איך מותר לבית מלון בבעלות יהודים לגבות כסף על לינה בשבת והרי אסור לקחת שכר שבת

?והרי אסור לקחת שכר שבת

איך מותר לבית מלון בבעלות יהודים לגבות כסף על לינה בשבת

?והרי אסור לקחת שכר שבת

כאשר השבת המלכה פורשת את כנפי הזהב שלה על העולם, היא מביאה עמה את הציווי הנשגב "ממצוא חפצך ודבר דבר", וגזרו חכמינו זיכרונם לברכה גדרים וסייגים כדי לשמור על קדושתה מכל משמר, וביניהם האיסור החמור ליטול "שכר שבת". והנה, אנו ניצבים משתאים מול מחזה הנפוץ בכל רחבי תבל, כאשר אלפי יהודים כשרים ויראים, המדקדקים בקלה כבחמורה, מתארחים בבתי מלון ובצימרים תחת בעלות יהודית, ומשלמים במיטב

.כספם עבור הלינה והשהייה ביום השבת קודש

הלב מבקש להבין, והנשמה זועקת: כיצד נפתחים שערי ההיתר בעניין זה? הרי לכאורה יש כאן תשלום ישיר עבור הנאת הגוף והשימוש בחדר ביום השבת עצמו, וכיצד אין אנו חוששים חלילה להיכשל באיסור שכר שבת המפורש? האם ייתכן שדווקא במקום שבו יהודים באים לענג את השבת, נרמסים גדרי ההלכה האוסרים להשתכר ביום הקדוש? אנו עומדים בפתח הבירור, מבלי לדעת עדיין כיצד יתיישבו הדברים, ותוהים: על מה סמכו אותם בעלי מלונות

ומתארחים, ומהו הסוד הטמון בהסכמי השכירות המאפשר לממון הזה לבוא בקהל הקודש

?ללא חשש ורבב

)'(שמות ל"ה, ב וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון להשם כל העשה בו מלאכה יומת

הפסוק הנשגב בפתחה של הפרשה מעמיד אותנו אל מול מהותה של השבת כיום של התנתקות מוחלטת מעסקי החול, יום שבו ה"קודש" הוא חזות הכל. חכמינו בדרשותיהם למדו מכאן את האיסור לעסוק בענייני ממון ומקח וממכר, ומכאן עולה התמיהה על דמי

.השכירות המשולמים עבור יום שכולו להשם

כתב וביאר יהיה לכם קדש, שתהא שביתתכם לשם)'(שמות ל"ה, ב רבינו שלמה יצחקי, רש"י שמים, ומכאן שהעיסוק הממוני ביום זה צריך לעבור בורסה של זיכוך כדי שלא יפגע במטרת

.השביתה שהיא לכבוד המקום

פירש וחידש כי השבת ניתנה כדי להתעסק בתורה)'(שמות ל"ה, ב רבינו אברהם אבן עזרא ובתפילה, ולפיכך כל מחשבה על רווח והפסד ביום זה עומדת בסתירה למתנה המופלאה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, מה שמחייב אותנו לברר כיצד שכירות המלון אינה מסיחה

.את הדעת מקדושה זו

ביאר כי המילה שבתון באה להוסיף איסור על)'(שמות ל"ה, ב רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן דברים שאינם מלאכה גמורה אך הם עובדין דחול, ולשיטתו יש לבחון היטב האם גביית כסף

.על לינת שבת אינה נכללת באותו ציווי של שביתה ממנהגי החול

כתב וביאר שהשבת היא דוגמה של עולם הבא שאין בו)'(שמות ל"ה, ב רבינו בחיי בן אשר לא מקח ולא ממכר, ומכאן שההיתר ליטול שכר חייב להיות מושרש בהבנה עמוקה של

.הבלעה שאינה נראית כסחר בשבת עצמה

חידש וביאר כי השבת היא עדות על)'(שמות ל"ה, ב רבינו אפרים לונטשיץ, בספרו כלי יקר ,כך שהבורא הוא בעל הבית על העולם, ולכן הנוטל שכר נראה כמי שסוחר בנכסי שמיים

.מה שמעורר את הצורך לבדוק כיצד בעלי המלון מסדירים זאת מבחינה הלכתית

פירש ותרגם וביומא שביעאה יהי לכון קודשא, ומכאן)'(שמות ל"ה, ב תרגום אונקלוס שהקדושה היא מהותית ליום, וכל מעשה של תשלום על שהייה ביום זה חייב להיות מוסבר

.כך שלא יחלל את המעמד הקדוש הזה של השבת

, עוסקים חכמינו בדין אונאת דברים וממון)'(דף נ"ח עמוד א בגמרא במסכת בבא מציעא

(שם ד"ה שכר ושם הונח היסוד לאיסור נטילת שכר עבור פעולות הנעשות בשבת. פירש רש"י כתב שאסור ליטול שכר שבת משום גזירה, שמא מתוך שיבוא לגבות שכר על מלאכת)שבת

.השבת, יבוא לידי מקח וממכר גמור ביום הקדוש, ונמצאת קדושת השבת נפגמת בעיניו

שנינו לגבי שכירת פועלים לשמירה בשבת, ושם)'(דף קנ"א עמוד א בגמרא במסכת שבת כתב שאם השוכר את)(שם ד"ה בהבלעה נפתח השער הגדול של היתר הבלעה. פירש רש"י

הפועל שוכרו למשך זמן הכולל גם ימי חול, כגון שכיר שבוע או שכיר חודש, מותר לו ליטול שכר גם על יום השבת, כיוון שהשכר אינו מוגדר וניכר עבור השבת לבדה אלא הוא נבלע

.בתוך התשלום הכולל של ימי החול

דנה הגמרא בדין הנאה ממעשה שבת, ומבאר)'(מסכת תרומות פרק ב' הלכה ג בתלמוד ירושלמי כתב שחכמים החמירו מאוד בהנאה ממונית וגשמית שבאה)(שם ד"ה לא יאכל שם קרבן העדה לאדם דרך חילול או זלזול בקדושת היום, ומכאן למדו הפוסקים את הזהירות היתירה

.הנדרשת בכל עסק של השכרה ולינה בשבת, שלא יהא כנהנה משכר האסור עליו

עוסקת הגמרא במזונותיה של האישה בשבת)'(דף ס"ד עמוד א בגמרא במסכת כתובות כתב וביאר שגם כאשר יש צורך לשלם עבור)(שם ד"ה אף בשבת ובמדור שלה. פירש תוספות צרכי השבת, הרי אם התשלום הוא חלק מחיוב רצוף וקבוע של מדור ומזונות, אין בו משום איסור שכר שבת, שכן המדור הוא צורך מתמשך שאינו נפסק, ובכך הוא מחזק את יסוד

.ההבלעה כפתרון להנאה מנכסים בשבת

שנינו שכל המשתכר בשכר שבת אינו רואה בו סימן)'(דף נ' עמוד ב בגמרא במסכת פסחים כתב שהממון הזה נושא בתוכו קללה כיוון)(שם ד"ה סימן ברכה ברכה לעולם. ומבאר שם רש"י שנעשה בחילול כבוד השבת, מה שמעצים את השאלה על אותם בעלי מלונות כיצד הם

.זוכים לברכה בממונם אם לכאורה גובים שכר על השבת

כתב ופסק בלשונו הטהורה: השוכר)'(או"ח סימן ש"ו סעיף ד מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך את הפועל לשמור זרעים או דבר אחר אינו נותן לו שכר שבת, משום דאסור ליטול שכר שבת, אבל אם היה שכיר שבוע שכיר חודש שכיר שנה נותן לו שכר שבת, דעל ידי הבלעה מותר. הרי לנו היסוד המוצק עליו נשענת כל מערכת השכירות בשבת, שההבלעה בתוך ימי

.החול מטהרת את הממון ומוציאה אותו מגדר איסור

כתב וביאר שעיקר טעם ההיתר)'(מסכת שבת פרק כ"ג סימן ג רבינו אשר בן יחיאל, הרא"ש בהבלעה הוא משום שבשכירות גדולה אין השכר מתחלק לימים בודדים, אלא הוא חל על כל התקופה בבת אחת כיחידה אחת של זמן, ולפיכך אין יום השבת ניכר כשכר נפרד העומד

.בפני עצמו, ובזה פוקע ממנו שם שכר שבת

פירש וחידש כי איסור שכר)(בחידושיו למסכת שבת דף קנ"א רבינו שלמה בן אדרת, הרשב"א שבת אינו אלא גזירה של דברי קבלה משום "ממצוא חפצך", וכיוון שכך, כל שהשכר אינו בא בפירוש על השבת אלא נבלע בשאר הימים, לא גזרו בו חכמים, שכן אין כאן מראית עין

.של מקח וממכר ביום הקדוש

ביאר וכתב שאף במקום)'(מסכת שבת דף קנ"א עמוד א רבינו מנחם המאירי, בספרו בית הבחירה שיש הנאה גמורה בשבת, אם השכר משולם על מלאכה שמתחילה או מסתיימת בחול, הרי זה מותר. והוסיף המאירי שכל דבר הנעשה לצורך מצווה או עונג שבת, יש להקל בו יותר

.בצירוף יסוד ההבלעה, כדי שלא למנוע מאנשים את היכולת לקיים את עונג השבת כראוי

פירש וביאר ששכירות בתים דומה לדין)(מסכת שבת פרק כ"ג רבינו מרדכי בן הלל, המרדכי ,פועל, ואף על פי שהבית עומד מאליו, הרי סוף סוף הנוטל שכר על השבת עובר על הגזירה ומכאן אנו למדים שגם בשכירות חדר במלון אין ההיתר פשוט ללא הצורך המוחלט בהבלעה

.או בטעם נוסף שיצדיק את נטילת הממון

כתב וחידש כי גם)'(או''ח סימן ש''ו ס''ק ז רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר בספרו מגן אברהם אדם המשכיר חדר לחבירו לשבת בלבד, הרי זה אסור משום שכר שבת, ואין לחלק בין פועל העושה מלאכה לבין השוכר את המקום עצמו ללינה, שסוף סוף הוא נהנה ביום השבת

.ומשלם על כך דמים

, פירש וביאר יסוד נפלא להיתר)(חלק א' סימן ס''ז רבי שמעון גרינפלד בספרו שו"ת מהרש"ג וכתב כי איסור שכר שבת בדמי שכירות אינו חל אלא באופן שאם לא ישתמש השוכר בבית או בכלי, לא יקבל המשכיר את דמי השכירות. אך במקרה שהאורח משלם מראש עבור החדר, וגם אם לא ישתמש בו בסופו של דבר לא יוכל לקבל את כספו בחזרה, אין בתשלום זה איסור שכר שבת כלל, שכן אין זה תשלום על "פעולת הלינה" בשבת אלא שכירות המקום

.לזמן קצוב, ובזה מותר הדבר אף ללא צורך בהבלעה

פירש ותירץ בדרך)'(או''ח סימן ש''ו ס''ק ד רבי מרדכי שמואל מרגליות בספרו דעת תורה נוספת, וכתב כי מכיוון שיש באירוח האורחים משום מצוות הכנסת אורחים, הרי שמבואר שיש מי שמתיר ליטול שכר שבת לצורך מצווה, וכיוון)'(בסעיף ה בדברי מרן בשולחן ערוך , הרי שניתן)'(סימן תקפ''ה ס''ק ה שקיימא לן כדעה זו להקל, כפי שביאר גם במחצית השקל

.לסמוך על כך ולגבות שכר עבור הלינה

הקשה על היתר זה)(חלק ב' סימן קצ''ו מו"ר הגר"מ שטרנבוך בספרו שו''ת תשובות והנהגות של המהרש''ם, וכתב כי אם בעל המלון נוטל שכר למטרת ריווח אישי, אין זה נחשב עוד לגבי מכירת תכלת שאין זה נחשב)'(סימן ל''ח ס''ק ח כעוסק במצווה, וכמו שכתב המגן אברהם

.עוסק במצווה כיוון שכוונתו להשתכר, ואם כן הוא הדין במלון

,)'(או''ח סימן ז ועוד הוסיף להקשות בשם הגר"מ הלברשטאם בספרו שו''ת דברי משה שאם האורחים משלמים בעד)'(סימן של''ג ס''ק א שכן המהרש''ם עצמו כתב על דברי הרמ''א הסעודה והלינה, אין זה בכלל "כבוד האורחים" המותר בשבת, ומכאן שהתשלום מוציא את

.המעשה מגדר המצווה המתרת

פירש ותירץ את)(חלק ב' סימן קצ''ו מו"ר הגר"מ שטרנבוך בספרו שו''ת תשובות והנהגות הקושי הגדול בדרכי הנועם של ההלכה, וכתב כי מכיוון שהאורח משתמש במלון ובשירותיו גם בפרקי זמן הסמוכים לשבת, לפני כניסתה ולאחר צאתה, הרי שכל השכר נחשב כשכר

.ע''י הבלעה דמותר לכתחילה, ובכך נפתרת שאלת השכר הישיר על יום הקדוש

פירש וחידש כי השכר שגובה)(חלק ג' סימן כ''ד רבי יצחק שטיינברג בספרו שו''ת קנין תורה המלון אינו משולם עבור עצם השהייה בשבת, אלא הוא מיועד לכיסוי ההוצאות המרובות

.של החזקת המקום, ניקיון החדרים, בישול האוכל בימות החול ותשלום המיסים הקבועים כיוון שהריווח של בעל המלון נבלע בתוך אותן הוצאות תפעוליות של ימי החול, הרי ששכר

.השבת הוא בהבלעה גמורה ומותר

כתב וביאר בטוב)'(חלק ב' פרק כ"ה תשובה א מו"ר הגרב"צ אבא שאול בספרו שו"ת אור לציון טעם כי אין בזה משום שכר שבת, שהרי ברוב המקרים האורח משלם גם על המזון שהוא אוכל שם, ואגב התשלום על האוכל הוא מבליע גם את שכר הלינה והשהייה, וכבר מצינו

.)(או"ח סימן קכ"ה יסוד זה בספרו שו"ת האלף לך שלמה

עוד הוסיף מו"ר הגרב"צ אבא שאול וביאר שאף אם האורח שכר את החדר לשינה בלבד ללא סעודות, כיוון שהמנהג בבתי המלון הוא לגבות תשלום החל מחצי יום אחד ועד חצי יום המחרת, נמצא שתמיד יום השבת נבלע עם חלק מיום חול שלפניו או שאחריו, ובכך

.מתקיים תנאי ההבלעה כדת וכדין

כתב לאסור)(עמוד ר"ט אולם, יש להעיר כי מו"ר הגרב"צ אבא שאול בספרו שו"ת אור לציון לשכור חדר במלון ביום טוב הסמוך לשבת כאשר החישוב הוא יומי והשכירות היא לשינה בלבד. ועל כך תמהו המפרשים, שהרי ישנן הוצאות חשמל וניקיון וניתן להבליע את הריווח בקרן ההוצאות כפי שכתב הנודע ביהודה, ואף הוא עצמו הקל בכך כשיש אוכל, וצריך עיון

.מדוע הוצאות התחזוקה אינן נחשבות להבלעה מספקת במקרה זה

פירש ופסק להלכה להתיר)'(שבת כרך ו' עמוד י מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף בספרו חזון עובדיה לשכור חדר בבית מלון גם ביום טוב הסמוך לשבת, אף במקום שהחישוב נעשה לפי ימים בודדים, שכן דעתו רחבה להחשיב את כלל מערך ההוצאות והשהייה כהבלעה אחת גדולה

.המטהרת את השכר

ביאר וסיכם את דברי רבותינו)(בשנת תשפ"ג הגאון רבי אברהם יצחק מלכה בשיעור השבועי בטוב טעם ודעת, וקבע כי תשלום על שהייה בבית מלון או בצימר בשבת אינו נחשב לשכר

.שבת האסור, וזאת משתי סיבות מרכזיות המאירות את הסוגיה באור יקרות

סיבה ראשונה היא כי התשלום במציאות המלונאית אינו נקצב מערב לערב, אלא הוא חל מצהרי יום שישי ועד לאחר צאת השבת. נמצא אפוא כי יום השבת תמיד מובלע עם יום חולין שלפניו או שאחריו. אף באותם בתי מלון שאינם שומרים תורה ומצוות והחישוב אצלם הוא יומי, הרי שהיממה המשתלמת מתחילה בצהרי היום ומסתיימת בצהרי המחרת, ועל כן יום השבת לעולם אינו עומד כחשבון נפרד אלא מחובר בקשר

.בל ינתק אל ימי החול

סיבה שנייה וחשובה לא פחות היא שהריווח של בעל המלון מובלע בתוך ה"קרן", שכן ישנן הוצאות רבות על אכילה, שתייה, חשמל, מים וניקיון החדרים שנעשו בחלקם הגדול בימי החול. למרות שהריווח הסופי הוא יותר מן הקרן, הרי שההלכה קובעת כי כל עוד הממון

משולם על מכלול הכולל הוצאות תפעוליות של חול, הרי הוא מותר בנטילה. משום כך, גם כשחל יום טוב בסמוך לשבת, אין זה נחשב שכר שבת, הן מחמת השהייה לפני ואחרי החג

.והן מחמת הבלעת הריווח בהוצאות התחזוקה

מתוך בירור זה עולות נפקא מינות מרתקות: במקום שבו בעל הצימר גובה תשלום מדויק רק על שעות השבת, ללא כל שהייה בחול וללא שירותי ניקיון או אוכל, הרי שיש כאן חשש גדול לשכר שבת, ועליו להקפיד להוסיף שירות כלשהו או זמן שהייה בחול כדי להתיר את ,הממון. כמו כן, למדנו כי במקומות שבהם החישוב הוא יומי קצוב על יממה שלמה של קודש לא שייכת סיבת ההיתר הראשונה של הבלעת זמן, ויש לסמוך רק על סיבת ההיתר השנייה

.של הבלעה בקרן ההוצאות

כאשר אנו מתבוננים בעומק הסוגיה של הבלעת שכר השבת בתוך ימי החול, אנו מגלים רעיון כביר הנוגע במהות הקשר שבין האדם לקדושה. השבת, שביסודה היא "מעין עולם הבא", מבקשת להיות מופרשת ומורמת מכל חשבון של רווח והפסד, אך התורה בדרכי נועם שלה מבינה שהאדם חי בתוך עולם של חומר וצרכים. יסוד ה"הבלעה" אינו רק פתרון הלכתי טכני, אלא הוא מבטא תפיסת עולם שבה הקודש והחול אינם שני עולמות זרים הנלחמים זה

.בזה, אלא הם שזורים זה בזה בקשר בל ינתק

הרעיון הרוחני הטמון כאן מלמדנו שהשבת היא המרכז והלב, והחול הוא המעטפת המאפשרת לקדושה להופיע. כאשר בעל המלון והאורח מסדרים את התשלום בדרך של ,הבלעה, הם בעצם אומרים: "כל מה שעשינו בחול – עבור השבת עשינו". ההוצאות, הניקיון הבישול והתחזוקה של ימי החול, כולם נבלעים בתוך עונג השבת. הממון כאן מפסיק להיות "סחורה" והופך להיות "מכשיר מצווה". השבת כביכול "בולעת" לתוכה את עמל החול

.ומקדשת אותו, ובכך נמתח חוט של חסד וקדושה על כל פעילותו הכלכלית של האדם

"יתרה מכך, הבלעת השכר מלמדת אותנו פרק בענווה. האדם מבין שאין הוא "משתכר מהשבת עצמה, שהרי השבת היא מתנה שניתנה לנו בחינם מאוצר מתנותיו של מקום. הוא משתכר מההכנה, מהעמל ומהשירות שהוא מעניק לאורחיו מסביב לשבת. תפיסה זו מזככת את הנפש ומונעת מהאדם לראות בקודש קרדום לחפור בו, ובמקום זאת הוא הופך לשותף

.בבניין היכל של מנוחה ושלווה עבור אחיו היהודים

בלב הנפש המאמינה פועמת ההכרה כי הברכה האמיתית אינה תלויה בתחכום עסקי או בריצה אחרי הממון, אלא בשמירה על צינורות הקדושה פתוחים ונקיים. הסוגיה של שכר שבת בבתי מלון היא מבחן של אמונה בפרנסה; היא דורשת מן היהודי בעל העסק לעצור לרגע ולהכפיף את שיקולי הרווח להוראותיה של תורה. כאשר בעל המלון מקפיד על גדרי ההבלעה, הוא מעיד בנפשו כי הוא אינו הבעלים על הזמן ועל השפע, אלא רק שלוחו של מקום להעניק עונג ושביתה לאורחיו. זוהי אמונה יצוקה שהממון הנקי מאיסור שכר שבת

.הוא הממון שיחזיק מעמד ויביא איתו סימן ברכה

החיבור הנפשי כאן הוא היכולת לראות בכל פעולה גשמית הזדמנות לעבודת השם. האורח .המשלם עבור המלון אינו מרגיש כמי שקונה שירות, אלא כמי שמשתתף במפעל של קדושה הנפש חשה רווחה כאשר היא יודעת שגם במקום שבו החומר והכסף נוכחים, השכינה אינה מסתלקת, אלא היא מתלבשת בתוך גדרי ההלכה. האמונה שהבורא זן ומפרנס לכל, גם מבלי שנצטרך לגעת בקדושת השבת, מעניקה לאדם שלווה פנימית וביטחון שהשבת אינה רק

.מקור של "איסורים", אלא היא המקור לכל השפע וההצלחה בימי החול

מכאן צומחת תובנה של קרבת אלוהים דרך הצניעות שבממון. הידיעה שהשכר הוא ,"מובלע" ואינו "גלוי", מזכירה לנו שהדברים החשובים באמת בחיים – אהבה, מנוחה ,קדושה – הם מעבר למסחר. אנו לומדים לבטוח במי שבידו המפתחות לכל הברכות ולדעת שכאשר אנו שומרים על כבוד השבת, השבת שומרת עלינו ומקדשת את כל מעשי

.ידינו בברכה ובנחת

המצפן המוסרי המזדקר מתוך בירור זה של שכר שבת, מעמיד אותנו אל מול שאלת היושרה וההגינות בעולם המעשה. המוסר היהודי מלמדנו כי אין הקדושה והממון סותרים זה ,"את זה, אך הם דורשים סדר פנימי ודיוק. כאשר בעל מלון בוחר לפעול לפי גדרי ה"הבלעה הוא מפעיל מצפן מוסרי של ענווה – הוא מבין שישנו גבול לריבונותו הכלכלית, ושקדושת היום גדולה מכל שורת רווח. מוסר זה תובע מן האדם שלא לחפש את הדרך הקלה והמהירה לעושר, אלא לבנות את עולמו הכלכלי על יסודות של אמת הלכתית, גם אם הדבר דורש

.תכנון מדוקדק ומחשבה יתירה

מתוך כך אנו לומדים על מוסר של שקיפות מול שמיים ומול אדם. המצפן המוסרי שלנו מכוון אותנו להבין כי המציאות של "הבלעת הריווח בקרן" אינה רק תמרון משפטי, אלא היא ביטוי להכרה מוסרית שהתשלום מגיע עבור העמל הממשי שהושקע – הניקיון, האוכל והשירות שניתנו לאורח. המוסר כאן דורש מהאדם להיות ישר עם עצמו: האם הוא באמת מעניק שירות המצדיק את התשלום, או שמא הוא מנצל את קדושת השבת כדי לגבות ממון

.שאינו מגיע לו ביושר

.ההכרה כי השבת תוחמת את גבולות הרווח, משקפת מוסר של ריסון עצמי ומשמעת היא מלמדת אותנו שהחירות הכלכלית האמיתית נמצאת דווקא בתוך המסגרת, ושניתן להגיע להצלחה גדולה גם מבלי לחצות את הקווים האדומים של ההלכה. המצפן המוסרי שלנו מכוון אותנו להיות אנשים שהמסחר שלהם אינו "משא" המכביד על מצפונם, אלא הוא "מלבוש" של הגינות המעיד על אדם שמשאו ומתנו באמונה, ושומר על כבוד השבת

.בכל הליכותיו

בנתיבות החיים המעשיים, אנו מגלים כי השאלה על שכר השבת במלונות אינה נחלתם של אנשי עסקים בלבד, אלא היא שיעור מאלף לכל אחד מאיתנו בקידוש החומר. התובנה הנלקחת ליום יום היא שהקב"ה חפץ שנתענג על עולמו, אך הוא מבקש שנעשה זאת מתוך הכרה בגבולות הקדושה. אנו למדים כי השבת אינה "עולה לנו כסף", אלא היא המקור שממנו

נובעת היכולת להשקיע בחול כדי לזכות במנוחה. בכל פעם שאנו משלמים על מצווה או על עונג שבת, עלינו לזכור את יסוד ההבלעה – להבין שההכנה והעמל הם אלו שיוצרים את הכלי לברכה, ושמירה על דקדוקי ההלכה בממון היא הערובה לכך שהנאתנו תהיה

.שלמה וטהורה

עיקר העניין:

בבואנו לחתום את הבירור ההלכתי המרתק בשאלת גביית שכר לינה בשבת בבתי מלון, עולה לפנינו מארג מופלא של היתרים המבוססים על יסודות איתנים. ראינו כי אף שמעיקר הדין אסור ליטול שכר שבת, מרן בשולחן ערוך בסימן ש''ו פסק כי על ידי הבלעה מותר הדבר לכתחילה. דייקנו בדברי האחרונים ומצאנו כי המהרש''ג התיר כשהתשלום הוא מראש ובאופן גלובלי, והמהרש''ם הוסיף סניף של מצוות הכנסת אורחים. בשיא הבירור ניצבים דברי מו''ר הגר''מ שטרנבוך ומו''ר הגרב''צ אבא שאול, המבארים כי במציאות ימינו השכר תמיד מובלע – הן בזמן השהייה המתחיל ומסתיים בחול, והן בקרן ההוצאות העצומה של ניקיון, חשמל ותחזוקה המוטלת על בעל המלון. הראשל''צ מרן רבנו עובדיה יוסף בחזון עובדיה הכריע להקל בזה ברווחה אף בימים טובים הסמוכים לשבת. בסיכומו של דבר, המנהג ,לסמוך על הבלעת הריווח בהוצאות ועל הבלעת הזמן בערב שבת ובמוצאי שבת ובכך הופך שכר הלינה לממון המותר בבואו אל הקודש, מתוך הבנה כי כל עמל

.החול נבלע ומתקדש בתוך עונג השבת המרומם