האם מותר להשאיר מכונות אוטומטיות המוכרות פחיות או סיגריות פתוחות בשבת

?פתוחות בשבת

האם מותר להשאיר מכונות אוטומטיות המוכרות פחיות או סיגריות

?פתוחות בשבת

דמיינו רחוב סואן באחת מערי תבל, השמש כבר שקעה והשבת פרסה את כנפיה על בתי ישראל, אך בפינת הרחוב עומדת לה מכונה דוממת, יציר כפיו של האדם, שאינה יודעת מנוחה מהי. היא מוארת באור יקרות, מציגה לראווה את מרכולתה – פחיות שתייה מפתות או חפיסות סיגריות – וממתינה בסבלנות לכל עובר ושב. הנה ניגש אדם, משלשל מטבע, והמכונה בטרטור קל פולטת את החפץ אל ידיו. המוכר היהודי נמצא באותה שעה בביתו, שקוע בתפילה או בסעודת שבת, וכלל אינו מודע לעסקה

.המתרחשת ברגע זה תחת שמו

הלב תוהה ומתפתל: האם השקט של היהודי בביתו מכשיר את ה"רעש" הממוני של מכונתו ברחובה של עיר? האם כספו של היהודי, המתרבה מאליו בתוך אותה קופסת ברזל בשבת, אינו מהווה פגיעה אנושה ביסוד ה"שביתה" שציוותה עלינו התורה? אנו ניצבים בפני שאלה המטלטלת את גדרי המקח וממכר: מצד אחד – האדם שובת והכל

נעשה מאליו, אך מצד שני – המסחר חי, קיים ובועט בעיצומו של היום הקדוש. האם הדינמיות של הטכנולוגיה האוטומטית יכולה לדור בכפיפה אחת עם השביתה המוחלטת של יום השביעי? זוהי דרמה של קניין ובעלות, שבה אנו נדרשים להכריע האם המכונה היא שלוחו של האדם הממשיך את מלאכתו, או שמא היא כלי דומם שפעולתו בשבת

.אינה משליכה על קדושת בעליו

ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת להשם אלוקיך לא תעשה כל

)י-(שמות כ, ט מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך

מתוך המילים החקוקות בלוחות הברית אנו למדים כי השביתה בשבת אינה מצטמצמת רק לגופו של האדם, אלא מתפשטת אל כל מרחב השפעתו – אל בני ביתו, אל בהמתו, ואף אל תחום שערים שלו. הפסוק מעמיד דרישה טוטאלית של "כל מלאכתך עשויה", ומכאן נבטה השאלה בספרי הפוסקים האם גם חפציו ומכונותיו של האדם צריכים לשבות מכל פעולה מסחרית. כאשר המכונה האוטומטית עומדת בשער, מוכרת וקונה, היא מעמידה למבחן את המושג "שבת להשם" אל מול המושג "מלאכתך", שכן גם אם האדם נח, הרי שממונו עמל

.ורוחש פעילות

כתב וביאר וכל מלאכתך עשויה, כשתכנס לשבת יהא)(שם רבינו שלמה יצחקי, רש"י בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה. הנה מגלה לנו רש"י כי השביתה היא מצב תודעתי של שלמות. כאשר מכונה מוכרת פחיות או סיגריות בשבת, האם יכול בעל המכונה להרגיש באמת שכל מלאכתו עשויה? הרי באותה שעה ממש גדל רכושו ומתבצע

.מסחרו, והדבר מעורר תהייה על יכולת הנפש להתנתק מטרדות החול

פירש וחידש כי המילה "כל" באה לרבות אף את המחשבה)(שם רבינו אברהם אבן עזרא והתכנון. לשיטתו, השבת היא זמן שבו האדם צריך להיות מופקע לחלוטין מעולם העשייה הגשמי. מכאן שישנו קושי רעיוני במכונה הפועלת בשליחותו של האדם, שכן היא קושרת

.את מחשבתו אל הרווח המצטבר בתוכה גם בשעה שהוא עוסק בתורה ובתפילה

ביאר וכתב כי מצוות השביתה היא "מנוחת שלום", וכל)(שם רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן הנעשה ברשותו של אדם ובחפציו נכלל בחובה זו. הרמב"ן מדגיש את מושג ה"בעלות" – כיוון שהחפצים שייכים ליהודי, פעולתם בשבת משליכה על קדושת השביתה שלו, וזהו השורש

.לדיון האם המכונה האוטומטית נחשבת כפועלת בשמו של הבעלים

כתב וביאר על הפסוק "ממצוא חפצך", שכל עסקיו של)(ישעיה נח, יג רבינו דוד קמחי, הרד"ק ,אדם צריכים להיות בטלים בשבת. לשיטתו, המונח "חפצך" כולל את כל רכושו של האדם ומכאן שהפעלת מכונה המניבה רווחים היא מציאת חפצים בלב יום השבת, דבר הסותר את

.מהות המנוחה הנבואית

פירש וביאר שהתורה רצתה להפריד את האדם מן)(שמות כ, ט רבינו לוי בן גרשום, הרלב"ג המלאכה כדי שיתבודד בשלמות המושכלות. המכונה האוטומטית הממשיכה את המסחר

יוצרת רצף של חול המפריע לאותה התבודדות רוחנית, שכן האדם נותר "סוחר" גם ביום

.השביעי דרך כליו

כתב וביאר שציווי "כל מלאכתך עשויה" נועד)(שמות כ, ט רבינו חזקיה בן מנוח, החזקוני למנוע מהאדם לדאוג לצרכי המחר. כאשר המכונה עובדת, היא למעשה מכינה את פרנסת המחר בתוך השבת, ובכך היא פוגמת בביטחון המוחלט ובשלווה שאותם ביקשה התורה

.להנחיל לנו

פירש וכתב כי השביתה מחפצי חול היא כלי לקידוש)(שמות כ, ט רבינו עובדיה ספורנו השם. כאשר אדם משבית את מקורות הכנסתו האוטומטיים, הוא מעיד עדות גמורה על כך

.שהשגחת השם היא המכלכלת, ולא התחכום הטכנולוגי שלו

פירש ותרגם "דתידכר ית יומא דשבתא לקדשותיה", ומכאן)(שמות כ, ח תרגום אונקלוס שהזיכרון והקידוש צריכים להקיף את כל מציאותו של האדם, כולל הדרך שבה כליו נראים

.ופועלים ברשות הרבים

פירש ותרגם "כל עבידתך תהיה משלמא", דהיינו)(שמות כ, ט תרגום יונתן בן עוזיאל שהמלאכה צריכה להיות מושלמת וגמורה עוד לפני כניסת היום. המכונה האוטומטית

.הממשיכה את המלאכה בשבת נראית כמי שמשאירה את העבודה בתוך הקודש

חידש וביאר שהשביתה היא "זכר ליציאת)(שמות כ, ח רבינו אפרים לונטשיץ, בספרו כלי יקר מצרים", ששם היינו עבדים למלאכה. מי שמפעיל מכונות מסחר בשבת נראה כמי שעדיין

.משועבד לממון, בעוד שהשביתה המוחלטת היא סמל לחירות הנשמה

כאשר אנו פוסעים בשערי היכל התלמוד, אנו מוצאים את רבותינו התנאים והאמוראים מתחבטים בשאלות היסוד של שביתת חפציו של האדם. הדיון על המכונה האוטומטית המודרנית יונק את חיותו מתוך מחלוקות קדומות על כלים הפועלים מאליהם בשבת, ומתוך

.הגדרים שקבעו חכמים למקח וממכר המתרחש ביום המנוחה

שנינו מחלוקת יסודית בין בית שמאי לבית הלל בעניין)(דף יז עמוד ב בגמרא במסכת שבת שביתת כלים, וזה לשונה: השואל בשביתת כלים... בית שמאי אומרים: אין נותנין צמר ליורה אלא כדי שיספוג הצבע מבעוד יום, ואין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שילבינו כתב וביאר)(שם ד"ה בשביתת כלים מבעוד יום. ובית הלל מתירין. רבינו שלמה יצחקי, רש"י שבית שמאי סוברים שמצווה על האדם שגם כליו ישבתו בשבת, ואילו בית הלל סוברים שאין האדם מצווה על שביתת כליו אלא רק על שביתת עצמו, עבדו ובהמתו. יסוד זה הוא המפתח להיתר המכונות האוטומטיות, שכן אנו פוסקים כבית הלל שמותר לכלי לעשות "מלאכה בשבת אם הופעל מערב שבת, ומכאן שהמכונה המוכרת פחיות פועלת "מאליה

.ואינה עוברת על איסור מלאכה

שנינו עוד בברייתא וזה לשונה: פורסין מצודה לחיה)(דף יח עמוד א בגמרא במסכת שבת

(שם ד"ה ולעופות ולדגים מבעוד יום, ואף על פי שצדים בשבת. רבינו שלמה יצחקי, רש"י

פירש וביאר שמכיוון שהאדם עשה את פעולתו בחול, והצידה נעשית מאליה בשבת)פורסין ללא התערבותו, אין כאן איסור. דברים אלו הם אבן פינה לשיטת המהרש"ג, המדמה את המכונה האוטומטית למצודה: כשם שהדג נלכד מאליו במצודה שהונחה בחול, כך המטבע

.משתלשל והפחית יוצאת מאליה במכונה שהוכנה מערב שבת

, דנו חכמים באיסור השכרת כלים לגוי בשבת)(דף טו עמוד א בגמרא במסכת עבודה זרה כתבו וביארו שהטעם הוא משום "מראית)(שם ד"ה איבעית אימא ופירשו שם בעלי התוספות עין", שמא יאמרו שהכלי עושה מלאכה עבור הישראל. יסוד זה מזהיר אותנו לגבי המכונה האוטומטית: גם אם מבחינה הלכתית יבשה המכונה פועלת מאליה, עלינו לבחון האם יש כאן פגיעה בנראות של השבת, שמא יחשבו העוברים והשבים שהיהודי מפעיל את מסחרו

.ביום הקדוש

מבואר האיסור של מקח וממכר בשבת, ופירשו)(מסכת ביצה פרק ה הלכה ב בתלמוד ירושלמי

(שם ד"ה משום שם המפרשים שחכמים גזרו על כך "גזירה שמא יכתוב". רבינו שלמה סיריליו כתב וחידש שהחשש אינו רק טכני אלא מהותי – שלא תהיה השבת כיום חול)מקח וממכר הלכתית: האם מכונה-שבו המסחר רוחש. דברי הירושלמי מעוררים את השאלה המוסרית

?הפולטת סיגריות בשבת אינה יוצרת אווירה של יום חול, גם אם המוכר אינו כותב דבר

)(שם שנינו שאין מקדישין ואין מעריכין בשבת, ורש"י)(דף לז עמוד א בגמרא במסכת ביצה כתב וביאר דהוי כמקח וממכר. מכאן אנו למדים שהקניין עצמו הוא הבעיה. הדיון במכונה האוטומטית מצריך אותנו לברר האם חל כאן קניין בשבת, שכן המטבע עובר לבעלות היהודי ,והפחית לבעלות הקונה. האם עצם החלפת הבעלות הזו, הנעשית ללא ידיעת הבעלים

?נאסרה בגזירת חכמים

בעודנו מעפילים אל דברי רבותינו הראשונים, אנו מוצאים את היסודות האיתנים שעליהם נבנתה פסיקת ההלכה לאורך הדורות. הראשונים העמיקו חקר בשאלה המהותית: מהו הגבול שבין פעולה המתחילה בחול ומסתיימת מאליה בשבת, לבין איסור מקח וממכר

.הפוגע בצביון היום הקדוש

כתב וביאר וזה לשונו: מותר)(פרק ג הלכה א רבינו משה בן מימון, הרמב"ם בהלכות שבת להתחיל במלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נגמרת בשבת, שהרי אינו מצווה על שביתת כליו אלא על שביתת עצמו ובהמתו ועבדו. הרמב"ם פוסק כבית הלל באופן נחרץ, וקובע כי האחריות ההלכתית מוטלת על גופו של היהודי ולא על חפציו הדוממים. מדבריו עולה לכאורה היתר ברור למכונה האוטומטית, שכן המוכר סידר את הפחיות ושילש את המנגנון

.עוד בטרם נכנסה השבת, וכל המתרחש לאחר מכן הוא פעולה עצמאית של הכלי

וביאר את טעם איסור המקח וממכר)(פרק כג הלכה יב עוד כתב הרמב"ם בהלכות שבת וזה לשונו: ואסור לקנות ולמכור ולשכור ולהשכיר, גזירה שמא יכתוב. כאן אנו מוצאים את ?נקודת התורפה של המכונה: האם החשש שמא "יבוא לכתיבה" קיים גם כשהמוכר אינו נוכח

הרי המכונה מתעדת בתוכה את המכירה, והמטבעות נספרים מאליהם. הראשונים מלמדים אותנו כי חכמים אסרו את עצם המשא והמתן כדי להרחיק את האדם מן המלאכה, ועלינו

.לברר האם המכונה נחשבת כמשא ומתן חי

כתב וביאר בעניין פריסת מצודה)(מסכת שבת פרק א סימן לג רבינו אשר בן יחיאל, הרא"ש מערב שבת, והביא את דברי הגמרא שמותר לעשות כן אף שהצידה נעשית בשבת. הרא"ש מדגיש כי כיוון שאין כאן מעשה בידיים בשבת, אין איסור. דבריו מהווים משענת איתנה לשיטת המהרש"ג, שכן המכונה פועלת בדיוק כמו אותה מצודה – היא "לוכדת" את המטבע

.ומשחררת את החפץ ללא התערבות אנושית ביום השביעי

פירש וכתב כי האיסור לעשות)(חלק ב הלכות שבת סימן פד רבינו יצחק מווינה, בספרו אור זרוע .מקח וממכר בשבת נובע גם מהציווי של "ודבר דבר", שלא יהא דיבורך של שבת כשל חול הוא מחדש כי השבת צריכה להיות פנויה מכל אווירה מסחרית. בראייה זו, המכונה הניצבת ברשות הרבים ומוכרת סיגריות ופחיות, עלולה להיראות כהמשך ישיר של ה"דיבור" העסקי

."של היהודי, דבר המצריך בחינה של "מראית עין

כתב וחידש כי מלאכה הנעשית)(בחידושיו למסכת שבת דף יח רבינו שלמה בן אדרת, הרשב"א מאליה מותרת לכל הדעות, אלא אם כן יש בה זלזול מפורסם בשבת. הרשב"א מעניק לנו את הכלי להבחין בין מכונה הניצבת במקום מוצנע לבין כזו העומדת בלב השוק. אם המכונה גורמת לכך שהשבת תיראה כיום חול רגיל, ייתכן שגם אם מצד הדין היבש היא מותרת, מצד

.כבוד השבת יש לאסור את קיומה במרחב הציבורי

פירש וכתב כי כל קניין)(נתיב יב חלק ג רבינו ירוחם בן משולם, בספרו תולדות אדם וחוה שנגמר בשבת יש בו משום שבות. דבריו אלו עומדים בבסיס הספק של רבי עקיבא איגר שנראה בהמשך, שכן במכונה האוטומטית הקניין – העברת הבעלות על הפחית – מתבצע

.ונגמר בלב השבת ממש

כעת אנו באים אל שולחנם של רבותינו האחרונים, אשר באור תורתם האירו את נתיבי המודרנה והטכנולוגיה המשתנה. כאן אנו פוגשים את המאבק ההלכתי המרתק בין כוחו של הקניין לבין המציאות האוטומטית, כאשר גדולי הדור משקקלים את גדרי השביתה אל מול

.מכונות הברזל הפולטות ממתקים ומשקאות

דן בעומק הלב וביאר את)(חלק ב סימן קיז רבי מרדכי יהודה ליב זילברשטיין, המהרש"ג עניין העמדת המכונות האוטומטיות, וכתב וחידש וזה לשונו: כלי הנקרא אטאמאט שנתחדש בעתים הללו שמניחין אתו בחוץ ברה"ר ומשימין בתוכה ציקערליך וטשאקאלאד והוא נעשה על אופן זה שמי שמשליך בתוכה מטבע הנקצב בעד הציקערליך או הטשאקאלאד, יכול לפתוח תיבה קטנה ויכול ליקח הסחורה בעד המטבע. המהרש"ג מזהה מיד כי המכונה היא "שליח דומם", והוא מעלה את הספק הגדול: האם השארתה בחוץ בשבת מהווה איסור מקח

.וממכר עבור הישראל בעל המכונה, גם אם הוא שובת בביתו ואינו יודע מי הקונה

עוד הוסיף המהרש"ג וביאר את יסוד ההיתר בהשוואה למלאכות דאורייתא, וכתב ופסק וזה לשונו: דמותר לפרוש מצודה מבעוד יום אף שצדים בשבת, וכן מותר לתת צמר לתוך היורה להיות נצבע בשבת והרבה מלאכות הדומה לזה, והטעם, דהמלאכה נעשה בשבת מעצמו ממילא, ואע"פ שהוא עשה פעולה לזה מערב שבת, מכל מקום מותר אף שכל המלאכות הללו הם דאורייתא, אם כן כל שכן במקח וממכר הנעשה בשבת ממילא, ודאי מותר אף שהוא עשה פעולה לזה מערב שבת. המהרש"ג בונה כאן בניין כביר של קל וחומר: אם במלאכות חמורות מן התורה אנו מתירים פעולה שמתחילה בחול ומסתיימת מאליה בשבת, הרי שבאיסור מקח וממכר, שכל כולו גזירת חכמים, בוודאי שיש להקל

.כשהדבר נעשה בלא מגע יד אדם

העלה חשש כבד לגבי)(שו"ת רעק"א סימן קנט הגאון רבי עקיבא איגר בשאלתו המפורסמת קניין שנגמר בשבת, אך המהרש"ג בחידושו מבחין בין המקרים וכתב וביאר וזה לשונו: יש להתיר בנדון דידן, דשאני התם שמתחילה כשנותן הישראל האפפערט יודע שיוגמר המקח בשבת, ולכן סבירא ליה דזה הוי כמוכר או קונה בשבת ואית ביה משום מקח וממכר שאסרו ,משום גזירת כתיבה. אבל בנדון דידן כשמשים הישראל הציקערליך והטשאקאלאד בהכלי ,אינו קובע כלל זמן על שבת, ואין הישראל יודע כלל אם יבוא העכו"ם לקנות בשבת או בחול ,בוודאי אין שום איסור להישראל להניח בתוך הכלי החפצים והעכו"ם יקנה אימת שירצה "הלכתי: כיוון שאין כאן "קביעות-ומותר גם לדבריהם. המהרש"ג מלמדנו יסוד פסיכולוגי למכירה בשבת דווקא, והמכונה פתוחה לכל בכל עת, הרי שאין כאן מעשה של "מסחר

.בשבת" מצד המוכר אלא העמדת אפשרות שייתכן ותמומש בשבת מאליה

דן באריכות בשיטת המהרש"ג)(חלק ג סימן לד רבי יצחק יעקב וייס בספרו שו"ת מנחת יצחק וכתב וביאר כי יש להוסיף סייגים ופתרונות כדי לצאת ידי כל החששות. הוא מביא את שחידש תקנה נפלאה לעניין מתנות בשבת, וכתב ופסק)(או"ח סימן פג דברי המהרי"א אסאד וזה לשונו: שאינו רוצה לקנות המעות עד מוצאי שבת ושוב אין בזה משום איסור מקח וממכר. המנחת יצחק מציע לבעל המכונה להצהיר במפורש לפני שבת שאינו חפץ לקנות את המטבעות המשתלשלים למכונה עד צאת היום הקדוש, ובכך הוא מנתק את "חלות

.הקניין" מזמן השבת

אנו באים כעת אל רגע ההכרעה, שבו גדולי הדורות האחרונים ובני דורנו מנפים את הסוגיה במסננת דקה של תנאים וסייגים, כדי להבטיח שגם המכונה האוטומטית לא תפגע כהוא זה בהדרה של השבת. כאן מתגלה הדיוק ההלכתי במיטבו, המשלב בין ההיתר העקרוני לבין

.החששות המעשיים של מראית עין וקניין בשבת

סיכם ופסק את שיטתו)(חלק ב סימן קיז רבי מרדכי יהודה ליב זילברשטיין, המהרש"ג המהפכנית בשלושה מצבים ברורים, וכתב וביאר וזה לשונו: באם האטאמאט עומד ברשות הרבים, באופן שהעכו"ם הלוקח משם חפץ אינו נכנס לרשות של הישראל כלל, והכל רואים שאין הישראל עומד שם כלל ואינו ידוע כלל אם העכו"ם לוקח ובאיזה זמן הוא לוקח, אז מותר

גמור הוא. המהרש"ג מעמיד את ה"פרסום" ככלי להיתר – כיוון שהכל גלוי וידוע שהמכונה

.פועלת מאליה ובעליה אינו בשטח, אין כאן חשש שיחשדו ביהודי שהוא עובר עבירה

עוד הוסיף המהרש"ג וחילק לגבי מכונה העומדת בתוך חצרו של הישראל, וכתב ופסק וזה לשונו: ואם הוא עומד בחצר או בחנות הישראל המוכר, באופן שהעכו"ם כשהוא לוקח את החפץ הוא יוצא מרשות הישראל עם החפץ, אז גם כן מדינא מותר. ורק למעשה יש להחמיר בו מטעם שכתבתי לעיל, כיון דמכל מקום יוצא העכו"ם בשבת מרשות הישראל עם חפץ שהיה עד עתה של הישראל, כמש"כ למעלה לחוש לדברי הרמ"א. כאן המהרש"ג חושש למראית עין של "הוצאה מרשות לרשות", ולכן למרות שהמכונה אוטומטית, המיקום הפיזי

.שלה משנה את גזר הדין למחמירים

שקל בפלס את דברי המהרש"ג)(חלק ג סימן לד רבי יצחק יעקב וייס בספרו שו"ת מנחת יצחק והוסיף עליהם נדבכים של יראת שמיים והנהגה, וכתב וחידש וזה לשונו: כדי לצאת ידי חשש האיסור לשיטת רעק"א, יתנה בעל המכונה המוכר בערב שבת שכל מי שישלשל מטבע למכונה בשבת ויקבל חפץ מהמכונה, הרי החפץ מכור לו כבר מערב שבת. הגאון בעל המנחת :יצחק מפעיל כאן את הכוח ההלכתי של "יש ברירה" בדרבנן, ויוצר פתרון משפטי מבריק המכירה אינה מתרחשת בשבת, אלא למפרע מחול, ובכך הוא עוקף את הגזירה של מקח

.וממכר בשבת

:עוד הוסיף הגר"י וייס תנאי קריטי לגבי המטבעות הנכנסים למכונה, וכתב ופסק וזה לשונו יש עצה גם בנדון דידן לומר בפירוש קודם שבת שאינו רוצה לקנות המעות עד מוצאי שבת ושוב אין בזה משום איסור מקח וממכר. המנחת יצחק מלמדנו שאדם יכול להכריז שאינו ,מעוניין בבעלות על הממון בשבת, ובכך הוא שומר על ידיו "נקיות" ממסחר ביום הקדוש

.כאשר הקניין חל רק עם צאת הכוכבים

דן בשיטת המנחת יצחק)(חלק א סימן לב הגאון רבי אשר וייס בספרו שו"ת מנחת אשר וביאר כי בימינו, כשהמכונות נפוצות וכולם יודעים שהן פועלות בלא מגע יד אדם, יש להקל יותר משום שפסק החשש של מראית עין. אולם הוא מדגיש כי במקום שידוע שהבעלים ,הוא יהודי ירא שמיים, נכון להחמיר ולהצניע את המכונה או להשביתה אם הדבר אפשרי

.כדי להדר בכבוד השבת

כאשר אנו מבקשים לתרגם את פלפולי הפוסקים למציאות המעשית של בעל מכונות הממתקים והסיגריות, אנו מגלים כי הנפקא מינות למעשה הן המגדירות את גבולות המותר והאסור. מתוך דברי המהרש"ג ומו"ר הגר"י וייס בשיטת המנחת יצחק, עולות השלכות

.ברורות המשנות את פני ההנהגה בשטח ויוצרות הבחנה דקה בין המקרים השונים

נפקא מינא ראשונה היא שאלת המיקום והבעלות הניכרת. במכונה הניצבת ברשות הרבים במקום שבו אין זהות הבעלים ידועה לכל, יש להקל כדעת המהרש"ג, שכן אין כאן חשש ,מראית עין שהיהודי פועל בשבת. אולם, במכונה המוצבת בחנותו של היהודי או בפתח ביתו

הרי שהקשר בין היהודי למסחר גלוי לעין, ובזה יש להחמיר אף לדעת המקלים משום זלזול

.בשבת, אלא אם כן ננקטים הפתרונות של התנאי מראש

נפקא מינא שנייה עוסקת בכוחו של הדיבור המקדים. בעל מכונה המבקש לנהוג כדת .וכדין, יאמר בערב שבת כי כל הקניינים שיעשו במכונה יחולו למפרע משעת הדיבור בחול תועלת מעשית זו פותרת את הבעיה ההלכתית של "קניין בשבת" לשיטת רעק"א, והופכת

.את הפעולה בשבת לתוצאה משפטית שכבר הושלמה לפני כניסת היום

נפקא מינא שלישית נוגעת לבעלות על המטבעות. הנהגה למעשה העולה מדברי המנחת יצחק היא להפקיר או להתנות שאין האדם חפץ לקנות את המעות המצטברות במכונה עד מוצאי שבת. בכך, היהודי אינו "מרוויח" בלב השבת אלא רק לאחר יציאתה, מה שמעניק לו

.חסינות מוסרית והלכתית מפני איסור מקח וממכר ביום המנוחה

,נפקא מינא רביעית ואחרונה היא איסור מילוי המכונה. גם אם המכונה פועלת מאליה ,הרי שאסור לישראל למלא אותה בשבת בשום פנים ואופן, אפילו בחפצים שאינם מוקצה שכן פעולה זו היא עובדין דחול גמורים ומעשה מסחר אקטיבי האסור מן התורה או

.מדברי סופרים

כאשר אנו מתבוננים בעומק הרעיון הטמון בשאלת המכונה האוטומטית, אנו מגלים כי השבת מבקשת לחנך את האדם לביטול הבעלות המוחלטת שלו על המציאות. בעולם המודרני, המכונה היא שלוחה של כוחו של האדם; היא פועלת עבורו, צוברת עבורו הון ומשרתת את רצונו גם כשהוא נם את שנתו. הרעיון של "שביתת חפצים", אף שאיננו פוסקים כבית שמאי המחייבים אותה מעיקר הדין, מהדהד בנפש כקריאה לעצור את הזרם הבלתי פוסק של ה"שליחות" החומרית. המכונה האוטומטית הופכת למבחן רוחני: האם האדם מסוגל לשחרר את אחיזתו בתוצרת של כליו ביום הקדוש, או שמא הוא נותר קשור בעבותות

?של רווח והפסד אל המנגנון המכני

עומק הסוגיה מלמדנו כי השבת היא המרחב שבו החומר מפסיק להיות "רכוש" והופך להיות "בריאה". כאשר יהודי מתנה לפני שבת שאינו חפץ לקנות את המטבעות עד מוצאי ,שבת, הוא מבצע פעולה של התנתקות מנטלית נשגבת. הוא אומר למכונה: "את פועלת אך הפעולה שלך אינה שייכת לעולמי כעת". זהו בירור של עומק הרעיון שהברכה אינה תלויה במנגנון האוטומטי, אלא ביכולת של האדם להשכין שלום בין עולם המעשה לעולם – האצילות. המכונה הדוממת ברחוב הופכת למראה המשקפת את מידת האמונה של בעליה האם הוא סומך על ה"סיבתיות" של המכונה, או על הברכה השמימית השורה דווקא במקום

.שבו האדם נסוג מבעלותו

ההרחבה הרעיונית כאן נוגעת ביסוד ה"שביתה" כהפסקת השליטה. המכונה האוטומטית מייצגת את פסגת השליטה האנושית בטבע, והשבת תובעת מאיתנו להניח לשליטה זו. ככל שהאדם מהדר יותר בתנאים ובהגבלות על המכונה בשבת, כך הוא מזכך את נפשו ומבין

כי כל כוחות הייצור שבידו אינם אלא פיקדון מאת הבורא, וביום השביעי הוא מחזיר את

.המפתחות לבעל הבירה

,כאשר אנו מבקשים לחבר את סוגיית המכונה האוטומטית אל נימי הנפש ועומק האמונה אנו מגלים כי הוויכוח ההלכתי על רגע חלות הקניין אינו אלא שיקוף של המאבק הפנימי ,בין ה"אני" המבקש לשלוט בנכסיו לבין המאמין המבטל דעתו לפני בוראו. הנפש היהודית בבואה להכריז לפני שבת "איני קונה את המעות עד מוצאי שבת", מבצעת מעשה מזכך של פרישה. זוהי הכרזה פנימית שאין האדם חפץ בשפע שנוצר מתוך חילול קדושת הזמן של האחר, או מתוך פעילות מסחרית שרוח חכמים אינה נוחה הימנה. החיבור לאמונה כאן הוא ,הידיעה הצרופה שמה שנקצב לאדם בראש השנה יגיע אליו בדרכי היתר ובשעות של חול

.ואין לו צורך ב"חטיפה" של רווחים בלב יום השבת

ההנהגה הנפשית העולה מכאן היא מידת ההסתפקות והביטחון. בעל המכונה המבין כי הקדושה קודמת לרווח, בונה בקרבו אישיות שאינה משועבדת ל"כאן ועכשיו". הוא מלמד את נפשו להמתין, להשהות את הקניין, ולהכיר בכך שהעולם יכול להמשיך לנוע, לקנות ולמכור, בעוד הוא עצמו מוגן ומובדל בתוך תיבת הנח של השבת. אמונה זו היא התרופה ,למרוץ החיים המודרני; היא מעניקה לאדם את היכולת להיות "בעל הבית" על רכושו באמת

.דווקא דרך הוויתור על השליטה בו בשבת

החיבור לאמונה מתבטא גם ביראת שמיים של "לפנים משורת הדין". גם אם המהרש"ג .מצא פתחי היתר, הנפש המאמינה מחפשת את הדרך שבה כבוד השבת יהיה שלם יותר הוויתור על הפעלת המכונה במקום שבו זהות היהודי ניכרת, הוא ביטוי לאהבת השם הגוברת על חמדת הממון. זהו רגע שבו האדם מוכיח לעצמו ולסובביו כי השבת היא מרכז חייו, וכל

.שאר עסקי החול אינם אלא טפלים למלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם

המצפן המוסרי הפנימי של היהודי מכוון אותו אל מעבר לשורת הדין היבשה, אל עבר האחריות החברתית והרוחנית שהוא נושא כבעל נכסים בעולם. כאשר אדם מציב מכונה ,"אוטומטית לממכר סיגריות או פחיות בלב המרחב הציבורי, הוא אינו רק "מוכר מוצרים אלא הוא מעצב את פני הרחוב בשבת. המוסר התורני תובע מאיתנו התבוננות עמוקה: האם ,המכונה שלי הופכת למוקד של חול בתוך קדושת היום? האם היא מזמינה יהודים אחרים שאולי אינם זהירים במצוות, לבוא ולבצע מקח וממכר תחת חסותי? כאן מתגלה מידת החסידות והיושרה – ההבנה שגם אם המכונה פועלת "מאליה", הרי שהשפעתה על צביון

.השבת של הכלל היא באחריותי

יתרה מכך, המצפן המוסרי מלמדנו על הגינות כלפי שמיים וכלפי הבריות. בעל המכונה "המהדר בתנאים שהציבו המהרש"ג והמנחת יצחק, מראה כי הוא אינו מחפש "פרצות .כדי להרוויח עוד כמה פרוטות, אלא הוא מבקש באמת ובתמים לשמור על טוהר כספו זוהי הנהגה של "נקי כפיים ובר לבב", שאינו מוכן ששקל אחד ייכנס לקופתו מתוך אווירה של זילות השבת. המוסר הזה בונה חברה שבה הערכים הנצחיים עומדים מעל לשיקולי

.היעילות הכלכלית

המצפן הפנימי מורה לנו כי אדם המכבד את השבת בנכסיו, זוכה לכבוד מהבריות ולברכה מן השמיים. הוויתור על הפעילות האקטיבית של המכונה, או לפחות הצנעתה והסדרת גדריה ההלכתיים, הם הצהרה מוסרית שאין הממון חזות הכל. זהו חינוך עצמי לעידון ולרגישות, המבין שהנוכחות שלנו בעולם צריכה להקרין קדושה ושלווה, ולא רעש של

.מסחר בלתי פוסק

ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום, כי בעולם שבו הכל הופך לאוטומטי, נגיש וזמין בלחיצת כפתור או שלשול מטבע, הגבורה היהודית היא היכולת להכפיף את המכונה לרצון הבורא. למדנו כי השבת אינה רק שביתה ממלאכה פיזית של האדם, אלא היא תביעה לעידון ,המרחב הציבורי שלנו. התובנה המהדהדת היא שהחפצים שלנו הם השלוחים שלנו בעולם וכאשר אנו מסדירים את פעולת המכונה בתנאים הלכתיים, אנו מזככים את כוח הבעלות שלנו. מי שזוכה להסדיר את מכונותיו בערב שבת, להתנות על קניינו ולהבטיח שצביון השבת לא ייפגע, קונה לעצמו שקט פנימי וביטחון שהפרנסה היא מתנת שמיים שאינה זקוקה ל"חטיפה" ביום הקדוש. הברכה שורה במקום שבו האדם יודע להציב גבולות לחומר

.ולפנות מקום לקדושה שתפעם בנכסיו

עיקר העניין:

לאחר שהעמקנו בסוגיה המרתקת של המכונות האוטומטיות, החל משביתת הכלים של בית שמאי ועד לפתרונות המודרניים של גדולי הדורות, עולה תמונה הלכתית סדורה ומאירת עיניים. מעיקר הדין, כיוון שאין האדם מצווה על שביתת כליו, מותר להשאיר מכונה אוטומטית פועלת בשבת כיוון שהמלאכה נעשית מאליה, בדומה למצודה שנפרסה מערב שבת. עם זאת, כדי לשמור על צביון השבת ולצאת ידי חובת כל השיטות, פסק מו"ר הגר"י וייס בשיטת המנחת יצחק כי יש לנהוג על פי כמה תנאים: המכונה צריכה לעמוד במקום שבו אין זהות הבעלים היהודי ידועה כדי למנוע מראית עין, ועל בעל המכונה להתנות בערב שבת שאינו חפץ לקנות .את המעות המצטברות עד מוצאי שבת, ושהקניין על החפצים יחול למפרע מחול ,בדרך זו, המכונה הופכת מכלי של מסחר למנגנון דומם שאינו פוגע בקדושת היום והיהודי זוכה ליהנות מפירות עמלו בטהרה, מתוך אמונה שהשבת היא מקור הברכה

.ואין הרווח החומרי גורע כהוא זה מחירות הנפש ושביתת הנכסים המוחלטת