומאי שנא כתיבה דפטור ביד שמאל. ומבאר הר"ן שהוצאה .היא מילתא שכיחה, ובני אדם רגילים לשאת חפצים בשתי ידיהם באותה מידה של יעילות לעומת זאת, כתיבה היא מלאכה דקה, מעשה אומנות הדורש מיומנות הנמצאת בדרך כלל

.רק ביד הדומיננטית, ולכן כל שימוש בשמאל נחשב לסטייה מדרך המלאכה המקובלת

בעניין מצוות מילה בשבת וכתב שאם המל מל בשמאל)(שבת דף ק"ל עמוד א עוד הוסיף הר"ן

הרי זה שינוי. ומבאר הר"ן שמכיוון שהמילה היא מלאכה דקה הדורשת דיוק כירורגי ועדינות

.רבה, הרי שאין דרכה להיעשות בשמאל, ודינה כדין כתיבה שפטור עליה בשמאל משום שינוי

, פירש הכותב בשמאלו פטור)(הלכות שבת פרק י"א הלכה י"ד רבנו משה בן מימון, הרמב"ם אלא אם כן היה שמאלי שאז חייב בשמאלו ופטור בימינו. ומבאר המגיד משנה על אתר שהרמב"ם תלה את החיוב בדרך הרגילה של האדם הספציפי ביחס למלאכות הדקות, מה שמחזק את הסברא שבמלאכות שאינן דקות, שכל אדם עושה בשמאל כבימין, החיוב הוא

.מוחלט לכולם

ביארו כי הלימוד ממשא בני קהת בא ללמדנו שהתורה)(שבת דף צ"ב עמוד ב בעלי התוספות החשיבה את השמאל כדרך מלאכה למרות חולשתה היחסית. ומכאן שיש להרחיב את החיוב

.לכל מלאכה שחולשת היד אינה פוגמת בתוצאה הסופית שלה

כתב שכל מלאכה שאין האדם)(שבת דף ק"ג עמוד א רבינו מנחם המאירי בספרו בית הבחירה מקפיד בה על הדיוק והיופי של התוצאה, אלא על עצם הפעולה, אין השמאל נחשבת בה

.לשינוי. הרי לנו הגדרה יסודית: המדד הוא האם הדיוק הכרחי למהות המלאכה

כתב דבכל)(סימן ש"מ ס"ק נ"ב הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה המלאכות חייב אם עשאן בשמאל, ודווקא בכתיבה שהיא מלאכה דקה הוי שינוי. ומבאר הכהן הגדול מאחיו שהעולם נוהג להשתמש ביד שמאל לפעולות רבות, ולכן אין לראות בה שינוי

.גורף לכל ל"ט המלאכות, אלא רק באלו הדורשות מיומנות מיוחדת שאינה מצויה בשמאל

פירש דכל מלאכה שהיא דרך לעשותה)'(כלל ט' ס"ק ב רבי אברהם דנציג בספרו חיי אדם גם בשמאל, כגון קשירה או תפירה גסה, הרי זה נחשב דרך מלאכה וחייב עליה. ומבאר בעל החיי אדם שגדרי השבת נקבעים לפי המציאות האנושית המקובלת, וכיוון שהשמאל אינה

.יום, היא נותרת כלי מלאכה לגיטימי לרוב העניינים-מושבתת מפעולה בחיי היום

חידש והוסיף דוגמאות)'(בכלכלת השבת סימן ב רבי ישראל ליפשיץ בספרו תפארת ישראל למלאכות דקות וביאר דדווקא בכתיבה שהיא מלאכה דקה הוי שמאל שינוי, וכן באש אם הדליק נר ביד שמאל יהא פטור. ומבאר בעל התפארת ישראל שהצתת אש או פעולות הדורשות

.יציבות ודיוק רב דומות לכתיבה, שכן השמאל אינה מורגלת בהן באותה רמת מומחיות

, כתב הכותב בשמאלו פטור)(סימן ש"מ ס"ק י"א רבי צבי הירש שפירא בספרו אליה רבה ונראה דהוא הדין למוחק. ומבאר בעל האליה רבה שמכיוון שמחיקה היא המלאכה הנגדית לכתיבה, והיא נעשית על אותן אותיות דקות, הרי שגם בה יש צורך בדיוק כדי שלא למחוק

.את שאינו צריך, ולכן השמאל נחשבת בה לשינוי

חלק על דברי)'(או"ח סימן ר"ט ס"ק ט רבינו אברהם בורנשטיין מסוכטשוב בשו"ת אבני נזר האליה רבה וכתב המוחק בשמאלו נראה לי דחייב, כמו המוציא בשמאלו, והדבר תימה דבמחיקה לא הויא שמאל שינוי. ומבאר בעל האבני נזר שבעוד שכתיבה היא יצירה של צורה עדינה, מחיקה היא פעולת השמדה שיכולה להיעשות בקלות גם ביד חלשה, ואין אנו

.מצריכים בה את הדיוק האומנותי של הכתיבה

פירש ליישב את שיטת האליה רבה)(חלק א' סימן ט"ו רבי אהרן וולקין בשו"ת זקן אהרון .וביאר דאפשר דמחיקה הויא נמי מלאכת אמנות שצריך להקפיד שלא למחוק אותיות אחרות ומסביר הזקן אהרון שאם המחיקה נעשית מתוך מטרה לכתוב במקום הנמחק, הרי שיש בה

.צורך בדיוק מרבי, מה שהופך את יד שמאל לשינוי גם במלאכה זו

,מתוך בירורן של השיטות העמוקות והגדרת ההבדל שבין מלאכה דקה למלאכה רגילה אנו מוצאים נפקא מינות רבות המאירות את חיי היום יום בשבת קודש. הנפקא מינות הללו נוגעות כמעט לכל פינה בבית, ומלמדות אותנו כיצד להתייחס למעשים שנעשו בדרך

.שאינה רגילה

ראשית, במלאכות הקשורות להכנת מזון, כגון בורר או טוחן. לפי פסקם של הכהן הגדול מאחיו ובעל החיי אדם, אם אדם בירר פסולת מאוכל או טחן דבר מה ביד שמאל, הוא חייב מן התורה כיוון שאין אלו מלאכות הדורשות מיומנות עדינה של יד ימין דווקא. הפעולה הגופנית

.של ההפרדה או הכתישה אינה משתנה באופן מהותי בין הידיים, ולכן אין כאן שינוי המפטר

נפקא מינה נוספת עולה במלאכות הבנייה והתיקון, כמו בונה או סותר. אדם שהדביק שני חלקים זה לזה או פירק מבנה ביד שמאל, נחשב כעושה מלאכה בדרכה. אולם, אם מדובר במלאכת מחשבת עדינה מאוד, כגון צורף המעצב כלי יקר או אדם המתקן מנגנון של שעון עדין, הרי שלפי שיטת הר"ן והתפארת ישראל, שימוש ביד שמאל ייחשב לשינוי גמור, שכן

.במקרים אלו היד הדומיננטית היא תנאי הכרחי לתוצאה האומנותית

מחלוקתם של האבני נזר והאליה רבה לגבי מחיקה מולידה נפקא מינה מרתקת במקרה של אדם המוחק דיו מעל גבי נייר בשמאל. לדעת האבני נזר הוא יהיה חייב, שכן המחיקה היא פעולה פשוטה של הסרה. אך לדעת האליה רבה והזקן אהרון, אם המחיקה דורשת

.זהירות שלא לפגוע באותיות סמוכות, היא הופכת למלאכה דקה והשמאל תהיה בה שינוי

עוד נפקא מינה קיימת במלאכת קורע. קריעת נייר או בגד ביד שמאל תיחשב בדרך כלל כדרך מלאכה, אך אם מדובר בקריעה מדויקת על פי מידה מסוימת או לצורך יצירת צורה ספציפית, ייתכן שגם כאן ייחשב השמאל לשינוי המוריד את החיוב לרמה של איסור

.דרבנן בלבד

בהתבוננות פנימה אל עומק המושג של יד ימין ושמאל, אנו מגלים כי השבת אינה רק מערכת של חוקים טכניים, אלא השתקפות של כוחות הנפש הפועלים באדם. הימין מסמלת את כוח החסד, את הנתינה והזרימה הטבעית של כוח המעשה, בעוד השמאל מייצגת את הגבורה, את הצמצום ואת הכוח המרוסן. העובדה שרוב המלאכות אסורות גם בשמאל מלמדת אותנו שהאחריות של האדם על עולמו מקיפה את כל כוחותיו – גם את אלו החלשים והמשניים יותר. הקדושה אינה שורה רק על שיא היכולת והכישרון, אלא היא תובעת מהאדם

.להקדיש לשבת את כל הווייתו, על כל גווניה

ההבחנה בין מלאכה דקה למלאכה רגילה מעניקה לנו מבט רעיוני על מושג היצירה. ישנן ,יצירות שהן פרי של עוצמה ופעולה גשמית, שבהן העיקר הוא התוצאה הסופית במציאות

ושם כל כלי וכל יד מצטרפים למלאכה. אך ישנן יצירות עדינות, "מלאכות דקות", שהן ביטוי של נשמת האדם ודיוק מחשבתו. ביצירות אלו, כמו הכתיבה או המילה, הכלי והדרך הם חלק מהותי מהיצירה עצמה. כאן השבת מלמדת אותנו שהדיוק הוא מקודש, וכי השכינה שורה

.דווקא במקום שבו המחשבה והמעשה מתאחדים בהרמוניה מושלמת

.זאת ועוד, היסוד של שינוי ביד שמאל מזכיר לנו שהשבת היא זמן של מעלה ולא של חול בחול, אדם עושה את מלאכתו בכל דרך שתזדמן לו, אך בשבת אנו מחפשים את ה"מלאכת ,מחשבת". כאשר אדם משנה מדרכו, הוא מעיד על כך שהוא זוכר שהיום הוא יום שבת והפעולה שלו אינה עוד חלק מהמרוץ היומיומי אלא מעשה שנעשה תחת השגחתה של המלכה. היד השמאלית, בחולשתה, הופכת להיות עדה לנשמה היתרה המבקשת לפרוש

.מהיצירה הגמורה ולהתחבר אל המקור

במעמקי הנפש פנימה אנו מוצאים כי ההבחנה בין יד ימין ליד שמאל בעבודת השבת היא בבחינת שיעור באמונה ובביטול העצמי. ימינו של אדם היא מקור גאוותו, כלי ביטויו הרהוט והבטוח ביותר, בעוד השמאל מייצגת את המקומות שבהם הוא מרגיש פחות מושלם, פחות שולט. האמונה היהודית מלמדת אותנו כי גם בשעה שהאדם פועל מתוך חולשה, מתוך ,ה"שמאל" שבו, הוא עדיין נושא באחריות ובקדושה. השבת חלה על כל מרחבי הקיום שלנו

.והיא דורשת מאיתנו להכיר בכך שגם הכוחות המשניים שלנו הם חלק מהמארג האלוקי

החיבור לאדם בנקודה זו הוא היכולת להבין את ערכו של הדיוק בחיים. מלאכות דקות הדורשות את היד הימנית מלמדות אותנו כי ישנם דברים ברוח ובנפש שאינם יכולים להיעשות כלאחר יד או בשינוי. מילים שנאמרות, קשרים שנרקמים ומעשי חסד עדינים דורשים את כל הלב ואת כל הריכוז – את ה"ימין" שלנו. לעומת זאת, ישנם רגעים שבהם עלינו לפעול פשוט כי צריך, גם אם אנו מרגישים שאיננו במיטבנו, ושם גם ה"שמאל" שלנו חייבת להיות מגויסת למשימה. השבת מאזנת בינינו: היא מקדשת את הדיוק המופלא של

.האומנות ובו בזמן מטילה אחריות על הפעולה הפשוטה ביותר

מכאן צומחת תובנה של ענווה ושמחה. האדם לומד שגם אם הוא מרגיש לעיתים כ"יד שמאל" – חלש יותר, פחות מוכשר מאחרים – מעשיו עדיין נחשבים, עדיין משפיעים ועדיין ,בעלי משמעות הלכטית ורוחנית עצומה. הקדושה אינה ממתינה רק לרגעים של גבורה וימין אלא היא שוכנת בלב האדם המבקש לשמור את השבת בכל כלי שניתן לו, מתוך הכרה כי

."מלאכת מחשבת" היא בראש ובראשונה מלאכה של הלב

המצפן המוסרי העולה מתוך סוגיה זו מורה לנו על האחריות הכוללת של האדם על כל מרחבי השפעתו. המוסר התורני מלמד כי אין לאדם "שטח הפקר" במעשיו; גם פעולות הנעשות ביד החלשה, בדרך אגב או מתוך תחושה של חוסר חשיבות, נמדדות במאזני הצדק וההלכה. המצפן המוסרי מכוון אותנו למודעות עצמית גבוהה – להבין שכל תנועה שלנו בעולם יוצרת רושם, וכי עלינו להיות "בעלי בתים" על כוחותינו, בין אם הם בשיאם ובין אם הם פועלים מתוך חולשה יחסית. זהו שיעור ביושרה פנימית, הדורשת מהאדם שלא

.להסתתר מאחורי תירוצים של "שינוי" כאשר המהות נשארת מלאכה גמורה

.מתוך כך אנו למדים על החשיבות של הערכת העדינות והדיוק ביחסים בין אדם לחברו כשם שבמלאכה דקה השינוי מהותי כל כך עד שהוא פוטר מהחיוב, כך גם בחיים המוסריים – ישנם דברים שחייבים להיעשות בדרך הנכונה, ברגישות וביד ימין, אחרת הם מאבדים )"("ימיננו את ערכם ואת קדושתם. המצפן המוסרי קורא לנו להשקיע את מיטב כוחותינו במקומות הדורשים עדינות נפשית, ולא להסתפק ב"יד שמאל" כאשר אנו ניצבים מול צרכיו

.של הזולת או מול עבודת השם הפנימית שלנו .ההכרה כי רוב המלאכות חייבים עליהן גם בשמאל, משקפת מוסר של חוסן ועקביות היא מלמדת אותנו שהעולם נבנה גם ממעשים קטנים ופשוטים, ושאין לזלזל בשום פעולה המקדמת את המציאות, גם אם היא נעשית ללא אומנות יתרה. המצפן המוסרי שלנו צריך להיות מכוון תמיד אל עבר המטרה הסופית – יצירת עולם של קדושה ומנוחה, שבו כל

.תנועת יד, ימין או שמאל, מכוונת לשם שמיים בנתיבות החיים והמעשה, אנו מוצאים כי בירור זה של כוח היד בשבת מעניק לנו מבט מרענן על המיומנות והכוונה המושקעים בכל פעולה ופעולה. התובנה העולה היא שאין לבחון את המעשה רק לפי התוצאה החיצונית שלו, אלא לפי מידת ההתאמה שלו לטבעו של עולם ולדרך המקובלת שבה דברים נבנים ונוצרים. למדנו כי עלינו להעריך את המקומות שבהם נדרש מאיתנו הדיוק המרבי, ה"מלאכה הדקה", ולדעת שבשאר תחומי החיים, כל כוח שנתן לנו הבורא – בין אם הוא מרכזי ובין אם הוא משני – הוא כלי פעיל שנועד לשכלל את

.המציאות ולהוסיף בה אור וקדושה

עיקר העניין:

בבואנו לסכם את החקירה האם יד שמאל נחשבת לשינוי בכל ל"ט המלאכות או שמא רק בכתיבה, עולה פסיקה ברורה המבוססת על אופייה של כל מלאכה ומלאכה. מצאנו כי בבסיס הדברים קיימת הבחנה יסודית: מלאכות שכיחות שדרך בני אדם לעשותן בשתי הידיים ללא הבדל ניכר, כגון הוצאה, תלישה, קשירה או טחינה – אין יד שמאל נחשבת בהן לשינוי והעושה אותן חייב מן התורה. כך ,פסקו הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן במשנה ברורה ובעל החיי אדם בהסתמכם על הלימוד ממשא בני קהת ועל דברי הראשונים. לעומת זאת, במלאכות דקות הדורשות אומנות ומיומנות מיוחדת, ובראשן מלאכת כותב וכן מלאכת מילה ,או הצתת אש, יד שמאל נחשבת לשינוי גמור המפקיע את האדם מחיוב חטאת שכן אין זו דרך המלאכה המקובלת אצל רוב בני האדם. במחלוקת המרתקת שבין האבני נזר לאליה רבה לגבי מלאכת מוחק, ראינו כי השאלה תלויה במידת הדיוק הנדרשת באותה מחיקה; אם היא דורשת אומנות – השמאל פוטרת, ואם היא פעולה גסה של הסרה – השמאל מחייבת. נמצאנו למדים שכל מלאכה נמדדת לפי אופייה ודרך עשייתה בידי האומנים, ובמקום שבו אין המיומנות מעכבת, יד שמאל

.ויד ימין שוות הן לאיסור