האם עגל שנברא בספר יצירה טעון שחיטה והסוד המסתתר בכתונת הפסים

הפסים אנו קרבים אל המערכה השלישית והמסכמת, שבה שמות הקודש וסודות ספר יצירה נפגשים ה. כאן אנו נדרשים לשאלה-עם דברי ימי עולם ועם דמויותיהם המופלאות של שבטי י הלכתית ורעיונית המרטיטה את הלב: האם בהמה שנבראה בדרך פלאית על ידי צירופי אותיות, ללא אם ואב, נחשבת לבהמה רגילה הטעונה שחיטה כדין, או שמא כיוון שאין לה חיות טבעית היא מותרת באכילה אף ללא שחיטה כלל?…

האם עגל שנברא בספר יצירה טעון שחיטה והסוד המסתתר בכתונת

הפסים אנו קרבים אל המערכה השלישית והמסכמת, שבה שמות הקודש וסודות ספר יצירה נפגשים ה. כאן אנו נדרשים לשאלה-עם דברי ימי עולם ועם דמויותיהם המופלאות של שבטי י הלכתית ורעיונית המרטיטה את הלב: האם בהמה שנבראה בדרך פלאית על ידי צירופי אותיות, ללא אם ואב, נחשבת לבהמה רגילה הטעונה שחיטה כדין, או שמא כיוון שאין לה חיות טבעית היא מותרת באכילה אף ללא שחיטה כלל? בירור זה אינו רק שאלה בדיני – מאכלות אסורים, אלא הוא המפתח להבנת אחת הדרמות הגדולות ביותר בתולדות עמנו המחלוקת שבין יוסף הצדיק לאחיו השבטים הקדושים. אנו יוצאים למסע בעקבות דברי השל"ה הקדוש והפתחי תשובה, כדי לגלות כיצד סודות ספר יצירה הכריעו גורלות של

."דורות, וכיצד "אין דבר טמא יורד מן השמיים בפרשת וישב אנו פוגשים את הפסוק המטלטל: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", ורש"י פירש וביאר כי שלוש דבות הביא יוסף על אחיו: שהם אוכלים)(בראשית רבה פד, ז על פי המדרש אבר מן החי, שהם מזלזלים בבני השפחות לקרוא להם עבדים, ושהם חשודים בעריות. השל"ה ,ה, קדושי עליון- ניצב מול קושי אדיר – חלילה לנו להאמין כי שבטי י)(פרשת וישב הקדוש

?יכשלו בעוונות כה חמורים, ומאידך גיסא, איך ייתכן שיוסף הצדיק יוציא דבת שקר מפיו כאן חשף השל"ה הקדוש מרגלית גנוזה המיישבת את הסוגיה באור יקרות. הוא כתב וביאר כי אברהם אבינו מסר את סודות ספר יצירה ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב מסרם לבניו המיוחסים – בני הגבירה. השבטים, בהיותם בקיאים בצירופי שמות, היו בוראים להם בכל ערב שבת "עגלא תילתא" לצורך סעודת השבת. והנה יסוד הלכתי כביר: בהמה שנבראה על ידי שמות הקודש ולא בדרך תולדה טבעית, אינה צריכה שחיטה כלל ואין בה איסור אבר

.מן החי, שכן אין לה דין בהמה גשמית הנולדת מאם השבטים אכלו את אותו עגל ללא שחיטה כדין תורה, אך יוסף הצדיק, שלא ידע כי מדובר בבריאה של ספר יצירה וסבר שזהו עגל שנולד בדרך הטבע, הביא את דיבתם לאביו שהם אוכלים אבר מן החי. כך גם לגבי שאר הדיבות: השבטים בראו דמות נקבה בצירופי שמות וטיילו עמה, ויוסף סבר שהיא אישה ממש וחשדם בעריות. וכאשר בני השפחות ביקשו להצטרף לסודות אלו, אמרו להם בני הגבירה שאין מוסרים סודות אלו אלא למיוחסים, ויוסף ,פירש זאת כזלזול באחיהם. נמצא שיוסף הצדיק דיבר לשם שמיים מתוך מה שראו עיניו והשבטים פעלו כדת וכדין מתוך ידיעת סודות התורה, אלא שעל יוסף הייתה תביעה מדוע

.לא חקר ודרש את פי אחיו לפני שהוציא את דיבתם בעומק הדיון ההלכתי, אנו מוצאים כי אף שמן הדין בהמה שנבראה בצירופי שמות אינה טעונה שחיטה, הרי שחכמינו נתנו דעתם על הרושם המתקבל אצל הרואה מן הצד. הפתחי כתב וביאר לאחר שהביא את דברי השל"ה הקדוש, כי נראה שאף על)(יו"ד סימן סב תשובה פי שמעיקר הדין הבהמה מותרת בלא שחיטה, מכל מקום אסור לאכלה כך משום מראית עין. שמא יראה הרואה אדם האוכל בשר בלא שחיטה ויבוא להתיר לעצמו לאכול נבלה או

אבר מן החי מבהמה רגילה שנולדה בדרך הטבע, ועל כן גזרו חכמים שגם פלא כזה יצריך

.מעשה שחיטה לכתחילה

.כאן אנו מגיעים לפנינה הלכתית מרטיטה שהשיב מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי לשואלו השאלה הייתה נוקבת: אם חסידים וצדיקים בראו בהמה שצורתה כבהמה טמאה על ידי ספר .יצירה, האם מותר לאכלה? הרי אין היא נולדה מאם טמאה וכל כולה צירופי שמות קדושים מרן שר התורה השיב והכריע כי אין דבר טמא יורד מן השמיים. הוא הביא ראיה מוחצת על רבי שמעון בן חלפתא, שירדו לו עופות מן)(דף נ"ט ע"ב מדברי הגמרא במסכת סנהדרין השמיים לאחר שפגעו בו אריות, וכאשר הביא עוף זה לבית המדרש אמרו לו החכמים שאין

.דבר טמא יורד מן השמיים

נמצאנו למדים יסוד כביר: הבריאה הניסית, כיוון ששורשה בשמות הקודש ובכוחות רוחניים טהורים, אינה יכולה ללבוש צורה של טומאה. כל מה שנברא בכוח התורה ובחכמת הנסתר .הוא טהור מיסודו, ואין הטומאה שולטת אלא בעולם הטבע שבו שולטים חוקי הלידה והכיליון השבטים הקדושים, באוכלם את אותו עגל, לא רק סעדו את גופם אלא התחברו לשורש הרוחני

.של הבריאה, מקום שבו אין טומאה ואין צורך בתיקון השחיטה המבדיל בין חיים למוות

כאן אנו צוללים אל עומק ההנהגה האלוקית המדקדקת עם חסידיה כחוט השערה. השאלה המהדהדת היא: אם יוסף הצדיק פעל ביושר לבב ולשם שמיים, ואם אכן ראה בעיניו מעשים הנראים כעבירות חמורות, מדוע נחשב הדבר לדיבה רעה שעליה נענש במכירה ובגלות

.מצרים? הרי לכאורה עשה את המוטל עליו להודיע לאביו על פרצות בחומת הדת

התשובה הטמונה בדברי השל"ה הקדוש ובמפרשי המדרש היא שיעור נוקב באחריות הדיבור. יוסף הצדיק נענש משום שהיה עליו לדרוש ולחקור אצל אחיו הקדושים לפני שחרץ את דינם בלבבו ובפני אביו. לו היה שואלם, היו מגלים לו את סוד ספר יצירה ואת העובדה שהבהמה אינה טעונה שחיטה. התביעה המוסרית כאן היא שגם כאשר רואים דבר תמוה אצל הזולת, ואפילו נראה הדבר כאיסור גמור, אין לאדם להוציא לעז בטרם בירר את שורש הדברים. הדיבור על מעשי נס של חברו, כשהוא נעשה מתוך חוסר הבנה, הופך להוצאת

.דיבה המפרידה בין אחים ומחריבה עולמות

"יתרה מכך, אנו למדים כי הדיבור האנושי יש לו כוח לקבע מציאות. יוסף, בדיבורו, "הוריד את מעשי הנס של אחיו אל עולם הטבע הגשמי והחטוא. בעוד השבטים חיו במדרגה שבה ."הבהמה היא יצירה רוחנית שמעל לשחיטה, יוסף הגדיר אותה במילותיו כ"אבר מן החי העונש שקיבל יוסף מלמדנו כי מי שממהר להוציא דיבה, אפילו בטעות, מעיד על חסרון במידת העין הטובה ובחיבור הנשמתי אל הזולת. זהו לימוד כביר לדורות: לפני שפוסלים

.מעשה של יהודי אחר, יש לחפש שמא יש לו שורש עמוק וטהור שנסתר מעינינו

,כאשר אנו מתבוננים במחזה המרהיב של השבטים הקדושים הבוראים עגל בספר יצירה אנו נחשפים לרעיון כביר על מהות החומר בעולמו של הקדוש ברוך הוא. הרעיון המרכזי כאן הוא שהתורה ומצוותיה אינן רק חוקים יבשים, אלא הן התוכנית המקורית שעל פיה נבנה

העולם כולו. השבטים, שהיו דבוקים בשורש העליון, ידעו להשתמש באותיות התורה כדי

.להוציא מן הכוח אל הפועל מציאות חדשה – בהמה שאינה זקוקה לשחיטה

בעומק הרעיון, אנו למדים שישנן שתי מערכות של קיום: מערכת הטבע, שבה הבהמה נולדת מחומר וזקוקה לתיקון השחיטה כדי להעלותה לקדושה, ומערכת הנס, שבה החומר עצמו נוצר מתוך הקדושה ולכן הוא טהור מיסודו. הרעיון הוא שהעולם אינו מקום סגור; הוא .פתוח להשפעת הצדיקים היודעים לחבר את "אבני הבניין" הרוחניות אל המציאות הגשמית זהו גילוי של מלכות השם בעולם, המראה כי גם הבשר שאנו אוכלים יכול להיות יצירה של

.שמות קדושים, ובכך להתעלות מעל מגבלות החומר הרגיל

כאשר אנו מעמיקים במחשבתם של השבטים הקדושים אל מול מחשבתו של יוסף, אנו :נחשפים למחלוקת שורשית על אופן הנהגת העולם. המחשבה העמוקה כאן עוסקת בשאלה האם העולם צריך להתנהל רק על פי חוקי הטבע הגלויים, או שמא יש מקום להביא את הנס אל תוך חיי המעשה? השבטים סברו כי במדרגתם העליונה, הם יכולים וצריכים לחיות במציאות שבה האוכל והחומר נבראים משמות הקודש, ובכך הם מעלים את העולם הגשמי

.למדרגה של גן עדן שבה אין צורך בשחיטה ובנטילת חיים

.לעומתם, יוסף הצדיק במחשבתו אחז במידת האמת והדין כפי שהיא מתגלה בעולם הזה הוא ראה לנגד עיניו בהמה חיה, ובמחשבתו הטהורה לא העלה על דעתו שניתן לעקוף את חוקי התורה המסורים לנו בסיני לגבי בהמה הנראית לעין. המחשבה המרטיטה כאן היא ששני הצדדים צדקו במחשבתם: השבטים חיו בעולם של "למעלה מן הטבע", ויוסף ביקש ,להשליט את סדרי התורה בתוך עולם הטבע. הטעות המחשבתית לא הייתה בעצם הראייה אלא בחוסר היכולת של המחשבה האנושית להכיל את העובדה שיש לזולת השגה רוחנית שונה משלך. זהו שיעור מחשבתי כביר על גבולות ההשגה, המלמדנו כי מה שנראה בעיני

.אחד כעבירה חמורה, יכול להיות בעיני השני עבודת השם בדרגה עליונה של נס

כאשר אנו מתבוננים בטרגדיה של מכירת יוסף ובשורשיה המסתתרים בין כנפי ספר יצירה, אנו נחשפים לעמוד שדרה מוסרי תובעני המזעזע את הנפש. המוסר הנלמד כאן הוא חובת הבירור המוחלטת לפני חריצת דין. יוסף הצדיק, למרות קדושתו הנוראה וכוונתו הטהורה לשם שמים, נענש על כך שלא שאל את פי אחיו. המוסר התורני מלמדנו כי גם כאשר המציאות נראית ברורה כשמש – "עיני ראו ולא זר" – חובה עלינו להניח שיש הסבר

.שנסתר מעינינו, במיוחד כשמדובר באנשים צדיקים וישרים

בעומק המוסר, התורה תובעת מאיתנו עין טובה שמעבר לטבע. השבטים חיו במדרגה של נס, ויוסף שפט אותם בכלים של חוקי הטבע. המוסר כאן הוא לקח כביר נגד הנטייה האנושית לשפוט את הזולת על פי אמות המידה שלנו בלבד. עלינו לזכור כי לכל אדם יש את ה"ספר יצירה" שלו – את המניעים הכמוסים, את המדרגה הרוחנית ואת הנסיבות המיוחדות שמעצבות את מעשיו. הוצאת דיבה, גם כשהיא נשענת על "עובדות" יבשות, הופכת לרעה וחמורה כאשר היא חסרה את החסד של הדיאלוג ואת הענווה להודות שייתכן ואיננו מבינים

.את התמונה המלאה

ה ואת-ומכן ניקח תובנות לחיי היום יום: כאשר אנו מורידים את סודותיהם של שבטי י עגלי ספר יצירה אל עולמנו המעשי, אנו מגלים כיצד הנס והטבע מתערבבים בכל רגע ורגע בחיינו. התובנה הראשונה והנוקבת ביותר היא הזהירות המופלגת בפרשנות שאנו נותנים למעשי הזולת. אם יוסף הצדיק, במדרגתו הנבואית, טעה בפרשנות של מעשה שנראה כאיסור גמור, הרי שאנו, בעולם של הסתר פנים, חייבים לעצור ולשאול את עצמנו בכל פעם שאנו רואים דבר תמוה אצל חברנו: "אולי יש כאן ספר יצירה שאני לא מכיר?". התובנה ,לחיינו היא להעדיף תמיד את הדיאלוג והשאלה הישירה על פני הדיבה והמסקנה המהירה

.שכן המילים שאנו מוציאים על חברנו בונים או מחריבים את עולמו

תובנה נוספת המאירה את יומנו היא ההבנה ש"אין דבר טמא יורד מן השמים". כשאדם מרגיש שהקדוש ברוך הוא שלח לו הארה, רעיון חדש או הזדמנות פלאית, עליו לדעת שאם המקור הוא טהור – התוצאה לא יכולה להיות טמאה. בחיי המעשה, עלינו לבחון את המניעים שלנו; אם אנו פועלים מתוך "ספר יצירה" של קדושה, מתוך רצון להיטיב ולעשות רצון בוראנו, הרי שגם אם המציאות נראית מורכבת, השפע היורד עלינו הוא טהור. עלינו ללמוד לסמוך על הטוב האלוקי המקיף אותנו ולדעת שהנס אינו סותר את ההלכה, אלא הוא קומה

.נוספת של קדושה בתוך חיי החומר

לבסוף, פרשת השבטים מלמדת אותנו על כוחו של הדיבור המבדיל. הבהמה שנבראה בשמות הקודש הייתה מותרת באכילה בלא שחיטה משום שהייתה "יצירה" ולא "לידה". בחיי יום, עלינו לשאול את עצמנו: האם המעשים שלנו הם "יצירות" של קדושה או סתם-היום "תולדות" של הרגל? כשאדם עושה מצווה או חסד מתוך התלהבות וחיבור לשמות הקודש שבתורה, הוא בורא מציאות חדשה שמעל לטבע. התובנה היא שכל אחד מאיתנו הוא אומן של צירופי אותיות במעשיו ובדיבורו, ובכוחנו להפוך את ימי החול האפורים לסעודת שבת

.של נס וקדושה, אם רק נשכיל לחבר את "אבני הבניין" שלנו אל המקור העליון

עיקר העניין:

בבירור השאלה האם בהמה שנבראה על ידי ספר יצירה צריכה שחיטה, עולה כי מעיקר הדין היא מותרת בלא שחיטה ואף אין בה איסור אבר מן החי, כפי שביאר השל"ה הקדוש בסוד דבת יוסף על אחיו. יוסף הצדיק ראה את אחיו אוכלים את ה"עגלא תילתא" בלא שחיטה וסבר שהם עוברים על איסור חמור, כיוון שלא ידע שמדובר בבריאה ניסית של שמות הקודש. עם זאת, להלכה פסק הפתחי תשובה כי אסור לאכלה בלא שחיטה משום מראית עין. התובנה המזוקקת היא שאין דבר טמא יורד מן השמים, וכל שנברא בכוח התורה הוא טהור במהותו, אך על האדם מוטלת האחריות המוסרית לחקור ולדרוש בטרם יחרוץ דין על חברו, ולזכור שגם

.הנס הגדול ביותר חייב להשתלב בתוך מסגרת ההלכה והשלום שבין אדם לחברו