האם אדם שמחלל שבת נידון בגיהנום גם ביום השבת?

ברוך הוא מבקש מבניו לשבות מן האש כאן למטה, וכנגד זה הוא משבית את האש הנוראה שם למעלה. הקשר לשאלתנו זועק מתוך המילים בכל מושבותיכם – האם השביתה הזו חלה על כל יהודי באשר הוא, או שמא מי שלא שבת במושבו שלו, לא יזכה לשביתת האש

ברוך הוא מבקש מבניו לשבות מן האש כאן למטה, וכנגד זה הוא משבית את האש הנוראה שם למעלה. הקשר לשאלתנו זועק מתוך המילים בכל מושבותיכם – האם השביתה הזו חלה על כל יהודי באשר הוא, או שמא מי שלא שבת במושבו שלו, לא יזכה לשביתת האש

?במקומו שבשאול

כתב "אמר הקדוש ברוך הוא: אור שלי שובת)(שם רבנו יעקב בן אשר, בעל הטורים בשבילכם, גם אור שלכם יהא שובת" המילים הללו מרעידות את מיתרי הנפש. הקדוש ברוך הוא כביכול כורת ברית של שביתה הדדית. האור שלו, שהוא אורה של גיהנום כפי שמבארים המפרשים, נח ושוקט בזמן שהאדם מישראל מקדש את השבת. מכאן עולה השאלה הגדולה: אם האדם לא השבית את אורו שלו, האם הקדוש ברוך הוא מחויב להשבית

?עבורו את אור הגיהנום

כתב "דרוב אנשים הולכים)(בפירושו על הגמרא במסכת שבת דף קד ע"א רבינו שלמה יצחקי, רש"י לגיהנום" דברים אלו מחדדים את חרדת הדין ואת הנחיצות של אותה שביתה שבועית עבור

.המוני בית ישראל, ומדגישים עד כמה השבת היא מקלט ומרגוע לנשמות הנדונות

דהיינו- פירש "לא תבערו אש ביום השבת)(שם רבינו משה אלשיך, האלשיך הקדוש אור של גיהנום" הוא מגלה לנו שכל תכלית הציווי בתורה היא לרמז לאדם על מה שקורה בעולמות העליונים. השבת היא זמן שבו מידת הדין נמתקת, והאש המכלה של הייסורים

.שובתת ממלאכתה

כתב כי איסור הבערת אש נכתב בנפרד משאר המלאכות)(שם רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן ,כדי ללמדנו שהאש היא המלאכה המאפיינת ביותר את ימי החול ואת עולם העשייה

.והשביתה ממנה היא השביתה המוחלטת ביותר, המקרינה גם על דיני הנפשות לאחר המוות

בתי דינין שלכם" הוא מוסיף נדבך חשוב: בשבת- ביאר "בכל מושבותיכם)(שם החזקוני אין בתי הדין של מטה מענישים, וכך גם בית דין של מעלה משבית את הדינים ואת האש

.הבוערת מכוחם

כתב "לפי שהאש הוא כח הדין, ובשבת הוא זמן המנוחה והשלום" הוא מאיר)(שם הכלי יקר את הרעיון שהאש והשבת הם הפכים גמורים. השבת היא כולה שלום וחסד, והאש היא תוקף

.הדין, ועל כן לא יכולים השניים לדור בכפיפה אחת

תרגם "לא תבערון אשא" בפשטות המילים, אך המסורת שבידנו)(שם תרגום אונקלוס

.מחברת בין האש הגשמית לאש הרוחנית השובתת ביום זה

מתוך הלהבות השוקטות של המקרא, אנו באים אל היכל התלמוד, שם חז"ל הקדושים הסירו את הלוט מעל הנהגת השמים המסתורית וגילו לנו כיצד השבת, במלכותה, כופה את

.שלטונו של יום המנוחה גם על עומק השאול

כתב "שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: ומה)(דף סה ע"ב בגמרא במסכת סנהדרין צבי. אמר לו: שבת נמי דמרי)(אדוני יום מימים? אמר לו: מה גבר מגברים? אמר לו: דמרי

צבי" רבי עקיבא, בחוכמתו הנוראה, מוכיח לרשע את קדושת השבת מתוך המציאות של המתים. הוא אומר לו שילך לקברו של אביו ויראה שבכל ימות השבוע עולה ממנו עשן של כתב וביאר "דאין)(שם שריפה, אך בשבת – שקט ודממה, העשן פוסק והאש שובתת. רש"י הגיהנום שולט בשבת" הנה לנו עדות חיה מפי התנא האלוקי שגזירת המלך היא שהשבת

.מעניקה חסינות מפני אש הדין, וגם קברו של רשע גמור מעיד על כוחו של היום

" כתב "רשעי גיהנום שובתים בשבת)(פרק י הלכה א בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין הירושלמי מעלה את היסוד שגם אלו שנתחייבו בדין הקשה ביותר, זוכים להפוגה ביום ,השביעי. המילים הללו מהדהדות את הרחמים הגדולים שפורסת השבת על כלל ישראל

.ללא יוצא מן הכלל לכאורה

כתב "כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה)(דף קיח ע"ב בגמרא במסכת שבת זרה כדור אנוש מוחלין לו" כאן חז"ל מדגישים את הקשר ההדוק בין שמירת השבת לבין המתקת הדין. האם מכאן נלמד שדווקא השומר שבת זוכה להגנה הזו, או שמא השבת מגינה

?מצד עצמה

ביאר על עניין חיבוט הקבר ודין הנשמות, שהמנוחה בשבת)(במסכת שבת דף קנב ע"ב רש"י היא מתנה שניתנה לכלל ישראל, ומתוך דבריו בסנהדרין אנו למדים שהשביתה היא מוחלטת

.וכללית במדורות האש של גיהנום

דנים בקושיא כיצד ייתכן שהרשעים נחים בשבת והרי הם)(במסכת סנהדרין שם תוספות לא טרחו בערב שבת, ומבארים שיש הבדל בין השכר המגיע על שמירת השבת לבין רחמי השמים הכלליים המושפעים ביום זה על כל הבריאה כולה, שגם הרשעים נהנים מהם בדרך

."של "הפוגה

כתב "אמרה השבת לפני הקדוש ברוך הוא: לכולם יש בן זוג ולי)(בראשית יא, ה במדרש רבה אין בן זוג... אמר לה: כנסת ישראל תהיה בן זוגך" המדרש מלמדנו שהשבת קשורה בקשר

.בל ינתק לכל נשמה מישראל, ומכוח הקשר הזה היא מגינה עליהם מן הדין

,מתוך אדי העשן השובתים של דברי חז"ל, אנו עולים אל היכלם של רבותינו הראשונים אשר ברוח בינתם העמיקו בשאלה הנוראה: האם מי שמרד במלכות השבת בעולם הזה, זוכה לחסות תחת כנפי שכינתה בעולם הבא? כאן אנו מוצאים הבחנה דקה ומטלטלת בין רחמי

.השבת הכלליים לבין הדין האישי של מחלל השבת

כתב והביא את המסורת הקדומה)(הובא בדברי המפרשים רבנו יצחק גיאת, בעל שערי שמחה שהשבת היא יום מנוחה לכלל הנשמות, וכי האש שובתת באופן גורף. אך הוא רומז לכך שיש

.הבדל בין מי ששבת לבין מי שלא שבת, שכן השבת מגינה על מי שכיבד אותה

כתב וביאר את מהות)(בפירוש המשניות מסכת סנהדרין פרק י רבנו משה בן מימון, הרמב"ם .השכר והעונש בעולם הבא, והדגיש כי העונש הוא רוחני ותלוי בהכנת הנפש בעולם הזה מדבריו עולה כי מי שכרת את עצמו מקדושת השבת בחייו, נפשו חסרה את הכלי הרוחני

.שבאמצעותו ניתן לקבל את "מנוחת השבת" בעולם הנשמות

כתב "והנה השבת הוא יום מנוחה וקדושה, ובו)(בשער הגמול רבנו משה בן נחמן, הרמב"ן שובתים הדינים מן הרשעים" הרמב"ן מעמיד את היסוד שהשבת מצד עצמה היא זמן של רחמים והמתקה. אולם, הוא מוסיף כי יש רשעים שחטאם כה חמור עד שהם "מוצאים מהכלל" ואין להם מנוחה אפילו בשבת, ובכך הוא פותח פתח להבנה שמחלל שבת בפרהסיה

.עשוי להימנות עליהם

כתב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת)(בפירושו לפרשת ויקהל רבנו בחיי בן אשר אזהרה למלאך הממונה על הגיהנום שלא יבער אש בשבת" הוא מוסיף ומרחיב כי השביתה- היא זכות גדולה לישראל, אך מדגיש שהיא תלויה בברית שכרתו ישראל עם השבת. מי

.שחילל את הברית הזו בידיו, לכאורה הפקיר את עצמו מיד המגן של השבת

כתב וביאר את המעשה ברבי עקיבא)(במסכת סנהדרין דף סה ע"ב רבנו מנחם המאירי, המאירי .וטורנוסרופוס, וחידש שהשביתה היא מציאות רוחנית שחלה על כל מי ששייך לכלל ישראל עם זאת, הוא מציין שיש דרגות בעונש, ומי שזלזל בשבת במזיד, הדין רודף אותו גם בזמנים

.של מנוחה כללית

כתב בהרחבה על מנוחת הרשעים)(נר ג, כלל ט רבנו יצחק אבוהב, בעל מנורת המאור בשבת, והביא את דברי המדרש שהרשעים אומרים בשבת "מנוחה יש לנו", אך הוא מסייג ,זאת לאלו שיש להם זכות כלשהי בשבת. מחלל שבת, שכל מהותו היא סתירה ליום הזה

.עומד כסימן שאלה גדול בתוך המערכת הזו

כתב כי מעלת השבת כה גדולה עד שהיא מכפרת)(במסכת שבת דף קיח ע"ב רבנו ניסים, הר"ן על עוונות קשים, אך התנאי הוא "המשמר שבת", ומכאן שמי שאינו משמרה, אין השבת

.נעשית לו סניגור להצילו מן האש

מתוך דברי הראשונים המשרטטים את גבולות הרחמים והדין, אנו באים אל היכלם של רבותינו האחרונים וגדולי הפוסקים, אשר ברוח קודשם ובמבטם החודר אל מסתורי עולם הנשמות, העמידו את השאלה המרעידה הזו על מכונה. כאן אנו מוצאים את המפגש המטלטל

.בין הנהגת החסד הכללית לבין הדין הפרטי של מי שפרץ את חומות השבת

כתב והביא)(או"ח סימן רצ"ה אות א הראשל"צ מרן רבי חיים יוסף דוד אזולאי, הברכי יוסף את דברי הזוהר הקדוש כהכרעה גמורה, ומבאר שסדר התפילה והנהגת העולמות בשבת משתנים לפי זכותם של ישראל. הוא מדגיש שמי ששמר שבת בעולם הזה, השבת נעשית לו מחסה ומסתור בעולם הבא, אך מי שחילל שבת, הרי הוא כמי שניתק את עצמו מחבל

.הצלה זה

כתב וציין)(או"ח סימן רצ"ה סק"א הגאון רבי אברהם צבי הירש אייזנשטט, בעל שערי תשובה לדברי הפוסקים בעניין אמירת "והוא רחום" במוצאי שבת, ומבאר שהטעם לכך הוא כדי לאחר את חזרת הרשעים לגיהנום. הוא רומז בדבריו שהמתנה זו והארכת זמן המנוחה שייכת למי ששייך לקדושת היום, ומי שביטל קדושה זו מעליו בחייו, לכאורה אינו נכלל באותה

.הפוגה של רחמים

כתב בעניין ימי הדין)(סימן תר"ב הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות, בספרו מטה אפרים והשבתות שביניהם, והאריך בביאור כוחה של השבת להשבית את האש. הוא מעלה את הסברא שחומרת עוון חילול שבת היא כה גדולה, עד שהיא יוצרת אש פנימית בנפש האדם

.שאינה כבה גם כשאש הגיהנום הכללית שובתת

כתב והביא את דברי המקובלים)(סימן כ"ז אות ס"ו הגאון רבי חיים פלאג'י, בספרו כף החיים שמי שאינו שומר שבת, אין השבת מגינה עליו מן הדין. הוא מבאר זאת על פי היסוד שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא הכין לעצמו את כלי המנוחה של השבת בעודו

.בחיים, אין לו במה להתעטף ולהינצל מן האש ביום השביעי

כתב וביאר את)(שנה שניה פרשת וירא אות א הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד, בעל הבן איש חי דברי הזוהר הקדוש בפרשת תרומה, והדגיש שדווקא מי ששומר שבת אינו נידון בגיהנום בשבת, אך מחלל שבת נידון אף בשבת. הוא מוסיף שזהו עונש "מידה כנגד מידה" – כשם

.שהוא לא השבית את מלאכתו בשבת למטה, כך אין משביתים לו את מלאכת העונש למעלה

כתב כי השבת היא אות ברית בין הקדוש)(או"ח סימן רצ"ג הגאון רבי מרדכי יפה, בעל הלבוש ברוך הוא לישראל, והברית הזו היא המצילה מן הגיהנום. מחלל שבת שביטל את האות

.והברית, הרי הוא כגוי שאין לו חלק במתנה המיוחדת הזו של מנוחת השאול

מתוך עומק סתרי תורה ודברי גדולי הדורות האחרונים, אנו מגיעים אל בירור חותך ומטלטל, שבו מתגלה כי השבת, עם כל היותה מקור הרחמים, היא גם אבן בוחן נאמנה לברית שבין האדם לקונו. כאן אנו פוגשים את דברי הזוהר הקדוש והמפרשים המאירים את

.הדין הנורא של מי שהוציא עצמו מכלל קדושת היום

חידש וגילה לנו סוד)(פרשת תרומה דף קל ע"א ודף קנה ע"ב רבנו שמעון בר יוחאי, בזוהר הקדוש נורא בעניין אמירת "והוא רחום" בערבית. הוא מבאר כי פסוק זה נתקן בחול כדי להגן מפחד הלילות, שבאותה שעה מענישים את הרשעים בגיהנום מנה אחת אפים מעונש של יום. והנה

(שם בשבת, שאין דין גיהנום שולט, אין אומרים אותו כדי שלא לעורר את הדין. אך בזוהר מובא חילוק מרעיד: דווקא מי ששומר שבת אינו נידון בגיהנום בשבת, משא"כ אדם)דף קנ שחילל שבת ועבר על מצוותיה בפרהסיה, הרי הוא נידון בגיהנום אף ביום השבת עצמו, שכן

.מי שלא שבת למטה, אין השבת משבתת לו למעלה

כתב והביא מקורות)(מסכת סנהדרין דף סה ע"ב הגאון האדיר רבי יוסף ענגל, בגליוני הש"ס )(סימן לט כבירים לנדון זה. הוא מצטט את ספר כתב שם טוב וכן את ספר קרבן חגיגה המפרשים בדרך רמז וסוד את המשנה במסכת שבת "כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת". הוא מבאר כי "הנרות" הם הנשמות, ככתוב "נר ה' נשמת אדם", והטלטול המדובר הוא הוצאת הנשמות מהגיהנום בשבת למקום מנוחה. אך "הנר הדולק בשבת", דהיינו אותה נשמה שחיללה שבת והדליקה אש של איסור ביום הקדוש, היא אינה מטלטלת למנוחה, אלא

.נשארת בתוך אש דינה גם ביום השבת

מביא את דברי הזוהר הללו להלכה ולמעשה)(בספריו ובשיעוריו הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף

בביאור עומק הדין. הוא מדגיש כי השבת היא מתנה שניתנה לישראל, ומי שכפר במתנה זו בחייו, אינו יכול ליהנות מפירותיה בעולם האמת. זוהי הנהגה של "מידה כנגד מידה" מוחלטת

.– השבת אינה נעשית לו מחסה כיוון שהוא לא עשה אותה מחסה לנשמתו בעולם הזה

הגאון רבי יצחק אייזיק ספרין מקומרנא, בספרו היכל הברכה, כתב וביאר שמי שמחלל שבת נחשב כמי שאין לו חלק באלוקי ישראל באותה שעה, וממילא הוא נמסר ביד החיצונים ,שאין להם שביתה. הוא מוסיף שרק מי שקיבל על עצמו עול מלכות שמים ושמירת שבת

.זוכה שהמלאך הממונה על האש ירפה ממנו ביום השביעי

)(בסימן רצ"ה ובשער הציון שם הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן, בעל המשנה ברורה כתב והזכיר את עניין מנוחת הרשעים בשבת כטעם לאחר את תפילת מוצאי שבת. אמנם הוא אינו מאריך שם בחילוק של מחלל שבת, אך מדבריו בסימן שפ"ה בעניין מומר לחלל שבת בפרהסיה, ניכרת החומרה הגדולה שרואה התורה במי שפרץ גדר זה, מה שמשליך על

.זכויותיו בעולם הנשמות

מתוך גנזי הנסתר והנגלה שאליהם השקפנו בחרדה ובקדושה, אנו יורדים אל עולם המעשה ,כדי לדלות פנינים של הנהגה והבנה, שכן אין דברי תורה הללו באים רק כדי לעורר פחד

.אלא כדי לעצב את ארחות חיינו בעולם הזה

הנפקא מינה הראשונה והכואבת נוגעת לאמירת הקדיש ותפילות המזכרת לנשמה. כאשר אנו מתפללים על נפטר שהיה מחלל שבת בפרהסיה, עלינו לדעת כי מצבו בשבת אינו כמצבם של שאר פושעי ישראל שזוכים להפוגה. הדבר מטיל אחריות כבדה על הצאצאים להרבות בזכויות, בצדקה ובלימוד תורה דווקא ביום השבת, כדי ליצור עבורו "כלי" של

.זכות שיוכל אולי להגן עליו במקום שבו השבת עצמה אינה נעשית לו מגן מצד הדין היבש

נפקא מינה נוספת עולה בעניין היחס לחוזרים בתשובה. אדם שזכה לטעום מאור השבת לאחר שנים של חילול, צריך לדעת כי בכל שבת ושבת שהוא שומר כהלכתה, הוא בונה לעצמו את חומת המגן לעולם הבא. התיקון של חילול שבת הוא דווקא בקידוש השבת בצורה מופלגת, ובכך הוא הופך את עצמו מאותו "נר דולק" שאינו מטלטל, לנשמה שזוכה

.לטלטול של מנוחה ושלווה ביום השביעי

עוד עולה כאן נפקא מינה בטעם עיכוב תפילת ערבית של מוצאי שבת והוספת "והוא רחום". אנו למדים כי הרחמים הללו אינם אוטומטיים. כאשר אנו מאריכים את השבת, אנו פועלים במידת החסד בעולם, ועל ידי כך אנו מעוררים רחמים גם על אותן נשמות שזקוקות לעזרה מיוחדת כדי להיכלל במנוחת השבת. התפילה שלנו והארכת הקדושה למטה, בכוחן

.להשפיע על פתיחת שערי הרחמים למעלה גם עבור מי שפרץ את הגדר

כמו כן, ישנה השלכה מוסרית עמוקה לחינוך הילדים והסביבה: שמירת השבת אינה רק "מצווה" ברשימת המצוות, אלא היא "תעודת הזהות" הרוחנית של היהודי. היא המפתח לכל ,דלתות הרחמים בעולם הזה ובעולם הבא. ההבנה שהשבת אינה מוותרת למי שוויתר עליה

מעצימה בלבנו את חרדת הקודש והאהבה ליום זה, והופכת את השמירה עליו למעשה של

.הצלת נפשות ממש

בנבכי הנפש פנימה, הרחק מן הדיון ההלכתי על אודות אש הגיהנום המוחשית, אנו מגלים כי השבת היא בראש ובראשונה מרפא לנפש הבוערת באש התאוות, הדאגות והמירוץ הבלתי פוסק של החול. השלב התשיעי של מסענו מאיר את הקשר שבין הלהבה הפנימית לבין .המנוחה הנצחית. האדם, בחיים חיותו, בונה בתוכו "גיהנום" או "גן עדן" בכל שבוע מחדש אש המחלוקת, אש הכעס ואש הריצה אחר החומר הן הלהבות המבעירות את נשמתו, והשבת

.היא הטל האלוהי המכבה להבות אלו

החיבור לאדם ולנפש הטמון בסוד שביתת האש מלמדנו כי מי שזוכה להשבית את "אש עצמיותו" בשבת – דהיינו להניח לרצונות הפרטיים ולהתבטל אל מול קדושת היום – בונה בנפשו כלי של שלווה שאינו יכול להישרף. לעומת זאת, מחלל השבת הוא אדם שאינו מסוגל לעצור את הבעירה הפנימית. הוא נשאר "דלוק" וסוער גם ביום המנוחה. הנפש הזו, שהתרגלה .להיות במצב של בעירה מתמדת ללא הפוגה, ממשיכה את טבעה זה גם בעולם הנשמות

.העונש אינו נקמה חיצונית, אלא המשך ישיר של המצב הנפשי שבו האדם בחר לחיות

מכאן אנו למדים שיעור עצום באמונה: השבת היא הזמן שבו אנו מתרגלים את היכולת ,"להיות" ולא רק "לעשות". מי שאינו מסוגל רק להיות, מי שחייב תמיד להבעיר ולפעול מוצא את עצמו חסר הגנה בפני הדין המבקש לזקק את הנשמה. השבת מעניקה לנו את הכוח להשקיט את הרעשים הפנימיים, ובכך היא מכינה אותנו למנוחה הגדולה שאין לה סוף. אדם ששומר שבת בונה לעצמו "אי של שקט" בתוך ים הסערה, והאי הזה הוא המקלט

.שלו בעולם האמת

מעבר ללהבות הגיהנום הלוהטות ולשביתת האש המסתורית, אנו מעפילים אל הפסגה העשירית שבה מתגבש בלבנו המצפן המוסרי, המורה לנו דרך בנתיבות החיים. כאן אנו מגלים כי השאלה האם המחלל שבת נידון בשבת אינה רק ידיעה בעולם הנסתר, אלא היא קריאה מוסרית עמוקה לאחריות אישית ולבניית עולם של חסד. המצפן הזה מלמד אותנו

.את סוד הזיקה שבין המעשה לתוצאה, ובין הבחירה האנושית לחסד האלוקי

המצפן המוסרי המזדקק כאן מורה לנו כי החסד בעולם אינו הפקר. השבת היא מקור הרחמים, אך כדי לזכות ברחמים אלו, על האדם ליצור בתוכו "כלי" של שייכות. המוסר העולה מכאן הוא שהאדם מעצב במו ידיו את גורלו הנצחי. מי שבוחר לפרוץ גדר ולהבעיר אש בשבת, אינו רק עובר עבירה, אלא הוא מכבה בנפשו את היכולת לקבל מנוחה. זהו שיעור ביושרה מוסרית – אי אפשר לבקש ליהנות מפירותיה של השבת בעולם האמת, כאשר בזלזלנו בה בעולם הזה הפכנו אותה ליום חול. המצפן הזה קורא לנו לכבד את הברית, להבין שהמחויבות שלנו למערכת הערכים של הקודש היא המעניקה לנו את הזכות לחסות בצלה

.בעת צרה ודין

עוד בונה בנו המצפן המוסרי הזה את מידת הערבות ההדדית. הידיעה כי מחלל השבת

נותר בצערו ובדינו גם ביום המנוחה, מעוררת בלבנו חמלה עצומה ואחריות לקרב רחוקים בעבותות אהבה. המוסר הזה אינו מביא אותנו להתנשאות, אלא לחרדה לשלומה של כל נשמה מישראל. הוא מניע אותנו להוסיף אור וקדושה בשבתנו כאן למטה, מתוך תקווה שזכויותינו יגנו גם על אלו שטרם מצאו את הדרך אל השביתה והשלווה. אנו למדים כי השבת היא "נשמת העולם", וכאשר אנו שומרים עליה, אנו מחזיקים את חבל ההצלה עבור

.האומה כולה

מתוך הלהבות המלחשות של גיהנום ומתוך טל האור של השבת הקדושה, אנו שבים אל עולם המעשה כשבלבנו תובנות צרופות ומזוקקות. למדנו כי השבת היא לא רק יום של מנוחה טכנית, אלא היא ברית קיומית המעצבת את גורל הנשמה לנצח. התובנה המהדהדת ביותר היא שהאדם בונה במו ידיו את כלי הקיבול שלו לרחמים; מי ששובת למטה יוצר חלל של שלום בנפשו, ובו הוא חוסה כאשר אש הדין שובתת למעלה. ראינו את עוצמתה ,של הערבות ההדדית, המלמדת אותנו כי תפילתנו והארכת השבת שלנו כאן בעולם הזה .בכוחן להמתיק דינים ולהוסיף זכויות גם עבור אלו שטרם מצאו את נתיבם אל המנוחה אנו יוצאים מהבירור הזה עם יראת רוממות מחודשת כלפי השבת, המבינה כי כל רגע של

.קדושה הוא חבל הצלה נצחי

עיקר העניין:

.בסוד שביתת הגיהנום בשבת מתגלה המפגש הנורא שבין חסד אינסופי לדין מדויק השבת, במלכותה העליונה, משביתה את האש ופורסת כנפי רחמים על כלל נשמות ישראל, אך הזוהר הקדוש וגדולי הדורות מגלים לנו חילוק מרעיד לב: רק מי שכיבד את השבת ושמר על משמרתה בעולם הזה, זוכה שהיא תעשה לו מחסה ומסתור ,בעולם האמת. מחלל השבת, שלא שבת ממלאכתו ולא הכיר בקדושת היום בחייו נותר בתוך אש דינו גם ביום השביעי, בבחינת מידה כנגד מידה – כשם שלא יצר ,לעצמו מנוחה למטה, אין המנוחה שולטת עליו למעלה. השבת היא האות והברית המפתח היחיד הפותח את שערי המפלט מן הלהבות, והיא המלמדת אותנו כי המנוחה האמיתית היא פרי של עמל, קדושה ונאמנות לאור האלוקי המאיר בששת

.ימי המעשה ומתגלה במלוא הדרו ביום השביעי

במסענו ביררנו את שאלת מנוחת רשעי גיהנום בשבת, החל מן הפסוק "לא תבערו אש" המרמז על שביתת הדין העליון. הבאנו את עדותו של רבי עקיבא על קבר אביו של טורנוסרופוס ואת דברי הטור והאלשיך על המתקת הדינים. העמקנו בדברי הזוהר הקדוש והפוסקים המכריעים כי מחלל שבת בפרהסיה מוצא מהכלל ונידון .גם בשבת, כפי שרמזו גליוני הש"ס על "הנר הדולק בשבת" שאינו מטלטל למנוחה סיימנו בבניית מצפן מוסרי ורעיוני על אחריות האדם לעצב את כלי המנוחה של

.נשמתו בעודו בחיים