הנאה משכר שבת במכונות אוטומטיות

אל שולחן הניתוח ההלכתי אנו מעלים כעת שאלה המטלטלת את המצפון היהודי אל מול שורת הרווח. אם בפרקים הקודמים עסקנו בעצם פעולת המכונה, הנה עתה אנו חודרים אל ה"לב" של עולם המסחר – הכסף. המטבעות המצטצלים בבטנה של המכונה בעוד היהודי

הנאה משכר שבת במכונות אוטומטיות

אל שולחן הניתוח ההלכתי אנו מעלים כעת שאלה המטלטלת את המצפון היהודי אל מול שורת הרווח. אם בפרקים הקודמים עסקנו בעצם פעולת המכונה, הנה עתה אנו חודרים אל ה"לב" של עולם המסחר – הכסף. המטבעות המצטצלים בבטנה של המכונה בעוד היהודי

?"שובת בביתו, האם הם פירות של קדושה או שמא דבק בהם רבב של "שכר שבת

,דמיינו את מוצאי השבת, האורות בבית כבר דולקים, הריח של הבשמים עוד נישא באוויר ובעל המכונות ניגש אל מכשירו העומד בקרן רחוב. הוא פותח את תיבת הברזל, ומשם .נשפכת ערימה של מטבעות – כסף חי, נוצץ, שהצטבר שם לאורך כל השעות הקדושות לכאורה, זהו רגע של נחת כלכלית, אך בנפשו של היהודי המאמין מתעוררת סערה: האם המטבעות הללו, שנולדו מתוך פעילות מסחרית ביום השביעי, מותרים בהנאה? האם אין כאן פגיעה בעיקרון הנשגב שאין שכר שבת רואה סימן ברכה לעולם? אנו ניצבים בפני שאלה של "ריח הכסף" – האם העובדה שהמכונה עבדה במקומי הופכת את הרווח למותר, או שמא עצם העובדה שהשבת היא המקור לממון הזה הופכת אותו למוקצה מחמת איסור רוחני? זוהי דרמה של יושרה וקדושת הממון, שבה אנו שואלים: האם ניתן להפריד בין החפץ שנמכר

?לבין השכר על הזמן שבו הוא נמכר

אם נביט אל המעמקים המקראיים, נמצא כי התורה והנביאים לא הסתפקו רק באיסור המלאכה הפיזית, אלא ביקשו לזקק את יחסו של האדם אל הממון ביום השביעי. השבת היא ."מקור הברכה", אך ברכה זו אינה נמדדת בערכים של שוק ההון, אלא במידת ההתקדשות "ממצוא חפצך ודבר דבר", הוא מניח את היסוד)(ישעיהו נח, יג כאשר הנביא ישעיהו קורא לנו

.לכך שגם ה"חפצים" – אותם ענייני מקח וממכר ודאגות פרנסה – צריכים להיאלם דום

כתב וביאר שחפצך האסורים הם חפצי שמים)(שם ד"ה חפצך רבינו שלמה יצחקי, רש"י המותרים, אבל חפציך שלך – עסקייך וצרכייך – אסורים. כאן נולד השורש לאיסור שכר שבת: אם האדם מרוויח מכוח היום עצמו, הרי שהוא הופך את השבת לקרדום לחפור בו

.לצרכיו האישיים, ובכך הוא מחלל את הנחת הרוחנית של היום

פירש וחידש שהמילה "שבת" פירושה שביתה מכל מחשבת)(שם רבינו אברהם אבן עזרא רווח. לשיטתו, השכר המגיע מהשבת נושא עמו מטען של חול המעיב על טוהר הנשמה, שכן

.הנפש נשארת צמודה למטבעות הנערמים במכונה במקום להמריא אל על

ביאר וכתב שמצוות "זכור" מחייבת אותנו)(שמות כ, ח רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן ;להבדיל את השבת מכל ימי המעשה. שכר שבת, במהותו, מטשטש את ההבדל הזה הוא גורם ליום השביעי להיראות כעוד יום של "ייצור" וצבירה, ובכך הוא פוגם ביסוד

.הזיכרון של הבריאה

כתב וביאר שכל הילוך בצרכי עסק נאסר, ומכאן)(ישעיהו שם רבינו דוד קמחי, הרד"ק שהנאה מהשכר שנוצר באותן שעות היא הנאה מדבר שבא בעבירה על רוח הנבואה. המכונה האוטומטית, אף שהיא דוממת, מפיקה "שכר" ששורשו בשעות שבהן הצטווינו לשבות

.מכל חפצנו

פירש וביאר שהמטרה היא "להתבונן בפועלו", ומי שעינו)(שמות כ, ח רבינו עובדיה ספורנו פזולה אל המטבעות המצטברים במכונה, אינו יכול להתבונן באמת. השכר הופך למסך

.המבדיל בין האדם לקונו

חידש וביאר שהשבת היא "מעין עולם)(שמות כ, ח רבינו אפרים לונטשיץ, בספרו כלי יקר

הבא", ושם אין קניין ומכירה. לכן, שכר שבת הוא נטע זר בתוך המציאות השבתית, כמי

.שמנסה להכניס את עולם החומר אל תוך היכל הקודש

פירש ותרגם "תהוון דכירין ית יומא דשבתא)(שמות כ, ח תרגום יונתן בן עוזיאל לקדשותיה", והקדושה מחייבת שהממון שבידי האדם יהיה נקי מכל שמץ של פעילות

.האסורה ביום זה

כתב וביאר שהשבת היא "סגולה", ומי שנוטל שכר)(שמות כ, ח רבינו בחיי בן אשר שבת פוגם בסגולת היום, שכן הוא מעדיף את השכר הזמני על פני השפע הנצחי הזורם

.מתוך השביתה

פירש וכתב שהשבת נועדה להראות שהקב"ה הוא המחדש)(שמות כ, ח רבינו יצחק אברבנאל ,את העולם. השכר האוטומטי עלול ליצור אצל האדם אשליה שהמכונה שלו היא המפרנסת

.ובכך הוא מחטיא את המטרה האמונית של היום

"כאשר אנו צוללים אל ים התלמוד, אנו פוגשים את חכמינו מעצבים את גבולות ה"שכר שמותר לאדם לקבל בעבור יום השבת. הגמרא אינה דנה רק במלאכה האסורה, אלא יוצרת הלכתי של "שכר שבת", אשר גם אם הושג ללא חילול שבת כלל, הוא נושא עמו-מושג רוחני

.חומרת יתר המרחיקה את האדם מלהתעשר בו

שנינו בעניין המורד על אשתו, שמוסיפין על כתובתה)(דף סד עמוד א בגמרא במסכת כתובות .בכל שבוע, אך הגמרא מסייגת וזה לשונה: ועל שבת אין מוסיפין, משום דמחזי כשכר שבת כתב וביאר שהחכמים ביקשו להתרחק)(שם ד"ה משום שכר שבת רבינו שלמה יצחקי, רש"י מכל דבר שנראה כקבלת שכר על היום הקדוש, שכן השבת היא מתנה שניתנה לישראל ואין להפוך אותה למקור של רווח ממוני ישיר. מכאן אנו למדים את שורש החשש של מו"ר הגרש"ה וואזנר בשבט הלוי – שגם אם המכונה עובדת מאליה, הרווח הסופי שביד היהודי

.נראה כשכר שבת

שנינו ברייתא המרעידה את הלב וזה לשונה: שכר)(דף נ עמוד ב בגמרא במסכת פסחים

(שם ד"ה שבת ושל מוצאי שבת... אין רואה בהן סימן ברכה לעולם. רבינו שלמה יצחקי, רש"י פירש וביאר שאף על פי שאין בדבר איסור גמור מן התורה, הרי שהקב"ה מונע את)אין רואה הברכה מממון זה כדי ללמדנו שהשבת אינה זמן של עסקים. זהו המצפן המוסרי שמציב המהרש"ג ובעל שבט הלוי: גם אם נתיר את המכונה, האם נרצה להכניס לביתנו כסף שאין

?בו ברכה

דנו חכמים בעניין השכרת פועלים ואמרו: שוכר אדם)(דף קנ עמוד א בגמרא במסכת שבת פועל לשמור לו את הפרה, לשמור לו את התינוק... ואינו נותן לו שכר שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו. אך שם בגמרא הובא הפתרון המפורסם של הבלעה וזה לשונה: ואם היה כתב וביאר)(שם שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה... נותן לו שכר שבת. רבינו נסים, הר"ן .שבהבלעה מותר, כיוון שהשכר אינו מוגדר עבור השבת לבדה אלא כחלק מרצף של זמן

יסוד זה הוא המפתח של הנודע ביהודה והמנחת יצחק להתיר את רווחי המכונה – שהרי

.המכונה עובדת כל השבוע, והשכר של שבת נבלע בשכר של כל ימי החול

דנו בענייני אונאת דברים וממון, ופירשו שם)(דף נח עמוד א בגמרא במסכת בבא מציעא בעלי התוספות שכל דבר שיש בו חשש של גזל או איסור דרבנן, חכמים החמירו בו יותר משום כבוד השבת. מכאן עולה השאלה: האם המטבע שנכנס למכונה בשבת נחשב כקניין

?גמור או שמא כדבר שיש בו שמץ איסור

בעודנו מעפילים אל דברי רבותינו הראשונים, אנו מוצאים את האבחנה הדקה והיסודית בין שכר המגיע עבור עמל כפיים לבין רווח המגיע ממכירת חפץ. הראשונים משרטטים עבורנו את הקו המבדיל בין פעולה אנושית שנאסרה לקבל עליה תמורה, לבין חליפין של

.חומר בחומר, שבו הממון הוא רק תמורתו של החפץ שעבר רשות

כתב וביאר וזה לשונו: אסור)(פרק ו הלכה טו רבינו משה בן מימון, הרמב"ם בהלכות שבת ליטול שכר שבת, ואם נטל אין רואה בו סימן ברכה לעולם. אך הרמב"ם מדגיש כי האיסור הוא על השכר בעד המלאכה או הדיבור. מדבריו עולה האפשרות להבחין בין השכר על "זמן השבת" לבין שווי הפחית או הסיגריות. אם המטבע הוא תמורת המוצר, הרי שאין זה "שכר

.שבת" במובנו הקלאסי של שכר פועלים, אלא גביית חוב על רכושו של האדם

," כתב וביאר את מושג ה"הבלעה)(מסכת שבת פרק כג סימן ב רבינו אשר בן יחיאל, הרא"ש .וחידש כי כאשר השכר משולם כחלק ממכלול של ימים, פקע ממנו שם של שכר שבת הרא"ש מלמדנו שהמבט ההלכתי הוא רחב; אין אנו מבודדים את דקות השבת מהשבוע כולו. כיוון שהמכונה עומדת שם בכל עת, הרי שהרווח נבלע בתוך המסחר הכללי של בעל

.המכונה, ובכך הוא נטהר מחשש האיסור

פירש וכתב כי טעם איסור)(בחידושיו למסכת כתובות דף סד רבינו שלמה בן אדרת, הרשב"א שכר שבת הוא משום "עובדין דחול", שלא ייראה האדם כמשתכר ביום מנוחתו. הרשב"א מעניק לנו כלי לבחינת המכונה: האם הרווח מהמכונה נראה כעסק פעיל? לשיטתו, כיוון שהמוכר אינו נוכח והקונה פועל מעצמו, פוחת החשש של עובדין דחול, והשכר הופך להיות

.תוצאה צדדית של קניין שהוכן מערב שבת

ביאר וכתב שאף שכר שבת שניתן בהבלעה)(שבת דף סד עמוד א מדפי הרי"ף רבינו נסים, הר"ן מותר לכתחילה ואין בו משום חסרון ברכה. זהו נדבך קריטי להבנת שיטת הגרש"ז אוירבאך והמנחת יצחק: אם נגדיר את רווחי המכונה כבלועים בתוך שאר ימי השבוע, הרי שהכסף

.הזה נקי וטהור וראוי שתשרה בו הברכה השמימית

פירש וחידש כי במקום שיש)(חלק ב הלכות שבת סימן צא רבינו יצחק מווינה, בספרו אור זרוע הפסד בדבר, הקלו חכמים בשכר שבת בהבלעה. המכונה האוטומטית, הכרוכה בעלויות החזקה, חשמל ושכירות מקום לאורך כל השבוע, נחשבת כמקום שבו השכר בלוע מאליו

.בהוצאות הרבות, ובכך מתחזק ההיתר ליהנות מן המעות

בבואנו אל היכלם של מאורי הדורות האחרונים, אנו מוצאים מחלוקת שוקקת חיים הנוגעת

בשורשי הממון והקדושה. כאן מתנגשים שני עולמות: עולם המעשה המבקש להכשיר את

.הרווח האוטומטי, אל מול עולם היראה החושש מכל אבק של שכר יום השבת

כתב)(או"ח סימן רמה ס"ק ה הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן, בספרו משנה ברורה וביאר כי כל שכר שבת שבא בהבלעה, דהיינו שאינו נפרד ומובדל עבור השבת לבדה אלא משולם כחלק ממכלול של ימי החול, הרי הוא מותר לכתחילה. דברים אלו מהווים את המסד לשיטת המקלים, שכן המכונה פועלת שבעה ימים בשבוע, והמטבעות שנכנסו בשבת הם

.חלק בלתי נפרד מהמחזור הכללי של העסק

חידש)(פרק כט הערה עה רבי שלמה זלמן אוירבאך, המובא בספר שמירת שבת כהלכתה וביאר יסוד נפלא: אין ברכישת המוצרים בשבת איסור שכר שבת, משום שהדמים הם עבור המצרכים ולא עבור עבודה בשבת. הגרש"ז אוירבאך מעמיד אותנו על דיוק המושג "שכר ,שבת" – שכר זהו תשלום על עמל, על זמן, על שירות; אך כאשר אדם קונה פחית שתייה הוא משלם על החפץ עצמו. החפץ היה שייך ליהודי עוד לפני שבת, וערכו אינו משתנה בגלל

.היום, ולכן המטבע הוא תמורת הרכוש ולא שכר על השבת

פירש וכתב כי יש ללמוד מהיתרו)(חלק ג סימן לד רבי יצחק יעקב וייס, בשו"ת מנחת יצחק לעניין שכר המקוואות. הנודע ביהודה)(תנינא או"ח סימן כו המפורסם של בעל הנודע ביהודה התיר לקחת שכר על טבילה בשבת משום שהוא נבלע בשכר העצים והבלנית, והמנחת יצחק מיישם זאת כאן: בעל המכונה משלם על שכירות המקום, על תחזוקת המכשיר ועל החשמל לאורך כל השבוע. ממילא, כל רווח שנכנס בשבת נבלע בהוצאות העצומות ובפעילות של

.ימי החול, ודינו כמותר גמור

כתב וחידש בחומרה)(חלק ה סימן כח מנגד, מו"ר הגרש"ה וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי יתרה וזה לשונו: מה שאני חושש הוא במעמיד מכונה שעובדת מאליה בשבת והוא מרוויח ממש על ידה דזה לכאורה בגדר שכר שבת, וידוע דשכר שבת אסור אפילו אין כאן מעשה איסור שבת כלל. בעל שבט הלוי מזהיר כי המכונה יוצרת רווח נקי שנוצר בשבת, וגם אם אין כאן מלאכה, עצם הגידול הממוני בשבת נראה כנוגד את רוח ההלכה האוסרת להשתכר ביום זה. הוא מדמה זאת למורד על אשתו, שם ראינו שחכמים הקפידו על כל "מראה" של

.שכר שבת

פירש וכתב כי במקום צורך)(או"ח חלק ד סימן נח רבי משה פיינשטיין, בשו"ת אגרות משה גדול ובמכונות שאין הבעלים עושה בהן כלום, יש לסמוך על המקלים בהבלעה. אך הוא מוסיף כי ראוי לבעל נפש שלא יספור את מעות השבת בפני עצמן, אלא יערבב אותן עם

.שאר הכסף של ימי החול כדי שההבלעה תהיה מוחשית גם בתוך ביתו

אנו באים כעת אל רחבת הסיכום ההלכתי, שבה מתגבשת ההכרעה המעשית מתוך סערת ,השיטות והסברות. הפוסקים בדורנו, בבואם להורות את הדרך אשר ילכו בה בעלי המכונות זיקקו את התנאים שבהם השכר אינו נחשב עוד ל"כתם" על קדושת השבת, אלא לתמורה

.הוגנת ומותרת הבלועה במעשי החול

הכריע וביאר)(פרק כט הערה עה רבי שלמה זלמן אוירבאך, המובא בשמירת שבת כהלכתה יסוד איתן: המכירה במכונה אינה "שכר שבת" המוגדר כשכר עבודה, אלא דמי המצרכים עצמם. כיוון שהקונה משלם על גוף החפץ – הפחית או הסיגריות – הרי שזהו פירעון חוב על רכושו של המוכר, ואין בזה איסור שכר שבת כלל. זוהי הבחנה מהותית המנתקת את

."הרווח מהגדרת "שכר עמל

סיכם ופסק על פי שיטת הנודע)(חלק ג סימן לד רבי יצחק יעקב וייס, בשו"ת מנחת יצחק .ביהודה, כי יש להסתכל על המכונה כעל יחידה כלכלית אחת הפועלת לאורך כל השבוע כיוון שבעל המכונה נושא בעלויות של שכירות, חשמל ותחזוקה בכל ימי החול, הרי שכל ,שקל שנכנס בשבת נבלע מאליו בתוך ההוצאות וההכנסות הכלליות. ההבלעה הזו, לדבריו

.מכשירה את המעות לכתחילה והופכת אותן למותרות בהנאה גמורה

עמד על דעתו להחמיר, וכתב)(חלק ה סימן כח מנגד, מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי וביאר שרווח הנוצר בשבת הוא בעייתי מצד "חזות הכל". לשיטתו, אדם המעמיד מכונה .במקום ציבורי שבו היא מייצרת עבורו הון בלב השבת, נראה כמי שמשתכר ביום הקדוש לכן הוא אסר להעמיד מכונות כביסה או מכונות סיגריות הפועלות בשבת, שכן בסופו של

."יום "רווח שבת נוטל

.הכרעת רוב הפוסקים למעשה היא כדעת המקלים, אך הם הוסיפו סייגים של יראת שמיים הגאון רבי אשר וייס, בשיעוריו על שכר שבת, ביאר וחידש כי במכונה אוטומטית שאין בה מעשה אדם, העיקר הוא כדעת הגרש"ז אוירבאך והמנחת יצחק. עם זאת, הוא ציין כי נכון לבעל המכונה לערבב את המעות שנגבו בשבת עם מעות החול לפני שישתמש בהן, כדי

.לקיים את ה"הבלעה" גם בפועל ולא רק בכוח ההלכה

עוד עולה מן הפסיקה כי אם המכונה עומדת במקום שבו רוב הקונים הם גויים, הרי שישנו צד נוסף להקל, שכן אין כאן חשש של הכשלה באיסור מקח וממכר לישראלים, והרווח

.נחשב כהנאה מממונו של נכרי שהגיע מאליו, דבר שאין בו איסור שכר שבת במקום הבלעה

מתוך שקלא וטריא של עמודי ההוראה, אנו דולים כעת את הפנינים המעשיות המנחות את האדם בנתיבות המסחר הישר. הנפקא מינות העולות מדברי הגרש"ז אוירבאך ומו"ר הגר"י וייס אל מול חומרת שבט הלוי, אינן רק הגדרות יבשות, אלא הן מעצבות את האופן שבו

.היהודי פוגש את ממונו במוצאי היום הקדוש

נפקא מינא ראשונה עוסקת בהגדרת התשלום. אם נקבל את חידושו של הגרש"ז אוירבאך שהתשלום הוא על גוף החפץ ולא על עבודה, הרי שמותר לבעל המכונה לגבות מחיר מלא גם בשבת, ואין הוא צריך להוזיל את המחיר כדי שלא ייראה כנוטל שכר על השירות. התשלום

.נחשב כפירעון חוב על רכושו שהיה אצל הקונה, וממילא אין כאן "ריח" של שכר שבת האסור

נפקא מינא שנייה נוגעת לעניין הבלעת השכר בתוך הוצאות התחזוקה. למעשה, בעל מכונה המשלם שכירות חודשית על המקום שבו עומדת המכונה, או המשלם לחברת החשמל על צריכה שבועית, הרי שכל שקל שנכנס בשבת נחשב כבלוע בתוך ההוצאות

הללו. תובנה זו מאפשרת לבעל העסק להשתמש בכסף ללא נקיפות מצפון, שכן מבחינה

.חשבונאית והלכתית כאחד, הרווח אינו מזוהה עם השבת לבדה אלא עם המפעל העסקי כולו

נפקא מינא שלישית ואקטואלית היא שאלת ספירת המעות. כפי שביארנו בשיטת האגרות משה, הנהגה ראויה למעשה היא שלא להפריד את מטבעות השבת משאר המטבעות. כאשר בעל המכונה מרוקן את הקופה במוצאי שבת, עליו לערבב את הכל יחד. בכך הוא מקיים את ה"הבלעה" בצורה המוחשית ביותר, והכסף הופך לישות אחת שבה המותר והאסור לכאורה

.התערבו ונתבטלו זה בזה בהיתר גמור

נפקא מינא רביעית מתייחסת לסוג המוצר. במוצרים שיש בהם פחת או עלויות אחסנה גבוהות, כמו פחיות שתייה הזקוקות לקירור מתמיד, קל יותר להחשיב את השכר כבלוע בתוך עלויות הקירור והחזקת המלאי, ובזה גם המחמירים עשויים למצוא פתח להקל יותר

.מאשר במכונה לממכר סיגריות שאינה צורכת אנרגיה רבה

כאשר אנו מתבוננים בעין בוחנת על מושג שכר השבת, אנו מגלים כי אין המדובר רק באיסור טכני של חליפין, אלא בבירור עמוק של מקור הברכה בחייו של היהודי. השבת היא ,היכל הזמן, מקום שבו האדם מתפשט מן ה"עושה" והופך ל"הווה". המכונה האוטומטית הממשיכה לצבור הון בעוד בעליה שובת, מעמידה למבחן את היכולת של הנפש להישאר נקייה מאחיזת הממון. הרעיון של שכר שבת שאין בו סימן ברכה אינו עונש, אלא מציאות רוחנית; כסף שנולד מתוך השבת ללא הבלעה, הוא כסף שחסר את חותם המנוחה, כסף

.שנושא עמו את רעש השוק אל תוך השלווה של הנשמה

עומק הסוגיה מלמדנו כי התורה ביקשה ליצור חיץ בל ייפרץ בין עולם היצירה לעולם הקידוש. המכונה היא שיא היצירה האנושית – היא פועלת ללא לאות, ללא צורך במנוחה. אך דווקא כאן, בנקודת המפגש בין האוטומציה לקדושה, אנו נדרשים לזכך את השכר. הבלעת השכר היא מעשה של ענווה; האדם מודה כי אין הוא רוצה ברווח מבודד מן השבת, אלא הוא רואה את כל שבועו כיחידה אחת המושפעת מאור היום השביעי. המכונה המוכרת פחיות הופכת למשל על חיינו: אנו פועלים בעולם, אך עלינו לדעת מתי השכר הוא פרי עמלנו

.המותר ומתי הוא פולש אל מרחב שאינו שייך לנו

ההרחבה הרעיונית כאן נוגעת ביסוד הברכה הסמויה מן העין. חכמים לימדונו כי הברכה אינה נמדדת בכמות המטבעות, אלא באיכותם. כסף שיש בו שמץ של שכר שבת עלול להוות מחסום רוחני. לכן, הפתרונות של הבלעה והגדרת התשלום כדמי המצרך, הם כלים שבאמצעותם אנו "מטהרים" את הממון ומבטיחים כי גם הפעילות הכלכלית המודרנית

.ביותר תישאר כפופה למלכות שמיים ולחוקי הנצח של השבת

כאשר אנו מתבוננים בנפשו של המאמין העומד מול מכונת הממתקים במוצאי שבת, אנו פוגשים את המבחן האמיתי של מידת הביטחון. האמונה היוקדת בלב היהודי אומרת כי הברכה אינה תלויה במהירות הסיבוב של גלגלי המכונה בשעות המנוחה, אלא ברצונו של בורא עולם המשפיע שפע על יראיו. הוויתור על הגדרת המטבעות כ"רווח שבת" וההתעקשות

.לראות בהם רק תמורה לחפץ או חלק בלוע במכלול ימי החול, הם מעשה של זיכוך הנפש האדם משחרר את האחיזה המתוחה ב"כאן ועכשיו" של הרווח המיידי, ומפקיד את פרנסתו

.בידי מי שהשבת שלו היא

החיבור לאמונה מתבטא ביכולת של האדם להביט בממון ולא לראות בו מטרה, אלא אמצעי לעבודת השם. מי שמקבל עליו את הכרעת הפוסקים ומהדר בערבוב המעות ,במוצאי שבת, בונה בקרבו אישיות של "בוטח בהשם". הוא יודע כי אם נגזר עליו להשתכר השכר יגיע בדרכי היתר ובצינורות שאין בהם רבב. זהו רגע שבו האוטומציה נסוגה בפני

.הטרנסצנדנטיות; המכונה היא כלי טכני, אך השכר הוא עניין של השגחה

עומק האמונה מלמדנו שהשבת היא "מקור הברכה", וכדי לזכות בברכה זו באמת, על הממון להיות נקי מצל של איסור. הוויתור המוסרי על ייחוס השכר לשבת הוא הצהרה של הנפש: "איני רוצה בממון שאין בו ברכה, ואיני חפץ בשכר שקדושת היום אינה שורה עליו". זוהי עלייה במעלות הביטחון, שבה היהודי מכיר בכך שכל פרוטה היא מתנת חינם

.מהשמיים, וההקפדה על דקדוקי שכר שבת היא הדרך לשמור על הצינור הזה פתוח וטהור

המצפן המוסרי הפנימי של היהודי המשתכר מנכסיו בשבת אינו מסתכם רק במאזן החשבונאי שבינו לבין קונו, אלא מתרחב אל האחריות החברתית והציבורית שהוא נושא על כתפיו. בעולם שבו המסחר הופך למנוע דורסני שאינו מכיר במושג ה"מעצור", הצבת מכונה אוטומטית שגובה תשלום בלב השבת דורשת רגישות מוסרית גבוהה. האחריות המוטלת על בעל המכונה היא להבטיח שנוכחותו הכלכלית לא תהפוך למוקד של חול המכרסם בצביון השכונה או הקהילה. המוסר התורני מלמדנו כי אין האדם חי לעצמו; הרווח שלו מהמכונה

.חייב להיות כזה שאינו מטיל צל על קדושת השבת של הרבים

יתרה מכך, המצפן המוסרי מורה לנו על הגינות בסיסית: האם ראוי להרוויח מכך שמישהו אחר, אולי תינוק שנשבה, מבצע פעולת קניין בשבת? כאן מתגלה יופיה של שיטת ההבלעה וחידושו של הגרש"ז אוירבאך. המוסר היהודי אינו מחפש רק את ה"מותר" היבש, אלא את ,הדרך שבה הממון יישאר כלי לעבודת השם. כאשר בעל המכונה נוהג על פי גדרי הפוסקים הוא משדר לעצמו ולסביבתו כי השבת היא הערך העליון, והמכונה היא רק משרתת שפועלת בתוך מסגרת של קדושה. זהו חינוך לעידון, המבין כי כסף שנכנס בשבת דורש "טיפול" רוחני

.מיוחד כדי שלא יזהם את טוהר המידות של בעליו

האחריות המוסרית מתבטאת גם בנכונות של האדם להחמיר על עצמו במקום שיש חשש לזלזול. בעל המכונה המבין את כוחו של המצפן המוסרי, יבחר לעיתים להצניע את המכונה או להשתמש בפתרונות ההלכתיים של המנחת יצחק לא רק כדי "לצאת ידי חובה", אלא מתוך רצון אמיתי להיות "נקי מהשם ומישראל". הנהגה כזו בונה חברה שבה המצפון וההלכה

.צועדים יד ביד, והממון הופך לברכה ולא למכשול

ומכאן נשזור אל תוך חיי היום יום תובנה של זהירות וקדושה בממון, כי בעולם שבו הכסף זורם בעורקי הטכנולוגיה ללא הפוגה, הגבורה היהודית היא לדעת לעצור ולוודא שהמטבע

הנכנס לכיסנו אינו נושא עמו אבק של חילול יום המנוחה. למדנו כי היכולת להבליע את שכר השבת בתוך עמל השבוע אינה רק פתרון הלכתי, אלא היא הנהגה של ביטחון, המצהירה כי אין אנו זקוקים לרווח המבודד של יום השביעי כדי להתפרנס. מי שנוהג בנכסיו במידת ,חסידות, מערבב את מעותיו ומתנה על קניינו, זוכה שהממון שלו יהפוך לכלי שרת לקדושה ושברכת השבת תשרה בכל משלח ידיו לאורך כל ימי החול, מתוך נקיות כפיים ושלוות

.נפש אמיצה

עיקר העניין:

בבירור שאלת ההנאה מהכסף שנכנס למכונות אוטומטיות בשבת, עולה הכרעה המשלבת בין דיוק הגדרות השכר לבין שיטת ההבלעה המפורסמת. הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך חידש כי במכירת מוצרים אין כלל איסור שכר שבת, שכן ולא עבור עבודה או שירות ביום)(הפחית או הסיגריות התשלום הוא בעד גוף המצרך השבת. לזאת הצטרף הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף ומו"ר הגר"י וייס בשו"ת מנחת יצחק, שביארו כי מאחר והמכונה כרוכה בהוצאות אחזקה, שכירות וחשמל לאורך כל השבוע, הרי שהרווח שנכנס בשבת נחשב כבלוע בתוך ההוצאות והכנסות ,החול, ודבר זה מותר לכתחילה ואין בו חשש של "אינו רואה סימן ברכה". אומנם מו"ר הגרש"ה וואזנר בשבט הלוי הזהיר כי יש בדבר משום זלזול בצביון השבת וחשש למראית עין של משתכר ביום הקדוש, אך למעשה פשט ההיתר לסמוך על המקלים, בפרט כאשר הבעלים אינו עושה כל פעולה והמכונה פועלת מאליה. נכון ,וראוי לבעל נפש לערבב את מעות השבת עם מעות החול קודם השימוש בהן כדי לקיים את ההבלעה גם בפועל, ובכך להבטיח שהנאתו מממונו תהיה בטהרה גמורה ובברכה שלמה. בצומת הדרכים שבין הטכנולוגיה המואצת לקדושת השבת .נצבת המכונה האוטומטית כעדות חיה ליכולת האדם לשבות גם כשכליו פועלים בסופו של יום, היהודי המאמין מזכך את ממונו על ידי תנאי והבלעה, ובכך הופך את המטבע הגשמי לחלק ממערכת אלוקית שבה הברכה אינה נמדדת בסיבוב הגלגל

.אלא בביטול הרצון לפני בורא עולם