האם חילול שבת שנעשה על ידי כוח הנס, השבעת קולמוס או מחשבה טהורה, נחשב למלאכה האסורה מן התורה

?מחשבה טהורה, נחשב למלאכה האסורה מן התורה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'. המילים הנוראות ,הללו, החקוקות בלוחות הברית ובנשמת האומה, מציבות גדר פלדה סביב היום השביעי יום שבו הידיים שובתות והעולם חוזר אל מחצבתו. והנה, בתוך היכל השבת המקודש, אנו פוגשים דמויות ועולמות שבהם חוקי הטבע נסוגים מפני הפלא: משה רבנו העומד ביום פטירתו…

האם חילול שבת שנעשה על ידי כוח הנס, השבעת קולמוס או

?מחשבה טהורה, נחשב למלאכה האסורה מן התורה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'. המילים הנוראות ,הללו, החקוקות בלוחות הברית ובנשמת האומה, מציבות גדר פלדה סביב היום השביעי יום שבו הידיים שובתות והעולם חוזר אל מחצבתו. והנה, בתוך היכל השבת המקודש, אנו פוגשים דמויות ועולמות שבהם חוקי הטבע נסוגים מפני הפלא: משה רבנו העומד ביום פטירתו וכותב י"ג ספרי תורה בטרם ייאסף אל עמיו, המשכן המוקם "מאליו" רק על ידי .הנחת ידו של רבן של ישראל, וטעם המן המשתנה בפי האוכלים רק מכוח מחשבתם הטהורה כאן נפתח פתח לחקירה מסעירה המרעידה את אמות הסיפים של עולם ההלכה: מהו גדרה של מלאכה? האם כשהאדם פועל ברוחו, בהשבעת קולמוס או בכוח הנס, והתוצאה הפיזית ,נראית לעין כל – האם הוא נחשב ל"עושה מלאכה"? האם הקדוש ברוך הוא, עושה הנפלאות כפוף כביכול לחוקי השבת שנתן לבניו, או שמא מלאכה הנעשית בדרך נס אינה מתייחסת כלל אל האדם ואינה מחללת את קדושת היום? אנו יוצאים למסע של בירור עמוק, בין ערב שבת למנחה של שבת, בין מלאכת כפיים למלאכת מחשבה, כדי להבין האם הנס הוא מחוץ

.למסגרת ההלכה או שהוא חלק בלתי נפרד ממנה אל מול הלהבה היוקדת של איסור המלאכה בשבת, אנו צוללים אל תוך רגעי ההוד האחרונים של רבן של ישראל, משה רבנו, באותו יום גורלי שבו נתמלאו ימיו ושנותיו. התורה מעידה עליו "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", וחכמינו זכרונם לברכה דרשו כי באותו יום ממש נסגרה המעגל של חייו, יום לידתו הוא יום פטירתו. כאן נזרע הזרע לשאלה המטלטלת המעסיקה את מאורות ההלכה לאורך הדורות: כיצד הספיק משה רבנו לכתוב שלוש עשרה ספרי תורה ביום אחד, ואם היה זה יום שבת, כיצד הותר לו חילול כה כביר של כתיבה

?ביום קדוש פירשו וביארו את המנהג לומר צידוק הדין במנחה)(מנחות דף ל ע"א רבותינו בעלי התוספות של שבת, והביאו בשם רב שר שלום כי טעם הדבר הוא שבאותה שעה ממש נסתלק משה ,רבנו מן העולם. הם הקשו קושיא עצומה: אם משה מת בשבת, כיצד כתב "היום" מלאו ימי והרי הכתיבה היתה צריכה להיעשות מערב שבת? ועוד, שהחשבון העולה מסדר עולם מלמד

.כי שבעה באדר שבו מת משה היה דווקא בערב שבת ולא בשבת עצמה כתב וחידש כי לא ייתכן שמת משה)(פסחים פרק ערבי פסחים סימן י"ג רבינו אשר, הרא"ש בשבת. הוא מבסס את דבריו על המדרש בפרשת וילך המלמד כי באותו יום כתב משה י"ג ספרי תורה, ואם כן שואל הרא"ש בלהבה של קדושה: "ובשבת האיך היה כותב?". מכוח קושיא זו הוא מכריע כי שבעה באדר היה בערב שבת, ובו ביום סיים משה את כתיבת התורה

.כולה בטרם כניסת היום השביעי כתב וביאר יישוב מופלא המיישב את הסתירה)(סימן רצ"ב רבינו יהושע פלק, בספרו הב"ח שבין הדעות. הוא מחדש כי אכן בערב שבת מלאו ימיו של משה ובו ביום כתב את ספרי התורה, אך סילוקו הסופי וקבורתו לא היו אלא בשבת במנחה. הב"ח מתאר בציוריות מרטיטה

כיצד בין המיתה לקבורה היה משה מוטל בכנפי השכינה, ועל כן אנו מצדיקים את הדין

.בשעה שנסתלק כליל מן העולם הזה אל חיי הנצח

פירש וביאר את דברי הרמ"ע מפאנו)(תשובה ל"ג רבינו יעקב עמדין, בשו"ת שאילת יעב"ץ בדרך המאירה את מושג הזמן באור חדש. הוא מחדש כי בערב שבת נסתלק ממשה "צלם ,תחתון", ואז כתב את ספרי התורה ואף את שמונת הפסוקים האחרונים העוסקים במותו בעודו "מתמוטט" ובמצב של בין חיים למוות. אולם ה"צלם העליון" לא פשט ממנו עד שבת במנחה בשעת רצון. השאילת יעב"ץ מדגיש כי קבורת משה לא היתה ככל האדם, ועל כן אין

.לתמוה על השהיית הקבורה עד שבת, שכן הכל נעשה בנשיקה ובידי שמיים

מתוך ענני הטהרה של פטירת משה רבנו, אנו מעפילים אל פסגה חדשה של הבנה, שבה הנס וההלכה מתנשקים בנשיקה של סוד ונגלה. כאן אנו פוגשים את חידושו המרעיש של רבינו ישעיה הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, המניח אבן פינה להבנת המציאות של "מעשה

.שמיים" בתוך גבולות השבת

.רבינו ישעיה הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, פירש וביאר את קושיית הרא"ש בדרך של פלא הוא מחדש כי משה רבנו לא כתב את שלוש עשרה ספרי התורה בעמל אצבעותיו בלבד, אלא השתמש ב"השבעת הקולמוס". לפי הבנתו, כאשר אדם משביע את הקולמוס בשמות הקודש והוא כותב מאליו, אין זו נחשבת למלאכת כתיבה האסורה בשבת, שכן המעשה נעשה בדרך

.נס ואינו מתייחס לפעולה הפיזית של האדם

, כתב וחידש כי יש הכרח)(פרשת ויקהל רבינו משה סופר, החתם סופר בספרו תורת משה :גמור ליסוד זה של השל"ה הקדוש משלבי הקמת המשכן. הוא מעורר אותנו למחשבה נוקבת ,הרי הקמת המשכן אינה דוחה שבת, ובשבעת ימי המילואים, שבהם נכללה גם שבת קודש הוקם המשכן בכל יום מחדש על ידי משה רבנו. והנה, רש"י בפרשת פיקודי מבאר כי משה :התקשה כיצד יוכל אדם אחד להרים את הקרשים הכבדים, והשיב לו הקדוש ברוך הוא

.""הנח ידך עליו והוא נזקף וקם מאליו

החתם סופר מבאר ופירש כי מכיוון שהמשכן הוקם בדרך נס – "הוקם המשכן" כביכול מעצמו – הותר הדבר בשבת אף על פי שנראה היה כאילו משה הקימו. הוא מדייק בלשון הכתוב "ששת ימים תעשה מלאכה", ודורש כי המילה "תעשה" מעידה על מלאכה הנעשית מאליה, בדרך של פלא, שאינה נכללת באיסור "לא תעשה כל מלאכה" המוטל על גברא

.הפועל בידיו

מכאן סולל החתם סופר נתיב עמוק: השבעת הקולמוס או הנחת היד על המשכן המוקם מאליו אינן נחשבות כחילול שבת, משום שהנס אינו מוגדר כ"מלאכת מחשבת" של האדם במובנה הטכני. האדם רק נותן את ה"התחלה" או את ה"רשות", אך הפעולה עצמה היא מעשה

.ידי יוצר בראשית, ואין בה איסור

לאחר שפתחנו את שערי ההבנה בסוד הקמת המשכן והשבעת הקולמוס, אנו צוללים אל , שם הוא מלבן בלהב פלפולי)(חלק ו' סימן כ"ט תוך עומק דבריו של מרן החתם סופר בשו"ת

את גדרי המלאכה בשבת אל מול כוחות שאינם כדרך הטבע. החתם סופר נדרש להשיב על קושיה עצומה: אם נאמר שמשה רבנו כתב בשבת על ידי השבעת קולמוס, כיצד התיישב הדבר עם שיטת הסוברים ששביתת כלים היא מן התורה? הרי גם אם האדם עצמו אינו עושה

.מעשה בידיו, מכל מקום הכלי שבידו – הקולמוס – עושה מלאכת כתיבה גמורה ביום השבת

על כך השיב מרן החתם סופר ביסוד נפלא המאיר את מושג ה"מלאכה" באור חדש. הוא כתב וביאר כי כתיבה על ידי השבעת קולמוס אינה חמורה יותר מכתיבה ביד שמאל, שבה האדם פטור מן התורה כיוון שאין זו דרך כתיבה המקובלת. הוא מוסיף ומביא ראיה ניצחת לגבי נשים חכמניות שטוו את העזים כשהן עודן)(דף ע"ד ע"ב מדברי הגמרא במסכת שבת בחיים מעל גבי בעלי חיים. הגמרא פוסקת כי הטווה מבעלי חיים פטור, למרות שזו חכמה יתירה ומופלאה, כיוון שאין זו דרך טוויה רגילה. מכאן הסיק החתם סופר כי כתיבה הנעשית על ידי השבעת קולמוס, שהיא וודאי שינוי עצום מדרך העולם, אינה יכולה להיחשב למלאכה

.דאורייתא המתייחסת אל האדם

בנוגע לקושיה משביתת כלים, בא רבינו בעל פרי השדה וחידש נתיב של יישוב. הוא כתב ופירש כי ייתכן שמשה רבנו הפקיר את הקולמוס קודם השבת, וכפי שמצינו בגמרא לגבי שיטת בית שמאי שהפקרת הכלי מועילה כדי שלא לעבור על שביתת כלים. אך הוא מוסיף "עומק נוסף: כאשר כלי פועל כולו על ידי נס ובהנהגה שמימית, אין הוא מוגדר עוד כ"כלי במובנו ההלכתי הרגיל. פעולת הנס היא הופעה של רצון עליון שאינה נחשבת לפעולת הכלי עצמו, ועל כן אין כאן שום שמץ של איסור שביתת כלים, שכן הנס מפקיע את הכלי מגדרי

.הטבע והמלאכה

כשאנו מעמיקים בנבכי ההלכה, אנו נדרשים להבין מדוע לא נחה דעתו של הרא"ש מהסברו של השל"ה הקדוש על השבעת הקולמוס, עד שהוכרח לומר שמשה רבנו מת בערב שבת. בירור זה מוביל אותנו אל שו"ת פרי הארץ, המלבן את ההבדל הדק שבין מעשה ניסים לבין אמירה לנכרי בשבת. לכאורה, יש לשאול: מדוע שיהיה חמור יותר להשביע קולמוס

?בשבת מאשר לומר לגוי לעשות מלאכה, דבר שאיסורו אינו אלא מדרבנן

רבינו בעל פרי הארץ כתב וביאר חילוק יסודי ומרטיט: כאשר גוי עושה מלאכה עבור ישראל, כיוון שהוא בן דעת, המלאכה נקראת על שמו ולא על שם הישראל המצווה. אולם קולמוס, שאינו בר דעת, ברגע שהוא כותב מכוח השבעתו של האדם – הרי המלאכה כולה מתייחסת אל המצווה, והיא נקראת על שמו של הישראל כאילו עשאה בידיו ממש. מכאן ,הוכיח פרי הארץ שזו היתה שיטת הרא"ש, שסבר שכל מלאכה הנעשית על ידי חכמה יתירה גם אם היא רוחנית וניסית, סוף סוף מלאכה היא, ועל כן לא רצה להסתפק בתירוץ הנס

.והשבעת הקולמוס בשבת

בנקודה זו אנו פוגשים את דברי הזוהר הקדוש בפרשת יתרו, המעיד בפירוש שמשה רבנו מת בשבת. בספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו פירש וחידש בפרק חיקור הדין כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ותרווייהו אמת: משה מת בערב שבת וגם בשבת. הסוד הטמון בכך הוא שתהליך הסתלקותו החל בערב שבת, כשאז נסתלקה ממנו חיותו

.הגשמית וכתב את ספרי התורה, אך שלמות סילוקו הרוחני היתה רק בשבת במנחה חיבור זה מלמדנו שגם במדרגות הגבוהות של רבן של ישראל, ישנה זיקה עמוקה בין

.המעשה בעולם הזה לבין קדושת השבת

מעבר למעשה הנס הנגלה לעין כל, אנו מעפילים אל קומה נוספת שבה המלאכה נותרת חבויה בנבכי הרצון והמחשבה, ושם אנו פוגשים את שירת המן במדבר. התורה מצווה את ישראל בערב שבת: "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו", ומרש"י בפרשת בשלח אנו למדים כי משה רבנו הורה להם להכין בערב שבת את כל צורכי האפייה והבישול בתנור ובקדרה. אך כאן מתעוררת פליאה עצומה, שכן רש"י עצמו בפרשת בהעלותך מביא את על הפסוק "שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים", ומבאר)(דף עה ע"א דברי הגמרא במסכת יומא כי המן לא ירד באמת לתוך הרחיים או הקדרה, אלא שטעמו השתנה מאליו לטעם נטחנים

.או מבושלים רק מכוח רצון האוכל

הקשה קושיה הנוקבת עד התהום: אם)(פרשת בשלח רבנו החיד"א זיע"א בספרו פני דוד המן משנה את טעמו רק במחשבה ואין כאן שום פעולה פיזית של אפייה בתנור או בישול על האש, מדוע נאסר הדבר בשבת? הרי אין כאן שום מעשה מלאכה, אלא כוונה של הלב בלבד! רבנו החיד"א מביא את תירוצו של רבינו שלמה פרימו זללה"ה, שפירש וחידש כי אף על פי שהכול נעשה על ידי מחשבה ורצון, התורה גילתה לנו ששינוי זה נחשב כהכנה האסורה בשבת. בערב שבת הותר להם לשנות את טעם המן במחשבתם, אך בשבת קודש

.נאסר עליהם אפילו המעשה הרוחני הזה

בספר חמדת ישראל הביא בשם הגאון בעל רביד הזהב והכלי חמדה תובנה עמוקה עוד יותר. הם תמהו מדוע הגמרא במסכת שבת לא הביאה ראיה מהמן לכך שבישול במחשבה נחשב למלאכה. מכאן הם הסיקו כי באמת מצד הדין אין במחשבה משום מלאכת אופה ,ומבשל, אלא שמשה רבנו הוא שאסר עליהם את "הכנת המחשבה" בשבת. לפי הבנה זו האיסור אינו נובע מעצם הגדרת המלאכה, אלא מגזירה מיוחדת שנועדה למנוע כל סוג של הכנה והשתדלות ביום המנוחה, אפילו כזו שאינה דורשת תנועת אצבע. אנו רואים אפוא כי קדושת השבת חודרת אל מעבר לעולם המעשה, ומבקשת להשבית גם את המחשבה היוצרת

.והמשנה את המציאות

בשיאו של הבירור המרתק הזה, אנו ניצבים אל מול אחת השאלות המטלטלות ביותר במחשבת ההלכה, שאלה הנוגעת בעצם מהות הזמן והקשר שבין שמיים וארץ. מרן החתם סופר נדרש להשיב לרב שואל שביקש ליישב את קושיית הרא"ש בדרך נועזת: שמא באותו יום שבו נסתלק משה רבנו, התארך היום בדרך נס עד שבשמיים כבר נכנסה השבת, בעוד כאן למטה בארץ עדיין היה יום חול, ועל כן הספיק משה לכתוב את ספרי התורה בטרם

.שבת ארצית

על דברים אלו יצא קצפו של מרן החתם סופר בלהבה של קדושה, והוא דחה את הדברים בתוקף עצום. הוא כתב וביאר כי דברים אלו תמוהים ואסור לשומעם, שכן אם נפריד בין .השבת שלנו לשבת של מעלה, נמצאנו מבטלים את כל יסוד השביתה של יוצר בראשית

החתם סופר זועק מקירות לבו: "שרי ליה מאריה למיימר הכי", ומוכיח כי השבת היא מציאות אחת ויחידה המאחדת את כל העולמות. הוא מביא ראיה ניצחת מנהר הסמבטיון שאינו גורר אבנים בשבת, ומבעלי אוב ומקברי רשעים שאינם מעלים עשן בשבת, כפי שמובא בגמרא – הרי לנו שגם כוחות הטבע והכוחות הטמאים נכנעים לשבת)(דף ס"ה ע"ב במסכת סנהדרין

.הארצית שלנו, כי היא היא שבת בראשית האמיתית

,החתם סופר מוסיף ומקשה ממלחמת עמלק, שם העמיד משה רבנו את השמש יום תמים ומעורר אותנו למחשבה: האם יעלה על הדעת שמכאן ואילך נתבלבלו השבתות וניתנה תורה בשבת שלמעלה שהיא חול למטה? והרי המן לא ירד בשבת שלנו, וכל זאת כדי שלא נצא

(מאמר ב' אות ללקוט ביום המנוחה המקודש לנו. הוא חותם את דבריו בהבאת דברי הכוזרי , המתאר כמה טרח החסיד להשוות את שבתות כל העולם לשבת בראשית המקורית, כדי)'כ ,שתהא מנוחתנו ממש בתוך מנוחת הבריאה הראשונה. אחדות הזמן היא אחדות האמונה

.והשבת שאנו שומרים כאן בארץ היא ההשתקפות המדויקת של המנוחה העליונה

מתוך ים הסוגיות והנתיבים המופלאים שבהם פסענו, אנו מגיעים אל נקודת ההתלכדות שבה המחשבה, המעשה והנס הופכים לשירה אחת של עבודת השם בשבת. כאן, בתוך היכל הבירור ההלכתי, אנו מוצאים את המכנה המשותף המאחד את קולמוסו של משה רבנו עם

.טעם המן שבפי ישראל ואחדות השבת של מעלה ומטה

בעומק הדברים, אנו למדים מיסודו של מרן החתם סופר כי השבת אינה נמדדת רק בתוצאה הסופית של המלאכה, אלא בזיקה שבין האדם לפעולתו. כאשר המשכן הוקם מאליו והקולמוס כתב בהשבעת שם, התורה מלמדת אותנו שזהו רגע של ביטול המציאות האנושית אל מול המציאות האלוקית. אין כאן "מלאכת מחשבת" של אדם, אלא הופעה של רצון הבורא דרך ידיו של משה רבנו, ועל כן קדושת השבת אינה נפגמת אלא מתעלה. זהו המפתח להבנת דברי השל"ה הקדוש והב"ח, המציירים לנו דמות של רבם של ישראל שכל כולה דבקות, עד

.שגם ביום פטירתו בשבת, מעשיו אינם אלא הד של רצון עליון

מצד שני, ביררנו בעקבות רבנו החיד"א והחמדת ישראל את גבולות הלב. המן, אותו לחם .אבירים שירד מן השמיים, תבע מישראל שביתה עמוקה עוד יותר – שביתת המחשבה ראינו כי למרות שאין איסור תורה בשינוי טעם במחשבה, משה רבנו הטיל על האומה חובה להשבית אפילו את הרצון היוצר הזה בשבת, כדי להדגיש שמנוחת השבת היא מנוחה מוחלטת מכל סוג של "הכנה" והשתדלות. הזיכוך הזה של המחשבה הוא המשלים את היתר

.המעשה הניסי, ויחד הם בונים קומה שלמה של יהודי השובת עם קונו בכל רבדי הווייתו

ולבסוף, חתמנו בזעקתו של החתם סופר על אחדות הזמן. השבת שלנו כאן למטה אינה בבואה חיוורת של שבת עליונה, אלא היא המקור והשורש שכל הכוחות, הטבעיים והניסיים כאחד, כפופים לו. נהר הסמבטיון והעומד באוב הם העדים הנצחיים לכך שקדושת השבת חודרת לכל שכבות הבריאה, וכי אין מציאות של נס העומד מחוץ למסגרת הזמן המקודש

.שקבע הבורא בראשית הימים

,מתוך הצפייה בלהבת קודש זו של הנס וההלכה, אנו דולים מרגלית של אמונה חיה המלמדת אותנו כי השבת אינה רק שביתה ממעשה, אלא היא העפלה אל עולם שבו הרצון האנושי מתמזג ברצון העליון. הידיעה המרטיטה כי משה רבנו פעל בשילוב מופלא עם כוחות הנס בהקמת המשכן ובכתיבת התורה, מעניקה לנו מבט חדש על חיינו שלנו: אנו מצווים להניח את היד, לעשות את ההשתדלות הקטנה והכנה שלנו, אך לדעת בלב נכון כי הברכה והתוצאה הן "הוקם המשכן" מאליו, מעשה ידי שמיים המופיע דרכנו. השביתה אפילו מן המחשבה על שינוי טעם המן מלמדת כי בשבת קודש אנו מתעלים למדרגה שבה הנשמה אינה זקוקה לשום "הכנה" נוספת, אלא היא מוצאת מנוחה שלמה ודבקות בבורא עולם בכל

.רבדי הווייתה

עיקר העניין:

בבירור שאלת חילול שבת על ידי מעשה נס, השבעת קולמוס או מחשבה, עולה

(פסחים סימן הכרעה השוזרת את גדרי המלאכה עם הנהגת הפלא והסוד. הרא"ש הקשה כיצד כתב משה רבנו שלוש עשרה ספרי תורה ביום פטירתו אם חל)י"ג בשבת, והוכרח לומר שמת בערב שבת, אך השל"ה הקדוש חידש שמשה השתמש הוכיח)(תורת משה ויקהל בהשבעת קולמוס שאינה נחשבת מלאכה. מרן החתם סופר שגם)(שו"ת ח"ו סימן כ"ט זאת מהקמת המשכן שנעשתה מאליה בנס, וביאר בשיטתו למאן דאמר שביתת כלים דאורייתא, הנס מפקיע את גדר המלאכה ואינו נחשב והחמדת ישראל בשם רביד)(פני דוד דרך כתיבה המקובלת. עם זאת, רבנו החיד"א הזהב לימדונו כי במן נאסר אפילו שינוי טעם במחשבה, כגזירה מיוחדת של משה רבנו להשבית כל סוג של הכנה ביום הקדוש. למעשה, החתם סופר דחה בתוקף כל ניסיון להפריד בין השבת הארצית לשבת של מעלה, וקבע כי השבת שאנו שומרים ,כאן היא שבת בראשית המקורית, וכל כוחות הנס, הנהר הסמבטיון והעומד באוב

.כפופים לאחדות הזמן הזו המאחדת שמיים וארץ במנוחה אחת שלמה

בממלכת המחשבה והפלא של התורה, גילינו כי השבת חולשת גם על כוחות הנפש .והסוד, אך מפרידה בין המעשה האנושי המוגבל לבין הפעולה השמימית המרוממת המסע ההלכתי חשף כיצד משה רבנו פעל בתוך השבת ומחוצה לה, כשהוא משלב כתיבת ספרי תורה והקמת משכן בדרך נס שאינה נחשבת למלאכת אדם האסורה מן התורה כיוון שאינה "דרך מלאכה". ההכרעה המזוקקת מלמדת כי השבת היא עוגן נצחי ומדויק שאינו משתנה בדרך של פלא, המאחד את כל דורות ישראל לשביתה אחת עם הבורא, מתוך הבנה שהנס אינו סותר את ההלכה אלא משלים

.אותה ברובד של מעלה